» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים ביולי 2006       חזור

שחייה (שחיה) בעירום
מאת: קרל היאסן
Skinny Dip - Carl Hiaasen

ההוצאה: ספרית מעריב "בדיוק כשהשעון הראה אחת-עשרה בליל אפריל צונן, נפלה אשה בשם ג'ואי פרון מסיפונה המהודר של ספינת הטיולים היוקרתית... הצניחה למחשכי האוקיינוס האטלנטי כה הדהימה את ג'ואי, שהיא אפילו לא נתקפה בפאניקה. התחתנתי עם בן זונה, היא חשבה וראשה פילח את הגלים כמו סכין". קרל היאסן לא מותיר לקורא ברירות רבות מדי. יחד עם ג'ואי פרון, גיבורת הספר, הוא מושלך כבר בפרק הראשון למימיו הקרים של האטלנטי. על סיפון האוניה נותר צ'אז, בעלה של הנרצחת, שרק השד יודע מה הוביל אותו להעיף את אשתו היפה, הצעירה והמיליונרית אל המים. סנט אחד הוא לא יראה מהצוואה שלה. וגם סקס פראי לא יהיה לו יותר. אז מה כן?

זו התפאורה הבסיסית לרומן של היאסן, שקשת הנושאים בהם הוא עוסק מגוונת לא פחות: איכות סביבה, היחס הגזעני למהגרים המשמשים ככוח עבודה זול, היכחדותם של בעלי חיים נדירים, חייהם הסבוכים של הלוחמים האמריקאים ששבו מוויאטנם ומעמד האשה.

קרל היאסן, עיתונאי אמריקאי מוערך וסופר עטור פרסים, הוא דור שלישי למהגרים מנורבגיה. ספריו זכו להצלחה עולמית ותורגמו לעשרות שפות. בין ספריו שתורגמו לעברית: "כלבלב חולה", "ראש דפוק" ו"סטריפטיז". "שחייה בעירום", שכיכב ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס", הוא ספרו העשירי.

שחייה בעירום מאת קרל היאסן בהוצאת ספרית מעריב, מאנגלית: אורי לוטן, שרונה גורי, עריכת תרגום: ענת לויט, עיצוב עטיפה: יורם נאמן/יעל רשף, 502 עמודים.

מתוך הספר: הפרק הראשון

1
בדיוק כשהשעון הראה אחת-עשרה בליל אפריל צונן, נפלה אישה בשם ג'ואי פֶּרוֹן מסיפונה המהודר של ספינת הטיולים היוקרתית מ. ו. סאן דָטשֶס. הצניחה למחשכי האוקיינוס האטלנטי כה הדהימה את ג'ואי, שהיא אפילו לא נתקפה בפאניקה.

התחתנתי עם בנזונה, היא חשבה וראשה פילח את הגלים כמו סכין.

הפגיעה במים תלשה ממנה את חצאית המשי, את החולצה, התחתונים, שעון היד והסנדלים, אבל ג'ואי נשארה בהכרה ולא איבדה את ערנותה. לא בכדי היא היתה פעם - יחד עם עוד מישהי - הקפטנית של נבחרת השחייה של אוניברסיטת דרום קליפורניה, פרט ביוגרפי שבעלה שכח מן הסתם.

תוך שהיא נסחפת בשובל שנוצר, ראתה ג'ואי את הספינה על אורותיה הקורצים מתרחקת במלוא הקיטור במהירות של עשרים מיילים ימיים לשעה. לא היה ספק שרק אחד מתוך 2,049 הנוסעים היה מודע למה שאירע, ושהוא לא סיפר על כך לאיש.

בנזונה, חשבה ג'ואי.

היא הבחינה שחזייתה כרוכה סביב מותניה, והיא פיתלה את גופה כדי לחלץ את עצמה. ממערב, תחת כיפה של אור ענברי עמום, נראה קו החוף של פלורידה. ג'ואי התחילה לשחות.

מימיו של זרם הגולף היו חמים מעט מהאוויר, אבל רוח צפון מערבית ערה הטיחה את המים בפניה בצרור מהלומות כבדות. ג'ואי מיתנה את קצב שחייתה. כדי שלא לחשוב על כרישים, היא שחזרה בראשה את אירועי השבוע האחרון - השיט שהתחיל באותו סגנון מייאש שבו הסתיים.

ספינת הטיולים סאן דטשס יצאה מפורט-אֶוֶורגלייד באיחור של שלוש שעות בעטיו של רָקון זועם שהתגנב אל הקונדיטוריה של הספינה. לפני שסנטרו הכפול נקרע לגזרים, ניסה אחד השֶפים לדחוף את היצור שכבר התחיל להזיל ריר לתוך מכל של כמאתיים ליטר פודינג בטעם גויאבה, אך זה קיפץ תוך כדי נהימות ועשה דרכו אל בטן הספינה. יחידה לוכדת מטעם מחלקת הפיקוח על בעלי חיים של מחוז בראורד הגיעה למקום, מלווה בנציג משרד הבריאות ופָרָמֶדיקים. את הנוסעים המפונים פיצו ברוּם ובקָנַפֵּס.

מאוחר יותר, כאשר עלו בחזרה על הסיפון, חלפה ג'ואי על פניהם של אנשי יחידת הפיקוח על בעלי חיים ששוטטו על כבש הספינה בידיים ריקות.

"אני בטוחה שהם לא הצליחו לתפוס אותו," היא לחשה לבעלה. למרות הבלגן שגרם הרקון, היא מצאה את עצמה מצדדת ביצור הקטן והמבולבל.

"כָּלֶבֵת," ענה בעלה בידענות, "אם החרא הקטן ייגע בי בציפורן, חברת הספנות הארורה הזאת תהיה שייכת לי."

"אוה, בחייך, צ'אז."

"ואז תוכלי לקרוא לי אונסיס. את בטח חושבת שאני מתלוצץ."

אורכה של הסאן דָטשֶס היה 260 מטרים ומשקלה קצת יותר משבעים אלף טון, כך התברר לג'ואי מקריאה בחוברת שמצאה בתאם. מסלול השיט כלל את פורטו-ריקו, נסאו ואי פרטי בבהאמה, שנרכש (לדברי השמועה) על-ידי חברת הספנות מאלמנתו של מבריח הרואין שנרצח ואיבריו בותרו. נמל העגינה האחרון, בטרם חזרתה הצפויה של הספינה לפורט-לודרדייל, היה אמור להיות קי-ווסט.

צ'אז בחר את השיט בעצמו בתירוץ שמדובר במתנה לרגל יום נישואיהם. את הערב הראשון שלו על הסיפון בילה בפילוח כדורי גולף והשלכתם לים. בהתחלה הציקה לג'ואי העובדה שהסאן דָטשֶס מציעה מסלולי נהיגה מדושאים, קיר סלעים מזויף לטיפוס ומגרשי כדורעף. בשביל כל אלה היה אפשר להישאר בבית בְּבּוֹקה.

לא פחות יומרני היה מכון השיזוף של הספינה, שזכה לתנועת מבקרים ערה בכל פעם שהשמים התכסו בעננים. חברת הספנות רצתה שכל נוסע יחזור הביתה בוהק בגוון ברונזה, או חרוך בצבע ורוד כהוכחה לשבעת הימים שבילה במזג האוויר הטרופי.

כך או כך, ג'ואי טיפסה על קיר הטיפוס וניצלה גם את האפשרויות האחרות, כולל הבאולינג הדו-מסלולי. האלטרנטיבה לכך היתה לאכול ולשתות עד כדי בחילה, שהרי זלילה היא אחת הפעילויות העיקריות על סיפונן של ספינות טיולים. הסאן דָטשֶס נודעה בזכות מזנון הבשר והדגים שלה, שהיה פתוח עשרים וארבע שעות ביממה, ושם בילה בעלה של ג'ואי את הזמן שבין נמל לנמל.

חזיר, חשבה לעצמה, וצללה כדי להיפטר מגוש של עשבי ים שנלפת סביב צווארה כמו זר פרחים ספוג לחות לחג המולד.

כל זריחה, מדי יום ביומו, הביאה עמה נמל מבהיק חדש, אבל הערים והשווקים, שהיו שייכים למעשה לרשת בעלת זיכיון, היו דומים להחריד זה לזה. ג'ואי ניסתה להתרשם ברצינות ממרכולתם של המקומיים, שרבות מהן נראו כאילו נוצרו בסינגפור או בדרום קוריאה. ומה כבר אפשר לעשות עם קונכייה בצורת קסדה מצופה באופן שלומיאלי בלק לציפורניים, או עם קליפת קוקוס שעליה ציור, עבודת-יד, של הנסיך הארי?

כה מייגע היה תפקיד התיירת, שג'ואי מצאה את עצמה מייחלת לבקר ב"אי הפרטי הבתולי" שהבטיחה החוברת. אבל גם ביקור זה הסתיים במפח נפש. חברת השיט העניקה לאי את השם הכוזב "המפתח לאושר", אבל השקיעה מעט מאוד כסף או מאמץ בשיפוצו. תרנגולים, עזים וחזירי בר היוו את מרבית עולם החי, ושרדו הרבה מעבר לתוחלת חייו של מבריח הסמים שגידל אותם כדי שישמשו כתשתית בהילולות האוכל שלו. מרבצי קנה הסוכר של האי היו מנוקדים בשרידי מטוסים ששימשו להברחת סמים ויורטו, והקונכיות היחידות שעל החוף הקירח מעצים היו נרתיקים ריקים של כדורי אקדח 45 מ"מ.

"אני הולך לשכור לי אופנוע ים," הכריז צ'אז בעליצות.

"ואני אמצע לי קצת צל," אמרה ג'ואי, "ואגמור את הספר שלי."

המרחק ביניהם נותר רחב ובלתי נגיש. עד עגינתה של הסאן דָטשֶס בקי-ווסט, בילו ג'ואי וצ'אז רק שעה אחת ביחד במשך היממה, עם הפסקות ליליות שהוקדשו לוויכוחים או לסקס, בערך אותו לו"ז ששימש אותם בבית.

ועד כאן הרובד הרומנטי, אמרה ג'ואי לעצמה, והתפלאה על שחשה עצבות כה מועטה בקשר לכך.

כאשר בעלה הסתלק במטרה "לברר מה העניינים" בכיכר מאלורי שבקיי ווסט, עלתה בה בחטף המחשבה לפתות את אחד מנערי הסיפון, בריון פרואני טוב-מראה בשם טיקוֹ. בסופו של דבר איבדה ג'ואי את הדחף, ונפטרה בנשיקונת על הסנטר ובטיפ של חמישים דולר מהצעיר שקיבל זאת קשה. רגשותיה כלפי צ'אז לא היו חזקים דיים אפילו בשביל לבגוד בו - רק כדי לעשות לו דווקא - אף שהיא חשדה שהוא בוגד בה לעתים קרובות, (וקרוב לוודאי שגם במהלך השיט).

הם חזרו לסאן דָטשֶס, וצ'אז פטפט כמו תוכי שלקח PCP*.

"את רואה את העננים? הולך לרדת גשם," הכריז בנימה מוזרה של התעלות נפש.

"אני משערת שפירוש הדבר שלא יהיה גולף הלילה," אמרה ג'ואי.

"היי, ספרתי עשרים ושש חנויות לטי-שֶרטים ברחוב דוּבאל. לא פלא שהמינגווי דפק שם לעצמו כדור בראש."

"זה לא היה כאן," יידעה אותו ג'ואי, "זה היה באיידָהו."

"נאכל משהו? אני מסוגל לחסל לוויתן."

תוך כדי ארוחת הערב ועל אף מחאותיה, לא פסק צ'אז למלא את כוסה של ג'ואי ביין. עכשיו היא הבינה למה.

והיא גם הרגישה בה, בתחושת העייפות האלכוהולית המייבשת. היא בעטה בחוזקה בקצף הגלים, ואז המשיכה בשחיית חזה עם זרמי המים, אבל אז החלה לאבד את הקצב והאנרגיה. זו לא היתה הבריכה האולימפית המחוממת ב-UCLA, אלא האוקיינוס האטלנטי המזוין. ג'ואי כיווצה את עפעפיה כדי להיפטר ממליחותם הצורבת של מי הים.

היתה לי הרגשה שהוא כבר לא אוהב אותי, חשבה, אבל זה כבר מגוחך.

צ'אז פֶּרוֹן חיכה לשמוע את קול המים הניתזים, אבל לא שמע דבר פרט להמהום העמוק והמחריש של מנועי הספינה. בראש מוטה בנחישות קדימה הוא עמד ליד המעקה, בודד ודומם כמו אנפה.

הוא לא תכנן להשליך אותה שם, האמת שהוא קיווה לעשות זאת עוד בתחילת ההפלגה, איפה שהוא בין נסאו וסאן חואן, בתקווה שהזרמים בים יישאו אותה לתוך מימי קובה, הרחק מרשויות החוק של ארצות הברית.

אם הכרישים לא ימצאו אותה לפני כן.

לרוע המזל, שרר מזג אוויר נפלא בחלקו הראשון של השיט, ולילה אחר לילה היו הסיפונים מלאים בזוגות עם עיניים מצועפות. תוכניתו של צ'אז דרשה בידוד והוא כמעט ויתר עליה כאשר התחיל לרדת גשם, שלוש שעות לאחר שעזבו את קי-ווסט. אמנם זה לא היה יותר מטפטוף, אבל צ'אז ידע שזה מספיק כדי להחזיר את התיירים פנימה בשעטה לעבר סלט הלובסטרים ומכונות הפוקר האלקטרוניות.

הגורם החיוני השני בתוכניתו היה גורם ההפתעה, וזאת עקב גופה הגמיש להפליא של ג'ואי בעוד שהוא עצמו היה רפה במקצת ובעל כושר ירוד. לפני שפיתה אותה להצטרף אליו לירכתי הספינה, באמתלה שמדובר בטיול לאור הכוכבים, הוא דאג שאשתו תשתה כמות נכבדה של יין אדום - ארבע וחצי כוסות - על פי חישובו. בדרך כלל הספיקו שתיים לטשטש אותה. "צ'אז, יורד גשם," היא ציינה בעודם מתקרבים אל המעקה.

טבעי היה שתופתע, מכיוון שידעה כמה בעלה שונא להירטב. לאיש היו לא פחות משבע מטריות.

הוא העמיד פנים שאינו שומע והצעיד אותה קדימה כשהוא אוחז במרפקה. "הבטן שלי במצב חמור. אני חושב שהגיע הזמן שהם ייפטרו כבר מהסביצ'ה* שלהם."

"בוא נחזור פנימה," הציעה ג'ואי.

מתוך כיס הבלייזר הכחול שלו, שלף צ'אז בערמומיות את המפתח לתאם והניח לו להישמט על רצפת העץ המבהיקה שלרגליו. "אוּפּס!"

"צ'אז! נהיה קר כאן."

"נראה לי שנפל לי המפתח," הוא אמר והתכופף לחפש אותו. או כך לפחות שיערה ג'ואי. הוא יכול היה רק לנחש מה עבר במוחה של אשתו כאשר תפס אותה בקרסוליה. היא בטח חשבה שהוא מתלוצץ.

הפעולה עצמה, למען האמת, היתה תרגיל בסיסי בהרמה, שלאחריו הוא הפך אותה מעל המעקה והעיף אותה למים. זה קרה כל-כך מהר, והיא לא השמיעה אפילו ציוץ.

אשר לרעש המים הניתזים, צ'אז היה מעדיף לשמוע אותו בתור סוף פסוק כלשהו לנישואים ולפשע. יחד עם זאת, המרחק עד המים היה רב.

הוא הרשה לעצמו מבט חטוף, אבל כל שראה היה את הקצף הלבן של הגלים ואת האורות המפזזים של האונייה משתקפים במים. הסאן דָטשֶס המשיכה בדרכה. איזו הקלה. לא נשמעו קולות אזעקה.

צ'אז הרים את המפתח, מיהר לתא ונעל מאחוריו את הדלת. לאחר שתלה את הבלייזר פתח בקבוק יין נוסף, מזג מעט ממנו לתוך שתי כוסות ושתה כמחצית משתיהן.

המזוודה של ג'ואי היתה מונחת פתוחה על המיטה, מוכנה לאריזה, וצ'אז הוריד אותה אל הרצפה. הוא הניח את תיק המסעות שלו בשיפוע ופתח במסע חיפוש קדחתני אחר משהו נגד צרבת. מתחת לערימה של תחתוני בוקסר מקופלים - ג'ואי היתה אלופה באריזות, נאלץ צ'אז להודות - הוא נתקל בקופסה קטנה עטופה בנייר מתנות משובח דמוי בד, וקשורה בסרט ירוק.

בתוך הקופסה היה זוג מהודר של כיסויים למקלות גולף, עשויים מעור, ראשי התיבות של שמו, צ'.ר.פ. התנוססו עליהם, ולזה היה מצורף כרטיס שעליו היה כתוב: "לכבוד יום הנישואין השני, באהבה, ג'ואי".

יחד עם ההערכה לעור הכבש המשובח, חש צ'אז פקעת של ייסורי מצפון בקרביו. היא חלפה במהירות כמו גל חומציות שעולה מן הגרון.

לאשתו היתה קלאסה, אין ספק. אם היא רק לא היתה כזאת... חדת עין.

בדיוק בעוד שש שעות הוא יודיע על היעלמה.

צ'אז התפשט, נותר בתחתוניו וערם את בגדיו בפינה. עותק של מדאם בובארי בעטיפה רכה היה ארוז בתיק הצד שלו. למען הרושם, הוא הניח את הספר פתוח באגביות משהו על שולחן הלילה שליד המיטה, בצד של ג'ואי.

ואז כיוון צ'ארלס רֵג'יס פֶּרוֹן את השעון המעורר, הניח את ראשו על הכרית והלך לישון.

זרם הגולף נשא את ג'ואי דרומה במהירות של ארבעה קשר לשעה, אם לא במהירות גדולה יותר. היא ידעה שהיא חייבת להגביר את קצב שחייתה, אם אין ברצונה לסיים את חייה נפוחה ונרקבת על תלולית חול בצפון קרוליינה.

אבל, אלוהים, כמה שהיא היתה עייפה!

זה בטח היין. צ'אז ידע שהיא לא שתיינית גדולה, וברור שתכנן הכל מלכתחילה. קרוב לוודאי שקיווה שהנפילה מהספינה תגרום לה לשבור את רגליה או לאבד את הכרתה. וגם אם לא, אז מה? היא הרי תהיה מרוחקת כמה קילומטרים מן היבשה, בתוך אוקיינוס שחור משחור ומפוחדת עד מוות. איש לא ימצא אותה אפילו אם יצאו לחפש אותה, והיא תטבע מאפיסת כוחות עוד לפני עלות השחר.

זה כפי הנראה היה מה שצ'אז חשב.

ולא, הוא לא שכח את ימי הזוהר שלה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. זאת היתה מסקנתה. הוא ידע שהיא תתחיל לשחות אם איכשהו תעבור את הנפילה בשלום. למעשה הוא סמך על כך שתשחה, היה בטוח שאשתו העיקשת והגאה תעייף את עצמה במקום להתכרבל בתנוחת ציפה ולשמור על כוחותיה עד הזריחה. אז לפחות יהיה לה שמץ של סיכוי שספינה חולפת תבחין בה.

לפעמים אני תוהה מי אני, חשבה ג'ואי.

מכלית שעברה לידה שטה כה קרוב עד שהסתירה את הירח. צלליתה היתה שפופה, אפלה ומרובעת בשני הצדדים. כמו בניין דירות גבה קומה שנפל על צדו. ג'ואי צרחה ונפנפה בידיה אבל לא היה סיכוי שמישהו ישמע אותה בשל טרטור המנועים. המכלית חלפה, קיר חום-זהבהב של רעש וקיטור, וג'ואי חזרה לשחות.

כעבור זמן לא רב החלו רגליה לאבד תחושה, דקירה קלה החלה מורגשת בבהונותיה ואחר כך זחלה כלפי מעלה. התכווצויות שרירים לא היו מפתיעות אותה כמו אובדן התחושה האטי. היא מצאה את עצמה מתאמצת לשמור את פניה מעל הגלים ובמשך הזמן הרגישה שהפסיקה לחלוטין לבעוט. לקראת הסוף עברה לשחיית חזה, רגליה נגררות כצמד כבלים קרועים וחיוורים.

בסך הכל היינו נשואים שנתיים, היא חשבה, מה עשיתי שזה מגיע לי?

כדי להרחיק את מחשבותיה מן המוות, היא ערכה במוחה רשימה של כל הדברים שצ'אז לא אהב בה.

1. היתה לה נטייה לבשל יתר על המידה בשר, בעיקר עוף, כיוון שכל חייה פחדה מהרעלת סַלמונֶלָה.

2. קרם הלחות שהיא מרחה על פניה בלילה הריח כמעט כמו נוזל לקטילת חרקים.

3. לפעמים היא נרדמה במשחקי הוקי, אפילו בזמן הפליי-אוף.

4. היא סירבה לרדת לו כשהוא נהג על כביש מספר 95,
בדרך סאנשיין-סטייט פארקוויי, או על כל כביש אחר שהמהירות המותרת בו עלתה על שבעים וחמישה קמ"ש לשעה.

5. היא היתה מסוגלת לקרוע אותו בטניס מתי שרק התחשק לה.

6. לפעמים היא "איבדה" את תקליטורי ג'ורג' ת'ורוגוד האהובים שלו.

7. היא סירבה, אפילו לא שקלה להסכים, להצעתו לזיון בשלישייה עם הספרית שלו.

8. היא היתה חברה במועדון קריאה שבועי.

9. היה לה יותר כסף מאשר לו.

10. היא צחצחה שיניים בסודה לשתייה במקום במשחת שיניים...

נו באמת, חשבה ג'ואי.

גבר לא מתגרש מאשתו מפני שהיא מכינה עוף מכובס.

אולי יש לו מישהי אחרת, חשבה ג'ואי. אבל אם כן, למה הוא לא ביקש ממני להתגרש?

לא היתה לה האנרגיה להבין את כל העניין. היא התחתנה עם כלומניק, כלב חרמן, ועכשיו הוא זרק אותה למים מסיפון האונייה ביום השנה לנישואיהם, ועוד מעט היא תטבע ותיבלע על-ידי כרישים. זה היה האזור של הבחורים החזקים: כרישי בלאקטיפ, כרישים לימוניים, כרישי פטיש, כרישי נמר, והטרודונים...

בבקשה, אלוהים, חשבה ג'ואי, אל תיתן להם לאכול אותי. לפחות לא עד שאמות.

אותה דקירה חמימה התחילה באצבעות ידיה ועוד מעט, היא ידעה, יהיו זרועותיה מותשות וחסרות תועלת כמו רגליה. שפתיה איבדו תחושה מהמלח, לשונה היתה נפוחה כמו נקניק מעושן, ועפעפיה היו תפוחים וכבדים, ובכל זאת, אורות פלורידה אותתו אליה כמו אבק כוכבים בכל פעם שהיא עלתה על פסגתו של גל.

ג'ואי המשיכה להיאבק מתוך אמונה שעדיין נותר לה סיכוי קלוש להישאר בחיים. אם תצליח לעבור את זרם הגולף, היא תוכל סוף-סוף לנוח, לקפל את גופה ולצוף עד זריחת השמש.

לרגע קל היא שכחה את הכרישים עד שמשהו כבד ובעל עור מחוספס נתקל בשד השמאלי שלה. בגניחות ומכות היא הִכתה בו באגרופיה עד שאפסו כוחותיה.

תוך כדי צניחה למצב של חוסר הכרה היה לה פלאש של צ'אז דופק קרופיֶיה בלונדינית בתא שלהם בספינה, ואז עולה לסיפון להביא דלי נוסף של כדורים.

זין, חשבה ג'ואי.

ואז נמחק המסך שבראשה.

© כל הזכויות שמורות לספרית מעריב הוצאה לאור

שחייה (שחיה) בעירום - קרל היאסן
Skinny Dip - Carl Hiaasen