» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים בנובמבר 2007       חזור

בבל ושירים אפלים
מאת: מקסים גילן
Babel And Dark Poems - Maxim Ghilan

ההוצאה: ינשוף בבל ושירים אפלים - מכיל כ-20 שירים ופואמה אשר כתב מקסים גילן בשנים האחרונות לחייו. "בבל"- הפואמה המתפרסמת לראשונה בספר נכתבה ע"י גילן בשנים 1999-98 ועוסקת באהבתו של הכותב לשפה העברית. השירים המופיעים בספר נכתבו בשלב מאוחר יותר, בערוב ימיו - חלקם שורבטו בטוש שחור עבה ובאותיות גדולות בשל עיוורון חלקי בו לקה. "השירים שבספר נחלקים לשירה פוליטית חזקה, דבר שאפיין את גילן לאורך כל יצירתו. שירים אחרים עוסקים דווקא בפן האישי, האפל והמאגי בצל המוות. "ניכר בהם מצד אחד הייאוש הנורא והידיעה שאין מחר ומצד שני בולטת הרגשת השלמות של גילן בסוף הדרך", אומר יוסי גרנובסקי, עורך הספר, חברו הקרוב של גילן ושותפו בהוצאת כתב העת מטען.

מקסים גילן, משורר, סופר, מהפכן ולוחם חופש. נולד ב-1931 בעיר ליל שבצרפת, גדל בקטלוניה ועלה לישראל בגיל 14. בהיותו בן 8 נרצח אביו, שהיה סגן שר בממשלת קטלוניה המורדת, בידי חייליו של פרנקו.

עם עלותו לישראל התגייס לשורות הלח"י אך שינה כיוון כאשר ראה, בהיותו בכלא, כיצד סוהר יהודי ניצול שואה מענה אסיר ערבי. היה חבר בחבורה הספרותית "לקראת" אשר ניסתה לחולל מהפך ספרותי ותרבותי בשנות ה-60 המוקדמות ושעליה נמנו, בין השאר, גם יהודה עמיחי, אריה סיון, משה דור, נתן זך, פסח מיילין, משה בן שאול ועוד.

ייסד את כתב העת המיתולוגי "קילטרטן" אשר השתתפו בו מאיר ויזלטיר, יאיר הורוביץ, יוסף מונדי, יצחק דנציגר, יונה וולך - באחד משיריה הראשונים, ועוד סופרים, משוררים ויוצרים. יזם את הקמת כתב העת "אוגדן" שלימים הפך ל-"עכשיו".

במקביל לפעילותו הספרותית לא חדל לרגע מפעילותו הפוליטית ואף נכלא כאשר פרסם ללא אישור הצנזורה ידיעה על מעורבות המוסד הישראלי ברצח לוחם החופש המרוקני בן-ברקה. מיד לאחר מכן יצא מקסים גילן לפריז שם ייסד את העיתונים "במרחב" ו- PALESTINE & ISRAELאשר מומן ע"י מי שהיה בזמנו נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ד"ר נחום גולדמן.

מקסים גילן היה הישראלי הראשון שיצר קשר עם מנהיגי אש"ף ונפגש עם יאסר עראפת כ-40 פעם במאמציו להביא שלום ולשים סוף לסכסוך הישראלי-פלשתיני המתמשך ללא קץ. עקב מגעיו אלה עם מנהיגי אש"ף הוכרח להישאר בגלות פוליטית כ-23 שנים. חזרתו ארצה, בשנת 1993, התאפשרה לאחר התערבותה של השרה, דאז, שולמית אלוני ובהשתדלותם של סופרים ויוצרים מרכזיים ביניהם יורם קניוק, יגאל תומרקין, נתן זך ואחרים. כדרכו מאז ומתמיד, מיד עם חזרתו יצר מקסים קשר עם יוצרים צעירים הפועלים בתל אביב ובעיקר עם אנשי חבורת "עמדה", וייסד את כתב העת הפוליטי-ספרותי "מטען". כתב שירים, סיפורים ופובליציסטיקה. מקסים גילן נפטר בתל-אביב באפריל 2005 שנה לאחר זכייתו בפרס ראש הממשלה.

מספריו הבולטים של גילן: שירה - "גדר פרוצה", "חומות יריחו", "שֹהד", "מטח", "שירי מיפוי", "בבית קורֵס". פרוזה: "... וסיפורים אחרים" - ראה אור מעיזבונו הספרותי של הסופר בשנת 2006. עיון, חברה ופוליטיקה: "How Israel Lost Its Soul", "שיחות פלורנטין".

"בבל ושירים אפלים" בהוצאת ינשוף - פרסומים חדשים מעיזבונו של זוכה פרס רה"מ -המשורר והמהפכן מקסים גילן, ערך והביא לדפוס: יוסי גרנובסקי, עיצוב עטיפה: אסתי סגל, 109 עמודים.

בבל, ושירים אפלים: מבוא | יוסי גרנובסקי
שנתיים חלפו מאז המשורר, הסופר והעורך, מקסים גילן, הלך לעולמו, ב-2 לאפריל 2005, וקובץ שירים זה הינו הספר השני הרואה אור מתוך עיזבונו הספרותי. הספר הראשון מתוך העיזבון היה קובץ הסיפורים:"... וסיפורים אחרונים", שראה אור ב- 2006.

ספר שירים זה מאגד בתוכו את הפואמה "בבל" שנכתבה במהלך שנה אחת מינואר 98' עד פברואר 99', בתל-אביב ובפריס, וכן שירים שכתב בעיקר בשנתיים האחרונות לחייו, בתל-אביב. אלו אינם כל השירים שכתב בשנתיים אלו, אלא רק חלק מהם. אלו הם השירים שלהם קרא המשורר: "שירים אפלים".

כאשר מצאתי את מקסים גילן, מוטל מת וקר על הרצפה בדירתו השכורה ברחוב התלאביבי היפה הזה, ז'אן-ז'ורס, כבר ידעתי שמשימה חשובה הוטלה עליי: לאסוף את כתביו של המשורר, שלא פורסמו בחייו, ולהוציאם לאור. זאת לא הייתה משימה פשוטה כלל. בשנות-חייו האחרונות, למרות - ואולי כנגד - ההידרדרות במצבו הפיסי, והכלכלי, היה מקסים גילן פורה מאד. ניירות ופתקים לעשרות ולמאות, היו פזורים על פני הדירה כולה ולא רק על שולחנות העבודה - מקסים נהג לעבוד בין ארבעה שולחנות ארוכים שיצרו מעין מתחם מרובע, כאשר אחד השולחנות קצר יותר ואפשר פתח כניסה למתחם המבוצר שבתוכו נע מקסים משולחן לשולחן, כמצביא על כורסא עם גלגלים וכתב, פה בכתב-יד ושם למחשב שאת מסכו הגדיל באמצעות מכונה מיוחדת ולאותיות ענק, שכן ראייתו דעכה כמעט לגמרי.

את סיפוריו היה מקליט לרשם-קול, אבל את שיריו עדיין היה משרבט, בטוש שחור ובאותיות גדולות, על נייר. טוש שחור כזה, ופנקס, היו מונחים תדיר ליד מיטתו, כמו גם רשם-קול. כל פיסת-נייר, לא משנה גודלה או סוגה, הייתה ראויה למטרה זו של כתיבת שיר או רעיון. מצאתי שירים וקטעי-שירים על מפיות-נייר של בתי-קפה בהם ישב, והוא ישב בהרבה, על גזירי-קרטון, על דפים עם ובלי שורות, לבנים, צהובים וכתומים, ואפילו על גבי מעטפה לבנה גדולה, שפעם הכילה מאמר שנשלח לפרסום ב"מטען", מאת איש אקדמיה חשוב שלא אציין כאן את שמו, ולבסוף מצאה את ייעודה כשדה-קרב לשיר של גילן. מלאכת האיסוף והמיון נמשכה חודשים ארוכים.

בשנתיים האחרונות לחייו סיפר לי מקסים שהוא כותב שירים שאותם כינה: "שירים אפלים". הוא אומנם נהג להראות לי שירים שכתב, אבל אף-פעם לא היה מציין אם זה שיר "אפל" או אחר. ואני לא שאלתי. מבחינתי השיר יכול היה להיות שיר חזק, שיר טוב, או מעניין, אבל "אפל"...? מה זה?

לו ידעתי שיבוא יום ואצטרך להחליט איזהו שיר "אפל" ואיזה לא מבין השירים שהשאיר אחריו, וודאי שהייתי שואל אותו וגם דואג לסמן אותם, את השירים האפלים הללו, בסימן מיוחד. כעת, כשברור לי מכתובים שהשאיר אחריו, כי הבדיל שירים אלו מאחרים והתכוון להוציאם בקובץ נפרד תחת השם: "שירים אפלים", לא נותר לי אלא לנסות ולהתחקות אחר כוונתו הנסתרת ונותרתי גם אני קצת מגשש באפלה. היה נהיר לי ששמחים הם לא, השירים ה"אפלים" האלה. אך מה הם כן? מה הם?

ברטולד ברכט כתב באחד משיריו הקצרים:

"בַּיָּמִים הָאֲפֵלִים,
הַאִם גַּם אָז יוֹּשַר עוֹד ֹשִיר?
אָכֵן גַּם אָז יוֹּשַר עוֹד ֹשִיר.
עַל הַיָּמִים הָאֲפֵלִים."

מקסים גילן אהב את ברכט, מאד. הוא העריך אותו כמשורר פוליטי מצויין ואף התכתב עמו באחד משירי האהבה הנפלאים שכתב. האישי והפוליטי אצל מקסים, כמו אצל ברכט, כמו אצל כל משורר-אמת פוליטי, היו מיקשה אחת. מקסים הכיר היטב את שירתו של ברכט, יש להניח שגם במקור שכן הוא שלט היטב בגרמנית. את השיר הקצר הזה פרסמנו, מקסים ואני, על עטיפת אחד מגיליונות כתב-העת "מטען". האם אלו הם השירים "האפלים" של מקסים? השירים שעוסקים בימים האפלים?

וודאי שגם, אבל לא רק. שכן, אם בימים "אפלים" מהסוג שדיבר עליו ברכט עסקינן, אזי ידע מקסים ימים שכאלה במשך שנים רבות מאד, כולל 23 שנות גלות בהן שהה בפריס שאת מפתה שם, לצד מפת יפו ותל-אביב, על עטיפת ספרו "מיפוי" המאגד את שיריו עד שנת הוצאת הספר, 1994, שנה לאחר ששב מהגלות.

לא. לא אלו בלבד הם השירים "האפלים". האם ראייתו המתמעטת, והאפלה שסגרה והלכה עליו, הם שהולידו את השירים האפלים?

נראה שגם, אבל לא רק. ככל שהצטמצם העולם שסביבו כך גדל והלך עולמו הפנימי של המשורר. אפלה זו שאיימה לאפוף אותו לא הייתה המאפיין העיקרי של השירים "האפלים". אם כי, היא תרמה להם לא מעט.

מה הם, אם כך, אותם שירים "אפלים"?

מקסים גילן היה אדם מאמין. הוא לא היה אתיאיסט, כפי שאולי יהיו שיתפתו לחשוב. וודאי שלא מונותיאיסט. פתיחותם וסובלנותם של שבטי אפריקה התמימים, שהיו חביבים עליו, ושקיבלו את בן הנגר מנצרת כעוד אל שנוסף לשורת אליליהם הניצבת באוהלם, היו קרובים ללבו ואמונתו של מקסים אלף מונים משלוש הדתות המייחדות גם יחד. בין הניירות הרבים שאספתי מדירתו מצאתי שלושה גזרי ניר צהוב מהודקים בסיכה ועליהם את הכתוב הבא:

השבעה
"נוּר, תנשמת אהובה
שקולותיה מייסרים את
אמירי-הלילה

נור, תנשמת אכזרית המרטשת
עכברים ואהבות נואשות
נור, טורף מטריף
ומטורף בין פיו
הקמאי
נור, כל ניצב יהלום מקור
פלדה וקול מן
המעמקים.

נור, צלך על פני-ירח
בלילות שלפני גשם, על
רקיע כחול-קהה ( כך במקור)
ומהביל
נור, קראי את הקורבן
ותפול בזרועותי, מציד
אהבה, פרי-שבי."

כתוב מעין זה יכול היית למצוא על שולחנו של שמאן השבט, לו היה לו שולחן. אכן, מקסים גילן ראה עצמו כמשורר-שמאן. למילה "נביא" הוא וודאי היה מתקומם ומתנגד נחרצות, לכן לא אשתמש בה, אף שאני מתפתה לכך מאד. עד לפני אלף שנה המילה "משורר" בעברית הייתה נרדפת ל"נביא". אבל שיהיה "שמאן", כך עדיף.

גם התנשמת לא סתם מצאה את מקומה בשיר-השבעה הזה. עופות הלילה הטורפים היו חביבים על מקסים. הינשוף היה הטוטם שלו והוא אף מצא דמיון-מה בין תווי פניו לזה של העוף הלילי. האפלה, אם כן, או אם תרצו - המסתורין שבאפלה, לא היו זרים למקסים גילן. האפלה והמסתורין היו חלק בלתי-נפרד מהווייתו כאדם וכמשורר. אני מתפתה להאמין, כי בשנות-חייו האחרונות, במיוחד בשנתיים אלו בהן בקעו להם השירים האפלים, ושבהן חש את קצו הוודאי והמתקרב, שאב המשורר את שירתו האפלה גם מאותה ארץ-אופל שבשעריה עמד. הוא פנה לאובות כשם שבעלת-האוב קראה לאלוהים לעלות מן הארץ. האיש שצעד כל חייו לבדו, עתה, כשעמד בסוף הדרך, האמין בה יותר מתמיד ושירתו קיבלה ממד נוסף, חזק ובוטה, מצמרר, אפל.

הָחְלָטַתִי לכלול בקובץ את הפואמה "בבל", לצד השירים "האפלים", למרות שנכתבה כ-4 שנים לפניהם, נבעה מהקשרים העמוקים בין הפואמה לבין שירים אלה. מקסים גילן ראה את עצמו כוהן של השפה העברית.

למרות החלטתי שלא לפרסם מהעיזבון יצירות לא-גמורות, חרגתי מהחלטה זו באופן חד-פעמי וכללתי בקובץ שיר אחד אף שהיה ברור, מכתב-היד, שהמשורר לא סיים אותו. הטעמים להחלטתי זו נבעו בעיקר מאופיו ה"אפל" של השיר. את המקום בדף שהשאיר המשורר ריק, ומן הסתם התכוון להשלים אך לא הספיק, סימנתי בקווים מקווקווים כך שהקוראים יבחינו מיד באיזה שיר מדובר.

במקרה אחד בלבד לא הצלחתי לזהות מילה, אם בגלל הכתב המשובש או עקב טעות קולמוס שנפלה מלפני הכותב, ולא יכולתי בשום-פנים לשער את פירושה, ולכן השארתי את המילה כפי שנכתבה במקור כשהקפתי אותה בסוגריים מרובעים. גם כאן הקוראים יזהו את המקום על-נקלה.

כולי תקווה, קוראים יקרים, כי תדעו לקרוא גם בסימנים העמוקים יותר והנחבאים בשירים האפלים המוגשים לכם כאן בקובץ, שכן מקסים גילן, כפי שהוא עצמו כתב באחד מהשירים, השתייך לשבט "עושי-הסימנים".

בא לי למות | מקסים גילן

© כל הזכויות שמורות לינשוף הוצאה לאור

בבל ושירים אפלים - מקסים גילן
Babel And Dark Poems - Maxim Ghilan