העלו אותו על משאית שלקחה אותו אל הצינוק… על השולחן ערימת דפים לבנים, עט נובע וקסת דיו. על השולחן הזה היה על יאלו לכתוב את סיפור חייו.
אילו היה משורר היה כותב שטבע בבאר המילים, שנפל על צווארו של הלילה, שהדיוֹ שלו היה שחור משחור הליל.
אילו היה סופר היה מגולל את זיכרונותיו ברצף, ומעניק להם את הכותרת 'עֵין וַרְד'. היה פותח את הסיפור בילד הקטן, בסבו. איך ראה במו עיניו את הטבח, איך הפך מרַצָף לכֹּהְנׁא, וממי שלא יודע אף מילה סיריאנית - ללוחם נלהב להחייאתה של השפה שמתה אצלו בפה.
אילו היה יאלו מספר-סיפורים היה יושב בכלא ומספר על יאלו הפרש האמיץ, לוחם עז-נפש מאין כמותו, שהמשיך את מסע הנדודים שהחל בו סבו והיגר לצרפת, ושב ממנה להיות אדון האוהבים.
אילו היה.
אבל הוא לא היה.
הוא היה רק בחור שמנסה לקרוא מתוך הדף הלבן את סיפורו שאינו יודע לספר, את שפתו שאינו יודע לכתוב, את הזיכרון שאינו יודע לדובב".
כמו ברב-המכר עטור השבחים "בַּאבּ אלשַׁמְס", גם כאן עוסק אליאס ח'ורי בסיפור, בהיסטוריה, במורשת ובזיכרון. מבין הסיפורים צצות השאלות: מה זה סיפור? של מי הזיכרון? מהי היסטוריה? מי המספר, הזוכר, ההיסטוריון?
אליאס ח'ורי חי בביירות, שם נולד ב-1948. הוא עורך את המוסף הספרותי של עיתון אַלנַהָאר, ומלמד באוניברסיטת ניו-יורק. פִּרסם עשרה רומנים שתורגמו לשפות רבות. "יאלו" הוא ספרו האחרון.
|