Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים באוגוסט 2006       חזור

המדונות של לנינגרד
מאת: דברה דין
The Madonnas of Leningrad - Debra Dean

ההוצאה:

מודן

מלנינגרד המופגזת, הרעבה, הקפואה ושותתת הדם במלחמת העולם השנייה נפרש סיפור נעוריה וילדותה של מרינה בוריאקוב.

אהובה של מרינה יצא למלחמה וגורלו לא נודע, והיא מגלה שהיא נושאת את פרי אהבתם ברחמה. מתוך הגעגועים העזים ובמלחמת הקיום הקשה מנשוא מוצאת מרינה נחמה בעולם המופלא של יצירות ארמון האמנות של לנינגרד, ההרמיטא'ז.

מרינה וחבריה לעבודה אורזים את היצירות יקרות הערך ואת אלפי הפריטים המאכלסים את ההיכל מפחד ההפגזות, ובתוך כך צורבת מרינה בזיכרונה כל תמונה ותמונה, כל פריט ופריט.

המדונות של לנינגרד
שתפו אותי

שנות דור לאחר מכן, בסיאטל, מרינה מכינה עצמה לחתונה. של מי? היא לא ממש זוכרת. אותו זיכרון שהיה בכוחו להציע לה נחמה ויופי ברגעי המשבר הגדולים בחייה, בוחר עכשיו להסתתר מפניה. במקום ללחוש לה שנכדתה היא זו שמתחתנת, הוא מבזה אותה ומתעתע בה. הוא מחזיר אותה למסגרות הריקות של התמונות התלויות במוזיאון, ומתוך זיכרונה הצרוב היא ממלאת אותן ומשתמשת בהן כדי לרהט "ארמון זיכרון", מעין הרמיטאז' פרטי בתוך ראשה, והופכת אותו למקלט שמור עמוק בקרבה עד שתזדקק לו שוב.

דברה דין בכתיבתה המדויקת מזכירה לנו עד כמה אהבה, זיכרון ויופי שמיימי יכולים להציע חסד ותקווה נגד הייאוש המחריד של ימי מלחמה ונגד עליבותה ובוגדנותה של הזיקנה.

ביקורות מחו"ל
"סיפור בלתי נשכח על אהבה, הישרדות ועל כוחו של הדמיון בנסיבות הטרגיות ביותר. זהו ספר אלגנטי ופיוטי, מן הסוג הנדיר שאתה רוצה להחזיקו אצלך כל הזמן ובו בזמן אתה חש שאתה חייב לחלוק אותו גם עם אחרים." (איזבל איינדה - ניו-יורק טיימס)

"דברה דין - סוחפת את הקורא לסיפור עלילה עדין ורב עוצמה כאחד - לא תוכלו להניח הספר מידכם " (פאבלישר וויקלי)

המדונות של לנינגרד מאת: דברה דין בהוצאת מודן,
מאנגלית: מרינה גרוס לרנר, עיצוב עטיפה סטודיו בילט, 210 עמודים.

מתוך הפרק הראשון בספר

מכאן, בבקשה. אנחנו נמצאים באגף לאמנות ספרדית. שלושת האולמות עם צוהרי התקרה נבנו כדי להציג את הציורים הגדולים ביותר באוסף. הביטו למעלה. הכיפות והכרכובים נראים כמו עוגת כלולות עם עיטורי גבס מוזהבים. מבעד לצוהרי התקרה הגדולים האור מאיר את רצפות הפרקט בצבע החיטה ואת הקירות הצבועים בגוון אדום עמוק המדמים את חיפויי הבד המקוריים. כל אחד מאולמות התצוגה מכיל אגרטלים מרהיבים, פמוטות ניצבים ושולחנות מוזאיקה משובצים באבני חן יקרות־למחצה כמיטב המסורת הרוסית.

וכאן, משמאלנו, אנו רואים שולחן שעליו פרושה מפת בד לבנה כבדה. שלושה איכרים ספרדים אוכלים ארוחת צהריים. הגבר במרכז נושא לעברנו את כד הזכוכית ומציע לנו לגימה מהיין. ניכר שהם נהנים. ארוחת הצהריים שלהם קלה - צלחת סרדינים, רימון וכיכר לחם - אך די בה. כיכר לחם שלמה, ועוד לחם לבן, לא הלחם של המצור שעשוי בעיקר מנסורת.

לשאר דיירי המוזיאון מוקצבות רק שלוש פרוסות לחם זעירות ליום. לחם בגודל ובצבע חצץ. ולפעמים תפוחי־אדמה קפואים שנחפרו מגינת הירק בשולי העיר. לפני המצור הזמין מנהל המוזיאון, אוֹרבּלי, כמות גדולה של שמן פשתים כדי לצבוע מחדש את הקירות. עכשיו אנחנו מטגנים פרוסות תפוחי־אדמה בשמן הפשתים. אחר כך, כשגם תפוחי האדמה והשמן נגמרים, מכינים ריבה מדבק הנגרים שבו השתמשנו פעם כדי להכין מסגרות.

הגבר מימין, זה שזוקף לעברנו אגודל, הוא כנראה הצייר, דייגו רודריגז דה סילבה אי ולסקז. זהו ציור מהתקופה הסביליאנית המוקדמת. סוג הציור הזה נקרא ׳בּוֹדגוֹנס׳, תמונות מבית־המרזח.

זה כאילו שהעבירו אותה לעולם דו־ממדי, אולי ספר. עולם שבו היא קיימת רק בדף מסוים וכשמדפדפים לדף הבא כל מה שהיה בעמוד הקודם נעלם.

מרינה מוצאת את עצמה עומדת ליד הכיור, אוחזת בידית הארוכה של סיר קטן, מלא מים. אבל אין לה שמץ של מושג מדוע היא עושה את זה. האם היא שוטפת את הסיר או שהיא רק עכשיו גמרה למלא אותו במים? תעלומה. לפעמים היא צריכה לעשות מאמצים עילאיים כדי לנסות להרכיב מחדש את העולם על פי פיסות המידע הזעירות המצויות בידה: קופסת קפה פתוחה, קרטון ביצים על השיש, ניחוח קלוש של צנים. ארוחת בוקר. אבל האם היא כבר אכלה? היא לא מצליחה להיזכר. טוב, אז את רעבה או שבעה? רעבה, היא מחליטה. ויש גם את נס חמש הביצים הצחורות הנחות בקיני הקרטון המוקצפים. היא כמעט יכולה לחוש על קצה לשונה את טעמם הצהוב, המשיי, של החלמונים. קדימה, היא אומרת לעצמה, תאכלי.

כשבעלה, דימיטרי, נכנס למטבח עם הכלים המלוכלכים של ארוחת הבוקר, הוא מוצא אותה מקציפה ביצים נוספות.

“מה את עושה?״ הוא שואל.

היא מבחינה בכלים המלוכלכים, בכתם החלמון המיובש בקערה, הראיות לכך שהיא כבר אכלה, אולי לפני פחות מעשר דקות.

“אני עוד רעבה.״ למען האמת, תחושת הרעב חלפה, אבל היא בכל זאת אומרת את זה.

דימיטרי מניח את הכלים, לוקח את הסיר מידיה ומניח אותו עם הכלים על השיש. שפתיו היבשות מלטפות רגע את עורפה, ואחר כך הוא מנחה אותה בעדינות אל מחוץ למטבח.

“החתונה,״ הוא מזכיר לה. “אנחנו צריכים להתלבש. אלנה התקשרה מהמלון. היא בדרך לכאן.״

“אלנה כאן?״

“היא הגיעה אתמול מאוחר בלילה, זוכרת?״

מרינה לא זוכרת שום מפגש עם ביתה אתמול בערב, והיא די בטוחה שהיא לא היתה שוכחת כזה דבר.

“איפה היא?״

“היא היתה תקועה כל הלילה בנמל־התעופה. דחו לה את הטיסה.״

“היא באה לחתונה?״

“כן.״

יש חתונה בסוף השבוע, אבל של מי? היא לא מצליחה להיזכר. דימיטירי אומר שהיא פגשה אותם. לא שהיא לא מאמינה לו, אבל...

“אז מי מתחתן?״ היא שואלת.

“קתי, הבת של אנדרי. עם קוּפּר.״

קתי היא הנכדה שלה. אבל מי זה קוּפּר? את זה לפחות היא היתה אמורה לזכור, לא?

“פגשנו אותו בחג המולד,״ אומר דימיטרי. “ועוד פעם אצל אנדרי ונורין לפני כמה שבועות. הוא מאוד גבוה.״ הוא מחכה שהיא תיזכר. לשווא. “לבשת את השמלה הכחולה עם הפרחים. הם הגישו סלמון לארוחת ערב,״ הוא מנסה לעזור.

עדיין כלום. היא רואה צל צילו של ייאוש בעיניו. לפעמים המבט הזה הוא הרמז היחיד לכך שמשהו חסר, נעדר. היא מתחילה עם השמלה. כחולה. שמלה כחולה עם פרחים. היא מזמנת אותה והשמלה קמה לתחייה לנגד עיניה. היא קנתה אותה ב׳פּני׳ס׳.

“שמלה כחולה עם צווארון תחרה,״ היא מכריזה בשמחת ניצחון.

“מה?״ הוא מקמט את מצחו.

“השמלה. ופרחי לילך.״ היא רואה בעיני רוחה את הגוון המדויק של הבד. גוון עמוק של טורקיז. כמו השמלה שלובשת הגבירה בכחול.

תומס גיינזבורו. ׳דיוקן הדוכסית מבופורט׳. היא ארזה את הציור הזה בזמן הפינוי. היא זוכרת שהיא עזרה להעביר אותו מהמסגרת המוזהבת, ואחר כך ממסגרת העץ שעליה הוא היה מתוח.

מה שמאכל את זיכרונה, יהיה טיבו אשר יהיה, מאכל רק את הזיכרונות הטריים יותר, אלו שטרם הבשילו. העבר הרחוק נצור ושמור. יותר מנצור ושמור. רגעים שאירעו בלנינגרד לפני למעלה משישים שנים צפים מחדש, מלאי חיות, עגלגלים, דשנים, מבושמים.

הם אורזים את הציורים באולמות התצוגה של ההרמיטאז׳. כבר אחרי חצות, אבל עדיין יש מספיק אור. סוף יוני 1941 . בקו רוחב צפוני כל כך השמש בקושי שוקעת. ״בּליי נוֹצ׳י״, ככה קוראים לזה. לילות לבנים. גופה קהה תחושה מתשישות ועיניה אדומות ומגורות מהנסורת ומצמר־הגפן. בגדיה מעופשים וחלפו ימים רבים מאז הפעם האחרונה שבה ישנה באמת. פשוט יש יותר מדי דברים לעשות. כל שמונה־עשרה או עשרים שעות היא צונחת על אחת המיטות המתקפלות בחדר הסמוך ושוקעת במצב נטול תודעה ונטול חלומות. אי אפשר לקרוא לזה באמת שינה. זה יותר כאילו שהיא נעלמת לכמה דקות בכל פעם, כאילו שמישהו מפסיק את הזרם. אחרי כשעה מתחדש הזרם באופן מסתורי, והיא קמה כמו בובה ממוכנת וחוזרת לעבוד.

כל הדלתות והחלונות פתוחים אל מעט האור שנותר, אך בכל זאת לח מאוד בפנים. המטוסים מזמזמים ומייבבים אך היא אינה נרתעת כשהיא שומעת אותם חגים מעל ראשה. בתוך ימים ספורים, לילות ספורים, הפכו המטוסים לחלק מאותו חלום מוזר. מוחשיים, ניתנים למישוש כמעט, ועם זאת בלתי מציאותיים לחלוטין.

ביום ראשון בבוקר תקפו הגרמנים ללא אזהרה. איש, כך נראה, אפילו לא סטלין, לא ציפה לזה. איש פרט למר אוֹרבֵּלי, מנהל המוזיאון. אחרת כיצד ניתן להסביר את רשימות הפינוי המפורטות שצצו כמעט ברגע שבו הודיעו על ההתקפה ברדיו? הרשימות כללו כל ציור, כל פסל, וכמעט כל חפץ שנמצא ברשות המוזיאון, ממוספרים וממוינים לפי גודל. וכאילו לא די בכך, כבר באותו יום הובאו ארגזי עץ מהמרתף עם מספר תואם מודפס על המכסה. קילומטרים של נייר אריזה, הרים של צמר־גפן ונסורת, גלגלות ציור, כל אלו צצו לפתע כאילו הוזמנו מראש.

היא ועוד אחת מהמדריכות במוזיאון, תמרה, גמרו לפני רגע להוציא את הגיינזבורו מהמסגרת. לא ציור שהיא אוהבת במיוחד. תמונה של איזו גברת מגונדרת עם שיער מפודר, מסולסל ומגולגל לגבהים מגוחכים שעליו נח כובע מטופש עם נוצה. ובכל זאת, כשמרינה מניחה את הבד בין גיליונות הנייר המשומנים היא המומה לגלות כמה הדמות נראית חשופה, עירומה, ללא המסגרת. ידה הימנית של הגבירה מצמידה את הצעיף הכחול לחזה בתנועה מתגוננת. עיניה הכהות נעוצות בדבר־מה שהצופה אינו יכול לראות. מה שתמיד נראה למרינה כמבט ריק נראה לה פתאום נוגה ושלֵו, כאילו אותה אישה מהמעמד השליט של אותם ימים יכולה לצפות מראש את תהפוכות הגורל.

“זה לא נראה קצת כאילו שהיא מסוגלת לראות את העתיד?״ אומרת מרינה לתמרה.

“מה? מי?״ דימיטרי, באורח בלתי מוסבר, ניצב פתאום ליד החלון בחדר השינה שלהם, אוחז בידו שמלה כחולה, ממשש באצבעותיו את הצווארון.

“הגבירה בכחול. הציור של גיינזבורו.״

“כדאי שנתחיל להתלבש. אלנה צריכה להגיע בכל רגע.״

“לאן אנחנו הולכים?״

“לחתונה של קתי.״

“אה, כן.״ היא מפנה את גבה לדימיטרי ומתחילה לחטט בתיבת התכשיטים שלה. חתונה... אז היא צריכה להתלבש יפה. היא תשים את הדברים האלה של אימא שלה... נו, הדברים האלה שתולים על האוזניים. היא יכולה לראות אותם בבהירות, אבל לא מצליחה להיזכר במילה. וגם לא למצוא אותם. היא יכולה לשאול את דימיטרי לאן הם נעלמו, אבל לפני זה היא צריכה להיזכר במילה. ה... של אימא... המה של אימא שלה? חוטי זהב דקיקים, שזורים, כמו רקמה, עם אבני אודם קטנטנות. היא יכולה לראות אותם בעיני רוחה, אבל אף מילה לא מתלווה לתמונה. לא באנגלית ולא ברוסית.

היא יודעת מה קורה לה: היא לא טיפשה. משהו אוכל לה את הזיכרון. היא חלתה בשפעת )בחורף שעבר או לפני שני חורפים?( וכמעט מתה. היא, שתמיד היתה גאה בכך שלא חלתה מעולם, ששרדה את הרעב הגדול של אותו חורף נורא, היתה פתאום חלשה מכדי לקום. דימיטרי מצא אותה מעולפת למרגלות המיטה. ימים שלמים נמחקו לה מהזיכרון, שבוע שלם, וכשהיא חזרה למחוזות החיים, היא השתנתה.

זה ההסבר שלה. יש עוד הסבר. אחרי שדימיטרי מצא את פנקס הטלפונים שלה בתנור הם הלכו לרופא והרופא שאל אותה כל מיני שאלות. היא הרגישה כמו בבחינות בעל־פה באקדמיה לאמנות, כשהיא היתה צריכה לענות למטחים של שאלות אקראיות של המרצים. מי הם האמנים החשובים ביותר באסכולה הפלורנטינית, נִקבי בשמות כמה מהעבודות הידועות ביותר, כולל התאריך והמקום שבו צוירה התמונה. מה התאריך היום? תארי את הטכניקה והחומרים שבהם נעשה שימוש לשם יצירת פרסקו. אני עומד לנקוב בשמם של שלושה חפצים ואני רוצה שתחזרי עליהם אחרי: רחוב, בננה, פטיש. אילו מהעבודות הבאות נמצאות באוסף הקבוע של המוזיאון הלאומי בלנינגרד ואילו במוזיאון הלאומי על שם פושקין במוסקבה. אני רוצה שתספרי לאחור ממאה בהפרשים של שבע. האם את יכולה לנקוב בשמותיהם של שלושת החפצים שמניתי לפני דקה?

את הבחינות ההן היא עברה בהצטיינות. אבל הרופא, אף שהיה נחמד, לא התרשם. הוא הסביר שהיא מבוגרת ושהבלבול שממנו היא סובלת הוא אחד מאותם שינויים מצערים אך שכיחים למדי המתרחשים עם הגיל. היא ודימיטרי קיבלו ערימות של חומר קריאה ומרשמים לתרופות. סבלנות וזהירות, יעץ הרופא, זאת הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המצב.

מכיוון שהיא שוכחת לפעמים לכבות את הגז היא משתמשת היום בתנור רק אם דימיטרי נמצא בסביבה, וגם אז רק כדי לחמם מים לתה. אפילו את התבשילים שהיא מכירה בעל־פה היא הפסיקה להכין. כל כך הרבה פעמים הם נהרסו - פעם כוס קמח חסרה, פעם כוס קמח מיותרת שאין לה מושג כיצד הגיעה לשם - שהיום היא כבר בקושי מבשלת. דימיטרי לקח על עצמו את רוב עבודות הבית. לא רק הבישול, אלא גם הקניות והכביסה. ויש גם בחורה שמגיעה לנקות. אם כי זה באמת כבר קצת מוגזם. היא מנסה לעזור לה, או לפחות להכין לה כוס תה, אבל הבחורה מתעקשת ואומרת שהיא מקבלת כסף כדי לעשות את העבודה ושמרינה צריכה פשוט לנוח. “פשוט תשבי עם הרגליים למעלה ותרגישי כמו מלכה,״ היא אומרת למרינה. “זה מה שאני הייתי עושה במקומך.״ מרינה מנסה להסביר לה שאף אחד לא צריך להתבטל בזמן שאחרים עובדים במקומו. אבל זה לא ממש עוזר. בסוף הן הגיעו לפשרה ועכשיו הבחורה מרשה לה לעשות אבק.

דימיטרי פרש את הבגדים שלה על המיטה: מכנסיים, חולצת סריג, סוודר.

לא שהיא רוצה למתוח עליו ביקורת, אבל היא בטוחה שזה לא מספיק חגיגי. לדימיטרי אף פעם לא היה חוש לכאלה דברים. הוא יכול ללבוש מכנסיים חומים, חולצת משבצות אדומה ונעליים שחורות. לא שהיא נהגה לבחור לו את הבגדים, לזה היא אף פעם לא הגיעה, אבל היא כן היתה מציעה לו בדיסקרטיות משהו אחר, מעודדת אותו לבחור עניבה אחרת, או אומרת לו שהיא נורא אוהבת איך שהוא נראה בחולצה מסוימת.

“אולי עדיף שמלה?״ היא שואלת.

“את יכולה אם את רוצה, אבל אני חושב שזה יהיה יותר נוח. יש לנו עוד נסיעה ארוכה.״

“ואחר כך נחליף בגדים לחתונה?״

“החתונה מחר. היום אנחנו רק נוסעים לאי. בערב יש לנו ארוחה כדי להכיר את המשפחה של קוּפּר.״

“אני מבינה.״ היא לא מבינה כלום, אבל לעת עתה היא תפסיק לנסות.

“קדימה, יקירתי, תרימי,״ הוא אומר. היא מרימה את זרועותיה והוא מפשיל את כותונת הלילה מעל ראשה. כשראשה מגיח שוב היא רואה את הגוף העירום המשתקף בדלת המראה של הארון. היא מזועזעת למראה הגוף הזקן, הנבול. בדרך כלל היא לא מסתכלת, אבל כשהיא כן מסתכלת, מה שהיא רואה, אף על פי שהוא מוכר במעורפל, אינו דומה לה. אם כי היא כן זוכרת גוף כזה, את העור המנומר, השקוף כמעט, חיוור כמו בטן של דג, את קפלי העור המדולדלים באזור הזרועות והברכיים, את השדיים המדולדלים והריקים, את הכרס. זה כמו הגוף שהיה לה בחורף הראשון של המצור. כן, זהו. בכל זאת אחר כמובן, קצת יותר רך, בלי כל העצמות הבולטות, אבל זר ומוזר בדיוק כמו הגוף ההוא. וגם עיקש כמוהו, מסרב לציית לרצונה באותה אדישות, כאילו הוא באמת שייך למישהו אחר.

היא נכנסת במהירות לתחתונים שדימיטרי פורש לרגליה. כשהוא מושיט לה את החזייה, היא מרימה כל שד ומניחה אותו בגביע שלו. היא חשה על גבה את האצבעות מוכות השיגרון הנאבקות עם קרסי החזייה.

היא בטח כבר זקנה כמו אניה, אחת הבבושקות בהרמיטאז׳. היה שם צי שלם של בבושקות שהיו יושבות באולמות התצוגה, פוקחות עין על היצירות ואומרות למבקרים לא לגעת בתמונות. אניה היתה עתיקה ממש, היא אפילו זכרה את היום שבו התנקשו בחייו של אלכסנדר השני. היא היתה מספרת למרינה סיפורים מרתקים על המשתאות שערכה הצארינה בארמון החורף. אניה היתה שריד מהעולם הקפיטליסטי הישן, ימים שנראו למרינה רחוקים לא פחות מיוון העתיקה. עכשיו, כשהיא חושבת על זה, עולה בדעתה שמדובר רק בשלושים או ארבעים שנים לפני שהיא נולדה. לא באמת עד כדי כך הרבה זמן.

“מתי אלכסנדר השני נרצח?״

“הו, למען... אני לא יודע, מרינה.״ היא שומעת הבזק של רוגז בקולו. הוא עדיין נאבק בקרסי החזייה. היא מוכרחה לנסות להישאר כאן.

“לא מוכרחים לסגור את כולם,״ היא אומרת.

“כמעט גמרתי.״ הוא נמצא מאחוריה כך שהיא לא יכולה לראות את הבעתו. אבל היא לא באמת צריכה. כשהוא מרוכז הוא נוהג לנשוך את שפתו התחתונה.

“מה נאכל לארוחת צהריים?״ היא שואלת בנימה עליזה.

“אלנה באה לאסוף אותנו ואז ניסע לאנאקורטס. בטח נאכל משהו במעבורת.״

“כן, אני יודעת,״ היא משקרת. “אבל אולי בכל זאת כדאי שנכין כמה כריכים לדרך?״

הוא צולף בשמחת ניצחון ברצועת החזייה ומתרומם. פניו מגיחות במראה מאחוריה. גם הוא השתנה. גבר זקן עם שיער לבן תפס את מקומו של בעלה הצעיר והנאה, כאילו פניו הותכו. שלוליות עור רפוי משתכשכות תחת עיניו, קו הלסת שהיה מוצק פעם - מדולדל. אוזניו ארוכות כמו אוזניים של כלב ציד.

“טוב, מה עכשיו? חולצה. ידיים למעלה, גברתי.״ היא מרימה שוב את זרועותיה ושניהם נעלמים.

© כל הזכויות שמורות למודן הוצאה לאור

המדונות של לנינגרד - דברה דין
The Madonnas of Leningrad - Debra Dean


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *