Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בפברואר 2006       חזור

אי הכלבים
מאת: פטרישיה קורנוול
Isle Of Dogs - Patricia Cornwell

ההוצאה:

כנרת

תוהו ובוהו משתרר כאשר מושל וירג'יניה מודיע לציבור על אכיפת תוכנית חדשה למלחמה בעברייני תנועה בעזרת מסוקים שיעקבו אחר נהגים פרועים. תושביו של טנגיר איילנד, אי מבודד גדוש מוזרויות השוכן בקרבת וירג'יניה, מגיבים בהכרזת מלחמה על המושל ועל נציגי החוק. עד מהרה מוצאים את עצמם ג'ודי האמֶר, המפקדת הטרייה של משטרת וירג'יניה, והשוטר אנדי ברזיל, יד ימינה ואיש סודה, במאבק נואש להגן על הציבור מפני פוליטיקאים, ולהיפך.

אי הכלבים מציג בסגנון האבסורד של ג'ונתן סוויפט קומדיה שחורה ומשובבת לב, המשרטטת דיוקן לא-מחמיא של אכיפת חוק המוּנעת ממניעים פוליטיים ומביאה לאובדן שליטה - כל זאת מבעד לסיפורם של הגברים והנשים כחולי המדים.

אי הכלבים
שתפו אותי

פטרישיה קורנוול היא מסופרי המתח המפורסמים בעולם. ספריה רבי-המכר זכו בפרסים יוקרתיים רבים. חוקרת מקרי המוות הדמיונית שלה, ד"ר קיי סקארפטה, זכתה בשנת 1999 בפרס "שרלוק" עבור הבלש האמריקני הטוב ביותר. כיום היא עומדת בראש "המכון הלאומי של וירג'יניה לרפואה משפטית". בהוצאת "כנרת" ראו אור ספריה: חשיפה, נקודת מוצא, צלב הדרום, רישום שחור, התחנה האחרונה.

אי הכלבים מאת פטרישיה קורנוול בתרגומה של דפנה בראון, 428 עמודים, עיצוב עטיפה אמרי זרטל.

באדיבות כנרת
הפרק הראשון

1

יונִיק פֶרסט התאימה לשמה כמו כפפה ליד, או לפחות כך נהגה אמא שלה לומר. יוניק נולדה ראשונה והיתה מיוחדת במינה. לא היה אף אחד כמוה — וטוב שכך, אם לצטט את אביה, ד"ר יוליסס פרסט, שמעולם לא הצליח להבין איזה פגם גנטי השחית את בתו היחידה.

יוניק היתה נערה קטנטונת בת שמונה-עשרה, בעלת שיער ארוך, מבהיק, שחור כעורב, עור שקוף למחצה כמו זכוכית חלבית ושפתיים מלאות ווְרודות. היא האמינה שעיני התכלת הבהירות שלה יכולות להפנט כל אחד, ודי שתעיף מבט במישהו כדי להכשיר אותו למטרה שלה. יוניק יכלה לרדוף מישהו במשך שבועות, כמו רוח רפאים, ולאגור בתוכה ציפייה בלתי נסבלת עד האקט הסופי, השחרור ההכרחי ומלא הטירוף, שבעקבותיו בא בדרך כלל אובדן הכרה.

"הי, תתעורר, נתקעה לי המכונית." היא דפקה על חלון המשאית שחנתה לגמרי לבדה ב"שוק האיכרים", בשולי הדָאון-טאון של ריצ'מונד. "יש לך במקרה טלפון?"

השעה היתה ארבע לפנות בוקר, חושך מצרים, ומגרש החניה היה מואר באור קלוש. מוזס קאסטר ידע שמסוכן להיות שם לבד בשעה כזאת, אבל התעלם משיקול הדעת שלו, שהיה טוב בדרך כלל, ואחרי מריבה עם אשתו הסתלק מהבית בסערה עם המשאית. הוא תיכנן לבלות בה את הלילה לבדו, ליד דוכני הירקות, מבלי שאיש יֵדע איפה הוא. זה ילמד אותה לקח, חשב תמיד כשמריבה כלשהי שיבשה את שגרת הנישואים שלהם. הדפיקות בחלון נמשכו, והוא פתח את דלת תא הנהג.

