|
|
» טקסט » שירה » ספרים חדשים במאי 2014 חזור
ניסויים בחשמל
מאת: מי-טל נדלר
|
ניסויים בחשמל, ספרה הראשון והיפה של מי-טל נדלר, הוא ספר שירה שמחבר בין שירי אהבה, בדידות ותשוקה עם קריאת מחאה חברתית, פוליטית ותרבותית נוקבת. כתב היד לספר הזה זכה בפרס לייב-גולדברג ליצירה ספרותית.
שירים ותרגומים פרי עטה של נדלר פורסמו בכתבי-העת ובמוספי הספרות בארץ והיא זכתה בפרסים רבים, ביניהם פרס שר התרבות למשוררים בתחילת דרכם לשנת 2008.
היא היתה מבין חמשת הזוכים בתחרות "שירה על הדרך" ושירה "שוב" הוצג ברחבי תל-אביב. בינתיים התעוררה ציפייה גדולה בקרב אוהבי השירה העברית לספר ביכורים זה.
נדלר גדלה ברעות ומתגוררת כיום בתל אביב. היא דוקטורנטית בבית-הספר למדעי התרבות
באוניברסיטת תל-אביב וחוקרת צעירה במכון הישראלי לדמוקרטיה.
|
|
|
במקביל היא כותבת עם נורית
גרץ ספר עיון על אתיקה בספרות ובקולנוע הישראליים. היא חברה בהרכב שועלי המחשבה – במסגרתו מלחינים ומבצעים שירי משוררים (שירה + פסנתר).
אגי משעול:
"בשיר המוקדש ללאה גולדברג מגדירה עצמה מי-טל נדלר כ'שחיינית בנבחרת בנות
סודית מאד, המבקשת להגיע בצלילה עד לשורש העולם ובחזרה לשעת חולין צלולה
אחת'. ואכן, בספר שירים ראשון מפתיע בבשלותו זה, היא סוחפת אותנו בגוף ראשון רבים, לתוך מסע אמיץ וקשה, דרך נופים ונופי נפש מפוררים העולים בקנה אחד, עד לאותה צלילות מחשמלת."
הָאֹמֶץ לַחֻלִּין ללאה גולדברג
אֲניִ מְדַבֶּרֶת אִתָּךְ הַרְבֵּה וְהַמַּפְתִּיעַ הוּא שֶׁאַתְּ עוֹנָה.
אֵיזהֶ אֵמוּן יֵשׁ לִי בְּצוּרַת הַחַיִּים הַזֹּאת, לְשֵׁם מָה
הָאֲרָעִיּוּת הַזֹּאת שֶׁאִתָּהּ אֲניִ חוֹתֶרֶת לְצִדֵּךְ
כְּמוֹ שַׂחְיָנִית בְּנבְִחֶרֶת בָּנוֹת סוֹדִית מְאֹד
שֶׁמְּבַקֶּשֶׁת לְהַגּיִעַ בִּצְלִילָה עַד לְשֹׁרֶשׁ הָעוֹלָם
וּבַחֲזרָה
לִשְׁעַת חֻלִּין צְלוּלָה אַחַת.
אלי הירש
על הספר:
"...כך בדיוק ספרה נפתח, בהתלבטות בין מלחמה ופיוס, וליתר דיוק: "בניסיון להבין איזו תשוקה מניעה אותי יותר,/ להילחם בך או להציל אותך". והתשוקה להציל את האב היא התשוקה להציל "את הסיפור האמיתי/ על האהבה הגדולה בבית המוגן", כלומר את הוודאויות של הילדות, ובכללן את גרעין הסיפור שמטיל עליה אימה גדולה כל כך – סיפור על פליטים שהקימו בית. נכון שנדלר צריכה ללכת דרך ארוכה מאוד כדי להגשים את הסיפור הזה – לשרטט בסבלנות את הכאב, להתנסות ביתמות ובחוסר המוצא, להילחם עד זוב דם, להכיר בנצחיות המעגלית של הסבל האנושי – אבל דומה שבקצה הדרך ממתינה לה האהבה שממנה היא באה: "ושרטטנו וסיתתנו ויישרנו וחיזקנו ובנינו מחדש/ בריכוז גדול את בניין האהבה הזה." להמשך
קַיִץ בְּעוֹנָה אַחֶרֶת
אָז, כְּשֶׁפִּתְאֹם הוֹפִיעַ קַיִץ בְּעוֹנהָ אַחֶרֶת
מָצָאנוּ מִלִּים חֲדָשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ לָנוּ קֹדֶם,
וְחָזרְַנוּ עֲלֵיהֶן בִּקְפִידָה, מְמַשְּׁשׁוֹת
אֶת הַבִּטְנָה הָרַכָּה שֶׁל כָּל עִצּוּר וַהֲבָרָה
כְּמוֹ נַוָּד שֶׁהֶחָלָב שֶׁהֶחְמִיץ בְּכוֹסוֹ
הִתְחַדֵּשׁ עַל לְשׁוֹנוֹ.
וְשִׂרְטַטְנוּ וְסִתַּתְנוּ וְיִשַּׁרְנוּ וְחִזּקְַנוּ וּבָניִנוּ מֵחָדָשׁ
בְּרִכּוּז גָּדוֹל אֶת בִּניְַן הָאַהֲבָה הַזּהֶ. מֵאָז
לָמַדְתִּי הַרְבֵּה: לִשְׁאֹל בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת, לְהַסֵּס
בִּמְקוֹם לִפְסֹק, לְהֵחָלֵשׁ שֶׁלֹּא מִפַּחַד,
לְהִסְתַּכֵּל בְּעֵיניִַךְ וְלֹא בָּאֲדָמָה שֶׁנִּסְדְּקָה.
זהֶ הָיָה יוֹם שַׁבָּת פָּשׁוּט וְיָפֶה.
בַּחוּץ לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה וְהַכֶּלֶב בָּהָה בַּחַלּוֹן
וְהַחֲתוּלִים זהֶ בָּזהֶ. אַתְּ אָמַרְתְּ שֶׁהֲכִי בָּא לָךְ עַכְשָׁו
חֲבִיתָה, וַאֲניִ חָשַׁבְתִּי
בְּחַיַּי, אֲניִ יְכוֹלָה לִחְיוֹת כָּכָה לָנֶצַח
מַחְסוֹם
גַּם הַשַּׁעַר הַפָּרוּץ בְּיוֹתֵר הָיָה פַּעַם מַחְסוֹם.
כָּךְ אֲניִ מַעֲדִיפָה לְהִתְקָרֵב אֶל גּוּפֵךְ: בִּזהְִירוּת.
לְהַבְחִין בָּאוֹר הַשּׁוֹטֵף אֶת עֵיניִַךְ
כְּשֶׁאַתְּ נלְִחֶמֶת בַּבְּעָיוֹת הַפְּשׁוּטוֹת בְּיוֹתֵר.
אֶתְמוֹל, כְּשֶׁהִתְעַקַּשְׁתְּ לְהַסְבִּיר
לַחֲבוּרַת הַקְּטַנּיִם שֶׁהִתְגּוֹדְדָה סְבִיבֵךְ, שֶׁאֵינךְֵ
מִתְכַּוֶּנֶת לְהַבְטִיחַ לָהֶם שׁוּם דָּבָר שֶׁלֹּא
יוּכְלוּ לְהַבְטִיחַ לְעַצְמָם, עָלָה לְהִתְכַּרְבֵּל
בִּבְגָדַיִךְ רֵיחַ הֶחָתוּל הַמֵּת שֶׁל הַשְּׁכֵנָה
בַּבְּלוֹק מִמּוּל. הַיּוֹם, אֲפִלּוּ לֹא זהֶ.
שׁוּב
אֲניִ לֹא מְבִינָה אֵיךְ הִגּעְַתִּי לְכָאן.
סִפְלֵי קָפֶה בּוֹהִים בִּי כְּמוֹ כְּלָבִים שֶׁנִּנְטְשׁוּ
הַמַּיִם בַּכִּיּוֹר הַמְּטֻנָּף מַגּיִעִים עַד לַמִּסְדְּרוֹן
וְכָל מִי שֶׁפָּחַדְתִּי לִהְיוֹת אֵי פַּעַם
מֻצָג בַּסָּלוֹן כְּפֶסֶל סְבִיבָתִי.
לֹא יִתָּכֵן שֶׁזּהֶ הַמָּקוֹם שֶׁהִתְרַגַּלְתְּ לִקְרֹא לוֹ בַּיִת.
אֲניִ מְנַסָּה לְהֵעָזרֵ בַּהִגּיָוֹן, חוֹקֶרֶת עֲרֵמוֹת סְפָרִים
שֶׁפָּקְדוּ אֶת הַמִּטָּה בְּהֵעָדְרִי.
הַבַּיִת הַזּהֶ כֻּלוֹ מָרוֹר.
אֲניִ עוֹמֶדֶת וְשָׁרָה לָרְהִיטִים.
חֲלוּקָה לְגוֹרְמִים
גּוֹרֵם פָלַסְטִינִי מָנָה רְשִׁימַת מוּצָרִים
שֶׁאֻשְּׁרָה הַעֲבָרָתָם מִיִּשְׂרָאֵל, כּוֹלֵל
רִבָּה, תַּבְלִיניִם וּקְרֶם גִּלּוּחַ.
גּוֹרֵם יִשְׂרְאֵלִי אִשֵּׁר
שֶׁהַהֲקָלוֹת נוֹעֲדוּ לְהַפְחִית
בְּלַחַץ הַחֲקִירָה הַבֵּינלְְאֻמִּית.
גּוֹרֵם בִּטְחוֹניִ אָמַר
שֶׁהַהֲקָלוֹת אֵינןָ חֲדָשׁוֹת וְאֵין
לָהֶן קֶשֶׁר לַחֲקִירָה כָּזֹאת אוֹ אַחֶרֶת.
וַאֲניִ מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר חוֹשֶׁבֶת
עַל אֱלִישָׁע אוֹטִיס
שֶׁהִמְצִיא וּבָנָה אֶת הַמַּעֲלִית הָרִאשׁוֹנָה.
כַּמָּה מַדְהִים זהֶ הָיָה בְּוַדַּאי
לְגַלּוֹת שֶׁאֶפְשָׁר
לְהַמְרִיא בְּקַלּוּת כָּזֹאת
וּלְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים.
זמְַן
זֹאת עִיר שֶׁל גַּגּוֹת מְלֻכְלָכִים: שְׁאֵרִיּוֹת אֹכֶל, רֶגֶל בֻּבָּה,
דָּבָר אֵינוֹ חָסִין בִּפְנֵי הָרִקָּבוֹן. אֲניִ צוֹעֶדֶת אֶת הָרְחוֹב הַזּרָ
שֶׁל עִיר לְלֹא עֵצִים. מִסְדְּרוֹן שֶׁל זמְַן בּוֹ אֲוִיר כָּלוּא
נוֹדֵד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מַמְתִּין לְהִתְפָּרֵץ.
הֶחְלַפְתִּי בַּיִת כְּמוֹ בְּתָכְניִת לַהֲגָנַת עֵדִים. אֲניִ גָּרָה פֹּה
בְּזהֶוּת בְּדוּיָה. אִם הַשֵּׁם שֶׁעַל תֵּבַת הַדֹּאַר אֵיננֶּוּ שְׁמֵךְ,
כָּאן תּוּכְלִי לִחְיוֹת, אָמַרְתִּי.
בְּיָמִים כָּאֵלֶּה, כָּל דֶּלֶת הִיא מַרְתֵּף נָעוּל.
עוֹרְבִים עַל חוּטֵי הַחַשְׁמַל הֵם נְקֻדּוֹת מֻחְלָטוֹת.
גָּדֵר בְּרוּרָה לִתְחוּם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲצוֹת.
אֵיזהֶ צְלִיל בְּסוֹף הַלַּיְלָה
שׁוֹאֵל לַחֲרִיקַת הַמַּחֲשָׁבוֹת, עוֹגֵב
עַל תְּנוּדוֹת הָאוֹר כְּמוֹ וְרִיד קָרוּעַ,
חֵרֵשׁ שׁוֹמֵעַ אוֹתָךְ: מַצְרִיצָה אֶת הַחַיִּים
כְּמוֹ צַנּרֶת נוֹרָאָה.
פְּרֵדָה
מִי מָשַׁךְ מֵעָלֶיךָ אֶת שְׂמִיכַת הַיַּלְדוּת שֶׁלְּךָ
הִרְעִיל אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר שֶׁלְּךָ, כִּסָּה
אֶת הַשָּׁמַיִם וְשׁוּלֵיהֶם הַמְּנצְַנְצִים
בְּוִילוֹנוֹת שְׁחֹרִים, וְהִזמְִין אוֹתְךָ אֶל
עִיר קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ שֶׁלּוֹ?
הַיּוֹם אֲניִ רוֹצָה לְהָבִין אֶת הֶגיְוֹן כַּף הַיָּד הָאֲדֻמָּה
הַמֻּטְבַּעַת עַל מַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת. אֲניִ רוֹצָה לָדַעַת
מָה קָרָה לְמִי שֶׁהַזּמְַן פָּנָה נֶגְדּוֹ בְּשֶׁקֶט. עַכְשָׁו
מְעַנְיֵן אוֹתִי סִפּוּר הַנִּסְפֶּה
לֹא הַנִּצּוֹל.
לֹא הַיֶּלֶד שֶׁנִּשְׁכַּח בְּלַהַט הַהֲמֻלָּה,
לֹא מַסַּע הַהַצָּלָה, נַפְתּוּלֵי הַדֶּרֶךְ,
הַזּנִּוּק הַמַּפְתִּיעַ וּכְנֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים.
הַיּוֹם אֲניִ רוֹצָה לְפוֹרֵר אֶת מַרְאִית הָעַיִן
שֶׁל הָאַגָּדוֹת הָאֵלֶּה.
אֵיזהֶ נוֹף נחֱֶצָה עֲבוּרֵנוּ בְּעֵת וּבְעוֹנהָ
וּמֵעֵבֶר לְכָל גְּבוּל, פַּעַם כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ
חֲבוּקִים בֵּין זרְוֹעוֹת מְזיִנוֹת, מַאֲמִינִים
לְסִפּוּרֵי מִלְחָמָה יְשָׁניִם?
הַיּוֹם כְּבָר אֵין לִי אֵיךְ לְנַחֵם אוֹתְךָ. הַשָּׁמַיִם הֵם
לֹא יוֹתֵר מִגּוּשׁ עָפָר, וַאֲניִ כּוֹתֶבֶת עָלֶיךָ כְּדֵי שֶׁאוּכַל
לְהַפְסִיק לַחֲשֹׁב עַל הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ נָשַׁרְתָּ מִן הָעוֹלָם.
לֹא כְּמוֹ הַמַּהְפְּכָן שֶׁרָצִיתָ לִהְיוֹת, אֶלָּא בְּרַכּוּת שֶׁל סְתָו,
בָּאִטִּיּוּת שֶׁבָּהּ מַחֲלִיק הַטַּל מִן הֶעָלֶה.
מִשְּׁתִיקָתְךָ הַמְּשֻׁנָּה נשִָּׂאִים עַכְשָׁו רֵיחוֹת שֶׁל שָׁנָה אַחֶרֶת.
מַשֶּׁהוּ שֶׁכָּאן מְקַבֵּל רַק אֶת צוּרַת הַגּעְַגּוּעִים.
אֵיךְ אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִכָּל הָעשֶׁק הַזּהֶ
אֵיךְ אֶלָּחֵם בְּכָל הָרָעָב הַזּהֶ
אֵיךְ אַרְחִיק אוֹתָנוּ מִמּוֹתְךָ
ארבעה שערים לספר: השבט נודד, תנועות רצוניות, האומץ לחולין, שעה איטית.
ניסויים בחשמל מאת מי-טל נדלר בהוצאת ידיעות ספרים,
עורכת הספר: נוית בראל,
עורכת הלשון ומנקדת: סיגל גפן,
עיצוב הכריכה: דנה ציביאק,
Wolfgang Tillmans, I don't want to get over you, 2000 :על הכריכה
הפקה והבאה לדפוס: בתיה בודנר,
64 עמודים.
© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור
ניסויים בחשמל - מי-טל נדלר
|
|
|