» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים בדצמבר 2006       חזור

מכתב לאמא
מאת: סרגי יסנין
Letter to Mother - Sergei Yesenin

ההוצאה: כרמל מתוך ההקדמה לספר: בתקופת חייו של סרגי יסנין (1925-1895) המלחמות והמהפכות חזרו על עצמן והמיטו על רוסיה מצב של הרס יסודות השואה החברתית. ההתכחשות לעבר התמשכה, מבשרת את קץ התרבות הרוסית. וזו, אכן, מעדה ללא מושיע. יסנין, (1925-1895) אשר פייט בחייו 15,000 שורות מלאות חן, טעם וחוכמה היה נציגה הנאמן של רוח "תרבות הצליל והעלילות הליריות קורעות לב ומעלות תחושת אחווה, אשמה ותקווה לחירות" (מעיתונות רוסיה, המאה ה־19). עצם תנופתו כאמן הציבה מכשול למגמת הבערות המתפשטת והכופה כיוון אידאולוגי- תעשייתי. כאשר הסגנון הפוטוריסטי כבש את שדה הספרות, יסנין מרד וניצב לבדו כְנֶגֶד חומת ההתנתקות מן המסורת.

בתקופת המהפכה המשורר, אמנם, לא נדחה לשוליים חרף בחירתו הא-פוליטית ואף ניצל מחרם מפורש בזכות מוצאו העממי, אך התנהגותו בחוגים הליברליים של סנט-פטרבורג זעזעה את הבירה. בחלומותיו התמים האנושיים - ניסה להפוך את פיסת עולמו הפיוטי מרפא לנגע הבערות של החברה. באורח עיקש, בין החורבות של מפעלי הקדמה העיוורת, ניווט את עצמו לשחזור סימני החיים - החום והניחוח של ליריות, העלילה הפרטית, נשימות האדמה והאהבה. בתיאוריו העצים לראשונה את אחוות האדם, הצמחייה והחיות.

לשונו שאבה, בין היתר, מפסוקי תנ"ך. ידוע לנו כי שני הספרים - תנ"ך ו"מילה על צבא איגור" (בלאדה עתיקת יומין כשל הומרוס המתארת קרבות על קייב - בירת רוסיה בימי- הביניים) היו ספרי חובה על שולחן המשורר. הפואמה שיסנין הקדיש לנביא ירמיהו "אחריניה" (1918) מכילה מעין התגלות על-זמנית אקטואלית גם היום (אך מעולם לא תורגמה לעברית). גוֹנה עתיק וספוג זעקות הרחוב מוכה רעב, שותת דם האחים שנפלו במלחמת האזרחים. בהשראה גאונית, הציע יסנין ארץ אחרת - אחריניה - מהפכה אחרת, בחוקתה נשללת כל אידאולוגיה, גם זו של ישו:

נטלי גוטמן מי שתרגמה את השירים בספר מתנאה בביוגרפיה אקדמית עשירה - לימודי בניית ספינות, פיזיקה תאורטית ואמנות במוסדות האקדמיים של סנט-פטרבורג, וכמו כן תואר בספרות ובפילוסופיה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היום היא עוסקת בהוראת ספרות עברית, לוגיקה ותולדות האמנות. כאספנית מושבעת ותיקה של ספרי שירה ואמנות, זיקתה לתרבות הרוסית עמוקה. אולם רק במציאות הדו-לשונית מומש כישרונה לכתיבה - לשורר כלחלום היא מסוגלת רק בעברית…

יסנין מי שהשפיע רבות על מיטב כותבי השירה העברית המתחדשת - רחל, אלכסנדר פן, אברהם שלונסקי ואחרים תורגם על ידי אריה אהרוני: "אנה סניגינה" (אל"ף 1966), ועל ידי יעקב בסר: "וידויו של חוליגן: שירים ופואמות" (עקד 1970).

מקורות השירים המתורגמים בספר:
סרגי יסנין, יצירות בשני פרקים, קייב, 1957
סרגי יסנין, רכות של ילד תשמרני, מוסקבה, 2000
סרגי יסנין בחיים ובשירתו, רפובליקה, מוסקבה, 1997

מכתב לאימא מאת סרגי יסנין בהוצאת כרמל בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות, נוסח עברי נטלי גוטמן, הציור על העטיפה: איסק לויתן, נוף רוסי באביב, 1896 , עיצוב העטיפה: חמדה אידל.

המשך ההקדמה:
יסנין בכתביו ובעיני בני דורו

"... הזמן הזה קשה למלאכה של עט...
...מילה היא -
אלוף הקרב של הכוח האנושי..."
ו. מיאקובסקי, "למוֹת יסנין"

בשנת 2000 הופיע כהקדמה לשירי יסנין:

"פושקין היה אהבת נעורים ראשונה של רוסיה, יסנין - תאוותה האחרונה... על שיריו הכול חוזרים בעל פה ללא הרף ומזמזמים בליווי גיטרה אפילו אלה שכלל לא קוראים ולא מכירים שירה."

טרם התחיל עידן יסנין (ב-1913), בהתוודותו לידיד נעוריו ג. פנפילוב, הוא כתב:

"אותי מחשיבים למטורף, וכבר רצו לקחת לפסיכיאטר, אך אני שלחתי את כולם לשדים... כן, גרישה, רחם על בני-אדם, תאהב אותם - פושעים, נוכלים, נבלות, רמאים, מעונים, צדיקים. יכולנו להיות כל אחד מהם... אל תשפוט. באמצעות האהבה תתוודע למחלות סופניות של בני-אדם. אל תתחמק מירידות מטה - מהגובה לא תלמד את התחתית..."

אוגוסט 1921:

"צר לי מאוד שההיסטוריה חוֹוָה תקופה של המתת האישיות, היא מעוברת לא באותו סוציאליזם שעליו חשבתי... צומצם בו מקום לבונה, מחניק לנושם הצועד על הגשר לעולם הבלתי-נראה... נחטבו התומכות תחת רגלי הבאים. אל העתיד."

ב-1922 הוא כותב לאחותו מוונציה:

"פקחי עין. כל מה שלא עשית טוב, יהיה נגדך במיוחד... בלעי לשונך. עלי, על המשפחה, על כול וכול עני: 'לא יודעת', שתקי וזכרי שחוסני ומשקלי - הם הביטחון שלך ושל שורה (אחותו הקטנה)."

שנת 1923:

"במהפכה נטשתי על דעת עצמי את צבאותיו של קרנסקי, חייתי כעריק, עבדתי במפלגה לא כחבר, כמשורר."

המשורר נ. קלויב, ידידו שהשפיע רבות על יסנין - חרף חילוקי-הדעות ביניהם - נשלח בשנות ה-30 לסיביריה, משם כתב לסטלין מכתב-בקשה שהסתיים במילים:

"תן לחיות, או למות," בלא תשובה קלויב נידון למוות. יסנין הספיד את המצב בו נקלעו חבריו האמנים, כולל מָיאקוֹבסקי. עוד ב-1925, שלוש שנים לפני הסתלקותו האלימה מהחיים, בהיותו בן 26, שידר אל העולם:

על התרגום
בזמננו ההרקה ממקור למקור מצריכה כניסה לספֵירה נוספת של בחינת התכנים. היה עלי גם לשמור על רמה ניכרת של עצמאות שהשיג יסנין בביטויו בשפה הרוסית. לשם קבלת תוצאה ראויה, חיפשתי חריצים בשריון של השורה העברית - להתאימה להרמוניה מקורית. לדוגמה, בשיר "וידויו של חוליגן":

קרוב למאה שנה לתובענות האסתטית של שיריו, אך אז והיום היא השומרת על תדמית רוסיה כ"ארץ בשׂמלת עץ בריוזה" - הדימוי הנצחי לסגולת טוהרהּ וכושר הישרדותה. רוסיה גולמה על ידי יסנין, כאם ואחות, כאוויר וכאדמה שמוכנה תמיד לקבל ולהצמיח שתיל אדם בודד והכרחי. התברר, שגם בתואַם לשוני אחר, כשהוא נאמן לתחושת עצמיותו, קולה של השירה הרוסית נשמע היטב. למשל בשיר "עייף לחיות על אדמתי":

לא פעם נאלצתי להחליף בין שורות, או חלקי בתים, על-מנת לשמור על הסדר הפיוטי.

לעיתים הארכתי שורות על-מנת לקיים מטאפורה. פיתולים אלו ואחרים הביאו לתוצאה מפתיעה - השפה העברית נשמעה כאחות תאומה של שפת המקור.

נדמה כי קיים הסכם שלום מיוחד בין הנוסחים - העברי והרוסי - ואילו בכוחה של שירת יסנין ליצור קרבה מסתורית, מעין מגע דיאלקטי בין השפות. בעבר כמו גם עכשיו.

מתוך הספר: שלושה שירים.

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

מכתב לאמא - סרגי יסנין
Letter to Mother - Sergei Yesenin