Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים בספטמבר 2006       חזור

מכתבים לעורך דין צעיר
מאת: אלן דרשוביץ
Letters to a Young Lawyer - Alan M. Dershowitz

ההוצאה:

כנרת - זמורה ביתן

האם עורכי דין טובים צריכים להגן על אנשים רעים? האם יש מוסר מוחלט? מתי להיאבק ומתי להיכנע? האם עורך דין יכול להיות אדם טוב?

כמגן הצדיקים והלא-כל-כך-צדיקים, אלן דרשוביץ הפך אולי לפרקליט הנודע והנועז ביותר באמריקה בהיותו חלק מצוות ההגנה של או. ג'יי. סימפסון.

הוא החליט לרכז את התובנות ואת הניסיון העשיר שלו בספר זה, הכתוב במתכונת של מכתבים אישיים ומיועד לעורכי דין צעירים בראשית דרכם המקצועית (וכמובן גם לעורכות דין צעירות בראשית דרכן המקצועית).

מכתבים לעורך דין  צעיר
שתפו אותי

בין הסוגיות המעשיות, המוסריות והתיאורטיות שבהן הוא עוסק, דרשוביץ שוזר זיכרונות אישיים מילדותו, מבגרותו ומכמה מן המשפטים הנודעים שניהל, ומגלה שוב את כישרון הכתיבה הסוחף שלו, שיכבוש גם את הקורא הלא מקצועי.

אלן דרשוביץ הוא ראש הפקולטה ע"ש פליקס פרנקפורטר בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. הוא מתגורר בקמברידג', מסצ'וסטס.

מכתבים לעורך דין (לעו"ד) צעיר מאת אלן דרשוביץ בהוצאת כנרת וזמורה ביתן, מאנגלית: ענבל שגיב, עיצוב עטיפה: אמרי זרטל, 200 עמודים.

מתוך הספר הפרק הראשון:
בחר את גיבוריך בקפידה

עורכי דין נוטים להעריץ גיבורים. אולי כיוון שאנחנו פועלים לעתים קרובות בתחומים מעורפלים מבחינה אתית, יש לנו צורך ליצור לעצמנו דמויות מופת גדולות מהחיים שאפשר ללכת לאורן. אנחנו מכסים על היבלות של גיבורינו והופכים אותם לקדושים שאינם שוגים לעולם. במשך הזמן אנחנו מגלים את האמת ומתאכזבים, אם לא מתפכחים מאשליותינו. אני יודע זאת, היות שעברתי את התהליך כמה וכמה פעמים.

עם הגיבורים המשפטיים שלי נמנו קלרנס דארו, אוליבר וֶנדל הולמס, לואיס ברנדייס, פליקס פרנקפורטר, הוגו בלֶק, ויליאם א´ דאגלס, תרגוד מרשל וויליאם ברֶנַן - וכן שני השופטים שאצלם שימשתי עוזר משפטי, דייוויד בייזלון וארתור גולדברג. נכללו עמם גם אחדים מהמורים שלי למשפטים בייל ועמיתים מבוגרים ממני בהרווארד. רציתי להיות כמו ענקי המשפט האלה. גדלתי בקהילה ובמשפחה שהיו בהן מעט שופטים או עורכי דין. אני זוכר היטב שביקשתי מסבתי המהגרת שתעשה לי הכרה עם ידידה, השופט בֶרֶנקוף. היא שאלה אותי מדוע אני רוצה לפגוש את ברנקוף. אמרתי לה, כי הוא שופט. סבתא צחקה ואמרה לי שברנקוף הוא קצב. "אז למה את תמיד קוראת לו שופט?" שאלתי. "כי זה השם שלו," אמרה סבתא. "ג´ורג´." במבטא היידי הכבד שבפיה, השם ג´ורג´ נשמע כמו ג´אדג´ - שופט. אבל ג´ורג´ ברנקוף היה הדבר הקרוב ביותר לשופט אמיתי בשכונת ברוקלין של ילדותי. לפיכך חיפשתי דמויות חיקוי ומצאתי אותן בקרב השופטים, עורכי הדין והמרצים למשפטים הללו - החיים והמתים כאחד.

קראתי כל מה שיכולתי על גיבורי המתים. כשהייתי סטודנט, ביוגרפיות משפטיות היו בדרך כלל "הַגיוגרפיות", תולדות חיי קדושים. גדלתי בעידן שבו כתבו על רוב הדמויות הציבוריות דברי הלל. בתקופתי האדירו את קלרנס דארו בספר Attorney for the Damned (פרקליט המקוללים). אוליבר ונדל הולמס זכה לשבחים ב-Yankee from Olympus (יאנקי מן האולימפוס). תומס מור היה גיבור של מחזה ושל סרט בשם "אדם לכל עת".

לעולם לא אשכח את היום שבו ראיתי את השחקן הדגול פול מוני מגלם את עורך הדין הדגול קלרנס דארו בברודוויי, במחזה "משפט הקופים". כשצפיתי ב"דארו" (הוא נקרא "דרמונד") העורך חקירה צולבת ל"ויליאם ג´נינגס ברייאנט" (שנקרא "בריידי"), ידעתי בדיוק איזה מין עורך דין אני רוצה להיות, וחייב להיות. לעולם גם לא אשכח את היום, שנים רבות לאחר מכן, שבו נודע לי לראשונה כי דארו כמעט בוודאות שיחד עדים ומושבעים כדי להבטיח זיכויים או כדי לפסול חבר מושבעים במשפטים פליליים. הייתי הרוס. לגיבור שלי לא היו רק רגלי חרס; דמותו כולה התפוררה לנגד עיני. התבקשתי לכתוב סקירה על ספר חדש על דארו שכתב ג´פרי קוהאן. המחבר, שבדרך כלל אהד את גיבור ספרו, טען באופן משכנע כי דארו, שרצה לתת הזדמנות שווה ללקוחותיו הרדיקליים מארגוני העובדים מול התאגידים הגדולים שלחצו להרשעתם, היה חייב להיעזר בתשלומי שוחד. אני לא השתכנעתי. היו מניעיו של דארו אשר היו, הראיות המשכנעות שהוא שיחד מושבעים פסלו לנצח את דארו מלשמש מופת חיקוי לפרקליטים. אין כל הצדקה להשחתת המערכת המשפטית, גם כשהדבר נעשה כדי להשוות את הסיכויים.

קוהאן כתב בספרו שבתי הספר למשפטים אינם מלמדים שימוש באמצעים כגון שוחד. בביקורתי על הספר הסכמתי איתו:

הסיבה לכך שאיננו מלמדים "אמצעים" כאלה בבית הספר למשפטים היא שאין אלה כלים של עורכי דין. ייתכן אמנם שהם משמשים מהפכנים ואחרים הפועלים מחוץ למערכת, וייתכן שניתן אפילו להצדיקם בשיקול מהפכני של קידוש אמצעים ומטרה. אבל עורך דין, המבצע עבודה של עורך דין, אינו יכול להשתמש באמצעים כמו אלה, בלא הבדל מה הפרובוקציה הניצבת מולו. עורך הדין רשאי להתמרמר על שחיתותם של יריביו; עורך הדין רשאי לחשוף או לגנות - או אולי אפילו זכאי לפרוש מעיסוקו המשפטי ולהפוך למהפכן, אם המטרה צודקת והפרובוקציה חמורה דיה.

אבל עורך הדין אינו רשאי להפוך לחלק מן השחיתות במטרה ללחום למען הצדק כעורך דין. אם דארו חצה את הקו הזה, כפי שקוהאן טוען בצורה משכנעת שחצה, כי אז אין הוא ראוי לאדרת הכבוד שנשא בגאווה על כתפיו במשך רוב המאה הזאת. אלה מאיתנו שבמשך שנים רבות ראו בדארו גיבור יתאכזבו לגלות את רגלי החרס שלו, אבל... תובענותיה הנוקשות של ההיסטוריה חייבות לגבור על כל נטייה להאדרה, גם כאשר מדובר באחד הפרקליטים המעטים מאוד שהיה סיכוי להציגו כקדוש משפטי.

אבל הניסוחים האקדמיים האלה הסתירו אכזבה אישית - אפילו יגון - שלא היה לי נוח לחשוף. בניגוד למפקד המשטרה בסרט "קזבלנקה", המביע זעזוע מזויף כשהוא מגלה משחקי הימורים ב"בר של רִיק", הזעזוע שלי היה אמיתי ועמוק. הוא נמשך שבועות. לא חדלתי לחשוב על האופן שבו הִטעה אותי דארו להאמין שהוא עורך דין מהסוג שרציתי להיות. אף על פי שדארו מת שנים לפני כן, כעסי עליו היה אישי מאוד - מסוג הכעס שאתה עשוי להרגיש כלפי חבר קרוב או מאהב שבגדו בך. מעולם לא התגברתי עליו.

היחס שלי היה אישי פחות כאשר גיליתי שלרוב גיבורי האחרים היו רגלי חרס - או לפחות רגל חרס אחת. תהליך ההתפכחות מן האשליות היה הדרגתי יותר. התאכזבתי לאט יותר כשגיליתי כמה מזוויעים היו הערכים שאוליבר וֶנדל הולמס צידד בהם במכתבים פרטיים לחברים. הוא תמך בעיקור - אולי אפילו בחיסול - של "לא כשירים". הולמס כתב בחיוב על הרג של "כל אדם שמתחת לתקן" ועל "המתה של תינוקות שלא עברו את הבחינה." כתמיכה בחוקיות של עיקורי חובה, הוא אישר עיקור של אישה שסווגה בטעות כ"רפת שכל". אלפי בני אדם, שרבים מהם אובחנו שלא כהלכה, עוקרו בעקבות התקדים של הולמס. אפילו הנאצים ציטטו את התקדים הזה כתמיכה בתוכנית השבחת הגזע שלהם.

כעסי על פליקס פרנקפורטר, שאני מחזיק היום בקתדרה שלו בהרווארד, היה בהחלט רב כשקראתי על סירובו לעזור ליהודי אירופה בזמן השואה, אבל את שופט בית המשפט העליון פרנקפורטר פגשתי עוד קודם לכן והוא לא מצא חן בעיני - הוא נראה לי קטנוני ומתרפס - כך שהאכזבה היתה מאופקת. לא כן במקרה השופט בלק, שידעתי שהיה חבר בקו קלוקס קלאן לפני שהתמנה לבית המשפט העליון, אבל חשבתי שהתגבר על גזענותו המוקדמת. ואז, בשנה שבה הייתי עוזר משפטי בבית המשפט העליון, הוא נאם בפני קבוצת עוזרים משפטיים והיה ניכר שעדיין יש לו דעות קדומות גזעניות.

הוא גם עשה עלי רושם של אדם נוקשה ביותר, לא פתוח לרעיונות חדשים. שופט בית המשפט העליון דאגלס, שהיה פתוח לרעיונות, נהג ברשעות כלפי המתמחים, המזכירות ושאר אנשי הסגל של בית המשפט. היה לו גם ריב עם השופט דייוויד בייזלון, אצלו התמחיתי, שחשף לגביו משהו שהפתיע אותי. בייזלון התבקש לנאום במועדון פרטי שבו דאגלס היה חבר. המועדון לא קיבל לשורותיו יהודים או שחורים. בייזלון, שהיה יהודי, סירב להזמנה והצהיר כי אינו מוכן לנאום בפני מועדון שהוא - ואחרים - אינם רשאים להצטרף אליו. דאגלס צילצל אליו והתחיל לנזוף בו בטלפון בשל "צרות המוחין" שלו. בייזלון סימן לי להרים את השפופרת השנייה ולהקשיב. לא האמנתי למשמע אוזני. נושא דגל השוויון בין הגזעים והדתות ניסה לשכנע את הבוס שלי להתפשר על עקרונותיו ולנאום בפני מועדון הדוגל באפליה. בייזלון עמד על דעתו ודאגלס טרק את הטלפון בכעס.

לגיבורים האחרים שלי - לואיס ברנדייס, ויליאם ברנן ותרגוד מרשל - היו מגרעות קלות יותר, ואף על פי כן, כשגיליתי אותן - התאכזבתי. ברנדייס נהג מדי פעם באורח מפוקפק מבחינה אתית כעורך דין, היות שלפעמים הוא ראה את עצמו כ"פרקליט של המצב" ולא כעורך דין של לקוח מסוים. ברנן סירב במשך שנים רבות לשכור נשים לתפקיד עוזרות משפטיות, ופיטר עוזר משפטי - לדרישתו של נשיא בית המשפט העליון אֶרל וורֶן - כאשר הפעילות השמאלנית של העוזר עוררה מחלוקת ביקורתית בתקשורת. למרשל קרה לעתים קרובות שלא היה מוכן היטב כשטען בתיקים, אפילו בתיקים חשובים בבית המשפט העליון. אני עדיין רוחש לשלושת השופטים האלה הערצה גדולה, אף כי אני יודע שלא היו מושלמים.

כך הדבר גם לגבי שני השופטים שאצלם עבדתי. כאשר נמצאים ועובדים במחיצתו של אדם על בסיס יומיומי, מעלותיו וחסרונותיו מועצמים. "איש איננו גיבור בעיני משרתו האישי," אומר פתגם אנגלי ישן, ואף שופט לא יכול להיות קדוש נקי מרבב בעיני עוזריו המשפטיים. אבל השופט דייוויד בייזלון ושופט בית המשפט העליון ארתור גולדברג שימשו לי שניהם דמויות מופת לא-מושלמות במובנים חשובים רבים, כמו גם כמה ממורַי ומעמיתַי המבוגרים ממני.

לכן, בלי גיבורים ובלי סגידה להם, בבקשה. תוכל להעריץ בני אדם בעלי תכונות מעוררות התפעלות, אבל הבן שלכולם יש נקודות תורפה אנושיות, ויש שנקודות התורפה שלהם רבות יותר משל אחרים. צפה לאכזבה, במיוחד אם תזכה פעם להכיר אישית את מושאי ההערצה שלך. למד לחיות עם האכזבות ובכל זאת לחקות אותן תכונות הראויות לחיקוי אצל דמויות המופת שלך. אבל גם קווי אופי יחידים במינם מתקיימים רק לעתים נדירות בלא פגמים.

תחום המשפט הוא מקצוע לא מושלם, שההצלחה מושגת בו לעתים נדירות בלבד מבלי להקריב במידת מה את העקרונות. לפיכך כל עורכי הדין - ורוב האחרים הפועלים במקצוע זה - יהיו בהכרח לא מושלמים, בעיקר בעיני אידיאליסטים צעירים. אין צדק מושלם, ממש כפי שאין ערכים מושלמים בתורת המוסר. אבל יש עוול מושלם, ואנחנו מזהים אותו כאשר אנחנו רואים אותו.

אני יכול רק לדמיין לעצמי איך תלמידי משפטים רבים, שלימדו אותם להתייחס ביראת כבוד לשופטי בית המשפט העליון שלנו, ודאי הגיבו כאשר השתכנעו שחמישה מבין השופטים הפרו את שבועתם לתפקיד כשהפסיקו את ספירת הקולות הידנית בפלורידה בבחירות לנשיאות של שנת .2000 שבועת השופטים מחייבת כל שופט להישבע "לא להטות משפט ולא להכיר פנים..." למרות שבועה זאת, חמישה שופטי בית המשפט העליון - בהתעלמות מוחלטת מהחלטותיהם וכתביהם הקודמים - הפסיקו את הספירה כדי להבטיח את בחירתו של אדם מסוים - ג´ורג´ ו´ בוש.

הם לעולם לא היו מפסיקים את הספירה בנסיבות משפטיות זהות אילו התוצאה היתה צפויה להבטיח את ניצחונו של אַל גור. אם אינכם מאמינים בזה, חשבו על הסוגיה ההיפותטית הבאה המוצגת לתלמידי בית ספר למשפטים: נניח שחצי שנה לפני פרשת הבחירות היו אלף מקרב בכירי המרצים במשפט חוקתי, מחוקקי בית המשפט העליון והעיתונאים המסקרים את בית המשפט העליון, מקבלים אומדן לגבי נטיית הרוב בתיק פלורידה. אבל הנה התפנית בעלילה: שמות המתדיינים ושיוכם המפלגתי עלומים.

האם מישהו מאמין שהמומחים היו צופים את ההחלטה שבסופו של דבר הצביעו בעדה חמישה השופטים? נהפוך הוא, הרוב ודאי היו צופים כי לאור החלטות קודמות שלהם, היתה סבירות קלושה ביותר שנשיא בית המשפט העליון ויליאם רֶנקוויסט והשופטים אנטונין סקאליה, קלרנס תומס וסנדרה דיי אוקונור יצטרפו להחלטה כזאת. הרי שופטים אלה פסקו שוב ושוב כי אין להפר את סעיף ההגנה השוָוה כאשר המדינה מוציאה להורג רוצחים מורשעים על סמך קני מידה מדויקים הרבה פחות. אילו סגן הנשיא אל גור היה מוביל בכמה מאות קולות, והמושל ג´ורג´ ו´ בוש היה מבקש ספירה מחודשת, אין לי ספק כי שופטי בית המשפט העליון הללו היו לועגים לכל טענת הגנה זהה שהיה גור מציג.

אם אני צודק, איך אפשר לקרוא לזה מלבד הטיית משפט והכרת פנים? פסיקה על סמך דעה פוליטית אישית או מפלגתית - על סמך ההשתייכות המפלגתית של המתדיינים - היא הפרה של הכלל הראשון של המשפט. לעולם אין לפסוק במשפט על סמך משוא פנים.

על ההחלטה הזאת כתבתי בפירוט רב במקום אחר. הטענה שאני מציג כאן שונה במקצת. היא נוגעת להתפכחות הנלווית לגילוי כי יש בבית המשפט העליון שופטים שפשוט מרמים. סביר להניח שכבר חשדת שיש שופטים בערכאות הנמוכות יותר, המפלים לטובה עורכי דין ומתדיינים שתמכו בבחירתם או במינויָם. אבל שופטים בבית המשפט העליון? זאת היתה הפתעה אפילו לציניקן ותיק כמוני. מה הגילוי הזה עושה למחויבותך לשלטון החוק? האם הוא נותן גם לך רשות לרמות?

תקוותי היא שהוא רק מכפיל ומשלש את המחויבות שלך לשלטון החוק וליושר מוחלט ביישומו. מן הראוי שגם יגביר את חשדנותך לגבי כל המוסדות המשפטיים והשיפוטיים. אל תבטח באף אדם הנמצא בעמדת כוח, לרבות - ובעיקר - שופטים. אל תקבל חוות דעת שיפוטיות כלשונן. חזור וקרא את הפרוטוקול. בדוק מחדש את אזכורי התיקים. אתה תופתע מן התכיפות שבה תגלה כי שופטים "ייפו" את העובדות ואת החוק. לעתים קרובות מדי מתייחסים משקיפים משפטיים אל היושר האינטלקטואלי של שופטים כאל דבר המובן מאליו. מתפקידך לעשות עבודה טובה יותר. אם משהו מריח לך לא טוב, פנה אל מועצת המשפט, אל לשכת עורכי הדין, אל הקונגרס. בה בעת, הגן על עצמך מפני האשמות על התנהגות לא מקצועית על ידי כך שתהיה בטוח לחלוטין בביקורת שלך (אל תשכח ששופטים ועורכי דין מגינים זה על זה).

ובינתיים, היה מציאותי. הבן ששופטים הם בני אדם, ושבאמריקה רובם הגיעו לאן שהגיעו כיוון שהשתתפו במשחק הפוליטי המפלגתי, והשתתפו בו בחוכמה. הרֶסֶן הטוב ביותר למערכת המשפט הוא צרכן חשדן.

הוא חייב להתחיל בבית הספר למשפטים. הוא חייב להתחיל בך.

גם לאחר שאמרתי כל מה שאמרתי, עלי להודות שעדיין יש לי גיבור אחד מושלם. הוא היה עורך דין, אבל גבורתו באה לידי ביטוי בעיקר מחוץ לתפקידו המקצועי. אפילו פגשתי אותו וזכיתי להתוודע אליו במקצת, ואף על פי כן לא נגרע כהוא זה ממעמדו כגיבור. שמו אינו ידוע ברבים ואת גבורתו יוצאת הדופן לא יהיה אפשר לשחזר - בכל אופן, כולי תקווה שלא. שמו יאן קַרסקי, והוא מת ביולי 2000 בגיל שמונים ושש. כאשר היה עורך דין ודיפלומט בן עשרים ושמונה בפולין, בוגר בית ספר קתולי, הוא חדר בחשאי לתוך גטאות יהודיים ומחנות השמדה כדי לדווח על התנאים האיומים, הקטלניים. הוא נתפס על ידי הגסטפו ועונה. לאחר שברח, הוא חזר למחנות ההשמדה וסיכן את חייו שוב ושוב. הוא עקר את שיניו כדי לשנות את הופעתו ולמנוע את גילויו.

הוא היה יכול להציל מאות אלפי חיים על ידי חשיפת המתרחש בפולין תחת הכיבוש הנאצי. אבל כאשר הבריחו אותו מפולין עם המידע המפורט שאסף, לקחו אותו לפגוש את היהודי החשוב ביותר בוושינגטון - יהודי שהיה מקורב לנשיא פרנקלין רוזוולט - שופט בית המשפט העליון פליקס פרנקפורטר. בעזרת זיכרון לפרטים של עורך דין, קרסקי דיווח על ביקוריו בגטאות ובמחנות המוות. פרנקפורטר סירב להעביר את המידע לרוזוולט, בטענה שהוא לא מסוגל להאמין למה שקרסקי מספר. האמת היא שפרנקפורטר לא רצה לסכן את ידידותו עם רוזוולט ואת השפעתו עליו בכך שייתן גיבוי לדוח שחשב שרוזוולט אולי לא יאמין לו. זה ההבדל בין גיבור אמיתי ובין אדם בעל השפעה ובעל מגרעות חמורות. הבן את ההבדל הזה וכוון את חייך לפיו.

© כל הזכויות שמורות לכרנת זמורה ביתן הוצאות לאור

מכתבים לעורך דין צעיר - אלן דרשוביץ
Letters to a Young Lawyer - Alan M. Dershowitz


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *