Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ניהול שיווק וכלכלה  » ספרים חדשים בדצמבר 2006       חזור

התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף
מאת: ג'ון מיינרד קיינס
The General Theory of Employment, Interest and Money - John Maynard Keynes

ההוצאה:

מאגנס

הספר היוצא עתה, לראשונה בתרגום עברי, ראה אור ב-1936, בעיצומו של המשבר הכלכלי העמוק ביותר שידע העולם בתקופה המודרנית. הוא הציע הסבר למשבר ולעוצמתו וגם דרכים לצמצומו וליציאה ממנו, על ידי הגברת מעורבות הממשלה במשק.

הצעותיו של קיינס למעורבות ממשלתית גוברת בכלכלה היו בעלות חשיבות רבה לחברה ולפוליטיקה, ולא רק רעיונות כלכליים במובן הצר של המילה. לכן רבים רואים בספרו הקלסי לא רק את החיבור הכלכלי החשוב ביותר במאה העשרים, אלא גם את אחד הספרים החשובים במדעי החברה בכלל.

התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף
שתפו אותי

קיינס שינה את מדע הכלכלה לבלי הכר. הוא הציע תיאוריה חדשה למשברים הכלכליים, וזו מעוררת דיון וויכוח עד היום. כלכלנים החוקרים את התנודות הכלכליות, או את מחזורי העסקים נחלקים גם היום לקיינסיאנים, קיינסיאנים-חדשים, פוסט-קיינסיאנים, אנטי-קיינסיאנים ועוד.

הספר קבע סדר יום חדש לחשיבה הכלכלית, ואף שינה באופן דרמטי את המטודולוגיה של מדע הכלכלה. הוא לא רק פתח תחום מחקר חדש, אלא אף השפיע על מדע הכלכלה בתחומים כגון הניתוח התיאורטי, האיסוף והלימוד של הנתונים הכלכליים והבנת המדיניות הכלכלית.

הספר תורגם מאנגלית על ידי יצחק טישלר והקדים למהדורה העברית: פרופ' יוסף זעירא מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. הספר יצא לאור בשיתוף הוצאת מאגנס, מוסד ביאליק וספרי חמד ידיעות אחרונות. עיצוב עטיפה: אמרי זרטל, 280 עמודים.

מתוך הספר ההקדמה ובהמשך פרק 24:
הערות סיכום על הפילוסופיה החברתית

הקדמה | יוסף זעירא
ספרו של ג'והן מיינרד קיינס, "התיאוריה הכללית של הריבית, התעסוקה והכסף", הופיע בעיצומו של המשבר הכלכלי העמוק ביותר שידע העולם בתקופה המודרנית, שהחל בשנת 1929 ונמשך עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. הספר, שיצא לאור בשנת 1936, הציע הסבר למשבר הכלכלי ולעוצמתו והציע גם דרכים לצמצומו וליציאה ממנו על ידי הגברת מעורבות הממשלה במשק. המשבר הגדול היה כרוך בשיעורי אבטלה גבוהים ביותר ולכן הייתה לו השפעה חברתית ופוליטית עצומה. באופן דומה היו גם ההצעות של קיינס למעורבות ממשלתית גוברת בכלכלה בעלות חשיבות רבה לחברה ולפוליטיקה ולא רק כלכליות במובן הצר של המילה. לכן יש רבים הרואים בספר זה לא רק את הספר הכלכלי החשוב ביותר במאה העשרים, אלא גם אחד הספרים החשובים במדעי החברה בכלל במאה זו.

אך מעבר להשפעתו הרבה מחוץ לתחום הכלכלה, ספרו של קיינס הוא בראש ובראשונה ספר כלכלי, והשפעתו העמוקה ביותר היא בתחום זה. זהו ספר ששינה את מדע הכלכלה לבלי הכר. בראש ובראשונה הספר הציע תיאוריה חדשה למשברים הכלכליים, תיאוריה המעוררת דיון וויכוח עד היום, כששים שנה לאחר הופעתה. גם כיום נחלקים הכלכלנים החוקרים את התנודות הכלכליות, או מחזורי העסקים, לקיינסיאנים, קיינסיאנים חדשים, פוסט-קיינסיאנים, אנטי-קיינסיאנים ועוד ועוד. אך הספר השפיע הרבה מעבר לתיאוריה זו. הוא קבע סדר יום חדש לחשיבה הכלכלית, ואף שינה את המתודולוגיה של מדע הכלכלה באופן דרמטי. ניתן אפוא לומר כי זהו ספר מהפכני מכל הבחינות.

ראשית זהו ספר שהקים תחום חדש בכלכלה, שמקיף היום יותר ממחצית המחקר הכלכלי, מקרו-כלכלה. מקרו-כלכלה הוא התחום העוסק באותן תופעות כלכליות המופיעות בכלל המשק (הלאומי ואף העולמי) ולא רק בענף מסוים או בחלק ממנו. אלו תופעות כמו צמיחה כלכלית, מחזורי עסקים, אבטלה, אינפלציה ועוד. כלכלנים עסקו כמובן בשאלות המקרו-כלכליות לפני קיינס, ודי לציין את ספרו של אדם סמית "עושר האומות" כדוגמא בולטת לכך. אך מקרו-כלכלה כתחום מדעי מובהק נוצר רק עם הופעת ספרו של קיינס.

ספר זה הוא הראשון שבנה מודל מקרו-כלכלי בצורה המוכרת לנו היום, כלומר תיאוריה המתארת ומנתחת שווקים מצרפיים. לא עוד שווקים למוצרים השונים, אלא שוק מצרפי למוצרים, כאשר הדגש מושם על הביקוש המצרפי למוצרים. לא עוד שווקים לעובדים במגזרים או במקצועות שונים, אלא שוק העבודה המצרפי, בו מתואר הביקוש המצרפי לעובדים על ידי הפירמות מצד אחד, והיצע העבודה המצרפי של משקי הבית מצד שני. בשוק זה עודף ההיצע על פני הביקוש הוא הקובע את שיעור האבטלה. ובאותו אופן שוק ההון אף הוא שוק מצרפי. במקום מגוון עצום ורב של נכסים פיננסיים מתואר שוק מצרפי בו שני נכסים בלבד, אגרות חוב וכסף. מעבר זה מדיון בשווקים רבים לשלושה שווקים מצרפיים מאפיין את החשיבה המקרו-כלכלית. פריצת הדרך המשמעותית בכיוון זה נעשתה בספרו של קיינס.

יש סיבה נוספת לכך ש"התיאוריה הכללית", כפי שהספר נקרא לרוב דרך קיצור, הוא הספר המכונן של תחום המקרו-כלכלה. סיבה זו קשורה לכך שתחום זה עוסק אמנם בשווקים מצרפיים, אך לא באחד מהם בלבד אלא בכולם יחד, שכן קשרי הגומלין ביניהם חשובים ביותר לצורך הבנת התופעות המקרו-כלכליות. הראשון שהמחיש זאת הוא קיינס. ב"תיאוריה הכללית" הוא מראה כי לא ניתן להבין את נושא האבטלה מתוך לימוד שוק העבודה בלבד. גם אם השכר יורד מספיק כדי להפוך העסקת עוד עובדים לכדאית, עדיין הם לא יועסקו אם אין מספיק ביקוש לתוצרתם.

כלומר לא ניתן להבין את תופעת האבטלה מבלי להבין את שוק המוצרים ואת הביקוש המצרפי למוצרים. וכדי להבין את הביקוש למוצרים יש להבין הן את הביקוש לצריכה והן את הביקוש להשקעה. והביקוש להשקעה תלוי כמובן בשער הריבית, שכן שער ריבית נמוך מאפשר ללוות ולהשקיע ביתר קלות. ושער הריבית תלוי בשוקי ההון או בשוקי הנכסים והכסף. כך קיבל קיינס שרשרת של קשרים בין מגזרי המשק השונים שרק ההבנה של כולם ושל דרך פעולתם יחד יכולה להסביר את האבטלה הגבוהה והמשבר הכלכלי. המקרו-כלכלה צמחה אפוא מתוך ההבנה כי אי אפשר להבין את תופעות היסוד הכלכליות, צמיחה כלכלית, מחזורי עסקים, אינפלציה ואבטלה, מבלי להבין את כל ענפי המשק המרכזיים ואת הקשרים המסועפים שביניהם. הבנה זו היא תוצאה ישירה של ספרו של קיינס.

"התיאוריה הכללית" לא רק פתחה תחום מחקר חדש ומרכזי בכלכלה, אלא אף השפיעה על מדע הכלכלה בתחומים רבים, הן של הניתוח התיאורטי, הן של איסוף ולימוד הנתונים הכלכליים, והן של הבנת המדיניות הכלכלית. בתחום התיאוריה הכלכלית תרם ספר זה רבות למעבר מניתוח של שיווי משקל חלקי לשיווי משקל כללי. ההבנה העקרונית שכל השווקים במשק קשורים זה בזה קדמה כמובן לקיינס והופיעה כבר בכתביו של וולרס, שפיתח את מושג שיווי המשקל הכללי עוד בסוף המאה התשע עשרה. אך הבנה זו הייתה מופשטת מאד עד לפרסום ספרו של קיינס. התיאוריה הכללית הראתה כיצד ניתן לנתח באופן קונקרטי את הקשרים בין השווקים העיקריים, שוק המוצרים, שוק העבודה ושוקי הכספים וההון. לכן ספר זה נתן דחיפה עזה להמשך המחקר של שיווי המשקל הכללי, שפרח בחלק השני של המאה העשרים.

תרומה נוספת של ספר זה לתיאוריה הכלכלית היא העיסוק האינטנסיבי בנושא הציפיות הכלכליות. צרכנים, משקיעים, קובעי מדיניות, כולם חושבים על העתיד כאשר הם מקבלים החלטות. לכן החלטותיהם משקפות את הציפיות העתידיות שלהם ולכן לציפיותיהם השפעה רבה על מצב הכלכלה. הבנה זו מהווה מרכיב חשוב בספרו של קיינס. היצרנים מחליטים כמה עובדים להעסיק על פי ציפיותיהם כמה גדול יהיה הביקוש למוצריהם, הצרכנים מחליטים כמה לצרוך וכמה לחסוך לצריכה עתידית. המשקיעים מחליטים בכמה פרויקטים להשקיע על פי ציפיותיהם מה יהיה מצב העסקים בעתיד הקרוב או הרחוק. קיינס סבר כי ציפיות המשקיעים מושפעות מאד ממצבי רוח קפריזיים, המשתנים תכופות, להם קרא (animal spirits). הוא הניח כי התנודות במצבי הרוח של המשקיעים הם הגורם העיקרי לתנודות הכלכליות במשק כולו, דרך השפעתן על הביקוש להשקעות. בספר לא פיתח באופן מלא תיאוריה של ציפיות כלכליות, אך הזרקור שהפנה למשתנה חשוב זה עשה את שלו. במחצית השנייה של המאה העשרים הפך נושא הציפיות לנושא מרכזי במחקר כלכלי, והוביל להבנות כלכליות רבות וחשובות.

"התיאוריה הכללית" הוא ספר בתיאוריה כלכלית. עם זאת נתן ספר זה דחיפה אדירה להתפתחות האקונומטריקה, שהוא המדע הבודק באופן סטטיסטי קשרים בין משתנים כלכליים אמפיריים. הסיבה לכך היא שהמודל הקיינסי מציג קשרים תיאורטיים בעלי אופי מתימטי בין משתנים כלכליים שונים: הצריכה המצרפית תלויה בהכנסה הלאומית, הביקוש להשקעות תלוי בשער הריבית, הביקוש לכסף תלוי בשער הריבית אף הוא. מהר מאד החלו כלכלנים לבדוק קשרים אלו באופן אמפירי. כתוצאה מכך התפתחו מאד הן מדידת המשתנים הללו והן הכלים הסטטיסטים המשמשים את האקונומטריקה. בין הכלכלנים שהובילו את תוכנית המחקר האמפירית הזו היו לורנס קליין, פרנקו מודיליאני, מילטון פרידמן, כולם חתני פרס נובל, ועוד אחרים. חלק מהם תמכו בתיאוריה של קיינס וחלק חלקו עליו, אך כולם צעדו בנתיב שהותווה על ידי הספר החשוב הזה, וכולם ניסו להתמודד עם השאלות שספר זה הציג.

נושא אחר שהושפע רבות מספרו של קיינס הוא כמובן נושא המדיניות הכלכלית. קיינס טען כי האבטלה לא תיפתר מאליה על ידי תהליכי ההתאמה של השווקים, קרי שינויי המחירים כתוצאה של עודפי ביקוש או היצע. מכאן הסיק שיש צורך במעורבות ממשלתית כדי לסייע בצמצום האבטלה ובהחלשת עוצמתו של מחזור העסקים. אף שכלכלנים אחרים שקדמו לו דנו בסוגיית מעורבות הממשלה בשווקים שונים, כאשר יש כשלי שוק, כמו מונופול, או זיהום והשפעה סביבתית, לא היה כלכלן שקדם לו בראייה רחבה שעל הממשלה להתערב כדי לפתור בעיה כלל משקית. אין ספק שמסקנה זו הייתה קשורה לתקופה בה חי ופעל קיינס. לאחר מלחמת העולם הראשונה התרחבה הדמוקרטיה לכלל האוכלוסייה ברוב ארצות אירופה. ממשלות לא יכלו עוד להתעלם ממצוקתם של המובטלים, שלראשונה השתתפו במשחק הדמוקרטי.

התוצאה הייתה כי נוצר לחץ על ממשלות לפעול לצמצום האבטלה. לחץ זה היה כבד במיוחד בזמן המשבר הגדול, שכן שיעורי האבטלה היו גבוהים במיוחד. במצב זה באו דבריו של קיינס לציבור הרחב כמסר חיוני ונחוץ מתמיד. הדרכים בהם יכולה הממשלה לצמצם את האבטלה רבות ומגוונות. היא יכולה להשתמש במדיניות מוניטארית, על ידי הורדת שער הריבית. היא יכולה להשתמש במדיניות פיסקאלית, על ידי הרחבת הוצאותיה. והיא יכולה גם להשפיע בדרכים אחרות, רדיקאליות יותר, כפי שקיינס עצמו המליץ בספרו בפרק 24 .

הוא מציע שם מדיניות של חלוקה שוויונית יותר של הכנסות, כדי להגדיל את הצריכה הפרטית ולהגדיל כך את הביקוש המצרפי למוצרים. אך במבט לאחור פחות חשוב סוג המדיניות שהממשלה מפעילה, לעומת עצם ההבנה של הצורך במעורבות ממשלתית. קיינס פתח את הדיון בנושא הקרוי מדיניות ייצוב (stabilization policy), כלומר מדיניות החותרת לצמצם את עוצמת מחזורי העסקים. הדיון בנושא זה הפך להיות מרכזי בכלכלה והוא נמשך כל העת, מתרחב ומסתעף.

הספר המונח לפניכם הוא אפוא אבן הדרך המשמעותית ביותר בהתפתחות המחשבה הכלכלית במאה העשרים. הוא השפיע על החשיבה, על המחקר המדעי, על איסוף הנתונים הכלכליים, ועל עיצוב המדיניות הכלכלית. ניתן לומר כי ספר זה תואם מאין כמוהו את משפטי הסיום המפורסמים של הספר:

"רעיונות הכלכלנים והפילוסופים הפוליטיים, בין כשהם צודקים ובין כשהם שוגים, חזקים מהמקובל לחשוב. אכן, העולם כמעט ואינו נשלט אלא בהם. אנשי מעשה, המאמינים שהם עצמם משוחררים מהשפעות אינטלקטואליות כלשהן, משועבדים בדרך כלל לכלכלן כלשהו שעבר זמנו. שליטים מטורפים, השומעים קולות המנסרים בחלל, שואבים את רוח התזזית מחיבוריו של כתבן אקדמי שאבד עליו הכלח. מובטחני שיש הגזמה רבתי בהערכת כוחם של אינטרסים משוריינים לעומת רעיונות המחלחלים בהדרגה. אמנם, לא מיד אלא בחלוף זמן מסוים... אבל במוקדם או במאוחר, רעיונות ולא אינטרסים משוריינים הם שישפיעו - אם לטובה ואם לרעה."

רעיונותיו של קיינס פילסו דרך לתודעת הציבור במהירות רבה והשפיעו כבר משנות השלושים של המאה העשרים. כבר משנת 1949, עם פרסום ספרו של סמואלסון "מבוא לכלכלה", הפכו יסודות המודל של קיינס לנכס צאן ברזל הנלמד על ידי כל תלמיד שנה א' לכלכלה בעולם. מי שממשיך בלימודי הכלכלה נתקל ברעיונות אלו שוב ושוב, בנוסחים מתקדמים ומעודכנים יותר ויותר. אך למרות תפוצתם הרבה של רעיונותיו של קיינס בישראל, לא זכינו עד כה לקרוא את הספר המקורי בעברית. הודות למאמציה של הוצאת מגנס יש באפשרותנו לקרוא את התיאוריה הכללית בנוסח העברי לראשונה, ועל כך אין לנו אלא לשמוח.

הערות סיכום על הפילוסופיה החברתית
שהתאוריה הכללית עשויה להוליך אליה

א.
ה חסרונות הבולטים של החברה הכלכלית שאנו חיים בה הם הכישלון בהבטחת תעסוקה מלאה והחלוקה השרירותית והלא צודקת של הרכוש וההכנסות. הקשר בין התאוריה שתוארה בזה לבין החיסרון הראשון מובן מאליו. אבל ישנם גם שני היבטים חשובים שבהם היא רלוונטית לשני.

מאז סוף המאה התשע עשרה הייתה התקדמות ניכרת, בייחוד בבריטניה הגדולה, בסילוק פערים גדולים מאוד ברכוש ובהכנסות באמצעות המיסוי הישיר - מס הכנסה ומס יסף והיטלי ירושה. אנשים רבים היו רוצים לראות המשך ניכר של התהליך הזה, אבל הם נרתעים עקב שני שיקולים: במידה מסוימת בגלל החשש שהתחמקויות מתוחכמות מתשלום המסים תשתלמנה מאוד וגם בגלל החשש מפני ירידה שאינה רצויה בנכונות ליטול סיכונים; אבל לדעתי הרתיעה נובעת בעיקר מהאמונה שריבוי ההון מותנה בעצמת התמריץ לחיסכון אישי ושחלק גדול מן הריבוי הזה מותנה בחסכונות האנשים העשירים מתוך הכנסתם הגדושה. הטיעון שלנו אינו משפיע על הראשון בין השיקולים הללו. אבל הוא עשוי לשנות במידה רבה את יחסנו לשיקול השני. שכן ראינו כי עד לנקודה שתשרור בה תעסוקה מלאה, ריבוי ההון אינו תלוי כלל בנטייה נמוכה לצרוך אלא להפך, זו בולמת אותו; ורק בתנאים של תעסוקה מלאה, נטייה נמוכה לצרוך מוליכה לריבוי ההון. יתר על כן, הניסיון מלמד שבנסיבות הקיימות יש די והותר בחיסכון המוסדי ובקרנות הפדיון ודווקא צעדים לשינוי חלוקת ההכנסות בדרך שתעלה את הנטייה לצרוך עשויים לתרום תרומה חיובית לריבוי ההון.

המבוכה הקיימת עתה בדעת הקהל בשאלה זו מעידה היטב על האמונה המקובלת שהיטלי הירושה אחראים לירידה בנכסי ההון בארץ. אם המדינה משתמשת בתקבולי ההיטלים הללו להוצאותיה השוטפות ואילו מסי ההכנסה והצריכה מצטמצמים או מתבטלים במקביל, ברור שמדיניות פיסקלית הכרוכה בהיטלי ירושה כבדים מביאה לגידול נטייתה של הקהילה לצרוך. אבל מאחר שגידול הנטייה הרגילה לצרוך מעודד בדרך כלל במקביל את ההשקעה (מלבד בתנאי תעסוקה מלאה), המסקנה המקובלת הנ"ל הפוכה בדיוק מן האמת.

הטיעון שלנו מוליך, אפוא, למסקנה שבנסיבות הנוכחיות, לא זו בלבד שגידול העושר אינו מותנה בהתנזרות העשירים, כמקובל להניח, אלא שהיא מכשילה אותו מן הסתם. בכך מסולק אחד הצידוקים החברתיים העיקריים לפער הגדול ברכוש. אינני שולל את האפשרות שיש סיבות אחרות, שאינן מושפעות מהתאוריה שלנו, המסוגלות להצדיק בנסיבות מסוימות מידה מסוימת של אי-שוויון. אבל תאוריה זו פוטרת אותנו מאחת הסיבות החשובות ביותר לסברה שרווחה עד כה, שעל פיה יש להתקדם בזהירות. המדובר הוא במיוחד ביחסנו להיטלי הירושה; שכן, יש צידוקים מסוימים לאי-שוויון בהכנסות שאינם חלים באותה מידה על אי-שוויון בירושות.

באשר לי, אני מאמין שיש צידוק חברתי ופסיכולוגי לאי-שוויון גדול בהכנסה וברכוש, אך לא במידת הפערים הקיימים היום. יש פעילויות אנושיות בעלות ערך הנזקקות למניע הרווח ולסביבה שקיים בה רכוש פרטי, על מנת שתהיינה פוריות במלואן. יתר על כן, אפשר לתעל נטיות אנושיות מסוכנות לאפיקים שאינם מזיקים ביותר, בקיום הזדמנויות לעשיית כסף ורכוש פרטי. אם אי-אפשר יהיה לספק נטיות אלו בדרך זו, הן עלולות למצוא להן פורקן במעשי אכזריות, ברדיפה חסרת מעצורים אחרי כוח וסמכות אישיים ובדרכי התנשאות אחרות. מוטב שאדם ירדה בחשבון הבנק שלו ולא בעמיתיו האזרחים; אמנם, מגנים לעתים את חשבון הבנק משרואים בו אמצעי לרדות באנשים, ובכל זאת לפעמים יש בו משום חלופה. על כל פנים, המרצת פעילויות אלו וסיפוק נטיות אלו אינם מחייבים משחק המתנהל לזכייה בסכומים גבוהים כמקובל עתה. סכומי פרס נמוכים בהרבה ישרתו את המטרה בהצלחה שווה משעה שהמשתתפים במשחק יתרגלו אליהם. אין לבלבל בין משימת השינוי של הטבע האנושי למשימת ההשגחה עליו. בקהילייה האידאלית מלמדים אולי את הבריות או משפיעים עליהם או מחנכים אותם שלא להתעניין כלל בקבלת פרס; עם זאת, מדיניות נבונה וזהירה תתיר את המשחק, בכפיפות לכללים ולהגבלות, כל עוד האדם הממוצע או לפחות חלק מהקהילה מתמכר ומשתוקק במידה רבה לעשיית כסף.

ב.
עם זאת, הטיעון שלנו מוליך למסקנה שנייה, יסודית הרבה יותר, הנוגעת בעתידו של האי-שוויון בעושר; המדובר הוא בתאוריה שלנו בנושא הריבית. הצידוק לריבית גבוהה יחסית נמצא עד כה בצורך להבטיח תמריץ מספיק לחיסכון. אבל הראינו כי ממדי החיסכון האפקטיבי נקבעים בהכרח על פי ממדי ההשקעה וכי ממדי ההשקעה מותנים בריבית נמוכה, בתנאי שאין מנסים להמריץ את ההשקעה בדרך זו מעבר לנקודה התואמת תעסוקה מלאה. לכן, הדבר הטוב ביותר הוא להוריד את שער הריבית בהתייחס ליעילות השולית של ההון עד לנקודה שבה התעסוקה מלאה.

לא ייתכן כל ספק שקריטריון זה יוליך לשער ריבית נמוך בהרבה מזה ששרר עד כה; ובמידה שאפשר לנחש מהם לוחות היעילות השולית של ההון התואמים לגידול בסכומי ההון, סביר להניח ששער הריבית ירד ברציפות אם יהיה מעשי לקיים דרך קבע תעסוקה מלאה פחות או יותר - אלא אם יחול שינוי מוגזם באמת בנטייה המצרפית לצרוך (ובכלל זה בממשלה).

אני סמוך ובטוח שהביקוש להון מוגבל בבירור, מבחינה זו שלא יהיה קושי להגדיל את מלאי ההון עד לנקודה שבה תרד יעילותו השולית לשיעור נמוך מאוד. אין זאת אומרת שהשימוש בנכסים לא יעלה כמעט דבר, אלא רק שהתשואה מהם תצטרך לכסות קצת יותר מעלויות גוויעתם עקב בלאי והתיישנות, יחד עם הקצאה מסוימת לכיסוי סיכונים ולהפעלת מיומנות ושיקול דעת. בקצרה, התשואה המצרפית שיניבו מוצרים בני קיימא במהלך חייהם תכסה בדיוק את עלויות העבודה הדרושה בייצורם ועוד הקצאה לסיכון ולכיסוי המיומנות והניהול, כמקובל במוצרים קצרי קיום.

מצב דברים זה יוכל, אמנם, לעלות בקנה אחד עם מידה מסוימת של אינדיווידואליזם, אבל הוא יביא קץ לרנטייר וכתוצאה מכך יביא קץ לכוחו של הקפיטליסט לנצל את ערך המחסור בהון לשם צבירה ודיכוי. הריבית היום אינה גמול על הקרבה אמתית, לא יותר מן הרנטה על הקרקע. בעלי ההון יכולים לקבל ריבית בגלל המחסור בהון, בדיוק כמו שבעלי הקרקע יכולים לקבל רנטה בגלל המחסור בקרקע. אבל בעוד שיש אולי סיבות מהותיות למחסור בקרקע, אין כל סיבות מהותיות למחסור בהון. סיבה מהותית למחסור כזה, מבחינת היכולת לתבוע קרבן אמתי רק בתמורה לריבית, לא תתקיים בטווח הארוך אלא אם יתברר שנטיית הפרט לצרוך מביאה, בתנאי תעסוקה מלאה, לידי כך שהחיסכון הנקי ייגמר לפני שייווצר הון בשפע מספיק. אבל גם בנסיבות כאלה, ייתכן עדיין שהחיסכון הקיבוצי המצטבר באמצעים ממלכתיים יספיק לריבוי ההון עד לנקודה שבה יסתיים המחסור בו.

אני רואה אפוא את תפקיד הרנטייר בקפיטליזם כשלב מעבר שייעלם כשתושלם שליחותו. ועם הסתלקות אלה החיים על רנטה, יחולו בקפיטליזם שינויים עמוקים נוספים. יתר על כן, מבחינת מהלכם של המאורעות שאני ממליץ עליהם, מוטב שקצו של הרנטייר, המשקיע חסר התפקיד, לא יהיה פתאומי אלא המשך הדרגתי של התהליך שהיינו עדים לו בזמן האחרון בבריטניה הגדולה, בלא צורך במהפכה כלשהי.

מכאן שנוכל לכוון בפועל (שכן, הדברים ניתנים לביצוע) להגדלת מלאי ההון עד שלא יהיה בו מחסור ולא יהיה צורך לתת בונוס למשקיע חסר התפקיד; או אז אפשר יהיה לרתום לשירות הקהילה, בתנאי תגמול סבירים ובמיסוי ישיר, את התבונה, הנחרצות והמיומנות של איש הכספים, של היזם et hoc genus omne (שכן גורמים אלה חובבים את אומנותם עד כדי כך שאפשר יהיה לרכוש את עבודתם במחיר נמוך בהרבה מהנוכחי).

יחד עם זאת עלינו להכיר בכך שרק הניסיון יוכל להראות עד כמה יש לכוון את רצון הכלל, הגלום במדיניות הממשלה, להגדלת תמריצי ההשקעה והשלמתם; ועד כמה רצוי להמריץ את הנטייה הממוצעת לצרוך בלי לנטוש את הסיכוי לשלול מן ההון את ערך המחסור שלו בתוך דור אחד או שניים. יתברר אולי שאפשר לחזק את הנטייה לצרוך בסיוע ירידה בשער הריבית בקלות רבה עד כדי כך שהתעסוקה המלאה תושג בשיעור צבירה גדול אך במקצת מזה השורר היום. בנסיבות אלה, אפשר יהיה להתנגד להטלת מס גבוה יותר על הכנסות וירושות, בטענה שהוא יביא לתעסוקה מלאה כאשר שיעור הצבירה ירד במידה רבה מתחת לרמה הקיימת. אין זה נכון שאני שולל את האפשרות, ואפילו הסבירות, של תוצאה זו. שכן, בעניינים אלה פזיזות היא לחזות כיצד יגיב האדם הממוצע על שינוי הסביבה. ואולם, אם יתברר שקל להתקרב לתעסוקה מלאה באמצעות צבירת הון בשיעור שאינו גדול בהרבה מכפי שהוא היום, תיפתר לפחות בעיה חשובה אחת. ויהיה מקום להחלטה נפרדת בשאלת הממדים והאמצעים שבהם מוצדק והגיוני לתבוע מהדור הקיים לצמצם את צריכתו כדי להניח, במהלך הזמן, את הבסיס לתעסוקה מלאה בעבור הבאים.

ג.
בכמה מובנים אחרים, התאוריה שהוצגה כאן שמרנית במידת מה בהשלכותיה. כי בעוד שהיא מצביעה על חיוניות הנהגתו של פיקוח מרכזי מסוים בתחומים המסורים עתה בעיקרם ליזמת היחיד, יש תחומי פעולה רחבים שאין היא נוגעת בהם. המדינה תצטרך להפעיל השפעה מנחה על הנטייה לצרוך, בין באמצעות המיסוי ובין בקביעת שער הריבית ואולי גם בדרכים אחירות. יתר על כן, אין להניח שיהיה די בהשפעת מדיניותו של הבנק המרכזי על שער הריבית, כשהיא לעצמה, להבטיח שיעור השקעה אופטימלי. אני סבור אפוא שסוציאליזציה מקיפה במקצת של ההשקעה תוכח כאמצעי היחיד להבטיח התקרבות לתעסוקה מלאה; אבל אין להוציא מכלל אפשרות צורות של פשרה ואמצעים לשיתוף פעולה בין הרשות הציבורית והיזמה הפרטית. מעבר לכך אינני רואה כל צידוק בשיטת הסוציאליזם הממלכתי החובק את רוב החיים הכלכליים בקהילה. לא הבעלות על אמצעי הייצור היא הדבר שהמדינה צריכה ליטול על עצמה. אם המדינה תהיה מסוגלת לקבוע את הכמות המצרפית של המשאבים המוקדשים להגדלת אמצעי הייצור ואת שיעור הגמול הבסיסי לבעליהם, תוכל להשיג את כל הדרוש. יתר על כן, אפשר להנהיג את אמצעי הסוציאליזציה הדרושים בהדרגה ובלי לפגוע במסורות הכלליות של החברה.

הביקורת שלנו על תורת הכלכלה הקלסית המקובלת לא עסקה בעיקרה במציאת פגמים הגיוניים בניתוח אלא בציון העובדה שההנחות הסמויות של אסכולה זו כמעט שאינן מתמלאות או שאינן מתמלאות לעולם ומכאן שאין היא יכולה לפתור את הבעיות הכלכליות של עולם המציאות. אבל אם הפיקוח המרכזי שאנחנו מציעים יצליח להבטיח במהירות רבה ככל האפשר תפוקה מצרפית בהיקף התואם תעסוקה מלאה, התאוריה הקלסית תשוב למעמדה מנקודה זו ואילך. אם אנחנו מניחים שהיקף התפוקה נתון, ובמילים אחרות קובעים אותו כוחות שמחוץ למערך המחשבה הקלסי, כי אז אין להעלות כל התנגדות לניתוח הקלסי בשאלת הדרך שבה קובע האינטרס העצמי הפרטי מה בדיוק לייצר, באילו שיעורים לשלב את גורמי הייצור בתהליך הזה וכיצד לחלק ביניהם את ערך התוצר הסופי. ושוב, אילו עסקנו דווקא בבעיית החסכנות, לא היינו יכולים להתנגד לתאוריה הקלסית המודרנית בשאלת ההתאמה בין תועלת הפרט ותועלת הציבור בתנאים של תחרות משוכללת ותחרות שאינה משוכללת. לכן, פרט לצורך בפיקוח מרכזי לשם התאמה בין הנטייה לצרוך ותמריצי ההשקעה, שוב אין סיבה לסוציאליזציה נוספת בחיים הכלכליים.

לגופו של דבר, אינני מוצא סיבה להניח שהשיטה הקיימת מעוותת במידה רבה את העסקתם של גורמי הייצור הפעילים. יש, כמובן, שגיאות בחיזוי; אבל אי-אפשר יהיה להימנע מהן בהחלטות ריכוזיות. כאשר מועסקים 9,000,000 מבין 10,000,000 המוכנים ומסוגלים לעבוד, אין עדות לשגיאה בכיווני העסקתם של 9,000,000 העובדים. התלונה נגד השיטה הנוכחית אינה שיש להעסיק 9,000,000 אנשים אלה בעבודות אחרות אלא שיש למצוא עבודה ל-1,000,000 האנשים האחרים. לא בקביעת כיווני התעסוקה נכשלה השיטה הנוכחית אלא בקביעת ממדיה.

אני מסכים אפוא עם גזל שמילוי החללים הריקים בתאוריה הקלסית לא יביא לסילוק "שיטת מנצ'סטר" אלא יצביע על אופייה של הסביבה הדרושה למשחק החופשי של כוחות הכלכלה, כדי לממש את מלוא אפשרויות הייצור. הפיקוח המרכזי הדרוש להבטחת תעסוקה מלאה יהיה כרוך, כמובן, בהרחבה ניכרת של תפקידי הממשלה המסורתיים. יתר על כן, התאוריה הקלסית המודרנית עצמה הסבה את תשומת הלב לתנאים שונים שבהם יש לצמצם או לכוון את המשחק החופשי של כוחות הכלכלה. אבל יישאר עדיין כר נרחב להפעלת היזמה והאחריות הפרטית. במרחב הזה יהיה עדיין תוקף ליתרונות המסורתיים של האינדיווידואליזם.

נעצור לרגע ונזכיר לעצמנו מה הם היתרונות הללו. בחלקם הם יתרונות של יעילות - יתרונות הביזור ומשחק האינטרס העצמי. יתרון היעילות הנובעת מביזור ההחלטות ומן האחריות האינדיווידואלית, גדול אולי יותר מכפי שהניחו במאה התשע עשרה; וייתכן מאוד שהתגובה השוללת את האינטרס העצמי הרחיקה לכת. אבל מעל הכול, אם אפשר לטהר את האינדיווידואליזם מפגמיו וליקוייו, בו מצויה הערובה הטובה ביותר לחירות אישית והוא המרחיב יותר מכל שיטה אחרת את השדה הפתוח לבחירה האישית. הוא גם הערובה הטובה ביותר לגיוון החיים, המותנה בדיוק במרחב השדה הפתוח לבחירה האישית. אבדן הגיוון הזה הוא האבדן הגדול ביותר בו לוקה המדינה ההומוגנית או הטוטליטרית. שכן גיוון זה משמר את המסורות המגלמות את תהליכי הבחירה הבטוחים והמוצלחים ביותר של הדורות הקודמים; הוא צובע את ההווה בשלל צבעי הדמיון; ובהיותו כלי שרת בידי הניסיון, המסורת והדמיון כאחד, הוא המכשיר החזק ביותר לשיפור העתיד.

פובליציסט איש המאה התשע עשרה או איש כספים אמריקני בן ימינו יראו בהרחבת תפקידי הממשלה, הקשורים בהתאמה בין הנטייה לצרוך והתמריץ להשקיע, חדירה נוראה לרשות הפרט; אני, לעומת זאת, מגן עליה כאמצעי המעשי היחיד למנוע הרס מוחלט של המבנים הכלכליים הקיימים ורואה בה תנאי לתפקוד מוצלח של היזמה הפרטית.

כי אם הביקוש האפקטיבי לוקה בחסר, לא זו בלבד שבזבוז המשאבים הוא שערורייה ציבורית בלתי נסבלת אלא שהיזם הפרטי המבקש להשתמש במשאבים אלה פועל כנגד כל הסיכויים. סכומי ההימור שלו גדושים באפסים ולכן, מכלול המשתתפים במשחק יפסיד אם כולם אחוזי מרץ ותקווה לשחק בכל הקלפים. התוספת לעושר העולמי עד כה הייתה קטנה ממצרף החיסכון הפרטי החיובי; וההפרש כוסה בהפסדיהם של אלה שאומץ לבם ויזמתם לא הסתייעו במיומנות יוצאת מהכלל או במזל טוב במיוחד. אבל בשעה שדי בה בביקוש האפקטיבי, די בה גם במיומנות ממוצעת ובמזל טוב בממוצע.

נראה שהשיטות המדיניות הטוטליטריות פותרות היום את בעיית האבטלה על חשבון היעילות והחופש. ברור שהעולם לא ישלים עוד במשך זמן רב עם האבטלה הקשורה, ולדעתי בהכרח, באינדיווידואליזם הקפיטליסטי הנוכחי. אבל אם הבעיה תנותח כהלכה, אפשר יהיה לרפא את המחלה תוך כדי הקפדה על היעילות והחופש.

ד.
הזכרתי בדרך אגב שהשיטה החדשה עשויה להיטיב עם השלום יותר מן הישנה. ראוי לחזור ולהדגיש היבט זה.

יש כמה סיבות למלחמה. דיקטטורים ושכמותם מצפים שהמלחמה תעניק להם ריגוש מענג והם מנצלים על נקלה את רוח הלחימה הטבעית של עמיהם. אבל מעבר לכך, קל יותר להפיח רוח בלהבה העממית כאשר מציגים את הסיבות הכלכליות למלחמה, לאמור לחץ האוכלוסייה והמאבק התחרותי להשגת שווקים. הגורם השני, שמילא מן הסתם תפקיד עיקרי במאה התשע עשרה והעשוי למלא אותו שוב, הוא הנוגע בדיון שלנו.

בפרק הקודם ציינתי כי בשיטת ה-laissez-faire המקומי ובסיס הזהב הבין-לאומי, שהייתה השיטה האורתודוקסית במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, לא היו פתוחים בפני הממשלה כל אמצעים להקלת המצוקה הכלכלית בבית אלא במאבק תחרותי להשגת שווקים. וזאת מכיוון שכל האמצעים שהיו עשויים לסייע במצב של תת-תעסוקה כרונית או זמנית הוצאו מכלל חשבון, מחוץ לאמצעי השיפור בחשבון השוטף של מאזן התשלומים.

הכלכלנים היו רגילים להלל את השיטה הבין-לאומית הנהוגה כשיטה המבטיחה שחלוקת העבודה הבין-לאומית תישא פרי ותוך כדי כך תושג הרמוניה באינטרסים של המדינות השונות; אבל בשיטה עצמה הסתתרה השפעה מבורכת פחות והמדינאים בעלי השכל הישר, שהבינו את מהלך המאורעות לאשורו, האמינו שאם מדינה עשירה ?ותיקה תזנח את המאבק להשגת שווקים, חזקה על רווחתה שתצטמק ותצנח. ואולם, מדינות שתלמדנה לספק לעצמן תעסוקה מלאה תודות למדיניותן הפנימית (וגם, יש להוסיף, לקיים שיווי משקל במגמת האוכלוסייה) לא תיאלצנה לערוך כוחות כלכליים ניכרים שיביאו להתנגשות אינטרסים ביניהן לבין שכנותיהן. יהיה עדיין מקום לחלוקת עבודה בין-לאומית ולאשראי בין-לאומי בתנאים נאותים. אבל לא יהיה עוד מניע דוחק שימריץ ארץ כלשהי לאכוף את סחורותיה על ארץ אחרת או להדוף את היצע שכנותיה, לא כדי שתוכל לשלם בעד רכישותיה אלא במטרה מפורשת לערער את איזון התשלומים ולהביא למאזן סחר חיובי מבחינתה. יש להביא לידי כך שהסחר הבין-לאומי יהיה כרוך ללא הפרעה בהחלפת סחורות ושירותים מרצון ובתנאים של שוויון הדדי ולא יהיה תחבולה נואשת, כמקובל היום, להבטחת תעסוקה מקומית מלאה מתוך אכיפת סחורות על שווקים זרים והימנעות מקניות בחו"ל, כדי להסיט את בעיית האבטלה לעבר המדינות החלשות יותר.

ה.
האם הגשמת הרעיונות הללו היא תקוות שווא? האם אין הם מושרשים די הצורך במניעים החולשים על התפתחות המערכת הפוליטית? האם האינטרסים שייפגעו מן הרעיונות הללו חזקים וגלויים מאלה שאותם הם ישרתו?

לא אנסה להשיב כאן על השאלות הללו. יהיה צורך בספר מסוג אחר כדי להציג ולו רק בראשי פרקים את האמצעים המעשיים שיהיה צורך להעטות בהדרגה על הרעיונות האלה. אבל אם הם נכונים - השערה שהמחבר עצמו חייב לבסס עליה את הדברים שהוא כותב - תהיה זו שגיאה, אני צופה, לחלוק על סיכויי הגשמתם במהלך הזמן. ברגע זה הבריות שרויים בציפייה דרוכה לאבחון בסיסי יותר; הם מוכנים הרבה יותר להסכים לו; הם להוטים לנסותו, ובלבד שיתקבל על הדעת. אבל מעבר להלך הרוח השורר עתה, רעיונות הכלכלנים והפילוסופים הפוליטיים, בין כשהם צודקים ובין כשהם שוגים, חזקים מהמקובל לחשוב. אכן, העולם כמעט ואינו נשלט אלא בהם. אנשי מעשה, המאמינים שהם עצמם משוחררים מהשפעות אינטלקטואליות כלשהן, משועבדים בדרך כלל לכלכלן כלשהו שעבר זמנו. שליטים מטורפים, השומעים קולות המנסרים בחלל, שואבים את רוח התזזית מחיבוריו של כתבן אקדמי שאבד עליו הכלח. מובטחני שיש הגזמה רבתי בהערכת כוחם של אינטרסים משוריינים לעומת רעיונות המחלחלים בהדרגה. אמנם, לא מיד אלא בחלוף זמן מסוים; שכן, בשדה הפילוסופיה הכלכלית והמדינית, מעטים האנשים המושפעים מתאוריות חדשות אחרי שהגיעו לגיל עשרים וחמש או שלושים שנה. לכן, אין זה סביר להניח כי הרעיונות שעובדי הציבור והפוליטיקאים ואפילו התועמלנים ינסו להחיל על המאורעות השוטפים יהיו הרעיונות החדשים ביותר. אבל במוקדם או במאוחר, רעיונות ולא אינטרסים משוריינים הם שישפיעו - אם לטובה ואם לרעה.

© כל הזכויות שמורות להוצאות לאור

התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף - ג'ון מיינרד קיינס
The General Theory of Employment, Interest and Money - John Maynard Keynes


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *