» טקסט  » מדעי אדם וטבע  » ספרים חדשים בינואר 2006       חזור

לקסיקון פירוש החלומות
מאת: ג'רלד שנוולף
The Dictionary of Dream Interpretation: Including a Glossary of Dream Symbols - Gerald Schoenewolf

ההוצאה: מודן לקסיקון פירוש החלומות מיועד לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ולקהל הרחב. זהו מקור מידע תמציתי ורחב היקף על חלומות ועל פשר חלומות, בתבנית נוחה וקלה לשימוש. הלקסיקון מציג כ-1000 חלומות ופירושיהם, תוך שימת דגש על השיטות הפסיכואנליטיות המודרניות והמקובלות ביותר לפירוש חלומות. זהו הלקסיקון הפסיכודינמי היחיד העוסק כיום בפירוש חלומות. רוב החלומות נאספו במהלך עבודתו של המחבר. נוסף על אלה הובאו בספר חלומות של אישים מפורסמים וחלומות של מקרים ידועים בספרות הפסיכותרפויטית. הספר כולל גם תיאורים של תמונות, רומנים, מיתוסים וסיפורי אגדה, מקורות הנחשבים בקרב הפסיאנליטיקאים כדומים לחלומות. טווח רחב זה מהווה כלי שיסייע למטפלים מכל תחומי הקשת המקצועית בפירוש של חלומות.

ג´רלד שנוולף הוא פסיכואנליטיקאי ומחברם של ספרים רבים בתחום הפסיכותרפיה.

הלקסיקון מציג ערכים באופן אלפבתי: אב, אביב, אבל, אבן, אגוזים, אהבה וכו' כאשר עבור כל ערך מוצג חלום או כמה חלומות הכוללים את הסעיפים הבאים בתיאוריהם: החלום, החולם, האסוציאציות, והפירוש.

לספר מצורפים מפתחות לאיתור מהיר של חלומות על פי אישים ידועים, על פי מקרים מפורסמים מהספרות הפסיכותרפית, על פי מיתוסים אגדות וסיפורי תנ"ך ועל פי טיפוסי אישיות ומאפיינים פיזיים.

לקסיקון פירוש החלומות מאת ג´רלד שנוולף בהוצאת מודן,
תרגמה מאנגלית: יעל אכמון, עיצוב עטיפה: אסתי סגל, 406 עמודים.

באדיבות הוצאת מודן ההקדמה לספר
והמבוא המקיף על ההיסטוריה של חקר - פשר החלומות .

הקדמה
המילון לסמלים בחלומות מציע לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ולקהל הרחב מקור מידע תמציתי ורחב היקף על חלומות, בתבנית נוחה וקלה לשימוש. המילון מציג, מ-א ועד ת, יותר מ-1,000 חלומות ופירושיהם, תוך דגש על השיטות הפסיכואנליטיות המודרניות והמקובלות ביותר לפירוש של חלומות. זה המילון הפסיכודינמי היחיד כיום העוסק בפירוש חלומות.

כל ערך במילון (מלבד ערכים שנלקחו ממיתוסים,
מסיפורי אגדות ומיצירות אמנות) מחולק לארבעה חלקים:
(1) החלום,
(2) החולם,
(3) האסוציאציות של החולם
(4) פירוש קצר

תבנית זו מאפשרת לקורא להבין כל חלום בהקשרוֹ המלא ולגבש דעה על משמעויות אפשריות נוספות; כיום הדעה הרווחת היא שהפירוש הנכון של חלום הוא הפירוש שהחולם עצמו מאשרו. יתר על כן, כיוון שאסוציאציות ופירושים של אסוציאציות עשויים להיות אין־סופיים, ספר זה מנסה להציג רק את המשמעות הבסיסית של כל חלום.

רוב החלומות נאספו במהלך עבודתו של המחבר. נוסף על אלה הובאו בספר חלומות של אישים מפורסמים: משייקספיר ועד להנרי מילר, מנפוליאון ועד לג'וני קארסון, מפרויד ועד לדאלי. חלומות אחרים לוקטו ממקרים ידועים בספרות הפסיכותרפית. המילון כולל גם תיאורים של תמונות, רומנים, מיתוסים וסיפורי אגדה, משום שמקורות אלו נחשבים זה זמן רב בקרב פסיכואנליטיקאים כדומים לחלומות. טווח רחב זה מהווה כלי שיסייע למטפלים מכל תחומי הקשת המקצועית בפירוש של חלומות.

ספר זה כולל גם מונחון סמלים. במונחון הובאו פירושים קצרים למגוון של סמלים נפוצים בחלומות: המשמעויות הפסיכואנליטיות של כל סמל, והמשמעויות שניתנו לו במיתוסים, בסיפורי עם, בפילוסופיה, בדת ובספרות. כאשר אפשר לפרש סמל ביותר מדרך אחת, מוצגות כל המשמעויות לצד מקורותיהן (כגון פסיכואנליזה, מיתולוגיה, נצרות וכדומה). הספר כולל גם פרק מבוא הסוקר את ההיסטוריה של חקר החלומות, וכן כמה מפתחות שימושיים, ובהם מפתח של חלומות על פי טיפוסי אישיות.

בקיצור, הספר שלפניך הינו מקור רב־תכליתי בנושא חלומות, והוא יענה על צורכי כל מי שמתעניין בפירוש חלומות, וכן בפירוש מיתוסים, סיפורי עם וספרות יפה.

מבוא: ההיסטוריה של חקר החלומות
תפיסות טרום־מדעיות על חלומות
עד לא מכבר פירוש חלומות היה שטוף באמונות תפלות. מאז החלה השפה האנושית להתפתח, דיווחו בני האדם על חלומותיהם. בדרך כלל הם הסבירו את החלומות כמסרים מכוחות עליונים, אלוהיים או שטניים, וראו בהם סימנים לעתיד טוב או רע.

בתרבויות פרימיטיביות החלומות הובנו כהתנסויות אמיתיות. פרום (Fromm, 1951) מדווח בספרו שבני אשנטי במערב אפריקה הניחו שאם אדם חלם שקיים יחסי מין עם אשת איש, נשמות שניהם אכן התאחדו; עקב זאת הוא נקנס. האינדיאנים של מוהאבי ויומה האמינו שנשמות המתים מופיעות בחלומות כדי להטיף להם, להזהיר אותם או להעביר להם מסרים. הקיוואי פאפואנים שבגינאה החדשה האמינו שאם מכשף לכד את נשמתו של מישהו בעודו במצב של חלימה, הישן לא יתעורר לעולם.

ספרים עתיקים מלאים בסיפורים על האופן שבו שימשו חלומות הסברים לאירועים לא מובנים. בברית החדשה מסופר שמריה הרתה בעודה מאורסת ליוסף. הואיל ומריה ויוסף עדיין לא קיימו יחסי מין, עמד יוסף במצב לא נעים. הדרך שלו להיחלץ ממצב זה הייתה לחלום שאלוהי היהודים הופיע לפניו: "יוסף בן דוד, אל תירא מכנוס אליך את מרים אשתך, כי אשר הורה בה מרוח הקודש הוא. והיא יולדת בן, וקראת את שמו ישוע, כי הוא יושיע את עמו מעוונותיהם".

נוסף על האמונות התפלות שקושרו לסמלים בחלומות, עסקו תרבויות עתיקות ופרימיטיביות בשאלה מדוע אנשים חולמים. הסברים שונים טענו שחלומות הם התוצאה של בעיות עיכול, פוליפים גדולים, שקדים מודלקים, ירח מלא או כוכב נופל. אחרים תמכו בדעה שחלומות הם תוצאה של התאהבות, ביקור של רוחות או עקיצה של חרק. אם אנשים דיברו או התהלכו תוך כדי חלימה, נאמר שנכנסו בהם רוחות.

המילה סיוט (nightmare) מקורה במילה הגרמנית nachtmar, שמשמעותה שד לילה. רופאי אליל בזמן העתיק השתמשו במונחים הלטיניים incubus ו-succubus כדי לתאר ביעותי לילה שבהם נשים צעירות או גברים צעירים נאנסו על ידי שדים במהלך הלילה; הם התייחסו לאירועים אלה כהתקפות של incubus או succubus. רופאי האליל האמינו ש-incubus היא רוח רעה השוכבת מעל נשים ישנות ומקיימת אתן יחסי מין; Succubus היא רוח רעה השוכבת מתחת לגברים ישנים ומקיימת אִתם יחסי מין אנליים. הרומן הפופולרי, תינוקה של רוזמרי, מדגים רעיון זה.

ואכן, רוב המילונים של החלומות אינם אלא אוספים של אמונות תפלות ששימשו לפירוש חלומות במהלך ההיסטוריה. אחד המילונים הראשונים, מילון החלומות של מילר (Miller, The Dictionary of Dreams, 1884), ראה אור כמה שנים לפני ספרו של פרויד, פשר החלומות (Freud, The Interpretation of Dreams, 1900). מילר מתגאה בהסבר של 10,000 חלומות. אפשר למצוא במילונו פירושים כגון אלה: "אם שומעים חמור נוער, משמעות הדבר בשורות רעות או הפרעות" (עמ' 104). "מחלה באה לעתים לאחר חלומות על כושים זקנים" (עמ' 399). "חלום על איסוף אגוזים מנבא עסקים מוצלחים, והצלחה גדולה באהבה" (עמ' 405). "אם אישה חולמת שהיא בהיריון, משמעות הדבר שהיא לא תהיה מאושרת עם בעלה, ושילדיה לא יהיו מושכים" (עמ' 456-457). "אם אתה רואה סיגליות בחלומך או יוצא לקטוף אותן, תזכה בחסדיו של אדם בכיר ממך" (עמ' 580). "אם תפהק בחלומותיך, לשווא תחפש אחר בריאות וסיפוק" (עמ' 614). האוסף של מילר הוא רב מכר גם היום, עובדה המוכיחה שאנשים רבים עדיין מאמינים בשיטות פרשנות אלה.

את המחקר השיטתי הראשון של חלומות ערכו פילוסופים יוונים ורומאים. אריסטו בעבודתו (Aristotle, On Divination, 312 BC) הציע את התאוריה שחלומות מתחלקים לשני סוגים: חלומות המציגים תכניות ועקרונות פעולה ויכולים לשמש לחיזוי, ולעומתם חלומות שהם מקריים בלבד ואין לשים אליהם לב. ארטמידורוס (המאה השנייה לספירה) כתב את ספר ההדרכה הראשון לפירוש חלומות (Wood, 1947). לדבריו, ישנם חמישה סוגים של חלומות: חלומות (מסרים המועברים על ידי סמלים), חזיונות (המתרחשים כאשר אדם רואה דבר מה בחלום ולאחר מכן רואה אותו בעֵרות), אורקלים (מסרים ממלאכים), פנטזיות (מילויי משאלות) והתגלויות (רוחות המתגלות לתינוקות חלשים ולאנשים זקנים).

פילוסופים ומשוררים רבים נוספים כתבו על חלומות. גתה האמין שכוח הדמיון שלנו וכן שאיפתנו הפנימית לבריאות ואושר מחוזקים על ידי חיי החלום שלנו. "במהלך חיי, לעתים נרדמתי בדמעות, אולם בחלומותיי הופיעו הצורות המקסימות ביותר כדי לנחם ולעודד אותי, ואני התעוררתי בבוקר הבא רענן ומלא שמחה" (Fromm 1951, p. 140).

הפילוסוף אמרסון תיאר בלשון ציורית את השערתו באשר לטבע החלומות:

בחלומות יש אמת ושלמות פיוטית... חריגתם מן הטבע כלולה בטבע עליון יותר. נראה כי מרמזים הם לנו על שפע ושטף של מחשבה שאינם דומים לחוויית העֵרות. הם מרגיזים אותנו בעצמאותם, אולם יודעים אנו שחלקנו בקהל מטורף זה, ובזכות החלומות זוכים אנו לסוג של ראיית הנולד וחכמה [Emerson 1904, p.7].

תרומתו של פרויד
בזמן שפרויד כתב את פשר החלומות, היתה קהילת המלומדים בתחילת דרכה בחקר חשיבות החלימה. מלומדים אחדים עסקו בחלומות כמייצגים כוחות מנטליים שלא יכלו להגשים את עצמם במהלך שעות העֵרות (Volket 1875). חיי חלימה בהירים הובנו על ידי פילוסופים אלה כקשורים לזיכרון חד יותר. לעומתם, מדענים אמפיריים כגון בינץ (Binz, 1878) ראו בחלומות תהליכים גופניים בלבד, שאינם רק חסרי משמעות אלא במקרים רבים פתולוגיים (דעה שמדענים אחדים מחזיקים בה גם היום).

עם הופעת פרויד והפסיכואנליזה הגיע מחקר החלומות לרמה חדשה, מדעית יותר. בדומה לקודמיו, ניתח פרויד את חלומותיו שלו, אולם הוא ניתח גם חלומות של מטופלים ובחן אותם לאורך זמן. דבר זה איפשר לו לקודד את הדפוסים והסמלים שגילה בהם. פרויד הציע הסבר משכנע ומפורט למשמעויותיהם ולתפקידיהם של חלומות (אם כי, כפי שצוין קודם לכן, פילוסופים ואמנים הקדימו אותו ברעיונות דומים). תפיסתו הבסיסית הייתה שחלימה מייצגת את אחת מהפעילויות החשובות ביותר של החלק הבלתי־מודע בנפש.

על פי התאוריה הראשונית שלו, כל החלומות מהווים מילוי משאלה סמלי של תשוקות המודחקות על ידי החלק הלא מודע בנפש, בדרך כלל משאלות מיניות. לימים פרויד שינה תאוריה זו בספרו מעבר לעֶקרון העונג (Freud, Beyond the Pleasure Principle, 1920). בספר זה הוא טען שחלומות המתרחשים במהלך נוֹיְרוֹזוֹת טראומטיות (המכוּנות כיום תסמונת פוסט־טראומטית) אינם מילוי משאלה אלא הם קשורים לדחף כפייתי לחזור על הטראומה שגרמה למתח. אולם פסיכואנליטיקאים מודרנים אחדים טענו שבמקרים כאלה קיימת משאלה מרומזת להתגבר על הטראומה המוקדמת על ידי חזרה עליה בחלומות. לדוגמה, שור (Shur, 1966) טען שבסיוטים קיימת משאלה של האני לבטל את הטראומה על ידי חלימה חוזרת עליה.

אצל ילדים קטנים מילוי המשאלה שבחלומות ברור מאוד: הילד חולם שהוא מקבל צעצוע נחשק או מבקר בפארק שעשועים. אצל מבוגרים, שההדחקה שלהם חזקה יותר מאשר אצל ילדים, המשאלה או התשוקה מוּסוֵוית בסמלים שקשה יותר להבינם. עם זאת, פרויד ניסה להראות שכמעט את כל החלומות, ובהם חלומות חרדה, מניעה משאלה מודעת או לא־מודעת. לדוגמה, אדם עשוי לחלום שגבר זר רודף אחריו ומנסה להרוג אותו. לאחר אנליזה מתברר שהאדם חש אשמה בקשר לעניין כלשהו, ולכן המשאלה בחלום היא להיענש על מעשיו הרעים.

פרויד טבע את המונחים מודע/לא־מודע כדי להבחין בין רמות שונות של מודעות אנושית ותפקוד מנטלי; בהקשר של חלומות הוא דיבר על תוכן גלוי/חבוי. החלום הגלוי הוא החלום שהחולם מתארו ושאליו הוא מודע באופן בלתי אמצעי. אפשר לאתר את מקור החלום הגלוי באירוע שאירע לחולם ביום או בימים שלפני החלום (מה שפרויד כינה שאריות היום). התוכן החבוי מורכב מהאסוציאציות הלא־מודעות לחלום, ובדרך כלל מקורו במשאלה ובהדחקה של זיכרונות, רגשות ומחשבות. לכן כתב פרויד שהחלומות הם "דרך המלך אל הלא־מודע".

במחקר של הסמליות המעוותת ברוב חלומות המבוגרים, טען פרויד שמחשבות החלום המקוריות של החולם התעוותו עקב מה שכינה עבודת החלום. עבודת החלום אחראית ל"הפיכת מחשבות החלום לתוכן החלום" באמצעות "מיזוג והתקה של החומר והפיכתו לתבנית תמונה" (Freud, 1901, p. 76). כלומר, העלילות של החלומות מתמזגות, ומחשבות אסורות ורגשות מיוחסים לאנשים אחרים ולא לחולם. פרויד הוסיף גם עיבוד משני לתפקיד עבודת החלום, בהתייחס לשינויים בתוכן החלום שנוצרים במהלך ההיזכרות בחלום, החולם מנסה להפוך את החלום להגיוני ואינטליגנטי יותר.

תהליך נוסף המשפיע על התוכן הגלוי של החלום הוא הצנזורה של החלום. אף על פי שמנגנון ההדחקה של האדם נחלש בזמן השינה, הצנזורה של החלום עדיין מצנזרת את התכנים של חלומות, ובאופן זה מערפלת אותם והופכת אותם נגישים עבור האני. עם ההתעוררות, הצנזורה – כלומר, ההתנגדות להכיר במחשבות אסורות – חזקה אפילו יותר, והחלום נשכח כמעט מיד. גם אם זוכרים את החלום, ההתנגדות להבנת חלומות, שהיא הרכיב המרכזי בצנזורה של החלום (Freud, 1933), ממשיכה להתקיים והופכת את המשימה לבעייתית.

על פי פרויד גם אם חלומות מייצגים בעיקר משאלות לא־מודעות המתגשמות באופן סמלי, תפקיד החלומות הוא לשמש מגִני שינה ופורקן לדחפים מתוסכלים. אפשר לאתר תפקיד זה בצורה ברורה יותר בחלומותיהם של ילדים. לדוגמה, נאמר לילד שהוא חייב ללכת לישון למרות שהוא רוצה להמשיך לשחק. כיוון שהמשאלה שלו לשחק תוסכלה בחיים האמיתיים, הוא חולם בשנתו שהוא עדיין משחק. בדרך כלל נוטים להאמין בחלום כאילו הוא מתרחש במציאות, כך שהחלום מציג את המשאלה כאילו התמלאה ומאפשר לילד להמשיך לישון. ובדומה לשומר לילה, החלום גם מעיר את החולם אם תוכני החלום מלאים בחרדה רבה מדי. לדוגמה, אדם עשוי לחלום על נקישה על דלת חדרו ולדמיין שהוא פותח את על דלת, ואין שם איש (מה שמאפשר לו להמשיך לישון). אולם אם הנקישות נמשכות זמן רב מדי, החולם הופך חרד ומתעורר – ומגלה שהבן שלו מקיש על הדלת וזקוק לתשומת לבו.

שיטת פרויד לפירוש חלומות הורכבה משלושה חלקים: ראשית התבקש המטופל להיזכר בתוכן הגלוי של החלום; לאחר מכן הוא נשאל על האסוציאציות שהחלום מעורר בו; רק לאחר בחינה של התוכן הגלוי והאסוציאציות שלו, נוסף על הרקע של החולם, היה פרויד יכול לפרש את החלום.

פסיכואנליטיקאים אחרים שיכללו והרחיבו את התאוריות של פרויד. יונג (Jung, 1971) האמין שקיימים דפוסים אוניברסליים מסוימים בלא־מודע, והם מגיחים בחלומות, ביצירות אמנות, במיתוסים ובאגדות עם של כל החברות. לפי יונג סמלים או ארכיטיפים אוניברסליים אלה – כגון "הגיבור" או "הנחש הבולע את זנבו" – הם הלא־מודע הקולקטיבי המשותף לכל האנושות. יונג ביקר את פרויד על שביסס חלקים נרחבים מדי מהתאוריות שלו על הדחקה מינית, ובכלל זה הפירוש שלו לחלומות, וזו נקודה נכונה. אולם יונג נטה לכיוונים מיסטיים; הוא הבין חלומות בצורה מופשטת יותר, כביטויים של הלא־מודע הקולקטיבי. אקרויד (Ackroyd, 1993) תיאר את הלא־מודע הקולקטיבי כחתול בשק של החשיבה האנושית הפרימיטיבית או של כוחות ספיריטואליים אחרים, בעודו מצמצם את חשיבותה של המיניות. שטקל (Stekel, 1911) תרם גם הוא להבנת הסמליות של חלומות בכתבו בהרחבה על שפת החלומות.

גותאיל (Gutheil, 1951) כתב בהרחבה על התאוריות של פרויד בנוגע למטרה ולמשמעות של חלומות. הוא ראה שלוש מטרות בחלימה: (1) הגנה על השינה, (2) ויסות חילוף החומרים של הרגשות ו־(3) הגנה על שלמות האני. הוא טען שחלומות אינם מילוי משאלה בלבד, אלא עשויים גם לייצג:

1. פריקה של אנרגיה רגשית – למשל, אנחנו רוצים לתקוף יריב ועושים זאת בחלום במקום במציאות

2. מניעת הלם – למשל, אנחנו חוששים שאדם יקר לנו ימות בקרוב, ורואים אותו שוב ושוב מת בחלומותינו כדי להכין את עצמנו לאירוע

3. אזהרות – למשל, אנחנו חולמים על מצבים מסוכנים (כישלון במבחן עתידי, קיום יחסים אסורים שסופם מר) כדי להזהיר את עצמנו מפניהם

4. פתרונות – למשל, איננו יכולים לפתור בעיה, ובחלום באמצעות סמליות בלתי־ישירה, אנו מוצאים את התשובה.

כדוגמה לחלומות פתרון גותאיל מזכיר את קקולה (Kekule), ממציא הייצוג הגרפי של טבעת הבנזן. לאחר שנים רבות של ניסיונות כושלים לצייר את הרכב האטומים בטבעת זו, קקולה חלם על נחש הנושך את זנבו. הוא התעורר ומיד צייר את הנוסחה על נייר. חזיונו של קקולה על טבעת הבנזן מוכר כאחת מהדוגמאות המבריקות ביותר לחיזוי בתחום הכימיה האורגנית.

בנוגע לתפקיד השלישי של החלום, הגנה על שלמות האני, גותאיל מסביר שהחלום מגן על האני על ידי כך שהוא משמש חוצץ בין השינה (כאשר האני חדל להתקיים) לבין העֵרות. "כך הוא משמר את ההמשכיות, הלכידות והאחדות של התהליכים המנטליים שלנו" (Gutheil, 1951, p. 37).

ההרחבה שהרחיב גותאיל את תפקידי החלומות שימושית, ומתקשרת לסיווגים של ארטמידורוס. אולם אני מסכים עם פרויד שבסופו של דבר קיימת משאלה בבסיסו של כל חלום כמעט, בין שמדובר במשאלה ישירה (חלום על מזון כדי לשכך רעב) ובין שמדובר במשאלה בלתי ישירה (חלום על עונש כדי לכפר על תחושת אשמה) או מרומזת (חלום על זוועה טראומטית כדי להתגבר עליה).

רוב הפסיכואנליטיקאים ציינו שחלומות עשויים לכלול נושאים מגוונים, כמספר התבניות הספרותיות. "חוויית החלום דומה לרטייה חמה: העצמי הנחלם הוא כל־אדם" כתב בולאס (Bollas, 1995, p.233). לעתים קרובות חלומות מביעים תשוקות לא־מודעות, אולם הם עשויים גם לטפל בפחדים, בתסכולים או בספקות לא־מודעים; הם עשויים להיות מְשלים או אלגוריות, פַרסות או סָטירות חריפות, מלודרמות או טרגדיות.

בולאס מתאר חלום הומוריסטי שחלם לאחר שעמית הציג בפניו אתגר, לבצע משימה כלשהי הדורשת אומץ. בחלום באותו לילה בולאס מצא את עצמו נושא לדיון באספה גדולה של אנשי רפואה. הוא היה מונח על שולחן ניתוחים או שולחן לנתיחת מתים, מכוסה בסדין. הוא הרים את הסדין וגילה שמתחתיו יש תרנגולת. התרנגולת הייתה הוא עצמו, תרנגולת צלויה, למען האמת, "עשויה היטב". בולאס פירש את משמעות החלום כאילו הוא "בשר תותחים", "פחדן כתרנגולת". הוא החליט שהחלום היה קומדיה המביעה את הפחד שלו שלא יוכל לעמוד במשימה. "החלום היה אירוע קומי ואני הייתי המטרה ללעג של הלא־מודע שלי עצמי" (עמ' 232).

בקיצור, משמעות כל חלום תלויה מאוד בחולם, במקום שבו הוא נמצא במונחים של חייו הרגשיים והמנטליים ובאסוציאציות שיש לו כלפי החלום. רק לאחר שנשקלו כל הגורמים הללו, אפשר לפרש את הסמלים שבחלום.

חקר השינה והחלום
פסיכואנליטיקאים השתמשו באינטואיציות ובחקר חלומות של מטופלים רבים על מנת לבסס את התאוריות שלהם. חוקרים אחרים השתמשו בגישות אמפיריות יותר.

בשנים האחרונות אספו פיזיולוגים עדויות באמצעות EEG, מכשיר המשמש להקלטת רישום גלי מוח, במחקר על הפעילות החשמלית של המוח בזמן השינה. הם מצאו ארבעה שלבים מובחנים של שינה, ולכל אחד מהם דפוס אופייני של גלי מוח. האדם הישן עובר מהשלב הראשון השטחי ביותר לשלב הרביעי העמוק ביותר. נראה שמדובר בשלבים הדומים לשלבים של טראנס היפנוטי. בשלב השני מתרחשים רוב החלומות. שלב זה כונה רע"מ (ריצודי עיניים מהירים), שכן במהלכו אפשר להבחין בתנועות עיניים תחת העפעפיים העצומים של האדם הישן. תנועות אלו מראות שהישן חולם, ולמעשה חוזה בחלומותיו "בעיני רוחו".

השלבים של שנת רע"מ מתארכים במהלך הלילה ומגיעים לאורך מרבי בשעות שלפני ההתעוררות, אולי משום שהאימפולסים של החלום ממשיכים לצבור תנופה במהלך הלילה. בזמן החלימה הישן הופך דומם מאוד (מלבד ריצודי העיניים המהירים), ממש כמו אדם שהופנט.

מכיוון שאפשר להקליט את ריצודי העיניים המהירים במהלך השלב השני של השינה, בעוד העיניים נותרות עצומות, הם מספקים שיטה אובייקטיבית לבחינת ההישנות והאורך של החלומות. ניסיונות שנערכו למן תחילת שנות החמישים הראו שרוב החלימה מתרחשת בחלק המאוחר יותר של הלילה, ושחלומות נמשכים בין כמה דקות ליותר משעה. מעריכים שלאדם הממוצע יש יותר מ1,000- חלומות בשנה (Faraday, 1974).

אף על פי שרוב האנשים אינם זוכרים את חלומותיהם בבוקר, העדות ממחקרים של תנועות עיניים מוכיחה שהכול חולמים, מלבד אולי סכיזופרנים מסוימים (פרטים נוספים על כך בהמשך). מצב החלימה המקושר לשנת רע"מ מאופיין גם במידה ניכרת של פעילות חשמלית במוח, וכן במצב רפוי באופן יוצא דופן של מערכת השרירים וברמות גבוהות יותר של הורמונים גבריים ונשיים וזקפה אצל גברים. כמו כן, צוין שקשה להעיר את הישן כשהוא נמצא במצב זה.

גרינברג ופרלמן (Greenberg and Pearlman, 1974) ומק'גראת וכהן (McGrath and Cohen, 1978) הראו שמחקרי שינה רבים מוכיחים, שהחלימה אצל בני האדם והחיות קשורה לעיבוד מידע. אצל החיות נראה שהחלימה מופיעה אחרי הטמעה של התנסויות בלתי שגרתיות במגוון ההתנהגויות של החיה. ניסיונות שבהם למדו כלבים ללחוץ על ידית בכפותיהם על מנת לקבל אוכל, הראו שכאשר הכלבים ישנו עיניהם נעו וכפותיהם התעוותו. אצל בני אדם החרדה הקשורה לעבודה חדשה או לחתונה מביאה לעתים קרובות לתנועות דומות של העיניים והגוף במהלך שנת רע"מ. גרינברג ופרלמן הסיקו מעדות זו שחלומות "הם חלק ממאמצינו להכניס היגיון רגשי בהתנסויותינו" (עמ' 520). הם טענו שהפיזיולוגיה של רע"מ תומכת בתאוריות הפסיכואנליטיות הרואות בחלומות שלבים של מילוי משאלה, וכן מימוש ופריקה סמליים של דחפים ורגשות דחויים.

אולם לא כל החלומות מתרחשים בזמן שנת רע"מ. קית' (Keith, 1975) מבחין בין סיוט רע"מ או חלום רע לבין ביעותי לילה שכנראה מתרחשים בשלב העמוק ביותר של השינה. על פי קית', ביעותי לילה מתרחשים במהלך השלב הרביעי, ובו נרשם ב-EEG דפוס אלפא ערני של המוח. במהלך ההתקף קיימת פעילות אוטונומית מובחנת – דופק מהיר, הזעה, נשימה מואצת – וכן פעילות פיזית מוגברת, ובכללה התחבטות במיטה ונדודי־שינה. לעתים קרובות גם מופיעים דיבור וצעקה. ביעותי הלילה, אם הם מתועדים, הם מפחידים, אלימים, אגרסיביים ורגשיים ביותר. אם מעירים את החולם הוא מבולבל, חסר־כיוון ואינו מסוגל להירדם.

לעומת זה, החלום הרע, המכונה אצל קית' חלום חרדה, מתרחש בזמן שנת רע"מ, עם שינויים אוטונומיים משניים בלבד, ירידה במתח השרירים, מעט תנועה פיזית, דיבור רק מדי פעם בפעם, צעקה רק לעתים נדירות ותוכן מנטלי מורכב ומלא חיים. אם מעירים חולם מחלום חרדה בזמן רע"מ, הוא נרגע והופך צלול בקלות. הזיכרון של החלום בהיר הרבה יותר.

בראוטון (broughton, 1968) טען שביעותי לילה אצל מבוגרים וילדים, וכן סהרוריות והרטבת המיטה בלילה, שייכים ככל הנראה לשלבים העמוקים יותר של השינה – השלב השלישי והרביעי – וכולם כרוכים בשינוי פתאומי בשלב המנטלי: משינה עמוקה (דפוס גלים איטיים ב-EEG) לדפוס של עוררות (גלי אלפא ב-EEG). כך, אף שבמהלך תהליך זה נותר האדם ישן, המוח נמצא במצב נפרד של עוררות. מצב עוררות זה נורמלי אצל כל האנשים, ומתרחש במחזורים קבועים במהלך הלילה. רוב האנשים ישנים במהלכו.

במחקריו הבחין בראוטון שהאנשים המועדים לביעותי לילה, הרטבה וסהרוריות, היו בדרך כלל היפראקטיבים במהלך הלילה כולו, ולא רק במהלך השלבים העמוקים יותר של השינה. במילים אחרות, אנשים המועדים לביעותי לילה הם אנשים שכבר נמצאים במצוקה גדולה ונושאים את משקלן של טראומות מהעבר. בשל היפראקטיביות גוברת זו, האנשים האלה מתעוררים באימה.

פרידמן (Friedman, 1980) טען שביעותי לילה קשורים לסוג העמוק ביותר של טראומה רגשית, כגון התעללות פיזית או מינית, אונס, מלחמה או אסון טבעי או מלאכותי דומה, המוביל לתסמונת פוסט־טראומטית. ביעותי לילה הם אפוא התוצאה של "העבר המודחק הפולש אל האני הבלתי מוגן בשינה העמוקה" (עמ' 314). פרידמן מוסיף שביעותי הלילה הם אולי היבט של "החזרה הכפייתית" של פרויד – ניסיון לשלוט על המצב הטראומטי על ידי חזרה נשנית עליו בסיוטים.

בהקשר של שימוש בסמלים בחלומות, ערכו בטלהיים והרטמן (Bettelheim and Hartmann, 1924) מחקר מעניין עם אנשים הסובלים מפסיכוזת קורסאקוב. הם הציגו לפני קבוצה של מטופלים כאלה טקסטים ארוטיים וביקשו מהם לחזור עליהם מהזיכרון. הם מצאו שבחזרה על סיפורים אלו נטו המטופלים להשתמש במיזוג, התקה וסמלים, בדומה למתרחש בחלומות. אחד מהטקסטים היה זה: "נערה צעירה יצאה לטייל לבדה בשדה. לפתע הגיע גבר, תקף אותה וזרק אותה על הקרקע. הנערה נאבקה בו, אך לשווא. הגבר הרים את החצאית שלה והכניס את איבר המין שלו לווגינה שלה. לאחר יחסי המין, הוא השאיר את הנערה לבדה בשדה, שוכבת ובוכה בקול רם".

אחד מהמטופלים חזר על הסיפור כך: "שתי נערות הלכו למעלה. שני נערים עקבו אחריהן. ואז הם התחתנו עם הנערות כי אחת מהן הייתה בהיריון; האחרת הלכה הביתה". מטופל אחר החליף "איבר מין" ב"סיגריה". השימוש בסמלים אצל חולים כאלה היה דומה לזה של מפגרים, ילדים ובני שבטים פרימיטיביים, ונראה שהוא קשור לסוג הסמליות שאפשר למצוא בחלומות.

מחקרים בשינה ובחלימה שערכו פיסיולוגים, פסיכולוגים ניסויים ופסיכיאטרים, אישרו שכל האנשים חולמים (אפילו אלו שטוענים שאינם חולמים). הם גם הראו מתי אנו חולמים ובאיזו תדירות. הם אישרו שחיות חולמות גם הן, ושבני אדם וחיות חולמים בהקשר לאירועים מתסכלים בחייהם (משקעי היום של אירועים טראומטיים). החוקרים בחנו גם יצירת סמלים כאמצעי להסוואת מחשבות אסורות. מחקרים אלו תומכים בתאוריות של הפסיכואנליזה.

חקר החלומות של טיפוסי אישיות שונים
חקר החלום בעת האחרונה הרחיב את הבנתנו באשר לקשר בין החלום לחולם. פסיכיאטרים שחקרו את החלומות של טיפוסי אישיות שונים, גילו שלכל טיפוס אישיות יש סוג חלום אופייני, ולכל חלום יש משמעות ייחודית לפי טיפוס האישיות של החולם. לטיפוסי אישיות מסוימים יש גם דרכים ייחודיות לתאר חלומות ואסוציאציות הקשורות אליהם. באופן כללי, ככל שהאדם מנותק יותר מהלא־מודע שלו, כך חלומותיו מופשטים יותר ובלתי ניתנים לתיאור. לעומת זה במהלך הטיפול החלומות נוטים להפוך בעלי משמעות רבה יותר וניתנים יותר לתיאור.

על פי קפקא (Kafka, 1980) הסכיזופרן אינו מדווח על חלומות במהלך אפיזודה אקוטית. אפשר להתווכח אם משמעות הדבר שהסכיזופרן אינו חולם במהלך תקופות אלו. פסיכואנליטיקאים אחדים פירשו תופעה זו כקשורה לעובדה שהסכיזופרן בזמן שהוא עובר את התקופות הבלתי־שפויות ביותר, נוטה להזיות (צורה קיצונית של חלום בהקיץ). הזיות אלו מבטלות את הצורך בחלימה בלילה. קפקא מציין גם אבחנה של פרויד ואייסלר, ולפיה חלומותיו של הסכיזופרן נראים מציאותיים יותר מאמונות השווא (דלוזיות) שלו במשך היום. לעומת זאת, עולם היום של הנֵירוטי מבוסס על המציאות יותר מעולמו של הסכיזופרן, אולם חלומותיו מציאותיים פחות.

כדוגמה לאבחנה זו קפקא כותב: "לפני שנים רבות גיליתי במקרה, שכאשר הערתי מטופל סכיזופרני מאושפז בעל מערכת דלוזיות פרנואידיות, במשך חמש או עשר דקות היה נראה שהוא חופשי מהדלוזיות שלו" (עמ' 104). למרות שהוא לא היה מסוגל לוודא שהמטופל חלם, הוא משער שסביר מאוד שזה המצב, ולפי דעתו לחלימה אצל פסיכוטים ונֵירוטים כאחד יש תפקיד שיקומי.

פאו (Pao) אינו מאמין שלחלומות של אנשים שאובחנו כמאנים־דפרסיביים יש מאפיינים ספציפיים, אולם הוא טוען: "מבחינת ארגון האני המשתנה במהלך מחזור מאני־דפרסיבי מלא, אפשר לראות הבדלים מסוימים בין החלומות במהלך השלבים המאני, הדפרסיבי והנורמלי" (Pao, 1980, p. 111). הוא מצטט את "החלום הריק" של השלב המאני. הספרות הראתה שמאנים־דפרסיביים חולמים לעתים קרובות על ריקנות (לדוגמה מסך ריק) כאשר הם עומדים לפרוץ מתוך מצב דיכאוני אל מצב מאני. בדרך כלל תהליך זה מתחיל באירוע כלשהו ביום שלפני החלום, אירוע המעורר את פחדו של המאני־דפרסיבי מפני המוות (נושא טיפוסי אצל אנשים הסובלים מסוג זה של פסיכופתולוגיה). אולי אדם קרוב נפטר, או שהחולה איבד חבר או אהוב; הדבר מעלה למודעות זיכרונות מודחקים של טראומה מוקדמת יותר. החלום הריק מייצג משאלה למות או לישון והמאניה שבאה בדרך כלל לאחר החלום מייצגת את הניסיון להגנה בפני הסכנה שבהירדמות.

על פי בוניים (Bonime, 1980), חלומותיהם של אנשים שאובחנו כדיכאוניים קליניים מכילים נושאים אופייניים המתאימים לתכונות האישיות הדיכאונית: מניפולטיביות, רגישות־יתר לכפייה מצד אחרים בצירוף נטייה לפרש כל תשומת לב כמאמץ לכפות עליהם משהו, חוסר נכונות לכבד אחרים, חרדה וליבה רגשית של כעס המובע באופן לא ישיר. הוא מסכם באפיינו את האַפקט של הדיכאוניים: "חוסר נכונות זועם" (עמ' 145).

הוא מתאר חלום אחד של מטופלת דיכאונית: היא ובעלה עמדו לפני האח בסלון שלהם, והבעל התכוון להכניס את התינוק לאש (הילדים האמיתיים שלהם בגיל בית הספר). למרות שנבעתה, האישה לא ניסתה לעצור אותו. היא יצאה מהחדר וחשבה שעל בעלה להציל את התינוק. פתאום היא שינתה את דעתה והחליטה להציל את התינוק מהלהבות.

בוניים מפרש חלום זה כך: התינוק מייצג את החולמת שלעתים מרגישה שהיא "עולה בלהבות" (כועסת על בעלה). הרגשתה שהצלת התינוק היא עניינו של הבעל, נובעת מהאמונה שההיריון והתינוק היו מלכתחילה באשמתו, וכן מתוך "חוסר הנכונות הזועם" הכללי שלה המתקשר לאירועים בילדותה שעוררו בה מרירות. האפשרות להתקדם בטיפול, הוא טוען, תלויה בנכונותה לנצל את משאביה ולעמוד על שלה.

באשר לאנשים אובססיביים, לא תוכן החלום הוא הייחודי, אלא האופן שבו הם מתארים אותו. לאחר שטיפלתי בכמה מטופלים אובססיביים, מצאתי שחלומותיהם אינם נוטים להיות אחידים. אולם בתיאור החלום הם נוטים להימנעות ולאובססיביות באשר לפרטים. אבחנה זו מאוששת על ידי חוקרים אחרים. "נסיבתיות והימנעות מעגלית מהצהרות ישירות – לעתים קרובות עד כדי סבל – חוזרות במהלך הטיפול", כותב נאמרו (Namrow, 1980, p. 156). הוא מציין שאחדים מהאובססיביים משתמשים בהצגת החלומות כ"שיטה של התנגדות", כשהם מתארים חלום אחר חלום באופן מנותק, מבולבל ואינטלקטואלי, כדרך לשמור מרחק מהמטפל או מדמויות מרכזיות אחרות בחייהם. הדבר מתאים גם לממצאי שלי.

לעומת זאת, החלומות של הסובלים מפוביות הם לעתים קרובות חלומות חרדה. אחד מהחלומות המפורסמים ביותר מסוג זה הוא חלומו של מטופל של פרויד, "איש הזאבים" (Freud, 1918). למטופל הייתה פוביה בלתי רציונלית שייטרף על ידי זאבים, והחלום החוזר שלו בגיל ארבע היה שהעץ מחוץ לחלונו מלא בזאבים המביטים בו בשלווה. לאחר שהקשיב לאסוציאציות של המטופל, שיער פרויד שאיש הזאבים היה עד, כפעוט, להוריו מקיימים יחסי מין. הוא פירש שהפוביה של המטופל מבוססת על הפחד שלו והמשאלה הלא־מודעת שלו להיות מסורס ולהיטרף במהלך חיפוש סיפוק הומוסקסואלי מאביו. על פי פומר ושיין (Pomer and Shain, 1980), נוסף על החרדה חלומותיהם של אלו הסובלים מפוביות מאופיינים בבהירות מובהקת ובחוסר הסוואה החושפים את הקונפליקטים הבסיסיים ואת הדינאמיקה של הפוביה.

בעבר כתבתי על אודות מטופלת שסבלה מפוביה מכפתורים (Schoenewolf, 1994). אישה זו בילתה חלק נכבד משנות בגרותה המוקדמות בהימנעות מלהביט על כפתורים של אנשים, במיוחד כפתורי גברים. לכן תמיד עיניה נחו על פניהם של אנשים או על כפות רגליהם. אם ראתה בטעות כפתור, הייתה מתמלאת בחילה. חלומותיה הכילו לעתים קרובות דימויים של כפתורים, ואנשים הרודפים אחריה. בסופו של דבר היא הצליחה להיזכר באירוע בילדותה, שבו נוצלה מינית על ידי גבר שלבש תחתונים ארוכים – עם כפתורים מהצוואר ועד המפשעה. כפתורים אלו הפכו לסמל לא רק של הפאלוס אלא גם של התחושות בעלות הגוון של גילוי עריות שחשה בעת שנוצלה על ידי גבר מבוגר זה.

לאנשים בעלי אישיות גבולית יש יכולת מועטה בלבד לשאת חרדה או מתח; במקום זאת, הם מבטאים בהתנהגותם קונפליקטים חבויים. לכן החלומות של בעלי אישיות גבולית עשויים להיות מלאים בחרדה ובמתח, אולם הם אינם רוצים לנתח אותם. כאשר הם נזכרים בחלומות, הם יתחילו מיד לבטא בהתנהגותם את תוכן החלום, במקום להעלות לגביו אסוציאציות. לבה (Lebe, 1980) מציין שחלומותיהם של אנשים בעלי אישיות גבולית גדושים בזיכרונות מהתקופה שלפני שהיו מסוגלים לדבר, כאשר ביצוע היה האופן שבו הביעו את עצמם (כלומר כשהיו פעוטות).

על פי לוויטן (Levitan, 1980), אנשים המועדים למחלות פסיכוסומטיות משתמשים בחלומות כתחליף לאבל. אנשים אלה נוטים לצבור אבל לא־מודע רב בשל אובדן של אנשים או דברים בחייהם (הורים, בני זוג, חברים, משרות וכדומה), אולם אין הם מסוגלים להכיר באופן מודע בצער זה או לעבד אותו. מכאן, הצער מעובד חלקית בחלומות, אולם מביע את עצמו בעיקר באמצעות מחלה.

לוויטן המאמין שסוגים מסוימים של דלקת פרקים הם פסיכוסומטיים, מצטט מקרה של אישה בת 59 שסבלה מדלקת פרקים שגרונית חמורה. מצבה החמיר מאוד לאחר שבעלה התאבד, אולם באותו זמן האישה לא חוותה כמעט שום רגשות מודעים הקשורים למותו. במקום זאת, היא הייתה מרותקת לחלוטין למיטתה ושכבה בלי לחשוב. כשהייתה במצב זה, אמרה לה בתה שהיא עומדת לעבור לעיר אחרת. באותו הלילה חלמה האישה ששכנתה בוכה. היא מיהרה אל השכנה ושאלה אותה מדוע היא בוכה, השכנה השיבה שהיא בוכה כיוון "שהבת שלך עוזבת באווירון". החולמת ענתה שאין סיבה לפחד מכך, כיוון שהבת רגילה לטוס.

אפילו בחלום זה האישה לא הרשתה לעצמה לחוות את תחושותיה ישירות. תחושת האובדן היתה שם, אבל הושלכה על אדם אחר והפכה לפחד מפני טיסה במקום לצער על הפרדה מבתה – ומבעלה.

רייוונסקרופט והרטמן (Ravenscroft and Hartman, 1968) הראו שיש סבירות גבוהה יותר להתרחשות התקפי קַצֶרת (אסתמה) ליליים בזמן רע"מ מאשר בשלבים האחרים של השינה. עובדה זו עשויה לתמוך בתזה שגירוי יתר פיזיולוגי, אשר מכין את הבמה להתפתחות מחלות, עשוי להתרחש בזמן חלומות. נראה שכל מצב כרוני שמתרחש בכל לילה למשך פרק זמן עשוי להיות גורם להתפתחות מחלה.

סוקארידס (Socarides, 1980) חקר חלומות של מטופלים בעלי סטיות מיניות ומצא שרבים מהם מתארים את אותן הפעולות הסוטות שגרמו להם לגשת לטיפול. אולם בחלום הגלוי הסטייה נחווית ללא גורמים מפריעים רגילים, חרדות ותסכולים. כלומר, מזוכיסט יחלום על הלקאה, פדופיל יחלום על יחסי מין עם ילדים, אדם בעל פֵטיש לכפפות ידמיין נשים בכפפות, ומציצן יחלום שהוא מציץ על שכנה עירומה. החלום מאפשר להקל על החרדה ולבסס את התחושה שהסטייה של החולם קבילה.

אלו רק אחדים מטיפוסי האישיות שבחנו חוקרים. הרשימה יכולה להיות ארוכה יותר ולכלול אנשים הנמצאים במצבים קשים: אנשים הגוועים ברעב חולמים על אוכל, לאנשים אובדניים יש חלומות אובדניים, קִטעים חולמים שאיבריהם שבים לגופם, לנפגעי טראומה יש סיוטים של טראומה, סטודנטים חולמים שהם עוברים מבחנים או נכשלים בהם. סיכומו של דבר: החלום קשור תמיד בקשר הדוק לאישיות, לזמן ולאסוציאציות של החולם. אי אפשר לפרש חלום ללא מגוון הנתונים הללו.

פרשנות מודרנית של חלומות
אף על פי שנערך מחקר רב על חלומות וחשיבותם, פרשנות החלומות היא עדיין בגדר אמנות, בדומה לפירוש של שיר, משל או ציור. אולם אמנות זו יכולה להסתייע בשימוש קפדני בידע ובמתודולוגיה, ממש כפי שפירוש שיר יכול להסתייע בידע נרחב על אמנות והמתודולוגיה של פירוש אמנות. אולם כשם שהפירושים של מבקרי האמנות המלומדים ביותר שונים זה מזה, כך גם הפירושים של הפסיכואנליטיקאים והפסיכותרפיסטים המיומנים ביותר שונים זה מזה.

הבעיה העיקרית מתעוררת כאשר הפרשן של החלום נצמד מדי לאסכולה מסוימת של פסיכואנליזה או פסיכותרפיה, או לפילוסופיה מסוימת, לדעה פוליטית או לדת. בכתבי הקודש כל הסמלים פורשו במושגים של התורות היודו־נוצריות. רדיקלים פוליטיים יפרשו חלומות או סמלים מילוליים במונחים של מאבק המקופחים כנגד המדכאים. תלמידי הפסיכואנליזה הקלייניאנית יפרשו כל מְכָל כשד טוב או רע. פרוידיאנים אורתודוקסים יראו כל סיגר כפאלוס, על אף טענתו המפורסמת של פרויד: "לפעמים סיגר הוא פשוט סיגר".

רובנו העוסקים בטיפול ובפרשנות חלומות כיום, נוטים להסתמך על מגוון של תאוריות. במקום להתמקד בסמלים בחלום ולנסות להתאימם לתאוריה שלנו, אנחנו מתמקדים בחולם ובאסוציאציות שלו. במידת האפשר איננו מפרשים כלל את החלום, אלא אנו מדריכים את החולם בתהליך ההיזכרות בחלום, בהעלאת אסוציאציות הקשורות בו וביצירת קישורים המאפשרים לחלום לפרש את עצמו. ככל שהחולם נוקט יוזמה רבה יותר, החלום יהיה בעל משמעות רבה יותר.

אפשר למצוא הגדרות רבות של המטרות והתפקידים של חלומות. דרכי שלי להגדיר חלומות רחבה מעט יותר מהמקובל ומטאפורית: חלומות הם פח האשפה של מחשבות אסורות ותשוקות מתוסכלות. הם שדוני הלילה של עניינים שלא הסתיימו. הם מייצגים את נסיונות המוח שלנו לעבד את החומר הנפשי שהצטבר במערכת במהלך שעות העֵרות. הם מעבדי הרעיונות הליליים.

אולם הפרשנות המודרנית של חלומות עוסקת בתהליך הפירוש של החלום יותר מבהגדרות של מה מייצג החלום. אין זה חשוב אם החלומות מייצגים משאלה, אזהרה, פתרון, עונש, חיזוי או התגברות על מצב טראומטי. אין זה חשוב אם החלומות הם מגִני השינה או, כפי שמנסחת זאת פאראדיי (Faraday, 1974), "כלבי השמירה של הנפש" (עמ' 14), או פח האשפה של מחשבות אסורות ותשוקות מתוסכלות. מה שחשוב הוא כיצד מתקשר חלום מסוים זה אל אדם מסוים זה? מה מנסה הלא־מודע לומר על הקונפליקטים הפנימיים של האדם? מה יכול האדם ללמוד מהמסר החבוי שבחלום? אחת השגיאות של פרויד ופסיכואנליטיקאים מוקדמים אחרים היתה התעסקות רבה מדי בניסיון המלומד של פיענוח חלומות וזניחת הקשר הממשי עם המטופלים שלהם, תוך שימוש בחלומות כגשר.

הצעד הראשון לאורך הגשר הוא, כמובן, להבין את הסמלים שבחלומות (עיין במונחון הסמלים שבסוף הספר), אולם הבנה זו היא רק צעד אחד. אף על פי שהסמלים בחלום הם אישיים בדרך כלל, וקשורים לאסוציאציות האישיות של כל פרט, הסמליות מתפתחת בדרך כלל בנתיב מסוים שאנו מכנים הקבלה סמלית. כלומר, סמלים מופיעים כפשרה בין שני רעיונות מנוגדים או יותר. לדוגמה, אישה החשה שקיום יחסי מין עם החבר שלה דומה לרציחתה בידיו וחוששת שתמות במהלך אורגזמה, חולמת שגבר יורה בה. במקרה זה הירייה מסמלת יחסי מין שעבורה הם מעין רצח של הנפש.

אנו לא רק מפרשים חלומות, אלא גם מסתייעים בהם כדי לקבוע היכן נמצא המטופל בתהליך הטיפול במונחים של התפתחות. הם מסייעים לנו לדעת באיזה אופן להתערב. ומרגע שאנשים הופכים מיומנים בפירוש חלומות, הם יכולים גם להשתמש בחלומות כדי לבדוק את מחשבותיהם, דחפיהם ותחושותיהם הבלתי מודעים.

הפסיכואנליטיקאים מאמינים שכל מה שהמטופל אומר על הילדות, העבודה או החיים בבית הוא גם מסר למטפל; באופן זה מתייחסים גם לחלומות. לכל חלום המובא בפני המטפל יש משמעות בנוגע לחייו של המטופל, אולם גם בנוגע לאנליזה. מטופלת עשויה לחלום שגבר זר מוביל אותה דרך מסדרון חשוך אל מסדרון חשוך אחר, ושאנשים צועקים ושורקים אליהם בעודם חולפים על פניהם. חלום זה לא רק מרמז על מצבה של המטופלת בעבר ובהווה, אלא גם על הטיפול עצמו. היא מרגישה שהמטפל מוביל אותה בדרך חשוכה (אל הלא־מודע שלה שממנו היא חוששת) ומרגישה אשמה על כך, כיוון שהוריה ואחיה (האנשים שצועקים ושורקים) אינם רוצים שהיא תדבר עליהם. הבנה של חלומות כאלה מסייעת לנו להחליט איזו גישה לנקוט כלפי המטופל. בפרשנות חלום מסוג זה אפשר להשתמש גם מחוץ למשרד המטפל. בעל ואישה החולקים זה עם זה את חלומותיהם, יכולים גם הם להשתמש בחלומות כדי לגשר על פערים בתקשורת ביניהם.

על ידי מחקר של סדרת חלומות בפרק זמן מסוים אפשר לבדוק את התקדמות המטופל. באופן כללי, חלומות הופכים מצונזרים פחות, מעוותים פחות וסמליים פחות עם הזמן, והלא־מודע הופך מודע. פירומן עשוי לספר בתחילה על חלומות מופשטים של שריפת בניינים שבתוכם אנשים זרים: "בניין עלה באש. אנשים רבים בפנים. הלכתי לעבודה והצעתי לביל לאכול ביחד ארוחת צהריים...". סדרה של חלומות על אש מתחילה לרמוז לנו על האובססיה שלו, אבל לא הרבה מעבר לזה. במשך הזמן הסמלים הופכים ברורים יותר: "זוג בדירה שלהם מבחין באש בארון התיוק. האש מתפשטת במהירות. ילד עומד במקום כלשהו". כעת האנשים הנשרפים הם זוג, וילד נכנס לסיפור. ארון התיוק מייצג סוג כלשהו של רשומות או היסטוריה, מה שמלמד אותנו שמדובר בזיכרון. לבסוף, לאחר פגישות רבות: "אימא ואבא שלי שוכבים במיטה. המיטה שלהם עולה באש. אני צופה מחוץ לבניין. איכשהו, התחלתי את השריפה, אבל עכשיו אני חייב לכבות אותה". החלום משתלב עם מה שאנחנו יודעים על הרקע של החולם: כעסו כלפי שני ההורים לאחר שישן איתם בחדר אחד כשהיה ילד וראה אותם מקיימים יחסי מין, והחלום החוזר של פנטזיות לשרוף את מיטתם.

שיטה נוספת שאני משתמש בה, בעיקר עם אנשים בעלי נטיות אמנותיות, היא לתת להם לצייר את חלומם. אדם עשוי לומר: "חלמתי שהתעוררתי עם גידול בבטן שלי". אני לא בטוח לחלוטין למה כוונתו, ולכן אני מציע לו לצייר את החלום. הציור המתקבל (ראו תרשים 1-1) מסייע לנו להבין: הגידול אינו בבטן, אלא נמוך יותר, ויש לו צורה של עובר. משמעות החלום ברורה עכשיו יותר: הוא מביע את רצונו ללדת תינוק.

לעתים אני מעודד חלימה שקופה כדי לגרום לשינוי. אני נותן למטופלים משימות לביצוע בזמן שהם חולמים. לדוגמה, אני אומר למטופל שנוהג לחלום שהוא נופל, שבפעם הבאה יניח לעצמו לפגוע בקרקע כדי לגלות ממה הוא פוחד. למשל, על הקרקע, הוא עשוי למצוא את אשתו החושדת שהוא בוגד בה ושוקלת לעזוב אותו. או אישה עשויה לחלום שדמות אפלה או מפלצת רודפת אחריה. משימתה היא להביט היטב בדמות בחלום הבא כדי לגלות מי היא. אולי היא תגלה את בעלה, או אביה, או אחיה, או דמות מוכרת אחרת.

שימוש בחלומות באופן זה אינו חדש. השׁאמאנים של שבטים פרימיטיביים נהגו להשתמש לעתים קרובות בחלומות למטרות ריפוי. בני שבט הסנוי, שבט שחי פעם על אי באוקיינוס השקט, נהגו לדון בחלומותיהם בכל בוקר. אם היה לילד סיוט, זקני השבט היו אומרים לו לחלום את אותו החלום שוב בלילה הבא ולשנותו, בדומה לשינויים שתוארו לעיל. זה היה חלק שגרתי מהאופן שבו הם גידלו את ילדיהם.

פרשנויות מודרניות של חלומות מנסות להחזיר את האנשים לפשטות של אבותינו, בימים שלפני הטכנולוגיה ופיצוץ האוכלוסין. החלומות עצמם הם שפה פרימיטיבית. פרויד ראה בסוג השפה שאנו מוצאים בחלומות חשיבה בתהליכים ראשוניים, וכינה את השפה שנלמדה בשלב רכישת השפה חשיבה בתהליכים משניים. לרוע המזל, כאשר האדם המודרני הפך מלומד ותרבותי יותר, הוא איבד קשר עם התהליכים הראשוניים שלו. עובדה זו יכולה להסביר רבים מהתחלואים של האדם המודרני. כיום אנו מוצאים יותר ויותר בני אדם מכורים למחשבים, המבלים את רוב זמנם הפנוי (ולעתים גם את זמן העבודה) בבהייה במסך. הקשר שלהם עם המחשב חשוב להם יותר מאשר הקשר עם אנשים אחרים ועם עצמם. לאנשים כאלה קשה יותר להיזכר בחלומותיהם; התהליכים הראשוניים של חלומות ושל החיים נמצאים מעבר להישג ידם.

חלומות מציעים דרך מוצלחת לשוב אל התהליכים הראשוניים. על אף כל ההתפתחויות בחקר החלום במהלך השנים, ייתכן שרק כיום אנו מגיעים לשלב המתקדם בפירוש חלומות שממנו נהנו בני הסנוי. רק כעת יש לנו יתרון של יותר ממאה שנות חקירה קלינית של חלומות, חקירה שהוכיחה, ללא ספק, שיש להם חיים ומשמעות משלהם. על ידי הבנה של משמעות החלומות שאנו חולמים במהלך השינה, נוכל להקטין את השפעתם עלינו בעת העֵרות.

© כל הזכויות למודן שמורות לא הוצאה לאור

לקסיקון פירוש החלומות - ג'רלד שנוולף
The Dictionary of Dream Interpretation: Including a Glossary of Dream Symbols - Gerald Schoenewolf