Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » מודעות ורוחניות  » ספרים חדשים בספטמבר 2006       חזור

קוטל הדרקונים העצוב
מאת: מרשה גראד
The Dragon Slayer With a Heavy Heart - Marcia Grad

ההוצאה:

אריה ניר

דְיוּק, קוטל הדרקונים האמיץ, אובד עצות ודרך. כל כלי-הגיבורים המפוארים שלו, ואיתם האמונות והערכים שדבק בהם כל חייו, שוב אינם מועילים לו. אשתו עזבה אותו, בנו מסרב ללכת בדרכו, מהקרב האחרון עם דרקון יצא בשן ועין.

במסע, לא קל אמנם, אבל רצוף פגישות מרתקות, התנסויות חדשות ותובנות מאירות עיניים, לומד דיוק שיעור מאלף:

הדרך אל שלוות הנפש עוברת בין הדברים שאפשר וכדאי לנו לשנותם, לבין הדברים שאין בידינו לשנות וכדאי שנדע להשלים עמם. את העבר, למשל אי-אפשר לשנות, אבל אנחנו יכולים ללמוד לא לחזור בעתיד על שגיאות שעשינו בעבר.

קוטל הדרקונים העצוב
שתפו אותי

אנחנו יכולים לשנות את הדרך שבה אנו רואים את העולם, מתייחסים אל אחרים ומקבלים את עצמנו. קוטל הדרקונים העצוב הוא ספר שמתחיל באמת עבור מי שמסיים לקרוא אותו...

מרשה גראד היא פסיכולוגית ומחברת הספר הנסיכה שהאמינה באגדות.

קוטל הדרקונים העצוב מאת מרשה גראד בהוצאת אריה ניר, מאנגלית: איטה ישראלי.

פרק ראשון מתוך הספר

קוטל הדרקונים בצרות צרורות
לפני שנים רבות, בממלכה רחוקה, גר קוטל דרקונים ידוע שקראו לו דְיוּק. הוא היה מהיר כברק, חזק כטורנדו ומסוגל לקטול דרקונים באבחת חרב אחת. לכן לא פלא שהוא נחשב לקוטל הדרקונים מספר אחת בממלכה, כמו אביו ואבי-אביו, ואבי-אבי אביו.

דיוק היה דמות מוכרת בציבור כי נהג לדהור ברחובות במרכבה שדרקון אדום מצויר עליה, שהייתה רתומה לשני סוסים לבנים אציליים. חברו הנאמן, כלבו פְּרִינְס, ישב לידו ונבח בהתרגשות על הכפריים כדי שיפנו את הדרך. אנשים היו מנופפים בידיהם וקוראים בקול אל הגיבור האמיץ שלהם כשעבר לידם במהירות ובקולי-קולות. דיוק נסע במרכבה כל הזמן, דרוך לקראת התייצבות למשימה בכל רגע ומוכן תמיד לשעת חירום.

הוא היה גיבור מבטן מלידה, גבר אמיתי, וחלומה של כל אישה. לפחות זה מה שהנשים אמרו תמיד... בהתחלת ההיכרות איתו.

בשעות הפנאי, כשרצה לתפוס שלווה, אהב יותר מכול להסתובב בחנות הגיבורים ולבדוק את כלי-הגיבורים החדשניים ביותר, או לשבת בבר המיצים של החנות, ולהחליף סיפורים עם חברים גיבורים.

לפעמים, בסופי שבוע, דיוק היה מביא את הבן שלו ג'ונתן לחנות. באחת השבתות, בשעות אחר-הצהריים, הם ישבו בבר המיצים ושתו מֶגָה-כוֹס של ספיישל-מיץ, כרסמו ריבועי מאצ'ו-שוקו, והקשיבו לחברים של דיוק שסיפרו סיפורים מהחיים על דרקונים שקטלו, על כפריים שהצילו, על דליקות שכיבו ועל עזרה ראשונה שהגישו.

דיוק רכן אל ג'ונתן. "בכל פעם שאני מביא אותך לכאן, ג'וני, זה מזכיר לי כמה התלהבתי כשישבתי ליד הבר הזה עם אבא שלי ועם סבא שלי ושמעתי על הרפתקאות נהדרות כמו אלה שאתה שומע עליהן עכשיו."

"אני יודע, אבא," אמר ג'ונתן בחיוך עצבני. "אבל יש לי שיעורים. אולי אנחנו יכולים ללכת עכשיו?"

"טוב, בסדר," ענה דיוק, מאוכזב מחוסר ההתלהבות של ג'ונתן.

בדרך הצביע דיוק על מקום פנוי ליד הדיוקנאות שלו, של אבא שלו ושל סבא שלו, שהיו תלויים זה ליד זה, במקום בולט, על קיר התהילה של הגיבורים. "תזכור, ג'וני, יום אחד יתלו פה את הדיוקן שלך," אמר בגאווה. ג'ונתן הנהן והמשיך בכיוון היציאה בלי להסתכל על הקיר. דיוק נאנח, הביט שוב בציורים ונזכר כמה התלהב כשאבא שלו הראה לו את הקיר הזה ואמר לו אותן מילים.

הנבואה של אבא התגשמה, חשב דיוק, וגם שלי תתגשם!

למחרת ישב דיוק עם אשתו בארוחת הבוקר וקרא בטיימס של הממלכה. הוא הרגיש שהיא מסתכלת עליו והרים את העיניים כדי לראות אותה מביטה בו בערגה.

"מה יש, אָלִי?" שאל.

"רק חשבתי..." אמרה בקול שקט.

הוא החזיר את העיניים אל העיתון. "על מה חשבת?"

"חשבתי איך אני יכולה לאהוב אותך כל-כך מבלי להכיר אותך ממש." הקול שלה רעד טיפ-טיפה.

"נו, באמת, אלי, אל תתחילי עוד פעם, בחייך."

"אתה אף פעם לא מדבר איתי."

"איך את יכולה להגיד דבר כזה?" הוא הניח את העיתון. "אני מדבר איתך כל הזמן. אני מדבר איתך ברגע זה."

"אמרתי לך. אתה לא מדבר איתי על דברים חשובים באמת. חצי מהזמן כשאני מנסה להגיד לך מה קורה פה, אתה מרחף בעולם אחר."

"מה את אומרת?" שאל מזועזע. "את העולם שלי, אלי - את וג'וני. את הרי יודעת את זה." "לפעמים זה לא נראה ככה. אני רוצה שנהיה יותר קרובים. אני רוצה להכיר את דיוק האמיתי - את הגבר שאתה מסתיר מתחת לסרבל קוטל הדרקונים."

"את יודעת שאף פעם לא הייתי טוב בדברים האלה." הוא הרקיד את שריר הזרועות בשובבות. "קדימה, אלי, תמששי לי את השרירים כמו פעם." אלי הרכינה את הראש כדי להסתיר את הדמעות שמילאו את עיניה. דיוק הושיט את הידיים כדי לחבק אותה, אבל היא הדפה אותו ממנה. "אתה לא צריך להיות חזק כל הזמן," היא לחשה.

"בדיוק ככה אני אמור להיות. אני קוטל דרקונים קשוח, זוכרת?"

אלי נאנחה. "בדיוק כמו אבא שלך, אתה תמיד חושב שאתה יודע איך הכול צריך להיות."

"ומה רע בזה? אימא שלי אף פעם לא התלוננה. אני אותו בחור שתמיד הייתי, אותו בחור שבו התאהבת. בחייך, אלי, את הרי לא היית רוצה שאשתנה."

אלי הרימה ידיים בתסכול. "אתה פשוט לא מבין!" צעקה, קפצה מהכיסא שלה ויצאה מהחדר בריצה.

דיוק רץ אחריה. "לא, אני באמת לא מבין, אלי! אני מי שאני, ואל תנסי לנסות להפוך אותי למי שאני לא. זה לא בסדר!"

"אם זה לא בסדר, אז למה אתה תמיד מנסה לעשות מג'ונתן מה שהוא לא?" צעקה, וטרקה את דלת חדר השינה.

דיוק צנח לכיסא הקרוב. "נשים!" אמר בתסכול. אבא שלו צדק: באמת יותר קל לקטול דרקון מאשר להבין אישה.

המרחק בין דיוק לבין אלי גדל וגדל עד שיום אחד היא אמרה לו, "אני בודדה כשאתה פה בדיוק כמו כשאתה לא פה. אני לא יכולה לסבול את זה יותר."

היא אמרה לו שייקח את כלי-הגיבורים שלו, את המזכרות מהציד ואת הפרסים שלו - ובעיקר את הדֵעה שלו על איך שדברים צריכים להיות ואיך הם לא צריכים להיות - שייקח את הכלב שלו, שירתום את הסוסים למרכבה שלו וימצא לעצמו חיים בלעדיה.

דיוק התמרמר. "אבל אנחנו הזוג המושלם, אלי. את יודעת שאנחנו זוג מושלם. כולם חושבים ככה!"

אלי עמדה על שלה.

הכאב חתך אותו כמו סכין. דיוק אסף את החפצים שלו בכעס, זרק אותם לארגזי מטען, שאותם דחף בזה אחר זה לתוך המרכבה. הוא קפץ למושב העגלון, שרק לפרינס ויצא לדרך. "זה לא אמור להיות ככה," מלמל. "זה לא הוגן! זה ממש נורא! זה איום ונורא! היא לא יכולה לעשות לי את זה."

הוא המשיך למלמל כשטס ברחובות, וכשעבר בכיכר הכפר. הוא נסע ומלמל כל הדרך לטירת-הרווקים-להשכרה בפרברים.

פרינס התרוצץ עם דיוק שיצא ונכנס לטירה כשהוא פורק בלי חשק את ארגזי המטען מהמרכבה וכל הזמן חושב על איך שאלי הורסת לו את החיים. למה זה קורה? ההגנה עליה מסכנה ומפחד הייתה חלק מהחיים שלו במשך שנים; זאת התודה שהוא מקבל?!

כשגמר לפרוק את המרכבה הביט סביבו בחדר הכניסה ובארגזים שהיו מפוזרים על הרצפה של הטירה שלא הייתה שלו, מלאים בכלי-הגיבורים שלו, במזכרות שהביא ממסעות ציד מסוכנים, בפרסים ובכל חפציו האחרים.

הוא טלטל את הראש מצד לצד. "תראי מה שעשית לי, אלי, תראי לאיזה צרה הכנסת אותי," רטן וניסה להיזכר איפה הוא כבר שמע את המילים האלה. אחר-כך התחיל לרוקן את ארגזי המטען בזמן שפרינס התרוצץ מחדר לחדר, רחרח פה, רחרח שם, וערך היכרות עם הבית החדש שלהם.

דיוק שהיה מעוצבן כי לא טרח לסמן מה יש בכל ארגז, פתח את המכסה של הארגז הכי קרוב והציץ לתוכו. למעלה נח הנרתיק מקטיפה בצבע ארגמן שבו נשמרה החרב המיוחדת שהזמין - מתנה ליום ההולדת השלושה-עשר של ג'ונתן. הוא הרים את הנרתיק ושלף מתוכו את החרב. ראשי התיבות של ג'ונתן היו חרוטים מתחת לקת השנהב המגולפת, ליד סמל המשפחה. דיוק הביט בחרב בהתפעלות. כל קוטל דרקונים היה מתגאה בחרב כזאת.

כשהתחיל לחשוב על ג'ונתן התחלף הכעס שלו בעצב. הוא כבר התגעגע לבן שלו, למרות שהיה די מתסכל להיות בחברתו בזמן האחרון. היה ממש קשה לשכנע אותו ללכת לשיעורי סיף והטלת כידון. הוא גם לא ממש נהנה להעביר את הזמן בחנות הגיבורים. למה? שאל את עצמו דיוק. כל ילד היה מת לעשות את הדברים האלה!

בקיבה שלו התערבל הכול כמו מילקשייק, והוא הניח את החרב והתחיל להסתובב בחדר הלוך ושוב, דיבר אל עצמו ופוקק את האצבעות. תמיד חשב הכי טוב תוך כדי הליכה הלוך ושוב ופיקוק אצבעות.

פרינס שתמיד היה מוכן לאימון נוסף התרוצץ איתו הלוך ושוב. אבל הם לא הצליחו לצעוד כהוגן כי הם נאלצו לעבור בין כל ארגזי המטען.

"אני אמור להיות בבית שלי. זה המקום שלי," התלונן דיוק. "אני אמור ללמד את הבן שלי איך להגשים את הייעוּד שלו. איך אני יכול לוודא שהוא ימשיך במסלול הנכון אם אנחנו אפילו לא גרים באותה טירה?"

הוא התחיל ללכת יותר מהר ודיבר בקול רם יותר: "מישהו צריך לשלוח את קוטל-הדרקונים-לעתיד לשיעורים שלו ולהגיד לו להתאמן! מה אני הולך לעשות?"

פתאום הרגיש מין כובד בחזה. הוא החליט להתעלם מזה, כי חשב שההרגשה תיעלם מעצמה. אבל כל הערב, בזמן שפרק את ארגזי המטען - ומדי פעם הפסיק כדי להתהלך בחדר, לפוקק אצבעות ולרטון קצת - התגברה הרגשת הכובד.

כשהתעורר מוקדם בבוקר החזה שלו היה כבד נורא והיה נדמה לו שפרינס יושב עליו, אבל הכלב שלו שכב לידו.

"יופי!" אמר דיוק. "רק זה חסר לי - לחלות. הכול בגלל אלי! קודם היא זרקה אותי מהטירה שלי ועכשיו אני חולה!"

קוטל הדרקונים לא חלה, אבל הרגשת הכובד לא עזבה אותו. הוא התגעגע לבן שלו שאותו ראה תמיד כשקם בבוקר וכשהלך לישון בערב. ולמרות שכעס נורא על אלי התגעגע גם אליה, אל הטירה שלהם ואל החיים שלהם יחד.

לא יהיה קל להמשיך בחיים, חשב, אבל אחרי כמה זמן החליט שרצוי שינסה.

כעבור זמן-מה דיוק התחיל לצאת עם סינדי שעבדה במלצרות בבר המיצים, והייתה אחת המעריצות הבלונדיות שעשו עיניים לגיבורים. הרומן החדש הֵקל קצת את תחושת הכובד בחזה.

דיוק, שחשב שהכול בסדר, הופתע כשאחרי כמה חודשים סינדי התחילה להתעקש שהוא לא מדבר איתה; לא ממש מדבר איתה; ושמתחיל להימאס לה לנסות לגרום לו להקשיב לה.

באחד מערבי הקיץ החמימים הם הלכו למופע של להקת הטרובדורים הנודדים שהועלה תחת כיפת השמים בתיאטרון הישן שבכיכר הכפר.

בהפסקה הוא אמר לסינדי, "בקושי אמרת מילה מאז שבאתי לקחת אותך מהבית, ובכל פעם שאני מנסה להחזיק את היד שלך, את מושכת אותה ממני. מה קורה?"

סינדי נראתה נבוכה. "זה כלום."

"בחייך, סינדי," לחץ, "תגידי מה קורה."

"זה לא המקום ולא הזמן הנכון," היא אמרה בלחש. "תכננתי להגיד לך אחר-כך."

"אני לא מתכוון לעבור ככה את כל הערב. פשוט תגידי לי עכשיו." המילים שעמדו לסינדי על קצה הלשון כבר כמה זמן נפלטו לה בבת אחת. "אני לא יכולה להמשיך ככה. כמויות המיץ שאני שותה גדולות מהכמויות שאני מגישה ללקוחות. אני רוצה יותר מסתם להעריץ איזה גיבור-על."

"חשבתי שאת אוהבת גיבורים גדולים, חזקים, קשוחים," ענה דיוק והרקיד את שרירי הזרועות שלו בשובבות.

"נכון, אבל זה לא מספיק."

הוא ניסה לשים את היד על הכתף שלה, אבל היא נאנחה והתרחקה ממנו. "אתה פשוט לא מבין."

הייתה לו מין הרגשה מעורפלת, מוכרת, של מבוכה. "תראי, סינדי, אני מי שאני. אל תנסי לעשות ממני מישהו שאני לא. זה לא בסדר."

"טוב, אז זה גם לא בסדר שאני מרגישה בודדה כשאני איתך בדיוק כמו כשאני לבד. זהו זה, דיוק קוטל הדרקונים. אני גומרת איתך."

"אבל - "

"שום אבל. כל מה שתגיד לא ישנה את דעתי," אמרה בהחלטיות. "ואל תחפש אותי בחנות הגיבורים. אני צריכה שינוי. אני עוברת לחוף השרירים, שמעתי שזה המקום הכי טוב לצאת מדיכאון."

היא קמה, דחפה את התיק מתחת לבית השחי ויצאה מהחיים שלו בנפנוף שיער.

דיוק חזר הביתה לטירה השכורה והתחיל להתהלך הלוך ושוב בכעס ולפוקק את האצבעות. המילים של סינדי התערבלו לו בראש.

"אני לא מאמין!" יילל. "זה לא הוגן! איך זה יכול לקרות לי עוד פעם? הייתי צריך לדעת שאי-אפשר לבטוח באישה. איזה טיפש אני שבכלל התחלתי לצאת איתה!"

פתאום שמע גם את אלי כאילו היא עומדת לידו. הוא כיסה את האוזניים, ניסה לחסום את הקולות של הנשים. זה לא עזר, ולכן ניסה לדבר כדי להחריש את קולותיהן, אבל הקולות התגברו עוד יותר. כמעט מיד התחילו כל השלושה לצרוח יחד.

"די!" שאג דיוק. "נמאס לי מנשים! הן משחקות לך את המאוהבות ואחר-כך - טרח! - מנסות לשנות אותך. בהתחלה הן רוצות שתהיה כזה, ואחר-כך הן רוצות שתהיה כזה. אפשר להשתגע! אני לא מתכוון לעבור את הסיפור הזה עוד פעם!"

הוא התעצבן וצרח על סינדי ואלי עד שהתעייף. כשנכנס למיטה הלב שלו היה כבד מתמיד.

יום אחרי יום התגבר הכובד בלבו של דיוק והוא הלך ונחלש. יום אחרי יום גדל הכעס שלו על מצבו. הוא ניסה להורות לכובד להסתלק, אבל הכובד לא נבהל ממנו.

הוא התחיל להתעורר בלילות בגלל הכובד בחזה והיה שוכב במיטה שעות ודואג. אחרי זמן-מה הוא לא היה מסוגל לעבור את היום בלי לנמנם קצת אחרי-הצהריים. העייפות וכובד הלב היו למטרד של ממש בכל פעם שנשלח לקטול דרקונים. הוא התחיל ללכת לישון מוקדם יותר, אבל זה רק פינה יותר שעות לדאגה.

בסוף החליט קוטל הדרקונים לבקש עזרה. הוא הלך לרופא המלכותי. "אני לא יכול יותר!" אמר לו דיוק. "אתה מוכרח למצוא מה לא בסדר איתי ולרשום לי אחד מהסירופים שלך כדי שאפטר מזה!"

הרופא בדק אותו ביסודיות. "אתה בריא כמו סוס," אמר לו.

"לזה אתה קורא בריא כמו סוס?" התעצבן דיוק והצמיד אגרוף לחזה. "הלוואי שהייתי יכול לעזור לך," ענה לו הרופא באהדה, "אבל אני לא מכיר סירופ שיסלק את מה שמכביד לך על הלב."

"הלב שלי?"

הרופא הנהן. "מצטער, אבל הבעיה הזאת לא נכללת בתחומי ההתמחות שלי."

בהלה חנקה את דיוק. "אתה הרופא הכי טוב בממלכה! אם אתה לא יכול לרפא אותי, מי יכול?"

הרופא חשב רגע. "אולי מומחה. שמעתי על איזה חכם שמסוגל לפתור את הבעיות המסובכות והמטרידות ביותר. אולי הוא יוכל לעזור לך."

הבעת תקווה עלתה על פניו של דיוק. "מומחה! זהו זה! איפה אני מוצא אותו?"

לרוע המזל לרופא לא היה מושג.

דיוק שאל עליו בחנות הגיבורים. הרבה אנשים שמעו על החכם, והיו שאמרו שהוא סתם מיתוס, אבל אף אחד לא ידע איפה אפשר למצוא אותו.

זמן קצר אחר-כך חגגו את יום ההולדת של ג'ונתן. לדיוק לא היה מצב רוח למסיבות כבר כמה זמן, אבל הוא הזמין את החברים של ג'ונתן ואת הקבועים מחנות הגיבורים למסיבת הפתעה. הוא הזמין את עוגת יום ההולדת האהובה על ג'ונתן: עוגת שוקולד עם מילוי של חמאת בוטנים.

אחרי ארוחת הערב נשאו המלצרים את העוגה פנימה על ידיים מורמות כדי שכולם יוכלו לראות אותה. דיוק הקריא בגאווה את המילים שנכתבו על העוגה בקרם אדום, "לג'וני: קוטל הדרקונים מספר אחת לעתיד, יום הולדת שלושה-עשר שמח."

האורחים הרימו את הגביעים שלהם. "לחיי ג'וני," הם קראו במקהלה. ג'וני התפתל בכיסא ושיחק בעצבנות עם המפית שנחה על הברכיים שלו.

דיוק הניח על השולחן לפני ג'ונתן חפץ ארוך וצר ארוז בנייר צבעוני. ג'ונתן פתח את האריזה בסבלנות ושלף את החרב המיוחדת שדיוק הכין במיוחד ליום ההולדת שלו.

החרב הייתה העתק מדויק של החרב של דיוק, שהביאה לו מזל. אביו הזמין אותה לכבודו לפני שנים, ונתן לו אותה ביום ההולדת השלושה-עשר שלו. היא הייתה העתק של החרבות של אבא שלו ושל סבא שלו, שהאמינו שבזכותן הם הגיעו לפסגת עסקי קטילת הדרקונים.

קולות התפעלות הדהדו בחדר, ודיוק הוצף בזיכרונות הגאווה והשמחה שהרגיש כשקיבל את החרב שלו.

"ג'וני," התחיל לומר, "זהו באמת רגע חשוב ב - "

"אני לא יכול יותר, אבא," קטע אותו ג'ונתן והושיט לו בחזרה את החרב. "אני לא מסוגל להמשיך עם כל זה!"

הוא דחק את החרב לידיים של דיוק.

דיוק היה המום. האורחים התפתלו במבוכה בכיסאות.

"נמאס לי ללכת לאן שאני לא רוצה ללכת ולעשות מה שאני לא רוצה לעשות," פלט ג'ונתן. "אני שונא את השיעורים להטלת כידון. אני אֶפֶס בסיף. אני תמיד נפצע. אני אוהב שחמט יותר מדו-קרב, ואני מעדיף את ההרצאות באקדמיה המלכותית על הסיפורים שמספרים בחנות הגיבורים. "אני לא יכול להיות מה שאתה רוצה שאני אהיה, אבא. אני אף פעם לא אהיה קוטל דרקונים. אני ג'ונתן, לא ג'וני." השפה התחתונה שלו התחילה לרעוד. "אני מצטער. אני נורא מצטער, אבא, אבל אני לא יכול להיות אתה."

אחר-כך ברח מהחדר.

האורחים יצאו משם כמו אחרי לוויה. כמה מהם לחצו את ידו של דיוק כמשתתפים בצערו, אחרים טפחו לו על הגב; אבל כמעט אף אחד לא הסתכל לו בעיניים.

דיוק מצא את ג'ונתן במרכבה. הוא הניח את החרב על המושב האחורי והסיע את הבן שלו הביתה. הקולות היחידים שנשמעו היו קול חריקות גלגלי העץ והלמות פרסות הסוסים על הדרך המרוצפת.

במוחו של דיוק התרוצצו מחשבות. זה ממש נורא! זה איום ונורא! ג'וני לא יהיה קוטל דרקונים? הרי זה הייעוד שלו מלידה. הוא יצטרך להשתנות, זה הכול! אבל דיוק היה מודאג מדי ומפוחד מדי ממה שהוא עלול להגיד - מה ששניהם עלולים להגיד - ברגע של כעס.

אחרי נסיעה כמעט אינסופית עצר דיוק את המרכבה בחזית הטירה העתיקה.

ג'ונתן הביט באביו בעצב. "למה אתה לא יכול לאהוב אותי כמו שאני, כמו אדוארד?"

"מי זה אדוארד?" שאל דיוק והרגיש כאילו שמישהו הולך לתקוע לו סכין בבטן.

"החבר של אימא. הכרנו אותו באחד הערבים כשהלכנו להרצאה באקדמיה המלכותית. עזוב, לא הייתי צריך להגיד את זה."

הוא ירד מהמרכבה בזמן שדיוק ניסה לחשוב על משהו להגיד.

"לילה טוב, אבא," אמר ג'ונתן בקול חרישי ובראש מורכן. "אני מצטער. לא התכוונתי להרוס את ההפתעה שלך."

אחר-כך הוא הסתובב והלך בכתפיים שפופות אל דלת הטירה.

דיוק צפה בבן שלו עד שהוא נכנס הביתה, ואחר-כך הושיט את היד ללטף את פרינס. "ומה אני עושה עכשיו, פרינס?"

באותו לילה החמירה הרגשת הכובד בחזה של דיוק. הוא הרגיש כאילו יש לו אבן בתוך הלב.

"הכול בגללך, ג'וני," אמר והכה באגרוף בחזה. "וקוראים לך ג'וני ולא ג'ונתן! ועד כמה שזה תלוי בי, לא תהיה ג'ונתן אף פעם, ולא משנה מה שהאדוארד הזה אומר. אתה שומע? איך יכולת לעשות לי את זה אחרי כל מה שעשיתי בשבילך? זה לא בסדר! זה לא הוגן! זה לא מגיע לי! אני ארדוף אותך עד יום מותי!"

מאותו יום התחיל דיוק להסתכל במראה כדי לראות אם הוא נראה כבד כמו שהוא מרגיש. עם כל יום שעבר הוא נראה עצוב יותר, עייף יותר אבל לא גדול יותר.

הימים עברו, הלב שלו נהיה כבד יותר ויותר מכל הדברים שצריכים להיות ומכל הדברים שאסור שיהיו; מכל הדברים שאמורים לקרות, ומכל הדברים שלא אמורים לקרות; מכל הדברים הנוראים והאיומים ומכל הדברים שהוא לא יכול לסבול.

הכובד הלך והתגבר ודיוק כבר לא היה מהיר כברק. הוא כבר לא יכול לזנק על דרקון, או לקפוץ למרכבה כשנקרא לצאת למשימה. צעדי הריקוד הקלילים שבהם סחרר פעם דרקונים לפני שהנחית עליהם את מכת המוות נראו עכשיו יותר כמו צעדי פיל. למזלו, רק פרינס ראה את זה, ועל פרינס היה אפשר תמיד לסמוך שישמור את סודותיו של קוטל הדרקונים. אבל דיוק ידע שאם ימשיך לאבד מזריזותו, יהיה זה רק עניין של זמן עד שהמשימות שלו יתחילו להתמעט, ושמועות יתחילו להתפשט. הוא לא יכול להרשות לזה לקרות. הוא חייב לעשות משהו, ומהר.

הוא ניסה רטיות קרות על החזה כי חשב שאולי הן יכווצו את הלב הכבד. זה היה בזבוז זמן מוחלט ובלבול מוח כי הקרח נמס בשלוליות על הרצפה והיה צריך לנגב אותן.

אחרי זה הוא הלך לחנות הגיבורים וקנה מגן חזה ומגן פנים קלים וזוג מגפיים סוּפֶּר-קלים, אבל גם זה לא עזר. אז הוא החליט לעשות דיאטה חריפה. אולי אוכל להפחית משקל לפני שהלב שלי יעלה במשקל ויהיה כבד יותר, חשב.

גם זה לא הצליח.

התחילו להיגמר לו הרעיונות. ערב אחד, בחנות הגיבורים, הוא ניסה להטביע את צערו במיצים, אבל זה רק גרם לו לנסוע בטעות הביתה אל הטירה הישנה שלו, ושוב סילקו אותו משם!

אחרי איזה זמן הלב שלו נהיה כבד כל-כך שהוא נאלץ להטות את הגוף אחורנית כדי לא ליפול קדימה. זה עורר בעיה רצינית בעיקר כשהסתער על דרקונים. פעמיים הוא כמעט נפל.

הוא ניסה ללכת עם תרמיל גב מלא באבנים כדי לאזן את המשקל, אבל זה היה כל-כך מסורבל שהוא בקושי הצליח לזוז. דיוק ידע שבעסק שלו, איטיות או בעיות של שיווי משקל יכולות להיגמר באסון, אבל הוא לא ידע מה לעשות. הוא ניסה את כל הדברים שיכול להעלות בדעתו.

המחשבות על הצרות התערבלו לו בראש יותר ויותר. לעתים קרובות אפילו לא הרגיש שהוא לא מרוכז במה שהוא עושה, עד שזה נעשה ממש מסוכן. הוא גם נתקל בכל מיני חפצים כל הזמן ושכח איפה הוא שם דברים.

דיוק חשש שהוא מאבד שליטה לגמרי כשכד חרס מלא בסיידר תפוחים החליק לו מהיד והתרסק על רצפת האבן לאלפי חתיכות דביקות וחדות.

פרינס נכנס בריצה ונעצר בבת-אחת על שפת השלולית החלקלקה.

"אל תזוז, פרינס," קרא דיוק.

הוא התכופף, הצמיד את היד לרגל כדי לייצב את עצמו כנגד משקל הלב, והתחיל להרים כמה משברי החרס הגדולים.

אחד משברי החרס חתך את ידו פתאום. הוא גנח. "יופי! ממש מתאים לי!"

דיוק שטף את הפצע באלכוהול וכרך חתיכת בד נקייה סביב היד, כשהוא מנסה לחשוב מה עוד יכול להשתבש. כאילו שזה ישנה.

בעצם, כבר לא היה אכפת לו משום דבר.

© כל הזכויות שמורות לאריה ניר הוצאה לאור

קוטל הדרקונים העצוב - מרשה גראד
The Dragon Slayer With a Heavy Heart - Marcia Grad


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *