Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בפברואר 2007       חזור

מסע סביב חדרי
מאת: גזביה דה מסטר
Voyage autour de ma chambre - Xavier de Maistre

ההוצאה:

נהר ספרים

גזביה דה מסטר (1852-1763), קצין צעיר בצבא ממלכת סרדיניה ולימים גנרל בצבא רוסיה הצארית, הוא מספר אינדיבידואליסטי, ספרותי ומודרני.

מבחינת מיקומו בתולדות הספרות האירופית, "מסע סביב חדרי", שהוא ספרו הידוע ביותר, שייך לתקופה שכונתה בשם "הקְדם-רומנטיקה" או "עידן הרגישות", מבית מדרשם של רוּסוֹ ושל דידרוֹ.

דה מסטר כתב את מסע סביב חדרי בטוֹרינו ב-1794. הספר ראה אור לראשונה שנה לאחר מכן בלוֹזאן ומאז הודפס במהדורות אינספור בצרפת ותורגם לשפות רבות. עתה הוא רואה אור לראשונה בעברית.

מסע סביב חדרי
שתפו אותי

קצין צעיר נידון לארבעים ושניים ימי ריתוק לחדרו לאחר שהורשע בעבֵרת משמעת: נטילת חלק בדו-קרב על ענייני כבוד עם קצין אחר. התוצאה - אחת היצירות החינניות בתולדות הסיפורת הצרפתית. וכך נפתח סיפורו הפנטסטי של אחד המסעות המקוריים, האירוניים, המשעשעים והמרגשים ביותר בספרות המודרנית:

"כמה נפלא לצאת לדרך חיים חדשה, להבליח לפתע פתאום בעולם הידע, ככוכב שביט לא צפוי הזוהר בחלל, ובידך ספר תגליות! לא, לא אשמור עוד את סִפרי בעמקי לבבי; רבותי, הנה הוא לפניכם, קִראו בו! הגיתי והוצאתי אל הפועל מסע של ארבעים ושניים יום סביב חדרי. הדברים המעניינים שבהם הבחנתי, וההנאה הבלתי פוסקת שחוויתי לאורך הדרך כולה, גרמו לי לרצות לפרסמו ברבים.

הביטחון שהדבר יהיה לתועלת, הוא שהובילני לַהחלטה. לבי מלא סיפוק בל יתואר כשאני מהרהר באינסוף האומללים, שלהם אני מציע מִפלט בטוח משיממונם, מַרגוע למכאוביהם. העונג שאתה מפיק ממסע סביב חדרך מוגן מפני קנאתם הטורדנית של בני אדם, ואין הוא תלוי כלל בממון. וכי יש יצור כה אומלל, כה נטוש, עד שאין לו אפילו מקום מפלט שאליו יוכל להימלט ובו יוכל להסתתר מפני כולם? הרי לכם כל הדרוש למסע."

מסע סביב חדרי מאת גזביה דה מסטר בהוצאת נהר ספרים, מצרפתית: ראובן מירן, אחרית דבר: משה רון, בסיוע המפעל לתרגום ספרות מופת, 139 עמודים.

פרקים ראשונים ובהמשך אחרית דבר מאת משה רון

פרק ראשון
כמה נפלא לצאת לדרך חיים חדשה, להבליח לפתע פתאום בעולם הידע, ככוכב שביט לא צפוי הזוהר בחלל, ובידך ספר תגליות!

לא, לא אשמור עוד את סִפרי בעמקי לבבי; רבותי, הנה הוא לפניכם, קראו בו! הגיתי והוצאתי אל הפועל מסע של ארבעים ושניים יום סביב חדרי. הדברים המעניינים שבהם הבחנתי, וההנאה הבלתי פוסקת שחוויתי לאורך הדרך כולה, גרמו לי לרצות לפרסמו ברבים. הביטחון שהדבר יהיה לתועלת, הוא שהובילני לַהחלטה. לבי מלא סיפוק בל יתואר כשאני מהרהר באינסוף האומללים, שלהם אני מציע מפלט בטוח משיממונם, מרגוע למכאוביהם. העונג שאתה מפיק ממסע סביב חדרך מוגן מפני קנאתם הטורדנית של בני אדם, ואין הוא תלוי כלל בממון.

וכי יש יצור כה אומלל, כה נטוש, עד שאין לו אפילו מקום מפלט שאליו יוכל להימלט ובו יוכל להסתתר מפני כולם? הרי לכם כל הדרוש למסע.

אני בטוח שכל בר–דעת יאמץ את שיטתי, יהיו אופיו ומזגו אשר יהיו; בין אם הוא קמצן או פזרן, עשיר או עני, זקן או צעיר; בין אם נולד באזור החום הצורב או בסמוך לקוטב - ביכולתו לצאת למסע, כמוני. בקיצור, במשפחת בני האדם העצומה, הרוחשת על פני האדמה, אין בנמצא ולוּ אדם אחד, אף לא אחד ויחיד (רוצה לומר, מבין אלה שחיים בחדרים) - שימצא סיבה, לאחר שיקרא את הספר הזה, שלא לצדד בצורת המסע החדשה שאני מביא לעולם.

פרק שני
יכולתי לפתוח את דברי השבח על מסעי בהצהרה שהוא לא עלה לי מאומה. סעיף זה ראוי לתשומת לב. הראשונים שמהללים אותו ושׂשׂים לקראתו הם האנשים שממונם מועט; אך קיים מעמד נוסף של בני אדם שבקרבו הצלחתו של מסע זה מובטחת אף יותר, ודווקא מן הטעם שלא נדרש כל ממון כדי לממשו. תשאלו: בקרב מי? שאלתכם מתמיהה אותי. בקרב העשירים, כמובן. ואגב, מדוע לא תתאים צורת המסע הזו גם לחולים? הרי לא תהיה להם כל סיבה לחשוש משיבושי מזג האוויר ומשינויי העונות.

באשר למוגי הלב - מובטח להם כי יהיו מוגנים מפני גנבים ולא ייתקלו בדרכם בתהומות או בבורות שחת. אלפי אנשים שהקדימו אותי אך לא העזו, ועוד אחרים שלא הסתייע בידם או שכלל לא עלה בדעתם לצאת למסע - יחליטו עתה לעשות כן בעקבותי. וכי יהסס הנִרפּה שביצורים לצאת איתי לְדרך שתזַכּה אותו בעונג שאינו עולה לו בכל מאמץ ואף לא בכסף? אם כן אִזרו נא עוז, ונצא לדרך. לכו בעקבותַי, כולכם, אתם הפגועים באהבתכם, המאוכזבים מן הידידוּת, הכלואים בתוך דירותיכם הרחק מקטנוניותם ובוגדנותם של בני האדם.

יבואו נא בעקבותי כל האומללים, החולים והמשועממים שביקום! יקומו כל העצלים בהמוניהם! וגם אתם, המגלגלים בדמיונכם תוכניות קודרות של תמורה יסודית או של התבודדות בעטיה של בגידה כלשהי; אתם המסתגרים בקיטונכם ומוותרים על העולם עד סוף הימים; בואו, מתבודדים חביבים, בואו גם אתם; האמינו לי, התנערו ממחשבותיכם הקודרות - אתם מפסידים עונג מבלי שתוסיפו חוכמה. הואילו נא להתלווֹת אלי במסעי. נצעד בניחותא, בלי למהר, ונצחק כל הדרך כנוסעים שכבר ראו את רומא ופריס. שום מכשול לא יעצור בעדנו; ובעודנו מפקירים את עצמנו בעליצות לדמיוננו, נלך בעקבותיו אל כל אשר יעלה הרצון מלפניו להובילנו.

פרק שלישי
סקרנים כה רבים יש בעולם!
משוכנע אני כי ישנם המבקשים לדעת מדוע נמשך מסעי ארבעים ושניים יום ולא ארבעים ושלושה, או כל פרק זמן אחר. אבל איך אוכל להבהיר זאת לקורא אם איני יודע בעצמי? כל שביכולתי לומר בביטחון למי שהספר ארוך מדי לטעמו - לי לא הייתה כל שליטה על כך. אם נניח לרגע את גאוות הנוסע שבי, הייתי מסתפק בפרק אחד בלבד. אמנם בהיותי בחדרי נהניתי מכל הנוחוּת האפשרית; אך אבוי! לא הייתי אדון לעצמי ולא הורשיתי לצאת ממנו כאוות נפשי. סבורני אפילו שלולא התערבותם של כמה אנשים רבי השפעה שגילו בי עניין, ושאני עדיין חב להם תודה, היה סיפק בידי לכתוב גם ספר עב כרס. עד כדי כך נטו לי חסד מגִנַי אשר שלחוני למסע סביב חדרי!

ועם זאת, קורא נבון, צא וראה עד כמה טעו האנשים האלה; והשג נא בדעתך - אם תוכל - את ההיגיון שאציג לפניך.

האם יש דבר טבעי ומוצדק יותר מאשר להיכנס לתִגרת דמים עם מי שדורך על רגלך בהיסח הדעת, או עם מי שמניח לאי אלו מילים עוקצניות להיפלט מפיו ברגע של חֵמה שגרמה פזיזותך שלך, או, אחרון–אחרון חביב, עם מי שאִתרע מזלו והתחבב על פילגשך? אתה יוצא איתו לאחוּ, ושם - כפי שעשתה ניקול עם מר ז'וּרדֶן - כאשר הוא הודף אותך בתנוחה השלישית, אתה מנסה לתקוף אותו ברביעית; וכדי שהנקמה תהיה ודאית ושלמה, אתה מציג לפניו את חזך החשוף, ומסתכן בכך שתיהרג בידי אויבך אך ורק כדי להתנקם בו.

ברי כי אין דבר עקיב מזה, ואף על פי כן, ישנם עוד אנשים שמתנגדים למנהג משובח זה! אך מה שעקיב עוד יותר הוא שהשוללים מנהג זה ומבקשים שנראה בו עבֵרה חמורה, רואים בעין רעה בהרבה את מי שמסרב לפעול על פיו. יותר מאומלל אחד כבר איבד את שמו הטוב ואת משׂרתו, כדי להתאים עצמו לדעתם. כך שאם אתרע מזלך ויש לך מה שמכוּנה עניין עם מישהו, טוב תעשה אם תבחר להטיל פּוּר כדי להחליט אם ליישב עניין זה על פי החוק או בהתאם למנהג, והיות שהחוק והמנהג סותרים זה את זה, גם השופטים יכולים לפסוק דין בהטלת קובייה. ומן הסתם יש להסתייע בהכרעה מן הסוג הזה גם כדי להסביר למה ומדוע נמשך מסעי ארבעים ושניים יום בדיוק.

פרק רביעי
חדרי ממוקם מתחת לקו רוחב 45 , לפי מדידותיו של האב בֶּקַריָה. הוא משתרע ממזרח למערב, ויוצר מַלבן שהיקפו שלושים ושישה צעדים, כשפוסעים צמוד מאוד לקיר. אך המסע שלי יכלול יותר מכך, משום שאני אחצה את חדרי לעתים קרובות לאורך ולרוחב או באלכסון, ללא כל חוקיות או שיטה, ואפילו בזיגזג. אם יהיה בכך צורך אצעד בכל הקווים הגיאומטריים האפשריים. איני אוהב את האנשים המושלים בעוצמה בצעדיהם וברעיונותיהם, ואומרים: "היום אצא לשלושה ביקורים, אכתוב ארבעה מכתבים, אסיים את הספר הזה שהתחלתי." נפשי פתוחה לרעיונות, לטעמים ולרגשות מכל סוג, והיא מקבלת בשקיקה את מה שנקרה בדרכה!... וכי מדוע תסרב לתענוגות הפזורים בַּשביל הקשה של החיים? הרי כה נדירים הם, כה דלילים, שצריך להיות משוגע כדי לא לעצור ואפילו לסטות מן הדרך, לקטוף את כל שידנו משגת. לדעתי אין דבר מלבב יותר מאשר ללכת בעקבות רעיונותיך, כמו צייד בעקבות צֵידו, בלי להתחזות למי שיודע לאן פניו מוּעדות.

לפיכך, כשאני מסייר בחדרי, רק לעתים נדירות אני מתקדם בקו ישר: משולחני אני הולך אל תמונה שבאחת הפינות; מכאן אני יוצא באלכסון לעבר הדלת, אך הגם שבצאתי התכוונתי להגיע לשם, אם תיקרה בדרכי כורסתי, לא אהסס ואתיישב לי בה תכף ומיד. כורסה היא רהיט מצוין, ובייחוד רבה לאין ערוך תועלתה עבור כל אדם מהורהר. בערבי החורף הארוכים, נעים לפעמים - ותמיד מן החוכמה הוא - להשתרע בה ברפיון, הרחק משאון ההמונים. אש טובה באח, ספרים, כלי כתיבה - אמצעים כנגד השעמום! וכמה נעים לשכוח את הספרים והעטים כדי לחתות גחלים, תוך התמכרות לאיזו מחשבה מתוקה, או תוך כדי חיבור כמה חרוזים לשמֵח בהם את לב חבריך! השעות מחליקות אז על פניך, וצונחות בדממה אל הנצח, מבלי שתחוש עצב בלכתן.

סיור מודרך בחדרו של גזביה דה מסטר | משה רון

"כל אומללותו של האדם נובעת מדבר אחד ויחיד:
שאין הוא מסוגל לשבת בשקט בחדרו." (פסקל, "מחשבות")

"כשאדם יוצא למסע, יש לו מה לספר," קובעת המימרה העממית
ומדמה לה את המספר כמי שבא מרחוק.
אבל ברצון רב יאזינו גם למי שמרוויח את לחמו ביושר,
שנשאר בארץ ובקי בסיפוריה ובמסורותיה."
(ולטר בנימין, "מספר הסיפורים")

"מסע סביב חדרי", אחת היצירות החינניות בתולדות הסיפורת הצרפתית, חובר בידי אדם שלא היה בדיוק סופר ולא היה בדיוק צרפתי. גזביה דה מסטר היה איש צבא במקצועו, ובילה את מיטב שנותיו במאבק נגד צרפת המהפכנית, הרפובליקנית והנפוליאונית, שכבשה את מולדתו, סבויה, ב-1792, וסופו שנעשה קצין בצבא רוסיה הצארית, נלחם בין השאר נגד הצ'צ'נים בקווקז, ויצא לגמלאות בדרגת גנרל. מלבד "מסע סביב חדרי" כתב ופרסם בחייו הארוכים עוד שלושה סיפורים, לא ארוכים ביותר, ומהדורת כל כתביו שראתה אור בזקנתו הכילה את כולם בכרך צנוע ודק-כרס אחד.

גזביה דה מסטר נולד ב-1763 בשאמבֶּרי, בירתה ההיסטורית של סבויה , והיה נצר לענף זוטר של משפחה מאצולת הגלימה ששורשיה בחבל לנגדוק שבדרום צרפת, אחד מעשרה ילדים. אביו, הרוזן פרנסואה-גזביה דה מסטר, כיהן כנשיא הסנט של סבויה. אחיו הבכור, ז'וזף דה מסטר (1821-1753) היה חבר הסנט של סבויה, ובשנים 1817-1802 כיהן כשגרירו של מלך סרדיניה בסנט פטרסבורג. הוא היה אדם דומיננטי ורב השפעה, הזכור בדברי ימי אירופה בזכות ספריו "ערבי סנט פטרסבורג" ו"על האפיפיור", שהציבו אותו כהוגה המעמיק והקיצוני ביותר של התפיסה הקונטרא-רבולוציונרית השמרנית הקתולית, זו המכונה "אוּלטרָמוֹנטאנית", ובין השאר פרשׂ את חסותו על אחיו הצעיר ממנו.

גזביה, שבצעירותו למד ציור והיה מהראשונים להמריא (ולנחות) בכדור פורח, הצטרף לצבא סרדיניה כבר ב-1781. לאחר הכיבוש הצרפתי יצא לגלות, כמו שאר בני משפחתו ורבים מבני מעמד האצולה הצרפתי שהצליחו לחמוק מהטרור. בטקסט מאוחר יותר כתב: "מה מהַווה מולדת? האם זה צֶבֶר של בתים, שדות, נהרות? לא אוכל להאמין בכך. שמא משפחתי, ידידַי, הם שמהווים את מולדתי? אבל הם כבר עזבו אותה. הה! מצאתי, הרי זה השלטון! אבל השלטון התחלף. אלי הטוב! היכן היא אפוא מולדתי?"

ב-1794, זמן לא רב אחרי הגלות מאונס, שירת גזביה דה מסטר כקצין משמר בעיר אלסנדריה הסמוכה לטורינו, ושם, בעקבות מעורבות בדו-קרב, רותק למגוריו למשך שישה שבועות. זה היה די מרגיז מבחינתו, לא רק משום שהיה סבור שנפל קורבן לסתירה המובהקת והלא-הוגנת, לגבי כל עניין הדו-קרב, שבין החוק הכתוב לבין המנהג המחייב (כפי שהוא מסביר בפרק השלישי של היצירה), אלא גם משום שהעונש מנע ממנו ליהנות מחגיגות הקרנבל של טורינו באותה שנה. לאנרגיות העודפות ששחרר מעצר הבית הזה אנו חבים, כנראה, את "מסע סביב חדרי", כתב יד שהראה המחבר לאחיו ז'וזף, להנאתו, וזה דאג להוציאו לאור בשנה שלאחר מכן בלוזאן (אף שהמהדורה הראשונה ציינה דווקא את שם העיר טורינו). הספר זכה לפופולריות רבה, ונדפס במהדורות רבות במהלך העשורים הבאים, לפני שהשתנו האופנות והוא נשתכח במידת-מה. בהיסטוריות של הספרות הצרפתית, שנכתבו במאה העשרים, ניתן לו על פי רוב אזכור בשורות מעטות או בהערת שוליים.

"מסע סביב חדרי" - הרי לנו כבר כותרת אירונית המשייטת בין לשון ההמעטה לבין ההפלגה, ומבליעה התייחסות למגוון של סוגות-משנה סיפוריות. מבחינת מיקומו בתולדות הספרות האירופית, שייך הספר הזה בבירור לתקופה שכונתה בשם "הקדם-רומנטיקה" או "עידן הרגישות", והנדחסת בין ההגמוניה של התבונה והשכל בשלב המכריע של התבססות הנאורות במאה השמונה עשרה, לבין פולחן הסובייקטיביות הבעייתית שהתפתח עם המעבר אל המאה התשע עשרה ואל הרומנטיקה. עידן הרגישות הקדם-רומנטי שם את הדגש על גילויים מוחצנים של רגש (בניגוד להיגיון הקר, כביכול, של ההשכלה), אולם לא צלל עדיין (יש יוצאים מהכלל, כמובן) למעמקים המאיימים של הלא-מודע ושל הרוע. הדגם הספרותי הרלוונטי ביותר ליצירה שלפנינו הוא ללא ספק "המסע הסנטימנטלי בצרפת ובאיטליה" (1768) של האנגלי לורנס סטרן.

הרבה דמעות נשפכו בטקסטים שנכתבו בעידן הרגישות, דמעות של חמלה או של נוסטלגיה, לעתים גם של צער או חרטה, אך על פי רוב כאלה שלא תבעו ממי שהזיל אותן מחיר אישי גבוה ביותר. עילות נפוצות היו: חמוֹר חביב הנושא את התעמרות בעליו בשתיקה, רועה צעירה בודדה באחו, או איכר שבע עמל הכורע תחת משא השנים - בריות חלשות או נידחות שהאהדה אליהן נכללה ללא קושי בקונסנזוס מוסרי ורגשי רחב. זוהי גם התקופה שבה חורבות ימי-ביניימיות, נופי הרים נישאים ושקיעות חמה ססגוניות נעשו מושאים אסתטיים וחווייתיים רבי ערך.

לא קשה למצוא דוגמאות לגילויי רגשנות מסוג זה ב"מסע סביב חדרי". כך מודיע לנו המספר באופן רשמי על החלטתו "לדבר על רוזין היקרה שלי, בעל-חיים חביב שאני רוחש לו חיבה אמיתית, ולהקדיש לה פרק שלם," הלא הוא הפרק השבעה עשר. הוא מתאר את יחסי הרעות ביניהם באירוניה קלילה, שלא רק מציבה את שניהם על מישור אחד אלא מעניקה את הבכורה לכלבה החביבה: "זה שש שנים שאנו חיים ביחד, ולא הייתה בינינו ולו התקררות קלה שבקלות; או, גם אם התעוררו בינה לביני ויכוחים קטנים, אני מכיר בכך במלוא הכנות שהאשמה הגדולה ביותר הייתה נעוצה בי, ושרוזין עשתה תמיד את צעדי הפיוס הראשונים." ולא רק על המספר עצמו נעלה הכלבה מבחינה מוסרית, אלא גם על רבים מבני המין האנושי שהזדמן לו להתחכך בהם: "זיכרוני לא יעמוד לי כדי למנות את האנשים שגילו בי עניין ואשר שכחו אותי. היו לי כמה חברים, מאהבות רבות, המון קשרים ויותר מכך היכרויות; - ועכשיו אני כבר שום-דבר בעיני כל אלה, ששכחו אפילו את שמי.

"כמה הצהרות ידידות, כמה נכונות לשרת! יכולתי להשליך על אלה את יהבי, על ידידות נצחית וללא סייג!

"רוזין היקרה שלי, שלא הציעה כלל את שירותיה, מעניקה לי את החסד הגדול ביותר שאפשר להעניק לאנושות: היא אהבה אותי קודם לכן, והיא אוהבת אותי גם עכשיו. וגם אני, ואיני חושש לומר זאת, אוהב אותה בנתח מאותו רגש שאני מקדיש לידידַי."

האם נחטא בכובד ראש מופרז אם נזקוף גבה באירוניה על כך שהנאמנות לבעל הדבר עצמו היא התכונה הזוכה לציון מיוחד? מיד לאחר פרשת הכלבה מופיעה אחת משתי אפיזודות המעלות על נס את משרתו של המספר, שאותו הוא מקפיד לכנות ברוב נימוס בשם מר ז'ואנטי. מסתבר שגם מר ז'ואנטי ראוי לנתח מאותו רגש. במקרה אחד (פרק תשעה עשר) גער האדון במשרתו בגסות ואף קרא לו "בהמה", על שטרם מילא את הוראתו לקנות לו מברשת נעליים. חרטתו של הרגשן מיידית כמו מחשבה שנייה: "'מה!' אמרתי אז לעצמי, משמע, ישנם אנשים שמצחצחים את נעלי זולתם בעד כסף! המילה הזאת, כסף, הייתה קרן אור שהאירה את עיני באחת. נזכרתי לפתע שזה מכבר לא נתתי כסף למשרת שלי." לפני שהוא נותן למשרתו את הכסף הוא חולק לו שבחים על כך ש"העדיף להמשיך לסבול מיחס לא מוצדק ובלבד שלא יגרום לאדוניו להסמיק מבושה לנוכח זעמו." ולבסוף אף מגדיל האדון לעשות, מנקה בנועם את נעלו השמאלית, ומזיל עליה דמעה של חרטה. האם עלינו לייחס חשיבות כלשהי לכך שלא השמיע התנצלות מפורשת באוזני משרתו, שאת שבחיו אמר רק בינו לבינו ואת המחווה הכה-מענגת של השפלה עצמית ושל חרטה - ניקוי נעלו במו ידיו אגב הזלת דמעה - שמר לרגע שלאחר צאתו של המשרת לביצוע המטלה? אולי ביקש האדון ברוב עדינותו למנוע ממשרתו את המבוכה שהייתה נגרמת לו, למשרת, אילו היה עֵד לנקיפות מצפונו.

גם בפרק העשרים ושמונה שב המספר ומדווח על מקרה שבו נכשל בגסות רוח וידע לחזור בו. הפעם מדובר בפושט יד שהפריע לו בעיסוקיו וזכה לנזיפה לפני שהתבררה זהותו: זהו ז'אק, רועה כבשים משאמברי, שהגיע לפת לחם (מן הסתם כתוצאה של הכיבוש הרפובליקני). ושוב יודע האדון להעניק את כל האשראי המוסרי לכלבתו ולמשרתו, שניהם כאחד:

"רוזין השלימה את שיבתי לשכל הישר ואל החרטה: היא הכירה את ז'אק, שחלק עמה לא אחת את מזונו, והביעה בפניו בהתלטפויותיה את זיכרונותיה הטובים ואת הכרת הטובה שרחשה לו.

"ז'וֹאַנֶטי בינתיים אסף את שיירי ארוחת הערב שלי, שהיו מיועדים לארוחתו שלו, ונתן אותם ללא היסוס לז'אק.

"ז'ואנטי המסכן!

"כך, במהלך מסעי, אני מוקסם משיעורי הפילוסופיה והאנושיות של משרתי ושל כלבתי."

ז'ואנטי "מסכן" מפני שמן הסתם לא יזכה לסעוד את לבו הערב (אלא אם משום-מה בחר המסַפר לחסוך מאיתנו מחווה מיוחדת של טוב לב מצדו שמנעה אפשרות מעציבה זו), אבל לא מפני שארוחתו שלו, באופן רגיל ותקני, מורכבת משיירי מזונו של האדון.

אין לבלבל אפוא הכאה על חטא ומחוות של ענווה כלפי יצורים נחותים בטבעם ככלבים וכמשרתים, עם תפיסה אוניברסלית, שלא לומר שוויונית, של המין האנושי. דה מסטר "מוקסם", הוא עשוי לגלות בתמיהה שיש אנשים שתפקידם לצחצח את נעלי זולתם, אבל אינו מעלה בדעתו שיש איזו בעיה בסדר חברתי שבו "טבעי" שיהיה אדם ניזון משיירי מזונו של בן-מינו, סדר שבו תיקון עוול שנגרם לנחות אינו זכות שלו אלא תלוי בחסדו של האדון. על שינוי הסֵדר הקיים אין מה לדבר. מבחינה זו ברור שדה מסטר מחזיק בהשקפות הרואות בזכויות היתר של מעמד האצולה דבר המובן מאליו מקדמת דנא. הרגישות המוסרית שהוא מתגדר בה היא יותר מכול ביטוי לתפיסה הפיאודלית הישנה, שבה ראוי לו לאדון לנהוג בנאמניו בהגינות ואף להשפיע עליהם מטוב לבו כמידת יכולתו.

כפי שאנו רואים, ברטוריקה ובפואטיקה של היצירה שלפנינו יש אם כן סממנים מובהקים של עידן הרגישות מבית מדרשם של רוסו ושל דידרו. אבל שיעורי הפילוסופיה והאנושיות שהוא מוכן לקבל אינם שיעורי הפילוסופיה שלהם ושל חבריהם האנציקלופדיסטים, מולידיה ומנמקיה של המהפכה הצרפתית. רגישות - כן; שינוי, שוויון - לא.

את הדו-ערכיות בעמדתו של דה מסטר, כשמרן וריאקציונר מצד אחד, אך בעל רגישויות רומנטיות ומודרניות מצד שני, מדגימים הגיגיו על דמות השטן ב"גן העדן האבוד" של מילטון: "איני יכול להימנע מלמצוא עניין מסוים בּשטן המסכן הזה (אני מדבר על השטן של מילטון) מאז נפל כך מִמָרום. בעודי מגַנה את עיקשותה של הרוח המרדנית, אני מודה כי הנחישות שהוא מגלה בעת פורענות קשה, והגדלוּת של אומץ לבו, כופות עלי הערצה בעל כורחי. - הגם שלא נעלמות ממני כלל הפורענויות הנגזרות מהיוזמה הרת-האסון שגרמה לו לפרוץ את שערי התופת כדי לצאת ולהפריע את שלוות חייהם של הורינו הראשונים, נבצר ממני, ולא חשוב מה אעשה, לייחל ולוּ לרגע לראותו נכחד בדרכו בערבוביית הכָּאוֹס. דומני אפילו כי הייתי מסייע לו ברצון אלמלי הבושה המונעת בעדי. אני עוקב אחר כל תנועותיו, ונהנה מהמסע עמו כאילו נמצאתי בחברה טובה. על אף מאמצַי לזכור שאחרי ככלות הכול הוא שד, שהוא בדרכו להמיט שואה על המין האנושי; ושהוא דמוקרט אמיתי - לא מהדמוקרטים של אתונה, אלא מאלה של פריס - אין כל זה יכול לגמול אותי מדעתי הקדומה.

"איזו תוכנית עצומה! ואיזו תעוזת רוח בביצועה!"

"שד" ו"דמוקרט אמיתי" הם שני אִפיוניו החמורים ביותר של השטן, והם חמורים במידה שווה. ואף על פי כן...

יוזמה, תעוזה, נחישות - אלה הן גם התכונות הנדרשות מן היוצא למסע, ואלה התכונות שהצטיינו בהם הגיבורים של סיפורי המסעות שתפסו כה מקום מרכזי בקנונים של ספרות המערב מאז ומתמיד: אגממנון ורעיו המפליגים לטרויה לכבוש ולהשיב את הגזֵלה, אודיסאוס בנדודיו רבי התלאות בדרכו הביתה לאיתקה, אניאס היוצא לגלוּת שסופה ייסוד ממלכה חדשה ברומא, יאזון והארגונאוטים היוצאים לקולכיס לבוז את גיזת הזהב. על רקע זה בולטת האירוניה בהפלגתו של יונה, ניסיון שווא לחמוק ממשימת הנבואה שהטיל עליו האל. גם מסעו של דה מסטר מתנהל בצל אילוץ חיצוני, אלא שזה מפיק את האירוניה שבו מההתניה המרחבית ההפוכה: כאן דווקא נמנע מן הנוסע שלא בטובתו לצאת מד' אמותיו (והוא מלין על כך בנימה סרקסטית בפרק השלישי).

כדי לעמוד על טיבו של האפקט האירוני הנרמז כבר בכותרת, יש לזכור ש"מסע סביב חדרי" נכתב כמעט בדיוק שלוש מאות שנה אחרי מסעותיו של קולומבוס (ושל שאר "מגלי" העולם החדש), קצת פחות מכך אחרי מסעו של מגלן סביב כדור הארץ, ועשרות שנים בודדות אחרי פרסומם רב ההשפעה של ספרי מסעותיהם של קוק האנגלי, בוגנוויל הצרפתי ודומיהם. שלוש מאות שנה של מסעות מאירופה המערבית אל פינות שונות של כדור הארץ יצרו את התנאים לכיבוש שטחים ואוכלוסיות, לניצול משאבים ולחקר הטבע (הגיאוגרפיה, החי, הצומח וכו') במקומות רחוקים מאוד ממקום מוצאם של הנוסעים. בהכללה גורפת נאמר שהמסעות הללו החוצה, אל המרחבים העצומים של העולם האובייקטיבי, הם שאפשרו את עלייתו של האדם המודרני (הלבן, האירופי) כסובייקט של ידע ושל שליטה על יקום חיצוני לגביו.

אם הרומנטיקה היא תגובת נגד לנאורות ולשלבים המוקדמים של המודרניזציה, אולי אין תֵמה שהתפתח בה הטוֹפּוֹס המהופך של המסע פנימה, אל מקורות הרוח, אל האמת הפנימית, אל נבכי הנפש העלומים שרק האינטואיציה, החלום או חומרים פסיכודליים עשויים לפתוח את שעריהם בפני מחפש הדרך. כדי שיוכל הפְּנים לשמש כר למסעות כאלה, של חיפוש וגילוי, מן ההכרח שתשרור איזו זרות, או שיהיה איזה מכשול או שסע או ריחוק, בין הסובייקט לבין עצמו. ה"מרחב" הפנימי, על כל דימוייו, נקרא כך, כמובן, על דרך ההשאלה; אך אפשר להזכיר, למשל, שפרויד בראשית דרכו תיאר את התפקיד שייעד לעצמו כ"קונקיסטדור של הלא-מודע."

משורר פוסט-רומנטי כבודלר, לעומת זאת, פונה עורף למרחב האמפירי כולו, מרצון, או מחמת מיאוס: הוא סר אל הנמל כדי להשקיף מן הצד בבוז אין-קץ על היוצאים לשוט על פני ימים ואוקיינוסים; את מחוז חפצו הוא ממקם ביאוש מר anywhere out of this world, בכל מקום ובלבד שלא בעולם הזה; את חדר מגוריו הממשי הוא מסרב לקבל כביתו האמיתי וכופל אותו בחדר אחר הקיים רק בממדי התשוקה והדמיון. הסובייקט היוצא לסייר ולכבוש את המרחב הפנימי, או המבקש בו מפלט ומוצא, משלים באורח מוזר את הסובייקט שכבר סימן את אחיזתו במרחבים חיצוניים חסרי תקדים.

חדרו של דה מסטר נמצא איפשהו סמוך לנקודת המעבר בין שני צדי הדיכוטומיה הזאת. מצד אחד מיוצג החדר בטקסט, בהיפרבולה אירונית, במושגים של מרחב ממשי, מָדיד, אפילו גיאוגרפי: "חדרי ממוקם מתחת לקו רוחב 45, לפי מדידותיו של האב בֶּקַריָה. הוא משתרע ממזרח למערב, ויוצר מלבן שהיקפו שלושים ושישה צעדים, כשפוסעים צמוד מאוד לקיר" (פרק רביעי). זהו אפוא מרחב אובייקטיבי מובהק. המשך ישיר: "אך המסע שלי יכלול יותר מכך, משום שאני אחצה את חדרי לעתים קרובות לאורך ולרוחב או באלכסון, ללא כל חוקיות או שיטה, ואפילו בזיגזג. אם יהיה בכך צורך אצעד בכל הקווים הגיאומטריים האפשריים." אנו מבינים: המרחב האובייקטיבי הזה ישמש זירה להפגנת ריבונותו של הסובייקט הדר בו, ריבונות שתבוא לידי ביטוי בגחמות וברגישויות, כלומר, בסטיות וחריגות מן התקן הרציונלי-מתמטי-תועלתני הטהור.

דוגמה נוספת, מן הפרק החמישי: "צפונה לכורסתי נגלית מיטתי הניצבת בעומק חדרי ויוצרת את המחזה הנעים ביותר למראה. מיקומה מוצלח מאוד: קרני השמש הראשונות באות להשתעשע בווילונות שלי. אני רואה אותן בימי הקיץ היפים, מתקדמות לאורך החוֹמה הלבנה, בד בבד עם טיפוסה של השמש במרום: עצי הבּוּקיצָה שמול חלוני משַברים אותן באלף צורות ומשליכים אותן על מיטתי בצבעי ורוד ולבן, מפיצים לכל עבר את הגוון המקסים של השתקפותן." למיטה יש מיקום "גיאוגרפי" אובייקטיבי, אבל תפקידה בטקסט הוא לספק עילה להרחבה סובייקטיבית מובהקת. יתר על כן: מלשון התיאור אפשר ללמוד, שלמעשה אין המסַפר מגולל את קורות מסעו כשרשרת רצופה של תנועות, תחנות ומאורעות. זה לא ש"עכשיו", או ברגע מסוים אחר אי-אז, נפל אור השמש על המיטה באותה צורה מסוימת. מה שמתואר כאן זו רגישות, כלומר פוטנציאל להרגשה, ולא היקָרוּת קונקרטית של הרגשה.

מסוגיית המרחב גלשנו בהכרח לסוגיית הזמן (מה שלא היה מפתיע כלל את בחטין), וגם בממד זה אין ה"מסע" מנסה לייצר אשליה מימֶטית של רצף. הקורא הבחין, מן הסתם, שהטקסט נחלק לארבעים ושניים פרקים, כמניין ימי שהותו הכפויה של המספר בחדרו. אולי לא מיותר להזכיר כי אף לא אחד מן הפרקים הללו שקול כנגד אירועיו של יום מסוים במהלך התקופה האמורה. מכאן שהכרונטופ האמפירי אינו העיקרון המארגן של היצירה, ולא רק מפני שחֶדר הוא חלל מפולש שהתנועה בו אפשרית במסלולים רבים ושונים. האתרים והעצמים השונים במרחב המכונה "חדרי" מתפקדים בעיקר כעילות להעלאת זיכרונות, מחשבות ורגשות שונים (כמו איקונים ולינקים באתר אינטרנט), כך שהכרונוטופ האמיתי הוא בעל אופי סובייקטיבי או טקסטואלי. ולמרחב-זמן שכזה אין למעשה גבולות של ממש.

על כך שהדברים אמורים באסטרטגיה אירונית מודעת, מצביעה הפתיחה לפרק האחד עשר: "אין צורך לדחוק באירועים: מרוב חיפזון למסור לקורא את שיטתי בעניין הנפש והחיה, זנחתי את תיאור מיטתי קודם מן הראוי; כאשר אסיים את התיאור, אחדש את מסעי מן המקום בו קטעתי אותו בפרק הקודם." כשם שמקטעים אחרים עולה כי המסע עשוי לכלול חוויות פנימיות, התנסויות עבר או התרחשויות בכוח בלבד, כך עולה מקטע זה כי האירועים במסע הם תיאורים, כלומר פעולות דיבור או חלקי טקסט.

וכך נאמר בפרק השלושים ושמונה: "לא הייתי מסיים לעולם לוּ ביקשתי לתאר אלפית מהאירועים המיוחדים במינם שקורים לי בנוסעי על פני ספרייתי; מסעותיו של קוּק ודיווחיהם של חבריו למסע, הדוקטורים בֶּנְקְס וסוֹלַנְדֶר, אינם ולא-כלום בהשוואה להרפתקאותי באזור זה בלבד." לא סביב העולם נוסע דה מסטר, אלא סביב חדרו, אבל החדר הזה מכיל תודעה, מכיל זיכרון ומכיל ספרייה, ולכן - כמו האל"ף בסיפורו של בורחס - מכיל יותר מעולם ומלואו. ה"מסע" הוא למעשה סיור מודרך בחדרו/נפשו של המספר, וזה אינו מקום זר, גם לא מקום שאינו אלא תודעה או טקסט, (עדיין?) לא מקום העשוי להתקיים רק מחוץ למקום ולזמן.

בחוץ קיימים (מן הסתם) אתרים אחרים כמו מגרש המִסדרים או אולם הנשפים או בודואר של אישה נחשקת, וישנם אנשים שבכוחם להגביל את תנועתו של המסַפר מפה לשם. האם יהיה נכון לומר שהאיש אינו מסוגל לשבת בחדרו בשקט ולכן, כדעתו הפסקנית של פסקל, נגזר עליו להיות אומלל? אפשר בהחלט לחשוב שהתסכול ממעצר הבית הוא המקור לאנרגיה שמניעה את ה"מסע סביב חדרי", ואפילו שעצם קיומו של הספר הוא ראיה חותכת לתסכול שכזה. אבל ברור גם שהאתרים שאליהם מביא אותנו דה מסטר הם על פי רוב אתרים של נועם, של יופי ושל קורת רוח, שעוצבו על ידו ולפי טעמו; הסכנה האורבת לפתחו היא זחיחות הדעת ולא ההתגרדות בחרס. לגזביה דה מסטר אין אמנם עוד מולדת, אבל דומה כי יש לו "חדר משלו" שבו הוא נמצא בהחלט "בבית". בחברתו אנחנו רחוקים מרחק רב מאנטי-גיבוריהם של בקט ופינטר, מולוי הגר "עכשיו" בחדרה של אמו או בֶּרט, דייר "החדר".

וברור גם דבר נוסף: גזביה דה מסטר אינו שייך לאף אחד משני הסוגים של מסַפר עממי שעליהם כתב בנימין. הוא אינו מי "שבא מרחוק" להרחיב את אופקיה של קהילה יושבת בית, ועוד פחות מזה מי "שנשאר בארץ ובקי בסיפוריה ובמסורותיה." הוא אינו מספר עממי, כי אם אינדיבידואליסטי, ספרותי ומודרני.

ושמא אף פוסטמודרני? בגיליון של הניו יורקר מה-24.4.2006 מופיע טקסט מאת ג'ונתן סטרן שכותרתו "מדריך לוֹנלי פְּלאנט לדירתי". זהו פרק הפתיחה:

אוריינטציה
המרחב העצום הלא-מרוהט של דירתי עשוי להרתיע במבט ראשון, והתקשורת עם אוכלוסייתה, המונה נפש אחת, קשה. אחרי מעבר המכס, רואים שטח גדול ובצדו השמאלי - ספה. חלק ניכר מן "הצפייה בטלוויזיה" בדירתי מתרחש כאן, וכך גם ההתמזמזות הלא-תכופה-ביותר עם בחורה (ראו "חגיגות"). בצפון מצוי אזור האוכל, על שלל קופסאות הדגנים הצבעוניות והאנטוחיטוס, או "הגחמות הקטנות".

נקודות ציון בחייו של גזביה דה מסטר

1763 גזביה דה מסטר נולד בעיר שאמברי אשר בסבויה
          שהשתייכה באותה עת לממלכת סרדיניה.
1781 התגייס ליחידת חי"ר צבא הסַרְדי.
1784 עזב את שאמברי עם יחידתו לאיטליה.
1787 מוצב בעיר טורינו.
1790 נידון לשישה שבועות ריתוק לחדרו וכותב את "מסע סביב חדרי".
1793 הרפובליקה הצרפתית הצעירה סיפחה את חבל סבויה לצרפת.
          גזביה דה מסטר משתתף באופנסיבה הסַרְדית נגד הפולש הצרפתי.
1795 "מסע סביב חדרי" הובא לדפוס על ידי ז'וזף דה מסטר,
          אחיו של המחבר, וראה אור בלוזאן.
1799 נסע לרוסיה.
1800 התיישב במוסקבה והתגייס לצבא הרוסי כקצין.
1802 קיבל דרגת רב-סרן בצבא הרוסי.
1805 עבר להתגורר בסנט-פטרבורג שם שרת אחיו
          כשגריר ממלכת סרדיניה מזה שנתיים.
1809 הועלה לדרגת קולונל (אלוף-משנה).
1810 נטל חלק פעיל בפעולות הצבאיות לדיכוי המרידות האנטי-רוסיות בקווקז.
          נפצע והועלה לדרגת גנרל.
1812 הדפסה מחודשת של "מסע סביב חדרי" בעריכת ז'וזף דה מסטר.
1814 השתתף בקרבות נגד הצבא הצרפתי הפולש.
1816 השתחרר מהצבא.
1825 קובץ יצירותיו ראה אור לראשונה בפריס וזכה לביקורות טובות.
1838-1826 התגורר באיטליה, בעיקר ברומא ובנפולי.
1839-1838 עבר להתגורר בפריס, שם ראתה אור מהדורה מחודשת של מכלול יצירותיו.
1839 שב לסנט-פטרבורג. עוסק בציור, בקריאה ובלימודי מדעים.
1852 גזביה דה מסטר מת בסנט-פטרבורג בגיל שמונים ותשע.

© כל הזכויות שמורות לנהר ספרים הוצאה לאור

מסע סביב חדרי - גזביה דה מסטר
Voyage autour de ma chambre - Xavier de Maistre


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *