Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2015  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | שנת 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בנובמבר 2015
» ספרים באוקטובר 2015
» ספרים בספטמבר 2015
» ספרים באוגוסט 2015
» ספרים ביולי 2015
» ספרים ביוני 2015
» ספרים במאי 2015
» ספרים באפריל 2015
» ספרים במרץ 2015
» ספרים בפברואר 2015
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בדצמבר 2015       חזור

ספר הגברים
מאת: ננו שבתאי

ההוצאה:

כתר

הרומן הראשון של המשוררת והמחזאית ננו שבתאי ("ילדת הברזל") הוא אירוע ספרותי החומק מכל הגדרה: קולאז' מכאיב ומצחיק של פגישות ופגיעות, נפילה חופשית שנופיה מתחלפים בקצב מסחרר, דיוקן עצמי מטלטל בכנותו ופרוזה שהפרוזאיות שלה היא שירה צרופה.

"גברים הם בני אדם. בני אדם הם סוג של חיות, אבל אומרים שמפותחים יותר. זה נכון שלפעמים גברים הם שעירים מאוד, אבל אף פעם לא כמו כלבים. כלבים גם לא מתלבשים, אולי רק פודל. לבני אדם יש גם שמות. לחיות אין. יש כלבים עם שמות, כמו: "בולי", "פלוטו", "רקסי" ועוד. "

"אבל מי נתן לכלבים את השמות? נכון, בני אדם. שבע שנים של כלב זה שנה בחיים של בנאדם. ואצל חתולים נדמה לי שמונה. אישה אחת אמרה לי שמבחינתה שבע שנים של גבר זאת שנה אחת של אישה. זאת אומרת שאם היא פוגשת לדוגמה גבר בן 35, למשל, אז בעצם הוא רק בן חמש. או אם היא פוגשת גבר בן 42, אז הוא כבר בן שש. "

ספר הגברים
שתפו אותי

והם באים בזה אחר זה, הגברים, מבצעים את ייחודם במחוות אנושיות כל כך, עד שאפשר להחמיץ את ההיגיון המקפיא של הסדרה. והמספרת מציעה את הפצע שפער הגבר האחרון לגבר הבא, המעמיק אותו בתורו.

ננו שבתאי(1975) היא משוררת ומחזאית. סיפורים מפרי עטה פורסמו באנתולוגיות שונות מהן אחת תורגמה לצרפתית. כמו כן, פרסמה רשימות ביקורת ספרים במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות. בשנת 2005 זכתה בפרס אקו"ם לעידוד היצירה על ספר שיריה "ילדת הברזל"; הספר ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות 2006.

ננו שבתאי בלקסיקון הספרות העברית החדשה

ספר הגברים מאת ננו שבתאי בהוצאת כתר, עיצוב עטיפה: ניר דרום,
עורך: עודד וולקשטיין, 208 עמודים.

מתוך הספר, עמוד 9 | סופרת גברים
לראשון קראו גדעון.
חייל בשדה מלפפונים חמוצים שרצה לדחוף על פי השיטה של בית השיטה. אמרתי לגדעון: שנייה, אני רוצה שנחכה. שאל גדעון: כמה? אמרתי: רק שנה. בהתחלה הייתי חכמה. רציתי שנכיר. אבל גדעון סובב פניו לקיר. חשבתי, כך לא מתנהגת אהבה. אבל נשארתי שלמה. וגדעון הלך לחלוב פרה.

ובצופים, אהבתי את מדריך הבנים שאמר שיש אהבה אבל אי אפשר לממש אותה, ואחיו היה היפה בנערים ונפל בתאונת אימונים והוריו כיסו את הבית בווילונות שחורים ולא דיברו יותר לא עם קרובים ולא עם רחוקים והוא עצמו עבר לפנימיית בנים ולא האמין בבית ולא בילדים ומדי פעם דיבר על אנשים שלוקחים בידיהם את החיים ושלוש שנים תמימות וארוכות רציתי להחזיק אותו בידיי הבתוליות ולהחדיר לו אהבה אל תוך עיניו העצובות על רקע המים על רקע השמים אך זה לא, זה לא, זה לא קרה.

אחר כך הייתי מבקרת בירושלים פעמיים בשבוע אמן זקן שחי עם אמו העיוורת. והוא היה מראה לי סרטים. סרט מתוק של דוּשַן מֶקאבֶּיֶיב, וסרט על אישה שחורה עם דגדגן גדול ורוד. ואמו הייתה בחדר השני ושמעה חזק רדיו. ואיפה הייתה אמא שלי.

וגם קיבלתי בעיטה מאמן לחימה ודלקן ירק עליי אש להבה. הוא אמר לי שזה רק מין, ושלא אביט בו תוך כדי במבט הזה שאומר אהבה ציפייה או משהו כזה ושאם זה יהיה כבד זה לא יהיה, ונהייתי עצובה, אבל לפני זה כבר שחרר אותי קב״ן מהצבא וגם מבתוליי ושם לי מדבקה של אישיות גבולית ואובדנית ולא הבחין בדם על הציפית אבל הייתי חופשייה לא עוד קטינה ובמטבח שלו היו נקניקי דם תלויים מהתקרה ותמונות של משפחה והוא הרשה לי למדוד את הסקטים של בתו וקנה לי בושם של LANCOME ובדיעבד רציתי לנקום, אבל למדתי תיאטרון והמורים אהבו אותי כי היה בי משהו עצוב ויפה כמו צ'כוב והעמדתי פנים כל הזמן שכל מה שהם חושבים זה נכון וכל מה שהם רוצים הם יקבלו וכל מה שאני מרגישה זה לא ושהעצב שלי שמח. וקראתי להם את השירים בבתי המלון שברחוב הירקון ולפעמים על אם הדרך כי בבית גרה אִשתם אם בתם והם הקשיבו ולמדתי מנהגי מיטה ומנהגי מחוצה לה ודרך ארץ של זקנים ופילגשים.

ורציתי לצאת מזה אז פגשתי אשכולות של בחורים כולם היו יפים וארזים אבל נרדמתי בעור החמור ושכחתי שאני לא רק חור.

מתוך הספר, עמוד 11 | נעים מאוד, תחת
איש לא יפה פוגש אותי בקפה. הוא מלמד קולנוע בבית ספר של ערבים ביפו ובבית ספר של יהודים בירושלים. זה באמת צריך להיות מרתק.

מי יודע? פעם שנייה אני מזמינה לנו הרבה קאווה ומשלמת עליה. אני הולכת על תסריט הצעירה ומקווה. הוא מספר לי שמזמן כבר התאלמן ונדמה לי שמאז לא הזדיין. אני שולחת יד למכנסיו ומגלה שבעצם מדובר באדם גדול.

זה קיץ. הוא מספר לי על גסיסת אשתו וטס לטורקיה עם בתו. אני שואלת מאחורי גבם באוזן השלישית את הסרט היחיד שביים ומגלה שמדובר ביצירת מופת של שעמום וולגרי. יש תת–ז'אנר שכזה.

אני מדחיקה את הסרט הטורקי ונענית באופן מיידי להזמנתו העדינה ומבקרת בדירתו ומגלה שבעצם יש שם די הרבה ספרים. אני מתוודעת למדפים וחושבת שאשאל את ״התיקונים״ של פְרַנזֶן, אני נבוכה שטרם הספיקותי, אבל אז בדיוק הבן אדם מתחיל להתוודות על חוסר יכולתו לקרוא.

אני קצת שמחה שלא הענקתי לו את הספר שלי לחופשה כי גם ככה אין לי הרבה עותקים. אני מחליטה לנסות סקס פרוע. יש משהו מיוחד בזה שהאיש אומר שכולי רכה ועגולה חוץ מהשיניים. יש משהו מגרה בזה שהאיש מתוודה שמה שמדליק אותו בי זה השילוב של הסקס והאינטלקט.

יש משהו מכמיר בדירה המאובקת ובחדרה של הבת. יש משהו אנושי בבן אדם. יש משהו מרגיע באפלוליות החדר שתורמת לה הנורה השרופה. יש משהו נעים בקרירות החדר שתורם לה המזגן. יש משהו נכון בהתמסרות לרגע זה של חוסר ודאות. יש משהו לא נעים בזה שהוא הרס לי את השמלה ואז דחף מהר את האצבע שלו לתחת שלי בלי שגזר ציפורניים ומיד אחר כך ניסה לדחוף את הדבר האמיתי.

יש משהו נעים מאוד בהימלטות מהירה לרחוב ובכייה קולנית עד הבית.

מתוך הספר, עמוד 17 | פגשתי פעם רוחניק
הרוחניק הזה ירש מהוריו מפעל משגשג לגפיים תותבות ולכן היה לו חיבור טוב לקרקע. וזה טוב. בשביל לפרוח ולעוף צריך לדעת קודם לעמוד. להיות נטוע היטב. זה עקרון בסיסי ביוגה ובכל תורה שמחשיבה את עצמה. והרוחניק הזה ראה אותי רצה בבגדי ספורט קצרצרים ומגיעה לקו הסיום בין האחרונים בחצי המרתון למתחילים שכל הכנסותיו נתרמו קודש לקטועי איברים. הוא הגיע לשם כנציג המפעל, חבר בחבר השופטים המעניק מדליות למנצחים.

אך כשראה אותי מתנשפת ונאנקת כאילו נפלה לי ריאה תוך כדי הריצה נשימתו נעתקה והציע לי מיד בלי בושה להצטרף אליו אחרי הטקס לדירת הקרקע הממוזגת והקרה למשקה ומנוחה. ומכיוון שהייתי מאוד לוהטת וצמאה לא דחיתי את ההצעה. נסענו בג'יפ מרווח ומבושם כמו בעליו הוורדרד והמשופם. ובביתו היו פעמוני רוח ומאובנים והוא לא בזבז זמן על דיבורים אלא דחף לי יד עמוקה וזריזה לתחתונים ומאחר שכבר הייתי חמה מהריצה לא ראיתי בזה שום טעם לפגם. להיפך.

ככה דברים אמורים להיות. כמובן שהדיבורים על אדרנלין וגופים סמוקים ומזיעים היו אף הם מושכים במידת מה בערב הלח והקיצי. היה לו מין נפנוף יד נשי לא חינני שהתלווה לקול דק וצרדרד אבל מלבד זאת היה נדמה לי כמושלם, תאוותן ולקקן, אוהב לחקות שמחות של אחרים, דוגמה: אחרי המזמוז המתאבן שהתקיים במבואה הנוצצת לעיניי שכן קצת המום וזקן הובהלתי לדירה המרווחת חצי עירומה, הישר לסלון שם היה מזרון פוטון בו ביצעתי מיד עמידת ידיים שמחה, ואחר כך גם עמידת ראש ואפילו כמה שפגטים.

עד כדי כך הייתי משוחררת. והרוחניק כל כך התפעל מכושרי הגופני וגמישותי עד שניסה לבצע תרגילים דומים אבל לא עלה בידיו כי בכל אופן היה מעט שמנמן ומגושם וכבר לא ילד. כשהוא היה ילד הוא היה שמנמן גם ואביו היה נוזף בו שהוא לא חייב לגמור את הלפתן או מה שלא היה שם ומחקה את תנועות לשונו ופיו בלעג. ואמו נצרה את לשונה החדה והמרירה וכשדיברה על אהבה זה היה רק בהקשר של תפוחי אדמה. יום אחד היא אמרה: "אני אוהבת תפוחי אדמה", ובזה זה הסתיים, העניין הזה של האהבה.

וזה מה שבכלל התחיל את החיפוש הרוחני שלו שהתחיל בזעם עצום על ההורים והסתיים במחילה טוטאלית, הודיה, ניהול מפעל הגפיים וחגיגת החיים החושניים בפה וזרועות פתוחים כולל תודה מעשית לפוגעים, שהרי בלעדיהם לא היה מגיע למקום הפורח והזורח בימיו הנוכחיים. אצל אושו הוא למד מין טכניקה מינית של אהבת על שמלמדת לסנכרן את פעימות הנרתיק יחד עם תנועת הזין כך שבני הזוג יגיעו לאורגזמה מירבית ארכנית ועילאית.

הוא סיפר שהיה עליהם להיות סגורים יום שלם עירומים בתוך מין סדין והיו שם יפות ויפים אך למרבה הצער הוא נפל דווקא על מישהי מכוערת, קצוצת שיער קצרת גפיים ומזיעה כך שהתקשה ממש ליהנות מהפרוצדורה המינית והיה עסוק יותר בלהצטער על רוע מזלו, ולכן אפשר שנתרגל זאת עכשיו? לא הייתה לי התנגדות עקרונית אבל למעשה הייתי נבוכה להתוודות על כשרוני המולד באורגזמות שרשרת שהתגלה לגמרי במקרה בדמי ימיי בבית ירושלמי מתפורר ולא בסדנה הודית מודרכת שעלתה הון. לא רציתי שיידע עוד צער. וביקרנו בביתה הכאוטי של אמי החביבה והגרומה ובמדף הרוחני שלה. שניהם העריכו מאוד את ביירון קייטי, אישה דשנה עם שיער צבוע אפור-כחול מחייכת חיוך אמריקאי מתריס וטוענת ברוך תקיף שאין לנו על מי לכעוס ולכן מה נעשה עכשיו. אגב, אפילו לא על אבינו האנס שבשמיים או על אמנו שנטשה עלי אדמה. אין.

אין אין אין על מי לכעוס. אפשר פשוט להתחיל לחיות. וחיינו. שבועיים בערך. מסעדות שוקקות דגים נאים ותחתונים מתוחרים יין נתזים ומין אתלטי על רהיטים וגלידה ליקוקים על ליקוקים כי הוא אהב קינוחים. והוא אמר בחשיבות שיום אחד יגמור בפנים. ושהוא נאמן מאוד. כמו כלב אבל במובן הטוב. לגמור בפנים הכוונה הייתה לעשות ילד ביחד. מה שלא עשה לא עם אשתו השנייה ולא עם השלישית. על הראשונה לא אמר מילה. מעניין היה ששתי הבאות נשאו את אותו השם. איילה. הוא קרא להן ברצינות מופלגת איילה א' ואיילה ב'. ומשתיהן נמאס לי קצת אחרי זמן מה כי זה היה כבר לפני איזה עשרים שנה ומה היה מאז? ומה קרה לראשונה? בלילות היה קשה לישון אתו.

הוא נחר מין נחירה כזאת גבוהה וצרדרדה שדמתה לקול שבא עם נפנוף היד ביום. וגופו היה מוטל במיטתי כגופה לא רגישה לתנועתי ונשימתי הסמוכה. והוא היה משווה אותי לאיילה א' ולאיילה ב', תמיד לטובתי אגב אבל פעם קטעתי אותו בשירה: "מה עושות האיילות בלילות...?" וזה לא הצחיק אותו. נזעם מאוד פקד עליי לחדול מיד ואז נפל לשינה כמו שק תפוחי אדמה. פתאום בכיתי והוא קם ועמד ברגליו הקצרות והחזקות ובעיניים קטנות של עריץ קטן.

ושכחתי לציין שהיה לו גם שפם קטנטן. הוא אמר שהוא לא אוהב בכי. בבוקר הוא לקח אותי לסיור במפעל התותבות. היו שם ערימות של רגליים וידיים פלסטיות ורדרדות שחומות וצהבהבות ולא יכולתי שלא לחשוב על תקופות אחרות יותר זוועתיות. ונפל לי פתאום האסימון שהבנאדם הוא הבוס של מאות אנשים, נשים זקנים וטף. בחורה אחת חיוורת עדינה עם אף נשרי ורעמה נאה שחורה ועיניים גדולות ובהן בהלה הפילה ארגז מסמכים מראש ערימה כבדה שנשאה במסדרון לבדה.

הוא נזף בה: "תרימי מהר את הדברים שלי". דמיינתי כיצד הוא יושב על כיסא תינוקות וזורק אוכל על הרצפה ומצווה על אמו: "תרימי את האוכל שלי". כי ידעתי שהנאה זו נשללה ממנו כשהיה רך בשנים. ולכן נכמרו בי מעט רחמים. ובכל זאת לא ידעתי מה לומר אז אמרתי לו שלבחורה יש ידיים יפות כי היו לה ידיים יפות. ומה שמה. הוא אמר שקוראים לה "ידיים יפות" כי ניסה עוד למצוא חן בעיניי וניחן ברגישות ניואנסית לגפיים נשיות ואחר כך אכלנו במסעדה אנינה בקרבת מפעל התותבות אבל המנות כבר לא היו לי טעימות וויתרתי על גלידת התה הירקרקה ועל הקפה והעוגיות הקשות.

והיינו אמורים ללכת למחרת לבקר את המשפחה המורחבת ובראשה ההורים הרעים והנסלחים ששניהם כבר זקנים מאוד ויושבים בכיסא גלגלים. בלילה הוא אמר לי שהוא חושב שאלוהים לא רוצה שיהיו לו ילדים. שאלתי בעצב מי זה אלוהים בעצם... והוא לא ענה. ורק יצא חרש מדירתי, נכנס לג'יפ שלו ונסע.

טלפנתי אחר הצהריים ושאלתי: מה עם ההורים. והוא אמר קצר שלא ניסע, שזה נגמר בינינו. וסגר. אבל בי דווקא נכנס יצר ההשתוללות הילדותי וטלפנתי אליו שוב מהרחוב ורקעתי ברגליי על המדרכה ונפנפתי בידי הפנויה ואמרתי לו שאני באה לארוחה כי ידעתי שבכל מקרה יש ארוחה אתי או בלעדיי זה ראש השנה וזה מתקיים בהוד השרון בבית יפה אבל לא ידעתי איפה בדיוק ובכל זאת אמרתי ארבע פעמים: אני באה לארוחה. והוא צווח עליי בקול הנשי: תתעשתי! תתעשתי! תתעשתי! תתעשתי! עד שהתחלתי לבכות בלב דיזינגוף קינג ג'ורג'. ולא באתי לארוחה. ורציתי לצעוק בכעס שהרגשות שלו קטועים ושלבו תותב אבל התעשתי.

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

ספר הגברים - ננו שבתאי


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים