Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים ביולי 2006       חזור

עקבות
מאת: פטרישיה קורנוול
Trace - Patricia Cornwell

ההוצאה:

אריה ניר

"יש לי חקירה שאני מקווה שתוכלי לעזור לי בה," הסביר ד"ר ג'ואל מרקוס, המנהל הנוכחי של המכון לרפואה משפטית בווירג'יניה, האיש שירש את מקומה. היה זה רק אתמול אחר הצהריים שהוא התקשר אליה, והיא התעלמה מתחושותיה.

"ילדה בת 14 נמצאה מתה במיטתה. זה קרה לפני שבועיים בשעות הצהריים. היא הייתה חולה בשפעת."

סקרפטה הייתה צריכה לשאול את ד"ר מרקוס מדוע התקשר אליה. למה דווקא אליה? אבל היא לא הקדישה תשומת לב לתחושות הבטן שלה...

עקבות
שתפו אותי

ד"ר קיי סקרפטה חוזרת אל העיר שהפנתה לה עורף לפני חמש שנים. היא מוצאת את המחלקה שלה לשעבר בחוסר סדר מוחלט; ד"ר מרקוס פועל על-פי מניעים מוזרים ובלתי מובנים; לסגן שלה לשעבר יש בעיות שהוא לא מוכן לדבר עליהן; ואימה של הילדה שמתה מסתירה סוד אפל.

פטרישה קורנוול היא מחברת ספרי המתח רבי-המכר בכיכובה של ד"ר סקרפטה. רבי-המכר האחרונים שלה לפני עקבות הם רומן המתח זבוב כחול, וספר העיון ג'ק המרטש, דיוקן של רוצח (גם הם בהוצאת אריה ניר), וכן המותחן The Last Precinct.

ספריה הקודמים כוללים את Postmortem, הרומן היחיד שזכה בפרסי אדגר, קריסי, אנתוני ומקאוויטי והפרס הצרפתי Prix du Roman d'Aventure באותה השנה. ספרה Cruel and Unusual זכה בפרס הבריטי היוקרתי Gold Dagger Award לספר המתח הטוב ביותר של שנת 1993. הרופאה המשפטית הבדויה שלה, ד"ר קיי סקרפטה, זכתה בפרס שרלוק לדמות הבלש הטוב ביותר לשנת 1999, שיצר סופר אמריקני. פטרישה קורנוול היא מנהלת המכון לרפואה משפטית יישומית באקדמיה הלאומית האמריקנית לרפואה משפטית.

עקבות מאת פטרישה קורנוול בהוצאת אריה ניר, תרגום: שרון בן דוד.

מתוך הספר: הפרק הראשון

בולדוזרים צהובים כתשו אדמה וסלעים בגוש בניינים עירוני ישן שראה יותר מוות מאשר מלחמות מודרניות רבות, וקיי סקארפטה האטה את המיניוואן השכור שלה עד לכדי עצירה. היא בהתה מזועזעת בהרס שלפניה ובמכונות שצבען כצבע חרדל, שהחריבו בפראות את עברה.

"מישהו היה צריך לספר לי," היא אמרה.
כוונותיה בבוקר דצמבר אפרורי זה היו תמימות לחלוטין. היא רק רצתה לספוג מעט נוסטלגיה ולחלוף על פני הבניין הישן שלה בלי שהייתה מודעת לכך שהוא מועמד להריסה. מישהו יכול היה לספר לה. מן הראוי היה להזכיר זאת או לפחות לומר, אה, דרך אגב, הבניין שעבדת בו כשהיית צעירה ומלאת תקוות וחלומות והאמנת באהבה, ובכן, הבניין הישן הזה שאת עדיין מתגעגעת אליו וחשה לגביו רגשות עמוקים, מיועד להריסה.

הבולדוזר פנה מעט הצדה, להבו מורם ומוכן להתקפה, והרעש המכני האלים נשמע כמו אזהרה, אזעקה מסוכנת. הייתי צריכה להקשיב, אמרה לעצמה והביטה בבטון המבוקע והמחורר. חצי מחזיתו של הבניין כבר נהרסה. כשנתבקשה לחזור לריצ'מונד היה עליה להקשיב לתחושות הבטן שלה.

"יש לי חקירה שאני מקווה שתוכלי לעזור לי בה," הסביר ד"ר ג'ואל מרקוס, המנהל הנוכחי של המכון לרפואה משפטית בווירג'יניה, האיש שירש את מקומה. רק אתמול אחר הצהריים הוא התקשר אליה, והיא התעלמה מתחושותיה.

"כמובן, ד"ר מרקוס," היא אמרה לו בטלפון כשהסתובבה במטבח בביתה שבדרום פלורידה. "איך אני יכולה לעזור לך?"

"ילדה בת 14 נמצאה מתה במיטתה. זה קרה לפני שבועיים בשעות הצהריים. היא הייתה חולה בשפעת."

סקארפטה הייתה צריכה לשאול את ד"ר מרקוס מדוע התקשר אליה. למה דווקא אליה? אבל היא לא הקדישה תשומת לב לתחושות הבטן שלה. "היא חזרה מבית-הספר?" היא שאלה.
"כן."
"לבד?" היא בחשה את תערובת הוויסקי, הדבש ושמן הזית, שפופרת הטלפון תחובה מתחת לסנטרה.
"כן."
"מי מצא אותה ומה סיבת המוות?" היא שפכה את המרינדה על סטייק הסיריליון דל השומן שנח בשקית פלסטיק להקפאה.

"אִמה מצאה אותה. סיבת המוות לא נראתה לעין," הוא אמר, "אין משהו חשוד מלבד העובדה שהממצאים, או חסרונם, מצביעים על כך שהיא לא אמורה הייתה למות."

סקארפטה הכניסה את שקית הפלסטיק ובה הסטייק במרינדה אל המקרר ופתחה את מגירת הירקות כדי להוציא תפוחי אדמה, התחרטה וסגרה אותה. היא תאפה לחם מלא במקום תפוחי האדמה. היא לא הצליחה לעמוד במקום, לא כל שכן לשבת, והייתה עצבנית, אך ניסתה ככל יכולתה לא להישמע כך. למה הוא התקשר אליה? היא הייתה צריכה לשאול אותו.

"מי גר איתה בבית?" שאלה סקארפטה.
"אני מעדיף לעבור איתך על הפרטים כשניפגש," השיב ד"ר מרקוס, "זה מצב עדין מאוד."
בתחילה סקארפטה כמעט אמרה שהיא בדרך לאספן לחופשה בת שבועיים, אבל לא הצליחה לבטא את המילים, שכבר לא היו נכונות יותר. היא אינה נוסעת לאספן. היא תכננה את הנסיעה במשך חודשים, התכוונה לנסוע, אבל בסוף היא אינה נוסעת ולא תיסע. היא לא הצליחה להביא את עצמה לשקר בקשר לכך ובמקום זאת השתמשה בתירוץ מקצועי ואמרה שאינה יכולה להגיע לריצ'מונד מפני שהיא באמצע חקירה מסובכת, מוות נוראי בתלייה שהמשפחה מסרבת לקבל כהתאבדות.

"מה הבעיה עם התלייה?" שאל ד"ר מרקוס, וככל שדיבר היא הקשיבה לו פחות, "על רקע גזעני?"

"הוא טיפס על עץ, כרך חבל מסביב לצווארו וכפת את עצמו באזיקים מאחורי הגב כדי שלא יוכל לשנות את דעתו," היא השיבה ופתחה את דלת הארון במטבח המואר והעליז שלה, "מהנפילה נשברה חולְית C-2 שלו. החבל הרים את חלקה האחורי של הקרקפת ופניו התעוותו במין זעף, כאילו כאב לו. נראה אותך מנסה להסביר את זה ואת האזיקים למשפחה שלו במיסיסיפי, בלב לבה של מדינת מיסיסיפי, היכן שהסוואה היא דבר נורמלי והומוסקסואלים לא."

"אף פעם לא ביקרתי במיסיסיפי," אמר ד"ר מרקוס בנועם, וייתכן שכוונתו האמיתית הייתה שלא ממש אכפת לו מהתלייה או מכל טרגדיה אחרת שאין לה השפעה ישירה על חייו, אך היא לא שמעה זאת מפני שלא הקשיבה.

"הייתי רוצה לעזור לך," היא אמרה ופתחה בקבוק שמן זית לא מסונן, אפילו שלא היה דחוף לעשות זאת באותו רגע, "אך כנראה שזה לא יהיה רעיון מוצלח עבורי להתערב באף אחד מהמקרים שלך."

היא כעסה אך הכחישה זאת והסתובבה במטבח המרווח שלה, המאובזר היטב בכלי מטבח מפלדת אלחלד ובמשטחי עבודה מגרניט מלוטש, ואשר מחלונותיו נשקף נופה של דרך החוף. היא כעסה בגלל אספן אבל הכחישה זאת. היא פשוט כעסה, ולא רצתה להזכיר לד"ר מרקוס בבוטות שפוטרה מהמשרה שהוא נהנה ממנה כרגע, ושזו גם הסיבה לכך שעזבה את וירג'יניה ללא כל כוונה לשוב אליה לעולם. אבל שתיקה ממושכת מצדו הכריחה אותה להמשיך ולומר שלא עזבה את ריצ'מונד בנסיבות ידידותיות, דבר שהוא לבטח מודע לו.

"קיי, זה היה מזמן," הוא השיב, והיא הייתה מקצועית ומנומסת דיה כדי לקרוא לו ד"ר מרקוס אף על פי שהוא קרא לה קיי. היא נדהמה ממידת העלבון שחשה כשקרא לה קיי, אבל אמרה לעצמה שהוא רק מנסה להיות ידידותי ואישי בשעה שהיא פגיעה ורגישה יתר על המידה. ואולי היא פשוט מקנאה בו ומקווה שייכשל, האשימה את עצמה בקטנוניות הגרועה מכל. הגיוני שהוא יקרא לה קיי ולא ד"ר סקארפטה, אמרה לעצמה, וסירבה להתייחס לתחושותיה.

"יש לנו מושלת חדשה עכשיו," הוא המשיך, "סביר להניח שהיא אפילו אינה יודעת מי את."

עכשיו הוא רמז שסקארפטה כל-כך לא חשובה ולא מוצלחת עד שגם המושלת לא שמעה עליה. ד"ר מרקוס העליב אותה. היא שכנעה את עצמה שאלו שטויות.

"המושלת החדשה שלנו די עסוקה בגירעון התקציבי האדיר של המדינה ובכל המטרות הפוטנציאליות לפיגועי טרור שיש לנו כאן בווירג'יניה..."

סקארפטה נזפה בעצמה על תגובתה השלילית כלפי האדם שירש את מקומה. כל מה שהוא רצה זו בסך הכול עזרה בחקירה מסובכת, ולמה שלא ינסה לאתר אותה? אין זה יוצא דופן שמנכ"ל שפוטר מחברה גדולה ייקרא לשוב אל הדגל כדי לייעץ. והיא ממילא אינה נוסעת לאספן, הזכירה לעצמה.

"...כורים גרעיניים, בסיסי צבא רבים, אקדמיית ה-FBI, מחנה אימונים לא-כל-כך-סודי של ה-CIA הבנק המרכזי של ארצות-הברית. לא תהיה לך בעיה עם המושלת, קיי. למען האמת, היא יותר מדי אמביציוזית, יותר מדי ממוקדת בשאיפותיה להגיע לוושינגטון מכדי שיהיה לה אכפת מה קורה במשרד שלי," המשיך ד"ר מרקוס לדבר במבטא הדרומי הרך שלו, וניסה להניא את סקארפטה מהרעיון שחזרתה לעיר, אחרי שהועזבה חמש שנים קודם לכן, תעורר איזושהי מחלוקת או אפילו תמשוך תשומת לב. היא לא ממש השתכנעה, אבל חשבה על אספן. היא חשבה על בנטון, על כך שהוא נמצא באספן בלעדיה. יש לה זמן פנוי, חשבה לעצמה, והיא יכולה לטפל בחקירה נוספת מפני שלפתע התפנה לה עוד זמן.

סקארפטה הקיפה בנסיעה אטית את גוש הבניינים שבו שימשה מנהלת בשלב מוקדם יותר של חייה, שנראה כעת הרוס לחלוטין. המכונות התקיפו את גוויית הבניין הישן שלה כמו חרקים צהובים עצומים, וענני אבק נישאו באוויר. להבי מתכת ומכלים קרקשו ונקשו בבואם במגע עם הבטון והעפר. משאיות ומכונות להובלת עפר התגלגלו וגנחו. צמיגים מחצו ורצועות ברזל קרעו.

"אני שמחה שיוצא לי לראות את זה," אמרה סקארפטה, "אבל מישהו היה צריך לספר לי." פיט מארינו, הנוסע שלה, בהה בשתיקה בהרס הבניין הקודר והמט ליפול שניצב בשוליו החיצוניים של רובע העסקים של העיר.

"אני שמחה שגם אתה רואה את זה, פקד," היא הוסיפה, על אף שהוא כבר לא שימש בתפקיד פקד. אבל כשהיא קראה לו פקד, דבר שלא קרה לעתים תכופות, היא נהגה בו בעדינות.

"בדיוק מה שהרופא המליץ," רטן בטון סרקסטי - הטון השכיח ביותר שלו, כמו דו אמצעי בנגינת פסנתרן, "ואת צודקת, מישהו היה צריך לספר לך. והמישהו הזה הוא הטיפש האימפוטנט שירש את מקומך. הוא מתחנן שתטוסי לכאן לאחר שכף רגלך לא דרכה בריצ'מונד כבר חמש שנים ואינו טורח לספר לך שהורסים את הבניין הישן."

"אני בטוחה שהוא פשוט לא חשב על זה," היא אמרה.
"החרא הקטן," ענה מארינו, "אני כבר שונא אותו."

באותו בוקר מארינו היה תערובת שקולה ומרושעת של אמירות במכנסי עבודה שחורים, נעלי צבא שחורות גבוהות, ז'קט ויניל שחור וכובע מצחייה שהכיתוב 'משטרת לוס-אנג'לס' התנוסס עליו. לסקארפטה הייתה ברורה כוונתו להיראות כמו עירוני קשוח שאינו שייך, מפני שהוא עדיין כעס על האנשים בעיר הקטנה והעקשנית הזאת, שהתייחסו אליו רע, זלזלו בו או נתנו לו פקודות בזמן ששימש כבלש כאן. רק לעתים רחוקות עלה בדעתו שכאשר נכתבה עליו חוות דעת שלילית והוא הושעה, הועבר מתפקידו או הורד בדרגה, זה בדרך-כלל הגיע לו, ושאנשים התנהגו אליו בגסות מפני שהתגרה בהם.

מארינו היה שרוע במושב שליד הנהג ומשקפי השמש כיסו את עיניו. סקארפטה חשבה שזה טיפשי כי היא ידעה, למשל, על סלידתו מכל דבר שקשור לסלבריטי וידעה שהוא שונא במיוחד את תעשיית הבידור ואת האנשים שמשתוקקים להיות חלק ממנה, כולל שוטרים. כובע המצחייה היה מתנה מתחכמת מאחייניתה לוסי, שלאחרונה פתחה משרד בלוס-אנג'לס או 'לוסט אנג'לס' - אנג'לס האבודה, כפי שכינה מארינו את העיר. והנה הוא עצמו חוזר לעיר האבודה שלו, לריצ'מונד, ומביים את הופעת האורח שלו כך שייראה בדיוק כמו מי שהוא אינו.

"אהה," הוא המהמם בקול נמוך, "אז זה הסוף של סיפור אספן. בנטון בטח די מעוצבן."
"למען האמת הוא עובד על חקירה," היא ענתה, "לכן עיכוב של כמה ימים דווקא יועיל."
"כמה ימים בתחת שלי. זה אף פעם לא מסתכם בכמה ימים. מתערב איתך שאף פעם לא היית באספן. על מה הוא עובד?"
"הוא לא אמר ואני לא שאלתי," היא ענתה, וזה כל מה שהיה בכוונתה לומר מפני שהיא לא רצתה לדבר על בנטון.

מארינו הביט מבעד לחלון ושתק לרגע. היא כמעט יכלה לשמוע אותו חושב על יחסיה עם בנטון וסלי, וידעה שמארינו תוהה לגביהם, כנראה די הרבה ובאופן שאינו בהכרח מהוגן. איכשהו הוא יודע על כך שהיא מרוחקת מבנטון, מרוחקת פיזית, מאז שהם חזרו זה לזרועותיו של זה, ומרגישה כועסת ומושפלת מפני שמארינו הבחין בכך. אם יש אדם שיכול לשים לב לכאלה דברים, זה הוא.

"באמת חבל על אספן," אמר מארינו, "אם זה היה קורה לי הייתי מתעצבן נורא."
"תסתכל טוב," היא אמרה בהתייחסה לבניין הקורס אל מול עיניהם, "תסתכל עכשיו בזמן שאנחנו פה," היא אמרה מפני שלא רצתה לדבר על אספן או על בנטון, או על הסיבה שבגללה היא אינה שם איתו או על איך זה היה יכול להיות או על איך זה יכול לא להיות. אחרי שבנטון נעלם למשך שנים ארוכות כל-כך, משהו בה נעלם גם כן. כשחזר, המשהו הזה חזר גם הוא אך לא לגמרי, והיא לא ידעה למה.

"נראה לי שהגיע הזמן להרוס את המקום הזה," אמר מארינו והביט מבעד לחלון, "זה בטח בגלל אמטרק. אני חושב ששמעתי משהו על זה שרוצים לבנות עוד מפלס חניה כי מתכננים לפתוח תחנה ברחוב מיין. כבר שכחתי מי סיפר לי את זה. זה היה לפני די הרבה זמן."

"היה נחמד מצדך לו היית מספר לי," היא אמרה.
"זה היה מזמן ואני כבר לא זוכר ממי שמעתי את זה."
"מידע מהסוג הזה יכול להועיל לי."

הוא הביט בה. "אני לא מאשים אותך שאין לך מצב רוח. הזהרתי אותך לא לבוא לכאן. עכשיו תראי במה נתקלנו. אנחנו כאן בקושי שעה ותראי מה קורה. הורסים את הבית הישן שלנו עם כדור הריסה מברזל. אם תשאלי אותי, זה סימן רע. את נוסעת במהירות של חמישה קמ"ש בקושי. אולי כדאי שתאיצי קצת."

"אין לי מצב רוח," היא ענתה, "אבל אני אוהבת שמספרים לי דברים." היא נסעה לאט והביטה בבניין הישן.

"תשמעי לי, זה סימן רע," הוא אמר, הביט בה ואז שב להסתכל דרך החלון.
סקארפטה הביטה בהרס אך לא האיצה והאמת חלחלה לאט, כמעט בקצב שהיא הקיפה את גוש הבניינים. המשרד הישן של מנהלת המכון לרפואה משפטית ומחלקת מעבדות הזיהוי הפלילי הופך למגרש חניה שישרת את תחנת הרכבת המשופצת של רחוב מיין, תחנה שבעשר השנים שמארינו והיא עבדו וחיו כאן, מעולם לא עברה בה רכבת. התחנה הגותית המפלצתית הייתה בנויה מאבן שגונה כדם ישן ופעלה במשך שנים רבות עד שהפכה, בלי יותר מדי מחוות צער, לשורת חנויות שעד מהרה כשלו. לאחר מכן השתכנו בה משרדי הממשלה, שנסגרו גם הם זמן קצר אחר-כך. מגדל השעון הגבוה של התחנה בלט באופק וצפה על כביש 95-I ועל מחלפי רכבת עיליים, פני רפאים חיוורות עם ידי פיליגרן שקפאו בזמן.

ריצ'מונד המשיכה בלעדיה. התחנה ברחוב מיין הוקמה לתחייה ושמשה כמרכז אמטרק. השעון פועל. השעה שמונה ו-16 דקות. השעון מעולם לא פעל בכל השנים שעקב אחרי סקארפטה מבעד למראות המכונית, כשנהגה הלוך ושוב בדרכה לטפל במתים. החיים בווירג'יניה המשיכו ואף אחד לא טרח לעדכן אותה.

"אני לא יודעת למה ציפיתי," היא אמרה והציצה בחלון הצד שלה, "אולי שירוקנו אותו מבפנים, שיהפכו אותו למחסן, לארכיון, למחסן עודפים של המדינה. לא ציפיתי שיהרסו אותו."

"האמת היא שחייבים להרוס אותו," החליט מארינו.
"אני לא יודעת למה, אבל לא חשבתי שזה מה שיקרה."
"זה לא בדיוק אחד מפלאי הארכיטקטורה של העולם," הוא אמר ובקולו נשמעה לפתע עוינות כלפי הבניין הישן, "חתיכת בטון מחורבן בסגנון שנות ה-70. תחשבי על כל האנשים שנרצחו שהגיעו לחור הזה. אנשים עם איידס, קבצנים עם נמק. נשים וילדים שנאנסו, נרצחו ונדקרו. משוגעים שקפצו מבניינים וזרקו את עצמם מתחת לרכבות. אין זוועה שהמקום הזה לא ראה, שלא לדבר על כל הגופות הוורודות כמו גומי שהיו במכלים של יחידת האנטומיה. אלו גרמו לי הכי הרבה צמרמורת. זוכרת איך היו מוציאים אותן מהמכלים עם שרשרות ו-ווים תקועים באוזניים? ערומים וורודים כמו שלושת החזירונים עם רגליים כפופות," הוא הרים את ברכיו כדי להדגים, ברכיים במכנסי עבודה שחורים שהתרוממו אל עבר מגן השמש.

"עד לא מזמן לא יכולת להרים את הרגליים ככה," היא אמרה, "לפני שלושה חודשים בקושי יכולת לכופף את הברכיים."
"אהא."
"אני רצינית. התכוונתי לומר שאתה מאוד בכושר."
"אפילו כלב יכול להרים את הרגל, דוק," הוא התלוצץ, וברור שמצב רוחו השתפר בעקבות המחמאה. היא נזפה בעצמה על שלא החמיאה לו קודם לכן. "בהנחה שמדובר בכלב זכר." "אני רצינית, התרשמתי לטובה." במשך שנים היא דאגה שמא הרגלי הבריאות המחרידים שלו יהרגו אותו ועכשיו, כשהוא סוף-סוף עושה מאמץ, היא שוכחת במשך חודשים לשבח אותו. היה צורך שהבניין הישן שלה ייהרס כדי שתיזכר לומר לו משהו נחמד. "אני מצטערת שלא אמרתי את זה קודם," היא הוסיפה, "אני מקווה שאתה לא אוכל רק חלבונים ושומנים."
"אני תושב פלורידה עכשיו," הוא אמר בעליצות, "שומר על דיאטת סאות' ביץ' אבל לא מתקרב לשם. אין שם כלום חוץ מהומואים."

"זה לא יפה לדבר ככה," היא השיבה. היא שנאה שהוא דיבר כך, וזו הסיבה שהוא עשה זאת.

"זוכרת את התנור שהיה שם?" המשיך מארינו להעלות זיכרונות, "תמיד אפשר היה לדעת מתי שורפים גופות בגלל העשן שעלה מהארובה." הוא הצביע על סימני עשן משרפות שחור בחלקו העליון של הבניין הישן והחבוט. "בכל פעם שראיתי שהתנור הישן עובד, לא ממש התחשק לי לנהוג בסביבה ולנשום את האוויר."

סקארפטה חלפה על פני חלקו האחורי של הבניין שעדיין לא נהרס, ושנראה בדיוק כפי שראתה אותו בפעם האחרונה. מגרש החניה היה ריק פרט לטרקטור צהוב גדול, שעמד כמעט בדיוק במקום שנהגה לחנות בו כששימשה ראש המכון, מימין לדלת רציף ההעמסה הכבדה והסגורה. לרגע היא ממש יכלה לשמוע את חריקות הדלת המתלוננת, שעלתה וירדה כשלחצו על הכפתורים האדום והירוק שהיו בפנים. היא שמעה קולות של מכוניות קבורה ושל אמבולנסים רועמים, דלתות נפתחות ונטרקות, נקישות וקרקושים של גלגלי האלונקות שהובילו גופות מצומקות במעלה הרמפה ובמורדה, מתים נכנסים ויוצאים, ביום ובלילה, בלילה וביום, באים והולכים.

"תסתכל טוב-טוב," היא אמרה למארינו.
"הסתכלתי כבר בפעם הראשונה שהקפת את הבניין," הוא השיב, "את מתכוונת להמשיך לנסוע במעגלים כל היום?"
"נקיף אותו פעמיים. תסתכל טוב."

לאחר שפנתה שמאלה ברחוב מיין, היא נסעה מעט מהר יותר מסביב לאתר ההריסה, וחשבה על כך שעד מהרה ייראה כמו גדם טרי. כשהגיעו פעם נוספת למגרש החניה שמאחורי הבניין, היא הבחינה בגבר במכנסי חאקי ובמעיל שחור שעמד ליד הטרקטור הצהוב והתעסק במנוע. ברור היה לה שיש בעיה בטרקטור, והיא הייתה רוצה שלא יעמוד קרוב כל-כך לצמיג האחורי הענק בעודו מטפל במנוע.

"אני חושבת שכדאי שתשאיר את הכובע במכונית," היא אמרה למארינו.
"אה?" שאל מארינו ופניו חרושות הקמטים התכרכמו כשהביט בה.
"שמעת אותי. זו עצה ידידותית לטובתך," היא אמרה. הטרקטור והאיש נעלמו באופק. "את תמיד אומרת שזה ידידותי ולטובתי," הוא אמר, "וזה אף פעם לא כך." הוא הסיר את כובע המצחייה של משטרת לוס-אנג'לס והביט בו מהורהר, ראשו הקירח הבהיק מזיעה. את מעט שיער השיבה שהטבע הואיל ברוב טובו לחון אותו בו, הוא החליט לגלח.

"אף פעם לא סיפרת לי למה התחלת לגלח את הראש," היא אמרה.
"אף פעם לא שאלת."
"אני שואלת עכשיו." היא פנתה צפונה, הרחק מהבניין לכיוון רחוב ברוד ונסעה במהירות המותרת.
"זה אופנתי עכשיו," הוא ענה, "העניין הוא שאם אין לך כמעט שיער, כבר עדיף שתיפטר ממנו לגמרי."
"אני מניחה שזה הגיוני," היא אמרה, "הגיוני בדיוק כמו כל דבר אחר."

© כל הזכויות שמורות לאריה ניר הוצאה לאור

עקבות - פטרישיה קורנוול
Trace - Patricia Cornwell


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *