» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים במרץ 2007       חזור

מכתבים מנסיעה מדומה
מאת: לאה גולדברג

ההוצאה: ספרית פועלים בספרית פועלים רואה אור הספר המחודש 'מכתבים מנסיעה מדומה' מאת לאה גולדברג. במהדורה זו שולבו פרקים גנוזים שנמצאו בכתב היד של הספר, ביאורים ואחרית דבר מקיפה . 'מכתבים מנסיעה מדומה' הוא ספר הפרוזה הראשון של המשוררת לאה גולדברג. הוא ראה אור לראשונה ב-1937 - זמן קצר לאחר עלייתה ארצה - אך מאז כמעט שלא נדפס עוד. זהו רומן- מכתבים קצר שבמרכזו עומדת רות, בת-דמותה של המחברת. מכתביה של הגיבורה מגוללים את סיפור פרידתה המיוסרת מעמנואל אהובהּ, ובעקיפין גם מאירופה מולדתה: הם מתעדים מסע שהיא עורכת במערב היבשת, וכבר נשמעים בהם אותותיה מבשרי הרעה של התקופה.

זהו מסע ספק ממשי, ספק בדיוני, החושף בעקיפין את עולמה התרבותי העשיר והרגיש של לאה גולדברג הצעירה. כדרכן של יצירות ביכורים, גם ספר זה אינו חף מפגמים אולם הוא עשוי לשמש מעין מפתח ליצירתה הבשלה.

בשעתו זכה הספר לקבלת פנים צוננת מידי המבקרים, שהסתייגו מיצירת ספרות עברית קוסמופוליטית כל-כך; כיום הוא מסתמן דווקא בשל כך כיצירה לא-שגרתית ומפתיעה - הן על רקע זמנה והן על רקע שאר יצירותיה של מחברתו.

לאה גולדברג (1911־1970) משוררת, סופרת, מסאית ומתרגמת. נולדה בקניגסברג (פרוסיה המזרחית) בב' בסיון תרע"א, 29 במאי 1911. במלחמת-העולם הראשונה נדדה עם הוריה לרוסיה וב-1918 השתקעה בליטא. סיימה את בית-הספר התיכון בקובנה ולמדה מדעי-החברה באוניברסיטאות קובנה וברלין. ב- 1933 קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת בון על מחקרה בבלשנות שמית. בתום לימודיה חזרה לליטא ולימדה ספרות בגימנסיה העברית בראסיין. ב-1935 עלתה ארצה; לאחר תקופת הוראה קצרה בבית-ספר תיכון בתל-אביב הצטרפה ב-1936 למערכת 'דבר'. פירסמה בעתון רשימות ביקורת על ספרות ואמנות והשתתפה בעריכת 'דבר לילדים'. בשנים 1943-1944 ערכה את מדור ספרי הילדים בהוצאת 'ספרית פועלים'. בשנים 1944־1951 היתה חברת מערכת 'על המשמר'. ב-1952 נתמנתה מורה לספרות כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, ומ-1963 היתה לפרופסור לספרות משווה. בשנים 1958־1962 ערכה את הדו-ירחון "אורות קטנים" לילדי הגולה. לאה גולדברג נפטרה בירושלים בח' בשבט תש"ל, 15 בינואר 1970. אחרי מותה הוענק לה פרס-ישראל לספרות.

מכתבים מנסיעה מדומה מאת לאה גולדברג בהוצאת ספרית פועלים, ביאורים: אברם קנטור וגדעון טיקוצקי, הפרקים הגנוזים הובאו לדפוס על ידי גדעון טיקוצקי, על העטיפה: חיתוך עץ מאת פראנס מזרל, עיצוב: תמיר להב-רדלמסר, 180 עמודים.

קישורים:
לקסיקון הספרות העברית החדשה
יומני לאה גולדברג
המפוזר מכפר אז"ר

מכתב אמִתי על נסיעה מדומה והוא גם הקדמה
אתה,
אולי גשם אינו יורד, אבל החלונות זוכרים את הסגריר. וקר. אני רואה את גב נוֹשׂא המכתבים. הוא נכנס אל הבית שממול. תיבת הדואר שלי ריקה כרגיל: מילות הגאוּלה המעטות ההן העלוּלות לפתוח לפני את גבולות הארצות הזרות לא נכתבו. עדיין אני עוד פה. עוד לא נסעתי אך אני נפרדתי ממך, אף כי גם אתה פה. אוּלי אפילו בחדרי. הלוא אפשר לעצוֹם לשעה קלה את העיניים, לשמוע את רעד התנוּר הבּוֹער ולחשוב שזהו המסע שלי, שאני כבר נסעתי. הלוא כך הוא - נסיעה ספרוּתית גם בה יש הרפתקאות וחוויות.

הגיבּוֹרה שלי - רות - עלוּלה לחיות כמוני בזמן התלוּי על בּלימה. יודעת היא שעליה לנסוע והדרך חסוּמה בפניה. וּלפי שעה הכול נעשה עבר והולך והיא נאחזת בנסיעה ספרוּתית. רוּת אינה עלמה סנטימנטלית. היא כותבת מכתבי-אהבה לא כדי לשרפם אחר-כך בתנוּר. יש לה מטרה ספרוּתית. מכתבים אינטימיים באמת אי אפשר לפרסם. על כן בחרתי בגיבּוֹרה, ששמה אינו שמי ושם אהוּבה אינו שמך. אם רוּת דומה לי וזה אשר היא פונה אליו - לך, הרי הם, בכל זאת, לא אני ולא אתה - הם דמוּיות מדוּמות כמו הנסיעה.

שם אהוּבה של רוּת עמנוּאל. היא קוראה לו "אֶל" מתוך חיבּה ו"עמנוּלינו" לשם קיצוּר. או להיפך.

היחסים שלהם אינם מסוּדרים, ראשית מפני שדומים הם לאלו שלנו, שנית מפני שלכתוב על יחסים מסוּדרים... משעמם.

תוכן המכתבים האלה ניתן להתבּטא בשמו של ספר לטיני אחד מימי הבּיניים - "על כל הדברים שבּעולם ועל עוד משהוּ" - הלוא תבין, העיקר הוא אותו ה"עוד משהוּ" כי "כל הדברים שבּעולם" ביני ובינך מה הם ? - יש מלה צרפתית המבטאת קצת את אופי המכתבים האלה: Causerie. תרגומה העברי כבד ומעליב ("פטפוט"? "שיחה נאה"?) - לא לאלה נתכּוַנתי. הרי Causerie היא במקצת גם אותה המלודיה העדינה עתיקת-היומין שידי איזו סבתא אצילית פרטוּה על פסנתר ישן ומתאנח.

הערים שרוּת כותבת עליהן הנן רק בוּעות-סבּון הנולדות בדמיון בשעה שהטמפרטוּרה של הנפש עולה עד °39,9. בכל נשמה יש אוֹסף פיתוּחי עץ עתיקים, השמוּרים בה מימי הילדוּת - תמוּנות ערי-חלום, רחוקות ויקרות. ואַחת היא, אם ראה ואם לא ראה האדם את כל הערים האלו אחרי שאסף את פיתוּחי העץ בנרתיק נשמתו - אין התמוּנה משתנה על ידי כך: אין היא קשורה במציאות ובעצם, הרי בשבילנו כל העולם הנו פיתוּח עץ פרימיטיבי ולא גדול - ציור עיר דמיונית - כי אלמלא כן, איך יכולנו לשאת בתוכנו את "כל העולם" על פרטיו השונים והרבים? רות לא ראתה מימיה את רוב הערים המתוארות במכתבי נסיעתה: הן רק הד אַסוציַאציות, בְּליל חרוּזים, תמוּנות והלך-נפש. לפני כל מכתב ממכתביה היא תופיע לפני קוראי בשבתה בעומק החדר בעיר מולדתה ובכתבה מכתב מפריז או מבּריסל. אני כותבת זאת כמו שהציג וַכְטַנגוֹב את "טורנדוֹט": השׂחקן מתאַפֵּר על הבימה לעיני הקהל - אל לשכּוֹח שהוא שחקן ולא בן-מלך סיני!

נסיעתה של רוּת נגמרת מפני שהיא סוף-סוף נוסעת באמת, וכנראה טוב הדבר. רגל הדורכת על אדמת נכר יודעת אולי יותר ממוח המגשש במרחקים. מי יוכל להגיד זאת אל נכון?

המכתבים האלה הם פרי בדידותה של רוּת. פרי בדידותי הם.
אני מביאָה אותם שי לך - בהרבה תוּגה וקצת תודה.

ל.

© כל הזכויות שמורות לספרית פועלים הוצאה לאור

מכתבים מנסיעה מדומה - לאה גולדברג