Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בפברואר 2007       חזור

יוצאים לגנוב סוסים
מאת: פר פטרסון
Out Stealing Horses - Per Petterson

ההוצאה:

כתר

"יוצאים לגנוב סוסים. זה מה שאמר כשעמד בפתח הבקתה שבה התגוררתי עם אבי באותו קיץ. הייתי בן חמש עשרה. זה היה בשנת 1948, באחד הימים הראשונים של יולי."

זו היתה אמורה להיות חופשה רגילה, זמן איכות שמבלים יחד אב ובנו על גדות הנהר, הרחק משאון העיר ומזיכרונות המלחמה. ואמנם, עד לבוקר שבו הזמין יוֹן את טרוֹנד להרפתקה שובבה, "לגנוב סוסים", נראה שהיא אכן כזו.

אלא שהמשכו של אותו יום חושף טרגדיה קשה שספגה משפחתו של יון, והקיץ מגיע לנקודת מפנה שטרונד מבין בהדרגה, שלב אחרי שלב.

יוצאים לגנוב סוסים
שתפו אותי

יוצאים לגנוב סוסים הוא ספר שמתחיל בסיום. כעת טרונד בן 67 והוא מתגורר בבקתה מבודדת במזרח נורווגיה, איתן בדעתו להעביר את שנותיו האחרונות כשהוא ספון בשלוות הטבע. מפגש מקרי עם שכנו היחיד מציף אותו בזיכרונות ומאלץ אותו לשחזר את הכאב, את האובדן ואת ההתפכחות שהיו מנת חלקו באותו קיץ גורלי.

פר פטרסון נחשב לאחד הסופרים הטובים בנורווגיה. יוצאים לגנוב סוסים, ספרו השישי, זיכה אותו בפרס בוקסלר הנורווגי, בפרס המבקרים ובפרס הספר הזר הטוב ביותר של ה-Independent.

יוצאים לגנוב סוסים מאת פר פטרסון בהוצאת כתר, תרגום: דנה כספי,
עיצוב עטיפה: טליה בר, 229 עמודים.

ספרו "לסיביר" ראה אור בעברית ביולי 2009,
אף הוא בתרגומה של דנה כספי ובהוצאת כתר.

פרק ראשון | יוצאים לגנוב סוסים
ראשית נובמבר. השעה תשע. הירגזים מוטחים בשמשה. לפעמים הם עפים מסוחררים אחרי ההתנגשות, פעמים אחרות הם נופלים ונותרים שרועים בשלג הטרי, מנפנפים בפראות בכנפיהם עד שהם מצליחים לשוב ולהמריא. אני לא יודע מה יש לי שהם רוצים בו. אני מסתכל מבעד לחלון אל היער. אור אדום מאיר מעל העצים ליד האגם. רוח מתחילה לנשוב. אני רואה את צורת הרוח במים.

אני גר כאן עכשיו, בבית קטן ליד אגם בקצה המזרחי של הארץ. לתוך האגם זורם נחל. זה נחל קטן ובו מעט מים באמצע הקיץ, אולם באביב ובסתיו הוא זורם בעוצמה, ויש בו דגי שמך. הלא דגתי כמה מהם. שפך הנחל נמצא במרחק של מאות מטרים ספורים מכאן. אני כמעט יכול לראות אותו מחלון המטבח אחרי שהעלים נושרים מעצי הלבנה. כמו עכשיו, בנובמבר. ליד הנחל עומדת בקתה, אני רואה מתי המנורות דולקות בה אם אני יוצא למדרגות. בבקתה גר איש שאני חושב שהוא מבוגר ממני. הוא נראה כך. אבל אולי זה מפני שאיני קולט כיצד אני נראה בעצמי, או שהחיים שלו היו קשים משלי. לא אתעלם מהאפשרות הזאת. יש לו כלב, מסוג בורדר קולי.

בקדמת החצר יש לי מגש להאכלת ציפורים מחובר על עמוד. בבוקר, עם בוא האור, אני יושב לשולחן המטבח עם כוס קפה ורואה אותן באות, מנפנפות בכנפיים. ספרתי שמונה זנים שונים על המגש. זה עולה על מספרם בכל מקום אחר בו גרתי, אבל רק הירגזי עף ומתנגש בשמשה. גרתי במקומות רבים. עכשיו אני גר כאן. כשהאור מפציע אני כבר ער מספר שעות. הסקתי את התנור. הסתובבתי בבית, קראתי את העיתון מאתמול, שטפתי את הכלים מאתמול, לא היו רבים. האזנתי לבי.בי.סי. הרדיו דולק במשך רוב שעות היממה. אני מקשיב לחדשות, לא מצליח להיגמל מהמנהג הזה, אבל אני כבר לא יודע מה לעשות בהן. אומרים שגיל ששים ושבע הוא לא גיל מבוגר, לא בימינו, ובאמת אני גם לא מרגיש ככה, אני מרגיש שאני בעל מרץ. אבל כשאני מקשיב לחדשות, הן לא ממלאות עוד את אותו מקום בחיי.

הן לא משנות את תפיסתי את העולם כפי שעשו בעבר. אולי האשמה היא בחדשות, האופן שבו מספרים אותן, אולי יש יותר מדי חדשות. היתרון בתוכניות ה-World Service של הבי.בי.סי., המשודרות מוקדם בבוקר, הוא שהכל נשמע אחרת, שלא נאמר בהן דבר על נורווגיה, ושאני יכול להישאר מעודכן לגבי היחסים בין מדינות כמו ג'מייקה, פקיסטן, הודו ובורמה בענף ספורט כמו קריקט; ספורט שמימיי לא ראיתי מישהו מתאמן בו ולעולם לא אראה, עד כמה שזה תלוי בי. אבל שמתי לב שה"מולדת", אנגליה, כל הזמן מפסידה. זה גם משהו, לא?

יש לי גם כלבה. קוראים לה לִירָה. קשה לומר מאיזה גזע היא. זה לא כל כך חשוב. כבר הספקנו לצאת, עם פנס, והלכנו בשביל שבו אנחנו נוהגים ללכת, סביב האגם שעל מימיו שכבת קרח בעובי מילימטר אחד, במקום בו קני הסוף המתים שהצהיבו ניצבים נוקשים לאורך הגדה, והשלג הסמיך צנח בדממה גמורה כנגד השמיים הכהים שמעלינו וגרם ללירה להתעטש מרוב עונג. עכשיו היא שוכבת צמודה לתנור וישנה. בחוץ כבר לא יורד שלג. עם בוא השחר יימס כולו. אני רואה זאת בתרמומטר. העמודה האדומה עולה עם השמש.

כל חיי כמהתי להיות לבדי במקום כזה. אפילו בימים הכי טובים, והם לא היו נדירים. את זה אני יכול לומר. שהם לא היו נדירים. הייתי בר מזל. אבל אפילו אז, למשל בעיצומו של חבוק, כשמישהי לחשה מלים באוזני, מלים שמאוד רציתי לשמוע, פתאום חשתי שאני משתוקק להיות הרחק משם, במקום שיהיה פשוט שקט לגמרי. לפעמים חלפו שנים בהן לא חשבתי על זה, אבל זה לא אומר שלא השתוקקתי למקום הזה. ועכשיו אני כאן, וזה כמעט בדיוק כמו שתיארתי לעצמי. בעוד פחות מחודשיים יגיע האלף הזה לקיצו. בישוב הכפרי בו אני מתגורר יהיו חגיגות וזיקוקין די-נור. אני לא אהיה שם.

אשאר כאן בבית עם לירה, אולי נרד לאגם כדי לראות אם הקרח מספיק קשה, אני מדמיין לעצמי עשר מעלות מתחת לאפס וליל ירח, ואז אדליק את התנור ואשתה מבקבוק שמחכה לי בארון עד שאהיה די שיכור, אשים תקליט על הפטפון הישן, עם קולה של בילי הולידיי כמעט כמו לחישה, כפי ששמעתי אותה בקוֹלוֹסֵיאוּם באוסלו מתישהו בשנות החמישים, כמעט מחוקה לגמרי, ובכל זאת קסומה. כשהתקליט יגמור להתנגן אשכב לישון, אישן את השינה הכבדה ביותר שאפשר לישון בלי להיות מת ואתעורר לאלף חדש ולא אייחס לו שום משמעות. אני מצפה לזה בקוצר רוח.

עד אז אנצל את הזמן לסידור המקום הזה. יש לא מעט לעשות, קיבלתי אותו בזול. למען האמת הייתי מוכן לשלם יותר כדי להבטיח לעצמי את הבית והמגרש, אבל לא הייתה תחרות גדולה. עכשיו אני מבין מדוע, אבל זה לא חשוב. על-כל-פנים אני מרוצה. אני מנסה לעשות את רוב הדברים בכוחות עצמי, אפילו שאני בהחלט יכול לשלם לנגר, אי-אפשר להגיד שאין לי גרוש על הנשמה, אבל אז הכול היה קורה מהר מדי. אני רוצה לנצל את הזמן שנדרש לזה. אני מתאר לעצמי שהזמן חשוב לי עכשיו. לא האפשרות שהוא יחלוף מהר או לאט, אלא פשוט כזמן, כמשהו שאני חי בתוכו וממלא בדברים גשמיים ופעילויות שבאמצעותם אני יכול לחלקו, כדי שיהפוך לברור בשבילי ולא ייעלם בלי שאשים שם לב.

משהו קרה הלילה. נכנסתי הביתה ונשכבתי בחדרון הסמוך למטבח שם בניתי לי מיטה זמנית מתחת לחלון, ונרדמתי, השעה הייתה אחרי חצות, ובחוץ היה חושך מצריים, וקר. שמתי לב לזה כשיצאתי בפעם האחרונה כדי להשתין מאחורי הבית. אני מרשה את זה לעצמי. במיוחד משום שבינתיים יש כאן רק בית-שימוש בחוץ. בכיוון מערב היער עבות.

התעוררתי מרעש צורם וחזק שחזר על עצמו בהפוגות קצרות, השתרר שקט, ואז הרעש התחיל שוב. התיישבתי במיטה, פתחתי קצת את החלון והצצתי החוצה. מבעד לחשכה ראיתי את האלומה הצהובה של פנס כיס, במרחק מה במורד השביל ליד הנהר. זה שהחזיק בפנס היה ללא ספק שהפיק את הצליל ששמעתי, אבל לא הבנתי איזה מין צליל הוא זה, כיצד הוא מפיק אותו. אם זה בכלל היה הוא. אלומת האור התנועעה ימינה ושמאלה באקראיוּת, כמו מתוך ייאוש, ולשבריר שנייה ראיתי את הפרצוף חרוש הקמטים של שכני. בפיו היה תקוע משהו שנראה כמו סיגר, ואז נשמע שוב הצליל, והבנתי שזו משרוקית כלבים, על אף שבעצם מעולם לא ראיתי משרוקית כזאת. והוא התחיל לקרוא לכלב; פּוֹקֶר, קרא, פוקר, זה היה שמו של הכלב, בוא הנה, קרא, ואני נשכבתי במיטה ועצמתי עיניים, אבל ידעתי שלא אירדם שוב.

בעצם כל מה שרציתי הוא לישון. אני מקפיד על השעות שאני זקוק להן, הן כבר לא רבות כל כך, אבל אני זקוק להן באופן שונה לגמרי מבעבר. לילה הרוס מטיל את צלליו הקודרים במשך ימים רבים ועושה אותי עצבני ומנותק. אין לי זמן לזה. עליי להתרכז. למרות זאת התיישבתי שוב במיטה, פניתי והנחתי את רגליי על הרצפה, ומצאתי בחושך את הבגדים שתליתי על משענת הכסא. כשחשתי עד כמה בגדיי קרים התנשמתי במהירות. חציתי את המטבח ויצאתי לפרוזדור שם לבשתי את מעיל ההַגַּאים הישן שלי, לקחתי את הפנס מהמדף ויצאתי למדרגות הכניסה. היה חושך מצריים. פתחתי שוב את הדלת, תקעתי את היד פנימה והדלקתי את מנורת החוץ. זה עזר. קיר המחסן הצבוע אדום הטיל בוהק חמים על אדמת החצר.

היה לי מזל, חשבתי. אני יכול לצאת לקראת שכן בלילה כשהוא מחפש את הכלב שלו, וחולפים רק יומיים-שלושה, ואז אני שוב בסדר. הדלקתי את פנס הכיס והתחלתי ללכת בשביל היורד מהחצר לעבר המקום שבו עדיין עמד על הקרקע המשופעת, מנפנף בפנס שאלומת האור שלו חולפת בתנועה מעגלית ואיטית לעבר שולי היער, על פני השביל, לאורך גדת הנהר וחזרה לנקודת המוצא. פוקר, קרא, פוקר, ואז שרק במשרוקית, והצליל היה בתדר גבוה ונשמע לא-נעים בלילה השקט, והפנים שלו, הגוף שלו, היו מוסתרים בחושך. לא הכרתי אותו, רק דיברתי אתו כמה פעמים כשחלפתי על פני הבקתה עם לירה, בדרך כלל מוקדם בבוקר, ופתאום התחשק לי להיכנס הביתה ולשכוח מהכול; מה כבר אני יכול לשנות, אבל הוא כנראה ראה את אור הפנס שלי, והיה מאוחר מדי, ועל-כל-פנים היה משהו בדמות הזאת שרק בקושי הצלחתי להבחין בה שם בלילה לבד. אסור שיהיה לבד ככה. זה לא בסדר.

"שלום," קראתי בקול שקט, מתוך כבוד לדממה. הוא פנה, ולרגע לא ראיתי דבר, משום שכיוון את אלומת האור ישר לפרצופי, וכשהבין זאת, הנמיך את הפנס. עמדתי כמה שניות כדי שראיית הלילה תשוב אליי, ואז ירדתי אליו, ועמדנו שם יחד, איש עם אלומת האור שלו בגובה המותניים ומופנית אל הנוף המקיף אותנו, ודבר לא נראה כפי שהוא נראה במשך היום. התרגלתי לחושך. אני לא זוכר אם אי-פעם פחדתי ממנו, אבל בוודאי פחדתי, ועכשיו חשתי שהוא טבעי ובטוח ומעל לכול, שהכול בו צלול וגלוי, ולא חשוב כמה דברים מסתתרים בו למעשה. אין לזה משמעות. אין דבר שיוכל להתחרות בקלילות ובחופשיות של הגוף,ללא גובה מוגדר, ללא מרחק מדוד, משום שדבר מכל אלה אינו מתקיים בחושך. חלל גדול לנוע בו ותו לא.

"הוא שוב הסתלק," אמר שכני. "פּוֹקֶר. כלומר, הכלב שלי. זה קורה לפעמים. הוא תמיד חוזר. אבל לא קל לישון כשהוא נעלם. יש עכשיו זאבים ביער. מצד שני, אני חושב שלא אוכל להשאיר את הדלת סגורה."

הוא נראה קצת נבוך. גם אני בוודאי הייתי נבוך אם הכלב שלי היה בורח ככה, ואני לא יודע מה הייתי עושה אם זו הייתה לירה, אם הייתי יוצא לבדי בלילה לחפש אותה.

"אתה יודע שהבורדר קולי נחשב לכלב האינטליגנטי ביותר בעולם?" שאל.

"שמעתי על זה," אמרתי.

"הוא חכם יותר ממני, פוקר, והוא יודע את זה."

שכני הניע את ראשו מצד לצד.

"אני חושש שעוד מעט הוא ייטול פיקוד ."

"זה לא כל-כך טוב," אמרתי.

"נכון," אמר.

נזכרתי שלא הצגנו את עצמנו כראוי, על כן הרמתי את ידי, הארתי עליה בפנס כדי שיראה אותה ואמרתי:

"טְרוּנְד סַנדֶר." הוא התבלבל. נדרשו לו שתיים-שלוש שניות לפני שהעביר את פנס הכיס לידו השמאלית ולחץ את ידי הימנית בידו הימנית והשיב:

"לַארְס, לארס הַאוּג. בְגִימֶל."

"נעים מאוד," אמרתי, והמלים נשמעו משונות וזרות בלילה החשוך בדומה לדברי אבי שאמר "תנחומיי" בלוויה במעמקי היער לפני שנים רבות, רבות, ומיד התחרטתי על שאמרתי את המלה הזו, אבל לא ניכר שלארס האוג הבחין בזה. אולי חשב שהמילה הייתה במקומה, ושהמצב אינו מוזר יותר מכל מצב אחר שבו גברים מבוגרים מברכים זה את זה לשלום בשדה.

סביבנו שרר שקט. היו ימים ולילות של גשם ורוח ורחש בלתי-פוסק באורנים ובאשוחים, אבל עכשיו שררה דממה מוחלטת ביער, שום צל לא נע, ואנחנו עמדנו בשקט, שכני ואני, ובהינו בחשכה, ולפתע הייתי משוכנע שיש משהו מאחורי. לא הצלחתי לעצור את תחושת הקור הפתאומית החולפת בגבי, וגם לארס האוג הבחין בזה; הוא כיוון את הפנס אל נקודה כשני מטרים מאחורי, פניתי ופוקר עמד שם. נוקשה כולו ודרוך, וראיתי זאת בעבר, כיצד כלב מסוגל לחוש וגם להפגין רגש אשמה, וכמו רובנו הוא לא אהב את זה במיוחד, במיוחד לא כשבעליו התחיל לדבר אליו בנימה כמעט ילדותית שלא התאימה כלל לפרצופו מוכה-הרוחות והמקומט של האיש שללא ספק כבר בילה לילות חורף בחוץ והתמודד עם דברים קשים ברוח נגדית, דברים מסובכים בעלי משקל סגולי מכריע, חשתי בזה כשלחצנו ידיים.

"אוֹ, פוקר, איפה היית, כלב טיפש שכמותך, שוב לא צייתַ לאבא שלך, נוּ-נוּ-נוּ, ילד רע, נו-נו-נו, אסור להתנהג ככה," והוא פסע צעד לקראת הכלב, והלה החל לנהום בקול נמוך במעמקי גרונו ושיטח את אוזניו אחורנית. לארס האוג נעצר לפתע. הוא הנמיך את הפנס עד שהאיר ישר על הקרקע, והבחנתי בכתמים הלבנים בפרוותו של הכלב, בעוד שהשחורים נבלעו בחשכה, והמראה הלא-סימטרי היה משונה באקראיותו בעוד הקולות הגרוניים הנמוכים ממשיכים לעלות מנקודה קצת פחות מוגדרת. שכני אמר:

"יריתי בכלב בעבר, ואחר כך הבטחתי לעצמי שלעולם לא אעשה זאת שוב. אבל עכשיו אני לא יודע." הוא איבד מביטחונו העצמי, קל היה להבחין בזה, הוא לא ידע מה הצעד הבא, ופתאום ריחמתי עליו עד בלי די. התחושה הזאת עלתה אני לא יודע מאיפה, ממקום כלשהו בחשכה שם קרה אולי משהו בזמן אחר לגמרי או ממשהו בחיי שלי שכבר מזמן שכחתי, והדבר גרם לי מבוכה ואי-נעימות. כחכתי בגרוני ואמרתי בקול שלא לגמרי שלטתי בו:

"איזה מין כלב זה היה שנאלצת לירות בו?" אף כי איני חושב שזה מה שעניין אותי, אבל היה עליי לומר משהו כדי לעצור את הרעדה המפתיעה בחזי.

"כלב רועים גרמני. אבל הוא לא היה שלי. זה קרה בחווה שם גדלתי. אמא שלי ראתה אותו ראשונה. הוא התרוצץ חופשי בשולי היער וצד איילים; שני עופרים כמעט בוגרים, מבוהלים עד מוות, שבמשך מספר ימים ראינו מהחלון מלחכים עשב בשיחים שלאורך האחו הצפוני. הם תמיד היו יחד, גם עכשיו, וכלב הרועים רדף אחריהם, כיתר אותם, נשך את פרקי רגליהם, ובהדרגה נעשו ממש מותשים, לא היה להם סיכוי, ואמי לא יכלה עוד לראות את זה, לכן התקשרה לשוטר המקומי ושאלה מה לעשות, והוא אמר: 'פשוט תירי בו.'

'זאת משימה בשבילך, לארס,' אמרה אחרי שהניחה את השפופרת, 'אתה חושב שתצליח?' האמת היא שלא היה לי חשק, אף פעם כמעט לא נגעתי ברובה זה, אבל ריחמתי מאוד על העופרים, ולא בדיוק יכולתי לבקש ממנה שתעשה את זה, ולא היה עוד אף אחד בבית. אחי הגדול התגייס לצי הסוחר והיה בלב ים, ואבי החורג היה ביער וכרת עצים בשביל האיכר העשיר, כפי שעשה כל שנה בעונה זו. לכן לקחתי את הרובה ויצאתי, חציתי את השדה אל היער. כשהגעתי לא ראיתי שום זכר לכלב. עמדתי והקשבתי. זה היה בסתיו, האוויר היה צלול לגמרי באמצע היום, שרר שקט מוחלט, כמעט מעיק. פניתי והבטתי מעבר לשדה אל הבית שם ידעתי שאמא שלי עומדת בחלון ועוקבת בדריכות אחרי כל מעשיי. לא יכולתי להתחמק. הבטתי שוב לתוך היער לאורך שביל, ופתאום שני האיילים רצו לקראתי משם. כרעתי ברך, הנפתי את הרובה והצמדתי את הקת ללחי, והעופרים הגדולים היו כל כך מבוהלים עד שלא הבחינו בי, או שכבר לא היו להם כוחות לשים לב לאויב נוסף. הם לא שינו את מסלולם בכלל, אלא התקדמו ישר לקראתי וחלפו במרחק סנטימטרים ספורים מהכתף שלי, שמעתי את נשימתם וראיתי את הנצנוץ הלבן בעיניים הפעורות לרווחה."

לארס האוג עצר לרגע, הרים את הפנס והאיר על פוקר שלא זז ממקומו, ישר מאחוריי. לא הפניתי את ראשי, אבל שמעתי את הכלב נוהם בקול נמוך. זה היה צליל לא-נעים, והאיש מולי נשך את שפתו ואצבעות ידו השמאלית החליקו על מצחו בתנועה מהוססת לפני שהמשיך:

"הרועה הגרמני היה שלושים מטרים אחריהם. זו הייתה חיה אדירה. יריתי מיד. אני משוכנע שפגעתי, אבל הוא לא שינה מהירות וגם לא כיוון, אולי רק חלפה עווית בגוף שלו, אני ממש לא בטוח, לכן יריתי שנית, והוא ירד על ברכיו, נעמד שוב על רגליו והמשיך לרוץ. הייתי מיואש לגמרי ויריתי ירייה נוספת, הוא היה במרחק מטרים ספורים ממני, והוא התמוטט ישר עם הרגליים באוויר והחליק עד לחודי המגפיים שלי. אבל הוא לא מת. הוא שכב כך עם רגליים משותקות והסתכל ישר עליי, לכן רכנתי כדי לתת לו ליטוף אחרון על צווארו, והוא נהם וניסה לנשוך את ידי. זינקתי אחורה זינוק רציני והתמלאתי כעס ותקעתי בו ירייה נוספת, ישר בראש."

לארס האוג עמד ופניו מוסתרים בצללים, פנס הכיס היה תלוי שוב על ידו בעייפות, מטיל רק עיגול צהוב קטן על הקרקע. מחטי אורנים. חלוקי אבן. שני אצטרובלים. פוקר עמד בדממה מוחלטת ולא השמיע הגה, ותהיתי אם כלבים מסוגלים לעצור את נשימתם.

"שלא נדע," אמרתי.

"בדיוק מלאו לי שמונה-עשרה," אמר. "זה היה מזמן, אבל לעולם לא אשכח את זה."

"אני מבין היטב מדוע אינך רוצה לירות שוב בכלב," אמרתי.

"נראה," אמר לארס האוג. "אבל עכשיו כדאי שאקח את הכלב פנימה. כבר מאוחר. בוא, פוקר," אמר ובבת אחת קולו נשמע נוקב, וסמכותי, והוא התחיל ללכת במורד השביל. פוקר הלך בצייתנות מטרים ספורים אחריו. כשהגיעו לגשר הקטן, עצר ונופף בפנס.

"תודה שארחת לי לחברה," אמר בקול רם מבעד לחושך. נופפתי בפנס שלי, פניתי וטיפסתי בעליה המתונה המובילה אל ביתי, פתחתי את הדלת ונכנסתי לפרוזדור המואר. מסיבה כלשהי נעלתי את הדלת אחרי, דבר שלא עשיתי מאז שעברתי לגור כאן. העובדה שעשיתי זאת לא מצאה חן בעיניי, ואף על פי כן עשיתי זאת. התפשטתי ונשכבתי במיטה תחת הפוך ובהיתי בתקרה וחיכיתי לחום שיבוא. הרגשתי קצת מטופש. עצמתי עיניים. מתישהו בזמן שישנתי החל לרדת שלג, ואני משוכנע שידעתי, מתוך שינה, שמזג האוויר השתנה ונעשה קר יותר, וידעתי שאני פוחד מהחורף, ופוחד מהשלג אם יִרד בכמויות גדולות, וידעתי שהכנסתי את עצמי למצב בלתי-אפשרי בכך שעברתי להתגורר כאן. על כן חלמתי בנחישות על קיץ והקיץ נותר במחשבותיי כשהתעוררתי.

יכולתי לחלום על איזה קיץ שהוא, אבל זה לא מה שעשיתי, חלמתי על קיץ מיוחד במינו, ואני ממשיך לחשוב עליו ביושבי כאן ליד שולחן המטבח ורואה את האור עולה מעל העצים שעל גדת האגם. דבר לא נראה כפי שנראה בלילה, ואיני מצליח להיזכר בשום סיבה מדוע נעלתי את הדלת. אני עייף, אבל לא עייף כפי שחששתי שאהיה. יש לי תחושה שאחזיק מעמד עד הערב. אני קם מהשולחן, קצת נוקשה, הגב שלי כבר לא מה שהיה, ולירה מרימה את ראשה ליד התנור ומביטה בי. יוצאים שוב? לא יוצאים, עדיין לא. יש לי די והותר עם הקיץ הזה שפתאום מתחיל להטריד אותי. הוא לא הטריד אותי במשך שנים רבות.

© כל הזכויות שמורות לכתר הוצאה לאור

יוצאים לגנוב סוסים - פר פטרסון
Out Stealing Horses - Per Petterson


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *