» טקסט  » מדריכים ומסעות  » ספרים חדשים באוגוסט 2005       חזור

טוסקנה הקסומה
מאת: אביבה לורי, שלמה פפירבלט

ההוצאה: אריה ניר טוסקנה הקסומה הוא מורה דרך עדכני ועכשווי למחוזות גן העדן הטוסקני, מלווה בהסברים מפורטים על מסלולי טיולים, יצירות אמנות והיסטוריה, לצד המלצות על מקומות בילוי, מסעדות ופונדקים מקומיים הספר משתף את הקורא ברומן אהבה מתמשך בין חבל הארץ הקסום למחברים, שלמה פפירבלט ואביבה לורי. השניים מצליחים להעביר את התחושה הטוסקנית על צבעיה, ריחותיה וטעמיה גם לקוראים שלא יקומו מכורסתם. למטיילים ישמש הספר כחבר וכמדריך מקומי שיגלה את כל הסיפורים ואת כל הטיפים הקטנים השמורים עם תושבי האזור.

אביבה לורי, עיתונאית בכירה וסופרת, ושלמה פפירבלט עיתונאי, בעל טור בנושאי יין ואלכוהול, וסופר, חברו יחד למסע אל טוסקנה - חבל ארץ של נופים מרהיבים, מולדת אמנות הרנסאנס, יופי קסום רווי בניחוחו של יין הקיאנטי ובטעמי המטבח המסורתי.

השניים יצאו אל כרמי קיאנטי, מדדו את נטייתו של המגדל בפיזה, הקיפו את חומות לוקה, טיפסו על מגדלי סן ג'ימיניאנו, השתוממו מגאונותו של ליאונרדו בכפר וינצ'י, הלכו לאיבוד בפיאצה המרכזית של סיינה, פערו פה מול הדואומו של פירנצה ואת רשמיהם הם העלו על הכתב בספר "טוסקנה הקסומה".

לורי ופפיברלט לא הותירו את הקוראים רעבים. הם לא פסחו על פונדקים מקומיים, ביקרו במסעדות עירוניות, הציצו לבתי איכרים ולא החמיצו אף יקב או בית מרזח ראוי לציון ברחבי טוסקנה. ועל מנת שלא תלכו לאיבוד בין מנהגי האכילה, המצרכים, המתכונים, התפריטים ושאר הירקות המרכיבים את נפלאות המטבח בטוסקנה, וכדי לאפשר לכם להתענג על התפריטים המקומיים המרתקים מעבר לפיצה-ספגטי המוכרים, פרסמו השניים לראשונה בעברית מילון מונחים קולינריים מתורגמים מאיטלקית והסבר מפורט על המטבח האיטלקי כולו.

"טוסקנה הקסומה" הוא ללא ספק מורה הדרך והספר השלם, המקיף והמהנה ביותר לקסמי החבל הטוסקני, הקיים בעברית.

באדיבות הוצאת אריה ניר אנו מביאים לפניכם
את שני הפרקים הראשונים מתוך הספר טוסקנה הקסומה.

1
למה טוסקנה? איך לא טוסקנה! הכול יש בטוסקנה. האפשרות להתרגש מהיופי. להאזין לפעמי ההיסטוריה. לראות את הצבעים בטבע. לטעום ולמשש את הניחוחות בשווקים, במסעדות ובכרמים. לחוות את טוסקנה הקסומה

נוסעים לטוסקנה. מאות שנים כבר נוסעים לטוסקנה, מכל העולם, לטייל בין עריה היפות, ליהנות מנופיה המיוחדים, לנוח בבתי הכפר העתיקים שלה שתושביה משכירים לאורחים. המילה טוסקנה מצלצלת בכל שפה כמו הזמנה לחוויה שאין כמוה, קסומה וחד-פעמית - טבע ותרבות, אוכל ויין, עבר והווה, שלובים זה בזה בהרמוניה. טוסקנה היא דרך לגעת ביופי, להאזין לפעמי ההיסטוריה מעבר לקירות האבן העתיקים, להתבשם מהחיים. טוסקנה היא המחוז של תושביה, אך בדרך שכרוכים בה נדיבות ופתיחות היא גם של כל אורחיה.

הקיץ נשהה בטוסקנה
כל אחד יודע משהו על איטליה: הרומאים, הרנסנס, האפיפיור, ספגטי, פיצה, אספרסו, וספה, סופיה לורן. גם על טוסקנה יודע כל אחד משהו: פירנצה, אולי גם סיינה, ניחוח הקיאנטי, פסל דויד של מיכלאנג'לו, השיש של קרארה, ואולי אולי גם פוצ'יני וטוסקנה. האם מי שהיה בפירנצה או בסיינה יום, יומיים או שלושה, תוך כדי נסיעה מרומא למילנו, יכול להגיד שהוא היה בטוסקנה? לא בטוח. הוא יכול להגיד שהוא עבר בסביבה וטעם משהו, קמצוץ מטוסקנה.

כאשר בריטים מן המעמד הגבוה, ברי המזל, סיפרו למכריהם במאה ה-19: "הקיץ נשהה בטוסקנה", הם התכוונו לומר שמאפריל עד סוף ספטמבר אי-אפשר יהיה למצוא אותם בלונדון. במרחב הגיאוגרפי טוסקנה היא חבל ארץ במרכז איטליה על חופי הים הטירֶני, שהוא חלק מן הים התיכון. במרחב המודעות אין לטוסקנה גבולות. היא עניין של מצב רוח. ושהייה בטוסקנה, משמעותה התרווחות מנטלית במובן העמוק של המילה. בלי צורך למהר, להספיק, לכבוש, להשיג או להיות במעבר בין פה לשם, גם אם זה רק לשבוע או לשבועיים. רק כך ראוי לחוות את טוסקנה, אחת הפינות הקסומות ביותר של העולם.

לשהות בטוסקנה זה גם למצוא וילה באחוזה כפרית טובלת בנוף מרגיע, בין עצי ברוש הדוקרים שמים כחולים בתוך מטעי זיתים וכרמים על גבעות ירוקות עד האופק, ולהתענג על מה שיש לטוסקנה להציע: טיולים בעיירות ובכפרים מנומנמים; ביקורים בכנסיות, ביקבים, במוזיאונים, במנזרים עתיקים, באתרים היסטוריים, בבתי קפה רועשים ובמסעדות אותנטיות. ואם כבר מדברים על מסעדות, איכשהו תמיד עולה השאלה, האם לאכול כל כך הרבה פסטה ולהתענג כל כך על פיצה, זה מוסרי? כן, זה מוסרי מאוד ואפילו מתבקש. שכן, הנופים בטוסקנה מקסימים, השפה מתנגנת, הגברים אף פעם לא מאכזבים, והנשים נתפסות כשילוב מנצח בין אימא למאהבת - אבל האוכל עולה על כל אלה ולא משאיר סיבה לחרטה או לרגשי אשם. גם היין לא. תשאלו את האצילים לשעבר, בעלי הטירות שירדו מנכסיהם שהיום פותחים את היקבים שלהם בני מאות השנים לקהל. לגמו נא מן המבחר שהם מציעים והפרידו בין הטעמים השונים בפרוסות של לחם טוסקני גס טבול במלח, שמן זית וחומץ בלזמי.

אולי בגלל הצירוף הנפלא הזה נוהרים לטוסקנה במאתיים השנים האחרונות תיירים מכל העולם: אנגלים, אמריקנים, גרמנים, יפנים, הולנדים, שוודים, קנדים ולאחרונה גם ישראלים. ויש מהם הקונים לעצמם וילות לנופש ולנשמה. כי לאהוב את טוסקנה זה להיות קשוב ליופי נשגב ולפשטות גמורה בעת ובעונה אחת. לראות בבוקר את הדואומו של סיינה ולאכול בערב מרק ריבּוליטה של איכרים מתובל במלח ובשמן זית. לעבור על פני חלונות ראווה מעוצבים בחן שאין שני לו ולפגוש נשים כפריות לבושות בשמלות כהות וצנועות כמו שציוותה הכנסייה. להתפעל מהעיצובים העדכניים ביותר של כלים ורהיטים לבית, ולהוריד באותה הזדמנות את הכובע בכל פעם שחולפת ברחוב, בביטחון עצמי מרגֵש, מכונית ענתיקה מדגם צ'ינקוֶוצֶ'נטו (פיאט 500) שעוד גומעת מרחקים כמו אלפא-רומיאו צעירה.

נעים להכיר - דברים שרק האיטלקים יכולים
אחת הדוגמאות החביבות על מרצים למִנהל כמופת לסגנון ניהול מרשים, אך לא תמיד יעיל, הוא הקצין האיטלקי: קצין מגונדר, מדיו מצוחצחים, כובעו מעוטר בנוצות צבעוניות וחרבו המבריקה שלופה לפניו, ניצב על גבעה רמה ופוקד על חייליו: "אוואנטי!". אך כאשר החיילים מתחילים להסתער, זז הקצין המהולל הצדה ונותן לגדוד לעבור על פניו היישר אל שדה הקרב.

על האיטלקים כל אחד יודע משהו; הרבה יותר סטריאוטיפים מעובדות - שהם תיאטרליים, אוהבים את החיים הטובים, מדברים בקול רם ועם הידיים, מעריצים את אימא שלהם ומפחדים מהכנסייה. שהם מאפיונרים עם נשמה של מלאכים וכולם שרים כמו דין מרטין או פרנק סינטרה. והאיטלקיות? הן שילוב של מריה הקדושה ומריה מגדלנה, ומה שמעניק להן את כוחן האמיתי ואת טעם החיים הוא תפקיד האימא הנערצת על ידי בניה, המוכנים להישבע שאין מסעדה איטלקית בעולם שהפסטה שלה מגיעה לקרסוליים של מה שהיא מבשלת.

האמת חייבת להיאמר - הסטריאוטיפים האלה אכן נכונים בחלקם, אבל המציאות כידוע הרבה יותר מורכבת ורב-שכבתית מרשימת מכולת סתמית, ואין איטלקי אחד דומה לחברו. האבחנה החשובה ביותר בנוגע לאיטלקים היא גיאוגרפית. באזור רומא נמתח הגבול המחלק את איטליה לצפון ודרום. תושבי רומא מוכנים להישבע שהגבול עובר מדרום לעירם ועושה אותם צפוניים. בני מילנו הצפוניים, לעומת זאת, משרטטים את הגבול מצפון לרומא. גם אם נלך לקראת הרומאים, ברור שהמושגים צפון ודרום באיטליה טעונים מאוד. אנשי הצפון התעשייתי והעשיר מחשיבים את עצמם אירופים, תרבותיים, אינטליגנטיים ואלגנטיים, ויש תנועה פוליטית בצפון, קיקיונית אך קולנית, שדוגלת בהפרדה מהדרום הלכה למעשה. הדרום עני יותר, פחות אירופי, יותר ים תיכוני, אם כי לא פחות מעניין ואותנטי.

גם המוסכמה שהאיטלקים נחמדים, פתוחים וצעקניים כמונו, ולכן מותר לנו להתנהג שם כמו בחצר ביתנו, הופרכה זה מכבר, אלא אם כן משווים באחוזים את אהבתם של האיטלקים לטלפונים סלולריים, לבלגן על הכבישים ולכדורגל, עם הפופולריות של אלה בישראל - רק אז אפשר למצוא קווי דמיון בין המנטליות האיטלקית לבין המנטליות הים תיכונית שלנו.

אחת הסיבות שהאיטלקים התחבבו כל כך על הבריטים למשל, היא הנעימות שבה הם עושים את מלאכתם, גם הלא נעימה. הם יחטפו לך את הארנק, ישדדו את המכונית או יפרצו אליה, אבל יעשו את זה עם חיוך - כך תמיד מספרים נוסעים שחזרו לאנגליה מחופשה באיטליה. זאת כמובן הגזמה בריטית, או משהו מתחום חוש ההומור הבלתי מובן שלהם, אך האמת היא שאין עוד עם באירופה שהמזג שלו התחבב כל כך על הכול.

טוסקנה אמנם שייכת לצפון, אבל האיטלקים שתפגשו שם שונים מתושבי מילנו, רומא או ונציה. האיטלקית שבפיהם שונה, תנועות הידיים שלהם אחרות, המוזיקה, האוכל והמנהגים - איטלקיים ובכל זאת שונים. הטוסקנים, לפחות בעיני עצמם, נחשבים ליסוד האותנטי של האיטלקיות. "אצלנו בטוסקנה הכול התחיל," כך הם חוזרים וטוענים באוזני מי שמוכן לשמוע, "בטוסקנה נולדה, צמחה והתפתחה כל איטליה. השפה, המטבח, הרנסנס, היופי." האם הם צודקים? סעו לטוסקנה וגלו את התשובה בעצמכם.

בעיר או בכפר?
לגור בווילה בטוסקנה בסגנון אגריטוריזמו (Agriturismo) - תיירות חקלאית - ולו רק לשבוע, ואף אם רק בשכירות - זאת חוויה מיוחדת במינה. חוויה של חופשה מנותקת מערוצי השגרה - טלוויזיה, עיתונים, רדיו, אנשים, רעש והמולה. זו חופשה של התחברות לטבע, לעצמך, לבן או לבת הזוג, לילדים. צריך לאהוב או לפחות לבחון את זה פעם אחת כדי לקבוע סופית אם זה סוג החופשה שעליה חלמנו. יש אנשים שלא יכולים להירדם בלילה כשברקע שירת הצרצרים. אחרים מוכנים להישבע שלזה בדיוק הם חיכו כל השנה. למי שירצו להתנסות בחוויה הקסומה כדאי להצטייד במספר המלצות לפני שהם הופכים לשבוע ימים לבעלי-בית של אחוזה כפרית מן המאה ה-17.

להלן מספר דרכים להגיע לבית החלומות: באמצעות סוכנים בישראל, באמצעות סוכנויות בחו"ל ודרך אתרים באינטרנט. היתרון של סוכן ישראלי, שכמו עמיתו מחו"ל מקבל עמלה על עבודתו, הוא בהיכרותו הקרובה, כך יש לקוות, את המקומות שאליהם הוא שולח את לקוחותיו ויכולתו להתאים לכל משפחה או קבוצת חברים את הפנטזיה הפרטית שהם מבקשים לממֵש. היתרון של סוכן בחו"ל, ובמקרה זה בטוסקנה, הוא בכמות הבתים להשכרה העומדים לרשותו ובקשר הישיר שהוא מקיים עם בעליהם. היתרון של האינטרנט הוא הזמינות, כמות הבתים המוצעת ואינספור אפשרויות הגלישה, וכל זה בלי להסתכן במלמולים באיטלקית: "אוף, איזה נודניק. כמה פעמים הוא שואל עם אמבטיה או רק עם מקלחת." מצד שני באינטרנט קיים סיכון מסוים שמה שרואים בתמונות לא תמיד משקף את כל המציאות. כדאי למשל לזכור שלא כל הבתים המוצעים לאירוח באחוזה העתיקה הם עתיקים. לעיתים קרובות הבית המרכזי, זה שהיה שייך לאדון האחוזה הוא עתיק באמת, והאחרים נבנו בשלבים בתקופות שונות. ייתכן שאחד הבתים שיוצעו לכם יהיה דווקא חדש מאוד, דומה להפליא למה שיש לכם בבית. למי שזה חשוב, כדאי לברר מראש בן כמה הבית.

מניסיוננו בשנים האחרונות עולה, כי רובם הגדול של בעלי הבתים להשכרה מפעילים אתרים באינטרנט תוך שמירה קפדנית למדי על אמינות המידע. הם מציינים את מספר הבתים שעומד לרשות הנופשים בכל אחוזה, כמה זה עולה בהתאם לעונה (בדרך כלל מדובר על שלוש רמות מחירים: הגבוהה ביותר בשיא העונה - בקיץ; קצת נמוכה יותר בין העונות, ונמוכה עוד יותר מחוץ לעונה - בחורף), מה כלול במחיר ומה אינו כלול. מצורפת מפה המסבירה איך להגיע לאתר, מהי העיירה הקרובה, כמה קילומטרים יש מהחווה לשדה התעופה, למכולת הקרובה ביותר ולתחנת הדלק.

מצורפת רשימה של מסעדות מומלצות בסביבה ועוד. כל זה מלווה במידע עדכני על ההיסטוריה של החווה, הייחוס של בעלי-הבית, תיאור האטרקציות התיירותיות בסביבה, והכי חשוב - אם מייצרים בה יין ואם יש או אין בריכת שחייה. באינטרנט מפרטים גם את מספר חדרי השירותים, האמבטיות וחדרי השינה, כולל צילומים, ולכמה אנשים מיועד כל בית. יש בתים לשניים, לארבעה עם או בלי ילדים, לשישה, לשמונה, לעשרה ויותר.

לא כל החדרים בבית שווים בגודלם וגם לא במספר החלונות, המרפסות, השידות והמיטות. זאת יש להביא בחשבון, במיוחד כאשר נוסעים עם זוג נוסף ורק אחרי שמגיעים לחווה, מתברר שחדר שינה אחד מכיל מיטה זוגית רחבה, שידה עתיקה וארון מקסים, ואילו בשני, שבדרך כלל מיועד לילדים, רק צמד מיטות ברזל נפרדות בלי שידה וללא ארון. זה לא תמיד כך, אבל זה קורה. כמו כן כדאי גם לברר מראש מאיזה תאריך מפעילים בעלי-הבית את החימום. בקיץ השאלה הזאת מיותרת. היא יכולה להיות רלוונטית רק בעונת המעבר - באביב ובסתיו. בכל אחוזה הכללים שונים ודי נדיר שבעל אחוזה ישנה את הסדרים הקבועים שלו בגלל אורחים מישראל שקר להם בספטמבר.

המחירים המוצעים הם לבית לשבוע, המתחיל ביום שבת ומסתיים ביום שבת. הבתים מצוידים ברובם הגדול בכל הנוחיות: מכונת כביסה, מדיח כלים, תנור, מגהץ ומיקרוגל. כמו כן יש בבתים סירים, מחבתות, כלי אוכל, כלי מיטה ומגבות.

מה אין בדירה? אין חדרניות שמנקות יום-יום ומחליפות סדינים ומגבות. לעיתים אין סבון, נייר טואלט, אבקות כביסה - כדאי לבדוק או לשאול מראש. בחלק מהבתים מציידים בעלי-הבית את האורחים לערב הראשון במצרכים הכרחיים כמו יין, שמן זית, לחם ומלח.

האם וילה היא עסקה משתלמת יותר מאשר בית מלון? זאת בכלל לא שאלה של מה משתלם יותר ולא עניין של חיסכון, זה עניין אישי. השאלה האמיתית היא איך כל אחד אוהב לבלות את החופשה שלו - בעיר או בכפר, בטבע או ברחובות סואנים; להתרווח בווילה שלמה שעומדת לרשותו בלבד או להצטופף בחדר קטן בבית מלון. מכל מקום - אופציית הבית זולה יותר. המחיר הממוצע (לא הכי זול ולא הכי יקר) הוא כ-500 אירו לזוג לשבוע וכ-350 אירו לזוג כאשר מדובר בשני זוגות שמחלקים ביניהם את דמי השכירות. למשפחה בת ארבע נפשות המחיר הוא בין 800 ל-1,000 אירו לווילה ממוצעת.

כמה זמן מראש מומלץ להזמין? כדאי לזכור שהאירופים מזמינים את הווילות שלהם כחצי שנה לפני שהם יוצאים לחופשה השנתית, והם תמיד יודעים שזה יקרה ביום ובשעה קבועים באחד מימי חודש אוגוסט. הישראלים, שיכולת התכנון המוקדם שלהם מוגבלת, חייבים לסמוך בעיקר על המזל או על מישהו שביטל ברגע האחרון ולהסתפק במבחר מצומצם יותר של בתים להשכרה. הטוב שבאתרי האינטרנט - נוח לחיפוש, מקיף ומעודכן - הוא זה המוגש מטעם איגוד התיירות הכפרית של מחוז טוסקנה.

זהו מנוע חיפוש המאפשר לקבל רשימה של קישורים אל המון הצעות של בתים להשכרה, באמצעות ציון שם העיר הקרובה או שם האזור המבוקש. בכל האתרים מדברים חוץ מאיטלקית גם אנגלית, לעיתים אף גרמנית וצרפתית. אפשרות אחרת היא להקליק על מפה ולקבל את מיקומי הבתים - ובאמצעות הקלקה נוספת להגיע אל המידע המפורט, כולל צילומים ומפות דרכים.

2
טוסקנה - עניין של גיאוגרפיה

צפון "גלילי" ודרום "נגבי", קו חוף ארוך, ושטח הגדול
במעט מזה של מדינת ישראל. וכאן נגמר הדמיון

אם מתעקשים, אפשר לצייר דמיון גיאוגרפי בין טוסקנה לבין ישראל - על מנת לתת מפתח עניינים גיאוגרפי נוח בראשו של הנוסע העברי. מבחינת השטח, אין הבדל גדול: טוסקנה, עם 22,989 קמ"ר ו- 287 ערים ועיירות בתחומה, גדולה רק באלפיים ומשהו קילומטרים רבועים משטח ישראל בגבולות הקו הירוק. שתיהן שוכנות על ים, עם קו חוף ארוך; לטוסקנה יש חלק צפוני הררי מאוד - מעין "גליל", וחלק דרומי חם ויבש יותר יחסית - מעין "נגב"; אבל בזה מסתיים הדמיון ומתחיל הסיפור הגיאוגרפי הטוסקני - מחוז תווך-צפוני של המגף האיטלקי. על האמצעיות הזאת יגידו אוהבי טוסקנה, כי היא נוטלת את הטוב משני העולמות - גם מן הצפון של איטליה וגם מדרומה.

דרך אחרת להעיף מבט גיאוגרפי על טוסקנה היא לדמותה למשולש. בסיסו הרחב נח על קו החוף, בין העיר קָרארה ((Carrara) הכלואה בזווית הצפונית, לבין העיר גרוסטו (Grosseto) הסמוכה לזווית הדרומית - מרחק נסיעה של 207 קילומטרים. קודקוד המשולש, לצורך ההמחשה, הוא העיר ארצו (Arezzo), וצלעותיו - מארֶצו לקרארה המרחק הוא 202 קילומטרים, ומארצו לגרוסטו - 135 קילומטרים. אלה פחות או יותר סדרי-הגודל של המרחקים המקסימליים שעובר הנוסע מקצה לקצה בתוך שטח המשולש הטוסקני.

טוסקנה רוב-רובה ארץ של גבעות והרים. המישורים כולם אינם עולים על יותר מעשירית מכלל השטח, ועיקרם לאורך רצועת החוף. בחלק הצפוני-מזרחי מתנשאים הרי האפנינים, רכס ההרים המשתרע על פני 1,050 קילומטרים לאורך כל חצי האי האיטלקי - מן האלפים בצפון-מערב ועד מצר מסינה בדרום. הגבוהה שבפסגות האפנינים בתחומה של טוסקנה היא צ'ימונה (Cimone), בגובה 2,165 מטרים. הרי השיש הלבן של קרארה, האלפים האפואניים (Alpi Apuane), נמצאים בקצהָ הצפון-מערבי של טוסקנה - בין שרשרת הרי האפנינים במרכז לבין הים. הגבוהה בפסגותיהם היא פיזנינו (Pisanino), בגובה 1,945 מטרים, לא רחוק מקרארה. במרכז טוסקנה ובדרומה שולטים בַּנוף רכסי משנה תלולים פחות ואף גבעות מתונות. בעמקים שבין אותם רכסים שוכנות הערים החשובות: פירנצה, סיינה וארצו. החלק הדרומי של החוף הטוסקני שוכן על הים הטירני (Mar Tirreno), ואילו החלק הצפוני על הים הליגורי (Mar Ligure) שניהם אזורים של הים התיכון.

מהיר ושוצף
נהרות טוסקנה זורמים ברובם בעמקים של שרשרת האפנינים, ואחר כך הם מתפתלים ופונים לעבר הים. כך גם החשוב שבנהרות האזור, הארנו (Arno), אשר לידתו בהר פַלטֶרוֹנה שממזרח לפירנצה, בגובה 1,358 מטרים. משם הוא מקיף בטבעת גדולה את שלוחת הרי פרטומַניו (Pratomagno), חולף בסמוך לעיר ארצו ושב על עקבותיו אל עבר פירנצה, וחוצה את מרכזה העתיק. משם, מערבה, אל עבר הים הליגורי, דרך העיר פיזה (Pisa), סך הכול 245 קילומטרים. בחלקו הראשון, ההררי, זרמו של הארנו מהיר ושוצף, אולם בחלקו השני הוא מאט כיוון ששיפוע אפיקו קטן מאוד. לעובדה זאת יש משמעות אחת חשובה - צרה צרורה - והיא מוכרת היטב לתושבי האזור שבהם חולף הנהר: שיטפונות חורף. כאשר כמות המים עולה על יכולת קליטתו של האפיק - עולה הארנו על גדותיו. פירנצה סבלה אסונות רטובים שכאלה במשך כל תולדותיה - ושילמה מחיר יקר בנפש וברכוש. סוללות עפר שהוקמו במקומות שונים לאורך הגדות היוו פתרון חלקי בלבד. עד היום, המחסנים של גלריה אופיצי, מוזיאון שכיות החמדה של האמנות בפירנצה, ממוקמים בקומה העליונה של המבנה מפחד השיטפונות.

אוכלוסיית טוסקנה לא השתנתה באורח דרמטי מאז תום מלחמת העולם השנייה. בשנת 1948 נמנו בה כ- 3.1 מיליון תושבים, ועם תום המאה העשרים הגיע מספרם ל-3.6 מיליון בערך, מעט יותר מ- 6% מכל תושבי איטליה. האזור הוא ברובו כפרי-חקלאי, אחד העשירים של ארץ המגף. הערים המאוכלסות ביותר הן פירנצה בירת האזור, המונה כ-420 אלף תושבים, ליבורנו עם כ-171 אלף, פיזה עם כ-103 אלף, וארצו עם כ-91 אלף.

טוסקנה היא אחד מ-19 האזורים האדמיניסטרטיביים האוטונומיים אשר נוצרו באיטליה בעקבות קבלת החוקה הרפובליקנית החדשה לאחר תום מלחמת העולם השנייה. באמצעות מועצת האזור הנבחרת, נהנה האזור ממידה לא קטנה של שלטון עצמי בתחומים שונים של החיים האזרחיים.

בחלוקת משנה, מחולק אזור טוסקנה לעשר פרובינציות: מאסה (Massa), לוקה (Lucca), פיזה (Pisa), ליבורנו (Livorno), גרוסטו (Grosseto), פיסטויה (Pistoia), פראטו (Prato), פירנצה (Firenze), ארצו (Arezzo) וסיינה (Siena). מול החוף נמצאים שבעת האיים העיקריים של הארכיפלג הטוסקני, שהגדול והמאוכלס שבהם הוא האי אלבה (Isola d'Elba), שבו חיים מעט פחות מ- 30 אלף תושבים, והידוע שבהם (בזכות פרסומו הספרותי, למרות שדמות הרוזן של אלכסנדר דימא פיקטיבית לחלוטין) הוא האי מונטכּריסטו (Isola di Montecristo), שהוא אזור טבע מוגן ואין איש מתגורר בתחומו.

נוף של טבע ואדם
מלבד הצפון ההררי ורצועת החוף המישורית, מתאפיין נופה של טוסקנה בקווים העגולים, הרכים והעצלים של הגבעות ושל הדרכים המתעקלות. יש שהאדמה מכוסה בכרמים ובשדות, יש שהיא מנומרת בחורשת עצי זית כסופים, יש שהיא עטופה בחלקות יער ירוקות, ולעיתים קרובות מעטרים את הגבעות הקרחות רק שניים, שלושה או ארבעה עצי ברוש זקופים כמו חניתות של לגיונרים רומים. הרמוניה נפלאה שורה על הכול.

כך האזור הכפרי המשתרע למרגלות פירנצה; כך גם דרומה משם אזור קיאנטי ההולך עד העיר סיינה, ומשתלב באזור הגבעות שבין סיינה לחוף הים, אזור המכונה גבעות מטאליפרה (Colline Metallifere); וכך, אך במידה שונה, גם אזור דרום טוסקנה הפראי והבראשיתי, שם מתרוממת הפסגה של הר אמיאטה (Amiata) לגובה 1,738 מטרים וגם החלק הדרומי הסמוך לים, המכונה מארמה (Maremma), ובו פארק טבעי רחב ידיים.

בארכיטקטורת הנוף של טוסקנה יש הרבה צניעות. פסיפס ערים, כפרים, טירות ובתי אחוזה הנבלעים בענווה בין עצי אורן בצורת פטריות ענק המזכירים גם שמשיות רחבות. על גבי מדרונות משתפלים רוכבות שורות-שורות של גפנים, או גדרות חיות של עצי ברוש מחודדים, מסודרים כמשמר זקיפים. העין אינה יכולה לדרוש יותר מזה. הצבעים של הבתים מתמזגים בהתאמה עם צבעי הנוף החומים והירוקים, כאילו אומרים - נקלענו לכאן לגמרי במקרה, בבקשה תסלחו לנו, לא התכוונו להסתיר לאף אחד את הנוף או לקלקל את חווית ההתבוננות.

ואנחנו סולחים, כי הבתים והאחוזות המשפחתיות הקטנות עומדות בטוסקנה מאות בשנים ואף אחד לא חלם מעולם להוסיף להם עוד קומה או לסגור מרפסת כדי להרוויח אחוזי בנייה. ערים שלמות נבנו על ראשי הרים וגבעות, בהשלמה מקסימלית עם הנוף מסביב. אין חריגה מקו הרקיע. אין נגיסה מיותרת בצלע ההר. יש שלמות אחת, נוף ובתים, בדרך כלל מוקפים בחומה, המתאפיינת בחוסר תאוותנות. בהרמוניה. אנחנו כאן באופן זמני, מכריזות כמתנצלות הערים שנבנו על מצוקים גבוהים, לשם הגנה מפני פולשים. אנחנו יודעות שהנוף היה כאן לפנינו ויישאר הרבה אחרינו.

מזג של עונות שנה
גם האקלים הטוסקני, כמו הנוף, מבקש להגיע להרמוניה, למיזוג רצונות. ברצועת החוף של האזור שוררות טמפרטורות נוחות יחסית לחורף אירופאי - עד 8 מעלות צלסיוס, ונעימוֹת בקיץ - עד 18 מעלות. לעומת זאת, באזורים ההרריים הפנימיים שוררים הבדלים קיצוניים יותר בין קיץ לחורף. הגשמים מגיעים לשיאם בעונת הסתיו, בחודשים אוקטובר ונובמבר, והם נדירים בעונת הקיץ. הממוצע השנתי ברצועת החוף מגיע ל- 600 מילימטרים גשם ובאזור האפנינים עד 2,000 מילימטרים.

בשנים רגילות, העונות הנוחות לטיול ולשהייה בטוסקנה הן האביב ותחילת הסתיו. עונות השנה מתחלפות בהדרגה - בסוף ספטמבר עוד קיץ בדרכים המתעקלות בין הגבעות, ובתחילת אוקטובר כבר מתחיל הסתיו. אפשר לראות אז מיום ליום איך העצים מצהיבים ומאדימים והעלים נושרים מהם בחדווה לשריקות הרוח. האנשים מורגלים למעברים בשלבים, לא בבת אחת. בהתחלה מוסיפים רק חולצה קלה עם שרוולים ארוכים. אחר כך שמים על הכתפיים, ליתר בטחון, ז'קט דק. בסוף לובשים סוודר ורק ממש כשכבר אין ברירה, יוצאים מהבית עם מעיל.

ואם כבר נוסעים אז כדאי לדעת
שאוטוסטרדה זה אוטו - מכונית, בצירוף סטרדה (Strada) - כביש. אוטוסטרדה מסומנת במפה באות A ולידה בריבוע מצוין מספר הכביש.A1 למשל היא אוטוסטרדת השמש (del Sole), החוצה את איטליה מדרום לצפון. תמורת הזכות לנסוע עליה, כמו על כל אוטוסטרדה אחרת, משלמים אגרה. בתיאוריה זה היה אמור להבטיח תנועה חלקה וזורמת בדרך המהירה ביותר מנקודה לנקודה - אך באופן מעשי, במובן של כביש ארבע-מסלולי נוח ויעיל המופרד באמצע, זה רחוק מהמציאות. רוב האוטוסטרדות העוברות בטוסקנה הן בעלות שני מסלולים בלבד. הימני - למשאיות בלבד, והשמאלי - למכוניות דוהרות. מי שאינו משאית ולא נוהג במהירות של 180 קמ"ש, לעולם נידון להיטלטל בין שני המסלולים ולהיתקע בין משאיות זוחלות למכוניות מירוץ.

וזה עוד לא הכול. ברוב האוטוסטרדות קשה מאוד לחזות מראש את מהלך הנסיעה ולעיתים קרובות נסיעה של שעתיים, על פי המפה, הופכת למריטת עצבים של חמש שעות על הכביש. כל תאונה/מהמורה גדולה/כתם שמן/מכונית תקועה/עבודה בכביש היא סיבה לפקקי תנועה בלתי מוסברים של קילומטרים רבים. ומכיוון שהאיטלקים כעיקרון לא עובדים בלילות, גם לא כדי לחסוך לאלפי מכוניות עמידה אינסופית בפקקי תנועה מתישים באמצע יום עבודה שגרתי, פיתחו הנהגים הווי אוטוסטרדות מיוחד. מאחר ואת הטיסה למילנו הם במילא איחרו, הם לא מתעצבנים: הם מכבים בנחת את המנוע, יוצאים משועשעים ממכוניותיהם התקועות בפקק, ועורכים סיורים להכרת השטח. מתפתחות שיחות רעים, ידידויות חדשות והזמנות לארוחות ערב עם הנשים.

איכות הנסיעה בכבישים שאינם אוטוסטרדות בטוסקנה תלויה בגורמים רבים כמו מזג האוויר, היום בשבוע והשעה. שנים רבות כבר עובדים במרץ על סלילת כבישים ראשיים דוגמת סיינה-ארצו, אבל הנהגים עדיין נאלצים להשתמש בעשרות קילומטרים של מעקפים צרים ולא נוחים לנסיעה. זאת הסיבה שבטוסקנה קשה לתכנן נסיעה ממקום למקום בהתאם להערכות זמן מקובלות. כל תכנון פשוט לכאורה הוא לעולם פתח להפתעות בלתי צפויות, לעיתים אפילו נעימות - כמו טרקטור המושך באיטיות עגלה עמוסה בענבים שזה עתה נבצרו, עזים או כבשים החוצות באיטיות את הכביש, או פיתולים אינסופיים במעבה היער. כך נמשך פעמים רבות סיומו של יום אל תוך הלילה, שלא כמתוכנן.

הגבלת המהירות הרשמית היא 130 קמ"ש באוטוסטרדות, אבל אפילו מכוניות משנות ייצור של אמצע המאה הקודמת, דוגמת פיאט 500 הישנות, לא שומרות על הגבלת המהירות הנ"ל. כל המכוניות החדשות הנעות באוטוסטרדות ובכבישים אחרים נוסעות, אם מצב הכביש רק מאפשר זאת ובלי להניד עפעף, במהירות של לפחות 150-180 קמ"ש.

היציאות מהאוטוסטרדה הן לעיתים קרובות מבחן לאינטליגנציה של הנהג. מי שמרכיב מפה על הברכיים רואה על הכביש את שמות הירידות מסומנות בצבע אדום ועל ידן עיגול. לשמות אלה אין תמיד קשר עם שמות הערים או העיירות שאליהן מתכוון הנהג להגיע, במיוחד כשלא מדובר בערים גדולות - וגם בערים הגדולות העניין לא תמיד פשוט. לפירנצה למשל יש שלוש יציאות: פירנצה סוד (Firenze Sud), פירנצה צ'רטוזה (Certosa) ופירנצה סינְיָה (Signa). כדי להגיע למרכז העיר צריך להכיר את הדרך מראש או לנחש איפה לרדת מהאוטוסטרדה.

הכניסות לאוטוסטרדה הן תמיד מקור להפתעות. השלט האמור להתריע על כניסה לאוטוסטרדה ניצב לעיתים קרובות במרחק כה קצר מהפנייה, עד שלפעמים נדמה למי שבכל זאת הצליח להגיע אליה, שקרה לו נס קטן. מסלולי ההשתלבות בתנועה מתאפיינים במקרים רבים במרחק האצה קצר מדי, ולכן ההשתלבות של כלי הרכב הנכנסים לאוטוסטרדה, ופורצים אליה בדרך כלל בסערה, גורמת לעצירות פתע ולפקקי תנועה של הנוהגים בצד ימין של הכביש.

לקו לבן מתייחסים האיטלקים, לעיתים קרובות, כאל המלצה בלבד. הדבר נכון במיוחד כאשר הנהג שלפניהם מזדחל ומעכב אותם יותר מדי לטעמם. כזה הוא גם יחסם לרמזור אדום, לחנייה כפולה, לחגורות בטיחות ולדיבורית - סלחני מאוד.

רוכבי אופניים הם חלק בלתי נפרד מן הנוף הטוסקני. האיטלקים ככלל ידועים באהבתם העזה לספורט הרכיבה על אופניים, וכל אחד מהם הוא זוכה פוטנציאלי בטור דה פראנס ואם לא, אז בג'ירו (Giro). טוסקנה בפרט, משמשת אתגר אווירוני לרוכבי אופניים מכל העולם: כאן על הגבעות, מבלים רוכבי האופניים החובבים והמקצוענים מאירופה כולה את חופשותיהם - הם באים להתאמן וליהנות. הם מביאים את האופניים מהבית או שוכרים אותם בטוסקנה, ובמשך שבוע או יותר מפתחים סיבולת לב-ריאות מרשימה ברכיבה איטית ומאומצת מאוד על הכבישים התלולים, הצרים והצפופים. נהגי המכוניות מורגלים להתחשב ברוכבים על שניים, המתנשפים ומזיעים כהוגן בעליות.

שילוט על הכבישים הוא לעיתים מצרך מבוקש. לא לעיתים קרובות מופיעים שלטים עם המרחק בקילומטרים עד לעיר הקרובה, ורק לעיתים רחוקות הם מוצבים בצד ימין של הכביש, בצורה ברורה ומאירת עיניים. ברוב המקרים השלטים מגיחים מבין שיחי הגדר החיה המפרידה בין שני חלקי האוטוסטרדה, על לוח ירוק וקטן שקשה לרכז אליו את המבט בנסיעה. לטובת המבקשים לרדת מהכביש, הוצבו עליו שלטים בצבע כחול ועליהם, בזה אחר זה, שמות העיירות הקרובות לירידה. גם כאן נדרש מן הנהג מאמץ אינטלקטואלי ניכר, כי מי שאינו בן המקום אינו יכול לדעת, במיוחד לא במהירות נסיעה ממוצעת של 150 קמ"ש, שדווקא השם השלישי ברשימה היה מיועד בשבילו.

להפוגות התרעננות בעת נסיעה באוטוסטרדה, כדאי מאוד לבקר באחת המסעדות או המזנונים לשירות עצמי שצמחו באיטליה בשנים האחרונות לאורך הכבישים המהירים. רבים מהם שייכים לרשת אוטוגריל (Autogrill) ובצדי האוטוסטרדות כתוב בעוד כמה קילומטרים תפגשו את האוטוגריל הבא. אלה הן תחנות עצירה הקשורות לתחנות דלק, בהן אפשר לשתות קפה, לאכול ארוחת צהריים או לקחת שתייה, אוכל וממתקים לדרך. יש אוטוגרילים קטנים ויש גדולים שבהם המבחר הוא רב ומגוון. אפשר למצוא בהם נקניקים, גבינות, שוקולד, עיתונים וספרים ומבחר גדול של שטויות בלתי נחוצות אך חביבות להפליא.

© כל הזכויות שמורות לאריה ניר הוצאה לאור

טוסקנה הקסומה - אביבה לורי, שלמה פפירבלט