Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2005  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | שנת 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » מדעי אדם וטבע  » ספרים חדשים בנובמבר 2005       חזור

המוח הרגשי
מאת: לדו ג`וזף
The Emotional Brain: The Mysterious Underpinnings of Emotional Life - Joseph Ledoux

ההוצאה:

עם עובד

מה קורה במוח כשאנו מרגישים פחד, אהבה, שנאה, כעס, אושר? האם אנו שולטים ברגשותינו או שהם שולטים בנו? האם לבעלי חיים יש רגשות? איך יכולות חוויות טראומטיות בשחר הילדות להשפיע על התנהגותו של המבוגר אף שאין הוא זוכר אותם כלל במודע?

תחום הרגשות הוא תחום בעייתי למדע. מאחר שהרגשות הם סובייקטיביים ולא-רציונליים, קשה לחקור אותם באופן אובייקטיבי, ועל כן שנים רבות נמנעו מדע המוח והמדע הקוגניטיבי מלעסוק בהם.

המוח הרגשי
שתפו אותי

ג'וזף לדו, פרופסור למדעי המוח באוניברסיטת ניו יורק, הוא מחלוצי מדעני המוח שיצאו לחקור את התחום העלום הזה ולענות על השאלה: איך יוצר המוח רגשות. מחקריו החדשניים מתמקדים בפחד, ואחת מתגליותיו החשובות היא התפקיד המרכזי של אותו חלק במוח הקרוי אמיגדלה ביצירת תגובות פחד.

האמיגדלה מעבדת מידע ויוצרת תגובות פחד מהר יותר מחלקים אחרים של המוח, מה שמאפשר תגובה מהירה שיש בה כדי להציל חיים במצבים שבהם שבריר של שנייה עשוי להבדיל בין חיים למוות. במחקריו גילה לדו כי מידע על סכנה נע במוח בשני מסלולים: מסלול מהיר ומסלול איטי. המסלול המהיר משגר את אותות הסכנה אל האמיגדלה וזו מעוררת מיד תגובות של "פגע וברח" בגוף, כמו דופק מהיר. במסלול האיטי עוברים האותות אל קליפת המוח, האזור שבו מתרחשים התהליכים הקוגניטיביים. אחת המסקנות המפליאות של הממצא הזה היא שאדם הנקלע לסכנה אינו בורח מפני שהוא פוחד, אלא הוא פוחד מפני שהוא בורח. תגובת הפחד קודמת להרגשת הפחד.

תגליותיו המרתקות של לדו שימשו בסיס והשראה לספרו הנודע של דניאל גולמן "אינטליגנציה רגשית". וכך כותב שם גולמן: " לדו נמנה עם זן חדש של מדעני מוח שמשתמשים בשיטות ובטכנולוגיות חדישות כדי להגיע לדרגת דיוק שלא נודעה כמותה במיפוי המוח בעת פעולתו." לדו נותן הגדרות חדשות למודע ולתת מודע, לשכל ולרגש, ומראה איך יש במבנה המוח ובמנגנוניו כדי להסביר למה לפעמים אוחזים בנו פחדים שאיננו יודעים את סיבתם, ולמה אנחנו מתקשים למשול ברגשותינו. הוא גם מראה איך אותו מנגנון שמסייע להישרדות הוא גם המקור לפוביות ולהפרעות חרדה אחרות.

"מחקריו של לדו," כותב גולמן, "הם מהפכה בהבנת חיי הרגש, כי הם הראשונים שחשפו נתיבים עצביים של רגש שעוקפים את הקליפה החדשה. הרגשות האלה, שמגיעים ישירות אל האמיגדלה, כוללים את רגשותינו הפרימיטיביים והעזים ביותר. הנתיבים העצביים האלה מסבירים איך יכול רגש להשתלט ולהכריע את החשיבה הרציונלית."

סגנונו הבהיר של הספר, שפתו השווה לכל נפש ואיוריו מאירי העיניים פותחים לפני הציבור הרחב צוהר נדיר אל חזית המחקר המדעי של המוח.

לג'וזף לדו אתר אינטרנט המרחיב אודות הספר.

הספר יוצא לאור בסדרת "אפקים מדע" בעריכת עתליה זילבר. "אפקים מדע" היא סדרה חדשה מבית "אפקים", השמה לה למטרה להביא לידיעת הציבור בלשון פשוטה ובהירה את המתרחש בחזית המחקר המדעי. היא תתפרש על כל מגוון הנושאים המעסיקים את המדענים, מראשיתו של היקום ועד מוצאו של האדם, מקצו של כדור הארץ ועד מסתרי המוח האנושי.

המוח הרגשי מאת ג'וזף לדו, בהוצאת עם עובד, סדרת "אופקים מדע", תרגמה מאנגלית: שירה סתיו, עריכה מדעית: גיל אלרואי, עורכת הסדרה: עתליה זילבר, מערכת: אלי שאלתיאל, עתליה זילבר, עיצוב עטיפה:דורית שרפשטיין, תצלום אימאג'בנק ישראל - גטי, 336 עמודים.

באדיבות הוצאת עם עובד אנו מביאים לפניכם
קטע מתוך ההקדמה ואת הפרק הראשון מתוך הספר

מתוך ההקדמה
התחלתי לחקור את מנגנוני הרגש במוח בשלהי שנות השבעים. בימים ההם התעניינו רק חוקרי מוח מעטים ברגשות. בשנים שחלפו מאז, ובייחוד לאחרונה, התרחב מאוד חקר המוח, והושגה התקדמות רבה. חשבתי שהגיע הזמן לשתף את הציבור הרחב בחלק מן המידע הזה.

המוח הרגשי מביא סקירה כללית של רעיונותי על אופן יצירתם של רגשות במוח. הספר לא נועד להציג סקירה חובקת כל של כל היבטי השאלה איך המוח יוצר רגשות, אלא הוא מתמקד בנושאים שעניינו אותי ביותר: איך המוח מזהה גירויים מעוררי רגש ואיך הוא מגיב עליהם, איך מתרחשת הלמידה הרגשית, איך נוצרים הזכרונות הרגשיים, ואיך הרגשותינו" המוּדעות צומחות מתהליכים בלתי מודעים.

בכתיבת המוח הרגשי השתדלתי שיהיה נגיש לקוראים שאין להם הכשרה מדעית או בקיאות בז'רגון המדעי. אך ניסיתי גם שלא לדלל יותר מדי את המדע. אני מקווה שהצלחתי לעשות את הספר קריא ומהנה לקוראים מן השורה ולמדענים כאחד.
ג'וזף לֵדוּ

פרק ראשון

"תרבותנו עדיין שרויה בשלב ביניים, לא חייתית, כלומר,
אין היא מודרכת עוד בידי האינסטינקט, ולא אנושית,
כלומר, עדיין אין התבונה לבדה מכוונת אותה."
תיאודור דרייזר, האחות קארי

אבי היה קצב. חלק ניכר מילדותי ביליתי מוקף בבשר בקר. כבר בגיל צעיר למדתי איך נראים קרביה של פרה. והחלק שעניין אותי ביותר היה אותו איבר רירי, מפותל ומקומט - המוח. עתה, שנים רבות לאחר מכן, אני מבלה את ימי, ולעתים את לילותי, בניסיון להבין איך מוחות פועלים. ויותר מכל אני רוצה לדעת איך מוחות יוצרים רגשות.

אתם עשויים לחשוב שהתחום הזה מעסיק חוקרים רבים. שהרי הרגשות הם החוטים המלכדים את חיי הנפש שלנו. הם מגדירים מי אנו בעינינו ובעיני האחרים. ככל שהדברים אמורים בהבנת המוח, מה יכול להיות חשוב יותר מהאופן שבו הוא עושה אותנו שמחים, עצובים, מפוחדים, מלאי גועל או עונג?

עם זאת, זה זמן שהרגש אינו נושא פופולרי מאוד במדעי המוח. הרגשות, אומרים הספקנים, מורכבים מכדי שנוכל לאתרם במוח. אבל כמה מדעני מוח, ואני בכללם, מעדיפים ללמוד מעט על הרגשות יותר מאשר הרבה על דברים מעניינים פחות. בספר הזה אספר לכם עד היכן הגענו. ספקנים היזהרו, הגענו די רחוק.

מובן שברמה זו או אחרת, ידוע לנו מה הם רגשות ואין לנו צורך במדענים שיספרו לנו עליהם. כולנו מרגישים אהבה ושנאה ופחד וכעס ושמחה. אבל מהו הדבר המאגד מצבים נפשיים שכאלה לצרור שאנו נוהגים לכנותו "רגשות"? מה עושה את הצרור הזה שונֶה כל כך מחבילות מנטליות אחרות, שאנו נוטים פחות לכנותן בשם "רגש"? כיצד משפיעים רגשותינו על כל היבט אחר של חיי הנפש שלנו, איך הם מעצבים את תפיסותינו, זכרונותינו, מחשבותינו וחלומותינו? מדוע נדמה פעמים רבות שאי אפשר להבין את הרגשות? האם אנו שולטים ברגשותינו, או שהם שולטים בנו? האם הרגשות יצוקים בבטון העִצבי או שהמוח לומד אותם מן הסביבה? האם לבעלי חיים (שאינם בני אנוש) יש רגשות, ואם כן, האם לכל המינים יש? הייתכן שיש לנו תגובות רגשיות לא מוּדעות וזכרובנות רגשיים לא מוּדעים? האם אפשר למחוק את הרגשות ולהשאיר לוח רגשי חלק, או שמא הזכרונות הרגשיים קבועים לעד?

ייתכן שיש לכם דעות, ואפילו דעות מוצקות, על התשובות לכמה מהשאלות האלה, אבל האינטואיציות לבדן אינן יכולות לקבוע אם דעותיכם הן תשובות נכונות מבחינה מדעית. לעתים המדענים הופכים דעות שגורות לעובדות, או מסבירים בניסוייהם את פעולתם של דברים המובנים מאליהם באופן אינטואיטיבי. אבל אין שום הכרח שהעובדות על פעולת היקום, ובכלל זה היקום שבתוך ראשיכם, יהיו מובנות מאליהן באופן אינטואטיבי. לפעמים האינטואיציות פשוט לא נכונות - העולם נראה שטוח, אבל הוא לא שטוח - ותפקידם של המדענים הוא להראות שמושגים אלה של השכל הישר אינם אלא מיתוסים, והאמיתות אינן אלא "סיפורי סבתא". עם זאת, פעמים רבות אין לנו שום אינטואיציות קודמות על תגלית מדעית כלשהי - אין שום סיבה שיהיו לנו דעות מושרשות על אודות קיומם של חורים שחורים בחלל, או על חשיבותם של הנתרן, האשלגן והסידן לפעילותו של תא מוח. הדברים המובנים מאליהם אינם נכונים בהכרח, ודברים נכונים רבים אינם מובנבים מאליהם כלל וכלל.

אני רואה ברגשות תפקודים ביולוגיים של מערכת העצבים. סבורני שפענוח אופן ייצוגם של רגשות במוח יעזור לנו להבין אותם. גישה זו עומדת בניגוד גמור לגישה האופיינית יותר, שבה חוקרים רגשות כמצבים פסיכולוגיים שאינם תלויים במנגנוני התשתית של המוח. ערכו של המחקר הפסיכולוגי עצום, אך כוחו אינו משתווה לכוחה של גישה החוקרת רגשות כתפקודים של המוח.

המדע פועל בדרך ניסויית, שמעצם הגדרתה כרוכה בתמרון של משתנים מסוימים ובבקרה על משתנים אחרים. המוח הוא מקור פורה עד מאוד למשתנים שאפשר להשפיע עליהם. חקירת הרגש דרך המוח מרחיבה לאין שיעור את טווח ההזדמנויות לגילוי תגליות חדשות, מעבר למה שניתן להשיג בניסויים פסיכולוגיים בלבד. זאת ועוד, חקר אופן פעולתו של הרגש במוח יכול לעזור לנו להכריע בין היפותזות פסיכולוגיות חלופיות - יש פתרונות אפשריים רבים לחידת פעולתם של הרגשות, אבל היחיד המעניין אותנו באמת הוא זה שגילתה האבולוציה והכניסה למוחבנו.

התעניינותי בשאלה איך מוחות מפיקים רגשות החלה יום אחד בניוּ אינגלנד, באמצע שנות השבעים, כשעמדתי לסיים את מחקר הדוקטורט שלי באוניברסיטה הציבורית של מדינת ניו יורק בְּסטוֹני-בּרוק. עשור קודם לכן היכה גלים מחקר על התוצאות הפסיכולוגיות של ניתוח פיצול-מוח בבני אדם, שעשה המנחה שלי, מייק גַזַניגה במכון הטכנולוגי בקליפורניה עם חתן פרס נובל המנוח רוג'ר סְפֶּרי.

בניתוח פיצול-מוח מנתקים את החיבורים העצביים שבין שני הצדדים, שתי ההֶמיסְפֵרות, של המוח, כדי לרסן אפילפסיה חמורה מאוד. קבוצה של מטופלים חדשים נותחו בדארטמות, והמנתח ביקש מגזניגה לערוך עליהם מחקר.5 בנינו מעבדה בתוך קרון מגורים מחובר לטנדר פוֹרְד כתום, ולעתים קרובות יצאנו למסעות מלונג איילנד אל ורמונט ואל ניוּ המפשייר, לביקורי בית אצל המטופלים.

מחקריו המוקדמים של גזניגה הראו שכאשר מפצלים את המוח, שני צדדיו אינם יכולים עוד לתקשר זה עם זה. ומאחר שמקומם של תפקודי השפה של המוח הוא בדרך כלל בהמיספרה השמאלית, באדם שמוחו פוּצל יכול לדבר רק על דברים שההמיספרה השמאלית יודעת עליהם. אם גירויים מוצגים כך שרק ההמיספרה הימנית רואה אותם, האדם שפוצל מוחו אינו יכול לתאר במלים מהו הגירוי. אבל כשנותנים להמיספרה הימנית הזדמנות להגיב שלא במלים, מתברר שהגירוי נרשם. אם, למשל, היד השמאלית, מוסרת מידע על מגע להמיספרה הימנית, נשלחת אל תוך שקית מלאה חפצים, היא מסוגלת לברור ביניהם ולהוציא את החפץ האחד המתאים לתמונה שההמיספרה הימנית רואה. מכאן שההמיספרה הימנית יכולה להתאים את תחושת החפץ ביד לזכרון מראהו כמה רגעים קודם לכן, ולברור את החפץ הנכון. היד הימנית אינה יכולה לעשות זאבת, כי המידע התחושתי שלה נמסר להמיספרה השמאלית, שלא ראתה את תמונת החפץ. במטופל שמוחו פוצל, מידע שמגיע להמיספרה אחת נשאר לכוד בצד הזה של המוח, ואינו נגיש לצד האחר. גזניגה תיאר את מהותו של המצב הבלתי רגיל הזה במאמר מוקדם ששמו "ראש אחד - שני מוחות".

הניסוי בפיצול מוח, שכיוון את המצפן המדעי שלי אל הרגש, היה כרוך בהצגת גירויים בעלי קונוטציות רגשיות לפני שני חצאי המוח של מטופל מיוחד שמכונה פ"ס. הוא היה מיוחד כי שלא כרוב המטופלים הקודמים מסוגו, הוא היה מסוגל לקרוא מלים בשתי ההמיספרות, אף על פי שכמו כל המטופלים האחרים, היה מסוגל לדבר רק באמצעות ההמיספרה השמאלית. כשהוצגו אפוא גירויים רגשיים להמיספרה השמאלית, יכול פ"ס לומר לנו מהו הגירוי ואיזו הרגשה עורר בו - טובה או רעה. כאשר הוצגו אותם הגירויים להמיספרה הימנית, לא יכלה ההמיספרה השמאלית לומר לנו מה היה הגירוי. ואולם ההמיספרה השמאלית יכלה לקבוע נכונה אם הגירוי שראתה ההמיספרה הימנית היה טוב או רע. כאשר ראתה ההמיספרה הימנית את המילה "אמא", למשל, ציינה ההמיספרה השמאלית "טוב", וכשראה הצד הימני את המילה "שטן", ציין הצד השמאלי "רע".

לא היה להמיספרה השמאלית שום מושג מה הם הגירויים. כל כמה שלחצנו, לא הצליח המטופל לנקוב בשמם של הגירויים שהוצגו להמיספרה הימנית. אף על פי כן, ההמיספרה השמאלית דייקה בהתמדה בסיווגם הרגשי. המשמעות הרגשית של הגירויים הסתננה בדרך כלשהי ממחצית אחת של המוח למחצית השנייה. לא כן זהותם של הגירויים. בעצם, הרגשות המוּדעים של המטופל, כפי שחוותה אותם ההמיספרה השמאלית שלו, היטלטלו אנה ואנה ּ בידי גירויים שהמטופל טען שאין הוא רואה אותם כלל.

איך זה קרה? קרוב לוודאי שנתיבו של הגירוי בהמיספרה הימנית הסתעף לשתי שלוחות. שלוחה אחת הוליכה את הגירוי לחלקים בהמיספרה הימנית המזהים מהו הגירוי. ניתוח פיצול-המוח מנע את הזיהוי שזיהתה ההמיספרה הימנית מלעבור להמיספרה השמאלית. השלוחה האחרת הוליכה את הגירוי לחלקים בהמיספרה הימנית הקובעים את המשמעויות הרגשיות של הגירוי. הניתוח לא מנע את המידע הזה מלעבור לצד השמאלי.

במלים אחרות, ההמיספרה השמאלית שפטה שיפוט רגשי בלי לדעת מהו הדבר שהיא שופטת. ההמיספרה השמאלית ידעה מהי התוצאה הרגשית, אך לא היתה לה גישה אל התהליכים שהביאו לתוצאה הזו. ככל שנגע הדבר להמיספרה השמאלית, העיבוד הרגשי התרחש מחוץ לתחום ידיעתה (כלומר, התרחש שלא במודע).

נראה שניתוח פיצול-מוח חושף דיכוטומיה פסיכולוגית בסיסית - בין חשיבה להרגשה (feeling), בין קוגניציה (שכל) לרגש (emotion). ההמיספרה הימנית לא יכלה לשתף את השמאלית במחשבותיה על זהות הגירוי, אבל יכלה גם יכלה להעביר אליה את המשמעות הרגשית של הגירוי.

דרך אגב, המחקר לא עסק כלל בהבדלים אפשריים בין ההמיספרות בתחום הרגש. אנו בדקנו רק את סוגי המידע שיכולים ושאינם יכולים לנוע בין ההמיספרות כאשר המוח מפוצל.

פרויד, כמובן, אמר לנו זה כבר שהלא-מודע הוא משכנם של רגשותינו, המנותקים פעמים רבות, לדבריו, מהתהליכים הנורמליים של המחשבה. מכל מקום, עשרות שנים אחר כך עדיין לא הבנו איך ייתכן הדבר, ופעמים רבות הטלנו ספק באמיתותו. הצבתי לי למטרה להבין איך המוח מעבד את משמעותם הרגשית של הגירויים, ומאז התמסרתי להגשמתה.

לאחר שהשלמתי את עבודת הגמר שלי הבנתי שהטכניקות ששימשו אותי לחקור את מוח האדם מוגבלות מדי, ושלעולם לא אצליח להבין את הבסיס העצבי של הרגש באמצעות מחקר בבני אדם. לפיכך פניתי למחקרים בחיות מעבדה, עכברושים, במטרה לנסות ולפענח את סודות הרגש של המוח. חשובות ככל שהיו התצפיות שלי על פיצול המוח באדם, שהרי הן הביאו אותי לחקור את הנושא הזה, המחקר בחיות הוא שעיצב באמת את השקפתי על המוח הרגשי.

בספר הזה תתוודעו אל מה שלמדתי במחקרי ובחשיבתי על מנגנוני הרגשות במוח. תמצאו כאן תיאור מדעי של הרגשות, מה הם, איך הם פועלים במוח ומדוע הם משפיעים השפעות חשובות כל כך על חיינו.

כמה עניינים הנוגעים לטבעם של הרגשות יחזרו ויופיעו. מקצתם יתיישבו עם אינטואיציות השכל הישר שיש לכם על רגשות, ומקצתם ייראו לכם לא סבירים, ואולי אף מוזרים. אך כולם, לדעתי, מעוגנים היטב בעובדות על המוח, ועל כל פנים בהיפותזות הנגזרות מעובדות אלה, ואני מקווה שתאזינו להם עד תום.

העניין הראשון הוא שהרמה הנכונה לניתוח של תפקוד פסיכולוגי היא הרמה שבה תפקוד זה מיוצג במוח. המסקנה הנובעת מכך נראית תחילה כלקוחה מתחום התופעות המשונות - המילה "רגש" אינה מסמנת דבר שהמוח או הנפש עושים, או דבר שנמצא בהם.10 המילה "רגש" אינה אלא תווית, דרך נוחה לדבר על היבטים במוח ובנפש. ספרי הפסיכולוגיה פורסים פעמים רבות את הנפש לפרוסות של תפקודים, כגון תפיסה, זכרון ורגש. הפריסה הזו עוזרת לארגן את המידע בתחומים כלליים של מחקר, אך אין היא מסמנת תפקודים ממשיים. אין במוח מערכת המופקדת על התפיסה, למשל. המילה "תפיסה" מצביעה באופן כללי על המתרחש בכמה מערכות עצביות ספציפיות - אנחנו רואים את העולם, שומעים אותו ומריחים אותו במערכות הראייה, השמיעה וההרחה שלנו. כל מערכת התפתחה כדי לפתור בעיות שונות שניצבות בפני בעלי החיים. בדומה לכך, קבוצות הרגשות למיניהן סדורות במערכות עצביות נפרדות שהתפתחו מסיבות שונות.

המערכת המשמשת אותנו להתגוננות מפני סכנה שונה מזו המשמשת אותנו לרבייה, וההַרגָשות המתלוות לפעולתן של מערכות אלה - הפחד וההנאה המינית - אינן נובעות מאותו מקור. אין בנמצא כושר "רגש", ואין שום מערכת מוח המוקדשת לתפקוד המדומה הזה. אם ברצוננו להבין את מגוון התופעות שאנו מכנים בשם "רגש", עלינו להתמקד בקבוצות ספציפיות של רגשות. אל לנו לערבב ממצאים שנתגלו על אודות רגש מסוים עם ממצאים של רגשות אחרים. למרבה הצער, כך נעשה ברוב המחקרים בפסיכולוגיה ובמדעי המוח.

עניין שני הוא שמערכות המוח המייצרות התנהגויות רגשיות השתמרו להפליא במהלך שלבים רבים של היסטוריה אבולוציונית. כל בעלי החיים, ובכללם בני האדם, חייבים למלא תנאים מסוימים כדי לשרוד בעולם וכדי למלא את הצו הביולוגי המטיל עליהם להוריש את הגנים שלהם לצאצאיהם. לכל הפחות עליהם להשיג מזון ומחסה, להגן על עצמם מפגיעה גופנית ולהתרבות. כך חרקים ותולעים וכך דגים, צפרדעים, עכברושים ואנשים. לכל אחת מן הקבוצות השונות כל כך של החיות האלה יש מערכות עצביות המגשימות את המטרות ההתנהגותיות הללו. ונראה שבקרב הקבוצות של החיות בעלות חוט שדרה ומוח (דגים, דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים, ובכללם בני האדם), הארגון העצבי של מערכות מסוימות של התנהגות רגשית - כמו המערכות המונחות ביסוד התנהגויות הפחד, המיניות או ההזנה - דומה למדי. אין זה אומר שכל המוחות דומים, אלא שכדי להבין מהו להיות בן אנוש יש להעריך באיזה אופן אנו דומים לבעלי חיים אחרים, ובאיזה אופן אנו שונים מהם.

עניין שלישי הוא שכאשר מערכות אלו מתפקדות בבעל חיים שיש לו גם יכולת להכרה מודעת, מופיעות הַרגָשות מוּדעות. כך קורה ללא ספק בבני אדם, אך איש אינו יודע בוודאות אם לבעלי חיים אחרים יש יכולת כזאת. איני קובע לאילו חיות יש תודעה ולאילו אין תודעה. אני רק טוען שכאשר אחת מן המערכות האבולוציוניות הקדומות הללו (כמו המערכת של התנהגויות מתגוננות לנוכח סכנה) פועלת במוח מודע, הַרגָשות (כמו פחד) הן התוצאה. המוח הלא מודע משיג את מטרותיו ההתנהגותיות ללא מודעוּת מובהקת. והיעדר המודעוּת הוא הכלל, ולא היוצא מן הכלל, בחיי הנפש בממלכת החיות. אם איננו זקוקים להרגשות מודעות כדי להסביר את מה שאנו מכנים התנהגות רגשית של חיות מסוימות, הרי שאין אנו זקוקים להן כדי להסביר את אותה התנהגות בקרב בני אדם. התגובות הרגשיות נוצרות רובן שלא במודע. פרויד צדק לחלוטין כשתיאר את התודעה כקצה הקרחון המנטלי.

העניין הרביעי נובע מן העניין השלישי. ההרגשות המודעות, שבאמצעותן אנו מזהים ואוהבים (או שונאים) את רִגשותינו אינן אלא הסחות דעת, מעקפים, במחקר המדעי של הרגשות. ברור שבתחילה קשה לבלוע את זה. שהרי, מהו רֶגֶש אם לא הַרגָשה מודעת? אם נסלק את התחושה הסובייקטיבית של הפחד, לא יישאר הרבה מחוויית הסכנה. אבל אני אנסה לשכנע אתכם שהרעיון הזה שגוי - שיש בחוויה הרגשית הרבה יותר ממה שאפשר לראות בעיני הנפש. הרגשה של פחד, למשל, היא חלק מהתגובה הכוללת על סכנה, ואין היא מרכזית פחות או יותר מהתגובות האחרות שבה, ההתנהגותיות והפיזיולוגיות, כמו רעד, בריחה, הזעה ודפיקות לב. לא את מצבו המודע של הפחד עלינו להסביר, או את התגובות הנלוות לו, אלא את המערכת המזהה את הסכנה מלכתחילה. הַרגָשות של פחד ולבבות הולמים הם שניהם תוצאות פעילותה של המערכת הזאת, העושה את מלאכתה שלא מודע - פשוטו כמשמעו, עוד לפני שאנו יודעים שאנו בסכנה. המערכת המזהה את הסכנה היא מנגנון היסוד של הפחד, והביטויים ההתנהגותיים, הפיזיולוגיים והמודעים הם התגובות שהיא מתזמרת על פני השטח. אין זה אומר שלהַרגָשות אין חשיבות, אלא רק שאם ברצוננו להבין את ההרגשות, עלינו לחפור עמוק יותר.

עניין חמישי, אם אכן ההַרגשות והתגובות הרִגשיות הן תוצאות פעילותה של מערכת בסיסית משותפת, הרי שנוכל להשתמש בתגובות רגשיות הניתנות למדידה אובייקטיבית כדי לחקור את המנגנון המונח ביסודן, ובה בעת לזרוע אור על המערכת האחראית מִלכתחילה להיווצרותן של ההַרגָשות המוּדעוֹת. ומאחר שמערכת המוח המחוללת תגובות רגשיות בבעלי חיים דומה לזו שבבני אדם, מחקרים הבודקים איך מוחם של בעלי חיים שולט בתגובות האלה הם צעד מכריע בדרך להבנת המנגנונים המחוללים הַרגָשות בבני אדם. מסיבות אתיות ומעשיות גם יחד, קשה, ולעתים אף בלתי אפשרי לחקור את הבסיס העצבי של הרגש בבני אדם. לכן המחקר בחיות מעבדה מועיל והכרחי כאחד אם ברצוננו להבין רגשות במוח האדם. אין ספק שחשוב לחקור ולהבין את הרגשות במוח האדם, שהרי רוב הפרעות הנפש הן הפרעות רגשיות.

עניין שישי, במובן אחד אין ההַרגָשות המוּדעוֹת, כמו ההרגשה שאתם מפחדים או כועסים או שמחים או מאוהבים או נגעלים, שונות ממצבי תודעה אחרים, כמו המודעות שהעצם העגול והאדום שלפניכם הוא תפּוח, שהמשפט ששמעתם זה עתה נאמר בשפה זרה מסוימת, או שכרגע פתרתם בעיה מתמטית שעד עתה לא הצלחתם לפתור. מצבי תודעה מופיעים כאשר המערכת האחראית למודעות באה בסוד הפעילות המתרחשת במערכות עיבוד בלתי מודעות. ההבדל בין מצב שבו אדם מפחד ובין מצב שבו הוא מבחין בצבע אדום אינו במערכת המייצגת את התוכן המודע (פחד או צבע אדום) אלא במערכות המזינות את המערכת של המוּדעוּת. יש רק מנגנון אחד של תודעה, והוא יכול להכיל עובדות פרוזאיות או רגשות טעונים מאוד. הרגשות הודפים ומוציאים בנקל את האירועים הפרוזאיים מן המוּדעוּת, אבל אירועים לא-רגשיים (כמו מחשבות) אינם דוחקים בקלות כה רבה את הרגשות אל מחוץ לאור הזרקורים של הנפש. לרוב, לא די שאדם רוצה שחרדתו או דיכאונו ייעלמו.

עניין שביעי, רגשות הם דברים שקורים לנו ולא דברים שאנחנו מעוניינים בהופעתם. אף על פי שבני אדם יוצרים כל הזמן מצבים שמווסתים את רגשותיהם - הולכים לסרט ולפארק השעשועים, אוכלים ארוחה טעימה, צורכים אלכוהול וסמים אחרים - במצבים אלה האירועים החיצוניים פשוט מתוכננים כך ליצור גירויים המפעילים את הרגשות בצורה אוטומטית. אין לנו שליטה ישירה רבה בתגובותינו הרגשיות. כל מי שניסה לזייף רגש, או עמד מול זיוף שכזה, יודע היטב שזהו ניסיון שווא. השליטה המודעת ברגשות היא חלשה, ואילו הרגשות יכולים להציף את התודעה. הסיבה היא שבחיווטו של המוח בשלב זה בהיסטוריה האבולוציונית שלנו, הקישורים המוליכים מן המערכות הרגשיות אל המערכות הקוגניטיביות חזקים מן הקישורים המוליכים בכיוון ההפוך.

ולבסוף, ברגע שרגשות מופיעים, הם נעשים מניעים רבי עוצמה להתנהגויות עתידיות. הם מתווים את מהלכה של פעולה מרגע לרגע ומפליגים אל עבר הישגים לטווח ארוך. אבל הרגשות שלנו יכולים גם לגרום לנו צרות. כשפחד נעשה חרדה, כשתשוקה נהיית חמדנות, כשטרדה הופכת לכעס, כעס לשנאה, ידידות לקנאה, אהבה לאובססיה או הנאה להתמכרות, הרגשות שלנו מתחילים לפעול נגדנו. הבריאות הנפשית נשמרת בזכות היגיינה רגשית, ובעיות נפשיות משקפות, במידה רבה, קריסה של הסדר הרגשי. לרגשות עשויות להיות תוצאות מועילות, אך גם פתולוגיות.

בהיותנו יצורים רגשיים, אנו סבורים שרגשות הם חוויות מודעות. אך כשאנחנו מתחילים לבדוק רגש במוח, אנו רואים שחוויות הרגש המודעות הן רק חלק אחד, ולא בהכרח המרכזי, במערכות המייצרות אותן. אין בכך כדי להמעיט בחשיבותן או בממשותן של חוויות האהבה והפחד המודעות שלנו, אך אם ברצוננו להבין את מקורן של החוויות הרגשיות שלנו, עלינו לשנות את זווית ההסתכלות שלנו בהן. מנקודת מבטו של המאוהב, באהבה חשובה רק ההרגשה. אבל המנסה להבין מהי הרגשה, מדוע היא מופיעה, מנין באה, ומדוע יש אנשים המעניקים אותה או זוכים לה בקלות רבה מאחרים - מנקודת מבטו של זה, האהבה, ההרגשה, אינה קשורה לעניין.

מסענו אל תוך המוח הרגשי יוליך אותנו בשבילים רבים ושונים. נתחיל בעובדה התמוהה שהמדע הקוגניטיבי, היוזמה המדעית העיקרית העוסקת כיום בטבעו של המוח, מתעלם זה זמן רב מחקר הרגש (פרק 2). המדע הקוגניטיבי עוסק במוחות כאילו היו מחשבים, ותמיד התעניין בשאלה איך אנשים ומכונות פותרים בעיות לוגיות או משחקים שחמט יותר מאשר בשאלה מדוע לפעמים אנו שמחים ולפעמים עצובים. אחר כך נראה שהפגם הזה מתוקן בדרך לא מוצלחת - על ידי כך שהרגשות נתפסים כתהליכים קוגניטיביים קרים, מה שמרוקן אותם אותם מן הלהט המאפיין אותם (פרק 3). עם זאת, המדע הקוגניטיבי הגיע להישגים רבים וסיפק מסגרת שאם משתמשים בה נכון היא מעניקה גישה רבת ערך לחקר המוח הרגשי, ולא רק הקוגניטיבי. ואחת המסקנות העיקריות שניתן להסיק מגישה זו בעניין קוגניציה ורגש היא ששניהם פועלים באופן לא מודע, ורק התוצאה של העיבוד הקוגניטיבי או הרגשי חודרת להכרה ומעסיקה את נפשנו המודעת, וגם זה רק במקרים מסוימים.

התחנה הבאה בדרך לוקחת אותנו אל תוך המוח, לחפש את המערכת המייצרת את הרגשות שלנו (פרק 4). בפרק הזה נראה שאין מערכת אחת של רגש. תחת זאת יש מערכות רגש רבות, שכל אחת מהן התפתחה לצורך מטרה תפקודית אחרת וכל אחת מהן מצמיחה סוגים שונים של רגשות (פרק 5). המערכות האלה פועלות מחוץ לתודעה ומהוות את הלא-מודע הרגשי.

אחרי כן נתמקד במערכת רגש אחת שנחקרה ביסודיות, מערכת הפחד שבמוח, ונראה כיצד היא בנויה (פרק 6). בהמשך נדון ביחסים שבין הזכרון הרגשי הלא מודע ובין הזכרונות המודעים של חוויות רגשיות (פרק 7), ובקריסתן של מערכות רגש, בייחוד מערכת הפחד (פרק 8). נראה איך חרדות, פוביות, התקפי פניקה והפרעות דְחַק פוסט-טראומטיות עולים ממצולות הלא מודע של מערכת הפחד. נפרש את הפסיכותרפיה כתהליך שבו קליפת המוח שלנו לומדת להטיל את מרותה על מערכות רגש קדומות מבחינה אבולוציונית. לבסוף, נחקור את בעיית המודעות הרגשית ואת היחסים שבין הרגש לבין שאר המוח (פרק 9). אסיים בהיפותזה המתבססת על מגמות באבולוציה של המוח, והיא שבסופו של דבר אולי ייפתר המאבק בין המחשבה ובין הרגש לא בשליטה של הקוגניציות בקליפת המוח על המערכות הרגשיות, אלא במיזוג הרמוני יותר במוח בין כוח המחשבה ללהט הרגש, התפתחות שתאפשר לבני האדם בעתיד להכיר טוב יותר את רגשותיהם האמיתיים ולהשתמש בהם ביתר יעילות בחיי היומיום.

© כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד לאור

המוח הרגשי - לדו ג`וזף
The Emotional Brain: The Mysterious Underpinnings of Emotional Life - Joseph Ledoux


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *