» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים באוגוסט 2006       חזור

משה של פרויד
מאת: יוסף חיים ירושלמי
Freud`s Moses: Judaism Terminable and Interminable - Yosef Hayim Yerushalm

ההוצאה: שלם ספרו של ירושמלי מציע תובנות מרתקות בעניין המחלוקת האופפת את רגשותיו של פרויד כלפי יהדותו. ירושלמי מנתח את כוונותיו של פרויד בכתיבת "משה האיש ואמונת הייחוד" - חיבורו היחיד המוקדש במפורש לנושא יהודי. הוא מציג את הספר בתור ההיסטוריה הפסיכואנליטית של היהודים, היהדות והנפש היהודית - ניסיונו של פרויד לגלות, בצל הנאציזם, מה עשה את היהודים למה שהם. יוסף חיים ירושלמי הוא פרופסור להיסטוריה יהודית, תרבות וחברה בקתדרה על שם סאלו בארון ומנהל המרכז ללימודי ישראל והיהדות באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.

ביקורות:
" ספרו [של יוסף חיים ירושלמי] על משה ופרויד חושף רבדים עמוקים ביחסו המורכב של פרויד למסורת היהודית, ללשון העברית ולספרות הדתית היהודית, ובתוך כך[גם יחסו] לאביו שלו"
- יוסף דן, חתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל

"גיליתי את האוצר של ארכיון זה [של פרויד] מואר על ידי תרגום חדש ופרשנות מקורית בספרו היפה של יוסף חיים ירושלמי, 'משה של פרויד'. הספר הותיר בי רושם עז".
- ז'אק דרידה, Mal d'archive

" התבוננות בקו המחשבה החודר של חוקר מבריק בן-זמננו כשהוא מתמודד עם אחד ההוגים הגדולים של העידן המודרני, היא זכות מיוחדת המוליכה להרפתקה אינטלקטואלית מהמעלה הראשונה, הרפתקה שאסור להחמיץ".
- New York Newsday

"מחקרו של ירושלמי נעשה קו ההתחלה החדש למחקר על פרויד".
- סנדר גילמן, Journal of the History of Medicine

"ניתוח ראשון, מקיף ומקורי של ידיעותינו על הרקע היהודי של זיגמונד פרויד, על סמך גילוי של חומר חדש. השיח עם הגותו של מייסד הפסיכואנליזה, שמתפתח בסיום הספר, הוא תרומה ייחודית לאופן שבו מבינה הגישה הפסיכואנליטית את מהותן של היהדות והנצרות".
- משה אידל, האוניברסיטה העברית

משה של פרויד, יהדות סופית ואינסופית, מאת יוסף חיים ירושלמי בהוצאת שלם, תרגום: דן דאור, עורכת הסדרה: יעל חזוני, עיצוב עטיפה: אריקה הלבני, 200 עמודים.

מתוך הספר: אל הקורא העברי
יוסף חיים ירושלמי
קראתי אי שם שש"י עגנון אמר פעם לסופר יהודי אמריקני, שאם ספר יהודי אינו קיים בעברית אין לו שום קיום. ואם יש במימרה זו מן המופרז, נדמה לי שלאור ההיסטוריה היהודית יש בה גם מן האמת. מאז שהופיעה המהדורה הראשונה של משה של פרויד בשנת 1991 נעשו בארץ שני נסיונות לתרגם אותו לעברית, אבל שניהם לא מצאו חן בעיניי ועלו בתוהו. הבנתי שהספר מאוד קשה לתרגום, ולא רק בגלל הסגנון האנגלי החריג שלי, אלא גם בגלל חוסר היציהות וההסכמה בקביעת מונחים פסיכואנליטיים בעברית. כך עברו שנים וכבר התייאשתי, עד שלפתע הגיעה אליי הצעה מהוצאת שלם להתחיל מחדש במפעל התרגום, ולהשקיע בו את נסיונם הרב ואת כל מה שדרוש להואת תרגום מושלם ונאמן.

למזלי הגדול בחר המכון בדן דאור, מתרגם שהוא אמן ממש ושולט בשתי השפות כאחת (וגם ברבות אחרות), ואחרי שקבלתי לדוגמה את תרגומו לתחילת הספר, הסכמתי בהתלהבות. שהותי בארץ לפני שנה נתנה לי הזדמנות לשוחח איתו, לקבוע יחד כמה קווי יסוד, ולברר כמה סתומות. אני מודה לו מקרב לב על כל עמלו, וכן נתונה תודתי להוצאת שלם על יזמתם, למרינה פיליפודי שעמדה איתי בקשר לאורך כל הדרך, ולעורכים המצויינים שעברו בקפדנות על כל הטקסט. ספרי זה כבר תורגם לכמה שפות, אבל שמחתי כפולה ומכופלת שזכיתי סוף-סוף לראותו בלבוש עברי כה נאה.

אשר לספר עצמו, פרט להקדשה לא שיניתי במאומה את הטקסט המקורי וגם לא ניסיתי לעדכן את הביבליוגרפיה. הספרים והמאמרים על פרויד בשפות שונות מתרבים מדי שנה בממדים עצומים, ובין כה וכה כבר עברתי מפרויד לעיסוק בנושאים אחרים לגמרי. כמובן, לו כתבתי את ספרי בעברית מלכתחילה, הוא היה שונה פה ושם. למשל, לקורא עברי לא הייתי חייב להסביר מונחים כמו "השכלה" או "מליצה", ועוד.

על הביקורת שקיבל ספרי אין לי בדרך כלל תלונות כי רובן היו חיוביות. באחרות לא מצאתי שום טענה משכנעת דייה לשנות את עמדותי היסודיות. רק שני פירושים, הנשמעים לפעמים מפי אוהדי הספר, הפתיעו אותי:

א. שמטרתי הייתה להוכיח שהפסיכואנךיזה בתור מדע או שיטת מחשבה היא יהודית במהותה, גישה שדחיתי במילים ברורות בגוף הספר ואין צורך לחזור עליהן. השאלה אם פרויד עצמו חשב שתורתו היא יהודית, או העובדה שהתנועה הפסיכואנליטית הייתה בראשיתה תנועה של יהודים, אלה עניינים אחרים הראויים למחקר נוסף.

ב. שבפרק האחרון, ה"מונולוג עם פרויד", אני חדל להיות היסטוריון. לזה אשיב רק שבמחשבותיהם ובדמיונם היסטוריונים טובים מדברים תכופות עם המתים, אם כי לא בגלוי כפי שעשיתי כאן עם פרויד. המונולוג שלי הוא תכסיס רטורי, ומבחינת תוכנו רק היסטוריון היה יכול לכתוב אותו. לו רציתי יכולתי לכתוב את הפרק הזה בגוף שלישי שגרתי, אבל לי נדמה שזה היה גורע מכוחו.*

* רטוריקה וסגנון סתם קישוטים לתוכן ההיסטורי אל חלק מן ההוכחה ההיסטורית עצמה. ראה על זה את ספרו החשוב של קרלו גינזבורג, Carlo Ginzburg, History, Rhetoric, and Proof(Hanover-London:Brandeis,1999)

לבסוף אזכיר רק תגובה אחת למשה של פרויד, וזאת מפני שבשבילי היא הייתה מעניינת, וגם כי הובילהאותי למפגש בלתי צפוי, שהוא משמעותי לגביי עד היום. אני מתכוון לז'אק דרידה ולספרו Mal d'archive ,(פריז, 1995) אשר חלק נכבד ממנו דן בספרי. בקצרה, דידרה עשה כדרכו דקונסטרוקציה של הטקסט שנראתה לי מבריקה ואפילו מפתה, ובכל זאת לא יכולתי לקבל את מסקנותיו. התכתבנו, ואחרי זמן מה נפגשנו, ומן הרגע הראשון פרחה בינינו ידידות, וזאת על אף חילוקי הדעות בינינו בקשר לפרויד, שלא זזנו מהם. לא אכנס לפרטים כי הספר שלו פתוח לכל קורא (הוא קיים גם בתרגום אנגלי בשם

Archive Fever, שיקגו, 1996). העיקר, ידידות זו הייתה לי יקרה מאוד, מעל ומעבר לוויכוח בינינו שלא פגע בה כלל. הרבה למדתי מדרידה, הרבה קיבלתי מאישיותו המקסימה. הבנתי דרכו אפילו דברים שכבר ידעתי, אבל הודות לו הם עברו מן הראש אל הלב - ששערי פירוש לא ננעלו אפילו כשהם מנוגדים לכוונת המחבר, ושוויכוח לשם שמים הוא ויכוח למען האמת ולא למען הניצחון. לצערי הרב נפטר דרידה לפני כשנה, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.

"לספרים גורל משלהם" קובע הפתגם הלטיני העתיק שכבר ציטטו אותו רבבות פעמים.
אבל משום מה כמעט נשכחה התחלת המשפט, והיא - "כפי תפיסת הקורא".

ובכן - "Pro captu lectoris habent sua fata libelli"
"כפי תפיסת הקורא יש לספרים גורל משלהם".

וכעת קוראים נעימים, גורלו של ספרי תלוי בכם.

יוסף חיים ירושלמי, ניו יורק
כסלו התשס"ו, דצמבר 2005

משה של פרויד - יוסף חיים ירושלמי
Freud`s Moses: Judaism Terminable and Interminable - Yosef Hayim Yerushalm