Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים ביוני 2007       חזור

חף מפשע
מאת: ג'ון גרישם
The Innocent Man - John Grisham

ההוצאה:

מודן

אנו סומכים על אנשי החוק שינהגו בהגינות. למדו אותנו שאדם הוא בחזקת חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. אנו מאמינים שעל כס המשפט יושבים שופטים האמונים על מלאכתם. במותחן מטלטל ומעורר ספקות מביא ג`ון גרישם את סיפורם האמיתי של שני ידידים, שהואשמו ברצח על לא עוול בכפם.

ב- 1982 נאנסה ונרצחה בעיירה קטנה בארצות-הברית מלצרית בת עשרים ואחת. במשך חמש שנים לא הצליחה המשטרה לפענח את הפשע.

מסיבות שלא התבהרו מעולם, בחרו חוקרי המשטרה לזנוח כיווני חקירה מתבקשים ולמקד את החשדות ברון ויליאמסון, שחקן בייסבול לשעבר, ובידידו דניס פריץ,

חף מפשע
שתפו אותי

השניים נעצרו ב-1987 והואשמו ברצח שדינו מוות. בהיעדר כל ראיות ממשיות שיקשרו אותם לפרשה, לא בחלה המשטרה בשום אמצעים כדי לטפול עליהם את האשמה מהודאות מופרכות וסותרות שהוצאו מהם בכפייה ועד הסתמכות על ראיות לא מהימנות.

בהליך מסמר שיער שנראה כלקוח מסרט אימה, נידון דניס למאסר עולם ורון נשלח לאגף הנידונים למוות. אופן ניהול הליכי החקירה והמשפט, לא יכול להותיר רושם אחר:זה יכול לקרות לכל אחד.

חף מפשע מאת ג'ון גרישם בהוצאת מודן, מאנגלית: בן ציון הרמן, 328 עמודים.

חף מפשע, פרק 1 | ג'ון גרישם
שרשרת ההרים של דרום־מזרח אוקלהומה משתרעת מנורמן עד ארקנסו, וניכר בה רק שמץ מהמצבורים הענקיים של נפט גולמי שנחבאו תחתיה פעם. כמה מתקני קידוח ישנים זרועים פה ושם במרחבי הנוף. הפעילים שבהם עדיין משמיעים טרטור קולני, שואבים כמה גלונים עם כל סיבוב איטי, וגורמים לעוברי האורח לתהות אם המאמץ שווה בכלל. רבים כבר ויתרו והם ניצבים בלא תנועה בלב השדות, כתזכורות מחלידות לימי התהילה שהיו רוויים בבארות נפט מתפרצות, במחפשי נפט ובמתעשרים בן לילה.

כמה מתקני קידוח כאלה עדיין פזורים באדמות החוות סביב עָדָה, עיירת נפט ישנה המונה שישה־עשר אלף תושבים, ובה מכללה ובית־משפט מחוזי. אבל מתקני הקידוח האלה בטלים ממעש - הנפט כבר לא זורם בעורקיהם. בימים אלה הכסף באזור מגיע מעבודה לפי שעות בבתי־חרושת, במפעלי מספוא לבהמות ובחוות פקאנים.

מרכז העיירה הוא מקום הומה אדם ורוחש פעילות. אין ברחובה הראשי מבנים שאינם מאוכלסים או כאלה שפתחיהם חסומים בקרשים. בעלי העסקים שורדים, אם כי רבים מבתי העסק עברו לפאתי העיירה. בתי־הקפה עמוסים בשעת הצהריים.

בית־המשפט של מחוז פונטוטוק ישן ודחוס בעורכי־דין ובלקוחותיהם. סביבו אפשר למצוא, כמו בדרך כלל, תערובת של בניינים מחוזיים ומשרדי עורכי־דין. בית־הכלא - מקלט פצצות שטוח ונטול חלונות - נבנה מסיבה שאיש אינו זוכר על מדשאת בית־המשפט. מכת המתאמפטמין אחראית לכך שהוא נשאר מלא.

בקצהו של הרחוב הראשי ממוקם הקמפוס של אוניברסיטת איסט־סנטרל, שמאכלס ארבעת אלפים סטודנטים, רבים מהם אינם תושבי העיירה. המכללה מפיחה חיים בקהילה הודות לאספקה טרייה של צעירים ופקולטה שמוסיפה גיוון לדרום־מזרח אוקלהומה.

מעט דברים חומקים מעינו הפקוחה של ה'עדה איבנינג ניוז', עיתון יומי תוסס ובועט שמסקר את המתרחש באזור ועמל קשה להתחרות ב'אוקלהומן', העיתון הגדול במדינה. בדרך כלל חדשות העולם וידיעות כלל־ארציות מופיעות בעמוד הראשי. בעמודים הפנימיים מודפסות קודם כול חדשות המדינה והמחוז, ואז הידיעות החשובות באמת - אירועי ספורט תיכוניים, פוליטיקה מקומית, לוחות זמנים קהילתיים ומודעות אבל.

באנשי עדה ובמחוז פונטוטוק אפשר למצוא מזיגה נעימה של בני עיירה דרומיים ואנשי מערב עצמאיים. מקור המבטא של אנשי המקום במזרח טקסס או בארקנסו, והוא משופע בהיגויים מתמשכים. זאת ארצם של בני הצ'יקסה. באוקלהומה יש יותר אמריקאים ילידים מאשר בכל מדינה אחרת, ואחרי מאה שנים של חיים בצוותא דם אינדיאני זורם בעורקיהם של רבים מהלבנים במקום. הדימוי הבעייתי דועך במהירות; אדרבה, כיום יש גאווה במורשת.

נוכחותה של הדת מורגשת בעדה מאוד. יש בעיירה חמישים כנסיות מתריסר זרמים בנצרות. כולן פעילות, ולא רק בימי ראשון. יש כנסייה קתולית אחת, ואחת לאפיסקופלים, אך אין בית־כנסת בעיירה. רוב התושבים הם נוצרים, או כך הם מעידים על עצמם, ומכל אדם מצפים להשתייך לכנסייה כלשהי. מעמדו החברתי של אדם נקבע במקרים רבים לפי שיוכו הדתי.

מאחר שיש בה שישה־עשר אלף תושבים, עדה נחשבת גדולה יחסית לאוקלהומה, שהיא מדינה כפרית ברובה, ויש בה הרבה מפעלים ורשתות זולות. היא משמשת מרכז תעסוקה וקניות לכמה וכמה מחוזות סמוכים. העיירה שוכנת מאה ושלושים קילומטר דרומית־מזרחית לאוקלהומה־סיטי, ושלוש שעות נסיעה צפונית לדאלאס. נדמה שכולם מכירים מישהו שעובד או חי בטקסס.

עסקי הסוסים הם מקור ראשון במעלה לגאוותם של תושבי עדה. כמה ממיטב הסוסים הגזעיים גדלים בחוות ההרבעה שלה. וכש"הפומות" של תיכון עדה מנצחים באליפות המדינה בפוטבול, בני העיירה מתהלכים בגאווה במשך שנים.

המקום ידידותי, התושבים פונים לזרים, ותמיד משוחחים אלה עם אלה, ולהוטים לעזור לכל מי שזקוק לכך. ילדים משחקים במדשאות קדמיות מוצלות, הדלתות פתוחות במשך היום, צעירים נוסעים בלילה במכוניותיהם ומחפשים הרפתקאות.

אלמלא שני מקרי רצח ידועים לשמצה בשנות השמונים המוקדמות, היתה עדה נותרת הרחק מאורות הזרקורים. ומבחינת האנשים הטובים של מחוז פונטוטוק זה היה בסדר גמור.

כאילו נשמעו לצו עירוני לא כתוב נדחקו כל מועדוני הלילה והברים בעדה לפאתי העיירה, כדי להרחיק את האספסוף ואת מעלליו הקולניים מאזרחיה המהוגנים. מועדון 'קוצ'לייט' היה אחד מאותם מקומות, מבנה מתכתי דמוי מאורה ובו תאורה גרועה, בירה זולה, תיבות נגינה חורקות, להקה בערבי סוף השבוע, רחבת ריקודים, ובחוץ מגרש חניה רחב ידיים מחצץ שבו מספר הטנדרים המאובקים החונים עלה על מספרן של המכוניות הרגילות. לקוחותיו הקבועים היו כצפוי פועלים מהמפעלים שרצו ללגום משהו לפני שובם הביתה, נערים כפריים בחיפוש אחר בידור ושעשוע, בליינים בשנות העשרים המוקדמות שלהם וקהל שבא להאזין להופעות. הזמרים וינס גיל ורנדי טראוויס עברו שם בשלב מוקדם בקריירה שלהם.

זה היה מקום פופולרי והומה אדם, שעבדו בו לא מעט ברמנים, שומרי־סף ומלצריות במשרה חלקית. אחת מהן היתה דבי קרטר, נערה מקומית בת עשרים ואחת, שסיימה את תיכון עדה כמה שנים קודם לכן ונהנתה מחיי הרווקות. היו לה עוד שתי משרות חלקיות, ומפעם לפעם גם עבדה כשמרטפית. היתה לה מכונית משלה, והיא התגוררה לבדה בדירת שלושה חדרים מעל מוסך ברחוב שמונה, לא רחוק מאוניברסיטת איסט־סנטרל. היא היתה נערה יפה, כהת שיער, דקת גזרה, אתלטית, פופולרית בקרב הבנים ועצמאית מאוד.

אמה, פֵּגי סְטִילְוֶול, דאגה שהיא מבלה יותר מדי בקוצ'לייט ובמועדונים נוספים. היא לא חינכה את בתה כך. למעשה, דבי גדלה בכנסייה. אבל אחרי התיכון התחילה לבלות במסיבות ולחזור מאוחר בלילה. פגי התנגדה, והן הרבו לריב על אורח החיים החדש שלה. דבי גמרה אומר בליבה להיות עצמאית. היא מצאה דירה ועזבה את הבית, אך נותרה קרובה מאוד לאמה.

בליל ה-7 בדצמבר 1982 עבדה דבי בקוצ'לייט, הגישה משקאות ועקבה אחר השעון. זה היה ערב עם עבודה מועטה, והיא שאלה את הבוס שלה אם תוכל להשתחרר מהמשמרת ולבלות עם כמה ידידים. הוא לא התנגד, ועד מהרה התיישבה לשתות עם ג'ינה וְיֶיטַה, חברה טובה מהתיכון, וכמה חברים נוספים. גְלֶן גוֹר, ידיד נוסף מהתיכון, עבר במקום והזמין את דבי לרקוד. היא נענתה לו, אבל באמצע השיר עצרה פתאום והתרחקה מגור בכעס. אחר כך, בשירותי הנשים, העירה שהיא תרגיש בטוחה יותר אם אחת מחברותיה תבלה את הלילה בדירתה, אך לא אמרה מה מדאיג אותה.

המועדון החל להיסגר מוקדם, בסביבות חצות וחצי, וג'ינה וייטה הזמינה כמה מבני החבורה לעוד משקה בדירתה. רובם נענו ברצון, אבל דבי היתה עייפה ורעבה ורצתה לחזור לביתה. הם יצאו בעצלתיים מן המועדון, בלי להיחפז לשום מקום.

כמה אנשים ראו את דבי במגרש החניה מפטפטת עם גלן גור בזמן שהמועדון סגר את שעריו. טומי גְלוֹבֶר הכיר את דבי היטב, כיוון שעבדו יחד במפעל זכוכית מקומי. הוא הכיר גם את גור. כשנכנס לטנדר שלו ראה את דבי פותחת את דלת הנהג של מכוניתה. גור הופיע לפתע, הם דיברו כמה שניות, והיא הדפה אותו מעליה.

מייק וטֵרי קַרְפֶּנְטֵר עבדו בקוצ'לייט, הוא כשומר, היא כמלצרית. הם עברו על פני דבי בדרכם למכונית שלהם. היא ישבה במושב הנהג ודיברה עם גלן גור, שעמד ליד הדלת שלה. הקרפנטרים נופפו לשלום והמשיכו ללכת. חודש קודם לכן אמרה דבי למייק שהיא פוחדת מגור בגלל המזג שלו.

טוני רֵמְזִי עבדה במועדון כמצחצחת נעליים. עסקי הנפט עדיין שיגשגו באוקלהומה ב-1982, והיו עוד נעליים מהודרות רבות בעדה. מישהו היה צריך לצחצח אותן, וכך טוני הרוויחה מעט כסף שהיתה זקוקה לו. היא הכירה את גור היטב. כשטוני יצאה באותו לילה, היא ראתה את דבי יושבת במושב הנהג במכוניתה. גור היה בצד האחר, ליד מושב הנוסע, רוכן פנימה מבעד לדלת הפתוחה. הם ניהלו מה שנראה כשיחה תרבותית. הכול נראה כשורה.

גור, שלא היתה לו מכונית, הגיע למועדון עם מכר בשם רון וֶסְט בסביבות 23:30. וסט הזמין בירה והתרווח בניחותא בכיסאו בזמן שגור הסתובב בין האנשים. היה נדמה שהוא מכיר את כולם. כשהודיעו על סגירת המועדון, שאל וסט את גור אם הוא עדיין זקוק להסעה. כן, אמר גור, ווסט יצא למגרש החניה לחכות לו. אחרי כמה דקות הופיע גור בבהילות ונכנס למכונית.

הם היו רעבים והחליטו לנסוע לבית־קפה במרכז העיירה שנקרא 'ואפלר', שם הזמינו ארוחת בוקר מהירה. וסט שילם בעד הארוחה, כשם ששילם בעד המשקאות בקוצ'לייט. הוא התחיל את הלילה ב'הרולדס', מועדון אחר שהלך אליו לחפש כמה עמיתים לעבודה. במקום זה נתקל בגור, שעבד שם לפעמים כברמן וכתקליטן. השניים בקושי הכירו זה את זה, אבל כשגור ביקש הסעה לקוצ'לייט, וסט לא היה יכול לסרב.

וסט היה נשוי באושר והיו לו שתי בנות קטנות, הוא לא נהג לבלות בברים בשעות מאוחרות. הוא רצה לנסוע הביתה, אך מצא את עצמו תקוע עם גור, שנעשה יקר יותר משעה לשעה. כשיצאו מן הקפה שאל וסט את הנוסע שלו לאן הוא רוצה לנסוע. לבית אמו, אמר גור, ברחוב אוק, כמה רחובות צפונה. וסט הכיר את העיירה היטב ופנה לשם, אך לפני שהגיעו לרחוב אוק חזר בו גור פתאום. אחרי שנסע עם וסט כמה שעות רצה ללכת ברגל. בחוץ שרר קור עז ונשבה רוח פראית. חזית קרה הגיעה לעיירה.

הם עצרו ליד הכנסייה הבפטיסטית בשדרות אוק, לא רחוק מהמקום שבו אמר גור שאמו גרה. הוא יצא החוצה, הודה לו על הכול, והתחיל ללכת מערבה.

הכנסייה הבפטיסטית היתה במרחק קילומטר וחצי בערך מדירתה של דבי קרטר.

אמו של גור חיה למעשה בצידה האחר של העיירה, לא קרוב לכנסייה כלל. בסביבות 2:30 באותו לילה היתה ג'ינה וייטה בדירתה עם כמה ידידים, כשקיבלה שתי שיחות טלפון חריגות, שתיהן מדבי קרטר. בשיחה הראשונה ביקשה דבי מג'ינה לבוא לאסוף אותה כי מישהו, מבקר, נמצא בדירתה וגורם לה אי-נוחות. ג'ינה שאלה, מי זה, מי נמצא שם? השיחה נקטעה על ידי קולות דיבור עמומים ורחשי מאבק על השימוש בטלפון. ג'ינה היתה מודאגת בצדק וחשבה שהבקשה מוזרה. לדבי היתה מכונית משלה, אולדסמוביל 1975, והיא היתה ניידת. בזמן שג'ינה התארגנה בחיפזון לצאת מדירתה, צילצל הטלפון שוב. זאת היתה דבי. היא אמרה שהיא חוזרת בה, הכול בסדר אצלה, אין צורך לטרוח. ג'ינה שאלה שוב מי המבקר, אך דבי החליפה נושא ולא מסרה את שמו. היא ביקשה מג'ינה להתקשר אליה בבוקר להעיר אותה כדי שהיא לא תאחר לעבודה. גם זאת היתה בקשה מוזרה, דבי מעולם לא ביקשה זאת קודם לכן.

ג'ינה התחילה לנסוע לשם בכל זאת, אך נמלכה בדעתה. היו לה אורחים בדירה. השעה היתה מאוחרת מאוד. דבי קרטר יכלה לדאוג לעצמה, וחוץ מזה, אם היה גבר בחדרה, ג'ינה לא רצתה להפריע. ג'ינה הלכה לישון ושכחה להתקשר לדבי כעבור כמה שעות.

בסביבות 11:00 בבוקר ה-8 בדצמבר עברה דונה ג'ונסון לומר שלום לדבי. השתיים היו חברות טובות בתיכון, לפני שדונה עברה לשאוני, מרחק שעה נסיעה. היא הגיעה לביקור של יום בעיירה במהלכו תיכננה לפגוש את הוריה וכמה מחבריה. כשעלתה במדרגות החיצוניות הצרות לדירת המוסך של דבי, האטה כשנוכחה שהיא דורכת על שברי זכוכיות. החלון הקטן בדלת היה שבור. המחשבה הראשונה שעלתה במוחה היתה שדבי ננעלה מבחוץ ונאלצה לשבור את החלון כדי להיכנס. דונה הקישה על הדלת. לא נשמעה כל תשובה. ואז שמעה מוזיקה מהרדיו שבפנים. כשסובבה את הידית גילתה שהדלת לא נעולה. אחרי צעד אחד מייד הבינה שמשהו לא בסדר.

הסלון הקטן היה הפוך לגמרי - כריות ספה זרוקות על הרצפה, בגדים מפוזרים בכל מקום. על הקיר מימין כתב מישהו בנוזל אדמדם כלשהו את המילים "ג'ים סמית הבא בתור למות".

דונה צעקה את שמה של דבי. כל תשובה לא נשמעה. היא כבר ביקרה בדירה בעבר ולכן נעה במהירות לחדר השינה, עדיין קוראת לחברתה. המיטה הוזזה, נעקרה ממקומה, וכל המצעים נתלשו. היא ראתה כף רגל, ואז על הרצפה מעברה האחר של המיטה ראתה את דבי - שרועה על בטנה, עירומה, מגואלת בדם, ועל גבה כיתוב כלשהו.

דונה קפאה במקומה באימה, היא נשארה נטועה במקומה, בוהה בחברתה ומחכה שתשוב לנשום. אולי זה רק חלום, קיוותה. היא נסוגה ונכנסה למטבח, ושם, על שולחן לבן קטן, הבחינה במילים נוספות שהרוצח שירבט. הוא עדיין עלול להיות פה, חשבה לפתע, ויצאה במרוצה למכוניתה. היא נסעה במהירות לחנות מכולת בהמשך הרחוב, שם מצאה טלפון והתקשרה לאמה של דבי.

פגי סטילוול שמעה את המילים, אך לא היתה מסוגלת להאמין. בתה שוכבת על הרצפה עירומה, מדממת, לא זזה. היא אמרה לדונה לחזור על דבריה, ואז רצה למכוניתה. המצבר לא הניע. מאובנת מפחד רצה בחזרה פנימה והתקשרה לצ'רלי קרטר, אביה של דבי ובעלה לשעבר. הוריה של דבי עברו כמה שנים קודם לכן תהליך גירושים קשה, והשניים בקושי דיברו.

איש לא ענה בדירתו של צ'רלי קרטר. פגי התקשרה לידידה בשם קרול אדוארדס שגרה מול דבי, אמרה לה שמשהו נורא קרה וביקשה ממנה לרוץ לבדוק מה קורה עם בתה. אחר כך חיכתה וחיכתה. בסופו של דבר התקשרה שוב לצ'רלי, והוא ענה.

קרול אדוארדס חצתה בריצה את הרחוב לדירתה של דבי והבחינה בזכוכית השבורה ובדלת הכניסה הפתוחה. היא נכנסה פנימה וראתה את הגופה.

צ'רלי קרטר היה בנאי רחב חזה שעבד מפעם לפעם כשומר בקוצ'לייט. הוא נכנס לטנדר שלו ושעט לדירתה של בתו, כשבדרך עולות במוחו מחשבות קשות. המראה שנתגלה במקום היה גרוע יותר משהיה יכול לשער בדמיונו.

כשראה את גופתה, קרא פעמיים בשמה. הוא כרע לצידה והרים בעדינות את כתפה כדי לראות את פניה. מטלית רחצה ספוגת דם היתה תחובה בפיה. הוא היה בטוח שבתו מתה, אך בכל זאת חיכה, מקווה לאות חיים כלשהו. כשזה לא הגיע, קם לאיטו על רגליו והביט סביבו. המיטה הוזזה ממקומה, נדחפה הרחק מן הקיר, לא היו עליה מצעים, החדר היה מבולגן כולו. היה ברור שהתנהל שם מאבק. הוא פנה לעבר הסלון וראה את המילים על הקיר, ואז ניגש למטבח והביט סביבו. עכשיו זאת היתה זירת פשע. צ'רלי טמן את ידיו בכיסיו ויצא החוצה.

דונה ג'ונסון וקרול אדוארדס עמדו בחוץ ליד הדלת, בוכות ומחכות. הן שמעו את צ'רלי נפרד לשלום מבתו ואומר לה כמה צר לו על מה שקרה לה. כשיצא החוצה בצעדים כושלים, היו גם פניו שטופות דמעות.

"להתקשר לאמבולנס?" שאלה דונה.
"לא," אמר. "אמבולנס לא יעזור. תתקשרי למשטרה."

צוות האמבולנס הגיע ראשון, הם היו שניים. הם עלו במהירות במדרגות, נכנסו לדירה, ותוך שניות יצא אחד מהם החוצה והחל להקיא.

כשהבלש דניס סמית הגיע לדירה היתה הזירה בחוץ מלאה שוטרי מקוף, חובשים, סקרנים, ואפילו שניים מהתובעים המקומיים. כשהבין שאולי מדובר ברצח, תחם את האזור וסגר אותו מפני השכנים.

כפקד משטרה בעל ותק של שבע־עשרה שנים במשטרת עדה ידע סמית מה לעשות. הוא פינה את הדירה מאנשים, חוץ ממנו ובלש נוסף, ושלח את שאר השוטרים לרחבי השכונה, להקיש על דלתות ולאתר עדים. סמית נאבק לשלוט ברגשותיו. הוא הכיר את דבי היטב. בתו ואחותה הצעירה של דבי היו חברות. הוא הכיר את צ'רלי קרטר ואת פגי סטילוול, והתקשה להאמין שבתם שוכבת מתה על רצפת חדר השינה שלה. לאחר שהשליט סדר בזירת הפשע, התחיל לעבור על הדירה.

הזכוכיות ברחבת הכניסה הגיעו משמשה שבורה בדלת הכניסה, ושבריה היו מפוזרים בפנים ובחוץ. בסלון מצד שמאל ניצבה ספה וכריותיה היו מושלכות בחדר. לפניה מצא כותונת פלנל חדשה, התווית של חנות הכולבו עדיין מחוברת אליה. הוא בחן את המסר על הקיר ממול, וידע מייד שנכתב בלכת ציפורניים. "ג'ים סמית הבא בתור למות".

הוא הכיר את ג'ים סמית.

במטבח, על שולחן לבן קטן ומרובע, ראה עוד מסר, שנכתב מן הסתם בקטשופ - "אל תחפסו אותנו אדיף לכם". על הרצפה ליד השולחן ראה מכנסי ג'ינס וזוג נעליים. בקרוב ייוודע לו שדבי לבשה אותם בערב הקודם בקוצ'לייט.

הוא ניגש לחדר השינה. המיטה חסמה חלקית את הדלת. החלונות היו פתוחים, הווילונות מופשלים, והחדר היה קר מאוד. מאבק איתנים קדם למוות. הרצפה היתה מכוסה פריטי לבוש, סדינים, שמיכות, חיות פרווה. נדמה ששום דבר אינו במקומו. כשהבלש סמית כרע ליד גופתה של דבי, הבחין במסר שלישי מהרוצח. על גבה, במה שנראה כמו קטשופ יבש, נכתבו המילים "דיוק גראם".

הוא הכיר את דיוק גרהם.

מתחת לגופה היה חוט חשמל וחגורת בוקרים בעלת אבזם כסף גדול. השם "דבי" היה חרוט במרכזו.

בעוד השוטר מייק קיסווטר, גם הוא ממשטרת עדה, מצלם את הזירה, החל סמית לאסוף ראיות. הוא מצא שיער על הגופה, על הרצפה, על המיטה, על חיות הפרווה. הוא הרים בשיטתיות רבה כל שערה, שם כל אחת מהן בפתקית נייר מקופלת, כמו מנת הרואין קטנה, ותיעד בדיוק היכן מצא אותה.

הוא הרים בזהירות את המצעים המוכתמים בדם, ציפיות, שמיכות, חוט החשמל והחגורה, זוג תחתונים קרוע שמצא על רצפת חדר האמבטיה, כמה מחיות הפרווה, חפיסת סיגריות מרלבורו, פחית סבן־אפ ריקה, בקבוק שמפו מפלסטיק, בדלי סיגריות, כוס שתייה מהמטבח, הטלפון וכמה שערות שנמצאו תחת הגופה, וארז אותם בשקיות עם תגיות. עטוף בסדין ליד גופתה של דבי מצא בקבוק קטשופ מתוצרת 'דל־מונט'. גם אותו ארז בקפידה לבדיקה במעבדת הפשיעה של המדינה. המכסה היה חסר, אך מאוחר יותר ימצא אותו החוקר הרפואי.

כשסיים את איסוף הראיות החל הבלש סמית לחפש טביעות אצבעות, פעולה שביצע פעמים רבות בזירות פשע רבות. הוא איבק את שני צידי דלת הכניסה, את משקופי החלונות, את כל משטחי העץ בחדר השינה, את שולחן המטבח, את שברי הזכוכית הגדולים, את הטלפון, את קישוטי הצבע סביב הדלתות והחלונות, אפילו את מכוניתה של דבי שחנתה בחוץ.

גרי רוג'רס היה סוכן אגף החקירות של אוקלהומה (אח"א) והתגורר בעדה. כשהגיע לדירה בסביבות 12:30 קיבל תדרוך מדניס סמית. השניים היו חברים ועבדו יחד על פענוח פשעים רבים.

בחדר השינה הבחין רוג'רס במה שנראה ככתם דם קטן בחלק התחתון של הקיר הדרומי, קצת מעל פנל הרצפה וליד שקע חשמלי. הכתם נראה כטביעת כף יד. מאוחר יותר, אחרי הוצאת הגופה, ביקש מהשוטר ריק קרסון לחתוך ולהסיר מהקיר ריבוע טיח בגודל עשרה סנטימטרים ולשמר את טביעת הדם.

הרושם הראשוני של דניס סמית ושל גרי רוג'רס היה שמדובר ביותר מרוצח אחד. האנדרלמוסיה בזירה, היעדר סימני קשירה על מִפרקי ידיה וקרסוליה של דבי, הפציעה הקשה בראשה, מטלית הרחצה שנדחפה עמוק לפיה, החבורות על צידי גופה ועל זרועותיה, השימוש שנעשה כנראה בחוט החשמל ובחגורה - זה פשוט נראה כמו יותר מדי אלימות לרוצח אחד. דבי לא היתה קטנטונת - מטר שבעים וארבעה, חמישים ושמונה קילוגרם וחצי. היא היתה בחורה לוחמנית, ונאבקה בוודאי באומץ על חייה.

דוקטור לארי קרטמל, החוקר הרפואי המקומי, הגיע לבדיקה קצרה. חוות דעתו הראשונית היתה שסיבת המוות היא חניקה. הוא הורה לסלק את הגופה ושיחרר אותה לטום קריסוול, בעל בית־ההלוויות המקומי. היא נלקחה ברכב ההלוויות של קריסוול למשרד החוקר הרפואי של המדינה באוקלהומה־סיטי, לשם הגיעה ב-18:25, ואוחסנה ביחידת קירור.

הבלש סמית והסוכן רוג'רס חזרו למשטרת עדה וישבו זמן מה עם משפחתה של דבי קרטר. בעודם מנסים לנחם אותם, אספו שמות. חברים, חברים לשעבר, שותפים לעבודה, אויבים, בוסים לשעבר, כל מי שהכיר את דבי ועשוי לדעת משהו על נסיבות מותה. בזמן שהרשימה הלכה והתארכה, החלו סמית ורוג'רס להתקשר למכריה הגברים. הבקשה שלהם היתה פשוטה: בוא בבקשה לתחנת המשטרה ותן לנו טביעות אצבעות, דגימת רוק ודגימות שער ראש וערווה.

איש לא סירב. מייק קרפנטר, השומר בקוצ'לייט שראה את דבי במגרש החניה עם גלן גור בסביבות 00:30, היה אחד הראשונים שהתנדבו למסור עדות. טומי גלובר, עד נוסף למפגש של דבי עם גור, מיהר לספק דגימות.

בסביבות 19:30 ב-8 בדצמבר הופיע גלן גור במועדון הרולדס, שם היה אמור לתקלט ולעבוד בבר. המקום היה ריק כמעט, וכששאל מדוע הקהל דליל כל כך, סיפר לו מישהו על הרצח. רבים מהלקוחות, אפילו כמה מעובדי ההרולדס, זומנו לתחנת המשטרה למסור עדות וטביעות אצבעות.

גור מיהר לתחנה, שם ראיינו אותו גרי רוג'רס וד"ו ברט, שוטר משטרת עדה. הוא סיפר להם שהכיר את דבי קרטר מאז התיכון ושראה אותה בערב הקודם בקוצ'לייט.

זהו כל הדוח המשטרתי של הריאיון עם גור:

גלן גור עובד במועדון הרולדס כתקליטן. סוזי ג'ונסון סיפרה לגלן על דבי במועדון הרולדס בסביבות 19:30, 8.12.82. גלן למד עם דבי בבית־הספר. גלן ראה אותה ביום שני 6 בדצמבר במועדון הרולדס. גלן ראה אותה ב-7.12.82 בקוצ'לייט. הם דיברו על צביעת מכוניתה של דבי. לא סיפרה לגלן על בעיות כלשהן עם מישהו. גלן הגיע לקוצ'לייט בסביבות 22:30 עם רון וסט. עזב עם רון בסביבות 1:15. גלן לא היה בדירתה של דבי מעולם.

ד"ו ברט כתב את הדוח, בתוספת חתימתו של גרי רוג'רס כעד,
והדוח תויק עם עשרות אחרים.

גור שינה מאוחר יותר את גרסתו וטען שראה אדם בשם רון ויליאמסון מטריד את דבי במועדון בליל ה-7 בדצמבר. גרסה מעודכנת זאת לא זכתה לאישור מאיש. רבים מהנוכחים הכירו את רון ויליאמסון, שתיין בעל מוניטין ופה קולני. איש לא זכר שראה אותו בקוצ'לייט. למעשה, רוב העדים קבעו בפסקנות שהוא לא היה שם.

כשרון ויליאמסון נכח בבר, כולם ידעו שהוא שם.

מסיבה כלשהי, במהלך כל נטילת הטביעות ודגימות השיער ב-8 בדצמבר, נפל גור בין הכיסאות. הוא חמק מן המקום, או שפסחו עליו לנוחיותו הרבה, או שפשוט הזניחו אותו. תהיה הסיבה אשר תהיה, לא נלקחו ממנו טביעות אצבעות, וגם לא דגימות רוק ושיער.

יותר משלוש שנים וחצי יעברו לפני שמשטרת עדה תיטול לבסוף דגימות מגור, האדם האחרון שנראה עם דבי קרטר לפני הירצחה.

ב-15:00 למחרת, 9 בדצמבר, ביצע דוקטור פרד ג'ורדן, חוקר רפואי מטעם המדינה ופתולוג של המחלקה לזיהוי פלילי, נתיחה שלאחר המוות בגופתה של דבי קרטר. במקום נכחו החוקר גרי רוג'רס וג'רי פיטרס, אף הוא מאח"א, אגף החקירות של אוקלהומה.

דוקטור ג'ורדן, בעל ותק של אלפי נתיחות, קבע שמדובר בגופתה של נקבה, לבנה, צעירה, עירומה למעט זוג גרביים לבנים. צפידת המוות הושלמה, משמע שהיתה מתה לפחות עשרים וארבע שעות. לרוחב החזה שלה נכתבה במה שנראה כלכת ציפורניים אדומה המילה "תמותי". עוד חומר אדום, קרוב לוודאי קטשופ, נמרח על גופה, ועל גבה נכתב בקטשופ "דיוק גראם".

על זרועותיה, חזה ופניה, היו כמה חבורות קטנות. הוא הבחין בחתכים קטנים בתוך שפתיה. מטלית רחצה ירקרקה ספוגה בדם היתה תחובה עמוק בתוך גרונה ובולטת החוצה מבעד לפיה. הוא שלף אותה בזהירות. על צווארה בחצי עיגול היו חתכים וחבורות. הנרתיק שלה היה חבול. פי הטבעת שלה היה מורחב למדי. כשבדק אותו מצא דוקטור ג'ורדן מכסה מתכת קטן ומתברג של בקבוק קטשופ והוציא אותו.

הבדיקה הראשונית לא גילתה משהו בלתי צפוי - ריאות קרוסות, לב מורחב, כמה חבורות קטנות על הקרקפת, אך ללא פגיעות מוחיות תחתיהן.

כל הפציעות נגרמו בעודה חיה.

לא היו סימני קשירה על מִפרקי ידיה ועל קרסוליה. סדרת חבורות קטנות על אמות ידיה היתה קרוב לוודאי פצעי התגוננות. רמת האלכוהול בדמה בזמן המוות היתה נמוכה, 0.04. דגימות משטח נלקחו מפיה, מנרתיקה ומפי הטבעת שלה. בדיקות מיקרוסקופיות יגלו בהמשך נוכחות תאי זרע בנרתיק ובפי הטבעת, אך לא בפיה.

על מנת לשמר את הראיות גזז דוקטור ג'ורדן את ציפורניה, גירד דגימות קטשופ ולכת ציפורניים, הסיר בסירוק שערות ערווה וגזר קווצת שיער מראשה.

סיבת המוות היתה חנק, שנגרם על ידי שילוב של מטלית הרחצה שנדחפה לפיה והחגורה או חוט החשמל סביב צווארה.

לאחר שדוקטור ג'ורדן סיים את הנתיחה, צילם ג'רי פיטרס את הגופה ונטל טביעות מכל אצבעותיה ומכפות ידיה.

פגי סטילוול היתה נסערת עד כדי כך שלא יכלה לתפקד ולקבל החלטות. היא לא התעניינה מי מתכנן את ההלוויה או מה מתוכנן, כי היא לא התכוונה לקחת בה חלק. היא לא יכלה לאכול ולהתרחץ, ולא היתה מסוגלת לקבל את העובדה שבתה מתה. אחותה גלנה לוקס נשארה איתה ולקחה בהדרגה את העניינים לידיה. טקס ההלוויה תוכנן, ומשפחתה של פגי הודיעה לה בנימוס שמצפים ממנה להיות נוכחת.

בשבת, 11 בדצמבר, נערכה הלווייתה של דבי בבית־ההלוויות קריסוול. גלנה רחצה את פגי והלבישה אותה, ואחר כך הסיעה אותה לבית־ההלוויות והחזיקה את ידה לאורך כל הטקס.

באוקלהומה הכפרית בכל ההלוויות מוצב הארון כשהוא פתוח מתחת לדוכן הדרשות, כך שהמנוח גלוי לעין האבלים. הסיבות לכך לא ברורות ונשכחו עם השנים, אך התוצאה של עובדה זו היא רובד נוסף של יגון על הצער.

למראה דבי בארון הפתוח היה ברור לכול שהיא הוכתה. פניה היו חבולות ונפוחות, אך חולצה בעלת צווארון תחרה גבוה הסתירה את פצעי החניקה. היא נקברה במכנסי הג'ינס ובמגפיים האהובים עליה, בחגורת בוקרים רחבת אבזם ובטבעת יהלומים בצורת פרסה שאמה קנתה לה לחג המולד.

הכומר ריק סמרס ניהל את הטקס לפני קהל גדול. אחר כך, תחת מעטה פתיתי שלג קלים, נקברה דבי בבית־הקברות רוזדייל. היא השאירה אחריה הורים, שתי אחיות, שני סבים ושני אחיינים. היא היתה חברה בכנסייה בפטיסטית קטנה, שם הוטבלה בגיל שש.

הרצח זיעזע את עדה. אף על פי שלעיירה היה עבר עשיר של אלימות והרג, הקורבנות היו בדרך כלל בוקרים, הולכי בטל ודומיהם, גברים שאלמלא ספגו קליע, היו קרוב לוודאי מוצאים את מותם בדרך אחרת בטרם עת. אולם אונס ברוטלי ורצח אלים כזה של אישה צעירה היה מאורע מחריד, והעיירה תססה ורחשה רכילות, ספקולציות ופחדים. חלונות ודלתות ננעלו בלילות. מגבלות חמורות הוטלו על בני העשרה בערבים. אימהות צעירות השגיחו בשבע עיניים על ילדיהן כששיחקו במדשאות הקדמיות.

ובמועדונים ובברים לא דיברו כמעט על שום דבר אחר. היות שדבי הרבתה לפקוד אותם, רבים מהלקוחות הקבועים הכירו אותה. היא היתה עם לא מעט גברים במשך השנים, ובימים שאחרי מותה החוקרים ראיינו אותם. נמסרו שמותיהם של עוד ידידים, עוד מכרים, עוד חברים. עשרות ראיונות הניבו עוד שמות, אך לא חשודים של ממש. היא היתה נערה פופולרית מאוד, אהודה וחברותית, והיה קשה להאמין שמישהו ירצה לפגוע בה לרעה.

חוקרי המשטרה חיברו רשימה של עשרים ושלושה אנשים שהיו בקוצ'לייט ב-7 בדצמבר וראיינו את רובם. איש לא זכר שראה את רון ויליאמסון, אם כי רובם הכירו אותו.

ידיעות וסיפורים וזיכרונות על טיפוסים מוזרים זרמו לתחנת המשטרה. אישה צעירה בשם אנג'ליה נייל התקשרה לדניס סמית וסיפרה לו על מפגש שהיה לה עם גלן גור. היא ודבי קרטר היו חברות טובות, ודבי היתה משוכנעת שגור גנב את המגבים ממכוניתה. זה הפך לוויכוח מתמשך. היא הכירה את גור מהתיכון ופחדה ממנו. כשבוע לפני הרצח הסיעה אנג'ליה את דבי לבית שבו חי גור כדי להתעמת איתו על כך. דבי נכנסה לבית ושוחחה עם גור. כשחזרה למכונית, היא היתה כעוסה ומשוכנעת שהוא אכן גנב את המגבים. הן נסעו לתחנת המשטרה ודיברו עם שוטר, אך הדבר לא תועד בדוח רשמי.

משטרת עדה הכירה את דיוק גרהם ואת ג'ים סמית היטב. גרהם ניהל, יחד עם אשתו ג'וני, מועדון לילה משלו, מקום תרבותי למדי, שלא השלימו בו עם הפרות סדר. תגרות שיכורים היו אירוע נדיר, אך היתה זכורה אחת מכוערת במיוחד עם ג'ים סמית, בריון מקומי ועבריין שוליים. סמית השתכר והקים מהומה, וכשסירב לעזוב לקח דיוק רובה והבריח אותו מן המקום. הוחלפו איומים, ובמשך כמה ימים היתה האווירה במועדון מתוחה. סמית היה טיפוס שעלול לשוב עם רובה משלו ולהתחיל לירות לכל עבר.

גלן גור היה לקוח קבוע במועדון של דיוק עד שהחל לפלרטט יותר מדי עם ג'וני. כשחיזוריו נעשו תוקפניים במקצת, הדפה אותו מעליה, ודיוק לקח את העניינים לידיו. גור גורש מהמקום.

מי שהרג את דבי קרטר ניסה בגולמנות כלשהי להדביק את הרצח לדיוק גרהם ולהפחיד את ג'ים סמית בעת ובעונה אחת. סמית כבר ישב באותו זמן מאחורי סורג ובריח. הוא ריצה עונש מאסר בכלא של המדינה. דיוק גרהם הגיע לתחנת המשטרה וסיפק אליבי מוצק.

משפחתה של דבי קיבלה הודעה שעליהם לפנות את הדירה שהיא שכרה. אמה עדיין לא תיפקדה. דודתה גלנה לוקס התנדבה לבצע את המשימה הלא־נעימה. שוטר פתח את הדירה הנעולה, וגלנה נכנסה אליה לאט. דבר לא נלקח מאז הרצח, ותגובתה הראשונה היתה כעס טהור. היה ברור שהתנהל שם מאבק. אחייניתה נלחמה נואשות על חייה. איך מישהו היה יכול לפגוע בצורה אלימה כזאת בנערה כה יפה ומתוקה?

הדירה היתה קרה, ובאוויר עמד ריח לא נעים שהיא לא הצליחה לזהות. המילים "ג'ים סמית הבא בתור למות" היו עדיין על הקיר. גלנה הביטה באי-אמון בהודעתו המשורבטת בכתב מעוקם של הרוצח. זה לקח לו זמן, חשבה. הוא היה כאן זמן רב. אחייניתה מתה אחרי חוויה ברוטלית ממושכת. בחדר השינה ניצב המזרן שעון על אחד הקירות, ודבר לא נמצא במקומו. בארון הבגדים אף אחת מהשמלות והחולצות לא היו תלויות על הקולבים. למה הסיר הרוצח את כל הבגדים מהקולבים?

המטבח הקטן היה הפוך, אך לא נראו בו סימני מאבק. ארוחתה האחרונה של דבי כללה קרוקטים מתפוחי־אדמה, והשאריות היו מונחות על צלחת קרטון עם קטשופ. מלחייה ניצבה ליד הצלחת, על השולחן הלבן שדבי נהגה לאכול עליו את ארוחותיה. ליד הצלחת היתה עוד הודעה בוטה - "אל תחפסו אותנו אדיף לכם". גלנה ידעה שהרוצח השתמש בקטשופ לכמה מהודעותיו. היא היתה המומה מהמילים ומשגיאות הכתיב.

גלנה הצליחה להדוף את המחשבות הקשות והתחילה לארוז. במשך כשעתיים אספה וארזה בארגזים את הבגדים, הכלים, המגבות וכל השאר. השוטרים לא לקחו את כיסוי המיטה המוכתם בדם. דם היה עדיין על הרצפה. גלנה לא תיכננה לנקות את הדירה, רק לאסוף את חפציה של דבי ולהסתלק מהר ככל האפשר. אבל מאידך היא חשה אי נוחות, להותיר מאחוריה את מילותיו של הרוצח בלכת הציפורניים של דבי, כמו להשאיר למישהו אחר לנקות את כתמי הדם שלה מהרצפה.

גלנה חשבה לקרצף את הדירה, כל טפח ממנה, לסלק כל שריד מהרצח. אבל היא ראתה מספיק. בכל הנוגע למוות, היא הגיעה לקצה גבול היכולת שלה.

איסוף הראיות מהחשודים נמשך בימים שאחרי הרצח. עשרים ואחד איש בסך הכול מסרו טביעות אצבעות ודגימות שיער או רוק. ב-16 בדצמבר נסעו הבלש סמית והחוקר רוג'רס למעבדת הפשיעה של אח"א באוקלהומה־סיטי והפקידו את הראיות שנלקחו מזירת הפשע, יחד עם דגימות משבעה־עשר מהגברים.

ריבוע הטיח היה הראיה המבטיחה ביותר. אם טביעת הדם אכן הוטבעה על הקיר במהלך המאבק והרצח, ואם היא לא היתה של דבי קרטר, הרי היה בידי המשטרה קצה חוט שיוביל אותם בסופו של דבר לרוצח. סוכן אח"א ג'רי פיטרס בדק את הטיח והשווה אותו בזהירות לטביעות שלקח מדבי במהלך הנתיחה שלה. התרשמותו הראשונה היתה שהטביעות לא שייכות לדבי קרטר, אך הוא רצה לבדוק את זה שוב.

ב-4 בינואר 1983 הגיש דניס סמית למעבדה טביעות אצבעות נוספות. באותו יום נמסרו דגימות השיער מדבי קרטר ומזירת הפשע לסוזן לנד, מנתחת שיער באח"א. כעבור שבועיים נחתו עוד דגימות מזירת הפשע על שולחנה. אלה קוטלגו, התווספו לקודמותיהן, והונחו בשורה ארוכה כדי שלנד תבדוק ותנתח אותן באחד הימים. כעת היתה עמוסה בעבודה ונאבקה לסגור פיגור גדול בתיקים שהצטברו על שולחנה. כמו רוב מעבדות הפשיעה, לזו שבאוקלהומה לא היה מספיק כסף וכוח אדם, והיא היתה נתונה בלחץ אדיר לפענח פשעים.

בעודם ממתינים לתוצאות מאח"א, המשיכו סמית ורוג'רס להתחקות אחר הרמזים שהיו בידיהם. הרצח היה עדיין החדשות החמות ביותר בעדה, והתושבים תבעו את פענוחו. אבל אחרי שדיברו עם כל הברמנים והשומרים והחברים ואנשי הלילה, החלה החקירה לדשדש במקום. לא היה אף חשוד עיקרי. לא היו כל כיווני חקירה מובהקים.

ב-7 במרס 1983 ראיין גרי רוג'רס את רוברט ג'ין דתרג', תושב מקומי. דתרג' השלים לרצות לא מכבר מאסר קצר בכלא המחוזי של פונטוטוק על נהיגה בשכרות. הוא היה שותפו לתא של אדם בשם רון ויליאמסון, שנאסר אף הוא על נהיגה בשכרות. השמועה על רצח קרטר עשתה לה כנפיים בכלא, והתווספו לה שפע של תיאוריות פרועות על מה שקרה ולא מעט יומרות למידע פנימי. השותפים לתא דיברו על הרצח בכמה הזדמנויות, ולדברי דתרג', נדמה שהדיבורים האלה הטרידו את ויליאמסון. הם הרבו להתווכח ולריב, ולא פעם גם החליפו מהלומות. ויליאמסון הועבר עד מהרה לכלא אחר. דתרג' פיתח חשד מעורפל שלפיו רון היה מעורב ברצח באופן כלשהו, והציע לגרי רוג'רס שהמשטרה תתמקד בוויליאמסון כחשוד.

זאת היתה הפעם הראשונה ששמו של ויליאמסון עלה במסגרת החקירה. כעבור יומיים ראיינו החוקרים את נואל קלמנט, אחד האנשים הראשונים שנידבו טביעות אצבעות ודגימות שיער. קלמנט סיפר שרון ויליאמסון ביקר לאחרונה בדירתו, לכאורה כדי לחפש מישהו אחר. ויליאמסון נכנס בלי לדפוק בדלת, ראה גיטרה, הרים אותה והתחיל לדון עם קלמנט ברצח קרטר. במהלך השיחה אמר ויליאמסון שבבוקר אחרי הרצח, כשראה ניידות משטרה בשכונה שלו, חשב שהשוטרים באו לתפוס אותו. הוא הסתבך בצרות בטוּלְסַה, סיפר, וניסה להימנע מעוד צרות בעדה.

היה זה בלתי נמנע שהחוקרים ימצאו את דרכם אל רון ויליאמסון. מפליא שלקח להם שלושה חודשים להגיע אליו. כמה מהם, כולל ריק קרסון, גדלו איתו, ורוב השוטרים זכרו את רון מימי הבייסבול בתיכון. ב-1983 הוא עדיין היה השחקן מעדה שהגיע למקום הגבוה ביותר בליגה. כשחתם ב-1971 על חוזה באוקלנד אתלטיקס ניבאו לו רבים, כולל ויליאמסון עצמו, שהוא עשוי להיות מיקי מנטל הבא, השחקן הגדול הבא מאוקלהומה.

אבל קריירת הבייסבול היתה מאחוריו, והחוקרים הכירו אותו עכשיו כנגן גיטרה מובטל שחי עם אמו, שותה יותר מדי ומתנהג בצורה מוזרה.

היו מאחוריו כמה הרשעות על נהיגה בשכרות,
מעצר אחד על שכרות בפומבי ומוניטין רע מטולסה.

© כל הזכויות שמורות למודן הוצאה לאור

חף מפשע - ג'ון גרישם
The Innocent Man - John Grisham


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *