Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים ביוני 2006       חזור

מה עשיתי מן החיים
מאת: פרננדו פסואה
Que fiz eu da vida ? - Fernando Antonio Nogueira Pessoa

ההוצאה:

כרמל

פרננדו פסואה (1888-1935) הוא אחד מגדולי המשוררים, הסופרים והוגי-הדעות במאה העשרים. פסואה הוא גם היוצר הפורטוגלי המפורסם ביותר מחוץ לגבולות ארצו. מה עשיתי מן החיים? הוא ספרו הרביעי הרואה אור בעברית. קדמו לו כל חלומות העולם בתרגום פרנסישקו דה קושטה ריש ויורם ברונובסקי (הוצאת כרמל, 1993), ספר האי-נחת בתרגום יורם מלצר (הוצאת בבל, 2000), ומהחלון הגבוה ביותר בתרגום רמי סערי, פרנסישקו דה קושטה ריש ויורם ברונובסקי (הוצאת כרמל, 2004).

מה עשיתי מן החיים? ספר הכולל את כל שירת אלורו דה קמפוש אשר לצד אלברטו קאירו וריקרדו ריש הנו אחת משלוש הדמויות המרכזיות במאגר המשוררים הבדויים שיצר פרננדו פסואה כדי לתת פתחון-פה לקולותיהם הייחודיים של יוצרים מדומים.

מה עשיתי מן החיים
שתפו אותי

אלורו דה קמפוש הנו "מהנדס-אוניות, בוגר אונברסיטת גלאזגו, שכתב שירים רמי-קול וכנים על חרדתו הקיומית של האדם". ',

למקרא השירים הכלולים במה עשיתי מן החיים? נהיר כי גם אילו כתב פסואה במשך כל חייו רק את שירת אלורו דה קמפוש, היה זוכה במוניטין וחשיבוּת שיוחסו ליצירתו מאז פרסומה ועד עצם היום הזה.

תרגמו מפורטוגלית: רמי סערי ופְרַנְסִישְׁקוּ דָה קוֹשְׁטָה רֶיְשׁ, מבוא, עריכה והערות: רמי סערי.

מתוך הספר: משורר הַכֻּלִּיּוּת הבלתי אפשרית
מבוא מאת רמי סערי

מה עשיתי מן החיים?, ספרו הרביעי של פרננדו פסואה הרואה אור בארץ, הוא מבחינה מסוימת המשך ישיר לתחילת פרויקט התרגום לעברית של יצירת שלושת ההֶטֶרוֹנִימִים הראשיים בשירתו רבת הפנים והנדבכים של היוצר הפורטוגלי המהולל. ראשית הפרויקט בפרסום הספר מהחלון הגבוה ביותר, תרגום שלם של שירי אלברטו קאירו (הוצאת כרמל, 2004), ואחריתו בספר שיתפרסם באחת השנים הקרובות ויכלול את יצירת רִיקַרְדּוּ ריש במלואה. הספר שהקורא העברי מחזיק עתה בידיו הוא אפוא עמוד התווך של הבניין אשר שני מתרגמי הספר לעברית מבקשים להקים. מדובר ביצירה האמצעית, ומבחינה מסוימת גם המרכזית, בין שלוש היצירות של ההֶטֶרוֹנִימִים העיקריים שברא פסואה, יצירותיהן של אותן דמויות מדומות ובדויות שכל אחת ואחת מהן היא יציר רוחו של המשורר, אולם היא גם עולם ומלואו, אדם יצירתי בעל עולם רוחני מקיף, עושר פנימי רב, ביוגרפיה עצמאית וקווי ייחוד משלו.

במבוא שכתבתי לספר מהחלון הגבוה ביותר הפניתי את הקורא אל שתי היצירות הקודמות של פסואה אשר ראו אור בעברית: כל חלומות העולם בתרגום פרנסישקו דה קושטה ריש ויורם ברונובסקי (הוצאת כרמל, 1993), וספר האי-נחת בתרגום יורם מלצר (הוצאת בבל, 2000). החזרה על מידע זה בפתח המבוא הנוכחי נראית לי נחוצה עד מאוד לא רק מפאת המהירוּת שבה נעלמים כיום ספרים מחלונות-הראווה ובכלל, אלא גם כיוון ששפע מידע באשר ליצירת פרננדו פסואה מופיע בספר כל חלומות העולם (במבוא שכתב ז'וּזֶה בְּלַנְקוּ ובאחרית הדבר שחיבר יורם ברונובסקי) ובספר מהחלון הגבוה ביותר (במבוא מפרי-עטי ובכרונולוגיה המקוצרת של חיי פרננדו פסואה מאת ז'וּזֶה בְּלַנְקוּ). הערה זו היא בבחינת הפניה אל שני הספרים הללו בחיפוש מידע מסוג זה, מידע שלא יישנה בספר הנוכחי גם בגלל ההיקף העצום של יצירת ההֶטֶרוֹנִים אלורו דה קמפוש וגם מפני שחומר זה התפרסם בעברית כבר קודם לכן. לעומתו יתמקד מבוא זה באחדים מסממני שיריו של אלורו דה קמפוש, ייגע בקצרה בכמה קשרים בין תוצריו הספרותיים של ההֶטֶרוֹנִים הנדון לבין דוגמות ספורות מן הספרוּת שנוצרה אחרי פרסומם ויתייחס לשני שיקולים בתחום התרגום והעריכה.

בניגוד לשירה האסתטית של רִיקַרְדּוּ ריש וליצירת אלברטו קאירו אשר נתפשה לא אחת כשירת הטבע הכותב את עצמו, תויגה שירת אלורו דה קמפוש כיצירה שמאפיינהּ הבולט ביותר הנו ההגות המודרניסטית. אופיים ההגותי והמודרניסטי של שירי אלורו דה קמפוש אכן ניכר כמעט בכל מאתיים ארבעים וחמישה השירים הכלולים במה עשיתי מן החיים?, והחריגות המעטות מבחינה זו מעידות על הכלל. סגנון התנועה המודרניסטית התפתח בעיקרו בסוף המאה התשע-עשרה ובשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, וביסודו עמד הרעיון שהתבניות והתכנים המסורתיים בספרוּת ובאמנוּת התיישנו, ולפיכך מן הראוי שדגמי יצירה חדשים יתפסו את מקומם וימציאו את התרבוּת מחדש. פרננדו פסואה יצר בדמותו של אלורו דה קמפוש משורר מודרניסט מובהק, ורבים משירי הספר מתעדים את מאפייני הקִדמה האנושית בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים. לכן ימצאו הקוראים ביצירה זו שפע אזכורים לכלי רכב – מרכבות, רכבות וחשמליות, מכוניות וספינות – ולצד אלה "נשימת מפעלים סדירה", "רטיטות מנועים רועמות", ערסול ברזל, גלגלי-תנופה ורצועות מִמסרה.

יחד עם זאת, ההשתייכות לתקופה החדשה בנפלאותיה הטכנולוגיות ובקסמי קִדמתהּ והנוף העירוני של נמלים ובתי-חרושת אינם נוסכים במשורר תחושות של היקסמות והערצה בלבד. את הכתיבה המודרניסטית אִפיין לרוב נופך אופטימיסטי שנבע מן האמונה כי אמנוּת המתייחסת למציאויות הקבועות והחיוביות שהִתקדמות האנושוּת במאה העשרים טומנת בחובה, מצליחה ממילא לעזור לאדם לשנות את ראיית-עולמו המיושנת ולהבין כי העולם החדש הנו יפה וטוב. אולם תפישה כזאת רחוקה למדי מחוויות התשתית של אלורו דה קמפוש, ובהתייחסותו אל פירות הקִדמה של התיעוש והמודרניזציה יש יותר משמץ של תוגה, של צער על ההשתנוּת הבלתי-פוסקת בהוויה האנושית ויותר מכל תובנה כי "כה מעט בחיים תכונות אצילוֹת!" ואף-על-פי-כן, ראויה האמת להיאמר: אותה תוגה, אותו צער ואותה תובנה הם פן אחד בלבד באישיוּת המרובדת, המורכבת והמסובכת של הֶטֶרוֹנִים זה, וכל אפיון של דמותו ייתקל ממילא באפיונים אחרים, חלקם מנוגדים ואחדים מהם אף סותרים.

אלורו דה קמפוש הוא בור סוּד שאינו מאבד טיפה, אך גם אינו יכול להכיל עוד את כל טיפותיו. שיריו מתועדים כך שהשיר המתוארך הראשון, הסונֶטה המוקדשת לרָאוּל דה קמפוש (שיר 4 I), נכתב באוגוסט של שנת 1913 בלי ציון היום בחודש, ואילו האחרון בהם, שיר מספר 219, מתוארך ל-3/2/1935. במהלך אותם שני עשורֵי יצירה הספיק אלורו דה קמפוש לחוות כמה וכמה חיים בתור מייצג הדמות שפרננדו פסואה רקח ממנו: הוא היה "המשורר הדקדנטי" בין השנים 1913 ו-1914, "המהנדס איש-התחושות" בין השנים 1914 ו-1922, "המהנדס המטפיזי" בין השנים 1922 ו-1930 ולבסוף "המהנדס שפרש לגִמלאות" בין השנים 1931 ו-1935. בשנות יצירתו הספרותית כתב דה קמפוש אודת ניצחון (שיר 8), אודת ים (שיר 18), אודת מלחמה (שיר 23), אודת מוות (שיר 70), ועל אלה נוספים שְׁנֵי קִטְעֵי אוֹדוֹת (סִיּוּמֵי שְׁתֵּי אוֹדוֹת, כַּמּוּבָן; שיר 9) וכן אזכור בשיר 195 של אודה אשר תוכננה ולא נכתבה מעולם, אודה שעליה כותב מתכננהּ כי היא היתה "ההיא, האחרונה, הנשגבת מכולן, הבלתי-אפשרית!"

שירת מה עשיתי מן החיים? בכללותה איננה מוגבלת לאפשרי או לבלתי-אפשרי, לקיים או לנעדר, לאודות או לסונֶטות, לשירים חרוזים או נטולי חריזה, לשימוש בלשון תקנית או לגידופי רחוב. זוהי שירה הקוראת תיגר בעליל על ההגבלה באשר היא, ויותר מכול על מוגבלוּת האדם בחד-פעמיוּת חייו ("אנו, בָּרכבת שאנו קוראים לה חיים/ כולנו מקריים איש לרעהו,/ וצר לכולנו לצאת לבסוף", שיר 189), על מוגבלוּת המציאוּת החיצונית שאינה יכולה להיתפש בחושיו של בן-אנוש באורַח מלא, שלם, ממצה ומספק ("לְמה תרתי הודו שאינה מִקְסַם-שווא,/ אם הודו קיימת אך ורק בתוֹכי?", שיר 5) ועל מוגבלוּת הקיום כאדם שאינו יכול אלא להתיימר להגיע לדרגת אֵל ("כי אני, בגלל רצוני להיהפך למהות אלוהים,/ יכול להיות הכול, או יכול להיות לא-כלום, או כל דבר שהוא", שיר 24 א' ו"לאֶלֶף עזאזל המחסור שגורם לנו לא להיות אלוהים", שיר 24 י"ח). קריאת התיגר הזו אינה מוצאת את ביטוייה אך ורק בסוגי הגיוון שנזכרו לעיל בתחילת הפִּסקה. במכלול שירי אלורו דה קמפוש רוב רובם של הגבולות המקובלים נפרצו.

בתחום הלשון הדבר מיושם באמצעות שימוש במילים, בביטויים ואף במשפטים שלמים הלקוחים משפות אחרות – אנגלית, צרפתית, ספרדית וגרמנית – ובמילים ובביטויים שאינם קיימים בשום שפה. פסואה מתגלה במלוא גאוניותו ובשיא מקוריותו כאשר הוא שותל בלב הטקסט השירי של דה קמפוש רצפי הגאים אונומטופיים, חיקויים לזמירות ימאים, אמהות, הוללים או שתיינים וצלילים המשקפים את המציאוּת החיצונית בדרכם של פכפוך מי הנהר או פרצי הקול של מי שמברך לשלום את רעהו בנימוס או בעליצות. אולם קווי הייחוד הלשוניים אינם רק פונולוגיים. גם בתחום המורפולוגיה נחשף יוצר מה עשיתי מן החיים? במעוף המצאותיו ובתביעותיו ממתרגמיו העתידיים. משום כך ימצא הקורא העברי בקובץ מילים שעלולות להיראות לו לכל הפחות משונות כמקבילות להַמצאות הפְּסוֹאָנִיּוֹת הכלולות בטקסט הפורטוגלי המקורי: מְשִׁישִׁים, מְצַלְּשִׁים, יַקֶּמֶת, הִתְנַמְּלוּת, הָלֵיאוֹנִית, דְּרִיסִים, שָׁבִיחַ וְעִמִּים הן דוגמות אחדות למילים שברובן אינן ערכים מילוניים מקובלים. לפרקים משמעותן מתבהרת חד וחלק מהקשרן, אולם במקרים אחרים יימצא הסבר למילה בהערות שבסוף התרגום העברי.

שירים רבים כוללים את הסימן ?, המבטא בדרך כלל את חוסר-היכולת של המשורר למצוא במקור את המילה המתאימה, שהרי לשונם של בני-האדם משקפת אף היא לא רק את עושר יכולת החשיבה וההפשטה אלא גם את המוגבלוּת האנושית. לא רק בתחום ההגה והצורה יגלה הקורא מוזרויות – גם התחביר של אלורו דה קמפוש, ועל אחת כמה וכמה הסמנטיקה שלו, עשויים להפליא ולעורר למחשבה. פחות מכל דבר אחר ניתן למצוא בשירה זו אחידות: אחדים מן השירים מתוארכים, אחרים לא; אחדים מן השירים הם סדרות שמספר החלקים המרכיבים אותן מגיע אף לעשרים שירים (למשל שיר 24), ואילו שירים אחרים בנויים משורה, משתי שורות או משלוש (למשל שירים 42, 99 ו-184); שירים אחדים נוגים וענוגים, ואילו בשירים אחרים שולטים האכזריות, האירוניה, הניכור או התיעוב.

לא בכדי שימש גיוונה העצום של שירת אלורו דה קמפוש כר נרחב למחקרים ספרותיים, ותלי תלים של פרשנויות אפשריות הועלו ביחס לכָּתוב. בנוסף על הגיוון הרב בלשון, במבנים, ברוחב היריעה של הטקסטים ובאמצעים האמנותיים שהמשורר עושה בהם שימוש ביצירתו, מרובות בשירי מה עשיתי מן החיים? התמורות במצבי-הרוח ובתחושות (זעם, קנאה, שמחה, פחד, עייפות, עצב, שביעות-רצון, בוז, געגועים, בדיחוּת-דעת, תסכול ועוד), ומרובים גם הדילוגים בין הזמנים השונים והמעבר בין החוויות הנלוות אליהם. אחת החוויות השבה ונשנית ברבים מן השירים היא ההתייחסוּת לילדוּת מאושרת הרחק מן העיר הגדולה, אבל גם בילדוּת המאושרת כביכול מתגלים סדקים לא מעטים הנובעים מתפישה מפוכחת של אמִתות מעציבות, לדוגמה: "דודתי הקשישה, שאהבה אותי בגלל הבן שאיבדה" כותב המשורר בהיזכרו בדודתו, בשיר 18, אחרי התפרצויות עזות של כמיהות מתוסכלות, תשוקות ואכזריוּת.

הזיכרונות אינם מפחיתים מן האהבה, שהרי לדידו של היוצר "הכול בחיים/ נעשה באמצעות זיכרונות,/ אוהבים בזכירה." (שיר 108 II). אולם השלכת אהבת הדודה כלפי המשורר-הילד על עובדת היותה של הדודה אם שַׁכּוּלָה, כלומר על האהבה שחשה הדודה בעבר כלפי בנה המת, מתעלת בהכרח את הלב הפָּגיע אל תהייה על טיב תועלתנות הרגש ואל ספק ביחס למידת ההתניה שבאהבה. יחד עם זאת, מחשבות מעין אלה מקשרות אוטומטית בין האהבה לבין האובדן, בין האהבה לבין אובדן מושא האהבה ובין האהבה לבין אובדן האהבה עצמה. קרוב לוודאי כי תחושות אלה ודומותיהן הן סיבה משמעותית להיווצרות רגשות האשם אצל המשורר, לחרטתו על רגשותיו, מעשיו וחייו ולהרגשתו כי חייו הם כישלון מתמשך וקבוע. בשיר 18 מובילה ההיזכרות באהבת הדודה להיטהרות, לזיכוך מהיר: "אני זוכר והדמעות נופלות על לבי ורוחצות אותו מן החיים", אולם הקתרזיס הרגעי שחוֹוה המשורר מפַנה את מקומו תכף ומיד לרגשות שליליים בהרבה ולמחשבה שהעניקה לתרגום העברי של הספר את שמו: "איך הייתי כפוי-טובה כלפיה – ובסופו של דבר מה עשיתי מן החיים?"

קרוב לוודאי כי התהייה "מה עשיתי מן החיים?" היא המחברת בין גאוניוּת יצירתו השירית של פרננדו פסואה לבין כל בני-האדם. אלורו דה קמפוש כותב לא פעם על תחושות הניכור, הבדידות והייחוד שהוא מרגיש, ורבים משיריו עוסקים בחריגוּת האינטלקטואלית המפרידה בינו לבין שאר בני-מינו ("הכושר לחשוב את מה שאני מרגיש, המבדיל אותי מהאדם המצוי/ יותר ממה שהוא נבדל מן הקוף./.../ אבל הקוף יודע כבר היום לקרוא את האדם המצוי ומבין את מהות ישותו", שיר 53). יחד עם זאת ובמקביל לרצונו להתקרב לאֵלים, להיות בן-דמותם ולהיות אף יותר מכך, בעצם שאלתו "מה עשיתי מן החיים?" מחצין המשורר את הפן האנושי ביותר שבו: לא מתוך סולידריוּת עם הזולת, לא מתוך רחמים על עלובי-החיים ולא בהזדהות עם הסובלים, אלא דווקא בתהייה האנוכית בעצם מהותה, התהייה המובעת בשאילת השאלה. אמנם כן, אין האדם יכול להגיע לידי חשבון-נפש כן ואמִתי בלי שיתהה מה עשה מן החיים, וגם אם יהיו מצפונו נקי ונפשו מרוצה, הרי בעל-כורחו ישאל את עצמו מה היה עולה בגורלו ואיך היו נראים חייו אילו רק ברר לעצמו נתיב שונה, אילו אמר 'כן' במקום 'לא' או להפך ברגע גורלי כלשהו, אילו עמד על שלו ולא ויתר או אילו התעקש ולא הרים ידיים באיזשהו הקשר אחר. לא בכדי גרסו חז"ל כי "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה א), ולא בכדי הפך פסואה את היציאה מן העולם ואת חצי התאווה לשני העניינים המרכזיים בתמטיקה השירית של יצירת אלורו דה קמפוש.

אזכור ראשון לשאלה "מה עשיתי מן החיים?" מופיע אפוא בשיר 18, אולם אותה תהייה מנקרת שבה ונזכרת גם בהמשך הספר, ובעיניי היא חוט השני של שירת אלורו דה קמפוש בפרט ושל הקיום האנושי בכלל. בשיר 33 מרחיב המשורר את העיסוק בשאלה, מפרט ומוסיף ותוהה: "מה עשיתי מן החיים?/ מה עשיתי ממה שרציתי לעשות מן החיים?/ מה עשיתי ממה שהייתי יכול לעשות מן החיים?" בשיר 47 נשאלת שאלה מהופכת מקבילה: "מה עשיתי רַע לכל האֵלים?", ובשיר 175 יש ספק-פנייה ספק-אנחה במילים: "אלוהים, מה עשיתי מן החיים?" חלקים ניכרים משירי הספר הנם ניסיון אמיץ להשיב על התהיות הללו. במלוא כנותו מתגלה אלורו דה קמפוש כאדם שנכשל בחייו כישלון חרוץ, וכל אימת שהוא מהין לתהות מה עשה מן החיים, ממילא נגזר עליו להכות על חטא ולהצר על הדרך שבחר בה, אך גם להבין כי אינספור האפשרויות האחרות שכביכול עמדו לרשותו לא היו אלא אשליה. משפטים לא מעטים בספר יכולים להיתפש כתשובה ישירה לשאלה המטרידה את המשורר, למשל: "אני מפיל את הכול ארצה, כמו שהפלתי את החיים" (שיר 75), "אני שב ונזכר במה שעשיתי ובמה שהייתי יכול לעשות בחיים" (שיר 87), "כמו אל, לא סידרתי לא את האמת ולא את החיים" (שיר 105) ו"לא קניתי כרטיס לַחיים,/ טעיתי בְּדֶלת הָרֶגש,/ לא היו רצון או הזדמנות שלא החמצתי" (שיר 140). לרוב מצטייר היוצר כחדל-אישים וכשבר-כלי שהצליח בדבר אחד בלבד: בהעלאת שלומיאליותו ומזלו הַבִּישׁ לדרגת אמנוּת באמצעות השירה. כמה מתובנות המשורר מאלצות אותו להשוות את עצמו לזולת, והפועַל היוצא של השוואה כזו הנו מטבע הדברים גישה אירונית, המגבירה את הבדידות ומקצינה את הניכור: "עשיתי רעות רבּות, מעשי נבלה רבּים, בושות רבּות./ הייתי ועודי פחדן, מקומם, מלוכלך./ איני מוצא אף אחד כמוני./ כולם נסיכים, כל מי שהתהלכו אתי" (שיר 231). גם בינו לבינו אין המשורר יכול למצוא מנוח לנוכח המחשבה על הכישלון שנחלו חייו: "אחרי ככלות הכול,/ אילו חיים עשיתי מן החיים?/ שום דבר./ הכול חריצים,/ הכול התקרבויות,/ הכול תפקוד בְּתוֹר הלא-סדיר והאבסורדי,/ הכול שום דבר.../ משום כך ראשי סחרחר עליי..." (שיר 224).

דרכו של המשורר להתמודד עם אופיים הבלתי-נסבל של חייו, עם שעמומם המתמשך ועם העייפוּת שהם נוסכים בו, היא לברוח מהם, ולו גם במחיר הידיעה שאף המוות איננו פתרון. בשירתו בורח אלורו דה קמפוש מפני חייו אל הסמים – עישון ושתייה, מורפיום, אופיום, קוקאין, אבסינת ואלכוהול נזכרים כולם בשמם המפורש, אם כי הם אינם מוצעים כלל ועיקר כפתרון הולם לבעיה: ממילא אין הם מסוגלים אלא להקהות קמעה את החושים המיוסרים, אך בוודאי ובוודאי לא לשכך דרך קבע את הזעם, הבחילה והדכדוך שהמשורר חש לנוכח חייו. סוג אחר של בריחה הוא המסעות הרחק, אך גם בריחה זו מועדת לכישלון, כי אין בידו של היוצר להיפטר ממודעותו העצמית ולהתרחק מנפשו בהתרחקו מעירו או מארצו. כבר בשיר השני שבספר מודיע דה קמפוש לעצמו: "אבוי, נפשי, לָנֶצַח אַתְּ בתוך תוכך מוגלֵית!" כיוון שכך, מונצח ומתחדד הפער החריף בין המציאוּת הפנימית לבין המציאוּת החיצונית, והודו, למשל, אינה יכולה עוד להיות אלא "הארץ/ אשר לא מצאתי בהודו" (שיר 5). כל נסיעה לצורך הינפשוּת, אחת דינה להיות מפח-נפש נוסף, אולם פיקחוּת פסואה, פיכחונו ושנינותו מאפשרים לו לעתים קרובות להביע גם את רעיונותיו העגומים ביותר באורח מתוחכם, נבון ולפרקים אף מבדח: "באתי כדי להינפש פֹּה,/ אך שכחתי להשאיר את עצמי שם בבית./ הבאתי עמי את הקוץ המהותי של בעלוּת על מודעוּת" (שיר 199).

תשוקות המשורר מתקשות להחזיק מעמד או מתמסמסות בעל-כורחן בקרב המיאוס, הדחייה והשיממון של חייו ושל חיפושו העצמי: "בבכי ממרר/ בי אוסֶף תשוקות חיוורות/ על השעמום שכאן הייתי" (שיר 3). אף-על-פי-כן עמדו רבים מחוקריהם של כתבי פסואה, ובצדק, על עוצמת התשוקות שאינן חיוורות כלל ועיקר בשירת אלורו דה קמפוש. במקביל לכמיהה העזה לאהבה המדומיינת ולהרהורים הטורדניים בדבר החיים שהיו אפשריים במחיצת אישה, ניתן למצוא באחדים משירי ההֶטֶרוֹנִים הנדון – לדוגמה אודת הניצחון (8) ואודת הים (18) – יסודות הומוסקסואליים הניכרים הן בעזותם ובבוטותם והן במאפייניהם הסאדו-מזוכיסטיים. האישה הנכספת היא לרוב בלונדינית, לעתים קרובות אנגלייה, ומכל מקום זרה, מרוחקת ובלתי-מושגת: הזדמנות לחיים של אדם מן היישוב, הזדמנות שהוחמצה לעד. אפילו נזיד המעיים בנוסח פּוֹרְטוּ (שיר 198) מסמל בשירה זו את האהבה הבלתי-אפשרית ואת הפער המדכא בין הכיסופים להגשמת הרצון, ולו רק רצון בתבשיל חם, לבין הקירות הקרים של המציאוּת שהמאוויים מתנגשים בהם שוב ושוב ושוב.

כבן פורטוגל שחי בדרום-אפריקה כבר בילדותו היה פסואה רהוט באנגלית, וההֶטֶרוֹנִים דה קמפוש מעיד על עצמו, לא בלי שמץ של שביעות-רצון וגאווה: "יש אנגלים שאמרו כי אני מסוגל/ לְדַבֵּר לעילא ולעילא בשפתם" (שיר 5). הקשר לאנגליה, לשפה האנגלית ולבני אנגליה בא לידי ביטוי בשירי דה קמפוש כמה וכמה פעמים, וכמעט תמיד בהקשרים חיוביים. בשיר הנזכר לעיל קובע המשורר: "האנגלים נבראו כדי להיות קיימים./ אין אומה זולתם כה יאה לַשַּׁלווה"; באודת הים (18) המַלָּח האנגלי, גִ'ים בַּרְנְז, הוא ידיד, המשורר מתאר את זעקתו האנגלית של ידיד זה כ"טורנדו אוניברסלי בְּדָמִי", ובסוף השיר נזכרת אוניית קיטור אנגלית הזוכה במחמאה המפוקפקת, המבודחת והמשבחת גם יחד "מזוהמת, כאילו היא אונייה צרפתית"; שם השיר ה-92 בקובץ הוא שיר בסגנון אנגלי, אם כי רוחו ותכניו משתלבים היטב במכלול היצירה הפורטוגלית של דה קמפוש; האישה הבלונדינית האנגלייה נזכרת לפחות בשירים 97 ו-130, ואפשר שאליה הכוונה גם בשיר 178; וכמו לא די בכל אלה, מתייחס פסואה לחיים באנגליה ולמקומות ספציפיים בארץ זו: לונדון שיש לו בה ידידים ויוֹרְק שבה היה לו אהוב (שיר 4 III, המוקדש לדֶיְזִי מֶיְזוֹן), ליברפול (שיר 18), אוקספורדשייר (שיר 148) ועוד. בקרבה זו לעולמה של אנגליה ובחיבה שהוא רוחש לאנגליוּת בכלל, אך גם בגדולתו ובפרסומו הבינלאומי כמשורר, באחדים מן הסממנים ההומוסקסואליים של שירתו וכן בקוסמופוליטיוּת ובאוניברסליוּת של שיריו מזכיר פרננדו פסואה – יותר מכול בדמותו שלו עצמו ובהֶטֶרוֹנִים של אלורו דה קמפוש – משורר דגול אחר בן-זמנו, את קונסטנדינוס קוואפיס היווני.

בשיר 130 מצמיד פסואה בציניוּת חיננית את הזיותיו בדבר חיים "נורמליים" באנגליה למציאוּת קיומו הממשי: "אני מתנקם בכל הבורגנות האנגלית בהיותי שוטה פורטוגלי", ובנימה אבסורדית דומה המשלבת היתול ורצינות קובע המשורר בשיר 227 ה': " אני קצר-ראייה ופורטוגלי/.../ כדי להיות אַפּוֹלוֹ חסר לי היופי/ אבל חסר גם רק זה." מטבע הדברים, יחסם של דה קמפוש ופסואה לפורטוגליוּת מורכב אף יותר מיחסם לאנגליוּת. אם אנגליה הנה מחוז של כיסופים והחמצה, הרי פורטוגל היא גם המולדת האהובה והמאכזבת וגם התגלמותה של מציאוּת שלפרקים אי-אפשר לשאת. על רקע זה ניתן להבין בנקל את הביקורת הפוליטית הנוקבת השזורה בשירי הספר הן בין השיטין והן במנשר גלוי (שירים 22-20). "ארצי היא היעדרי", פוסק דה קמפוש בשיר 5, אחרי שהוא מודה באותו שיר בריש גלי "אישיוּת מִשֶּׁלִּי אין ברשותי בכלל." ממקום הימצאו הבדוי באנגליה פונה המשורר לארצו ואומר לה: "כבר כל כך הרבה זמן, פורטוגל, כה הרבה זמן/ אנחנו חיים בנפרד, אך הנשמה/ אינה מרפה ממך" (שיר 7 V), ובהמשך מציין היוצר הנזכר תכופות בעיירה הפורטוגלית שילדותו עברה עליו בה, מהן הסיבות לכך שהפורטוגליוּת שלו אינה תפישה לאומנית או פטריוטית וממילא גם איננה כובלת אותו, לא גופנית ולא נפשית, למקום אחד ויחיד: "ובעיניי לא מזיק לא לייחס חשיבוּת לַמולדת/ כי אין לי שורש, כמו עץ, ולכן אין לי שורש" (שיר 26 א').

תו-ההיכר הברור ביותר של הגות דה קמפוש הוא ראייתו הנכוחה את עצמו, את זולתו, את נפש האדם ואת מהות הקיום האנושי. בגלל כנותה וישירותה מצליחה שירה זו לומר דברים כדורבנות נגד שפלוּת האדם ואלימותו ובגנות המלחמה, ובכל זאת איננה גולשת אף פעם לפלקטיוּת תועמלנית. מאותה סיבה היא גם איננה מתיימרת לשמור על תקינוּת פוליטית: "מי שאהיה אינו מעניין אותי, כמו עתיד העולם" (שיר 133). לפיכך עלולות אמירותיה להישמע ליפי-נפש ולמתייפייפים סרות-טעם אם כי לא נטולות-אמת, למשל: "נפש האדם מלוכלכת כמו פי-טבעת/ ויתרון הזֵּינים חָשוּב בדמיונות רבים" (שיר 162). בשל אמינותו ובשל ויתורו מראש על ההתחנחנות אין דה קמפוש מבקש להצטעצע גם בשעה שהוא חושף את ייחומו ואת תאוותיו, את הצורך לבעול ולהיבעל: "אני אוהב את כולכם, את הכול, כמו חיית-טרף./ אני אוהב אתכם בבולמוס,/ כסוטֶה", "בדעתי הסוערת והמתלהטת/ אני בועל אתכם כמו הייתם אישה יפה,/ אני בועל אתכם כליל" ו"לו יכולתי.../ לפחות להחדיר את כל אלה לתוכי,/ לשסע את כולי, להיפתח לגמרי, להיעשות נקבובי" (שיר 8). יחד עם זאת, חלק ניכר מאותה תאווה קשור בדמיון בלבד: הרצון "להיות הסרסור של כולם" מורה על הצורך להפיק תועלת ולשלוט במצב הרבה יותר מאשר להיות שותף מעשי לאקט המיני, והאמירה "להביט זה אצלי סטייה מינית" מעידה על צורך מציצני, כלומר על מעורבוּת חלקית ומוגבלת במעשה המיני עצמו וממילא גם על הפער העצום שבין החוויה הבלתי-אמצעית לבין כוח הדמיון היוצר.

תו-היכר מובהק נוסף של הגות דה קמפוש הוא השימוש המרובה בהומור, גם כאשר קיים עיסוק בהרהורים קיומיים, בסוגיות פילוסופיות ובהתעמתות עם התעלומה שחידת היקום כמוסה בה, תעלומה דוגמת "מה מסתירים תריסי העולם בחלונות הראווה של אלוהים?" (שיר 146). ההומור הדקיק של דה קמפוש גולש לא אחת לאירוניה, לציניוּת ואף לסרקזם (למשל בשיר 114). באירוניה שנגלית באחדים מן השירים כלולה לפעמים גם אירוניה עצמית – כך בשיר 19 שאלורו דה קמפוש פונה בו אל פרננדו פסואה וסונט בו על מחזהו, וכך בשיר 72 הבנוי כמעט בתבנית של שיר-עם, המבוסס על דיאלוג בין מחזר טרחן ואישה ממולחת המשיבה לו, והחושף רק בבית האחרון את הקשר הקיים בין שיר השונה כביכול מאוד משאר שירי הקובץ לבין המחבר ומכלול שיריו. לפעמים הולך ההומור הפסואני יד ביד עם המקוריוּת הלשונית, כך למשל בביטויים הפותחים את השיר אפיזודות (33): "השעמום מן הרַדְיוֹאידיוטים ומן האֲוִירוֹנוּדְנִיקִים,/ מכל הישגם הכמותי של החיים חסרי-האיכות". במקרים אחרים מבוסס הומור זה על הימצאותן של סתירות לוגיות או סתירות לוגיות כביכול: "כואב לי הגב כי איני שוכב על הצד./ אילו שכבתי על הצד, היה כואב לי הגב כי הייתי שוכב על הצד" (שיר 98). מוזר, מבדח ומפעים למצוא בשירי דה קמפוש שפע סתירות ולהיווכח, כי לא פעם סתירות אלה בהיגיון נראות מתקבלות עד מאוד על הדעת. יחד עם זאת, הסתירות והאבסורד משמשים לעתים קרובות גם בהגיגים שבדיחות-הדעת והעליצות הנינוחה הן מהם והלאה, למשל: "אהיה שׂבע-רצון רק אם גופי יהיה נפשי" (שיר 26 ו'), "אני שומר הכול,/ אני שומר את המכתבים שכותבים לי,/ אני שומר אפילו את המכתבים שלא כותבים לי –/ אלוהים אדירים, אנו שומרים הכול אף בניגוד לרצוננו" (שיר 108) ו"מכרתי את עצמי בחינם ונתנו לי שעועית בתמורה –/ שעועית משחקי השולחן של ילדותי שטואטאה" (שיר 137).

לכל אחת מן התת-דמויות של התת-דמות אלורו דה קמפוש בפנתאון ההֶטֶרוֹנִימִים של פסואה יש סממנים האופייניים אך ורק לה, אך גם תווי דמיון רבים לחברותיה, שהרי מדובר בהתפתחות אישיותו של יוצר אחד ויחיד במהלך חייו הבדויים. יותר מכול בולטים באותו יוצר אחד ויחיד סירובו המרדני והעיקש להיות אחד ויחיד על-שום רצונו להיות הכול ויותר מהכול, ופיקחותו המפוכחת ביחס לידיעה כי בתור בן-תמותה נבצר ממנו לממש רצון זה. משום כך ראוי לראות באלורו דה קמפוש את דמותו הטראגית של משורר הַכֻּלִּיּוּת הבלתי-אפשרית, כינוי שבחרתי להדביק להֶטֶרוֹנִים זה ולמבוא הדן בו גם יחד. כבר בשירו הראשון בתור משורר דקדנטי קובע דה קמפוש: "החיים שאני חי – אוֹי ? – הם חיי תרמיתי העצמית". משמעותה של אותה תרמית עצמית מתבררת אט-אט למקרא המשך הספר, כאשר מסתבר כי למרות תסכוליו ועל אף התחבטויותיו עם עצמו ועם סביבתו מוצא המשורר די והותר סיבות לא להתאבד. סלידת המשורר מחייו היא לָרוב אמנם מוחלטת, אבל המניפה האינסופית של האפשרויות שהחיים פורשים בפניו מעניקה לו, בין השאר, את ההזדמנות לתהות "מה ברצוני להיות? מה אני רוצה לִרצות?" (שיר 3) ואגב כך לא לשים קץ לחייו. אף שהעולם הזה איננו מקום העונה על צורכי היוצר ואם כי הוא בוודאי אינו כשיר לספק את מאווייו, הרי נראה כי דה קמפוש ופסואה הלכו לעולמם בדרך הטבע ובסמיכוּת זמנים, ונהיר כי פסואה לא שלח יד בנפשו וגם לא הניח להֶטֶרוֹנִים שלו לאבד את עצמו לדעת. מבחינה זאת היתה השתלשלות חייו הממשיים של פרננדו פסואה שונה בתכלית השוני מחיי רעהו הקרוב מָרְיוּ דה סָא-קַרְנֶיְרוּ, סופר ומשורר חשוב בזכות עצמו, שהתאבד בפריז בשנת חייו העשרים ושש ואשר לו הקדיש פסואה את השיר אוֹפְּיָרְיוּם (5)1.

תאריך הולדתו של אלורו דה קמפוש לפי יוצר ההֶטֶרוֹנִים הוא 15 באוקטובר 1890. משורר זה, שהיה אפוא צעיר בשנתיים מפסואה, הִרְבָּה לתור את העולם ונדמה כי אין גבול לדברים שחווה, שרצה לחוות ושחווה כיוון שלא חווה אותם. חוקר הספרוּת ז'וּזֶה בְּלַנְקוּ תמצת את דמותו במבוא לכל חלומות העולם במילים הבאות: "מהנדס-אוניות, בוגר אוניברסיטת גלאזגו, שכתב שירים רמי-קול וכנים על חרדתו הקיומית של האדם." למקרא השירים הכלולים במה עשיתי מן החיים? קל להסכים להערכתם של מלומדים רבים כי גם אלמלא כתב פסואה במשך כל חייו אלא את שירת אלורו דה קמפוש, גם אז היה זוכה במוניטין ובחשיבוּת שיוחסו ליצירתו מאז פרסומה ועד עצם היום הזה.

רבים מן השירים הכלולים בקובץ מה עשיתי מן החיים? מהדהדים ביצירות שנכתבו אחרי פרסומם גם בספרוּת פורטוגל וגם בספרוּת העולם. כעדויות אחדות לדיאלוגים האינטרטקסטואליים שמקיימת השירה הפורטוגלית של המאה העשרים עם שירת אלורו דה קמפוש אביא להלן שלושה מתרגומיי.

הראשון ביניהם אינו דן בשיר אחד ויחיד של ההֶטֶרוֹנִים הנדון, אלא מתייחס אל מכלול יצירתו ובעיקר אל זיקתו לנהר טֵז'וּ שליסבון שוכנת לגדתו. בשיר קיימים יסודות רבים המזכירים את סגנונו של אלורו דה קמפוש ואת תכניו, אך יש בו גם סניטה במשורר ההגות המודרניסטי וביקורת על כך, שבניגוד למורהו אלברטו קאירו הוא התנתק מן הטבע לטובת העולם החדש ונשאר זר ומנוכר לו. את השיר כתב אַדוֹלְפוּ קָזַיְשׁ מוֹנְטֶיְרוּ (1972-1908), ושמו אוֹדה לַטֵּז'וּ וּלְזִכְרוֹ שֶׁל אלורו דה קמפוש. המקור הפורטוגלי של השיר ראה אור בספר לילה פתוח לארבע הרוחות (1943).

התרגום השני הוא לשיר מאת אחד מגדולי המשוררים הפורטוגלים במאה העשרים, אֵאוּזֶ'נְיוּ דה אַנְדְּרָדה (2005-1923). אלורו דה קמפוש אינו מוזכר בו במישרין, אולם ייתכן מאוד כי במילותיו "שלג כמו בַּשּׁוּרוֹת של פסואה" מתכוון דה אַנְדְּרָדה לאמירה "אני חסר-פניות כמו השלג" בשיר 133, שיר המסתיים במילים "אני שאסבול את עצמי עִמִּי וְעִם הָעִמִּים של עצמי." אפשרות אחרת היא שקיימת זיקה בין השיר שלהלן לבין השורה "היו אלה נופים גדולים מן הצפון, מובהקים בְּשלג" בשיר הקלדה (181). מכל מקום, שירו של אֵאוּזֶ'נְיוּ דה אַנְדְּרָדה נקרא שיר אחרון, והוא כלול בספר קרוב לומר (1992).

התרגום השלישי הוא תרגום השיר מָנוּאֵל, שירו של לוּאִיז' מִיגֵל נָאוָה שנולד בשנת 1957 ונרצח בשנת 1995. השיר לקוח מתוך הקובץ בַּמָּקוֹם שֶׁלָּעֵירֹם (1979) ונראה כי הוא מתריס נגד שיר 89 בספר מה עשיתי מן החיים? בשירו מסרב לוּאִיז' מִיגֵל נָאוָה לנהוג אל סִינְטְרָה בגפו כפי שאלורו דה קמפוש נהג אל העיירה. בניגוד לדה קמפוש הוא מעדיף בבירור את כביש החיים על-פני כביש החלום, את מימוש התשוקה על-פני ההשתוקקות ואת חברת הזולת על-פני החיפוש העצמי. אותה העדפה הרחוקה מאלורו דה קמפוש כרחוק מזרח ממערב היא זרע השיר שלהלן, והיא שגרמה למותו של נָאוָה שש-עשרה שנים אחרי פרסום מָנוּאֵל.

הגשרים המזדקרים בין העור והלב הם לפעמים גם הגשרים ששפה זרה וספרוּת זרה בונות בדרכן אל לבבות רחוקים. לפני עשר שנים בדיוק פניתי למתרגמת מרים טבעון ולהוצאת הקיבוץ המאוחד בבקשה לאפשר לי להשתמש בקטע קצר מתוך התרגום העברי של רפסודת האבן מאת ז'וּזֶה סאראמאגוּ כמוטו לספרי השלישי, מסלול הכאב הנועז3. באותו קטע נכתב כך: "החיים אינם מתחילים כשבני-האדם נולדים, אילו כך היה, היינו מרוויחים כל יום, החיים מתחילים מאוחר יותר, פעמים רבות מאוחר מדיי, שלא לדבר על אלה שבקושי החלו וכבר הסתיימו, ולכן צעק מי שצעק, הו, מי יכתוב את ההיסטוריה של מה שיכול היה להיות." באותה עת לא ידעתי פורטוגלית, ולפני קריאת רפסודת האבן מעולם לא נתקלתי באותן שורות. רק כעבור כעשור, במהלך קריאת אלורו דה קמפוש במסגרת עבודתי עם פרנסישקו דה קושטה ריש על שירֵי מה עשיתי מן החיים?, גיליתי כי פרננדו פסואה הוא שצעק מפי ההֶטֶרוֹנִים שלו אותה צעקה הפותחת את השיר חטא קדמון (180).

לא אכביר דוגמות להשפעתה הישירה או העקיפה של שירת אלורו דה קמפוש על כתבי משוררים וסופרים פורטוגלים וזרים או על חלחולה לתוכם. דומני שדי בארבע הדוגמות שלעיל, שהרי מקומו של פרננדו פסואה כאחד מגדולי היוצרים במאה העשרים ידוע וברור ממילא. זאת ועוד, מחשבות מקוריות וגאוניות צצות לפעמים בראשים שונים, בו בזמן או בזמנים שונים, בלי כל קשר זו לזו. משום כך איני מתיימר להוכיח שום השפעה בשתי המובאות הבאות, אלא מסתפק בציון דמיון. בשירו ה-97 כותב דה קמפוש: "בכל פעם שאני פוגש אותך, אני נזכר בַּשירים ששכחתי". קשר פרדוקסלי זה בין שכחה לבין היזכרות העלה על דעתי שיר מאת סִירְקָּה טוּרְקָּה הפותח במילים "את הרגעים שלא זוכרים לא שוכחים לעולם"4. שירו ה-213 של דה קמפוש נפתח כך: "הקדמונים פנו אל המוזות/ אנו פונים אל עצמנו", ובהמשכו נכתב:

"אינני יודע אם המוזות הופיעו/.../ אך אני יודע שאנו איננו מופיעים." אינני יודע אם ההיסטוריה חוזרת, ואינני יודע אם יהודה עמיחי הכיר את השיר על פניית הקדמונים למוזות, בהחלט ייתכן שלא, אבל גם בשירו של פסואה וגם בשירו של עמיחי יש תבנית דומה מבחינה לשונית ותוכנית.

בהתקרבי לסוף דבריי – "המחויבוּת לַמחויבויות, איזה דבר רב-מלל!" גרס אלורו דה קמפוש בשירו הארבעים – חובה עליי להתייחס לשני עניינים מהותיים הקשורים לשיקולי עריכה ותרגום. בספר מה עשיתי מן החיים? כלולה שירתו של אלורו דה קמפוש במלואה, ובכלל זה נמצאים שירים מעטים שצורפו למכלול הנוכחי על אף ייחוסם הבעייתי: חוקרים אחדים סבורים כי ייתכן או בטוח שפסואה התכוון לייחסם ליצירת הֶטֶרוֹנִימִים אחרים ולא ליצירת אלורו דה קמפוש דווקא. למרות התמחותי בספרוּת פורטוגל במהלך ארבעת החודשים של שהותי בליסבון בשנת 2005 כמלגאי של קרן קַלוּסְט גּוּלְבֶּנְקִיאָן, בחרתי לא להתערב כעורך התרגום העברי בסוגיה, שהמחלוקת בה רבה אף בין מלומדים המקדישים את עיקר מחקרם להיבטים כאלה ואחרים של יצירת פרננדו פסואה ולהתחקוּת אחר קורות חייו; משום כך, הנוסח העברי של הספר שומר אמונים למקור הפורטוגלי בדקדקנות יתרה. יצוין כי הנוסח הפורטוגלי ששימש את המתרגמים הוא הנוסח שהתפרסם בעריכת טְרֵזָה רִיטָה לוֹפְּשׁ בהוצאת אָסִירְיוּ אִי אַלְוִים (ליסבון, 2002).

בעבודתי עם פרנסישקו דה קושטה ריש על תרגום הספר מהחלון הגבוה ביותר, נקטתי מלכתחילה את העמדה ששירי אלברטו קאירו, אשר התפרסמו בספר כל חלומות העולם בתרגום פרנסישקו דה קושטה ריש ויורם ברונובסקי, לא ייערכו מחדש, פרט לשינויים מעטים באיות ובניקוד, התקנה לדפוס והגהות. באותה עת ויתרתי גם על הופעת שמי כאחד המתרגמים, וטעות זו שלי תוקנה רק במהדורה השלישית של הספר. לעומת זאת, במהלך העבודה על שירת אלורו דה קמפוש נוכחתי לדעת כי לא אעשה מלאכתי נאמנה, אלא אם כן אתרגם עם פרנסישקו דה קושטה ריש גם אותם שירים מאת דה קמפוש שכבר ראו אור קודם לכן בכל חלומות העולם. מטרת תרגום זה לא היתה רק האחדה הולמת של לשון כל השירים המתורגמים לשיטתנו, אלא גם הרצון לפעול בהתאם לשאיפת יורם ברונובסקי המנוח שכתב בסוף אחרית הדבר של כל חלומות העולם: "התוצאות [של התרגום] הן בהכרח ניסיוניות, פתוחות לתיקונים ושיפורים. תקוות המתרגמים היא שבעקבות קובץ זה יתורגמו לעברית יצירות נוספות של משורר המשוררים, פרננדו פסואה." הקובץ מה עשיתי מן החיים? אינו מבקש אפוא לגרוע מחלקו של יורם ברונובסקי ז"ל בהבאת שירתו של פסואה אל תודעת הקורא הישראלי, וכוונתי כעורכו איננה בשום פנים ואופן להתעלם מתרגומים אחדים של שירי אלורו דה קמפוש אשר ראו אור כבר בספרו הראשון של פסואה בעברית. משום כך נמצאת בהערות הנלוות אל סוף הספר הנוכחי הפניה לתרגומיהם הקודמים של פרנסישקו דה קושטה ריש ויורם ברונובסקי ביחס לכל אחד מאותם שירים אשר הופיעו בכל חלומות העולם וכלולים גם במה עשיתי מן החיים?

תרגום שירת אלורו דה קמפוש לעברית היה לפרנסישקו דה קושטה ריש ולי אחת החוויות המסעירות ביותר שהתנסינו בהן, כל אחד מאתנו בנפרד ושנינו יחד. אני מודה לרעי לתרגום ולאשתו, מָרִיָּה אוֹנְדִּינָה טֶיְשֶׁיְרָה גּוֹנְסַלְוֶשׁ דה קושטה ריש (Maria Ondina Teixeira Goncalves da Costa Reis), אשר קיבלו אותי בעירם לֶיְרִיָּה בחיבה, בלבביוּת ובידידוּת אמת. אני חב תודה גם לקרן קַלוּסְט גּוּלְבֶּנְקִיאָן (Fundacao Gulbenkian) ולמנהלהּ לשעבר, חוקר הספרוּת ז'וּזֶה בְּלַנְקוּ (Jos? Blanco), על המלגה שאִפשרה לי לחיות תקופה מעשירה בסביבה שפסואה חי בה חלק ניכר מחייו הארציים. לתודה מקרב-לב ראויים גם הוצאת הספרים שגילתה עניין בפרויקט לאורך כל הדרך, ובן-זוגי, מִיכָאלִיס מוּכְתָּרִיס (Ie-Ueco Iio-oUnco), שעודד אותי רבות במשך עבודתי על הספר. שני מתרגמי היצירה חפֵצים להקדיש את התרגום העברי לידידם המשותף אורי עטר, שאלמלא יוזמתו, תושייתו ועזרתו, ספק אם היינו מנסים בכלל "לפתור את המשוואה של חוסר-המנוח רב-המלל הזה,/ לדעת היכן אני כדי שאוכל להימצא בכל מקום."

אתונה, אפריל 2006

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

מה עשיתי מן החיים - פרננדו פסואה
Que fiz eu da vida ? - Fernando Antonio Nogueira Pessoa


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *