» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים ביולי 2006       חזור

האיש שהתיר את הרצועה
מאת: נדיר צור

ההוצאה: צבעונים פינוי רצועת עזה לאחר כ-38 שנות כיבוש עשוי להיתפס ברבות הימים כאחד האירועים המכוננים במאבק על זהותו של העם. בתהליך עיצובה והגשמתה של תכנית ההינתקות בא לידי ביטוי העימות המתמשך ורב הממדים בין קבוצות יריבות בחברה בשאלת גבולות הקבע של ישראל. את המאבק הנהיג אריאל שרון, ראש הממשלה האחד-עשר. דווקא מי שנחשב ל'אבי ההתנחלויות' בחר לנקוט יזמה חד-צדדית ולהעביר לידי הפלסטינים שטח שישראל החזיקה בו מאז 1967. ואולם, גם ויתור כואב זה לא קרב את השלום ולא צמצם את הטרור. האיש שהתיר את הרצועה הוא סיפור פינוים של גוש קטיף ושל ארבע התנחלויות בצפון השומרון. ראשיתו במגוון מחשבות לא סדורות שהעלו גורמים מימין ומשמאל.

לא בסערה הבשיל הרעיון, גם לא בסערה הגיע שרון לכס ראש הממשלה. הוא טיפס לצמרת במעלות המדרג הפוליטי בדרך לא סלולה, דילג על מהמורות, עלה על מוקשים, הודר מקבוצות רבות בציבור, ומשהייתה לו עדנה, נמוג, כדרכם של לוחמים.

נדיר צור דוקטור למדע המדינה; מתמחה בפסיכולוגיה פוליטית ובכלי השפעה של מנהיגים; מרכז קבוצת מחקר ועמית במכון ע"ש הרי ס' טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים; חוקר במרכז לחקר ביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה; עורך בחטיבת החדשות של קול ישראל. ספרו 'רטוריקה פוליטית' (2004) זכה בפרס האגודה הישראלית למדע המדינה בשנת 2005.

העידו על הספר:
פרופסור שלמה אבינרי: "ההינתקות מעזה הייתה אחת התפניות הדרמתיות ביותר בהיסטוריה של ישראל. כפי שהיה זה איש הימין דה-גול ששם קץ לשלטון הצרפתי באלג'יריה, וכפי שהאנטי-קומוניסט הקיצוני ניקסון העניק לגיטימציה בין-לאומית לסין העממית, גם את הצעד הזה ביצע מי שפחות מכל אחר היה ניתן לצפות ממנו לכך, ובמהלכו טרף את קלפי הפוליטיקה הישראלית. כיצד ומדוע שינה שרון את טעמו? ספרו של נדיר צור הוא הניסיון המקיף הראשון המבקש לתת תשובה לכך."

אפרים הלוי: "ספרו של נדיר צור הוא מסמך המתעד בדייקנות, בתבונה וברגישות את התהליכים שהובילו לביצוע אירוע מכונן בתולדות מדינת ישראל. חשיבותו כפולה: הוא מרכז לקורא את עיקרי האירועים ומשמעויותיהם לתהליך שחווינו כאן, והוא מתפרסם בתקופת ביניים שבין ההתנתקות לבין כוונות ההתכנסות שעל סדר היום. התובנות החשובות שבספר עשויות לשרת הן את מקבלי ההחלטות לעתיד לבוא הן את הקורא המשכיל המחפש לו מסד נתונים וניתוחים ראויים בעתות שבהן אנו נדרשים למורי נבוכים ."

מתוך הספר אחרית הדבר

נחישות הדעת שגילה שרון בשנת 1955, כשעמד בראש לוחמי גדוד הצנחנים ויחידה 101 והיה מפקד 'פעולת עזה', לא פחתה גם בשנת 2005, כשהנהיג את התכנית לפינוי יישובי רצועת עזה ולהעברתם לידי הפלסטינים, בהיותו ראש ממשלת ישראל. באמצע שנות החמישים פעל שרון נגד מסתננים מגבול מצרים, וכעבור יובל שנים פעל נגד מתנחלים, שרבים מהם יוצאי חלציו הפוליטיים.

מאז התגבשה תכנית ההינתקות והייתה בת ביצוע, הביט שרון קדימה לעבר המטרה ודהר אליה. הוא תעה בדרך, עלה על מוקשים, איבד חברים, התעמת עם ידידים, אך השלים את המשימה.

אין ספק, ההינתקות בשנת 2005 הסבה לו כאב וצער. בפעולה זו נטש שרון את דרך הכוח, המאבק והכיבוש ובחר בדרך שבהיגיון קר הייתה אמורה להיטיב גם עם הפלסטינים. הוא יזם וביצע מהלך של נסיגה משטחים שהוחזקו בידי ישראל מאז 1967, שטחים שמעליהם רבצו כעננה שאלות משפטיות, מוסריות, מדיניות, ביטחוניות ודמוגרפיות. הוא בחר בדרך המצמצמת את החיכוך המאיים בין שתי אוכלוסיות עוינות. אולם, על אף יתרונותיו לא היה זה מהלך מוסכם על הפלסטינים, ומהלך זה לא התיר את התלות הפלסטינית בתשתיות של ישראל,את המוטיבציה של קבוצות וארגונים פלסטינים לפגוע בישראל, את הקלות שבחדירת שוהים בלתי חוקיים ללב לבה של הארץ ואת הפיכתם של רבים מבני העם הפלסטיני לחוטבי עצים ושואבי מים בשירות קבלנים ישראלים. שרון אימץ מקצת מעיקרי משנתו של השמאל, שלא חדל מלראות בהתנחלויות מכשול לשלום ורעה חולה לחברה בישראל. שר ההיסטוריה בחר דווקא בשרון, אבי ההתנחלויות, להתעמת עם תוצאות מפעל ההתנחלות.

בשעת כתיבת שורות אלו אריאל שרון שרוי בתרדמת. קדימה - המפלגה שאת הקמתה יזם - זכתה בבחירות שנת 2006. לאחר כשלושים ושתיים שנה בפוליטיקה ועוד כעשרים ושמונה שנים בביטחון, נעלם שרון. גולת הכותרת של מאמציו בראשות הממשלה הייתה בניהול יזום יצירתי ואמיץ של הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא ביישובו. נסיבות כניסתו ללשכת ראש הממשלה, כחצי שנה לאחר שפרצה אינתיפאדת אל-אקצה, חייבו אותו להנמיך את להבות הטרור, להשיב את הביטחון לרחובות ישראל ובה בעת להיטיב את מעמדה של ישראל בעולם ובעיקר בארצות הברית, לא רק מבחינה מדינית, אלא גם בהשבת האמון בישראל כיעד כלכלי להשקעות בכלכלה. בהתרת רצועת עזה מהסבך המדיני והביטחוני ניתן במידה רבה מענה לסוגיות אלה. שרון סיפק אפוא כלי לניהול הסכסוך - יזמות חד-צדדיות.

רעיון ההינתקות לבש ופשט צורה במהלך לא סדור שראשיתו ברעיונות בלתי מוגדרים והמשכו בהצהרות עמומות ובכוונות מתגבשות, עד שהיה לתכנית ולפקודת מבצע. לאורך כל המסע, מאז אחז בהגה השלטון בשנת 2001 ועד פינוי רצועת עזה בשנת 2005, ביקש שרון להטביע את חותמו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני וליצור איזון אסטרטגי חדש. הוא הצליח בכך כשוויתר על שטחים, אך השלום לא בא.

פינוי רצועת עזה לא פתר אפוא את הקונפליקט בין העמים. גם אין ראיה לכך שרעיון ההתכנסות החד-צדדית יפתור את הקונפליקט הזה. החמאס זכה בבחירות למועצה המחוקקת ברשות הפלסטינית וירי הקאסמים לעבר שדרות והנגב המערבי לא פסק. גם השנאה היוקדת לא פסה וחלום פלסטין השלמה בארץ ישראל לא דעך.

נגזר גורלה של ישראל להתעמת עם עַם שספק אם יוכל לעבור תהליכי דמוקרטיזציה שיאפשרו למנהיגיו הנבחרים למשול ולהשליט סדר ואחריות לאומית. מצב זה מאפשר לכל קבוצה שולית שאינה סרה לרצון הרוב הדומם ברשות הפלסטינית להכתיב סדר יום לא רק לפלסטינים עצמם, אלא גם לישראל ואפילו לאזור כולו. לעתים די במעשה טרור רב נפגעים אחד כדי לגרום שרשרת מהלכים שידרדרו את ישראל ואת הפלסטינים לגל טרור אלים או לאינתיפאדה חדשה.

בגין הביא את השלום עם מצרים, רבין הביא את השלום עם ירדן, אריאל שרון לא הביא שלום אבל יצר מציאות חדשה בסכסוך. שרון החל לטפל בסכין מנתחים במורסת הסכסוך - פחות שטחי כיבוש ופינוי התנחלויות; הוסיף כלי לחילוץ הסכסוך מצעידה במקום - פעולות חד-צדדיות; שיפר את תדמיתה של ישראל בעולם; התווה קו גבול זמני ברור עד לסיכום גבולות הקבע ולמחלוקת על השטחים; יצר תקדים במחלוקת בין נאמני ארץ-ישראל השלמה לבין נאמני פינוי שטחי הכיבוש; יצר פריסה צבאית נוחה יותר לצה"ל סביב הרצועה ובצע את הצעד הראשון וההכרחי בהתרת הרצועה מסבך החיכוך היום-יומי.

אין ספק, בהיותו ראש הממשלה עשה שרון שינויים מכוננים ומעצבים. הוא לא זכה לראות את מפגן ההערכה וההערצה כלפיו שהציגו אלפים רבים בימים שחייו עמדו לו מנגד. האיש שמראהו ומעשיו הפגינו חיוניות ועצמת ביצוע נכנע לכוחות טבע שאי אפשר לנצחם בשדה הקרב או במאבק פוליטי מתוחכם.

את דרכו של שרון סיכם אהוד אולמרט, מי שצעד עם שרון לאורך מסע ההינתקות וירש את כיסאו לאחר שאבדה הכרתו של שרון:

"לא היה ראש ממשלה שעשה קפיצת דרך אינטלקטואלית ורגשית גדולה יותר משעשה שרון, מההתנחלויות ועד מפת הדרכים."

"גם לא בגין, כי בגין האמין שהאוטונומיה לא עומדת בסתירה לשלמות הארץ. אריק חצה את הקו הזה. יש כאלה שלא סולחים לו, אבל אני משוכנע שההיסטוריה תעריך את אומץ לבו גם בעניין הזה." [ידיעות אחרונות 5/12/2003]

© כל הזכויות שמורות לצבעונים הוצאה לאור,
ת"ד 6888, מבשרת ציון 90805, טלפון 02-5700996.

האיש שהתיר את הרצועה - נדיר צור