» טקסט  » ספרים ילדים נוער  » ספרים חדשים בספטמבר 2006       חזור

ילדים שואלים, חתני פרס נובל עונים
מאת: בטינה שטיקל - עורכת, איורים: אייזה רומיי
Kinder fragen, Nobelpreistrager Antworten (Children ask questions, Nobel Prize winners answer) - Bettina Stiekel (editor)

ההוצאה: כנרת - זמורה ביתן למה השמיים כחולים? למה יש עשירים ועניים? כמה זמן ימשיך עוד כדור הארץ להסתובב? למה אנחנו חייבים ללכת לבית הספר? למה יש בנים ובנות בעולם? למה 2=1+1? על שאלותיהם של ילדים עונים בספר גדולי המדענים ואנשי הרוח החיים איתנו כיום - חתני פרס נובל. בשפה בהירה הם נותנים הסברים פשוטים לבעיות מורכבות בתחומים כמו פיזיקה, ביולוגיה, פוליטיקה וכלכלה. הם מספרים על תופעות טבע מרתקות, על תגליות מדעיות חדשות, ועונים על שאלות שילדים שואלים בכל דור ודור - למה יש מלחמות בעולם? מה זאת אהבה?

תשובותיהם מזמנות לקורא הצעיר והמבוגר כאחד, מפגש רב השראה, עם אלה המגלמים באישיותם ובמעשיהם את הרוח האנושית, את הרצון לחקור ולדעת, את החתירה אל האמיתי והטוב. כי העיקר, לדברי חתן פרס נובל אלברט איינשטיין, הוא "לעולם לא להפסיק לשאול שאלות".

בין חתני פרסי נובל שעונים בספר: שמעון פרס - מהי פוליטיקה?, הדאלי למה - מה זאת אהבה?, דסמונד טוטו - למה יש מלחמות בעולם?, מיכאיל גורבצ'וב - איך אנחנו יכולים להיות חתני פרס נובל?

מתוך הספר השאלות "למה יש עשירים ועניים בעולם?"
ו- "לשם מה קיימים אנשי מדע?", בהמשך רשימת כל השאלות בספר.

למה יש עניים ועשירים בעולם?
דניאל מקפדן, חתן פרס נובל לכלכלה 2000.

יש אנשים שיש להם הרבה כסף ואחרים שיש להם מעט בטח כבר שמתם לב לזה. אחדים מחבריכם לכיתה מגיעים לבית הספר במכוניות מפוארות, בעוד שאחרים נאלצים לנסוע באוטובוס. אחדים לובשים בגדי מותגים, ואחרים לבושים בבגדים ישנים ופשוטים. לכמה מחבריכם יש בטח צעצועים יקרים, כאלה שגם אתם הייתם רוצים, אבל ההורים שלכם לא מסכימים לקנות אותם. אולי מפני שאין להם מספיק כסף.

כשהייתי צעיר ידעתי בבירור שאין לי את מה שיש לילדים רבים. משפחתי היתה ענייה מאוד. בחווה שלנו בצפון קליפורניה אפילו לא היה חשמל. אבל הורי לא התביישו להיות עניים. להפך הם לא אהבו אנשים עשירים. הם היו משוכנעים שכסף רב מדי מקלקל את אופיו של האדם. הם לימדו אותי שיש בחיים דברים חשובים יותר מאופניים חדשים. לכן בילדותי לא חלמתי להיות עשיר. בינתיים הפכתי לפרופסור לכלכלה באוניברסיטה, והמקצוע שלי מאפשר לי לחיות ברווחה. אבל כל אותן שנים, שבהן חקרתי איך נרכש ומחולק ההון בחברה שלנו, רק שיכנעו אותי עוד יותר שמה שהורי אמרו היה נכון.

אני אומר את זה כבר בהתחלה, כי אני מאמין שאתם חייבים לדעת את זה כשאתם שואלים למה יש עניים ועשירים בעולם. אנשים רבים מאמינים שהכסף יכול לפתור את כל הבעיות. הם מעריצים מיליארדרים כמו ביל גייטס ובסתר לבִם מבקשים שגם להם יהיה חשבון בנק תפוח כמו שלו. אולי הם חושבים אפילו שאנשים עניים הם אנשים פחות טובים. אבל זה לא נכון. אסור לשפוט בני אדם על פי ארנק הכסף שלהם, אלא רק על פי אופיים ואישיותם. אמנים ועובדים סוציאליים רבים בוחרים מקצוע מתוך עניין, אפילו שהם יודעים שלא יוכלו להרוויח בו הרבה כסף. לעתים קרובות נוכחתי שאנשים כאלה מאושרים יותר מאלה שרודפים תמיד אחרי העושר. כשתתבגרו תחליטו בעצמכם אם ראוי לשאוף להיות עשיר.

אבל גם אם אנחנו בכלל לא רוצים להתעשר, אנחנו שואלים את עצמנו, כמובן, למה יש עניים ועשירים. אולי ראיתם פעם אדם חסר-בית וחשבתם למה האיש הזה מוכרח לגור ברחוב? איפה הוא ישן? איפה הוא מוצא משהו לאכול? או שראיתם בחדשות כתבה על אפריקה: אנשים רבים שם סובלים מעוני נורא. למה הם סובלים כל כך? איך זה קורה?

אם אדם הוא עני או עשיר, זאת בראש ובראשונה שאלה של מזל. אם נפל בחלקו לחיות ולגדול במדינה עשירה כמו ארצות הברית, למשל, הרי כבר טוב לו על כל פנים טוב יותר מאשר לילדים באפריקה. אולי יש לכם מזל ולהורים שלכם יש בית יפה וגינה, ואתם יכולים לצאת לחופשה ליד הים. אולי באחד הימים תירשו את הרכוש שהוריכם צברו פירוש הדבר הוא שתקבלו כסף רב בלי שהיה עליכם לעשות דבר לשם כך. אתם רואים הכול שאלה של מזל.

בני אדם רבים באפריקה הם כל כך עניים, שאין להם אפילו מה לאכול. ברוב המקרים זה לא באשמתם. לעתים קרובות נוצר העוני כתוצאה ממלחמה. המהלכים הרגילים של הכלכלה יכולים להתערער, למשל, כשאנשים בורחים מאזורי הקרבות ואינם יכולים עוד לעבוד במקצועות שלהם. אבל באפריקה קשה להרוויח כסף גם בזמנים של שלום. בארצות רבות יורדים גשמים לעתים רחוקות כל כך עד שבקושי צומח שם משהו בשדות. לילדיהם של איכרים עניים אין כמעט בררה אלא לגדול ולהיות גם כן, איכרים עניים. לכן, כמו שאפשר לרשת עושר, אפשר לרשת גם עוני.

אולי היה לכם מזל ונולדתם עם כישרון מיוחד. אם, למשל, אתם שחקני כדורגל טובים מאוד, ייתכן שתוכלו להרוויח הרבה כסף. אנשים בעלי כישורים יוצאי דופן הם בדרך כלל עשירים יותר. אבל אם אותם אנשים מוכשרים חיים באפריקה, ייתכן שלא תהיה להם הזדמנות לפתח את הכישרונות שלהם. באפריקה גם שחקני כדורגל טובים או גאוני מתמטיקה, עלולים להישאר עניים, מפני שאיש לא מבחין בכישרון שלהם.

ובכן, גם האפשרות לקבל חינוך טוב ולפתח את הכישרונות, היא עניין של מזל. אני בטוח שלפעמים הייתם מעדיפים לעשות משהו אחר במקום ללכת לבית הספר, וכשההורים אומרים לכם שבית הספר חשוב באמת, אתם לא מאמינים להם. אבל הם צודקים. זאת זכות גדולה ללמוד בבית ספר. אנשים בעלי השכלה רחבה מרוויחים בדרך כלל יותר כסף. כשתתבגרו יגיע הרגע שאחריו כל מה שיקרה לכם לא יהיה עוד שאלה של מזל. אז תוכלו בעצמכם להשפיע על מצבכם הכלכלי, על ידי בחירת מקצוע שיבטיח לכם יותר או פחות הכנסה.

עקרונית קיימים שלושה מקורות פרנסה. המקור הראשון והחשוב ביותר הוא מכירת כוח העבודה שלנו לאדם אחר. אנשי מקצוע כמו מְכוֹנָאֵי רכב, רופאים או פרופסורים, מקבלים שכר תמורת עבודתם. רוב האנשים מרוויחים כך את כספם. סכום הכסף שהם מקבלים תמורת כוח העבודה שלהם קובע אם יתעשרו יותר או פחות. מקור הפרנסה השני הוא רכוש שיש לאדם כלשהו. הרכוש הזה יכול לייצר הכנסה, כמו למשל משאית שאותה יכול אדם להשכיר לחברת בנייה הבונה בית. בתמורה הוא מקבל דמי שכירות, כלומר הכנסתו מבוססת על העובדה שיש לו משאית. מקור הפרנסה השלישי נובע מכישרונם של אנשים ליזום. הם ממציאים ומייצרים דברים חדשים ומקימים חברות חדשות כדי למכור את הדברים האלה. קחו לדוגמה את ביל גייטס. הוא עשיר משום שהחברה שלו מייצרת מוצר חדיש, שהוכיח את עצמו כמוצלח בצורה יוצאת דופן. חדשנות קוסמת במיוחד לאנשים צעירים. לשם כך זה לא הכרחי להיות "גאון מחשבים". אם מצאתם שיטה חדשה וטובה יותר לסדר את המצרכים על מדפי הסופרמרקט, ואם אתם מצליחים לשכנע אנשים אחרים להשתמש באותה שיטה, תוכלו להתעשר אפילו בעזרת משהו פשוט כל כך.

ברור לי שאפשרויות הפרנסה האלה מתאימות לאנשים מסוימים, בעוד שלאחרים הן לא מתאימות כלל וכלל. גם במדינות עשירות יהיו תמיד אנשים עניים. לפעמים הגורם לכך הוא מחלה ולפעמים חוסר רצון או חוסר משמעת עצמית. לעתים אנשים משתמשים בסמים ומונעים מעצמם את האפשרות לנהל חיים רגילים ולהתפרנס בכבוד. אבל קיים גם מספר רב של מובטלים שלמדו מקצוע ורוצים מאוד לעבוד, אבל בכל זאת לא מוצאים עבודה. תשאלו את ההורים שלכם אם הם מכירים מישהו מובטל. מספר האנשים שסובלים מאבטלה גדול יותר משאתם חושבים.

אולי לדעתכם זה לא צודק. אני יכול רק להסכים איתכם. אבל לצערי הרב אין כמעט אפשרות לשנות את המצב העולם שלנו אינו צודק. ככה זה. אני יודע שקשה לקבל את העובדה הזאת. אבל אנחנו לא יכולים לשקר לעצמנו: במשך אלפי שנים לא הצליחו בני האדם להמציא שיטה כלכלית שמונעת עוני ומאפשרת חלוקה שווה של עושר. שיטת הכלכלה הנהוגה היום בארצות רבות נקראת כלכלת שוק. פירוש הדבר הוא שהחברות יכולות לייצר את המוצרים שהן בוחרות לייצר, ושהאנשים חופשיים לקנות את הסחורות שאותן ברצונם לקנות. הכלכלה לא מווסתת על ידי הממשלה אלא על ידי השוק עצמו. השיטה פועלת משום שהאנשים שואפים להשיג את מטרותיהם האישיות. כשנוצר צורך במוצר מסוים, יימצא תמיד מישהו שייצר אותו. למשל, אם לפתע יתחילו כולם לקנות כדורי-רגל ובחנויות ייווצר מחסור, סביר מאוד שאנשים אחדים ימהרו לייצר כדורי-רגל כדי לספק את הביקוש המוגבר. הם יעשו זאת משום שיוכלו להרוויח כסף רב ממכירת הכדורים.

לכלכלת השוק יתרונות רבים. היא מאפשרת לרוב האנשים לשלוט במתרחש בחייהם. אם מוצר לא מוצא חן בעיניהם, הם לא חייבים לקנות אותו. אבל לכלכלת השוק יש גם חסרונות. חסרונה הגדול הוא בכך שהיא לא הוגנת כלפי כולם. כלכלת השוק לא מגינה על בני אדם מפני תהפוכות גורל. אנשים שעובדים בענף תעשייה מסוים יכולים אמנם להיות מאוד מסורים וחרוצים, אבל אם ענף התעשייה הזה מתמוטט מסיבה כלשהי, הם יאבדו את מקום העבודה שלהם. זה לא הוגן, אבל זה קורה שוב ושוב. זהו הצד השני של כלכלת השוק.

יכול להיות שאתם חושבים עכשיו למה לא יושבים כל אותם חתני פרס נובל יחד וממציאים שיטה שתהיה צודקת לכולם? כך שלא יהיו עוד עניים בעולם? ובכן, בדיוק את זה ניסתה לעשות השיטה הקומוניסטית. אולי שמעתם כבר פעם את המילה הזאת. הרעיון הבסיסי הוא כולם מחליטים יחד איך מחלקים את הרכוש, וכל אחד עושה זאת לטובת הכלל. זה נשמע יפה, נכון? ברוסיה הונהג הקומוניזם ופעל במשך שבעים שנה, אבל בשנת 1990 התמוטטה הכלכלה הקומוניסטית. השיטה הזאת פשוט לא פעלה. התמוטטות הקומוניזם הוכיחה כי לרעיון הזה יש שתי בעיות גדולות. קודם כול, בקומוניזם אין לאדם אותו הדחף לעבוד כמו שיש לו בכלכלת השוק. אפילו כשהעובד דואג לאחרים הוא לא ישמח לקום בבוקר ולעבוד ממש קשה, כשהוא יודע שהוא לא עושה את זה בשביל עצמו אלא למען הכלל. גם אם זה נשמע עצוב, אני מאמין שזה טבעו של האדם.

הבעיה השנייה של הקומוניזם טמונה בחלוקת הרכוש. כשאומרים שכולם מחליטים יחד בכל עניין זה נשמע יפה, אבל למעשה חייב להיות נוהל כלשהו שעל פיו מוסדות השלטון מקבלים את ההחלטות. ההיסטוריה מלמדת שעם הזמן נמאס לציבור כשמוסדות השלטון מתעלמים ממנו, ואז הוא מתקומם. נוסף על כך, בשיטה מסוג זה פקידי השלטון לא מודעים לצרכים של הפרט ולא דואגים לו כפי שהוא היה דואג לעצמו. אם אני דואג לעצמי, יש לי באמת סיבה לשאוף לכך שאקבל את מה שאני רוצה. אם אני מעדיף לאכול לחם שיפון במקום לחם לבן, זה מניע אותי לצאת לדרך ולחפש לחם שיפון. אבל אם פקידי השלטון מפקחים על חלוקת הסחורות, הם אינם יודעים שעליהם לספק לי לחם שיפון במקום לחם לבן.

מתברר שנותרה לנו רק כלכלת השוק. למרות כל החסרונות זאת השיטה הכלכלית הטובה ביותר שבני האדם המציאו עד היום. אבל צריך להיות לכם ברור כי חלוקת ההון היא לא דבר פשוט. היא מאבק של ממש. כל צד מעוניין במשהו אחר, ואנשים מתחרים זה עם זה. משמעות הדבר היא שיש מנצחים ומפסידים עשירים ועניים. יש מדינות שבהן הממשלות משלימות את כלכלת השוק ומספקות מעין רשת ביטחון, לאנשים חסרי מזל. הממשלה יכולה לדאוג לכך שאנשים עניים לא יהיו עניים מרודים. ואני חושב שהמדינות המתוקנות צריכות לדאוג היטב לאותם אנשים הנתונים במצב כלכלי וחברתי קשה.

המִסים שגובה הממשלה מכלל האזרחים מנוצלים בחלקם לטובת העניים ומבטיחים שמצבם לא ייעשה בלתי נסבל. אבל אם משתמשים בכספי המסים כדי ליצור שוויון בין כל האזרחים, פוגעים בכוח שמניע את גלגלי כלכלת השוק. האנשים שעובדים בחריצות, בעלי ההכשרה, שמסוגלים לפתח את כישרונותיהם במהירות, זקוקים לתמריץ, להכנסה גבוהה יותר שתשקף את המאמצים ואת היכולות שלהם. לכן, אם ההכנסה היתה מובטחת ושווה לכולם, היו אנשים רבים מפסיקים לעבוד קשה כל כך, או לא היו עובדים כלל.

אני מקווה שעכשיו, כשהגעתם לסוף דברי, אתם לא מאוכזבים. התכוונתי להסביר למה יש עניים ועשירים בעולם. אבל בסופו של דבר זה מסתכם במשפט אחד העולם אינו הוגן. בני האדם הם יצורים אנוכיים. הם חושבים קודם כול על עצמם ורק אחר כך על הזולת. אני מודע לכך בייחוד כשאני משווה בין עמדתי המוסרית לסגנון החיים שלי. מעציב אותי לראות שאנשים נוהגים במכוניות מפוארות ובונים בתים ראוותניים, בשעה שיש אנשים עניים רבים כל כך. אבל אני מוכרח להודות שלי עצמי יש בית יפה למדי ומכונית גדולה למדי. פעמים רבות אני חושב שאם לא הייתי אמיד, זה לא היה באמת חשוב לי. אבל אני לא לגמרי בטוח.

דניאל מקפדן, נ' 29.7.1937, קיבל בשנת 2000 עם ג'יימס הקמן פרס נובל לכלכלה על פיתוח תיאוריות הנוגעות לקבלת החלטות בזמן בדיד. הוא מלמד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ארצות הברית.

לשם מה קיימים אנשי מדע?
ג'ון צ' פוֹלניי, חתן פרס נובל לכימיה 1986

אני כבר לא יודע בדיוק למה בילדותי התעניינתי כל כך במדע. אולי מפני שתמיד אהבתי לשאול שאלות. כל ילד קטן שואל מאה פעמים ביום: "למה?" הסקרנות טבועה בבני האדם בדיוק כמו בבעלי חיים. תינוקות הם סקרנים, כלבים וחתולים הם סקרנים. כולנו מלאי מתח כשאנחנו מציצים אל תוך קופסאות קרטון סגורות או מתחת לאבנים, כדי לגלות מה מסתתר שם. די בחריקה קלה של דלת כדי שנתחיל לנחש: מי זה שם? אמא? אחד האחים שלנו? בכל אדם קיים צימאון תמידי להסברים. אנחנו, אנשי המדע, איננו קוראים לזה הסבר, אנו קוראים לזה "תיאוריה".

אבל למה אנחנו מתנהגים כך? למה אנחנו רוצים תמיד לדעת מה הסיבה, למה אנחנו זקוקים לתיאוריה לכל דבר? סוקרטס היווני, המשמש מופת לכל איש מדע, השיב כבר לפני 3,000 שנה על השאלה מדוע נעשה פילוסוף. הוא אמר שהיה חייב "לחקור את עצמו ואת כל האחרים", שאם לא כן היו חייו חסרי משמעות.

במבט ראשון אנו חווים את המציאות סביבנו כתערובת של רשמים שונים שמשאירים עלינו אור השמש, החום או רחש הרוח בעצים. במהלך חיינו אנו מנסים להכניס סדר בשלל הרשמים והתחושות האלה, שלכאורה אין ביניהם קשר. לשם כך אנחנו מספרים עליהם סיפורים. המדענים מספרים את הסיפורים האלה לפי דרכם, ואחרים כותבים אגדות, מחזות תיאטרון, רומנים או שירים. בסיפורי המדענים מדובר לעתים קרובות על דבר כלשהו הקשור באופן מפתיע מאוד לדבר שונה לחלוטין. למשל, בלי קרני השמש המחממות לא היתה נושבת הרוח הקרירה, ובלי שמש ורוח לא היה לעלים הירוקים ולעצים הכוח לחיות.

בדומה לסיפורים טובים רבים, יש צורה ברורה גם לסיפור על השמש, הרוח והעצים צורת מעגל. הרי ידוע לכם שגם אתם וגם אני, כמו כל בני האדם ובעלי החיים, שואפים את החמצן שאותו פולטים הצמחים. ולהפך כולנו פולטים פחמן דו-חמצני שאותו קולטים הצמחים. הם מְזִינים אותנו, אנחנו מזינים את הצמחים את המחזור הזה תיכנן הטבע היטב, וזה ימשיך לפעול כך לנצח נצחים, בתנאי שאנחנו, בני האדם, לא נתערב בזה יותר מדי. תארו לעצמכם לרגע שנכרות את כל היערות שעל פני כדור הארץ. זה לא יהיה רק סופם של העצים, מפני שאז גם יחסר לנו החמצן שבלעדיו איננו יכולים לחיות. כלומר, אם אנחנו מפרים את האיזון, כולם סובלים: הצמחים ובני האדם.

האם זה מה שאיש המדע עושה? מספר סיפורים ומחפש קשר בין כל הדברים שאנו חווים מדי יום ביומו? עקרונית כן, אבל עבודתנו כרוכה בעוד כמה דברים, חשובים לא פחות, שגורמים לי הנאה רבה.

מדוע גורמת לי העבודה הנאה מרובה כל כך? כי כרוכים בה כוחות קסם שתמיד מדרבנים אותנו החוקרים לבצע דברים שלא ייאמנו. אני לא אומר שאנחנו יכולים לחולל קסמים, כי גם האפשרויות שלנו מוגבלות. זה מזכיר לי מכתב שקיבלתי מקבוצת תלמידים מבית ספר בשוודיה זמן קצר אחרי שהוענק לי פרס נובל לכימיה: "פרופסור נכבד, קבל את ברכותינו הלבביות על קבלת הפרס. אנחנו לומדים במגמת כימיה ויש לנו בקשה: האם תוכל להיכנס אלינו ולפוצץ את בית הספר שלנו?" בעיני הילדים הפכתי לקוסם שעליו לפוצץ את בית ספרם כדי להציל אותם משעמום. אבל כשאני מדבר על הקסם של המדע, אני בעצם מתכוון למשהו אחר: לקסם של המִספרים. המדע עוסק בדברים שאותם אפשר איכשהו לספור או לחשב. אם איש מדע ירצה לתאר את דמותו של אחד מכם, הוא לא יאמר עליו שהוא יפה או הגון, אלא שגובהו הוא כמטר וחצי ומשקלו כ-45 קילוגרמים.

עכשיו אתם יכולים בטח לשער למה השתוקקו הילדים השוודים שאפוצץ את בית הספר שלהם: הדרך שלנו לתאר בני אדם היא נורא משעממת. אבל יש לה גם יתרון. ישנם סיפורים שלא היה אפשר לספר בלעדיה. קחו למשל את האריתמטיקה תורת החשבון. בעזרתה איננו יכולים, אמנם, לומר שום דבר על חברי כיתתכם, אבל לעומת זאת אנחנו יודעים מה הגובה והמשקל הממוצע של כולכם. אתם רואים: מצד אחד המספרים מגבילים אותנו אני לא יכול לספר בעזרתם דבר על צחוקכם המתגלגל, ולא משנה בכמה ספרות אשתמש. מצד שני, הם מאפשרים לנו להביע את עצמנו ביתר דיוק. אנחנו אנשי המדע איננו אומרים: "לאבא שלי יש רגליים ענקיות," אלא: "לאבא שלי נעליים מספר 52."

ניקח לדוגמה את אלברט איינשטיין. אילו איינשטיין היה אומר רק שהדבר שאנו מכנים מסה (הכובד של משהו) קשור לדבר אחר שאותו אנו מכנים אנרגיה (זהו שם לתנועה), זה היה נשמע אמנם יפה, אבל איש לא היה יכול לעשות בזה שימוש. אנו הצלחנו להבין לְמה איינשטיין מתכוון אחרי שהוא חישב והראה לנו איך מסה קטנה מסוימת יכולה לייצר כמות אדירה של אנרגיה. אולי סיפר לכם כבר מישהו על תיאוריית היחסות המפורסמת? בדיוק עליה אני מדבר. התיאוריה של איינשטיין היתה מושלמת כל כך, שתוך זמן קצר יכלו הרבה מאוד מדענים לעבוד בעזרת חישוביו, ולהעלות רעיונות המוכיחים את התיאוריה. זה שינה את העולם.

באמצעות תיאוריית היחסות מצאו בני האדם שיטה חדשה לפוצץ דברים: מדענים פיתחו את פצצת האטום. היא נקראת כך משום שהיא הופכת את המסה של גרעין האטום לאנרגיה המשמשת נשק הרסני. ובכן, למחקר יכולות בהחלט להיות תוצאות חמורות ולנושא זה אשוב מאוחר יותר. בעזרת אותה תיאוריה ממש למדנו גם להפיק כמויות עצומות של זרם חשמלי מכמות קטנה ביותר של אורניום. לחיי היומיום שלנו זה היווה הקלה עצומה, שסכנה בצִדה תחנות כוח אטומיות יכולות להתפוצץ כמו שקרה בעיר צ'רנוביל. אבל מתישהו בעתיד יצליחו המדענים להפיק מטיפות מים מעטות כמויות אנרגיה הרבה יותר גדולות מבלי שתתלווה לכך סכנה. מדענים עדיין עובדים על פיתוח מכונה שיכולה לעשות זאת, כור היתוך גרעיני, וזאת רק שאלה של זמן עד שיעלה הדבר בידם.

כשאנו מדברים על כך שהמדע יכול לפעמים להיות מסוכן, אנו חייבים גם לחשוב מה ביכולתנו לעשות כנגד אותה סכנה, איך נוכל להבטיח שתוצאות עבודתנו לא ינוצלו לרעה. כבר אמרתי שחלק מהאנשים רואים בנו, אנשי המדע, קוסמים, ואולי חושבים שכמו הקוסמים באגדות, גם אנחנו לא יכולים לעצור את מעשי הקסמים שלנו. המדע מספר לנו בדרך כלל משהו על הטבע: למה נגלה לעינינו הירח פעם במלואו ופעם בחלקו? למה תושבי אוסטרליה, החיים על חציו התחתון של כדור הארץ, אינם נופלים ממנו? למה איש אינו צומח לעולם לגובה של עשרה מטרים? התשובות שאותן אנו מוצאים לשאלות כאלה הן לפעמים כל כך חכמות, שהן מובילות לשאלות חדשות, חכמות יותר ואלה בתורן מובילות לתשובות עוד יותר חכמות.

כשאנו דנים בפיקוח על המדע, איננו מתכוונים להפסקת המחקר אלא רק למה שאתם ואני יכולים לעשות בידע החדש העומד לרשותנו. האם נשתמש בתגליתו של איינשטיין, שבעזרתה למדנו להפיק אנרגיה ממסה, לייצָר פצצות שהורגות בני אדם, או ננצל את הידע הזה כדי להקל על חיינו? ההחלטה אינה בידיהם של המדענים בלבד, אלא בידי החברה כולה, הפוליטיקאים, הבוחרים, כולם. אה, כן, חוץ מאשר בידי הילדים, כי עליהם עדיין מוטל ללמוד איך פועל העולם, לפני שיוכלו להחליט מה צריך לשנות בו.

אנשי המדע יכולים לעזור, להסביר את העולם לילדים ולכל היתר, ולשנות אותו לטובה. כבר מאות רבות של שנים חשוב למדענים גילוי האמת הרבה יותר מהשאלה מי מגלה אותה. אין זה אומר שאנשי מדע אינם רבים ביניהם הם רבים בלי חשבון. כולם רוצים לזכות בפרס נובל. אבל המעניין הוא שאף אחד מאיתנו לא שומר לעצמו את הידע שלו, אלא מגלה אותו לאחרים, וכולם תומכים זה בזה, ואין זה משנה מאיזו מדינה הם באים או באיזה אל הם מאמינים. הקהילה הבינלאומית של החוקרים היא דבר נפלא, וכבוד גדול הוא לי להשתייך אליה.

אבל משלמים לי שכר מפני שאני חוקר משהו. גם אם לעתים זה נראה כאילו אני רק משתעשע. הצעצוע החדש ביותר שלי, למשל, הוא מכונה שבאמצעותה אני יכול לדגדג מולקולות. אני מכוון קרן לייזר על המולקולה, קבוצת אטומים הקשורים יחדיו, ומתבונן בתגובה שלהם הם ניתקים זה מזה ובונים מולקולות חדשות. לצערי המשחק הזה די עיצבן אותי, כי ברוב הפעמים זה בכלל לא פעל! מרגיז למדי, בעיקר מפני שמצפים ממני לגלות כל הזמן דברים חדשים, אם ברצוני להמשיך להיות חוקר ואת זה אני רוצה מאוד!

לכן אתם ודאי יכולים לתאר לעצמכם כמה התלהבתי כשהמכונה הזאת פעלה סוף סוף כמו שצריך, והסטודנטים שלי ואני יכולנו יום אחד לראות במו עינינו משהו שאיש עוד לא ראה. לרגע קצר אחד חשנו שמחה אדירה, וגם הקלה. כך הרגיש בוודאי כריסטופר קולומבוס כשלפתע, אחרי מסע ימי שארך חודשים רבים, ראה שוב יבשה. באותו רגע, אחרי שכבר איבד כל תקווה, הוא גילה את אמריקה. כשפירקנו את המולקולות שלנו ושבנו והרכבנו אותן מחדש, הרגשנו בדיוק כמוהו.

אולי אתם שואלים את עצמכם עכשיו, מה הדרך הטובה ביותר להיעשות חוקרים. החשוב מכול: עליכם לרצות בזה מאוד מאוד! אנשים שונים מאוד, בעלי כישרונות מגוונים ביותר, נעשים חוקרים, אבל דבר אחד משותף לכולם: הם חוקרים בלהט רב, בכל הכוח שבידיהם. ואם אתם חוששים שאנשי המדע הנלהבים האלה יגלו בשנים הבאות את כל מה שנותר עוד לגלות, עד שלא יישאר בשבילכם דבר, אני יכול להרגיע אתכם: כל מה שאנו יודעים היום אינו אלא חלק קטנטן ממה שמוטל עלינו לגלות. בגרעיני התאים של בני האדם, של בעלי החיים ושל הצמחים, בלבו של האטום ובשולי היקום מחכים עולמות חדשים ורבים לחוקר שיגלה אותם. אולי יהיה זה אחד מכם?

ג'ון צ' פולניי, נ' 23.1.29, קיבל בשנת 1986 פרס נובל לכימיה על חקר הדינמיקה של תגובות כימיות. הוא מלמד באוניברסיטת טורונטו, קנדה.

רשימת השאלות בספר והמשיבים להן

+ למה הפודינג רך והאבן קשה?
   קלאוס פון קליצינג, חתן פרס נובל לפיזיקה 1985

+ למה אנחנו חייבים ללכת לבית הספר?
   קנזאבורו אואה, חתן פרס נובל לספרות 1994

+ למה יש עניים ועשירים בעולם?
   דניאל מקפדן, חתן פרס נובל לכלכלה 2000

+ למה השמים כחולים?
   מריו ג' מולינה, חתן פרס נובל לכימיה 1995

+ מהי פוליטיקה?
   שמעון פרס, חתן פרס נובל לשלום 1994

+ למה אני לא יכול לאכול רק צ'יפס?
   ריצ'רד ג' רוֹברֶטְס, חתן פרס נובל לרפואה 1993

+ מה זאת אהבה?
   ס"ה דָלָאִי לאמה, חתן פרס נובל לשלום 1989

+ למה האינדיאנים לא מרגישים כאב?
   גינטר בלובל, חתן פרס נובל לרפואה 1999

+ לשם מה קיימים אנשי מדע?
   ג'ון צ' פוֹלניי, חתן פרס נובל לכימיה 1986

+ איך פועל הטלפון?
   גרד ביניג, חתן פרס נובל לפיזיקה 1986

+ האם ישכפלו אותי בקרוב?
   אריק וישהאוס, חתן פרס נובל לרפואה 1995

+ למה יש מלחמות בעולם?
   דסמונד טוטו, חתן פרס נובל לשלום 1984

+ למה אבא ואמא מוכרחים לצאת לעבודה
   ריינהד זלטן, חתן פרס נובל לכלכלה 1994

+ מי המציא את התיאטרון?
   דריוֹ פוֹ, חתן פרס נובל לספרות 1997

+ מהו אוויר?
   פאול קרוצן, חתן פרס נובל לכימיה 1995

+ למה אנחנו נעשים חולים?
   ג'ורג' וִיטולקס, חתן פרס נובל אלטרנטיבי 1996

+ למה העלים על העצים ירוקים
   רוברט הובר, חתן פרס נובל לכימיה 1988

+ איך אנחנו יכולים להיות חתני פרס נובל?
   מיכאיל גורבצ'וב, חתן פרס נובל לשלום 1990

+ למה אנחנו שוכחים דברים מסוימים וזוכרים דברים אחרים?
   ארֶוִוין נֵהֶר, חתן פרס נובל לרפואה 1991

+ למה יש בנים ובנות בעולם?
   קריסטיאנה ניסליין-פולהרד, כלת פרס נובל לרפואה 1995

+ כמה זמן ימשיך כדור הארץ להסתובב?
   שלדון גלשוֹ, חתן פרס נובל לפיזיקה 1979

+ למה 1+1=2?
   אנריקוֹ בוֹמביירי, מדליית פילדס 1974

ילדים שואלים, חתני פרס נובל עונים בעריכת בטינה שטיקל, איורים: אייזה רומיי , בהוצאת כנרת זמורה ביתן, מגרמנית: יוסיפיה סימון, עימוד וגרפיקה: לילי פרזי, כריכה קשה, 224 עמודים.

© כל הזכויות שמורות לכנרת זמורה ביתן הוצאות לאור

ילדים שואלים, חתני פרס נובל עונים - בטינה שטיקל - עורכת, איורים: אייזה רומיי
Kinder fragen, Nobelpreistrager Antworten (Children ask questions, Nobel Prize winners answer) - Bettina Stiekel (editor)