"אלוהים, מה דבר קטן ומתוק כמוך עושה פה בשעה כזאת?" שאל מוזס, מבולבל ושיכור, בראותו את פני החרסינה העדינים שחייכו אליו בחיוך מלאכי.

"אתה עומד לחוות חוויה מיוחדת במינה." אמרה יוניק את המשפט שתמיד אמרה כאשר התקרבה אל המטרה שלה.

"לְמה הכוונה?" שאל מוזס במבוכה. "איזה חוויה מיוחדת במינה?"
התשובה הגיעה בצורת המוני שדים שבעטו בו והכו אותו, תלשו את שערותיו וקרעו את בגדיו. קולות פיצוץ וקללות הגיחו מהגיהינום. אש חרכה את שריריו ואת עצמותיו, וכוחות פרא חבטו בו, קרעו אותו לגזרים, השאירו אותו מת והסתלקו משם במשאיתו. מוזס ריחף זמן-מה מעל עצמו המת והביט בגופו המחוץ, חסר החיים, השרוע על האספלט. דם פרץ מראשו וזרם תחתיו, והגשם המשיך להצליף. אחד ממגפיו נשמט מרגלו, וזרועו השמאלית היתה מונחת בזווית לא טבעית. כשהביט מוזס מטה בעצמו, חלק ממנו היה נתון באפיסת כוחות, מוכן ומזומן לעולם האמת, וחלק אחר חש חרטה וצער על חייו.

"הראש שלי הרוס," הוא גנח והתחיל להתייפח כשהכול השחיר. "אוו, הראש שלי הרוס. אלוהים, אני לא מוכן! עוד לא הגיע הזמן שלי למות!"

חשכה מוחלטת התפזרה לכדי ענן אוויר, שממנו צפה מוזס באורות החירום המהבהבים ובמכבי האש, בפרמדיקים ובשוטרים במעילי הגשם הצהובים עם הסרטים מחזירי האור, שזהרו כמו אש לבנה. להבות אש ליחששו על המדרכה הרטובה בעוד הגשם הכבד והקר ממשיך לרדת, ולקולות הרמים והנרגשים ששמע לא היתה משמעות. למוזס היה נדמה שאנשים צועקים עליו, והדבר הפחיד אותו וגרם לו להרגיש קטן ומבויש. הוא ניסה לפקוח את עיניו, אבל עפעפיו כמו נתפרו זה לזה.

"מה קרה למלאכית!?" מילמל שוב ושוב. "היא אמרה שנתקעה לה המכונית."
המכונית של יוניק היתה תקינה לגמרי, והיא נהגה בה במשך שעתיים ברחבי הדאון-טאון והקשיבה למבזקי החדשות ברדיו, שדיווחו על השוד והחטיפה ב"שוק האיכרים", ולהשערות ששוב ביצעה את זה אותה כנופיית שודדי דרכים שהשליטה טרור בווירג'יניה זה חודשים. אך הפעם נהנתה יוניק מתחושת הסיפוק-שאחרי קצת פחות מאשר בדרך כלל. היא יכלה להישבע שנהג המשאית השחור והזקן מת, והתרגזה ששותפיה לפשע מיהרו כל כך להסתלק ובכך גזלו ממנה את השחרור המלא. אם הדבר היה תלוי בה, היא היתה מסיימת את מה שהתחילה ומוודאת שנהג המשאית לא ידבר עוד לעולם.

היא לא חששה שהשוטרים ישימו לב אליה, והמשיכה לשייט לה במיאטה הלבנה שלה בשעה המוזרה הזאת. להיות יוניק משמעו, בין השאר, להיראות שונה מכפי שהיא באמת. להיות יוניק משמעו, בין השאר, להיראות גם שונה לגמרי מהמעשים שהיא עושה. היא היתה כל כך בטוחה בעצמה, עד שסטתה לשוליים ונעצרה ליד המינימרקט של פרד, שלידו חנתה מכונית משטרה.

יוניק יכלה לזהות מכונית סמויה ממרחק של בלוק. היא חמקה לתוך החנות והבחינה ליד הדלפק בגבר בלונדיני צעיר ונאה ששילם עבור קרטון חלב. הוא לבש ג'ינס וחולצת פלנל, וכשחיפשה אחר סימן כלשהו לנשק, הבחינה בבליטה בשיפולי גבו.

"תודה, פרד," אמר השוטר הבלונדיני בלבוש האזרחי לגבר שליד הקופה.
"אין בעד מה, אנדי. כבר התגעגעתי אליך. איפה היית כל השנה? כאילו הסתלקת מהפלנטה המזוינת הזאת."
"חזרתי," אמר אנדי והכניס את העודף לכיס. "תיזהר. מסתובבת פה כנופיה של מטורפים. הם תקפו קודם עוד נהג משאית."
"כן, מכה. שמעתי את זה ברדיו. תגיד, הם ממש כיסחו אותו? בטח היית שם."
"לא. אני לא בתפקיד. שמעתי על זה בדיוק כמוך," ענה אנדי עם שמץ של אכזבה בקולו.
"טוב, אני — אני מסכים עם מה שהעיתונים אומרים, שזה על רקע גזעני," אמר פרד. "ממה שאני שומע, המנהיג שלהם הוא בחור לבן, וכל הקורבנות עד עכשיו הם שחורים, חוץ מנהגת המשאית ההיא מלפני כמה חודשים. אבל אני חושב שגם היא שייכת לאיזה מיעוט. אתה מבין למה אני מתכוון? לא שאני אוהד מושבע של לסביות, אבל זה היה די זוועה. נדמה לי שקראתי איפשהו שדחפו לה מקל וחתכו אותה... הו!" צעק פרד בבהלה כשיוניק הופיעה פתאום משומקום והניחה שישיית בירות על הדלפק. "התגנבת כל כך בשקט, חמודה, לא ידעתי שיש עוד מישהו בחנות."

יוניק חייכה חיוך מתוק. "אני רוצה בבקשה חפיסת מרלבורו," אמרה בקול עדין, חרישי.
היא היתה יפהפייה, לבושה כולו שחור ומסודר, אבל מגפיה היו מהוהים ומלוכלכים מאוד, כאילו תפס אותה גשם. כשאנדי חזר אל הקַפריס הוא הבחין במכונית מיאטה לבנה שעמדה במגרש החניה, ומיד כשהתחיל לנסוע נכנסה אליה הבחורה בעלת היופי העדין והעיניים המוזרות. היא נסעה אחריו דרך הדאון-טאון עד פָאן-דיסטריקט, ובדיוק כשהאט וניסה לראות את מספר הרישוי שלה היא פנתה לרחוב סטרובֶרי. לאנדי היתה תחושה מוזרה שלא יכול לתת לה שם, וכשחזר לבית הקטן שלו והכין לעצמו קערת קורנפלקס, הטרידה אותו הרגשה מפחידה שעוקבים אחריו.

יוניק ידעה איך לעקוב אחרי כל אחד, גם אם הוא שוטר. היא עמדה מעבר לרחוב, מוסתרת בצל העצים, והתבוננה בצלליתו של אנדי שהתהלכה בין החדרים ואכלה משהו מתוך קערה. כמה פעמים הוא הסיט את הווילון והסתכל החוצה אל הרחוב הדומם והשומם. היא הביטה לכיוונו ודמיינה איך היא משפיעה על מחשבותיו. הוא הרגיש אי-נוחות וחש משהו, כך האמינה, כי יוניק היתה בעניינים כבר הרבה זמן. היא ידעה שהדיבוק האחרון שהשתלט עליה עשה את זה עוד בדכאו שבגרמניה. זה היה גבר נאצי. הרבה לפני כן — כך גילתה בקלפי הטארוט — היא היתה השטן בכבודו ובעצמו, ועיניים היו פזורות על כל גופה.

אנדי הסיט שוב את הווילונות, ועכשיו כבר היה מוטרד מספיק כדי לשאת איתו את האקדח לכל מקום בבית. ייתכן שהתחושה הרעה בתוכו נבעה מהקושי שלו לקבל את העובדה שמתרחש אירוע קשה כזה, כמו של מוזס קאסטר, והוא לא לוקח חלק בחקירה. הוא שמע בחדשות שמישהו בעט בנהג המשאית, רמס אותו, הכה אותו ונטש אותו גוסס, והמחשבה שהוא לא שם, לא רואה את הדברים במו עיניו ולא מסוגל להשפיע, דיכאה ותיסכלה אותו. ואולי הסיבה למצב רוחו הקודר היא פשוט העובדה שנשאר ער כל הלילה, ועכשיו הוא נרגש ונפחד לקראת הבאות.

אנדי ברזיל חיכה ליום הזה במשך שנה שלמה. אחרי אינספור שעות של עבודה מפרכת הוא הריץ סוף-סוף את הפרק הראשון שלו בסדרת מאמרים מיוחדת, שתפורסם בעוד שעות אחדות באתר אינטרנט שהוא כינה "טרופֶר טרות'". הפרויקט היה שאפתני ובלתי הגיוני כאחד, אבל הוא היה נחוש למדי כשניגש עם זה לבוסית שלו במשרדה המכובד למראה שבמטה משטרת וירג'יניה.

"רק תקשיבי לי לפני שאת אומרת לא," אמר אנדי וסגר את הדלת. "ואת חייבת להישבע שאף פעם לא תגלי לאף אחד את מה שאני עומד להציע."

רב-פקד ג'ודי האמֶר קמה משולחנה ושתקה לרגע. כשנעמדה לפני דגלי וירג'יניה וארצות הברית וידיה בכיסים, היא נראתה כמו תמונת דיוקן פרסומית של בעל תפקיד שלטוני. היא היתה בת חמישים וחמש, אישה מרשימה בעלת עיניים נוקבות שמבטן יכול לחדור שריון או להנהיג המונים, והחליפות המחויטות שלבשה לא הצליחו להסתיר גזרה שאנדי היה צריך להתאמץ שלא לנעוץ בה מבטים.

"טוב." התחילה האמר, כדרכה, להתהלך הלוך ושוב ברחבי המשרד כשהיא שוקלת את הרעיון של אנדי. "התגובה הראשונה שלי היא — בשום פנים ואופן לא. אני חושבת שזאת תהיה טעות גדולה לקטוע את הקריירה המשטרתית שלך בשלב מוקדם כל כך. ואני רוצה להזכיר לך, אנדי, שהיית שוטר עירוני בשרלוט רק שנה אחת, אחר כך פה, בריצ'מונד, רק שנה, ואתה שוטר של מדינת וירג'יניה בקושי שישה חודשים."

"ובמשך כל הזמן הזה כתבתי מאות טורי פשע בעיתונים המקומיים," הזכיר לה. "זה ההישג הכי חשוב שלי, נכון? הרי התוכנית העיקרית שלך היתה להשתמש בי כדי לדווח לציבור על מה שקורה, נכון? ועל מה שהמשטרה עושה, או לא עושה, בנוגע לזה, לא? כל העניין הוא לעזור לאנשים להבין, ועכשיו אני רוצה להרחיב את זה, ולדווח על זה לקהל רחב יותר."

הקריירה של אנדי היתה תמיד לא שגרתית. הוא נכנס לתחום העיתונאות מיד לאחר סיום לימודיו בקולג', והיה מעורב בפעילות של אכיפת החוק כמתנדב. הוא הצטרף לניידות המשטרה וכתב לעיתון המקומי על מה שראה שם. זה היה בשרלוט שבצפון קרוליינה, שבה שימשה אז האמר מפקדת המשטרה. בסופו של דבר היא גייסה אותו למשטרה, והוא עסק באכיפת החוק והמשיך לכתוב טורי פשע ומאמרי מערכת. האמר נתנה לו את ההזדמנות חסרת התקדים הזאת כי גם היא היתה בעמדה יוצאת דופן — היא קיבלה מהמכון הלאומי למשפט מענק שאיפשר לה ליטול פיקוד על מטות משטרה בעייתיים ולהביא להבראתם. תמיד נראה שאין לה גבולות, והיא הפכה למורתו הרוחנית של אנדי. היא נותרה נאמנה לטיפוחו גם כשהקריירה שלה התקדמה, אבל עכשיו, כשישב במשרדה והתבונן בה מתהלכת הלוך ושוב, היתה לו הרגשה שהיא רואה בתוכנית שלו כפיות טובה מצדו.

"אני באמת מעריך את כל מה שעשית בשבילי," אמר לה. "זה לא שאני מפנה לך עורף ונעלם."

"זה לא שאני פוחדת שתיעלם," ענתה בנימה שגרמה לו להרגיש שגם אם ייעלם למשך חודשים, היא לא תחוש בחסרונו.
"זה ישתלם לך, רב-פקד האמר," הבטיח לה. "הגיע הזמן שיהיה לי מה להגיד יותר מסתם מי שדד את מי, או כמה עברייני תנועה נתפסו, או מהו גל הפשע האחרון. אני רוצה להכניס את ההתנהגות הפלילית להקשר רחב של היסטוריה ושל הטבע האנושי, ואני מאמין שזה חשוב, כי אנשים רק הולכים ומידרדרים כל הזמן. את יכולה לעזור לי לקבל מענק או משהו, כדי שאוכל לשלם את החשבונות בִזמן שאני עורך את המחקר, וכותב, ולוקח שיעורי טיס —?"
"מי בכלל דיבר על שיעורי טיס?" קטעה אותו.
"ליחידת התעופה יש מדריכים, ואני חושב שאם יהיה לי רישיון טיס למסוק, אני אוכל להביא הרבה יותר תועלת," הסביר.

האמר הניחה לו לעשות את הדברים בדרכו, אולי מכיוון שהבינה שהוא עומד לעזוב אותה בכל מקרה. הוא יוכל להריץ אתר אינטרנט כפרויקט סודי מיוחד ובד בבד להמשיך לעבוד עבורה, אמרה, אבל התנאי היה שהוא יישאר אנונימי, כי המושל בֶדפורד קרים הרביעי, שהוא זקן אריסטוקרט, אוטוקרט ובלתי נסבל, לא מרשה לה למסור מידע לציבור ללא אישורו. שיהיה ברור, שום דבר ממה שאנדי יכתוב לא יוכל להיות קשור באופן ישיר למשטרת וירג'יניה, אך בו בזמן הוא צריך להציג אותה בעין אוהדת ולעודד את הציבור לתמוך בה. היא הוסיפה שעל אנדי להיות זמין למקרי חירום, ושאם הוא רוצה ללמוד לטוס, עליו לעשות זאת בזמנו החופשי.

הוא העז לשאול, "יהיה לי תקציב נסיעות?"
"בשביל מה?" שאלה האמר. "לאן אתה נוסע?"
"אני אצטרך מימון למחקר היסטורי וארכיאולוגי."
"חשבתי שאתה כותב על הטבע האנושי ועל פשעים." האמר שוב התחילה לגלות סימני התנגדות. "מה עכשיו? אתה מטיס מסוקים ומשוטט ברחבי העולם?"
"אם אני עוסק בעיוותים הקיימים באמריקה כיום, אני צריך להראות מה היה מעוות בתחילת דרכה," הסביר. "ואת צריכה עוד טייסים. התפטרו לך כבר שניים בשלושת החודשים האחרונים."
אנדי ישב ליד השולחן בחדר האוכל בביתו, שהפך לחדר עבודה מבולגן עד ייאוש, הקליד את סיסמת הכניסה שלו לתוך המחשב ופתח קובץ. לאחר שנים-עשר חודשים של מחקר מפרך ושל כתיבה, של שיעורי טיס ושיעורי תיאוריה, הוא כבר היה להוט להתחיל לרדוף אחר מפרי חוק ולחקור פשעים אלימים גם מהקרקע וגם מהאוויר. הוא השתוקק שאנשים יקראו את מה שיש לו לומר, ולעתים קרובות פינטז על כך שכאשר ייסע או יטוס בחברת שוטרים אחרים, או יעבוד בזירת פשע, הוא ישמע אנשים מדברים על מה שקראו באתר של טרופֶר טרות' באותו היום. איש מהם לא יעלה על הדעת שטרופֶר טרות' נמצא בחברתם, ואפילו מצליח ללקט מידע מתוך ההערות שלהם. רק האמר ידעה את האמת על טרופר טרות', והיא ואנדי נהגו משנה זהירות כדי לשמור את זהותו בסוד.

כשערך, למשל, מחקר ארכיאולוגי, ולצורך איסוף העובדות הרחיק עד אנגליה וארגנטינה, מעולם לא גילה לאיש שהוא שוטר-עיתונאי שעורך מחקר. הוא היה פשוט גבר בן עשרים ושמונה, שעובד על עבודת המאסטר שלו בהיסטוריה, קרימינולוגיה ואנתרופולוגיה. זאת היתה המשימה החשאית הראשונה שאנדי ביצע מימיו, ועדיין הפליא אותו שאיש לא טרח לבדוק אם הוא באמת רשום ללימודי תואר שני באוניברסיטה, ובכלל אם הוא באמת מי שהוא טוען שהוא.

אף על פי שאנדי לא היה מאלה שנוהגים לבחון את עצמם בראי או לתהות איך הם נראים בעיני אחרים, הוא היה מודע לכך שזכה בהרבה יתרונות. הוא היה גבוה ובעל גוף חטוב, ופניו היו עדינים ובעלי פרופורציות מושלמות כל כך, עד שכילד נהגו להתגרות בו ולקרוא לו "יפיוף". שערו היה בלונדיני, ועיניו הכחולות השתנו על פי מחשבותיו ומצבי הרוח שלו, ממש כמו השמים כשמשתקפת בהם תנועת עננים ואור. הוא היה יכול להיראות סוער או שלֵו או להוט מאוד. הוא היה נבון ומהיר מחשבה, ומילותיו יכלו להבריק כמו כסף, אך בעת הצורך היה יכול גם להיות קשות באותה מידה.

אנדי מעולם לא התקשה להשיג את מבוקשו כי בני אדם נמשכו אליו, או לפחות לא יכלו להתעלם מנוכחותו. הוא גם עבד קשה כדי לפצות על הריקנות של שנותיו הראשונות. אביו נרצח כשאנדי היה ילד. הוא הותיר אחריו רק אם אלכוהוליסטית שמעולם לא הבינה שהבן שלה הוא ילד מיוחד ותם, והעדיפה לשלח אותו לגלות בעולם של מחשבות ודמיונות.

לולא גדל בדרך זו לא היה מסוגל לעמוד בבידוד שהיה חיוני כדי לגלות ולכתוב את הדברים שהעולם עומד לקרוא. אבל עכשיו, כשהגיעה השעה, הוא היה מוטרד וקודר כמו הבוקר שנשקף מבעד לחלונותיו. עננים כבדים היו תלויים מעל העיר. כשווריד של ברק פילח את השחר האפל, עלתה בו המחשבה שאם בדיוק עכשיו תהיה הפסקת חשמל והמחשב שלו ייפול, זה יהיה סימן מבשר רעות. צלצול הטלפון החריד אותו מהרהוריו.

"לפחות אתה ער," אמרה ג'ודי האמר אפילו בלי "בוקר טוב". "אני —"
"חשבתי שאת אמורה להתקשר אלי במקרי חירום," הוא קטע אותה. "חבל מאוד שלא סיפרת לי על נהג המשאית ב'שוק האיכרים'."
"לא היו צריכים אותך," היא אמרה.
"אותה דרך פעולה? חתכו אותו?"
"לצערי. כמה חתכים בצוואר, כנראה עם סכין גילוח, אבל אף אחד מהם לא קטלני," ענתה. "נראה שהתוקפים עזבו בחיפזון, והוא חזר להכרה והספיק לחייג למשטרה. הסיבה שהתקשרתי היא שאני מחכה, טרופר טרות'," הודיעה לו האמר. "חשבתי שאמרת שהאתר שלך עולה בשש וחצי. זה היה לפני חמש דקות."
זאת היתה הדרך שלה לאחל לו בהצלחה.

© כל הזכויות שמורות לכנרת הוצאה לאור

אי הכלבים - פטרישיה קורנוול
Isle Of Dogs - Patricia Cornwell


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *