Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2012  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | שנת 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים במרץ 2012       חזור

זיכרונות של עץ
מאת: תמר לזר

ההוצאה:

ידיעות ספרים

שום דבר לא מצליח לריטה. היא מסולקת באמצע השנה מהאולפנה היחידה שהסכימה לקבל אותה, הבחורים שבהם היא חושקת מתגלים כבבואות שטוחות של הזיותיה, ומחווירים לעומת הגיבורים הספרותיים המסעירים את דמיונה.

אפילו אלוהים, שדמותו המגוננת ליוותה את ילדותה וחצצה בינה ובין הכאב, נשמט מאחיזתה, ולנוכח השמים השותקים מתרוקן גם משהו בתוכה.

תמר לזר (1983), נולדה וגדלה בקיבוץ סעד, מתגוררת כיום בתל אביב ולומדת הוראה. זיכרונות של עץ הוא ספר הביכורים שלה.

זיכרונות של עץ מאת תמר לזר בהוצאת ידיעות ספרים, עורכת יעל ישראל, 230 עמודים.

זיכרונות של עץ
שתפו אותי

זיכרונות של עץ | תשרי
כמה נכסף היה הרגע הזה בטרם בא.
אם מישהו היה מציין זאת עכשיו היתה משתוממת: הרי אינה זוכרת את הציפייה. הרי לא אומללות יוצאת דופן עוררה את תאוות הנדודים, לא פגיעה מרה שפגעו בה, לא כאב שאי אפשר לסבול. הכול היה רגיל למדי בירושלים, בחטיבת הביניים הממלכתית דתית בשכונת גילֹה, אבל התשוקה לבשה פנים זרות. עיר נקייה מעָבָר, אנשים עלומי שם.

לאו דווקא פתח תקווה היתה העיר בחלום. היא יכולה היתה להיות כל עיר מלבד זו שהכירה מיום היוולדה. כל עיר שבנויה בטון במקום אבן, שהאוויר בה סמיך יותר ואדמתה רכה. פתח תקווה התאימה כמו ראשון לציון, שלכל המוסדות בה לא הצליחה להתקבל. התאימה כמו נתניה ואשדוד, רמת השרון ורחובות, עדיפה על ערים צפוניות וקרות כמו נהריה או צפת. האנשים כאן הסכימו שתבוא, למרות התעודה המחפירה, למרות ההערה האגבית, היגעה, של המורה יעל: "מסוגלת ליותר, מי ייתן ותשנה דרכיה."

והנה, ברגע הזה היא ניצבת במרכז השביל, בולטת בחוסר תנועה, מאזינה לשקט הנבלע בהמולת הילדות הנרגשות והמורות הנרגשות לא פחות, לציוצי הציפורים הנאלמות ומתרחקות מאימת הנשים ההולכות ומתרבות במקום. הן לא יודעות, הציפורים, שדברים אחרים לגמרי מעסיקים את דמיונן של הנשים כעת, ממלאים את לבותיהן תקווה ופחד, מציפים את מחשבותיהן, וממילא אף אחת לא שמה לב לציפורים. גם ריטה אינה מבחינה בציפורים הנבהלות בלי סיבה אמיתית ונמלטות אל אילנות גבוהים יותר. היא עסוקה במה שעל הקרקע.

עיניה מופנות מטה, אל לוחות הבטון המרצפים את השביל: החריצים הצרים ביניהם מושכים את העין יותר מהבטון עצמו, חושפים משהו מן האדמה שמתחת. ברחבי המוסד יש שלוש מדשאות תחומות בשבילים, ומותר, למרבה המזל, לשבת על הדשא. כמה עשרות מטרים מימינה ניצבים בנייני הכיתות, ומשמאלה חדרו של הרב, חוסה בקרוון זמני למראה, צנוע. את הרב היא כבר מכירה, הוא האדם היחיד כאן שלא יהיה לה זר. יחד עם אירית ורוּבֵן נפגשו בשיחת טרום קבלה לאולפנה.

את השיחה ההיא זוכרת ריטה היטב. ההורים כבר כמעט נואשו מן הסיכוי למצוא מוסד לימודים לבכורתם, ודאי מוסד נחשב וטוב. הם החלו לנסות את מזלם גם באולפנות מרוחקות, חדשות יחסית וחסרות יומרה. במכונית המשפחתית ישבו אירית ורובן מלפנים, וריטה לבדה על המושב האחורי שהיא חולקת בדרך כלל עם התאומים. היא השתרעה על הספסל בפישוט איברים והכינה את עצמה לנסיעה הארוכה. אז, לפני חצי שנה, נסיעה כזו עוד נחשבה דבר נדיר. חדשות השעה חמש הפרו את השקט והגבירו את בחילת הנסיעה. קול ישראל מירושלים. הרוג בתאונת אופנוע על נתיבי איילון. בתום התחזית (חם מן הרגיל לעונה) הפנתה אירית מבט מעבר לכתפה.

"זאת כמעט ההזדמנות האחרונה שלך," אמרה ביובש לבתה. "אני ממש מקווה שהם פחות בררנים שם מהמנהלים בירושלים." ורובן ביקש, "די, איריתי, אל תביאי אותה לייאוש."

קברניטי אולפנת "עבודה שבלב", או ליתר דיוק קברניטה הבודד, היה אכן בררן פחות ממנהלי מוסדות בירושלים. כיתה ט' העתידית באולפנה הצעירה מנתה תשע עשרה בנות בלבד, ונזקקה נואשות לנרשמות נוספות כדי לקבל את כל האישורים הדרושים ממשרד החינוך. אף אחד מן הצדדים לא ידע זאת, אבל העסקה שעמדה להיחתם היתה אינטרס משותף של כולם, וכולם השתדלו להסוות את הלהיטות באמצעות אוצר מילים נאה, הנהונים שקולים וארשת פנים מהורהרת, מתונה.

"תעודת בגרות זה חשוב מאוד כמובן," אמר הרב בכובד ראש, "אבל הנפש חשובה לא פחות. לכן אנחנו כאן באולפנה, יחד עם הצוות הנפלא, דואגים לקיים שיחות אישיות קבועות עם הבנות, לאתר את צורכיהן הייחודיים ולמצוא להם מענה."

אירית איפקה את הדחף להנהן בהתלהבות. יחס אישי, בדיוק לזה ריטה זקוקה.

"אנחנו מאמינים גם בחשיבות החיים החברתיים בגיל הזה, ולכן אנו מקיימים, הצוות הנפלא ואנוכי, פעילויות ערב קבועות, נוסף על ההרצאות, החוגים ושיחות הקבוצה."

אירית השתדלה שלא לתפוס את מבטו של בעלה, שלא תזלוג התקווה מעיניה ותהפוך לנחלת הכלל. הוא עצמו חיכה לשמוע עוד. כמורה בישיבה הכיר היטב את השיטות ללכידת לבבות, את הזיופים הקטנים, את ההצהרות המתעתעות.

"פעם בחודש נציע במת דיונים פתוחה," הוסיף הרב, "שבה ניצור מרחב להבעת דעות שונות, לשיחות בנושאים שעל סדר היום." הרב שילב שתי ידיים בשרווליה של חולצת שבת לבנה על כרסו, המותחת את הבד ומאתגרת את כפתורי החולצה. הוא נשא את הנאום היטב, מתאר מוסד נאור שדרך חשיבתו מקורית ומעמיקה. אם ישאל אותו מישהו, יתקשה לזכור כמה פעמים כבר דקלם את אותם הדברים, משנה רק מילים ספורות בהתאם למעמדם ולתפישת עולמם המשוערת של היושבים מולו. היטב ידע כיצד מצטיירת האולפנה דרך נאומו, והמתין להתפעלות הרגילה.

"נשמע כמו מוסד מצוין," אמרה אירית בטון מדוד. היא קיוותה שרובן יוסיף משהו, אבל הוא שתק כהרגלו, מהורהר. "וריטה ילדה מצוינת," ניסתה. "נערה עם לב זהב, מרובת כישרונות. ייתכן שזהו בית הספר הטוב ביותר בשבילה, לפי התיאור ששמענו כעת ולפי דיווחים של מכרים וחברים."

אירית קיוותה שלא תישאל מי הם כל אותם חברים ומכרים, ואכן לא נשאלה, אולם על אף מאמץ האיפוק משהו במבטה או בשטף דיבורה המהיר מדי הסגיר כנראה את תקוותה הבהולה, ואולי היתה זו ארשת פניו של רובן, שמי שלא מכיר אותו עלול לפרשה כחולמנית ובלתי ממוקדת, שכן הרב הרצין פתאום, והעביר את מבטו אל תעודת סיום המחצית שנמסרה לו בתחילת הפגישה.

"תעודה בינונית מאוד," ציין ביובש, ופניו של רובן נפלו.

"לא היה לה פשוט בחטיבת הביניים," ניסתה אירית. "לא הבינו אותה שם, לא ידעו לעזור לה ולקדם אותה. היא מסוגלת להרבה יותר מזה." הניסיון היה קלוש, היא ידעה את זה, וגם הרב ידע.

"אני מבין, אני מבין," לָאט.

"יש לכם ציוני סף לקבלה?" גיששה.

"יש, ודאי שיש, אבל קיימים גם מדדים אחרים מלבד מספרים בתעודה," מיהר וסייג, בתקווה שלא יישאל על טיבם המדויק של הציונים הנדרשים. הוא יקבל את ריטה. הוא יקבל כל נערה שאין לה תיק במשטרה. אבל הריאיון המקדים, והיראה והחשש והתקווה שייווצרו בצד שמנגד, הכרחיים לביצור מעמדה של האולפנה, ומי יודע, אולי אפילו איזו תרומה צנועה תיוולד מתוך הקלה ואסירות תודה.

שני הצדדים סיימו, אם כן, להציג את מרכולתם - הרב את המוסד שבניהולו והאם את הילדה שברשותה - ולשני הצדדים היה ברור שכדאי לרכוש מיד, שלא להסתכן בהתחרטות של הרגע האחרון.

"למרות הציונים הבעייתיים, אני סבור כי בתכם עשויה להתאים לאולפנה. יהיה עליה לעבוד קשה ולהשתפר." הוא נתן בריטה מבט מתרה, והיא, נדמה היה לה שזיהתה ניצוץ של טוב לב במבטו.

"אבל ילדה חיובית וחביבה כפי שבתכם נראית ודאי תמצא את מקומה כאן. הנוהל דורש להפקיד עם ההרשמה שלוש מאות ושבעים שקלים דמי רישום," המשיך, "ואת שכר הלימוד עצמו אנו מאפשרים לפרוש עד שישה תשלומים."

אירית רשמה את פרטי ההמחאה, והרב הציץ בבגדיה הנאים, בתכשיטיה היקרים למראה, בחולצתו המגוהצת של האב, והוסיף כעבור רגע: "אנו מוסד חדש, כפי שאתם ודאי יודעים. אם תרצו לסייע בתרומה, רהיט או ספרים או סכום כסף, תבואו על שכרכם מידי שמיא."

"שלוש מאות ושבעים שקלים חדשים," מלמלה אירית בקול תוך כדי כתיבה, מתעלמת במופגן מן ההערה האחרונה.

כעת ניצבת ריטה כמו גזע במרכז השביל. נטועה במקומה מפני שאינה יודעת עדיין לאן ללכת. שנת הלימודים תתחיל רשמית רק בעוד כמה דקות, כשהרמקולים המפוזרים סביב ירעימו בשירת "שאו שערים ראשיכם", שהרב עמל להשיג בהקלטה מיוחדת כצלצול בית ספר. השנה עומדת להתחיל, וריטה מבוהלת ונרגשת. יש הבטחה בעיר זרה, בפרצופים בלתי מוכרים. היא יכולה להיות מי שתרצה במקום הזה, יכולה להיות חדשה בעצמה, דומה רק בשם ובתווי הפנים לריטה שנהב מכיתה ח' 3 בחטיבה הממלכתית דתית בשכונת גילֹה.

נערה גבוהה שועטת על השביל. הילקוט שעל גבה חובט בריטה הנטועה במקום. היא נהדפת לאחור מעוצמת המכה, ומפנה את השביל לנחיל מפותל של בנות רועשות השועט בעקבות הנערה הגבוהה. על לוח המודעות מעל לראשי הבנות מתנוססת כרזה גדולה המודפסת על דף נייר: אירוע פתיחת שנה"ל התשנ"ו מתחת לסככה בשעה עשר, ובאותיות קטנות יותר: נא להגיע בזמן.

מתחת לסככת הרשת הגדולה מסודרים בשורות עשרות כיסאות ברזל ופלסטיק. בנות רבות כבר יושבות בשורות האחוריות. המאחרות, מניחה ריטה, ייאלצו לשבת מלפנים, בסמיכות מאיימת אל הלא נודע.

היא ממהרת ותופסת את אחד המקומות הנחשקים ביותר: בקצה החיצוני של אחת השורות האחרונות. בשלב הזה כבר לא תוכל לברוח, אבל מרגיע אותה לחוש שהכול נמצא רק מצדה השמאלי, ומימין - דשא ושמים. מימין החופש, ולכאורה אין חוצץ בינה לבינו.

"איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם," פוצחת רחל שטרן, סגנית המנהל, בדקלום מודגש. הבנות משתתקות בן רגע, הלומות יראת התחלות, שתחלוף ודאי בתוך ימים ואפילו שעות ספורות. "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם," מכריזה רחל וממשיכה ומספרת על בית הספר, על החזון, על הכללים ועל הציפיות מכל בת, חותמת בהזמנה גורפת לכל מי שזקוקה לכך, ובמיוחד לבנות כיתה ט', ש"אנו מאושרים לקבל את פניכן הצעירות," לפנות אליה בכל שאלה או בקשה שתתעוררנה. ריטה מקווה שזו הזמנה כנה, אבל רחל שטרן לא נראית כמו הגברת הרכה שתאסוף אותה בחיבוק אימהי כל אימת שתחוש בודדה.

"וכעת, אנא עמודנה וקבלנה בברכה את ראש האולפנה שלנו," מכריזה רחל, וכולן מתרוממות ומיד שבות למקומן בגל שמתחיל מלפנים ומסתיים מאחור, היכן שלא ניתן לראות את האות שנותנת רחל שטרן, אלא רק את דעיכת הגל בשורות הקדמיות. ריטה מותחת צוואר. הרב נמוך כנראה מסגניתו, או פשוט עומד במגרעת קרקע, ואולי רחל היא שהגביהה את עצמה בשרפרף או בעקבים. ריטה מצליחה לראות רק את פדחתו המכוסה, אבל קולו מגיע אליה, הקול ההדור שגם עכשיו היא מזהה בו שמץ של חום, מנצנץ לעברה בין המילים. היא מחמיצה את נקודת הזמן המדויקת שבה הוא פותח ומדבר, וגם במילים עצמן כמעט אינה מבחינה. היא עייפה מהתרגשות ומן הנסיעות באוטובוס, והנאום מזדמזם באוזניה חסר מובן, הקול מרגיע ומערסל והיא שוקעת בציפת ערפל של תקווה.

בתום הנאום היא מתעשתת וממהרת בסרבול תרמיל וחפצים לכיתה, לתפוס מקום באחד השולחנות שליד החלון. ממקומה היא סופרת שלושה עשר שולחנות. הכיתה מונה עשרים ושתיים נרשמות, והיא מחשבת ומסיקה ששתי בנות יחלשו על שולחן שלם לבדן. היא מנסה להחליט במהירות אם ברצונה להיות ביניהן: מקום נוסף לפרישׂת רגליים, להנחת הילקוט ולפיזור מחקים ועפרונות, ומנגד הבולטוּת המביכה של שולחן יחיד, חלל ריק מקיף אותה במקום בת נוספת. בכוונה אינה מחליטה מה עדיף, אך כשהבנות מזדרזות ותופסות את מקומותיהן, היא מוצאת את עצמה מייחלת שהבאה שתיכנס תבחר בכיסא שלצדה, והיא מעמידה פנים שלא אכפת לה ומסדרת את המחברות על השולחן.

והנה הן ממלאות את הכיתה, כולן שאננות ובטוחות ויודעות את כל מה שהיא לא תלמד לעולם. ממאורת מושבה ליד החלון היא נראית להן ודאי שאננה לא פחות, אבל אין בזה כדי לנחמה באחוות זרוּת, שהרי טיבה של זרוּת שאין בה אחווה.

ליאורה המחנכת נכנסת לכיתה בהילוך זהיר, והבנות שטרם עשו זאת ממהרות ותופסות מקום. החרוצות ביותר משתלטות על השורה הקדמית, שם תהיה חריצותן גלויה ומתוגמלת. לאחרות לא חשוב המקום, העיקר החֶברה. ממבט אחד מקיף אפשר להבחין מיד מי תהיה אהודה ומועדפת, וכולן רוצות לשבת ליד הבנות המבורכות האלה, לחסות באורן ולזכות מן ההפקר בהערצה ובתשומת הלב שהולכות איתן באשר תלכנה. אחרי שהמקומות המבוקשים נתפסים, מתמקדות היתר במציאת שותפה לשולחן. שותפה כלשהי, כמעט לא חשוב מי, העיקר לא להישאר עם ילקוט מוטל על הכיסא הריק, המעיד בקול רועם על כישלון ועל דחייה.

לזכותן ייאמר שהן מתאמצות. ריטה לא מעזה להתאמץ, וכך, אף אחת אינה ניגשת אליה ושואלת אם אפשר. היא מחליטה שעדיף כך, בלי נערה מגושמת שתחסום את האוויר ואת שדה הראייה ותדחק אותה צמוד לחלון.

ליאורה המחנכת אינה מבחינה בכל אלה. חצאית הג'ינס הארוכה שלה מצרה את צעדיה ועליה למקד את מלוא תשומת לבה בהימנעות ממעידה. לרגע מוקרנת בדמיונה תמונת עצמה המועדת לקול צחוקן של הבנות, משתטחת על רצפת הלינוליאום מול ארבעים וארבע עיניים לועגות, ביום הראשון של שנת הלימודים החדשה. היא מסלקת את החיזיון המכשיל ומגיעה אל השולחן, זקופה ומלאת אמונה. עשרים ושניים ראשים מונה צאן מרעיתה, עשרים ושתיים תמות וזכות וראויות לאהבתה. יש לה תוכניות מפורטות ואופטימיות לשנה הזו, ועשרות מערכי שיעור שהכינה מבעוד מועד, בחופש הגדול, למרות תביעותיו האינסופיות של הטף הפרטי שלה בבית.

חיבה מצד ליאורה, לו תנבוט, עשויה להקל על ריטה את השנה הזאת, לרפד את מצע הזרוּת. אבל חיבתה של ליאורה שמורה לבנות שבשורות הראשונות, ולפעמים היא מצליחה להבחין גם באחת אחרת, מפוחדת, שזקוקה לתשומת לבה, והיא מתאמצת, ועל אף המרחק מושיטה יד חמה, והילדה, אסירת תודה, משיבה לה חיבה על חיבתה.

אך כלפי ריטה לא תצמיח ליאורה אהבה, וגם כעס ועלבון ואיבה לא ימלאו את החלל ביניהן, רק שוויון נפש מכאן ומכאן. ובעוד כמה חודשים, כשיתחולל המקרה המביש, החשאי, וליאורה לא תדע עליו דבר ורק בתוצאה הגלויה תבחין, תוכל רק להצטער על שהחמיצה את הילדה הזו, שלא העניקה לה סיכוי אמיתי ולא פתחה לה פתח בלבה. אבל אז יהיה מאוחר מדי, הילדה כבר לא תהיה כאן, ובמקום מושבה העתידי, שמי יודע מהו, יהיו אולי אחרים שיעניקו את מה שליאורה לא תספיק לתת.

אבל כל זה יקרה, כאמור, רק בעוד כמה חודשים, ובינתיים עוד יש סיכוי, לכאורה, ולו ידעה ליאורה מראש ודאי היתה מתחילה מהרגע הזה, משקיפה בחמלה ובסקרנות על המצח המכווץ, על הפנים המתוחות שליד החלון, על הידיים שאינן יודעות היכן לנוח, על החרפה שמייחסת הילדה לכיסא הריק שלצדה.

זיכרונות של עץ - תמר לזר


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים