Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2017  ⚟

 | 2019 | 2018 | שנת 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בינואר 2018
» ספרים בדצמבר 2017
» ספרים בנובמבר 2017
» ספרים באוקטובר 2017
» ספרים בספטמבר 2017
» ספרים באוגוסט 2017
» ספרים ביולי 2017
» ספרים ביוני 2017
» ספרים במאי 2017
» ספרים באפריל 2017
» ספרים במרץ 2017
» ספרים בפברואר 2017
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים באפריל 2017       חזור

סוּפה של אליס
מאת: גלית דהן קרליבך

ההוצאה:

זמורה ביתן

למרות שמה, חייה של סוּפה מתנהלים על מי מנוחות. היא הדוורית וכותבת המכתבים הלא רשמית של המושב הקטן והמוזנח שבו היא מתגוררת, נוצרת מאווייהם הנסתרים של תושביו התימהוניים ונוטרת שאיפותיהם.

גם לה יש שאיפות משל עצמה. היא לא רוצה להיות מיילדת כמו אליס, אמא שלה, אלא סופרת. בינתיים היא מסתפקת בטיפוסים שמזמן לה המקום: השריף המאוהב, הספרנית הניידת, גנב הברזלים ומבעיר החרשפים, וכמובן אליס, המדריכה את צעדיה ואת מנוחתה בעודה מנסה ככל יכולתה לחמוק מצו הגורל.

כל זה משתנה ביום שבו נכנס בסערה לחייה ואל המושב המנומנם גבר זר, אפל ומצולק ומתחיל לשבש את כל הדרכים ולחשוף את כל הסודות.

סוּפה של אליס
שתפו אותי

סוּפה של אליס הוא רומן שרוח עזה נושבת בין דפיו, מסיעה אותו בין המערב הפרוע למזרח התיכון. בעברית משולחת רסן, שאין דומה לה בנוף הספרותי העכשווי, מותחת גלית דהן קרליבך חבלי תשוקה וחוצה גבולות, בעודה סוחפת אחריה את הקורא ללא מעצורים.

הרומן השלישי של גלית דהן קרליבך, אחרי קצה ו־אחותי כלה והגן נעול, שזכו שניהם לשבחי הביקורת ולאהבת הקהל. גלית היא זוכת מלגת "פרדס" מטעם הספרייה הלאומית, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, ובוגרת תוכנית "פולברייט" הבינלאומית לכתיבה ספרותית מטעם אוניברסיטת איווה.

גיל הראבן על סופה של אליס: "גיבורה מעניינת, עלילה פראית וכמו רומנטית, דרמה וחוש הומור - מה עוד יכול קורא לבקש מספר? אך יש עוד: סופה של אליס משתעשע במיומנות ובחן בדגמים ספרותיים ידועים. נקודת המבט של המספרת נעה בין אינטימיות אוהבת להזרה, ומתוך כך מתאפשרת לנו הסתכלות חדשה על המוכר, הן בספרות והן במציאות החוץ ספרותית. כמו אצל גרסיה מארקס ואצל אגתה כריסטי, גם כאן עולם ומלואו גלומים בכפר. קורא שיתוודע על הישוב הנידח "אבריים", יחדל לראות ב"פריפריה" מילה של עלבון. גלית דהן קרליבך ניצבת על כתפי ענקים, וסיפורה – אני בטוחה – מעלה חיוך על שפתיהם."

סוּפה של אליס מאת גלית דהן קרליבך בהוצאת זמורה ביתן, 381 עמודים.

סופה של אליס | גלית דהן קרליבך

מַצִּית הָעֲשָׂבִים
מצית העשבים הערירי של הכפר מטפח עשבים. לאחר שהגיעו לגודל הרצוי, מבחינתו, ובהתחשב במצב יחסיו עם השכנים, הוא זורק גפרור אל העשבייה שמסביב לביתו ומתרווח במרפסת שלו על כיסא פלסטיק אשר באורח נס לא נמס עד כה. המצית עוצם את עיניו ומניד קלות את ראשו לאוושושי הלהבות.

שכניו במושב מאחלים לו מעומק לבם מוות מייסר ואטי. תגובות שאר התושבים נעות מאדישות מוחלטת לקבלת מעשיו ללא עוררין. לא ידוע מה מקור המנהג. יש אומרים שמצית העשבים איבד את כל קרוביו בשרפה שפרצה באחת ההילולות.

אחרים רומזים שמצית העשבים נפטר מקרוביו, דווקא. אילו היה נקלע אנתרופולוג לכפר, ודאי היה כותב מאמר חורך עיניים על שרידי הפולחן הפגאני שנרמזים במעשיו של המצית. ההסבר המתקבל יותר על הדעת הוא שזו הדרך היחידה שבה יכול המצית לזכות בתשומת לב כלשהי מהעולם הסובב אותו.

בערב שבו ליחכו הלהבות את החצר של חביב הגיע אלינו הזר.

לא הייתי בחוץ, אבל עם הריח של העשן שהגיע ונכנס בעד חלוננו הצר יכולתי לשמוע את הזמזום של המטוס ולראות את דמותו של חביב על רקע הלהבות. כשניסחתי, בפעם הרביעית, מכתב בשביל דודא, החל החלק העליון של גופו של חביב לנוע בערבסק, לעומת החלק התחתון שנותר צמוד־צמוד לכיסא.

אליס לא נכחה, מה שמסביר את העובדה ששפע הרדארים, האנטנות ואמצעי ההגנה שלה לא אותתו, לא ציפצפו ולא יצאו מגדרם.

"אנ'לא מבין איך נגעתי בכל הזבל הזה," אמר דודא בנעימה של פזמון שחזר על עצמו בכל כמה רגעים, בשינויים קלים בלבד.

"ותכתבי, ת'שומעת? תכתבי שיש לי ניסיון."

"ניסיון במה?" קימטתי את הנייר.

"ביציאה מיהסמים," אמר דודא, וככפוי־פזמון הוסיף, "הזבל הזה, איך נגעתי בו?"

"אני לא מוצאת את המנגינה שלו," אמרתי והטסתי את הנייר לסל הניירות.

"איז'מין מנגינה?"

"המנגינה של המכתב. לכל סיפור יש מנגינה," אמרתי.

"לא צריך שום מנגינה," פסק דודא, "למָמָה? את ברוך? פשוט תכתבי שאנ'רוצה לעבוד בתחנת מתדון, ואל תשכחי לכתוב את השם שלי, שלא יקבלו אותך בִּמקום."

כמו כולם במושב גם אני לא הכרתי את שמו האמיתי. מה שכן, ידעתי שהוא נרקומן לשעבר. בזכות ה"לשעבר" אליס כבר לא חוששת שתהיה לו השפעה רעה עלי. וחוץ מזה, כמוני, גם דודא חי רק עם אמא שלו, שמקצועה מקביל למקצועה של אליס, מהצד האחר. סימה היא מכשפת המוות, או בלשון בני אדם: רוחצת גופות בחברה קדישא.

כמו כל החוזרים בתשובה, דודא מדבר על העבר שלו בשנאה גדולה. האויב הראשון במעלה הוא הרואין, בלי ה"א הידיעה. יש גם אחרים, כמובן, ממריחואנה ועד אקסטות, אבל שום סם לא יכול להתחרות ברשעותו של הרואין. כך מספר ומרחיב דודא על המלחמה בסם — על הרעידות והגמילה, על האסטרטגיות, על חשיבותו של כוח הרצון, ורק לאחר שהסתמם מספיק ממילותיו הוא הולך לדרכו.

כשרכנתי אל הדף לעבר הגרסה החמישית, מילאה את החלון הצר שלנו להבה והטילה על הקירות צללים משונים. "הפ'ם יצא לו טוב," אמר דודא כששנינו נמשכנו אל הפתח כמו יצורים פרהיסטוריים שיצאו מהמערה ולראשונה הבחינו באש. ביתו של חביב היה מרוחק מאיתנו שלושה בתים, ועוד חצי שדה הפריד בינינו.

האוויר נמלא רחשים והתפצפץ: צמחים גוססים מחו בצפצוף, פקעיות הנוזלים שבהם גנחו ובבת אחת התסיסו את האוויר. ריח עשב טרי המתאכל לאטו גרם לדודא לזקור את אפו ולרחרח בתאווה מרוכזת, אסורה.

עמדתי שם והנחתי לפליאה הרגילה לקנן בי: מה יקרה אם תאחז האש בחביב? מי הראשון שיפעל?

האש משכה אליה עוד ועוד עשבים. גם האנרכיסטים שבהם נכנעו לה.

"יצא לו הפ'ם גדולה מיהרגיל, תראי!" אמר דודא ששכח מהמכתב שלו.

תגידי יצאה מהבית והתבוננה בנעשה, ופרוספר, שחלף עם המיצובישי שלו, נעצר ליד טבעת האש. לא יכולתי לשמוע מה הוא אומר, אבל ידעתי שכמו תמיד, הוא מקלל. הייתי מהופנטת אל האש ואל האוויר שרעד, כאילו מיתרים שקופים פרסו אותו לרצועות ארוכות ורוטטות. האש שיחקה באור ובצל על הקירות הלא אחידים של בתי הסוכנות, כשצללית ארוכה החלה לטייל עליהם.

ככל שהתקדמה, כך הפכה הצללית שעל הקיר למפלצתית יותר ויותר. חלקה העליון — ודאי היה זה שיער — התפרע על הקירות, שמול האש נראו בהירים וחלקים.

"מ'זה מ'שקורה פה?" אמר דודא ואילץ אותי להתנער מהבהייה, "אולי מישהו בא סופסוף למיזרוב," הוסיף בקול ספקני. ספקני משום שלא חשוב מה, יתהפך העולם, לחביב לא הורסים את הטקס, וחוץ מזה, אין לו שום קרובים. "הוא שרף אותם," טען פעם פרוספר כשהרוחות התלהטו. לא מדובר במטאפורה. באותו לילה נשבו רוחות יבשות והשרפה איימה להעלות אותנו השמימה.

לא. איש לא הפריע לשרפות. פעם אחת ויחידה השמיע הקיבוץ הסמוך את דברו בנוגע לעניין והזמין מכבי אש, מה שלא מנע ממכבי האש לשלוח חשבון לקיבוץ. בעקבות המקרה הזה החליט הקיבוץ לא להסתכן, ולהתעלם מהמעברה שתקועה לו תחת האף ושהורסת לו את אחד מארבעת כיווני האוויר המיועדים להרחבה היוקרתית.

הצללית, שכעת הפכה לדמות, זנחה את מסכי הענק של בתי הסוכנות ופסעה היישר אל חביב. היא נעלמה בתוך האש. "אנ'הולך לירות מה קורה שם, מאניין מאוד," אמר דודא ופסע אל האוויר שהיה חם ומלא בנימים דקיקים ומתפצפצים. נותרתי בפתח הבית, ואז, כאילו ננעצה חרב גדולה בדרקון ענקי, פלט האוויר אנחה גדולה, מפויחת, שחורה, ובבת אחת כיסה עשן שחור וסמיך את המושב, מצליח להאפיל על ריחם הכהה של הלולים. נסוגותי אל הבית, ובזווית העין הבחנתי שגם פרוספר נסוג. סגרתי חלון.

רגעים אחדים לאחר מכן הגיעה אליס, כשהיולדת הולכת לצדה בהליכת סרטן. הן הכניסו איתן ענן של אוויר שחור.

"מה קרה אצל חביב? מי כיבה לו את האש?" אמרה אליס בקול בהול.

היולדת הקשה צנחה על הספה ונאנחה, "זה לא מתקדם."

"אני אמרתי לך," אמרה אליס בפנים מוטרדות, "שתי כפות שמן קיק ותגמרי עם זה כבר."

שאלתי, "מהקיבוץ?"

"הם לא היו מעיזים," אמרה אליס וכבר ניגשה אל היולדת כשכף בידה. "קדימה, בבת אחת ואחר כך תראי איך הוא יחליק החוצה. אני לא רוצה שתשאפי עשן."

היולדת הקשה שבילתה איתנו חמש־עשרה שעות ואולי עשרים — כבר חדלתי לספור — הניחה לאליס לתקוע כף היישר אל לועה.

"איזה סירחון," אמרה אליס והגיפה עוד חלון, "מי זה יכול להיות?"

"העשן הזה הורג אותי," התלוננה היולדת, וראיתי בעיניה את השלב הזה שבו הכול מופשט משמות תואר ומפיסוק. גם ה"כפר" פשט אדרת, חלץ מגפיים והניח לפרות לרעות במקום אחר.

"זה רק חביב," אמרה אליס כאילו היה די במילים האלו להסביר את התופעה או לרכך אותה.

טרטור החל ללוות את אנחותיה של היולדת ואת הריח הסמיך הכבד ששרר באוויר. היה זה מטוס הריסוס ששט לו בשמים. ומה ראה שם, מלמעלה? האם הבחין בשובלי העשן? ואם הבחין, מה בכך? בכל מקרה, זה הרי לא התחום שלו.

הַמָּטוֹס
גרסת המטוס תמיד תתחיל ב"היֹה היה" ותסתיים, כמובן, ב"והם חיו בעושר ובאושר עד עצם היום הזה". לגרסת המטוס יש אוהדים רבים: אין צורך להיכנס אל בין השוחות. אין צורך לזחול ולסחוב פצועים. מלמעלה אפשר להכניס את כל מה שרוצים בין "היה היה" ל"עד עצם היום הזה".

היה היה כפר קטן־קטן. ומעליו התפתלה רכבת עליזה וצבעונית שהפריחה טבעות מדויקות של עשן. מדי פעם הצטרף לרכבת מטוס ריסוס זעיר. כשלא היה עסוק בריסוס, נהג להנמיך טוס ולהציץ באנשי הכפר. מיד קלט שהילוכם נמרץ, בריא ויעיל.

שלחייהם סמוקות בבריאות שבאה מכוחה של עבודה אמיתית תחת השמש, ושמתוקף אותה שמש הם נראים לו, כולם, משוחים בצבעוניות. לעתים הבחין המטוס בנערה תמירה שלמותניה כרוך סינר צחור, והיא פוסעת בצעד גמיש אחר שלושה־ארבעה אווזים הלוקים בחוצפה — אך באיזו חוצפה כפרית וחיננית! וכשהם חורגים מן התלם, מיד מחזירה אותם הנערה אליו כשבת צחוק — כן, העווית הזאת שנראית מלמעלה מוכרחה להיות בת צחוק — על פניה.

"נפלא," חושב המטוס שלנו, שניחן לא רק בעיניים חדות, אלא גם בכושר אבחנה מעולה. הוא פונה לרסס שדות זרים ומקנא בכך שחלקו לא עם בני הכפר הציורי השלֵו. בערוב ימיו, כשיגמור לרסס, יתיישב לכתוב סיפור על כפר שלֵו וציורי, שיתחיל במילים "היה היה" ויסתיים ב"עד עצם היום הזה".

אליס ואני האחרונות שיכולות להתלונן על גרסת המטוס. בזכותה, הרי, אנחנו מצליחות להתפרנס. ובכל זאת, זכות הביטוי שמורה גם לזרקורים סדוקים, כי אם לא ניתן להם פתחון פה, סופם שיחדרו לכל פינה וגומחה ויחשפו אותן לאור השמש. בגרסה השנייה, לעומת זאת, יגשש הזרקור את דרכו בחורים אפלוליים.

אז הנה, רבותי, זכות הדיבור עוברת לזרקור.

נתחיל מזה שהכפר שלנו הוא לא כפר. ב"כפר" שלווה, כרי דשא ופרות חומות ולטיפות הם חלק מהעסקה. ב"כפר" מתגוררים אנשים הדומים זה לזה במאווייהם, ובדיוק בשביל אותם המאוויים נבנה בית־עם המאכלס אספות שכל תפקידן הוא להחליט, באופן תרבותי ודמוקרטי כמובן, מהם המאוויים הבוערים ביותר שעומדים על הפרק.

נמשיך מזה שהדבר היחיד שכפרי במושב שלנו הוא השם שלו, והוא שקרן כמו כל השמות בעולם. כשלמושב קוראים מעלה אבְרַיִים, או בקיצור, אבריים, הֱיו בטוחים ששום כנפיים לא יהיו פה. כי מדובר בחוק טבע: מי ששואף אל הטפחות יזכה בשם מסד.

על כל פנים, על השם אי אפשר להתלונן. היה יכול להיות גרוע יותר. זה שהקים את המעברה אי־אז בשנות החמישים, היה עלול להשאיר אותנו ב"מעלה זמניות ג'", ועם השם הזה היינו נתקעים מתחת לאף של הקיבוץ ובין הרגליים של מנזר אבן העזר אשר בעמק. ואגב, אם מזכירים את המנזר והקיבוץ, כדאי לציין שאפילו גרסת הזרקור המחמירה לא יכולה להתעלם מהאלגנטיות של קימורי האבן והקשתות המחודדות של המנזר ומסבלו של הצלוּב שמטפטף דם פוטוגני.

גם הזרקור המחמיר ביותר לא יתאפק מלהעביר יד על הפרות החומות והלטיפות של הקיבוץ ולהתפעל מהשבילים הקטנים שבהם מקרקשות עגלות כביסה.

הנה, תחת אלומת הזרקור מתקפלים כרי הדשא והפרות מתאדות, הולכות לגרגר להן במקום אחר. הנה עולה המסך והצירים חורקים צווחה מעל המושב שלנו. המסך אינו אלא וילון מחורר והצירים אינם אלא גבבת חלודה במגרשו של משה ברזלים. אלומת האור ממהרת לנצל חור נוסף בווילון ולחמוק משם אל ביתו של חביב המצית.

החרולים והחרדלים שחים מעט, אך לאחר רגע מרימים ראש לאות שהם כאן וממתינים לטקס ההדלקה השנתי. משם ממשיך הזרקור — חולף דרך גן המשחקים שכולו פלסטיק וכל המשתמש בו לוקה בהתקף זעם של חשמל סטטי — ומגיע אל המכולת של פרוספר, המכונה סוכת דוד הנופלת.

אצל עין רעה הוא עובר, דמום, את משוכת שדרת הפיגם, וכמעט מתגלה בצווחת האווזים של ברוך המעוקל. לרוע המזל, שום רועת אווזים טובת מזג לא מופיעה כדי להציל את הזרקור שלנו. בתוך הבית, במיטתו, מזדקף ברוך המעוקל. פניו הלומות שינה והוא ממלמל, "תראו להם! תראו להם!" ומיד חוזר אל חלומותיו המלאים בחותמות גומי, במכתבים שמתחילים ב"א.ג.נ" ומסתיימים ב"שלם את חובך מיד!"

הזרקור מוותר על ההזדמנות לבדוק את הררי המכתבים המקיפים אותו ומוסיף להתקדם. מסיר כובע דמיוני ליד הבית של השריף וחוצה את שדה הבור שבקצהו. ליד מעגל דודאים גדול ותחת שיטה מכחילה, קבורה סרח בת אשר, קדושה מצוינת, פטרונית של מסדרים רבים, שלאורך ההיסטוריה גילתה גמישות מופלאה במעברי דירה רבים שהחלו אי־שם באזור היבוק, המשיכו עד למרוקו הברברית והסתיימו באבריים, נכון לארבעים השנים האחרונות.

הזרקור מגלה שציוּן קבר ראוי לשמו אין, אבל חתיכת סלע אומללה, שבמקרה היתה שם כשהגיעו העולים להתיישב פה, דווקא יש. חתיכת הסלע מכוסה בשכבת דונג שעובייה אינו פחות מעובי אמונתם של אנשי אבריים. נמצא פה ריכוז הדודאים "הגדול ביותר בתפוצה הדרומית של המזרח התיכון", כפי שטוענת אגודת הדודאים, והוא מעיד על פעלתנותה הרבה של סרח בתחום המין והפוריות.

הזרקור נמלט משדה הפריון ופולש כעת אל חלונות הבתים, אל האנשים שנראים נתונים בעיצומה של שנת המוות. הנה ישנים־מתים כולם: ישן לו משה ברזלים. ישנה מכשפת המוות. ישן זוג הרבנים. ישן חביב המצית. ישן פרוספר וחולם על מכולת חדשה. ישנה רשל היפה, ואף עין רעה ישן, עינו האחת עצומה והאחרת מעפעפת כלפי התקרה ומרתיעה את אלומת הזרקור שלנו.

מעורפל ומקולל מגיע הזרקור אל בית המיילדת שלנו ומנסה לחדור בעד החלון הצר. יש בפנים התרחשות כלשהי. הוא משתהה מעט, מנסה לקרוע את מעטה האפלולית ולפענח את ההתרחשות, ונחרד מרעש שהולך ומתגלגל לעברו. מוכה־שגעת הוא שולח אלומות מהבהבות לכל עבר.

הרעש הולך וגובר ומתגלה בדמותה של רכבת המתקדמת בכבדות לאי־שם. קרונות־קרונות מכוערים, הנראים כמו פחי צפרדע צבועים בבורדו, נמשכים אחרי הקטר רע המזג. בואה של הרכבת מבריח את הזרקור, והוא ממהר לצמצם את אלומתו. בשעה שחלקיקי מחצבים עפים אל הכפר, הוא כבה. הנה, הנה הווילון המכוער נופל ברעש חורקני על במת שדה הבור של המושב הצבעוני שלנו. הנה, צווחים הצירים. הנה, הדי מחיאות הכפיים של הקהל הלא־נוכח לא נשמעים.

עוד ועוד מתרחק הזרקור מהלא־כפר שלנו. היקום מקִיץ ופעמון הכנסייה מזמין למיסת הבוקר. שמש קשוחה, כתומה וישירה מאירה את המושב שלנו וחודרת דרך עורם של האנשים הצבעוניים. כולם מתעוררים מהשינה החמוצה שלהם.

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

סוּפה של אליס - גלית דהן קרליבך


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים