Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים בפברואר 2006       חזור

העולם הוא שטוח
מאת: תומס ל. פרידמן
The World Is Flat: A Brief History of the Twenty-first Century - Thomas L. Friedman

ההוצאה:

אריה ניר

בספרו החדש העולם הוא שטוח, סוקר פרידמן מנקודת מבט אוהדת את הגורמים המשטחים את העולם, ומתאר ומסביר את האירועים והתהליכים הגלובליים הדינמיים שמעצבים את חיינו. הוא עוסק, בין השאר, בתמורות כלכליות, פוליטיות, חברתיות וטכנולוגיות שהובילו לפתיחת השווקים הסיניים וההודיים, להסכמי הסחר העולמיים ולשוק החופשי, לשימוש באינטרנט ובתוכנות קוד פתוח, למגמות עדכניות של ניהול ידע, ולהשפעותיהם על החינוך, התרבות, המדע ועל חיינו ועתידנו.

העולם הוא שטוח
שתפו אותי

כציוני דרך מרכזיים בתהליך ההשתטחות מציין פרידמן שני אירועים מעצבים שתאריכיהם דומים: נפילת חומת ברלין ומחיקת מגדלי התאומים ממפת העולם. "...ועלה בדעתי," כותב פרידמן, "שאת חיינו עיצבו שני תאריכים חשובים ביותר... שני תאריכים אלה מייצגים את שתי צורות הדמיון המתחרות הפועלות כיום בעולם: הדמיון היצירתי של ה-9.11 והדמיון ההרסני של ה-11.9. האירוע הראשון מוטט חומה ופתח חלונות אל העולם... האירוע השני... הקים בין תושבי העולם חומות בטון חדשות ובלתי-נראות." מקום חשוב בספר מייחד פרידמן לטרור האסלאמי הבינלאומי, שורשיו וצמיחתו, ולאופן שבו מנצלים ארגוני הטרור את השתטחות העולם, שלדבריו, משפרת "לא רק את סיכויי ההצלחה של קבוצות ממציאים חדשות ומבריקות, אלא גם את סיכויי ההצלחה של קבוצות זועמות מתוסכלות ומושפלות."

תומס ל. פרידמן הוא עיתונאי בכיר בניו-יורק טיימס, בעל טור העוסק במדיניות החוץ של ארה"ב. הוא היה כתב העיתון במזרח התיכון ומאמרים רבים הקדיש לסכסוך המתמשך באזורנו. הוא זכה שלוש פעמים בפרס פוליצר על כתבותיו. פרידמן הוא מחברם של שלושה רבי מכר עולמיים: מביירות לירושלים, שזכה במקום הראשון ב- Natioal Book Award לספרות עיון ונחשב לאחד הספרים החשובים על המזרח התיכון; הלקסוס ועץ הזית - מבט אל עולם משתנה על הגלובליזציה; ו- Longitudes and Attitudes, (קווי אורך ועמדות) על העולם לאחר ה-11 בספטמבר 2001. גר בבתסדה, מרילנד, עם משפחתו.

העולם הוא שטוח מאת תומס פרידמן
מאנגלית: אינגה מיכאלי הוצאת אריה ניר 448 עמודים.

באדיבות הוצאת אריה ניר
טעימה מהספר

בזמן שישנתי

הוד מעלתכם, כנוצרים קתולים, כנסיכים הנושאים את דגל האמונה הנוצרית הקדושה וכאויבי תורת מוחמד וכל גילוי כפירה ועבודת אלילים, החלטתם לשלוח אותי, כריסטופר קולומבוס, אל מדינות הודו הנזכרות לעיל, כדי לחזות בנסיכים, בעמים ובארצות הנזכרים לעיל, וכדי ללמוד את אופיים ואת הדרך הנאותה להמיר את דתם אל האמונה הקדושה; יתרה מזאת, הנחיתם אותי שלא אתקדם מזרחה בדרך היבשה, כפי שנהוג בימינו, כי אם מערבה ובדרך הים, בכיוון שמעולם לא נוסה, ככל שמגעת ידיעתנו.
         - רישום ביומנו של כריסטופר קולומבוס שנכתב במסע שאליו יצא ב-1492

איש מעולם לא נתן לי הנחיות כאלה על מסלול הגולף: "תכוון אל מיקרוסופט, או אל יבמ." עמדתי ליד התלולית הראשונה במועדון הגולף KGA, במרכז בּנגאלוֹר שבדרום הודו. חברי למשחק הצביע על שני בניינים העשויים זכוכית ופלדה שנצצו במרחק-מה, מאחורי המדשאה הראשונה. בניין גוֹלדמן סאקס עדיין לא הושלם; אחרת חברי היה מכוון אותי גם לשם ויוצר שלישייה. ל-HP ולטקסס אינסטרוּמֶנטס היו בניינים משלהם, וזה עוד לא הכול. את סמני הגומות תרמה אֶפּסוֹן, חברת המדפסות, ואחד מנושאי המקלות שלנו חבש כובע של 3M. גם מחוץ למועדון מימנה טקסס אינסטרוּמֶנטס תמרורים אחדים, ועל שלט חוצות ענק של פיצה האט נראתה פיצה מהבילה, תחת הכותרת: "ג'יגבּייטים של טעם!"

לא, אנחנו בהחלט לא בקנזס. אך זה גם לא נראה כמו הודו. האם זה העולם החדש, העולם הישן או העולם שיבוא?

הגעתי לבּנגאלור, עמק הסיליקון של הודו, במסגרת מסע חיפושים משל עצמי - כמו זה של קולומבוס. הוא הפליג עם הניניה, הפּינטה והסנטה מריה כדי למצוא נתיב שיט קצר וישיר להודו. במקום לשוט מזרחה סביב אפריקה, כפי שניסו לעשות יורדי-הים הפורטוגלים, הוא הפליג מערבה, חצה את האוקיינוס האטלנטי והניח שיגיע ישירות למזרח הודו. באותם ימים, הודו ואיי התבלינים הקסומים שבמזרח נודעו באוצרותיהם הבלתי-נתפשים: זהב, פנינים, אבני-חן ומשי. בעידן שבו מעצמות האיסלאם חסמו את נתיבי היבשה מאירופה לאסיה, מציאת נתיב שיט חדש וקצר להודו הייתה מבחינתם של קולומבוס ושל מלכי ספרד המסלול אל העושר והעוצמה.

קולומבוס הפליג כנראה מתוך ההנחה שהעולם הוא עגול, ומשום כך היה משוכנע שיגיע להודו אם יפליג מערבה. אך הוא טעה בחישוב המרחק. הוא חשב שכדור הארץ קטן יותר מכפי מידותיו. והוא גם לא ציפה להיתקל ביבשה לפני שיגיע למזרח הודו. ואף-על-פי-כן, כשנתקל לראשונה בילידי העולם החדש, קרא להם "הודים" (Indians). כשחזר הביתה דיווח קולומבוס לפטרוניו, המלך פרדיננד והמלכה איזבּלה, שאת הודו הוא אמנם לא מצא אבל העולם באמת עגול.

במסע שלי, הגעתי להודו מכיוון מזרח, דרך פרנקפורט. טסתי בלופטהנזה, מחלקת עסקים. וידעתי בדיוק מהו מסלול הטיסה שלי, בזכות מערכת המיקום הגלובלית (GPS). זו סיפקה לי תצוגה ברורה על מסך הטלוויזיה הקטן שמול המושב שלי. נחתּי בבטחה, ובדיוק בזמן. גם אני פגשתי אנשים שנקראים "הודים". גם אני חיפשתי את מקורות העושר של הודו. אבל קולומבוס חיפש חוֹמרה - מתכות יקרות, משי ותבלינים, אלה היו מקורות העושר של הודו באותם ימים. אני חיפשתי תוֹכנה, מוחות מבריקים, אלגוריתמים מורכבים, עובדי היי-טק, מרכזי שירות, פרוטוקולים של בקרת שידור, פריצות דרך בהנדסה אופטית. אלה מקורות העושר של הודו בימינו אנו. קולומבוס הפך את ה"הודים" שפגש (למעשה: אינדיאנים) לעבדיו, לכוח עבודה זול.

אני בסך הכול רציתי להבין מדוע ההודים עובדים במקומנו, איך קרה שהם הפכו לספק חיוני של שירותי מיקור החוץ(outsourcing) של אמריקה ושאר המדינות המפותחות. לקולומבוס היו יותר ממאה אנשי צוות בשלוש הספינות שלו; לרשותי עמד צוות קטן מערוץ דיסקברי טיימס. הצוות כולו נכנס לתוך שתי מכוניות מסחריות חבוטות, ונהגים הודים יחפים הסיעו אותנו לכל מקום. כשהפלגתי לדרכי, אפשר לומר, גם אני הנחתי שהעולם הוא עגול, אך מה שראיתי בהודו האמיתית ערער את אמונתי בהנחה זו.

קולומבוס גילה את אמריקה במקרה, אבל חשב שגילה חלקים מהודו. אני דווקא כן מצאתי את הודו, אבל חשבתי שרבים מהאנשים שפגשתי הם אמריקנים. חלקם אף אימצו שמות אמריקניים, אחרים חיקו מבטאים אמריקניים במרכזי השירות שבהם עבדו, ורבים השתמשו בשיטות עבודה אמריקניות במעבדות התוכנה שבהן עבדו.

קולומבוס דיווח למלכו ולמלכתו שהעולם הוא עגול, ונרשם בדברי הימים כאדם הראשון שהוכיח זאת. אני חזרתי הביתה ודיווחתי על התגלית המרעישה שגיליתי - רק לאשתי, ורק בלחישה רכה.
"מותק," אמרתי לה, "אני חושב שהעולם שטוח."

איך הגעתי למסקנה הזו? אפשר לומר שהכול התחיל בחדר הישיבות של נאנדן נילֶקאני, באינפוֹסיס טכנולוגיות בע"מ (Infosys Technologies Ltd). אינפוסיס היא יהלום בכתר הטכנולוגיה העילית של הודו. נילֶקאני, מנכ"ל החברה, הוא אחד מקברניטי התעשייה ההודית - אדם שזוכה להערכה רבה. ביחד עם הצוות מערוץ דיסקברי טיימס הגעתי אל מתחם אינפוסיס, ארבעים דקות נסיעה ממרכז בּנגאלור, כדי לסייר במתקן ולראיין את נילֶקאני. נסענו אל המתקן על כביש מלא מהמורות, כשמסביבנו פרות קדושות, עגלות רתומות לסוסים וריקשות ממונעות. אך כשנכנסנו בשערי המתחם, הגענו לעולם אחר לגמרי.

בריכת שחייה ענקית שלא תבייש אתרי נופש יוקרתיים משתרעת בין סלעים מלאכותיים ומדשאות מטופחות, וליד כל אלה מגרש גולף ענק. במתחם יש מספר מסעדות ומועדון בריאות מעולה. בניינים שחזיתם זכוכית ופלדה צצים כאן מדי שבוע כמו פטריות לאחר הגשם. בחלק מהבניינים כותבים עובדי אינפוסיס תוכנות לחברות אמריקניות ואירופיות. בבניינים אחרים הם מנהלים את אחורי הקלעים של כמה מהתאגידים הגדולים בצפון אמריקה ובאירופה - מתחזוקת מחשבים, דרך מיזמי מחקר ועד שירות לקוחות. האבטחה כבדה, מצלמות עוקבות אחר הבאים והיוצאים, ומי שעובד באמריקן אקספרס אינו יכול להיכנס לבניין המנהלה והמחקר של גֶ'נֶרל אֶלֶקטריק. מהנדסים הודים צעירים, גברים ונשים, פוסעים בגאווה מבניין לבניין ומנופפים בתגי זיהוי. אחד מהם יכול היה להגיש את דוחות המס שלי. אחרת יכלה לפרק את המחשב שלי. והשלישית אולי בכלל תכננה אותו!

לאחר הריאיון ערך נילקאני לצוות הטלוויזיה סיור במרכז הישיבות הגלובלי של אינפוסיס - גראוּנד זירוֹ בעבור תעשיית מיקור החוץ (outsourcing) של הודו. החדר היה ענק וספון עץ, ונראה כמו אולם הרצאות בבית-ספר יוקרתי למשפטים. מסך ענק כיסה לגמרי את אחד הקירות, ומהתקרה השתלשלו מצלמות שצילמו את שיחות הוועידה. "זה חדר הישיבות שלנו, ובו כנראה מסך הווידיאו הגדול באסיה - ארבעים מסכים דיגיטליים [שהורכבו יחד]," הסביר נילקאני בגאווה רבה, והצביע על המסך השטוח הגדול ביותר שראיתי מימיי.

לדבריו, מנהלי אינפוסיס יכולים לקיים על מסך הענק פגישות וירטואליות עם כל שחקני המפתח בשרשרת האספקה הגלובלית של כל פרויקט בכל רגע נתון. כך יכולים המעצבים האמריקנים לדבר במקביל עם התוכניתנים ההודים ועם היצרנים האסיאתים. "אנחנו יכולים לשבת פה עם מישהו מניו-יורק, מלונדון, מבוסטון, מסן-פרנסיסקו, ולדבר בשידור חי. והיישום עצמו עשוי להתרחש בסינגפור, כך שגם העובד מסינגפור עולה לשידור החי... זו גלובליזציה," סיכם נילקאני. מעל למסך הענק נתלו שמונה שעונים שסיכמו למעשה את יום העבודה של אינפוסיס: 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. על התוויות שמתחת לשעונים קראתי: ארה"ב מערב, ארה"ב מזרח, גריניץ', הודו, סינגפור, הונג-קונג, יפן, אוסטרליה.

"מיקור חוץ הוא רק ממד אחד של תהליך עמוק הרבה יותר שמתרחש כיום בעולם," הסביר נילקאני. "בשנים האחרונות הייתה השקעה עצומה בטכנולוגיה, במיוחד בעידן הבועה, כשמאות מיליוני דולרים הושקעו בתקשורת הפס הרחב, בכבלים תת-ימיים, בכל הסיפור הזה." בה-בעת, הוסיף ואמר, המחשבים נעשו זולים ונפוצים יותר בכל רחבי העולם, והתרחשה מעין התפוצצות אוכלוסין בתחום התוכנה - דואר אלקטרוני, מנועי חיפוש כמו גוגל, תוכנות קנייניות שיכולות לפצל כל סוג של פרויקט ולשלוח חלק מהעבודה לבוסטון, חלק לבּנגאלור וחלק לבּייג'ינג, כך שקל לבצע מחקר ופיתוח גם בשלט רחוק.

כל הדברים הללו התרחשו במקביל בסביבות שנת 2000, אמר נילקאני, "ויצרו קרקע פורייה לביצוע עבודה אינטלקטואלית, לשימוש בהון אינטלקטואלי, מכל מקום בעולם. אפשר היה לפצל פרויקט מסוים, להעביר אותו, לחלק אותו, להשלים אותו ולהרכיב אותו בחזרה - וזה העניק לנו מידה רבה של עצמאות באופן ביצוע העבודה, במיוחד כשמדובר בעבודה אינטלקטואלית... מה שאתם רואים היום בבּנגאלור הוא שיא התהליך הזה."

ישבנו על ספה, מחוץ למשרדו של נילקאני, וחיכינו לאנשי צוות הטלוויזיה שיתקינו את המצלמות במקומן. בשלב מסוים ניסה נילקאני לסכם את השלכות הדברים שאמר, והוסיף משפט שהמשיך להדהד באוזניי. הוא אמר לי, "טום, המגרש כבר לא עקום." הוא התכוון לכך שכיום, יותר מתמיד, מדינות כמו הודו יכולות להתחרות בשוק הגלובלי בלי שום קושי - וכדאי שאמריקה תבין את זה. התהליך הזה קורא תיגר על אמריקה, הוסיף וטען, אך האתגר רק יועיל לה כי כולנו מתגלים במלוא כישרוננו כשמאתגרים אותנו. באותו ערב, כשיצאתי ממתחם אינפוסיס וקיפצתי לי במסחרית על הכביש בחזרה לבּנגאלור, חזרתי ולעסתי את אותו משפט: "המגרש כבר לא עקום."

בעצם, חשבתי לעצמי, נאנדן התכוון לומר שהמגרש השתטח... הוא השתטח? הוא השתטח? אלוהים אדירים, הוא בעצם אומר לי שהעולם הוא שטוח!

ככה זה קרה, ודווקא בבּנגאלור - חמש-מאות שנים ויותר לאחר שקולומבוס הפליג אל קו האופק, תוך שימוש במכשירי הניווט הפשוטים של תקופתו, וחזר הביתה בשלום כדי להוכיח לכולם שהעולם אכן עגול. והנה, אחד המהנדסים המבריקים בהודו, אדם שלמד במכון הטכנולוגי מספר אחת במדינתו ועסק בפיתוח הטכנולוגיות המתקדמות ביותר בתקופתו, אמר לי בעצם שהעולם שטוח - ממש כמו המסך שבאמצעותו הוא נפגש עם כל שרשרת האספקה הגלובלית שלו. יתרה מזאת, העובדה שהצלחנו לשטח את העולם הייתה בעיניו התפתחות חיובית, צעד ענק לאנושות והזדמנות נפלאה להודו ולעולם כולו!

בירכתי המסחרית שרבטתי שלוש מילים בבלוק הכתיבה שלי: "העולם הוא שטוח." וכשהעליתי אותן על הנייר, הבנתי מיד כי זו המסקנה המרכזית שאליה הגעתי אחרי כל מה שראיתי ושמעתי בבּנגאלור במהלך שבועיים של צילומים. המגרש הגלובלי והתחרותי כבר לא עקום. העולם משתטח.

וכשהגעתי למסקנה הזו, נמלאתי התרגשות וחרדה בה-במידה. כעיתונאי, שמחתי לגלות בסיס שמאפשר לי להיטיב ולהבין את הכותרות שאני קורא בעיתונים מדי בוקר, להסביר מה באמת מתרחש בעולמנו בימים אלה. ברור לי שכעת, בניגוד לעבר, עוד ועוד אנשים יכולים לשתף פעולה או להתחרות זה בזה על עוד ועוד משרות, בזמן אמת, מתוך שוויון הזדמנויות ומהפינות הנידחות ביותר בעולם, תוך שימוש במחשבים, בדואר אלקטרוני, ברשתות תקשורת, בטלקומוניקציה ובתוכנות חדישות ודינאמיות.

זה מה שנאנדן ניסה לומר לי. זה מה שגיליתי במסעי להודו ובמקומות אחרים שבהם ביקרתי. ובזה עוסק גם הספר הזה. כשמתחילים לחשוב שהעולם שטוח, פתאום הרבה דברים נראים הגיוניים. אך גם כאדם פרטי נמלאתי התרגשות, כי תהליך ההשתטחות של כדור הארץ מאפשר קשר טוב יותר בין כל מרכזי המידע על פני האדמה, מין רשת גלובלית אחת ויחידה. לולא שיקולים פוליטיים והחשש המתמיד מטרור, היינו עומדים בפני עידן מדהים של שגשוג וחדשנות.

מצד שני, המחשבה על כך שהעולם שטוח מילאה אותי גם חרדה, אישית ומקצועית כאחת. מבחינה אישית, כי לא רק התוכניתנים ושאר החנונים הממושקפים הם אלה שנהנים מהעולם השטוח. השתטחות העולם מעצימה גם את אל-קאעידה וארגוני טרור אחרים. מגרש שאינו עקום משפר לא רק את סיכויי ההצלחה של קבוצות ממציאים חדשות ומבריקות. הוא משפר גם את סיכויי ההצלחה של קבוצות זועמות, מתוסכלות ומושפלות.

מבחינה מקצועית, המחשבה על עולם שטוח ערערה את ביטחוני משום שקלטתי פתאום שכל זה התרחש בזמן שישנתי. פספסתי את כל התהליך. לא ממש ישנתי, אבל הייתי עסוק בדברים אחרים. לפני 11 בספטמבר התמקדתי במעקב אחר הגלובליזציה ובחקר המתח שבין כוחות ה"לקסוס" לכוחות "עץ הזית" - בין האינטגרציה הכלכלית לזהות הלאומית. מכאן גם שמו של הספר שפרסמתי ב-1999, הלקסוס ועץ הזית. אבל אחרי 11 בספטמבר תבעו מלחמות "עץ הזית" את כל תשומת לבי. העברתי את רוב זמני במדינות ערביות ומוסלמיות. באותן שנים איבדתי את עקבות הגלובליזציה.

עליתי שוב על עקבות אלה במסעי לבּנגאלור, בפברואר 2004. ותוך כדי ביקור, הבנתי שמשהו חשוב מאוד קרה בזמן שהייתי עסוק כל-כך ב"עצי הזית" של קבּול ובגדד. הגלובליזציה עלתה שלב. אם תחברו את הלקסוס ועץ הזית ואת הספר הנוכחי, תגיעו למסקנה ההיסטורית שיש מאחורינו כבר שלושה עידנים חשובים של גלובליזציה. הראשון נמשך מ-1492 (כשקולומבוס יצא למסעו, ופתח נתיב מסחר בין העולם הישן לחדש) ועד סביבות 1800. הייתי קורא לו גלובליזציה 1.0. עידן זה צמצם את העולם ממידה לארג' למדיום. גלובליזציה 1.0 הייתה תקופה של מדינות ושל שרירים. בעידן גלובליזציה 1.0, מילת המפתח הייתה "עוצמה".

זה היה הכוח שהניע את תהליך האינטגרציה: כמה שרירים, כמה כוחות סוס, איזו עוצמת רוח, איזו עוצמת קיטור היו למדינה שלך, ובאיזו מידה של יצירתיות השתמשה בהם? באותו עידן ראשון, מדינות וממשלות (רובן בהשראת הדת או האימפריאליזם או שילוב של שניהם) עמדו בחוד החנית, הפילו חומות, כיווצו את העולם ותרמו לאינטגרציה גלובלית. בגלובליזציה 1.0, השאלות המרכזיות היו: כיצד משתלבת המדינה שלי בתחרות הכלל-עולמית ובשפע ההזדמנויות שנוצרו? כיצד אוכל להיות גלובלי ולשתף פעולה עם אחרים באמצעות המדינה שלי?

העידן השני, גלובליזציה 2.0, נמשך פחות או יותר מ-1800 ועד 2000. קטעו אותו מספר תקופות קצרות: השפל הכלכלי הגדול, ומלחמות העולם הראשונה והשנייה. בעידן זה הצטמצם העולם ממידה מדיום לסמוֹל. בגלובליזציה 2.0, מילת המפתח הייתה "רב-לאומיות". זה היה הכוח שהניע את תהליך האינטגרציה. חברות בינלאומיות חיפשו שווקים רב-לאומיים, ובחוד החנית עמדו בראש ובראשונה חברת הודו המערבית וחברת הודו המזרחית, שנוסדו בהולנד ובאנגליה כחברות של מניות משותפות, ואחריהן המהפכה התעשייתית. במחצית הראשונה של העידן הזה, הצמצום בעלויות התחבורה, שהתאפשר הודות למנוע הקיטור ולמסילות הרכבת, היה הגורם העיקרי לתהליך האינטגרציה הגלובלית.

במחצית השנייה, הצמצום בעלויות הטלקומוניקציה ליבה את האינטגרציה - בזכות הפצתן של טכנולוגיות הטלגרף, הטלפון, המחשב הביתי, הלוויינים, כבל הסיבים האופטיים והגרסה המוקדמת של הרשת הכלל עולמית (WWW). בתקופה השנייה צפינו בלידתה ובהתבגרותה של כלכלה גלובלית אמיתית - תנועת סחורות ומידע מיבשת אחת לאחרת, בהיקף גדול דיו שאִפשר את ביסוסו של שוק גלובלי, עם תחרות אמיתית במוצרים ובכוח העבודה. הכוחות הדינאמיים מאחורי גלובליזציה 2.0 היו פריצות הדרך בתחום החוֹמרה - מספינות קיטור ורכבות בשנים הראשונות, ועד טלפונים ומחשבים מרכזיים בשנים האחרונות. והשאלות העיקריות היו: כיצד משתלבת החברה שלי בכלכלה הגלובלית? איך היא מנצלת את שפע ההזדמנויות? כיצד אוכל להיות גלובלי ולשתף פעולה עם אחרים באמצעות החברה שלי?

ספרי הלקסוס ועץ הזית עסק בעיקר בנקודת השיא של העידן הזה, שבו החלו החומות ליפול בכל רחבי העולם. האינטגרציה ותנועת הנגד שוב עלו שלב. אך גם לאחר שהחומות נפלו, עדיין נותרו מחסומים רבים לאינטגרציה גלובלית מלאה וחסרת גבולות. זכרו, כשביל קלינטון נבחר לנשיא ב-1992, כמעט לאף אחד מחוץ לממשל ולאקדמיה לא היה דואר אלקטרוני, וכשכתבתי את הלקסוס ועץ הזית ב-1998, האינטרנט והמסחר האלקטרוני רק החלו לצבור תאוצה.

והם אכן צברו תאוצה - ביחד עם דברים אחרים שהתרחשו מתחת לאפי בזמן שישנתי. ובגלל זה אני טוען כי בסביבות שנת 2000 נכנסנו לעידן חדש לגמרי: גלובליזציה 3.0. והתקופה הזו כיווצה את העולם עוד יותר, מסמוֹל לפצפון... ושטוח. את הכוח המרכזי בגלובליזציה 1.0 אפיינה רמת המקרו - מדינה מול מדינה. את גלובליזציה 2.0 אפיינה רמת ביניים - חברה מול חברה. ואילו את גלובליזציה 3.0 מאפיינת רמת המיקרו - התעצמותם של יחידים, שיכולים לשתף פעולה או להתחרות זה בזה במגרש הגלובלי. זהו המאפיין הייחודי של העידן השלישי. והמנוף שמאפשר ליחידים ולקבוצות להפוך לגלובליים איננו כוחות סוס, וגם לא חומרה, כי אם תוכנה - כל מיני יישומים חדשים. נצרף לזה את הקמתה של רשת כלל-עולמית של כבלי סיבים אופטיים ונבין מהו הכוח שהופך את כולנו לשכנים קרובים. כעת, כל אדם יכול לשאול את עצמו: כיצד אני משתלב בתחרות הגלובלית ובשפע ההזדמנויות שמעניק לי העולם. כיצד אוכל, אני לבדי, לשתף פעולה עם אחרים באופן גלובלי?

ועם זאת, גלובליזציה 3.0 אינה שונה מהתקופות שקדמו לה רק בתהליכי כיווץ העולם והשתטחותו, וגם לא בהעצמת הפרט. את גלובליזציות 1.0 ו-2.0 הניעו בעיקר חברות ויחידים מאירופה ומארצות-הברית. גם אם במאה השמונה-עשרה הייתה לסין הכלכלה הגדולה בעולם, הרי שמדינות המערב, החברות המערביות ומגלי-העולם המערביים הם אלה שהניעו את הגלובליזציה ושיוו לה את צורתה. כיום, זה פחות ופחות נכון. כיוון שהעולם מתכווץ ונעשה שטוח, גלובליזציה 3.0 לא תתאפיין רק בכוחו של הפרט, אלא גם במגוון הפרטים - לא כולם מערביים, לא כולם לבנים. יחידים מכל קצווי העולם השטוח חווים העצמה. גלובליזציה 3.0 מאפשרת להמונים לשחק, ואנשים מכל צבעי הקשת האנושית מצטרפים למשחק בהדרגה.
(העצמה זו של הפרט לפעול באופן גלובלי היא המאפיין החשוב ביותר של גלובליזציה 3.0, אך גם חברות - גדולות כקטנות - חוות העצמה מחודשת. בהמשך הספר אפרט בעניין זה.)

למותר לציין שלא חשבתי על זה במונחים כה מדויקים כשיצאתי ממשרדו של נאנדן באותו יום בבּנגאלור. אך באותו ערב, כשישבתי והרהרתי בשינויים אלה במרפסת חדר המלון שלי, התחוור לי דבר אחד: רציתי לעזוב את הכול ולכתוב ספר שיאפשר לי להבין טוב יותר את תהליך ההשתטחות הזה, ואת השלכותיו על מדינות, על חברות ועל יחידים. התקשרתי לאשתי, אן, ואמרתי לה, "אני עומד לכתוב ספר שנקרא העולם הוא שטוח." היא נשמעה משועשעת וסקרנית בה-במידה, טוב, אולי בעצם יותר משועשעת מסקרנית! בסופו של דבר, הצלחתי לשכנע אותה שיש אמת בתיאוריה שלי, וכולי תקווה שאצליח לשכנע גם אתכם, קוראיי היקרים. לשם כך, הרשו לי להחזיר אתכם אל תחילת מסעי להודו, וליעדים נוספים במזרח, ולתאר בפניכם חלק מהמפגשים שהובילו אותי למסקנה הברורה: העולם כבר לא עגול - הוא שטוח.

ג'איתירת "גֶ'רי" רַאוֹ היה אחד הראשונים שפגשתי בבּנגאלור. דקות אחדות לאחר שנפגשנו, במלון לילָה פּאלאס, הוא הודיע לי שיוכל להיות רואה החשבון שלי ולמלא את דוחות המס שלי - מבּנגאלור. לא תודה, הודיתי לו בביישנות, יש לי כבר רואה חשבון בשיקגו. ג'רי חייך ולא אמר מילה. הוא היה מנומס מכדי לומר זאת מפורשות - שאולי בעצם הוא כבר רואה החשבון שלי, או רואה החשבון של רואה החשבון שלי, הודות לגידול המואץ במיקור חוץ גם בתחום החשבונאות.

"זה קורה ממש ברגעים אלה," אמר לי רַאוֹ, יליד מוּמבּאי (לשעבר בּומבּיי). במשרד שלו, MphasiS, יושבת קבוצה של רואי חשבון שמקבלת עבודות מכל רחבי ארצות-הברית, וגם מהממשלה הפדרלית. "יש לנו קשרים עם כמה משרדים של רואי חשבון בארצות-הברית, קטנים או בינוניים."
"מה, כמו רואה החשבון שלי?" שאלתי. "כן, כמו רואה החשבון שלך," השיב וחייך. המשרד של רַאוֹ היה מהראשונים שפיתחו תוכנה סטנדרטית לזרימת עבודה. בזכות התוכנה, מיקור חוץ של דוחות מס הוא תהליך קל וזול מתמיד. התהליך כולו, הסביר לי ג'רי, מתחיל מרואה החשבון שיושב בארצות-הברית. הוא סורק לתוך שרת - בקליפורניה או בטקסס - את הדוח השנתי מהשנה שעברה, וגם את דוח הרווח וההפסד, את כל הטפסים והאישורים, דוחות על מצב המניות, בונוסים - הכול.

"רואה החשבון שלך, שמתכוון לטפל במסים שלך מחוץ למדינה, הרי יודע שאינך רוצה לחשוף את שם המשפחה שלך, או את מספר הביטוח הלאומי שלך [בפני אנשים זרים, ועוד ממדינה אחרת], ולכן יש באפשרותו למחוק את המידע הזה," הוסיף רַאו ואמר. "רואי החשבון בהודו מורידים את כל הנתונים הגולמיים מהשרת שבאמריקה [באמצעות סיסמה] וממלאים את הדוח השנתי שלך. אתה נשאר אלמוני לחלוטין. כל הנתונים נשארים בתחומי ארצות-הברית, וחלות עליהם התקנות האמריקניות לשמירה על פרטיות. כולנו מתייחסים ברצינות רבה לחוק ההגנה על המידע ועל הפרטיות. רואה החשבון בהודו רואה את הנתונים על המסך, אבל איננו יכול להוריד אותם למחשב שלו או להדפיס אותם - התוכנה שלנו לא מאפשרת זאת. אם יש לו כוונות רעות, יוכל רק לשנן את החומר. כשרואי החשבון עובדים על הדוחות, אסור להם להכניס לחדר אפילו נייר ועיפרון."

התחכום הרב שבשירותי מיקור החוץ סקרן אותי. "אנחנו ממלאים אלפי דוחות," אמר רַאו. "יותר מזה, רואה החשבון שלך באמריקה לא צריך אפילו לשבת במשרד. הוא יכול לשבת על החוף בקליפורניה, לכתוב לנו דואר אלקטרוני ולומר, 'ג'רי, אתה עושה עבודה נפלאה על דוחות המס של תושבי ניו-יורק, אז תמלא גם את הדוח של טום. וסוניה, את והצוות שלך בדלהי תמלאו את הדוחות של וושינגטון ושל פלורידה.' סוניה, דרך אגב, עובדת מהבית ללא הוצאות תקורה [של החברה]. 'כל שאר הדוחות מורכבים מאוד, אז אני אמלא אותם בעצמי.'"

ב-2003, כ-25,000 מדוחות המס של תושבי ארצות-הברית מולאו בהודו. ב-2004, הגיע המספר ל-100,000. ב-2005, צפוי המספר לזנק ל-400,000. תוך עשר שנים, תניחו מראש שרואה החשבון שלכם העביר לקבלן משנה את דוחות המס הבסיסיים שלכם - ואולי אף פונקציות נרחבות יותר.

"איך הגעת לזה?" שאלתי את רַאו.
"אני וחבר הולנדי, יֶרוּן טאס, עבדנו בקליפורניה בסיטיגרוּפּ," הסביר לי רַאו. "אני הייתי הבוס שלו. יום אחד, חזרנו ביחד בטיסה מניו-יורק, וסיפרתי לו שאני עומד להתפטר. והוא אמר, 'גם אני.' שנינו אמרנו, 'אז למה שלא נקים ביחד עסק?' וכך, ב-1998-1997, הגינו תוכנית עסקית: לספק פתרונות אינטרנט לחברות גדולות... אבל לפני שנתיים-שלוש נסעתי לוועידה טכנולוגית בלאס-וגאס, ואז פנו אליי כמה משרדים לראיית חשבון בסדר גודל בינוני, ואמרו שהם לא יכולים להרשות לעצמם מיקור חוץ בהיקף גדול; מצד שני, המשרדים הגדולים כן יכולים, ו[המשרדים הבינוניים] נזקקו ליתרון כדי להתחרות בהם. אז פיתחנו תוכנה שנקראת 'חדר מסים וירטואלי' (VTR; Virtual Tax Room) - כדי לאפשר למשרדים הבינוניים להוציא דוחות לקבלני משנה."

"כיום," הוסיף ג'רי, "גם המשרדים הבינוניים יכולים להתחרות בדגים השמנים. פתאום גם להם יש את אותו סיכוי להצליח, כמו למשרדים הגדולים."

"האם המסר לאמריקנים הוא, 'אימא, אל תיתני לילדים שלך להיות רואי חשבון?'" שאלתי.
לא ממש, השיב רַאו. "אנחנו לקחנו רק את העבודה השחורה. אתה יודע מה דרוש כדי למלא דוחות מס? מעט מאוד יצירתיות, אם בכלל. וזה מה שעבר אל מעבר לים."
"ומה נשאר באמריקה?" שאלתי.
"רואה חשבון אמריקני שרוצה להישאר במשחק יתמקד בתכנון אסטרטגיות מורכבות ויצירתיות, כמו מתיחת החוק או מקלטי מס. הוא יקדיש את זמנו ליחסיו עם לקוחותיו," אמר רַאו. "הוא יאמר להם, 'כל העבודה השחורה מתבצעת ביעילות רבה הרחק מכאן. עכשיו, בואו נדבר על ניהול הכספים שלכם ועל עתיד ילדיכם. אתם רוצים כסף בקרנות נאמנות?' יהיה לו יותר זמן לנהל דיונים מעמיקים עם הלקוחות, במקום להתרוצץ עם הלשון בחוץ מפברואר ועד אפריל, במקום להתחנן להארכת זמן עד אוגוסט כי לא היה לו מספיק זמן להיוועץ בלקוחותיו."

על-פי מאמר שקראתי בכתב-העת Accounting Today (7 ביוני, 2004), כך באמת נראה העתיד. ל. גארי בּוּמֶר, רואה חשבון ומנכ"ל חברת Boomer Consulting במנהטן, קנזס, כתב במאמר: "בשנת המס האחרונה, יותר מ-100,000 דוחות הועברו [לקבלני משנה במסגרת מיקור החוץ], וכיום מתפשטת המגמה גם לקרנות נאמנות, לשותפויות ולתאגידים... התעשייה צמחה במהירות אדירה בשלוש השנים האחרונות, בעיקר בזכות השקעות מצד החברות [הזרות], שהקימו תשתיות ושקדו על שיטות, תהליכים והכשרה." 70,000 רואי חשבון שרק סיימו את הכשרתם מצטרפים מדי שנה למעגל העבודה בהודו, הוסיף מחבר המאמר, ורבים מהם עובדים בהודו תמורת שכר התחלתי של מאה דולר בחודש.

בזכות הפס הרחב, ההכשרה הקפדנית והתוכנות הסטנדרטיות, ההודים הצעירים יכולים להפוך לרואי חשבון מערביים, בלי שום בעיה ובעלות סמלית. כמה ממשרדי רואי החשבון ההודים אפילו משווקים את עצמם באמריקה בעזרת שיחות ועידה, וחוסכים את עלויות הנסיעה. בּומר סיכם וכתב, "מקצוע החשבונאות נמצא כיום בתהליך שינוי. מי שיוותר מאחור ויתנגד לשינוי יהפוך למוצר המוני, לסחורה לא ממותגת. מי שישתלב במגמה בעזרת מנהיגות נכונה, יחסי-אנוש ויצירתיות, יהפוך על-פיה את התעשייה כולה ויחזק את יחסיו עם לקוחותיו הקיימים."

בעצם, אמרתי לרַאו, אתה מנסה לומר לי שזה לא משנה מה המקצוע שלך - רופא, עורך-דין, אדריכל, רואה חשבון. אם אתה אמריקני, כדאי שתצטיין ביחסי-אנוש ובקשרי לקוחות, כי כל דבר דיגיטלי וטכני אפשר להעביר לקבלני המשנה החכמים או הזולים ביותר (או שניהם גם יחד). "כל אחד צריך להתמקד במה שנותן לו ערך מוסף," השיב לי רַאו.

ואם אני רואה חשבון ממוצע? למדתי באוניברסיטה ציבורית, סיימתי בממוצע שמונים ובסופו של דבר קיבלתי תעודת רואה חשבון. אני עובד במשרד רואי חשבון גדול ומבצע את המלאכה הפשוטה. אני נפגש עם לקוחות לעתים נדירות. אני עובד מאחורי הקלעים. אבל אני מתפרנס, ומנהלי המשרד מרוצים ממני. מה יקרה לי לנוכח כל השינויים האלה?

"שאלה טובה," אמר רַאו. "ומוכרחים לומר את האמת. אנחנו עומדים על סף תמורה טכנולוגית עצומה, וכשחיים בחברה שנמצאת תמיד בחזית הטכנולוגיה והשינוי [כמו אמריקה], קשה לחזות דברים מראש. אבל קל לחזות את עתידו של מי שחי בהודו. בעשר השנים הבאות אנחנו נעשה חלק ניכר ממה שאתם עושים היום באמריקה. אנחנו יכולים לחזות את העתיד שלנו. אבל אנחנו עדיין משתרכים מאחור. אתם מעצבים את העתיד. אמריקה נמצאת תמיד בחוד החנית של הגל היצירתי הבא... לכן, קשה להסתכל לו בעיניים, לאותו רואה חשבון שתיארת, ולומר לו שזה מה שיקרה. אסור לנו להתעלם מכך. צריך להתמודד עם זה ולדבר על זה בכנות... כל פעילות שנוכל לבצע באופן דיגיטלי, כל תהליך שנוכל לקצר, כל עבודה שאפשר למסור לקבלני משנה - ייעשו בסופו של דבר.

יש כאלה שיגידו, 'אבל לא תוכלו להגיש לי סטייק.' נכון, אבל נוכל להזמין לך שולחן במסעדה מכל מקום בעולם אם אין במסעדה שירות הזמנות. נוכל לומר לך, 'כן, מר פרידמן, הזמנו לך שולחן ליד החלון.' ובמילים אחרות, את סך כל חוויית היציאה למסעדה נוכל לפרק לחלקים ולהעביר לקבלני משנה. אם תשוב ותקרא את ספרי הלימוד הבסיסיים בכלכלה, בכולם כתוב: בסחורות אפשר לסחור, לייצא או לייבא, אך את השירותים מייצרים וצורכים באותו מקום. אי-אפשר לייצא תספורת. יחד עם זאת, אנחנו קרובים גם לזה - לפחות בשלב קביעת התור. איזו תספורת אתה רוצה? איזה ספָּר אתה רוצה? לכל הדברים הללו נוכל לדאוג גם ממרכז שירות מרוחק."

בסוף השיחה, שאלתי את רַאו מה השלב הבא מבחינתו. הוא נשמע מלא מרץ. הוא סיפר לי על משא ומתן שהוא מנהל עם חברה ישראלית. החברה עוסקת בפיתוחה של טכנולוגיית דחיסה שתאפשר העברה חלקה וקלה יותר של תוצאות סי-טי (סריקה ממוחשבת) באינטרנט, כך שתוכל לקבל חוות-דעת נוספת ומהירה גם מרופא שנמצא בקצה השני של העולם.

כמה שבועות לאחר השיחה עם רַאו, קיבלתי דואר אלקטרוני מבּיל בּרודי, נשיא אוניברסיטת ג'ונס הופּקינס; גם אותו ראיינתי לספר הזה. להלן המכתב ששלח לי:

טום היקר, תוך כדי נאום במפגש של רדיולוגים בקמפוס של הופּקינס (בעברי הייתי רדיולוג)... נתקלתי בתופעה מרתקת וחשבתי שהיא תעניין אותך. גיליתי שבבתי-חולים רבים בארצות-הברית, בעיקר מוסדות קטנים ובינוניים, רדיולוגים שולחים תוצאות סי-טי להודו ולאוסטרליה כדי שהרופאים שם יפענחו אותן!!! הם עושים את זה בעיקר בלילות (ובסופי-שבוע), כשהצוות בבתי-החולים מצומצם ואין במקום רדיולוגים תורנים שיוכלו לתת חוות דעת. במקומות מסוימים משתמשים אמנם בטֶלֶרדיולוגיה כדי לשלוח צילומים מבית-החולים אל ביתו של הרדיולוג (או לקייפּ קוֹד, בוא נאמר), כך שזה יוכל לפענחם ולמסור את אבחנתו עשרים וארבע שעות ביממה, אך מתברר שבבתי-חולים קטנים שולחים את תוצאות הסי-טי לרדיולוגים בחו"ל. ומה היתרון שבכך? כשאצלנו אמצע הלילה, באוסטרליה או בהודו זה אמצע היום - כך שחוות הדעת זמינה בכל רגע, הודות לאפשרות לשלוח את הצילומים לכל פינה בעולם. תוצאות הסי-טי (וגם תוצאות ההדמיה בתהודה מגנטית) מגיעות בלאו הכי בפורמט דיגיטלי, וניתן להוריד אותן מהרשת בעזרת פרוטוקול סטנדרטי, לכן אין שום בעיה לצפות בהן בכל מקום בעולם... אני מניח שהרדיולוגים בצד השני של העולם... קיבלו בארצות-הברית הכשרה מתאימה והוסמכו... הרדיולוגים שלנו, שמשתמשים בשירותיהם של עמיתיהם הזרים, קוראים להם "ציפורי לילה".
שלך,
בּיל

תודה לאל שאני עיתונאי, ולא רואה חשבון או רדיולוג. גם אם חלק מקוראיי היו מעדיפים לשלוח את הטורים שלי לצפון-קוריאה, אצלי אין מיקור חוץ. כך לפחות חשבתי. ואז שמעתי על רויטֶרס בהודו. לא היה לי זמן לבקר במשרדי רויטֶרס בבּנגאלור, אבל הצלחתי לראיין את טום גלוֹסֶר, מנכ"ל רויטֶרס, ולשמוע ממנו מה בדיוק הוא עושה. גלוֹסֶר הוא מחלוצי מיקור החוץ של אלמנטים מסוימים בשרשרת אספקת החדשות.

לרויטֶרס יש אלפיים ושלוש-מאות עיתונאים ברחבי העולם, הפועלים במאה תשעים ושבע לשכות. סוכנות הידיעות משרתת שוק נרחב שכולל בנקאים, ברוקרים, סוחרים, עיתונים, רשתות טלוויזיה, תחנות רדיו וחברות אינטרנט; מאז ומתמיד היה לסוכנות קהל לקוחות מורכב שאת רצונו יש להשביע. אך לאחר קריסתה של בועת הדוט-קום, כשרבים מהלקוחות הגבירו את המוּדעות לעלויות, החלו לשאול גם ברויטֶרס, מסיבות של עלות ויעילות: היכן בעצם צריכים להיות האנשים שלנו, כדי להזין את שרשרת אספקת החדשות הגלובלית שלנו? והאם נוכל לפרק לגורמים את עבודתו של עיתונאי, כך שחלק עדיין יבוצע בלונדון ובניו-יורק אך כל השאר יועבר להודו?

גלוֹסֶר התחיל בבחינת השירות הבסיסי שהעניקה הסוכנות: ידיעות עדכניות על רווחיהן של חברות ועל שאר ההתפתחויות בעולם העסקים, בכל שנייה משעות היום. "אֶקסון מדווחת על רווחיה, ועלינו מוטל התפקיד להעביר את הידיעה לכל פינה בעולם במהירות האפשרית: 'אקסון הרוויחה ברבעון הנוכחי שלושים ותשעה סנט, בהשוואה לשלושים ושישה סנט ברבעון הקודם.' מילות המפתח הן מהירות ודיוק," הסביר גלוסר. "אין צורך בניתוחים מעמיקים. אנחנו רק צריכים לשחרר ידיעות כמה שיותר מהר. המבזק חייב להתפרסם שניות לאחר הודעת החברה, והטבלה [המשווה בין רווחי הרבעונים האחרונים] חייבת להתפרסם כמה שניות לאחר מכן."

המבזקים הללו - על רווחים ברבעון האחרון - חיוניים לסוכנויות הידיעות כמו וניל לעסקי הגלידות: מצרך בסיסי שאפשר לייצר בכל קצווי העולם השטוח. הידע המעמיק, או הערך המוסף, מצטרף למבזק חמש דקות לאחר מכן. רק אז יש צורך בעיתונאי אמיתי, שיודע לדרוש את תגובת החברה, שיודע לראיין את האנליסטים הטובים ביותר, שיודע להוציא תגובה גם מהמתחרים כדי שהדוח ייראה בפרספקטיבה הנכונה. "בשביל זה צריך מיומנויות עיתונאיות - מישהו מהתחום, מישהו עם קשרים, מישהו שמכיר את מיטב המוחות ויודע עם מי לצאת לארוחת צהריים," אמר גלוֹסֶר.

קריסתה של בועת הדוט-קום ותהליך השתטחותו של העולם אילצו את גלוסר לשקול מחדש את שיטות העבודה ברויטרס - האם אפשר לפצל את עבודתו של העיתונאי ולהעביר לקבלני משנה בהודו את אותם תפקידים שערכם המוסף נמוך יחסית? מטרתו העיקרית הייתה לצמצם את עלויות השכר ברויטרס, בלי לאבד את טובי העיתונאים. "ראשית," הסביר לי גלוסר, "עשינו ניסוי ושכרנו לעבודה שישה כתבים בבּנגאלור. אמרנו לעצמנו, 'ניתן להם לפרסם את המבזקים ואת הטבלאות, וכל תפקיד אחר שיוכלו למלא מבּנגאלור.'"

לכתבים החדשים בהודו היה רקע בחשבונאות, וגם הם הוכשרו בידי רויטרס - אך הם קיבלו משכורת הודית ממוצעת, וגם זכויות סוציאליות וביטוח בריאות כנהוג בהודו. "הודו היא מאגר בלתי-נדלה לגיוס עובדים; לא רק בעלי מיומנויות טכניות, אלא גם פיננסיות," אמר לי גלוסֶר. כשחברה מסוימת מדווחת על רווחיה, היא ממהרת לשחרר את המידע לרויטרס, לדאוּ ג'ונס, לבּלומבּרג. "אנחנו מקבלים את הנתונים הגולמיים," אמר המנכ"ל, "ואז מתחיל המרוץ - מי יפרסם אותו קודם. בּנגאלור היא אחת הערים המקוונות בעולם, וגם אם מדובר בעיכוב של שנייה או אפילו פחות מזה עד שהמידע מגיע לשם, מתברר שאפשר לשבת בבּנגאלור, לקבל את ההודעה לעיתונות בגרסתה האלקטרונית ולהפוך אותה לידיעה עדכנית - ממש כמו בלונדון או בניו-יורק."

יש רק הבדל משמעותי אחד: המשכורות והשכירות בבּנגאלור עומדים על פחות מחמישית מהנהוג בבירות המערב.

כוחות השוק והעולם השטוח דחפו את רויטרס אל אותו מסלול, וגלוסר ניסה למצות את המצב עד תום. "אנחנו מורידים את נטל הדיווח מכתפיהם של העיתונאים, ומבצעים את העבודה ביעילות רבה גם בצד השני של העולם," אמר גלוסר. כך מאפשרים לעיתונאים של רויטרס להתמקד בתפקידים בעלי ערך מוסף גבוה, לעסוק בעיתונות ולספק ניתוחי מצב אמיתיים ומשביעי רצון. "נגיד שאתה עיתונאי של רויטרס, שעובד בניו-יורק. מה אתה מעדיף, לקחת הודעה לעיתונות ולהפוך אותה לידיעה קטנה על המסך, או לנתח את אותה ידיעה ניתוח כלכלי מעמיק?" שאל גלוסר. האפשרות השנייה, כמובן. העברת ידיעות מסוימות לקבלני משנה בהודו מאפשרת לרויטרס להרחיב את שירותיה גם לחברות קטנות יותר, שלמענן לא השתלם לסוכנות לנצל את כישוריהם של עיתונאים המקבלים שכר גבוה. תמורת שכרו של עיתונאי אחד מניו-יורק אפשר לשכור קבוצה של כתבים הודים - ואת כל העבודה לבצע בבּנגאלור הרחוקה. בקיץ 2004 כבר הרחיבה רויטרס את היקף פעילותה בבּנגאלור לשלוש-מאות עובדים, כשמטרתה בסופו של דבר להגיע ל-1,500 עובדים. חלקם עובדים ותיקים בסוכנות, שנשלחו להכשיר את הכתבים ההודים, אחרים מתמצתים הודעות לעיתונות, אך רובם עיתונאים מיומנים המתמחים בניתוח נתונים בעבור שוק ניירות הערך.

"רבים מלקוחותינו עוסקים באותו תחום," אמר גלוסר. "בשנים האחרונות חל קיצוץ אדיר בשירותי מחקר למשקיעים, וחברות רבות מעדיפות להשתמש בעובדים מבּנגאלור כדי לבצע משימות בסיסיות כמו עיבוד נתונים." עד לשנים האחרונות השקיעו החברות הגדולות בוול סטריט מיליונים בשירותי מחקר למשקיעים. הן שכרו את מיטב האנליסטים, שקיבלו את שכרם ממחלקת ניירות הערך (שבה צרכו את נתוני הדוחות גם הלקוחות הגדולים של המחלקה); חלק נוסף משכרם מומן בידי בנקי ההשקעות, שהשתמשו בדוחות המשבחים כדי למשוך משקיעים. בעקבות שערוריות לא מעטות, אליוט ספּיצֶר, התובע הכללי של מדינת ניו-יורק, פתח בחקירה מעמיקה של נהלי העבודה בוול סטריט. מאז נאלצו החברות להפריד הפרדה מוחלטת בין מחלקת ניירות הערך ובין בנק ההשקעות - כדי שאנליסטים יפסיקו להפריז בשוויין של חברות מסוימות.

עקב זאת נאלצו החברות הגדולות בוול סטריט לקצץ משמעותית בעלויות המחקר, ואת כולן מימנה מחלקת ניירות הערך. כך נוצר התמריץ למיקור חוץ של עבודת האנליסטים, שהועברה לקבלני משנה בבּנגאלור. אנליסט מבּנגאלור קיבל בסביבות 15,000 דולר, בניגוד ל-80,000, שכרו של אנליסט בניו-יורק או בלונדון; אך פרט לחיסכון הכספי, גילו מנהלי רויטרס שהעובדים ההודים מבריקים וחדורי מוטיבציה. הסוכנות פתחה לאחרונה מרכז לפיתוח תוכנה בבּנגקוק, לאחר שגילתה כי זהו מקום טוב לגיוס אנשי מחקר ופיתוח שחמקו מעיניהן של החברות המערביות, בחיפושיהן אחר כישרונות צעירים בבּנגאלור.

המגמה הזו מעוררת בי רגשות מעורבים. אני עצמי התחלתי את הקריירה שלי ככתב בסוכנות הידיעות יוּנייטֶד פּרֶס (United Press International), ויש לי חיבה עמוקה לכתבים אלה ולמכבש הלחצים שבו הם נמצאים, הן מקצועית והן כלכלית. לו העבירה יוּנייטֶד פּרֶס לקבלני משנה זולים חלק מהמשימות שביצעתי אני, ככתב צעיר בלונדון לפני עשרים וחמש שנה, היא הייתה עדיין סוכנות ידיעות משגשגת (ולא זה המצב!).

"זו משימה עדינה, כשמדובר בכוח אדם," הודה גלוסר, שקיצץ ברבע את מצבת כוח האדם של רויטרס - בלי לנגוס עמוק מדי בצוות העיתונאים. עובדי רויטרס מבינים שזו הדרך היחידה לשרוד, ואולי אפילו לפרוח, אמר המנכ"ל. בה-בעת, "מדובר בעיתונאים פיקחים ומתוחכמים. הם רואים שגם הלקוחות שלנו פועלים באותה הדרך. הם מבינים את הקטע... אנחנו מוכרחים להיות כנים, ולא להמתיק את הגלולה המרה. אני מאמין בכל לבי בטענה של הכלכלנים הקלאסיים, שיש למסור את העבודה למי שעושה אותה הכי טוב. מצד שני, אסור לנו להתעלם מהעובדה שבמקרים מסוימים, חלק מעובדינו לא ימצאו משרה חדשה בקלות רבה. חשוב לנו להציע להם הסבה מקצועית ורשת ביטחון."

דייוויד שלזינגר, מנהל רויטרס אמריקה, פעל ברוח זו ושלח מזכר לכל עובדי המערכת. להלן קטע מתוך המזכר:

העברת משרות מתוך אחריות
גדלתי בניו-לונדון, קונטיקט; במאה התשע-עשרה הייתה העיירה מרכז חשוב לציד לווייתנים. עד שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת נכחדו הלווייתנים ורוב מקורות התעסוקה באזור היו קשורים לצבא בדרך זו או אחרת - וזה לא מפתיע, כי התקופה הייתה ימי מלחמת וייטנאם. הוריהם של חבריי ללימודים עבדו ב-Electric Boat, בבסיס הצי או במשמר החופים. כשנגמרה המלחמה, שוב חל שינוי מהותי באזור, וכיום העיירה ידועה בעיקר בבתי-ההימורים שלה מוֹהֶגאן סאן ופוֹקסווּדס ובמפעלי התרופות של Pfizer. היו משרות שפסו מן העולם ומשרות חדשות נוצרו. מיומנויות מסוימות נעלמו, ואחרות נדרשו במקומן. האזור כולו השתנה; האנשים השתנו. וניו-לונדון אינה ייחודית מבחינה זו. בכמה עיירות שנבנו סביב תעשיית העץ נסגרו המנסרות? כמה מפעלי נעליים עברו למקומות אחרים? בכמה ערים שהיו מעצמות טקסטיל קונים היום את כל הבדים בסין? שינוי זה דבר קשה. והוא קשה יותר כשהוא מפתיע. הוא קשה במיוחד למי שמתקשה להשתנות ביחד איתו.

אך שינוי הוא דבר טבעי; שינוי אינו דבר חדש; שינוי הוא דבר חשוב. הוויכוח בעניין העברת המשרות סוער ביותר. אך הוויכוח הזה - על העבודה שמוזרמת להודו, לסין ולמקסיקו - אינו שונה במהותו מהוויכוח הישן על המספנות שנסגרו בניו-לונדון, על מפעלי הנעליים שהועתקו ממסצ'וסטס או על מפעלי הטקסטיל שעברו מצפון-קרוליינה. עבודה נעשית במקום שבו מבצעים אותה באופן היעיל ביותר והזול ביותר. בסופו של דבר, ניו-לונדון, ניו-בּדפורד וניו-יורק יוצאות מכך נשכרות אפילו יותר מאשר בּנגאלור ושֶנזֶ'ן. בעיקר כי זה משחרר את ההון ואת העובדים, וכך הם יכולים להתמקד בעבודות שונות ומתוחכמות יותר. זה עוזר, כי זה מאפשר לפתח מוצר קצה זול יותר, וממוצר זול יותר צרכנים ותאגידים נהנים כאחד. כמובן, קשה לאנשים לחשוב על טובת הכלל כשהמשרה שלהם מתנדפת, קשה להם לחשוב על טובת הכלל כשמישהו אחר מבצע את התפקיד שלהם, במרחק של אלפי קילומטרים ותמורת שכר נמוך בהרבה. אבל זה הזמן לחשוב על העתיד, לא רק על הכאב; זה הזמן לחשוב על האחריות שמטילה עלינו העברת המשרות, לא רק על ההזדמנויות שהיא מעניקה... כל אדם, כמו כל חברה או תאגיד, צריך לדאוג לעתידו הכלכלי, בדיוק כמו בני הדורות הקודמים, שעבדו במנסרות, במספנות ובמפעלי הנעליים.

הצג שלך בוער?
רוצים לדעת איך נשמע מרכז שירות בהודו?

במהלך צילום סרט התעודה על מיקור החוץ, צוות הטלוויזיה ואני ישבנו ערב שלם במרכז השירות 24/7 Customer, בבּנגאלור שבהודו. כשמו כן הוא, מרכז שפועל עשרים וארבע שעות ביממה. זו מין הכלאה בין מעונות הסטודנטים באוניברסיטה לבין סוללת הטלפונים באירוע התרמה טלוויזיוני. יש שם כמה קומות ובהן חללים גדולים המלאים בבני עשרים ומשהו - כאלפיים וחמש-מאות עובדים בסך הכול - וכולם מדברים בטלפון. חלקם נקראים מוקדני "שיחות יוצאות", ואלה מוכרים הכול בטלפון: מכרטיסי אשראי ועד דקות שיחה. אחרים נקראים מוקדני "שיחות נכנסות", ומספקים שירות לקוחות רב-תחומי: מאיתור כבודה שאבדה בטיסות של חברות תעופה אירופיות ואמריקניות ועד לפתרון תקלות במחשב של צרכנים אמריקנים מבולבלים.

השיחות מועברות למרכז השירות באמצעות לוויינים או כבלי סיבים אופטיים תת-ימיים. בכל אחת מהקומות רחבות-הידיים יש שורות ארוכות של תאים. המוקדנים הצעירים עובדים בקבוצות קטנות, תחת סמלה של החברה שללקוחותיה הם מעניקים תמיכה. וכך בפינה אחת יושבים מוקדני דֶל, ובפינה אחרת מתנוסס סמלהּ של מיקרוסופט. הם עובדים בתנאים זהים לאלה של סוכן ביטוח ממוצע. אני בטוח שיש מרכזי שירות אחרים שפועלים כמו מפעלים נצלניים, אבל 24/7 אינו כזה.

רוב הצעירים שראיינתי מעבירים את שכרם, רובו ככולו, להוריהם. למעשה, השכר ההתחלתי של רבים מהם גבוה יותר מהשכר של הוריהם לאחר שלושים שנות עבודה. כשער כניסה לעולם הכלכלה החופשית, אין מבחינתם טוב מזה.

הסתובבתי סביב העמדות של מיקרוסופט בסביבות שש בערב, זמן בּנגאלור, השעה שבה מתחילים רבים מהמוקדנים הצעירים את יום העבודה שלהם, במקביל לזריחה באמריקה. שאלתי מומחה למחשבים צעיר שאלה פשוטה: כמה זמן נמשכה שיחת הטלפון הארוכה ביותר, שבמסגרתה ניסו הוא או חבריו לעזור לאמריקני מבולבל שאבד במבוך התוכנות שלו?
הוא לא השתהה לרגע ומיד ענה, "אחת-עשרה שעות."
"אחת-עשרה שעות?" צעקתי.
"אחת-עשרה שעות," חזר ואמר.

אין לי דרך לוודא את אמיתות דבריו, אבל אתה שומע קטעי שיחה מוכרים כשאתה מסתובב לך בין התאים של 24/7, ומציץ מעבר לכתפיהם של מוקדנים שונים בשעת עבודתם. הנה מספר קטעים מלקט של שיחות ששמעתי באותו ערב, תוך כדי צילום סרט התעודה לערוץ דיסקברי טיימס. נסו לדמיין את השיחה במבטא הודי המנסה לחקות מבטא אמריקני או בריטי. נסו לדמיין הודים צעירים ומנומסים להפליא, שמצליחים לשמור על איפוק וקור-רוח גם כשמדובר בלקוח גס-רוח, אומלל, זועם או עיקש מאין כמותו.

מוקדנית: "צהריים טובים, אפשר לדבר עם...?" (מהצד השני של הקו טורקים לה את הטלפון בפרצוף.)

מוקדן: "שירות לקוחות, מדבר ג'רי, במה אפשר לעזור לך?" (המוקדנים ההודים מאמצים לעצמם שמות מערביים כיד הדמיון הטובה עליהם כדי שהלקוחות האירופים והאמריקנים ירגישו יותר בנוח. רוב הצעירים שעמם שוחחתי לא נעלבו מדרישת התפקיד המוזרה; הם ראו בה הזדמנות להשתעשע קלות. חלקם בוחרים בשמות שגרתיים כמו סוזן או בוב, אך יש גם שמות יצירתיים במיוחד.)

מוקדנית מבּנגאלור משוחחת עם לקוח אמריקני: "שלום. שמי אַייבי טימבֶּרווּדס , ואני מתקשרת כדי..."

מוקדנית מבּנגאלור מבקשת מלקוח אמריקני את מספר תעודת הזהות שלו: "תוכל לומר לי מהן ארבע הספרות האחרונות של מספר הביטוח הלאומי שלך?"

מוקדנית מבּנגאלור נותנת ללקוח הנחיות כאילו היא יושבת במנהטן ומביטה החוצה דרך החלון: "כן, יש לנו סניף ברחוב 74 פינת השדרה השנייה, וגם ברחוב 54 פינת לקסינגטון..."

מוקדן מבּנגאלור מוכר ללקוח כרטיס אשראי שהוא בעצמו לעולם לא יוכל לרכוש: "בכרטיס הזה שיעור הריבית הוא הנמוך ביותר..."

מוקדנית מבּנגאלור מסבירה ללקוחה אמריקנית מה לא בסדר בחשבון הצ'קים שלה: "צ'ק מספר 665, על סך שמונים ואחד דולר וחמישים וחמישה סנט. בכל מקרה תצטרכי לשלם שלושים דולר עמלה. הבנת?"

מוקדנית מבּנגאלור משוחחת עם לקוח אמריקני ועוזרת לו להתגבר על תקלה במחשב: "אין בעיה, מר ג'סוֹפּ. תודה שהתקשרת. שיהיה לך יום נפלא. ביי."

מוקדנית מבּנגאלור, רגע אחרי שמישהו טרק לה את הטלפון בפרצוף: "הלו? הלו?"

מוקדנית מבּנגאלור מתנצלת על שהתקשרה מוקדם מדי: "סליחה, אני אתקשר מאוחר יותר, בערב..."

מוקדן מבּנגאלור מנסה נואשות למכור כרטיס מועדון של חברת תעופה ללקוחה אמריקנית שאינה מעוניינת בכרטיס: "מה, בגלל שיש לך יותר מדי כרטיסי מועדון, או שאת פשוט לא אוהבת לטוס, גברת בּל?"

מוקדנית מבּנגאלור מנסה לעזור ללקוחה אמריקנית שהמחשב שלה קרס: "נצטרך לעשות בדיקת זיכרון..."

מוקדן נוסף מנסה להציל מחשב שקרס: "טוב, תקיש על הספרה שלוש ותלחץ אֶנטר..."

מוקדנית מבּנגאלור מנסה לעזור ללקוחה אמריקנית שלא מוכנה להמתין על הקו שנייה נוספת: "כן, גברתי, אני מבינה שאת ממהרת. אני רק מנסה לעזור לך..."

עוד שפופרת נטרקת בפרצופה של מוקדנית מבּנגאלור: "כן, אבל זה הזמן..."
ועוד שפופרת נטרקת בפרצופה של אותה מוקדנית מבּנגאלור: "גברת קנט, אבל זה לא..."
שפופרת נוספת נטרקת בפרצופה של אותה מוקדנית מבּנגאלור: "כאמצעי זהירות... הלו?
" אותה מוקדנית מרימה את ראשה ואומרת: "כנראה שזה לא היום שלי!"

מוקדנית מבּנגאלור מנסה לעזור ללקוחה אמריקנית בפתרון בעיית מחשב שלא נשמעה כדוגמתה (לפחות במרכז השירות): "מה הבעיה עם המחשב, גברתי? הצג שלך בוער?"

כ-245,000 הודים עונים כיום לטלפונים שמגיעים מכל רחבי העולם, או מחייגים לכל פינה בעולם כדי למכור לאנשים כרטיסי אשראי או כרטיסי חיוג משתלמים, או כדי להתריע על חשבונות שלא שולמו. בארצות-הברית, משרות כגון אלה אינן יוקרתיות, והעובדים מרוויחים שכר מינימום. בהודו, לעומת זאת, משרות שכאלה יוקרתיות מאוד ושכרם של העובדים נחשב גבוה. במרכז השירות 24/7, וגם במרכזים אחרים שבהם ביקרתי, שררה מעין גאוות יחידה. כל העובדים הצעירים נראו להוטים לספר לי על כמה מהשיחות המוזרות שניהלו עם לקוחות אמריקנים, אנשים שחייגו מספר חינם לעזרה וציפו לדבר עם מישהו שגר מעבר לפינה, ולא בצד השני של העולם.

ק. מ. מֶגנָה, מוקדנית ב-24/7, סיפרה לי, "היו לקוחות שהתקשרו ושאלו [שאלות] שממש לא היו קשורות למוצר שאנחנו תומכים בו. ויש גם כאלה שהתקשרו כדי להתלונן שאיבדו את הארנק, או סתם כדי לדבר עם מישהו. פעם עניתי לאישה כזאת: 'טוב, בסדר, אולי כדאי שתחפשי מתחת למיטה [את הארנק שלך], או תחשבי איפה את שמה אותו בדרך-כלל,' והיא אמרה, 'תודה רבה על העזרה.'"
ניטוּ סוֹמאיָה: "אחד הלקוחות הציע לי נישואים."

סופי סאנדֶר עובדת במחלקת איתור הכבודה של חברת התעופה דלתא: "אני זוכרת אישה שהתקשרה מטקסס," אמרה. "היא בכתה לי בטלפון. היא טסה טיסה ארוכה, עם שתי טיסות המשך, ואיבדה את המזוודה. במזוודה הייתה שמלת הכלולות של הבת שלה וגם טבעת הנישואים. ריחמתי עליה כל-כך, אבל לא יכולתי לעשות כלום. לא היה לי מספיק מידע.

"רוב הלקוחות רותחים מזעם," אמרה סאנדר. "דבר ראשון הם צועקים, 'איפה המזוודה שלי? אני רוצה אותה תיכף ומיד!' ואנחנו אמורים לומר, 'סליחה, אפשר לקבל שם פרטי ושם משפחה?' והם ממשיכים לצרוח: 'איפה המזוודה שלי!' חלק שואלים אותי מאיזו מדינה אני. הורו לנו לומר את האמת, אז אני אומרת להם שאני מהודו. חלקם חשבו שאני צוחקת. אחרים שאלו איפה זה הודו. עניתי להם: ליד פקיסטן."

רוב השיחות אמנם שגרתיות ודי משעממות, אך התחרות על המשרות גדולה ביותר - ולא רק בגלל שהתשלום נחשב גבוה. אפשר לעבוד בלילות וללמוד במהלך היום, כך שרבים רואים במשרת המוקדן קרש קפיצה לחיים טובים יותר. פ. ב. קאנאן, המנכ"ל ומייסד 24/7, הסביר לי איך זה פועל: "יש לנו היום יותר מארבעת אלפים עובדים הפזורים בבּנגאלור, בהיידֶרבּאד ובצֶ'נאי. המשכורת ההתחלתית נעה סביב מאתיים דולר לחודש, ועולה לשלוש-מאות עד ארבע-מאות דולר תוך שישה חודשים. נוסף על כך, אנחנו מספקים תחבורה וארוחות צהריים או ערב ללא כל תשלום. אנחנו נותנים ביטוח חיים, ביטוח רפואי לכל המשפחה והטבות נוספות."

אם כן, עלותו החודשית של כל מוקדן במרכז השירות נעה סביב 500 דולר בחודשים הראשונים, או 700-600 דולר כעבור שישה חודשים. בהתאם לביצועיהם, העובדים זכאים גם לבונוסים, שיכולים להגיע במקרים מסוימים למאה אחוזים משכרם הבסיסי. "כעשרה עד עשרים אחוזים מעובדינו לומדים בשעות היום מִנהל עסקים או מדעי המחשב," הוסיף קאנאן, ושליש משלימים קורסים במחשבים או בניהול עסקים, גם אם לא מדובר בתואר אקדמי מוכר. "בהודו מקובל מאוד להמשיך וללמוד גם בשנות העשרים המאוחרות; להשכלה ולשיפור העצמי יש חשיבות רבה - גם ההורים וגם המעסיקים מעודדים זאת. אנחנו מממנים את לימודי התואר השני במִנהל עסקים לעובדים מצטיינים ולעובדים ותיקים, ונותנים חסות לתוכנית מיוחדת שמאפשרת להם ללמוד בסופי-שבוע. כולם עובדים שמונה שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, ומקבלים שתי הפסקות של רבע שעה והפסקה של שעה לארוחת צהריים או ערב."

לא פלא ששבע-מאות פניות ביום מגיעות אל מרכז השירות 24/7, אך רק שישה אחוזים מהפונים מתקבלים לעבודה. להלן קטע ממפגש לגיוס עובדות חדשות בקולג' לנשים בבּנגאלור:
מגייסת 1: "בוקר טוב, בנות."
כל הכיתה: "בוקר טוב, גברתי."
מגייסת 1: "מספר חברות בינלאומיות שכרו אותנו כדי לגייס עובדים חדשים. הלקוחות העיקריים שאנחנו מייצגים היום הם האניוֶול, וגם אמריקה אונליין."
הנשים הצעירות - תריסר במספר - עמדו בתור כשבידיהן טופסי הבקשה. הן חיכו בסבלנות לריאיון, שנערך סביב שולחן עץ. כך נשמעו כמה מהראיונות:

מגייסת 1: "איזה מין תפקיד את מחפשת?"
מועמדת 1: "משהו שקשור לחשבונאות, משהו שאוכל... שאוכל להתפתח בו ולבנות קריירה."
מגייסת 1: "את צריכה להפגין יותר ביטחון כשאת מדברת. את מאוד מתוחה. תנסי לעבוד על זה ואז תחזרי אלינו."
מגייסת 2 למועמדת נוספת: "ספרי לי קצת על עצמך."
מועמדת 2: "סיימתי את מבחני הבגרות בהצטיינות. קיבלתי ציון גבוה גם בפסיכומטרי. ובשנתיים האחרונות ממוצע הציונים שלי עומד על שבעים."
מגייסת 2: "תאטי קצת את הקצב. אל תהיי מתוחה. תנסי לשמור על קור-רוח."

מועמדות שעברו את תהליך הניפוי עוברות לשלב הבא שהוא תוכנית ההכשרה שבמהלכה הן מקבלות משכורת. במסגרת התוכנית הן לומדות לתת מענה ללקוחות, בהתאם לחברה שבה יעבדו, ומשתתפות ב"סדנה לנטרול המבטא". בסדנה זו לומדים העובדים הטריים להסוות את מבטאם ההודי כשהם מדברים אנגלית, ולהחליף אותו במבטא אמריקני, קנדי או בריטי - בהתאם ללקוחות שעמם יבואו במגע. זו חוויה מוזרה למדי. הכיתה שבה ישבתי למדה לדבר במבטא אמריקני נייטרלי. התלמידים התבקשו לקרוא שוב ושוב פסקה פונטית אחת, שנועדה ללמד אותם לרכך את ה-t ולגלגל את ה-r.

המורה, אישה צעירה ומקסימה, בחודש השמיני להיריונה ולבושה בסארי מסורתי, עברה בקלילות רבה ממבטא בריטי למבטא אמריקני, ומיד גם למבטא קנדי. היא הדגימה לתלמידיה כיצד לקרוא את הפִסקה, שבה הודגש השיעור הפונטי של אותו יום. היא פנתה אל הכיתה, "זוכרים שאמרתי לכם ביום הראשון שהאמריקנים הוגים את האות t כמעט כמו d, ומבליעים אותה קלות? אצל הבריטים, לעומתם, ה-t הרבה יותר צלולה וברורה. האמריקנים לא יאמרו" - היא עברה למבטא בריטי צלול - "Betty bought a bit of better butter. הם יאמרו" - כעת עברה למבטא אמריקני והבליעה את ה-t. "אם כן, אני אקרא את הפסקה פעם נוספת, ואז כולנו נקרא אותה ביחד. בסדר?" והיא החלה לקרוא:

Thirty little turtles in a bottle of bottled water. A bottle of bottled water held thirty little turtles. It didn't matter that each turtle had to rattle a metal ladle in order to get a little bit of noodles.

"טוב, מי יקרא ראשון?" שאלה המדריכה. כל תלמיד בתורו ניסה לשבור את שיניו ולהפיק מבטא אמריקני. חלקם הצליחו כבר בניסיון הראשון. אחרים, נו, בואו נאמר שלא הייתם מבלבלים בינם לבין ילידי קנזס, לו הם היו עונים לפנייתכם למחלקת איתור הכבודה של דלתא.

במשך חצי שעה הקשבתי לתלמידים המגמגמים, ובסופה שאלתי את המורה אם יורשה לי להשמיע גרסה אותנטית - בתור יליד מינסוטה, ממש במרכז המערב התיכון, אני עדיין מדבר כמו כל אחת מהדמויות בסרט פארגו. בהחלט, ענתה לי המורה. וכך קראתי את הפסקה:

A bottle of bottled water held thirty little turtles. It didn't matter that each turtle had to rattle a metal ladle in order to get a little bit of noodles, a total turtle delicacy... The problem was that there were many turtle battles for less than oodles of noodles. Every time they thought about grappling with the haggler turtles their little turtle minds boggled and they only caught a little bit of noodles.

הכיתה הגיבה במחיאות כפיים סוערות. בפעם הראשונה בחיי, קיבלתי תשואות רק משום שדיברתי מינֶסוֹטית. מצד אחד, יש משהו צורם בניסיון המלאכותי הזה לכפות מבטא על העובדים כדי לעמוד בתחרות העזה של העולם השטוח. אבל לפני שאתם מהנהנים בראשיכם במרץ, חִשבו על הצעירים הללו: הם משתוקקים להימלט משלשלאות המעמד הנמוך והבינוני, וליצור לעצמם עתיד טוב יותר. אם שיפור קל במבטא הוא המחיר שעליהם לשלם כדי לטפס בסולם החברתי, אין להם שום בעיה עם זה - כך הם טוענים.

"הם עובדים באווירה של מתח מתמיד," טוען נילֶקאני, מנכ"ל אינפוסיס. גם הוא מנהל מרכז שירות גדול. "מדובר בעבודה של עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אתה עובד ביום, ואז בלילה, ושוב למחרת היום." אך לדבריו, "המתח אינו גורם לניכור. מדובר במתח חיובי, שדוחף להצלחה. הם מתמודדים עם אתגרי ההצלחה, עם קצב החיים המהיר. רק אתגר אחד לא עומד בפניהם: הם לא צריכים לחשוש שלא יעמדו בפניהם אתגרים נוספים."

זו גם התחושה שקיבלתי לאחר שיחות עם רבים ממוקדני מרכז השירות. כמו כל התפתחות מודרנית, גם מיקור החוץ קורא תיגר על נורמות מסורתיות ועל דרך החיים של פעם. אבל שנים של עוני וביורוקרטיה סוציאליסטית מנעו מההודים המשכילים להתקדם, ורבים מהם מוכנים כעת לעבוד שעות ארוכות ומתישות. למותר לציין שלרבים מהם קל יותר וכדאי יותר לעבוד קשה ולהצליח בבּנגאלור מאשר לקום ולהגר לאמריקה - שם יצטרכו להתחיל חיים חדשים. בעולם השטוח הם יכולים להישאר בהודו, להרוויח לא רע ולא להיקרע מעל משפחתם, מחבריהם, מתרבותם ומהאוכל האהוב עליהם. בסופו של דבר מאפשרות להם המשרות החדשות להישאר יותר הודים. אנני אוּניקרישנאן, מנהלת כוח אדם ב-24/7, אמרה לי, "סיימתי את לימודי התואר השני במִנהל עסקים, ניגשתי למבחן GMAT והתקבלתי לאוניברסיטת פּוּרדוּ באינדיאנה. אבל לא יכולתי לנסוע, כי לא היה לי כסף. היום, אני כבר יכולה. [אבל] אני רואה שחלק גדול מהתעשייה האמריקנית מגיע לבּנגאלור, ואני כבר לא צריכה לנסוע לשם. אני יכולה לעבוד בחברה בינלאומית גם מפה. אני יכולה להמשיך לאכול אורז וסמבּאר [מאכל הודי מסורתי]. אני לא מוכרחה ללמוד לאכול סלט כרוב וסטייק בקר. אני ממשיכה לאכול אוכל הודי, ועובדת בחברה בינלאומית. אז למה לי לעבור לאמריקה?"

בבּנגאלור, שכרה של אנני מספיק לדירה קטנה ולמכונית, ורמת חייה גבוהה יחסית - לא פחות מרמת החיים שלה הייתה זוכה לו היגרה לארצות-הברית. כשמביטים בחלל הפתוח של 24/7, רואים שכל המחשבים פועלים על "חלונות" של מיקרוסופט. השבבים הם של אינטל; הטלפונים של לוּסֶנט. המזגנים הם של קֶריֶיר והמשקאות הם של קוקה קולה. יתרה מזאת, 90% מהמניות של 24/7 שייכים למשקיעים מארצות-הברית. משום כך, גם אם ארצות-הברית איבדה משרות מסוימות בתחום השירותים שהועברו להודו בשנים האחרונות, היקף הייצוא של חברות אמריקניות להודו - סחורות ושירותים כאחת - זינק משניים וחצי מיליארד דולר ב-1990 לחמישה מיליארד דולר ב-2003. למרות מיקור החוץ של משרות רבות מאמריקה להודו, כלכלתה הצומחת של הודו יוצרת דרישה למוצרים ולשירותים נוספים מארצות-הברית.

שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו.
לפני תשע שנים, כשתעשיית המכוניות היפנית "כיסחה" את זו של ארצות-הברית, כתבתי טור על משחק מחשב גיאוגרפי שנקרא "לאן נעלמה כרמן סנדייגו?" שיחקתי עם בתי בת התשע, אורלי, וניסיתי לעזור ולרמוז לה שכרמן נסעה לדטרויט. בתמימותי הרבה שאלתי: "היכן מיוצרות מכוניות?" ובלי להחסיר פעימה היא ענתה לי, "ביפן."
אופס!

נזכרתי בסיפור הזה כשביקרתי ב-Global Edge, חברה הודית לפיתוח תוכנה בבּנגאלור. מנהל השיווק של החברה, ראגֶ'ש רַאוֹ, סיפר לי ששוחח זה עתה בפעם הראשונה עם סמנכ"ל ההנדסה של חברה אמריקנית, בניסיון ליצור שיתוף פעולה עסקי. כשהציג את עצמו ואמר שהוא מתקשר מהודו, אמר לו הסמנכ"ל האמריקני, "נמסטֶה", ברכה הינדית נפוצה. רַאו הסביר, "לפני כמה שנים, אף אחד באמריקה לא רצה לדבר איתנו. עכשיו הם להוטים לעשות איתנו עסקים." וחלקם אף יודעים לומר שלום בהינדית. אני תוהה: כשתהיה לי נכדה, ואספר לה שאני נוסע להודו, האם היא תשאל, "סבא, שם מייצרים תוכנה, נכון?"

לא, עדיין לא, מותק. כל מוצר חדש - מתוכנות ועד יישומונים (widgets) - עובר תהליך מעגלי שמתחיל במחקר בסיסי. לאחר מכן, מחקר יישומי, תקופת הדגרה, פיתוח, בדיקה, ייצור, שיווק, תמיכה והמשך הפיתוח לצורך שיפור המוצר. כל אחד מהשלבים הוא ייחודי ודורש מיומנויות אחרות. בהודו, בסין או ברוסיה אין מסה קריטית של כישרונות הדרושה להשלמת כל התהליך בעבור תאגיד בינלאומי. ועם זאת, מדינות אלה ואחרות מפתחות בהתמדה את יכולות המחקר והפיתוח שלהן, וכיום הן מסוגלות להתמודד עם חלק גדול יותר מהשלבים שהזכרתי. כיום, יותר מתמיד, אנחנו עדים למה שמכונה "גלובליזציה של חדשנות", מונח שטבע סַטיאם צֶ'רוּקוּרי מ-Sarnoff, חברה אמריקנית למחקר ולפיתוח. נדמה שזה סופו של המודל הישן, של תאגיד בינלאומי - אמריקני או אירופי - שמשלים בכוחות עצמו את כל השלבים בתהליך הפיתוח המעגלי, מתוך המשאבים שעומדים לרשותו. יותר ויותר חברות אמריקניות ואירופיות מעבירות חלקים משמעותיים ממשימות המחקר והפיתוח שלהן לקבלני משנה בהודו, ברוסיה ובסין.

על-פי משרד טכנולוגיית המידע של ממשלת קָרנאטאקָה [מדינה בהודו], שם נמצאת בּנגאלור, הסניפים ההודיים של סיסקו מערכות, אינטל, יבמ, טקסס אינסטרוּמֶנטס וג'נרל אלקטריק הגישו כבר 1,000 פטנטים למשרד הפטנטים של ארצות-הברית. לטקסס אינסטרוּמֶנטס לבדה יש מאתיים וחמישים פטנטים המיוחסים לסניף ההודי. "הצוות של אינטל בבּנגאלור מפתח שבבי מיקרו-מעבד לטכנולוגיה האלחוטית של הפס הרחב, וכנראה שישיקו אותם כבר ב-2006," דיווח משרד טכנולוגיית המידע של קרנאטאקה, בהודעה שפרסם בסוף 2004. "ובמרכז הטכנולוגי של ג'נרל אלקטריק בבּנגאלור מפתחים מהנדסים רעיונות חדשים בתחום מנועי מטוסים, מערכות תחבורה ופלסטיק." אכן, בשנים האחרונות, ג'נרל אלקטריק שלחה בחזרה להודו מהנדסים הודים שעבדו בעבורה בארצות-הברית, כדי לעמוד בראש מאמצי המחקר הגלובליים שלה. כיום שולחת החברה לבּנגאלור גם עובדים שאינם הודים. ויבֶק פּול הוא נשיא ויפרו טכנולוג'יז ((Wipro Technologies, עוד חברת היי-טק הודית מובילה - אך הוא יושב בעמק הסיליקון, כדי להיות קרוב ללקוחות האמריקנים של החברה. לפני שהגיע לחברה ניהל פּול את מחלקת סורקי הסי-טי של ג'נרל אלקטריק, ועבד במילווקי. בזמנו, היה לו עמית צרפתי שניהל את מכירת המחוללים של ג'נרל אלקטריק מחוץ לצרפת.

"לא מזמן פגשתי אותו בטיסה," סיפר לי פּול, "והוא אמר לי שעבר להודו, כדי לעמוד בראש מחלקת המחקר של ג'נרל אלקטריק."

אמרתי לוויבֶק שזה פשוט מרנין, לשמוע על הודי שניהל מחלקה של ג'נרל אלקטריק במילווקי, אך מבצע כיום את עסקי הייעוץ של חברת ויפרו מעמק הסיליקון, ועל עמיתו הצרפתי שעבר לבּנגאלור כדי לנהל סניף של ג'נרל אלקטריק. העולם אכן שטוח.

בכל פעם שחשבתי לעצמי, זהו, שמעתי על כל המשרות הכי מוזרות שהועברו לקבלני משנה בבּנגאלור, גיליתי פתאום עוד אחת. ידידי הטוב ויבֶק קוּלקארני ניהל בעבר את המשרד הממשלתי האחראי על עידוד משקיעים זרים, שממוקם בבּנגאלור. לאחר שסיים את תפקידו ב-2003, הקים חברה בשם B2K, עם מחלקה בשם Brickwork. המחלקה מציעה עוזר אישי בהודו למנהלי חברות עסוקים מכל רחבי העולם. בואו נאמר שאתם מנהלים חברה גדולה, ונתבקשתם להרצות בעוד יומיים בליווי מצגת של פּאואר-פּוינט. "העוזר האישי המרוחק" שלכם, שנמצא בהודו ועובד במחלקת Brickwork, יבצע למענכם את כל המחקר הדרוש, יכין מצגת יפה וישלח לכם את כל החומר בדואר אלקטרוני. הנאום והמצגת יחכו על שולחנכם ביום המיועד.

"בסוף יום העבודה בניו-יורק, תוכלו להעביר לעוזר האישי המרוחק שלכם רשימת משימות שיש לבצע, והכול ימתין על שולחנכם למחרת בבוקר," הסביר לי קוּלקארני. "בגלל הבדלי השעות, בהודו יכולים לעבוד בזמן שאתם ישנים, ולהשלים את המלאכה עד לתחילתו של יום עבודה חדש." קוּלקארני הציע לי לשכור עוזר אישי מרוחק שיבצע את המחקר הדרוש לספר זה. "הוא או היא יכולים לקרוא ספרים ומאמרים ולסכם אותם במקומך. כשתתעורר, תמצא את הסיכומים בתיבת הדואר הנכנס שלך." (השבתי לו שאף אחד לא יוכל לבצע את העבודה יותר טוב מעוזרתי הוותיקה מיה גוֹרמן, שיושבת במרחק שלושה מטרים ממני!)

עוזר אישי מרוחק עולה בסביבות 1,500 עד 2,000 דולר בחודש. בהודו יש מאגר עצום של בוגרי אוניברסיטאות שמהם יכולה Brickwork לגייס את עובדיה, כך שלא חסרים מוחות מבריקים שייתנו לכם תמורה לכספכם. כפי שכתוב בעלוני השיווק של המחלקה, "מאגר הכישרונות ההודי מספק לחברות גישה בלתי-מוגבלת לקשת רחבה של עובדים מיומנים. בנוסף לבוגרי אוניברסיטאות "טריים" - שניים וחצי מיליון בשנה - מצטרפות היום לשוק העבודה נשים מבריקות ומיומנות, שהיו עד עכשיו עקרות בית." מבתי-הספר לעסקים, כתוב בעלון, יוצאים מדי שנה 89,000 בוגרי תואר שני במִנהל עסקים.

"התגובות היו נלהבות," סיפר לי קוּלקארני, והלקוחות מגיעים משני תחומים עיקריים. חלקם יועצים אמריקנים בתחום ביטוח הבריאות, שזקוקים בדחיפות לניתוח נתונים ולמצגות פּאואר-פּוינט. אחרים הם יועצי השקעות אמריקנים ומנהלי חברות לשירותים פיננסיים, אשר לעיתים קרובות זקוקים לעלונים מהודרים ומושקעים, עם גרפים שממחישים את היתרונות הטמונים בהנפקה כלשהי, או בהצעת מיזוג. במקרים של מיזוג מכינים עובדי Brickwork את אותם חלקים בדוח שעוסקים בתנאי השוק ובמגמותיו; את כל המידע הדרוש להם הם יכולים להוציא מהאינטרנט ולסכם בפורמט הדרוש. "את הפרטים המרכזיים, כמו תמחור העסקה, הבנקאים מוסיפים בעצמם," אמר קוּלקארני. "אנחנו מבצעים את העבודה הבסיסית, והם מוסיפים את כל מה שדורש ניסיון פיננסי, ניתוח מעמיק ואצבע על הדופק של השוק." צוות העוזרים המרוחקים עוסק כיום בפרויקטים רבים ומגוונים, והידע שנצבר מתרחב והולך. העובדים חדורי מוטיבציה, ושואפים לבצע גם את המשימות הקשות יותר - אלה שדורשות פתרון בעיות, הדגיש קוּלקארני. "הרעיון הוא ללמוד עוד ועוד. אתה תמיד נבחן. אין סוף ללימודים... ואין סוף למה שאנחנו מסוגלים לעשות. השמים הם הגבול."

בניגוד לקולומבוס, אני לא הסתפקתי בהודו. החלטתי לתור את המזרח הרחוק ולחפש הוכחות נוספות להשתטחות העולם. אחרי הודו נסעתי לטוקיו, שם הזדמן לי לראיין את קֶניצ'י אוהמַיי, היועץ האגדי לשעבר של מקינזי ושות' (McKinsey & Company) ביפן. אוהמיי עזב את החברה והקים עסק משלו, אוֹהמיי ושות'. ומה הוא עושה? הוא כבר לא מייעץ, הסביר לי אוהמיי. כיום, הוא מחלוצי העברת משרות יפניות פשוטות לקבלני משנה בסין, בעיקר מרכזי שירות וספקי שירותים דוברי יפנית. "חזור שנית?" שאלתי. "לסין? הרי יפן כבשה את סין, והותירה טעם רע בפיהם של הסינים."

נכון, השיב לי אוהמיי, אך הם השאירו מאחור גם דוברי יפנית רבים, ששימרו בסין פלח קטן מהתרבות היפנית - מסושי ועד קריוקי - בעיקר בצפון-מזרח סין, סביב עיר הנמל דליאן. בעבור היפנים, דליאן הפכה לבּנגאלור של העולם האנגלוסקסי: התחנה המרכזית למיקור חוץ. ייתכן שהסינים לעולם לא יסלחו ליפן על מה שעוללה לסין במאה שעברה. מצד שני, הסינים דבקים במטרתם - להוביל את העולם במאה הבאה - ולשם כך הם מוכנים לרענן את היפנית שלהם, ולספק שירותי מיקור חוץ ליפן.

"תהליך הגיוס פשוט למדי," סיפר לי אוהמיי בתחילת 2004. "בערך שליש מהתושבים באזור [דליאן] למדו בתיכון יפנית כשפה שנייה. המון חברות יפניות עטות על המציאה." החברה של אוהמיי מבצעת בסין בעיקר עבודות של הכנסת נתונים. היפנים שולחים לדליאן מסמכים שנכתבו ביפנית ובכתב-יד - הם מפקססים אותם לסין, או סורקים את המסמכים ושולחים אותם בדואר אלקטרוני. העובדים בסין מקלידים את המסמכים ביפנית לתוך מסדי נתונים דיגיטליים. החברה של אוהמיי פיתחה תוכנה שמפרקת לחבילות מידע את כל המסמכים שצריך להכניס למסד הנתונים. חבילות המידע נשלחות להקלדה ביפן או בסין, בהתאם למידת המיומנות הדרושה, ומורכבות שוב לתוך מסד הנתונים של החברה בטוקיו.

"פיתחנו יכולת לשלוח את העבודה לעובד המתאים והמיומן ביותר בתחום." החברה של אוהמיי שכרה לעבודה יותר מ-70,000 עקרות בית, חלקן מומחיות למינוח משפטי או רפואי, ואלה מבצעות את ההקלדות בבית. לאחרונה, הרחיבה החברה את שירותיה, והיא מכינה שרטוטי מחשב דיגיטליים לחברות בנייה יפניות. "ביפן, כל קבלן או אדריכל שנשכר בידי לקוח לבנות לו בית," הסביר לי אוהמיי, "משרטט את התוכניות על נייר מילימטרי - רובם לא משתמשים במחשבים." התוכניות ששורטטו ביד נשלחות בדואר אלקטרוני לסין, שם ממירים אותן לשרטוטים דיגיטליים הנשלחים בחזרה לחברת הבנייה בדואר אלקטרוני. "שכרנו לעבודה את מיטב העובדים בסין," הוסיף אוהמיי, "וכעת הם מעבדים דיגיטלית שרטוטים של שבעים בתים ביום."

הסינים משרטטים תוכניות של בתים שנבנים ביפן, כמעט שבעים שנה לאחר שצבא יפני חמסני כבש את מדינתם, והחריב בדרכו אלפי בתים. אולי יש עוד תקווה לעולם השטוח הזה...

© כל הזכויות שמורות לאריה ניר הוצאה לאור

העולם הוא שטוח - תומס ל. פרידמן
The World Is Flat: A Brief History of the Twenty-first Century - Thomas L. Friedman


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *