Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים באוקטובר 2006       חזור

חייו ומותו של השער האחורי
מאת: עוזי וייל

ההוצאה:

ידיעות ספרים

שלום טוקשה, דוב הכותל, אפרת ניצן, בת 6, חזי ושמעון מניקור-פדיקור,. נציב המים, רונית כרמלי, רווקה, הרב המוטורי הראשון לציון, משה דוד ח"י בוסקילה. הנה הם כאן, כולם. כל גיבורי השער האחורי – המדור הסטירי המיתולוגי של עיתון "העיר".

מתוך גב הספר: "השער האחורי שינה את פני ההומור הישראלי. הוא אמר את כל מה שאסור היה לומר, ועשה את זה בצורה חדשה, משוחררת, שלא היתה כמוה. הוא הרשה לעצמו להיות הכל: עצוב, מצחיק, מפתיע, אבסורדי, חסר גבולות, חסר פשרות. הוא היה התמכרות שבועית מענגת שאי אפשר היה בלעדיה. "

"הדיוק. העושר הלשוני. הדביליות. שמחת החיים. היכולת להגיד דברים מזעזעים ודברים מטופשים לחלוטין באותה שורה. החרב המילולית החדה כתער, בצד הגסות המשוחררת וחסרת המעצורים. הכי גבוה והכי נמוך, עם כל הסוכריות המתפוצצות שבפנים. הנה הם כאן. "

חייו ומותו של השער האחורי
שתפו אותי

עוזי וייל נולד בקיבוץ גזית וחי בתל אביב כמעט כל חייו. הוא כותב ומתרגם. בין ספריו: ביום שבו ירו בראש הממשלה (ידיעות אחרונות), אושר (מודן), ולאן נעלם הזיכרון אחרי שאנחנו מתים (זמורה). כמו כן כתב לתוכניות הטלוויזיה: החמישיה הקאמרית, שמונה דקות ביום, הרצועה ו-בטיפול.

מתוך הספר
+ מעין הקדמה: מילים
+ היטלר... עגבניה... עכשיו תמצא משפט לשים באמצע, ויש לך בדיחה (המדריך)
+ יום אחד אני אמות, וכל מה שיישאר אחרי זה אנשים אחרים (סקופ)
+ הו, פריחת הדובדבן. הו, הר מיושו באביב. הו, זה גם השם שלי (הו צ'י)
+ העולם הוא אחד. אני הוא אחד. הדרך היא אחת. רק רגליים זה שתיים (הו צ'י)
+ הביא לי קריזה, הבאתי לו את החמת חלילים בראש (מק'גרגור)

מעין הקדמה: מילים
1
וכל כך הרבה. עשר שנות כתיבה (עם הפסקה באמצע), כל שבוע, מילים ומילים ומילים. וסוגריים. המון סוגריים. כשיוסף אל דרור נפרד מקוראיו, אחרי שנתיים בהן ערך וכתב את השער האחורי, הוא הודה לסוגריים. והוא צדק. הסוגריים שיחררו אותי לחלוטין מהצורך להיות. מהצורך לכתוב בתור מה שאני. אם מישהו אחר אומר את זה, אז אין "אני". אין עוזי. אין טור. אין עיתון. יש רק את רגע המפגש הזה של המוח עם האצבעות המקלידות. רגע שהוא כלום, רגע טהור. מה שיֵצא ממנו, יֵצא. קודם תכתוב, אחר כך תבין על מה זה.

2
היסטוריה:
השער האחורי נולד מלוח קחתן, אותו אוסף מודעות אישיות ללא תשלום שחתם את עיתון העיר. אביו מולידו היה חזי לסקלי, זכרונו לברכה. קטונתי מלמנות את מעלותיו. הוא אסף את המשעשעות והמוזרות שבמודעות, סידר אותן יפה על העמוד, הוסיף כמה ציטוטים, שם יצירת אמנות שבועית באמצע - והופ, נולד השער האחורי. אחר כך נגמרו לו הציטוטים, אז הוא התחיל להמציא אותם, ואת האנשים שאמרו אותם. אחר כך הצטרפו אליו מודי בר און ויוסף אל דרור, כל אחד מהם עם שפה משלו ודמויות פיקטיביות משלו, ואט אט הפך השער לשיחת העיר.

יום אחד מצא אותי חזי לסקלי בארכיון "העיר", ושלף אותי משם כמו ששולפים אדם מתוך בור, ואמר לי: נמאס לי, תנסה שבוע אחד במקומי. ניסיתי שבוע אחד, ואז הוא אמר, זה שלך, תעשה עם זה מה שאתה רוצה. ורק תנאי אחד העמיד, חוק אחד שאסור היה לי לעבור עליו בשום פנים ואופן: לעולם, הוא אמר - אבל לעולם! - אל תצטט מפו הדוב ומהנסיך הקטן. אני גאה לומר שעמדתי בזה.

3
דבר מוזר קורה כשאתה כותב בלי לחשוב:
בהתחלה אתה מגרד את הקליפה החיצונית ביותר של המוח - מה שקרה לפני שעה, היום, אתמול, השבוע. אחר כך אתה נכנס פנימה ומגרד את מה ששכב שם במסתרים ורק חיכה לצאת, וכל הזמן ידעת שהוא שם, ואתה ממשיך לגרד, ואז אתה מגיע לדברים שלא ידעת שהם שם, ומעיין גדול פורץ, ועדיין אתה ממשיך ומגרד, כי עוד לא גמרת למלא ארבעה עמודים במחשב, ואתה ממשיך הלאה, ואז אתה מגיע לדברים שאין לך מושג מה הם. ומה הם אומרים. ואתה ממשיך לגרד, ומגיע

לכלום. למשהו שהוא כלום. ותמיד כשאתה מגיע לכלום הזה, אתה שם לב שכבר עברת את המכסה במאתיים מלה. אז אתה מפסיק ברגע הזה, כי במופלא ממך אל תדרוש. ואתה חוזר אחורה ומסדר את זה יפה ושולח את זה לעיתון, ולא חושב על זה יותר.

אני לא יודע אם תאמינו לי - אבל בכל זאת, תאמינו לי - הייתי קונה את העיתון ביום חמישי וקורא את השער האחורי ומופתע ממנו. כאילו אדם זר כתב אותו. כאילו שלום טוקשה הוא שלום טוקשה, ולא אני. ואולי הוא היה. כשכתבתי אותו, הייתי שלום טוקשה. כשקראתי, יומיים אחר כך, הייתי עוזי. לא פלא שלא זכרתי בדיוק מה כתוב שם.

אומרים שמי שמתפלל בעד חברו, תפילתו נענית ראשונה. אולי זה מה שקורה למי שכותב כאילו הוא מישהו אחר. על כל פנים, זאת היתה ההרגשה, כשהייתי קורא את השער האחורי ביום חמישי: בדיחה נהדרת שהתבדח מישהו אחר, בהיעדרי.

4
כוחה של ההיעדרות.
ויותר מזה: כוחה של ההיעדרות בתוך הנוכחות.

5
פעם התקשר אלי מישהו וביקש לשים את אחת מאימרות הכנף הפיקטיביות על מצבתה של אשתו, שנפטרה באותו שבוע. התחננתי אליו שירד מזה.

פעם התקשרה אלי מישהי שטענה שאני עוקב אחריה, ומספר את קורות חייה האמיתיים, מפי אחת הדמויות בשער האחורי. לשאלתי, התברר שמדובר בעלילותיו המופרכות, הגסות עד כדי תועבה של שלום טוקשה. והיא התכוונה לזה. אלה היו חייה, לפי מה שסיפרה.

פעם התקשר מישהו בדמעות ("אלוף משנה במילואים כבר הרבה זמן", כך הוא הגדיר את עצמו), כי אחת הדמויות אמרה את המשפט: "המדינה החרא הזאתי." האיש הזדעזע, כי חש שהדמות אמיתית, ומדוע נותנים לאדם כזה במה, ואם באמת הוא מרגיש כך - מדוע אף אחד לא עוזר לו?

פעם התפרצה אשה למערכת ואיימה לשרוף את הבנין בגלל דמות חד פעמית ושמה "אלוהים 2". היא טענה בצרחות שלא יכול להיות דבר כזה, "אלוהים 2". שהמצאנו את זה.

ופעם אחת התחוללה מהומה אמיתית כשאפרת ניצן, בת שש וחצי, קיימה יחסי מין עם הארכי נבל טוקשה. הטענה היתה שהטור הזה מהווה עבירה על חוק הגנת הילד. לא עזר שטענתי שהיא לא ילדה אמיתית, ושהחוק אינו חל על ילדות מומצאות. לא עזר שהוכחתי שהטור הראשון בו הופיעה אפרת ניצן פורסם עשר שנים קודם לכן, כך שלמעשה אפרת ניצן כבר בת שש עשרה וחצי, ומותר לה. לא עזר. זה היה, אגב, סופו של השער האחורי.

6
רוב הציירים שהיו אחראים ליצירת האמנות השבועית - גם הם - היו פיקטיבים. החל מנובמבר 94', עת חזרתי לכתוב את השער, רוב האמנים היו, לאמיתו של דבר, איריס דה בוטון. כל ארבעה שבועות לערך היא החליפה אמן, יצרה לו זהות ואופי ותשוקה וסיבה אישית לחיות, ויצרה במקומו.

פעם אחת -
נשבע לכם -
אחת האמניות שלא היו קיימות, ציירת ערביה בעלת סגנון חדשני ונועז, זכתה במלגה של חברת בנטון העולמית לשהות של שנה באיטליה, כולל מימון תערוכה בסוף השנה. נאלצתי לומר לנציגי בנטון שאינני מסוגל ליצור קשר עם הציירת, שהיא גרה ברשות הפלסטינית, שהיא נעלמה.

7
כל כך הרבה מסתורין יש בבנאלי. בתוך הגלוי נמצא הנסתר. בתוך הבדיחה נמצא הדבר הזה שאינך מסוגל לומר בקול רם, אפילו לעצמך.

8
והשירים. כל שבוע שיר מתורגם אחד. אין לכם מושג כמה נהניתי לתרגם. ולראות איך מאה אלף איש בשבוע קוראים שירה אמריקאית מודרנית, בלי לשים לב שזו "שירה". כך היכרתי את קארבר כהכר אדם את אחיו. כך היכרתי את מארק סטרנד כהכר אדם את עצמו.

9
עכשיו כבר שלוש שנים אחרי שהשער האחורי נגמר ונסגר, ואני עובר ומסנן את ערימות המילים הבלתי נגמרות, ואני רואה מה כתוב שם, ואני לא מאמין. ואני מהסס לומר את זה ברבים, אבל זו האמת: כמעט כל מאורע גדול בחיי, כל דבר חשוב שעתיד היה לקרות בעשר השנים הללו - היה כתוב קודם בשער האחורי. בלי שהתכוונתי לכך. בתור בדיחה אגבית, ותו לא.

כולל שמות. כולל מקומות. כולל מאורעות ספציפיים. כולל השם האחד ששלט בחיי מבלי שידעתי, מבלי שאף אחד ידע, ושעתיד היה לצוץ ולעלות לשנות אותם לחלוטין. השם הזה הופיע בחילוף אותיות זה או אחר, בחצי מטורי השער האחורי מאז התחלתי לכתוב אותו. שמו של אדם שנפטר עשרות שנים קודם לכן, אדם שלא היכרתי מעולם. ושלא ידעתי שהוא נוכח בחיי, עד אותו שבוע שהכל התגלה.

והשם הזה הופיע בשער האחורי שבוע אחר שבוע, בתחילה בתוך שמות בדויים שהיו מורכבים מאותן אותיות, אך בצורה שונה לחלוטין; אחר כך בתוך שמות בדויים שהיו ממש דומים; ובסוף, לקראת התגלותו בחיי, בתור אותו שם ממש. בתוך סיפור פיקטיבי שכתבתי על אדם פיקטיבי, שנעלם מן העולם אך ממשיך לחיות בו.

אני יודע שזה נשמע מופרך. אבל הכל קרה. אם יש לזה הסבר, הוא זה: שמי שרוצה לדעת את האמת, בסוף ידע אותה. 10
עשר שנים. חלום חלמתי. מעולם לא היתה בחיי אשליה שגילתה כל כך הרבה אמת. למה? כי מראש הנחתי שהכל שטויות, הכל אשליה.

11
תודה לחזי לסקלי, שנתן לי את הצ'אנס הראשון. לא היה אדם כזה מעולם, וכנראה שכבר לא יהיה.

תודה ליוסף אל דרור שהתחיל עוד לפני, ושבמשך השנתיים שלא הייתי שם כתב את המדור המבריק ביותר שקראתי אי פעם בחיי. תודה.

תודה לעורכי "העיר" לתולדותיהם, שהעניקו לי חופש יצירתי שלא נודע כמותו בתולדות העיתונות העברית.

לשלום טוקשה, בלעדיו לא הייתי פה היום.

תודה לשנים שחלפו. טוב שחלפו. יבואו אחרות, בעזרת השם. יותר טובות. יבוא זמן שבו אפשר יהיה לומר את האמת לעצמך בקול רם, בלי שהיא תיעלם ברגע שאמרת אותה, או תיהפך למזויפת. שבו לא נצטרך להחביא את האמת בתוך בדיחה. זה בא. עוד לא, אבל ממש עוד מעט. אני מרגיש את זה בעצמות. גם יתאחר, בוא יבוא.

עוזי וייל

היטלר... עגבניה... עכשיו תמצא משפט לשים באמצע, ויש לך בדיחה (המדריך)
1
איך יונה מתאבדת? לקפוץ היא הרי לא יכולה, ישר היא תעשה ווש ווש בכנפיים ותעוף. כנראה עם חבילה ואליום, כוס מים, הרבה גלוג גלוג, מכתב קטן שמסביר הכל, וזהו.

למות, לא לסבול עוד (צער בעלי חיים מתים)

2
הרבי שלימד אותי לבר מצווה, היה לו זין פנימי ("אוצר המיסטיקה היהודית", כרך ג')

3
לא רציתי להגיד לה לא, אז הלכתי לבית של ההורים שלה. ושם, אל תשאל, ארוחה כמו קינג דייויד, בית עם משרתת, בריכה בחצר, בופה חופשי, כמו בסרטים. וכל הזמן יש להם כלב פודל שמלקק לי בביצים.

ואבא ואמא שלי, כל רבע שעה שואלים אותי אם אני רציני. אתה רציני? אתה רציני? בטח שאני רציני. תלוי במה.

בסוף אמרתי תראו, אני אשמח להתחתן עם הבת שלכם, למה בשביל כסף אני מוכן הכל. וזה היה הסוף. איזה קמצנים אלה. אפילו מאפרות אין להם. כל הסיגריות כיביתי על הכלב (שלום טוקשה, הופעה ראשונה בשער האחורי, פברואר 1990)

4
- גם אתה ברוטוס?
- לא, אני נטוס (נטוס)

5
כוח ההרתעה של צה"ל לא נחלש כלל, וישראל תגיב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. רק פעם אחת, מותק, מה אכפת לך, בכל השנים שאנחנו נשואים מה כבר ביקשתי ממך, פעם אחת תעשי את זה בשבילי (תא"ל כפיר עוז)

6
זיכרון ומוות. מוות וזיכרון. שני דברים שקשורים זה בזה בצורה אינטראקטיבית. דוגמה? דוגמה: מכירים יום הזיכרון לחללי צה"ל? מכירים. עכשיו, אם לא היה זיכרון בעולם, מה היה נשאר מהיום הזה? "יום לחללי צה"ל", זה מה שהיה נשאר. ותודו, שזה דבר די דבילי. חללי צה"ל, מה משנה להם עוד יום פחות או יותר? יש להם את הנצח, הרי (גד שלונסקי. ויש מצד שני:)

7
מצד שני, אם לא היה מוות, או אה. היה נשאר: "יום הזיכרון ל ". ואנשים היו עומדים

דום בצפירה, וכל אחד היה זוכר משהו אחר, פרטי, שלא קשור במוות. ודבר כזה אסור שיהיה. או דיברתי עם שרת החינוך, וסיכמנו שלפחות את שני הדברים האלה - זיכרון ומוות - הליכוד לא יבטל (גד שלונסקי)

8
היום אנשים אין להם כבוד למסורת. זה הורג אותי. יום כיפור הלכתי לבית כנסת, פתאום אני רואה בן של אחותי נוסע על אופניים. אמרתי לו שמעון, בוא הנה זבל, יום כיפור היום, אתה לא מתבייש?

אמר לי דוד שלום, כל הילדים ככה, תעזוב אותי. חוצפה יש לו המניאק. אמרתי ככה? הלכתי איפה שהזונות יושנות, בבית בלי התריסים, והערתי אותם. אמרתי לזאת עם האבטיחים הכי גדולים, כמו בחוברות מחוץ לארץ בחיי, אמרתי לה קחי מאתיים, בואי רק רגע, חמש דקות עבודה. היבאתי אותה לחצר של הבניין מאחורי הבית כנסת, שהיה חושך מצרים, אמרתי לה חכי פה.

ויצאתי בחוץ ותפסתי את שמעון. אמרתי לו בוא רגע, איבדתי שעון בחצר שמה, תעזור לי לחפש.

איך שהגענו נעלמתי לו, ואמרתי לזונה יאללה, הוא שלך, אבל בעדינות, שלא יברח. ושמעון, איך שהוא מסתובב עם העיניים באדמה בשביל למצוא את השעון, פתאום הוא רואה אותה ערומה. והוא ילד, איך לא יעמוד לו.

הלכתי משם מהר, היבאתי את כל הבית כנסת שיצאו מהתפילה, גם את אמא ואת אבא שלו, וכשהגענו מה היינו רואים אם לא את שמעון מפמפם אותה, וצועק אח אח אח אמא. ופתאום נהיה שקט והוא קלט שעלו עליו. חשבתי ימות על המקום. לא היה יכול לזוז מרוב הפחד. ואז הרבי הגיע, מהצעקות. אמרתי לו: תראה רבי, זה חינוך? יום כיפור מזיינים? (שלום טוקשה)

9
- גם אתה ברוטוס?
- מה זאת אומרת גם אני? רק אני!

10
צה"ל ערוך ומוכן להכות במשגרי הטילים העיראקים ברגע בו תינתן הפקודה. תגידי לי, כל יום אני צריך לאכול שניצל? שום דבר אחר אמא שלך לא לימדה אותך? (תא"ל כפיר עוז)

11
מעולם לא עלה על דעתי לומר קבל עם ועדה, כי הנוער בימינו הוא יותר חומרני, או שואף מדון יותר מאבותיו, או בעל נימוסים פחותים. צא וראה, אין זאת שהנוער אינו כזה, אלא שמעולם לא עלה על דעתי (פרופ' קרל גוסטב, פעם ראשונה בשער האחורי, אפריל 1990)

12
יום אחד שיהיה לי ילד, אני אקרא לו דויד, על שם אבא שלי זכרונו לברכה שהיו קוראים לו דויד טוקשה. ואני יגדל אותו שיהיה גבר ולא יפחוד מאף אחד. ואני יחנך אותו טוב, אבל לא במכות. אלי רק איזה בוינג קטן על האוזן. והוא יעשה כל מה שאני אומר לו, וכשיהיה לו ילד בעזרת השם, הוא יקרא לו שלום, על שמי. וככה יהיו בעולם שני שלום טוקשה. וככה זה יתגלגל עוד ועוד, עד שבסוף נהיה יותר מכהן. יותר מהסינים. ואז מי ידבר איתי? חצי מדינה יהיה אני (שלום טוקשה)

13
- גם אתה ברוטוס?
- כן, אבל אני ברוטוס מדגניה.

14
האדם הפשוט נולד בכאב; חי בכאב; מת בכאב; מעטים עושים חיים כמו אנג'לו ד'אגוסטיני (אנג'לו ד'אגוסטיני)

15
אז אל תדברי על בוגדנותם של אנשים ועל איך שהלבבות הופכים קשים; אם אני, בדרך נס, יכול להיות נאמן לך ברגע הזה, בדקה הזאת, זה כל מה שהשמיים מרשים (הרוזן מרוצ'סטר)

16
יש דבר אחד טוב במדינה. הייתם מתים לדעת מה זה, אה? (ג.ר, עצמאי)

17
לאח שלי היתה חברה קראו לה רינת. יום אחד אח שלי נכנס שמונה חודשים בפנים על הפרעת הסדר הציבורי. אז לקחתי אותה בצד אמרתי לה רינת, או אני יזיין אותך או כל השכונה, תחליטי. אז היא החליטה אני.
בטח אני.
למה אנחנו היה לנו שכונה חרא (שלום טוקשה)

18
- גם אתה ברוטוס?
- תגיד, אתה לא חושב שהשאלה הזאת מיצתה את עצמה?

יום אחד אני אמות, וכל מה שיישאר אחרי זה אנשים אחרים (סקופ)
1
אם בעולם לא היו בגדים, היינו נוכחים לדעת שמתחת לבגדים כולנו, ללא הבדל, עירומים לגמרי (הו צ'י)

2
אם בעולם לא היו מלחמות, כל בני האדם היו מאושרים. אפילו הטיפשים. כך שיש יתרון מסוים במלחמות (הו צ'י)

3
זכורתני חורף קר אחד בירושלים, ישבנו זוגתי גרטה ואנוכי בחדר האורחים המוסק היטב, ופתאום צלצול בדלת. מי זה יכול להיות במזג אוויר כזה, שאלנו את עצמנו. היה זה ד.ג, מי שלימים יהיה חבר כנסת ועורך דין מכובד בפני עצמו. אז היה עדיין אחד מתלמידי הרבים והמסורים. הוא אמר: פרופסור, אינני חפץ להטרידך בליל סער שכזה, אולם עלי להתוודות בפניך על חטא חמור: העתקתי בבחינה. ובכן, אמרתי, את הנעשה אין להשיב, והציון כבר ניתן לך, אולם על עונשך בוא תבוא.

אילצתיהו להתכופף, הורדתי חגורתי ממכנסי, והצלפתי בישבנו הצלפה הגונה. לימים נעשה כאמור אדם מכובד, ופגשתיו במשכן הנשיא, בעת שקיבל את פרס ישראל. הוא הזכיר לי את הלילה ההוא, והפציר בי להיכנס איתו לחדר סמוך וריק מאדם, ולחזור על המעשה. סירבתי (פרופ' קרל גוסטב)

4
אם בעולם לא היה אוכל, כולם היו נורא רעבים (הו צ'י)

5
אם בעולם לא היה הו צ'י, לכולנו היה פחות כאב ראש (התליין המלכותי)

6
אתמול נעדתי בלשוני, ומה זה נפלתי על נפנים (ג.ר, עצמאי)

7
אהבת אמת היא כמו פרח נדיר: כשאנו מוצאים אותו, מיד נחוש צורך לספר עליו לכל העולם; כשאנו מאבדים אותו, נתאבל עליו כאילו היה הפרח האחרון בהיסטוריה; וכשאנו מוצאים אותו מחדש, אנחנו שואלים את עצמנו: האם הדימוי המתוחכם הזה עדיין תקף? האם לא מוטב היה להקביל אהבת אמת לתפוז, או לכלי עזר חקלאי כלשהו? (אנג'לו ד'אגוסטיני)

8
מקלט אטום עדיף על חדר אטום, אולם אם המקלט אינו אטום, או שזמן ההגעה מהישמע האזעקה עולה על שתי דקות, אז יש להעדיף את החדר האטום. את בכלל מקשיבה, בת זונה? (תא"ל כפיר עוז)

9
אנחנו הבדינים, איננו נוהגים לבקש משהו יותר מפעם אחת (אלפרדו בדיני למלצר במסעדה)

10
כאשר מורה הזן קאטסו היה עדיין נזיר, הטרידה אותו שאלה אחת יותר מכל: מה רואים בשעה שהעיניים עצומות? שאל את הו צ'י, וזה אמר לו: לך בלילה אל בית אחותך וצעק בקול רם: מי? מה? מדוע?

לא הבין קאטסו את מורו, אולם עשה כמצוותו. בלילה, ליד בית אחותו, נעמד מתחת לעץ הדובדבן וצעק: מי?

הוציא הו צ'י את ראשו מן החלון ואמר: אני.
שאל קאטסו: מה?
ענה החכם: עושה אהבה לאחותך.
מדוע, שאל קאטסו.
הביט הו צ'י בקאטסו, הביט באחותו, הביט שוב בקאטסו, חכך בראשו ואמר: שאלה טובה (הו צ'י)

11
שבוע בלעדייך, יקירתי, זה כמו שבועיים פחות שבוע ("מכתבי פיתוי נבחרים")

12
ידידי הפרופסור זלצמן אף הוא התאלמן לאחרונה. ועלה על דעתי שמא הוא עלול להיות מעט בודד בראש השנה. הלכתי אם כן לבקרו באחד מימי החג, ומה רבה היתה הפתעתי כשכבר במעלה הרחוב שמעו אוזני קולות של הילולה סוערת בוקעים מדירתו של ידידי הפרופסור. כשהגעתי, מצאתי אנשים רבים חוגגים ומתהוללים, ולא זו בלבד, אלא שראיתי את ידידי והנה הוא גוהר כפוף מה מעל נערה צעירה, וכל גופו אחוז תזזית משונה. ניסיתי להסב את תשומת ליבו אולם קשה היה לשמוע את דברי ברעש הפטיפון המשוכלל, ורק זו דימיתי לשמוע, שהוא מנסה בדרך זו לרפא את כאבי הגב שלו. וזאת היה נראה לי כעבודת אלילים ממש. והלכתי למחרת היום לסטודנט שלי מזמנים עברו, אשר היום הוא רופא ראשי בהדסה, והוא נתן לי מרשם של וולטרן פורטה עבור ידידי.

אולם כשהגעתי אליו והתרופה בידי, ורציתי להוכיחו על שהוא בוחר להתמודד עם הלומבגו שלו בדרכים כה בלתי רציונאליות, הניד ראשו ברוגזה ואמר: לא לומבגו, טמבל, למבדה (פרופ' קרל גוסטב)

13
משמר הרפובליקה העיראקי הולך ומתפורר תחת הכתישה האווירית המסיבית של ארה"ב, ואמא שלך עוד עם החצילים שלה (תא"ל כפיר עוז)


14 מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זוהי כל התורה כולה על רגל אחת - כך אמרתי לגוי שרצה ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת.
אמר לי, תוכיח.
אמרתי לו, זה דברים שמרגישים, אין הוכחות. אמר לי, אם ככה, אני לא מאמין.

אמרתי לו, לך תזדיין (הלל הזקן, הסיפור המלא. מתוך "דברי ימי עם ועולם", גרסת הסי.די רום)

15
בלילות אני שוכב וחושב עלייך. בבקרים אני הוזה את דמותך. בצהריים אני בדרך כלל אוכל צהריים ("מכתבי פיתוי נבחרים")

16
כשעשינו את חוזה החיים המשותפים, אצל עורך דין מהתנועה לשוויון זכויות האזרח, הכנסנו סעיף משותף שאם אחד מבני הזוג ירצה לקיים יחסי מין עם מישהו אחר, הוא יהיה חייב לספר על כך לפני שזה קורה. ובאמת כך נהגתי, בפעם היחידה שחשבתי לעשות את זה. אבל רונית הסבירה לי, שזה יפגע במרקם היחסים בינינו. אחר כך היא התייעצה עם שמעון בקשר לזה. שמעון זה ידיד שלה. רק ידיד, אחרת היא היתה מספרת לי (שפי צח)

17
לעולם אל תאמר: זקנתי מדי לאהבה. לאהבה אין גיל. ביחוד אם אתה משתמש בעזרים מיכניים יוצאי דופן, כמוני (אנג'לו ד'אוגוסטיני)

18
זכורתני זמנים קשים אף מאלה, בזמן העליה הגדולה של אחינו היהודים בני ארצות ערב. באוניברסיטה היו אומרים כולם שנוראה היא העליה הזו, מבחינת הכשרתם המדעית אינטלקטואלית של הבאים ארצה. אנוכי אמרתי להם, רבותי המלומדים, בעזרת חינוך אפשר לעשות נפלאות!
אמרתי ועשיתי.

שמתי פעמיי למעברה רחוקה ומוזנחת. האנשים היו קשיי יום, כפריים עלובים ובורים. לא היה חשמל ולא בית ספר, ושפת עמנו, העברית המתחדשת, לא היתה שגורה בפיהם, בלשון המעטה. אולם אני לא נואשתי, ובמשך שנתיים חייתי ביניהם ולימדתי אותם את יסודות תרבות המערב. הבאתי אל בתיהם המטים ליפול את רוחם של גתה ושילר, איינשטיין ובטהובן. מקץ כמה שנים פרצה מלחמת ששת הימים, ובוקר אחד התעוררנו כשחיילים רבים מסביבנו, יורים לכל עבר וצועקים בקשר, העמדה נכבשה עבור!

כל המעברה יצאה לקבל את פניהם בשירת "הורסט ווסל" ששמעו ממני, שהייתי נוהג לפזם באמבט בעודי מתקרצף. באתי אל החיילים ובירכתים לשלום.

אמר לי מפקדם האמיץ: הלוא אתה הפרופסור הנודע קרל גוסטב, שנעלם מהארץ לפני כמה שנים! מה אתה עושה פה?

וכך נודע לי שמרוב חפזוני למצוא מעברה נחשלת, עברתי את גבול ירדן והגעתי לכפר ערבי. הנהנתי בראשי ואמרתי, אלזו, הם נראו לי כל כך אזייתים, איך אפשר להבדיל?

נבהל המפקד: אבל פרופסור, אלה אינם יהודים כלל! לא נורא, אמרתי, העיקר שהם בני תרבות. איזה שקט יש פה בין שתיים לארבע, גוט אים הימל! (פרופ' קרל גוסטב)

19
אנו, הבדינים, איננו מרכינים את ראשנו לעולם! (מרקו בדיני ליד משקוף הדלת)

20
רונית ואני לא מרבים לריב. אם, למשל, רונית רוצה לצאת לסרט, ואני רוצה לעבוד על התזה שלי בבית, אנחנו מגיעים לפשרה: אני נשאר לעבוד בבית, והיא יוצאת עם ידיד או ידידה. לפעמים קורה שגם אני רוצה לצאת לסרט, אבל אז היא אומרת שהיא כבר קבעה עם ידיד או ידידה, ושאם בן הזוג מצטרף, זה פוגע בהרמוניה שבין הידידים.

אז אני נשאר לעבוד על התזה שלי, ורונית יוצאת עם הידיד שלה.

השבוע היא הלכה עם ידידה הטוב שמעון, לסרט "פריז טקסס". כששאלתי אותה איך היה, היא אמרה ככה ככה, אתה יודע שאני לא אוהבת סרטים בצרפתית (שפי צח)

21
יום אחד פגש הלך תמים בחכם הו צ'י, ושאלו: כיצד נזיר עני כמוך משתכר למחייתו, ועוד עולה במשקל? היכה אותו הו צ'י בראשו, לקח את ארנקו, והמשיך ללכת עד שהגיע למקדונלדס הקרוב, שם קנה ביג מק והגדיל את הצ'יפס. מה שפחות או יותר עונה על השאלה ("הו צ'י בדרכים")

22
אנשים אומרים לי כל הזמן כאילו שלום טוקשה זה אחד שיש לו רק זיונים בראש, זיונים ועבריינויות. כאילו אני אין לי לב בכלל. אני אין לי לב? זין אין לי לב! יש לי לב לעשר בחורות, אני! רק שאני נפגעתי מהם קשה מאוד. וכמו שאומרים, מי שנכווה ברותחים - הלך עליו.

פעם היתה לי אחת שאהבתי אותה, בבית ספר. קראו לה... טוב, לא חשוב איך קוראים לה. אני לא רוצה להגיד את השם שלה, שלא תאכל את עצמה מה נהיה ממני ומה היא הפסידה. אבל אני אהבתי אותה יותר מהחיים שלי.

היתה אחות של זה מהנעליים. כל יום היתה באה לכיתה עם נעל חדש.

ולא היה לי אומץ לבוא אליה כמו גדול, כי אז עוד הייתי קטן. איך הייתי רואה אותה בעיניים, היה דופק לי הלב. וזה היה כבר בכיתה ו', שהייתי כבר מזיין הרבה שנים, אל תראו אותי ככה. אז בסוף כתבתי לה שיר והכנסתי לה בקלמר. וככה הלך השיר:

העולם הוא עגול כמו כדור
ואני אוהב אותך זה ברור
אבל אם תבואי איתי לפגישה -
העולם הוא עגול כמו כדור.

אה? אחלה שיר. והיא, במקום לבוא אלי להגיד לי תודה, הראתה לחברות שלה שיצחקו עלי. עלי! מאותו יום החלטתי: אף בחורה לא שווה את הנשמה של טוקשה. למה טוקשה זה גבר, וגבר לא נותן את הלב שלו בחינם. אז על המקום כתבתי לה עוד שיר:

העולם הוא עגול כמו כדור
ואני אוהב אותך זה ברור
אבל אם תבואי איתי לפגישה -
אני יזיין אותך ואת אמא שלך האוכלת.

ואחרי זה היא אמרה אותי למורה. והיציאו אותי מהכיתה (שלום טוקשה)

הו, פריחת הדובדבן. הו, הר מיושו באביב. הו, זה גם השם שלי (הו צ'י)
1
השבוע אני חוזר הביתה, פתאום אני רואה מישהו עם חליפה מסתובב בחצר, והתרנגולות קופצות לו על הביצים. אמר להם קישטה קישטה, לא עזבו אותו. הם מחונכות להתקפה.

אז נכנסתי בפנים החצר, ואמרתי לו: מה?

אמר לי, קודם תוריד ממני את אלה.

תפסתי את המנהיגה שלהם, אמרתי לה: עוד דקה אתם פה, אני קורע את הקוס של האמא שלך. עוד לא גמרתי המשפט, והחצר נהיתה נקיה מקוקוריקו. אז ההוא אומר לי, אתה טוקשה מהעיתונות, אה? מיד ראיתי, לפי איך שאתה מדבר בדיסטאנס לתרנגולות.

עשיתי לו, מי אתה?
אני מהליכוד, הוא אמר, באתי להציע לך להירשם אצלנו להיות פעיל.

למה, אמרתי, נראה לך חסר לי פעילות?

לא הבנת, אמר. אתה תקבל ג'וב, וכל העבודה שלך יהיה רק להגיד לאנשים שיצביעו ליכוד. כי פה בשכונה כולם נהיו ש"ס, וזה בעיה. ואני, באמת יש לי השפעה על אנשים, ובאמת הם יעשו מה טוקשה יגיד להם, בשביל לתת לי כבוד. וגם בשביל שלא יקרה חס וחלילה שום דבר לילדים הקטנים והחמודים שלהם.

וככה התחלתי לעבוד בשביל המפלגה. קם בשתים עשרה בצהריים, הולך להעיר את אחד מהאחים של ציון - לא משנה איזה, נגיד בדיוק זה שהתעורר - ואני מביא אותו למפלגה ואומר רואים אותו? זה היה ש"ס, עכשיו הוא איתנו. ולוקח הכסף.

פשוט, אה? לא עבר שבועיים - עשו אותי מועמד לכנסת.

ציון ברוך השם יש לו אחים הרבה. ודומים גם. וזזים מהר, ככה שקשה להגיד מי זה מי (שלום טוקשה)

2
להו צ'י היה אח שמן, עשיר ורשע. יום אחד שלח אליו האח שליח, והזמין אותו למסיבת פריחת הדובדבן השנתית בחצרו. הגיע הו צ'י במועד שנקבע, והנה הוא רואה את אחיו לבוש סחבות, ורזה מאוד. התפלא מאוד הו צ'י, ואמר: "אחי, עד מה השתנית!" אמר אחיו: "לא נורא, העיקר שנשארתי רשע," ודרך לו על הרגל (מתוך "הו צ'י בחיק המשפחה")

3
פרונטו, הזמנתי גונדולה לפני שעה, כמה זמן לוקח לו להגיע? (רוברטו בדיני בביקורו הראשון בפריז)

4
זכורתני, פעם, שעוד לא היה יום זכרון לחיילי צה"ל. זה היה אחרי שבן גוריון אמר שיהיה מדינה, וכולם היו שמחים מאוד. ופתאום אני קיבלתי הודעה ממנו, שהוא רוצה שיהיה מלחמה עכשיו. אז ישבנו עם המופתי אל קאוקג'י הנורא, שהיה בן אדם נחמד מאוד עם הרבה ילדים וספרים של אום כולתום -
שאז עוד לא היה תקליטים -
ואמרנו לו, אדון מופתי, צריך שיהיה מלחמה.

הוא שאל למה, ואני הסברתי לו, שאצלנו יש יום שואה, זה כולם יודעים. ואחרי זה יום עצמאות, זה עכשיו בן גוריון אמר. אבל מה באמצע? וכולם יודעים, אפילו ילדים, שאצל מדינה פה זה עצב מהול בשמחה, כמו שהיה אומר חמלניצקי מההסתדרות. אז מה יהיה, שבוע שלם בין יום שואה ליום עצמאות, יכולים שוכח את העצב, וישר שמחים. אז אולי אדון מופתי יכול לעשות מלחמה קטן, רק בשביל שיהיה עצב מהול בשמחה?

מופתי היה לו קשה.

שהיו לו בדיוק עסקים בסוריה אצל בני דודים שלו. אבל הוא אמר, בשביל שכנים, אני עושה מלחמה קטן. ותכף באתי לבן גוריון, ואמרתי לו, דפיד, הכל בסדר, אני קיבלתי הודעה שלך, יהיה מלחמה.

אז הוא קילל אותי חזק מאוד במלה שעד היום לא יכול להגיד אותה. ואמר, אני אמרתי תעשה חממה, לא מלחמה.

אז אני אמרתי סליחה, לא צריך לצעוק, אז היה טעות. אבל מאז הוא לא דיבר אותי בכלל (פרופ' קרל גוסטב)

5
השוק האזרחי רווי היום במחפשי הזדמנויות ומעסיקים נצלנים. אני חוזר לצבא. תמלאי לי את המימיה ואחר כך תתכופפי, מותק (תא"ל במיל. כפיר עוז, לשעבר פרשן מדיני ויועץ כלכלי, כיום מובטל)

6
בת דודתי אנג'לה היא כמו פרח: יפה לעיניים, וריח עורה כשל שושן. אם היא תסכים להיות לי לאשה, יהיה כתוב על שלט הבית: אנג'לה ואנג'לו ד'אגוסטיני שוורץ (אנג'לו ד'אגוסטיני)

7
לרונית יש אחיין אחד שהיא אוהבת מאוד, וכמעט כל שבוע היא קונה לו מתנה. רונית אומרת, שמתנות למשפחה צריכות לבוא משנינו, ולכן היא מוציאה את הכסף למתנות מהחשבון שלי. אבל היא צודקת, לא צריכים להיות קטנוניים בקשר למשפחה. למשל, בשבוע שעבר היא קנתה לו מצית מזהב, ולפני זה בקבוק קוניאק צרפתי, ובפעם אחרת סיגרים הוואנה. אז כשראיתי שאתמול היא קנתה לו אפטר שייב במאתיים שקל ותחתונים ממשי, שאלתי אותה, רוניתי, את לא חושבת שאלו מתנות קצת מבוגרות לילד בן 12? אז היא אמרה, שצריכים להתייחס לילדים כמו אל מבוגרים, ושהידיד שלה שמעון המליץ על האפטר שייב הזה במיוחד (שפי צח)

8
אדו, הבדידיב, בצטדדיב כל פעב באביב (פאולו בדיני לרוקח המשפחתי)

9
שקיעה על ההר. תמורת תשלום טוב אכתוב עוד שיר נו טיפשי (הו צ'י)

העולם הוא אחד. אני הוא אחד. הדרך היא אחת. רק רגליים זה שתיים (הו צ'י)
1
כל השבוע שכבתי על הגב, באו בחורות מכל הארץ לראות מי זה טוקשה שהולך בפוליטיקה חזק עכשיו. בסוף אחת אומרת לי, כמה שאתה מדבר, עד שאתה לא חבר כנסת אתה לא כלי. אז הלכתי במפלגה לברר, למה אני לא בכנסת. אמרו לי, אתה הבא בתור להיכנס. אם פתאום יקרה משהו לזה שנכנס לכנסת לפניך, אז אתה... אמרתי להם, אל תדאגו, הדברים שקורים פתאום, מזה אני חי. מי זה לפני? אמרו לי חבר כנסת זלמן קלמן. מיד הבאתי לו מקהלה של ילדים מהשכונה, באו אצלו בבית, והיו שרים כל הזמן: קלמן הבן זונה
קלמן הבן זונה
נכנס למקלחת, יוצא עם קרחת קלמן הבן זונה.
ואיך היה יוצא היו בורחים. בסוף יצא לרחוב, בא ציון החבר שלי, הביא לו שק על הראש, שם אותו בפנים ולקח אותו אלי לחצר. קשרנו אותו בעמוד, ואמרנו לתרנגולות: סיבו, סיבו! ניקרו לו את המוח אלה, תוך חצי שעה היה מקרקר כאילו הוא אחות שלהם. היינו צריכים להחזיר אותו בתוך כלוב עם זרעונים, עד כדי כך השפיעו עליו. בא הרופא, אמר זה הולך לגהה. אני יושב בשמש בחצר שלי, עם הקפקפים שכתוב עליהם מכבי תל אביב לנצח בצהוב, ופתאום טלפון. טוקשה, צריך אותך בכנסת. אמרתי להם, רגע, עכשיו אני בדיוק מוציא את השחור מהציפורניים של הרגליים. מחר אני יבוא (שלום טוקשה) 2
ישנם עולים רבים המגיעים לחרפת רעב. הם לנים בגנים ציבוריים, ולפעמים גם אין ידם משגת לקנות משקה, להוות את צמאונם. אז תגידי לי תודה, ותבלעי את זה עד הסוף! (תא"ל לשעבר כפיר עוז, כיום נציג המים במשרד החקלאות) 3
זכורתני איך ביום אחד
שאני הייתי הולך בצד
של כביש; הייתי מחבר לו שיר
שהייתי שר כמו זמיר
(לא איש) ואז אמרו האנשים:
"קרל הוא מהטיפשים,"
ואני מאוד לכעוס כי באמת, אינשולדיגום,
זה שיר יפה גם בלי תרגום
של טשרניחופסקי.
אז אני הבאתי מצרפת
זמר גדול ומתורבת -
את אזנבור שארל; והוא אמר: זה יופי שיר
ולא צחקו יותר בעיר
על קרל (פרופ' קרל גוסטב) 4
אנו, הבדינים, חרא משפחה (אלפרדו בדיני) 5
אלפרדו בדיני הוא חרא אח. ככה לא מתנהגים (רוברטו בדיני) 6
אז מה קרה, אז הוא השאיר אותי לחכות בבית זונות. אפשר לחשוב שאף פעם לא ראיתי בית זונות (צ'יקו בדיני הזאטוט) 7
אלפרדו, מי זה הילד החמוד הזה? כזה קטן וכבר רוצה לבוא איתך למעלה. בוא ילד, בוא איתי, תשב לי על הברכיים ונראה ביחד את האירוויזיון (אם הבית) 8
פעם הזדמן החכם הו צ'י לישיבה דחופה בענייני עבודה. הישיבה היתה קשה, והוחלפו האשמות בין הצדדים. הביט הו צ'י בכוס השתיה שלו, ולא תמך באף אחד מהמתדיינים. כשהגיעה העת לסיים את הישיבה, פנה אליו אחד המשתתפים ואמר לו: מה יש לך מהכוס הזאתי? אמר לו הו צ'י: החכם, עיניו בראשו. אמר לו: כל אחד עיניו בראשו. אמר הו צ'י: יש בזה משהו, בני (מתוך "הו צ'י נוקט עמדה") 9
לנו, הבדינים, יש אִמרה : מי לה' - אלי! זה מהענף היהודי של המשפחה. מתתיהו בדיני. לא מדברים איתם כבר שנים (פאולו בדיני)

הביא לי קריזה, הבאתי לו את החמת חלילים בראש (מק'גרגור)
1
תגידי, איזה טעם זה בונזו דיאט? (מר שמיר)

2
לאחרונה נמתחת ביקורת בלתי הוגנת על הרמטכ"ל, ואני חרד לדמותו של צה"ל כגוף א פוליטי, המקודש בעיני כל הציבור הישראלי. לא, אני לא רוצה שתתכופפי, הכל סקס אצלך, רק סקס וסקס. נמאס ממך. חולת מין (תא"ל כפיר עוז)

3
בגלל ההצלחה שלי באו אלי הרבה חברי כנסת, אמרו לי שלום, רק אתה תציל את המדינה. אמרתי ואם כן אז מה?

אמרו לי, אתה צריך להיות בממשלה.

אז הלכתי לראש הממשלה. אמר לי עם כל הכבוד, זה אי אפשר. אמרתי לו עם כל הכבוד, אני יבוא אליך מלמעלה. עשיתי לו פססט פססט ציפור מאחוריך, והוא הסתכל אחורה -
ברחתי לו.

עליתי במדרגות, והגעתי לחדר איפה שישבה אשת ראש הממשלה, יחד עם אשת הנשיא, ואשת איזה שגריר, ואשת מנהל הטלוויזיה, ועוד אשה אחת סתם מכוערת, שלא היתה אשתו של אף אחד והסיבה ברורה. אמרתי לה, שלום כבוד האשת ראש הממשלה, אני שלום טוקשה.

אמרה, אתה טוקשה, תגיד, זה נכון מה שאומרים עליך?
אמרתי מה את מתכוונת?
אמרה אתה יודע.

אמרתי אני לא יודע. אבל האמת? ידעתי. אמרתי לה, אם תגידי לבעלך שיתפטר וישים אותי במקומו, אני ייתן לך לראות בעיניים שלך אם זה נכון או לא.

אמרה בסדר.

הראיתי לה. אחרי שהתעוררה מההתעלפות שהיתה לה, אמרתי לה: את רואה? תגידי לבעלך שישים אותי ראש ממשלה, ואני יעלף ככה את כל אויבי ישראל. במיוחד את האויבות. קראה לבעלה ואמרה לו להתפטר.

ואצל האשכנזים, מה שהאשה אומרת - זה חוק. לא יודע למה. זה משהו מהשואה, כנראה (שלום טוקשה)

4
- הוליווד היא עיר העתיד.
- לפני שש שנים אמרת את זה על פריז.

- תראה, העתיד לא עומד במקום (וואלאס שון)

5
ביקשו תלמידיו של החכם הו צ'י שיספר להם, כיצד זכה בהארה. אמר החכם: פעם הייתי מהלך בין עיר הבירה למחוז הולדתי. לפתע פגעה רגלי בסלע. שמעתי את קול נקישת הבוהן באבן, ולפתע הבנתי.

שאלו אותו תלמידיו: מה הבנת, מורנו החכם?

אמר הו צ'י: הבנתי שהאבן היא קשה, והרגל רכה.

שאלו תלמידיו: ומה בכך?
ענה החכם: כלום, רק שקודם אף אחד לא ידע את זה, ותגליתי חסכה תאונות הרבה (מתוך "הו צ'י מלמד חשבון")

6
אם פתחת טלוויזיה על סדרה אמריקאית, ואחרי עשר דקות נדמה לך שהם מדברים לאט מדי - אל תחכה עד הסוף. זאת סדרה קנדית (אדי ריי)

7
פיטר האמונד / הסמל והבלונדינית
בשתיים לפנות בוקר הגעתי הביתה. החתול גרגר עלי. העפתי לו סטירה, והוא נרגע. "בוא חתול," אמרתי לו. "אתן לך מאותו רסק עכברים מתים מוכן מהמרכול, שאתה כה כרוך אחריו."

הוא הלך אחרי למטבח. הדלקתי את האור, ואז גיליתי את הגופה. ולא סתם גופה - גופתה של הנחשבת בכוכבות הוליווד, נערת החלומות הבלונדינית, מיס ג'יין גאלאנד.

תוך רבע שעה כבר היו הבחורים בכחול מחסלים את מלאי הבורבון שלי במטבח, והפתולוג הראשי רכן מעל הגופה, ואמר: "תינוקת, הלילה את שלי. אני ואת האיזמל, והלילה עוד צעיר." "אולי תפסיק עם השירה," זעפתי, "ותאמר לי מה היה גורם המוות?"

"זה," הוא אמר, והרים משהו בכפפת גומי. היה זה קליע של פגז קטיושה, שנחת בדירתי וריטש חלקים נבחרים מהבחורה המסכנה.

"האיסלאם הפונדמנטליסטי הזה," סיננתי בזעם, "ארורים יהיו."

הסמל שלי ניגש אלי: "צ'יף, אני מצטער, אך אני חייב לעצור אותך באשמת רצח מדרגה ראשונה."

"ג'ון", אמרתי לו, "אני יודע שבקודקודך יש פחות שכל מאשר במחבט העץ של בייב רות (שחקן בייסבול אמריקאי נערץ - המת'. בייסבול: משחק אמריקאי הנערץ באמריקה - המת'), אולם מוטב שתשתמש בו עכשיו, לפני שאנחית לך אחת על הלקקן."

"אבל, צ'יף, אתה החשוד העיקרי."

העפתי לו סטירה. הוא נרגע. אחר כך הוא לקח אותי לצד ואמר: "צ'יף, הסטירה הזאת היתה אמנות."

אמרתי לו: "זה עוד כלום. אתה צריך לראות אותי יורק."

כיצד ידע המפקח שהוא אינו הרוצח? (הפתרון בא מיד:)

8
פתרון:
בעיקרון, יש שאלות שעדיף להשאיר אותן לבינתו של הקורא. ונדמה כי שאלה זו נמנית על הקבוצה שבנידון. אבל אם בכל זאת אתם חייבים לדעת, אז התשובה היא: אינטואיציה נשית. יש כאלה שיגידו שרק לנשים יש את זה, אבל הם טועים. אינטואיציה זה לא וגינה.

9
מתי יהיה חדשות של עשר? (מר שמיר)

© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים הוצאה לאור

חייו ומותו של השער האחורי - עוזי וייל


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *