Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים בינואר 2007       חזור

עושי הנפשות - עם פרויד לארץ ישראל 1948-1918
מאת: ערן רולניק
Freud in Zion: History of Psychoanalysis in Jewish Palestine/Israel 1918-1948 - Eran J. Rolnik

ההוצאה:

עם עובד

עושי הנפשות מספר את סיפור הגעתה של הפסיכואנליזה לארץ ישראל. במחקר פורץ דרך זה מתוארות השנים המעצבות של החברה הפסיכואנליטית הארץ-ישראלית, ונחשפות לראשונה התכתבויותיו של פרויד עם תלמידיו וקוראיו בארץ.

ערן רולניק משלב היסטוריה אינטלקטואלית בהיסטוריה חברתית ומשרטט את הביוגרפיה הקבוצתית של הפרוידיאנים הראשונים שהיגרו לפלשתינה.

בספר: פרדסן מפתח תקווה נוזף בזיגמונד פרויד על שבגד בקודשי ישראל. חבר קיבוץ מדווח לפרויד על יכולותיהם הטלפתיות של תושבי הארץ הערבים. ח"נ ביאליק מוחה על החיטוט הפרוידיאני ביצירתו. אנליטיקאי מרקסיסט מבקש לשחרר את ילדי הקיבוץ מהתסביך האדיפלי. פסיכואנליטיקאית מתבקשת להתייצב בפני ועדה שתבדוק אם חרגה מהפסיכואנליזה הקלסית.

עושי הנפשות - עם פרויד לארץ ישראל 1948-1918
שתפו אותי

עושי הנפשות יוצא עם הקוראים למסע היסטורי מרתק בין וינה, אודסה, ברלין, לונדון, ניו יורק, ירושלים ותל אביב, ומתחקה אחר המפגש בין האוטופיה הציונית הקולקטיביסטית לתפיסת האדם הפרוידיאנית הפסימית והאינדיבידואליסטית. המחבר מביא לראשונה את סיפורם של פסיכואנליטיקאים מהגרים, הן כסיפור של המשכיות המעיד על כוחה העל-תרבותי של הפסיכואנליזה, הן כסיפור של ניתוק דרמטי וכאוב מהמסורת המרכז אירופית. רולניק משחזר בספר את השיח הקליני והתרבותי שניהלו עם הפסיכואנליזה רופאים, פסיכולוגים, מחנכים, סופרים ופוליטיקאים כשהוא מתבסס על מאות מכתבים ותעודות שטרם ראו אור.

ד"ר ערן רולניק, פסיכיאטר, היסטוריון, מתרגם ועורך מדעי של רבים מחיבורי פרויד שראו אור בעברית. מתמחה במכון הישראלי לפסיכואנליזה ומלמד באוניברסיטת תל אביב.

עושי הנפשות - עם פרויד לארץ ישראל 1948-1918 מאת: ערן רולניק בהוצאת עם עובד, סדרת פסיכו אנליזה, עיצוב עטיפה: מאיה דבש, 335 עמודים.

מה בספר, תוכן העניינים:

פתח דבר
חלום יקר: מבוא

חלק א: התפרצות מינית של ההיסטוריה
פרק ראשון: מהפכה וחיי-יצר: האדם הפרוידיאני והאדם החדש של המהפכה הציונית
פרק שני: בעורף המהפכה: מיניות וינאית בביתניה עילית
פרק שלישי: פנטיות תלושה מהמציאות: פסיכואנליזה בין אוריינטליזם לציונות

חלק ב: איבדנו את ברלין
פרק רביעי: דירות ללא קירות: הפסיכואנליזה בגרמניה לאחר עלייתם של הנאצים לשלטון
פרק חמישי: קבוצות חדשות: ברלין בפלשתינה
פרק שישי: הגלות השלישית: וינה, לונדון או ניו-יורק
פרק שביעי: היסטוריה ותיאוריה: הגירה ונוירוזה

חלק ג: פסיכואנליזה תוצרת הארץ
פרק שמיני: מדע יהודי: הפסיכואנליזה והאוניברסיטה העברית
פרק תשיעי: פאן-סקסואליזם פרוידיאני: אדיפוס בקיבוץ
פרק עשירי: מן הספה ולחוץ: פסיכואנליזה ופדגוגיה
פרק אחד עשר: מדרש פסיכואנליטי: פרויד בעברית
פרק שנים עשר: נכסים רוחניים: משה האיש בפלשתינה פסיכואנליזה בציון: אחרית דבר

ביבליוגרפיה ומקורות
מפתח שמות ועניינים

חלום יקר: מבוא | ערן רולניק
ריכרד קרטהאוס, נוירולוג, פסיכואנליטיקאי, קצין רפואה בצבא הבריטי ואינטלקטואל יהודי ממרכז אירופה, ישב בשלושה בספטמבר 1945 במשרדו שבבית החולים הבריטי בלטרון וחש בושה על שנותר בחיים: "כמה חבל שאינני נמנה עם אותם לוחמי חופש המסוגלים ברגע של אמת להפנות את נשקם לעבר עצמם, או לבלוע את כמוסת הרעל שברשותם". עם דרכון פלשתיני בכיסו, מדי קצין בריטי לגופו ותפיסת עולם המבקשת למזג את כל הטוב שבמשנותיהם של זיגמונד פרויד וקרל מרקס, הוא נזכר בנסיבות בואו מברלין לארץ ישראל בשנת 1933.

ד"ר קרטהאוס הסוציאליסט, מומחה בעל שם עולמי לנוירוזות-קרב, נאלץ לפרוש מהחברה הפסיכואנליטית הברלינאית לאחר שיצא בגלוי נגד ההמשגה הדואלית של תיאוריית הדחפים הפרוידיאנית: הוא סרב להוסיף לתיאוריה את יצר המוות כבן זוגו המנוגד של יצר המין. במשך שנים האזין ד"ר קרטהאוס לחלומות של מטופליו, חקר את חיי הנפש הלא מודעים שלהם, ניסה להעלות לתודעתם את עולם ילדותם, סייע להם לראות כי הנוכחות החידתית של עברם בחיי היום יום שלהם מקשה עליהם את ההתמודדות עם תלאות המציאות.

עליית הנאצים לשלטון והפרידה מאירופה לא הפילו את רוחו. הוא היה שיכור מאושר, לא ידע את נפשו מרוב התרגשות. לרגע התפתה לשאול את עצמו איך קרה שאפילו ברנש מפוכח כמוהו, שיצק מים על ידיו של פרויד בוינה והכיר היטב את ההבדל בין מציאות לחלום, נשבה בחלום הציוני ושם פעמיו ל"ארץ המובטחת".

קרטהאוס קבע את מרפאתו בחיפה, "שם הייתי רשאי לרפא בגרמנית בתנאי שהשלט בחוץ ייכתב בעברית". כבר אז נדמה היה לו שסלידתם של בני היישוב ממנו ומאינטלקטואלים דוברי גרמנית עולה כמעט על סלידתם מהערבים, "תושביה האמיתיים של הארץ שאת נוכחותם כאן הסתירו מאיתנו הסתר היטב".

ד"ר ריכרד קרטהוס הוא הדמות המרכזית ברומן נשכח, חלום יקר, שארנולד צווייג החל בכתיבתו לאחר שהיגר מגרמניה לפלשתינה בשנות השלושים של המאה העשרים
(Zweig, 1962). צווייג מיהר לחזור לאירופה בתום המלחמה, וכאשר התפרסם הרומן בשנות השישים מקומו בפנתיאון הספרותי של הרפובליקה הדמוקרטית המזרח גרמנית כבר היה מובטח.

כמו רבים מסיפוריו, גם חלום יקר הינו רומן מפתח בעל מאפיינים אוטוביוגרפיים ואידאולוגיים. הוא מסכם את הפרק הציוני הקצר בחייו של הגיבור-המספר ומוקדש לשתי אהבותיו הגדולות של צווייג: סוציאליזם ופסיכואנליזה. בסיפור עלילותיו של קרטהאוס הביא צווייג לידי ביטוי תריסר שנות הכרות עם פרויד, התנסות אישית בפסיכואנליזה ואת המפגש שלו עם המהגרים שהגיעו לפלשתינה בחוסר כל אבל "עם פשר החלומות של פרויד ביד אחת והקפיטל של מרקס ביד שנייה" -
דימוי שחיים וייצמן נתן לו ביטוי כבר ב-1920.

ספר זה מתחקה אחר שורשיו ההיסטוריים והמנטליים של הדימוי ההיסטורי הזה. עניינו בהגירתה של הפסיכואנליזה ממרכז אירופה לארץ ישראל, בין השנים 1948-1918, הנחלתה והתקבלותה. כדרכם של נרטיבים בהיסטוריה של המדעים והרעיונות, גם המחקר הזה קושר בין התרחשויות אינטלקטואליות ותרבותיות לבין תהליכי שינוי פוליטיים וחברתיים.

יחסי הגומלין בין התרחשויות המתקיימות במרחבים נפשיים ומנטליים לבין מאורעות המתרחשים במרחב ההיסטורי הם יחסים חמקמקים. ההתחקות אחר הגירתו של רעיון והתקבלותה של תיאורייה מדעית אינה מתירה לפיכך הבניה של רצף כרונולוגי הדוק. אפשר לשחזר את ההיסטוריה של הפסיכואנליזה בארץ ישראל כפרק בהיסטוריה של התנועה והרעיון הפסיכואנליטיים וגלגוליהם במהלך המאה העשרים; ניתן גם להציג את השיח המקומי ברעיונותיו של פרויד כפרק בהתגבשותה של תרבות עברית ייחודית בארץ ישראל.

ואילו אנו נבקש לשלב בין שתי נקודות המבט הללו ולראות בקיומה של דיסציפלינה פסיכואנליטית בפלשתינה המנדטורית עדות נוספת לכך שההתיישבות היהודית המודרנית בארץ ישראל והתרבות העברית שהתפתחה לצדה, חרף זיקתן העמוקה ורבת התשוקה לזמנים היסטוריים קדומים, הן בראש ובראשונה פרק בהיסטוריה אירופית מודרנית.

שלושת חלקיו של הספר מייצגים את שלושת מעגלי ההקשרים הרחבים שמהם בחרתי להשקיף על שנותיה המעצבות של הפסיכואנליזה בארץ ישראל: הופעתה של הגרסה הציונית ל"אדם החדש" האירופי וזיקתה לתפישת האדם הפרוידיאנית, הגירתה של הפסיכואנליזה ממרכז אירופה למן עלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה, והתגבשותו של שיח פסיכואנליטי ארצישראלי למן הגעתם ארצה של האנליטיקאים המהגרים והקמתו של המכון הפסיכואנליטי בירושלים. החיבור יאפשר אפוא לקוראים להתוודע גם לפרקים בהיסטוריה של הפסיכואנליזה שזיקתם לפסיכואנליזה הארץ-ישראלית אינה מובנת מאליה.

כשם שלא יהיה זה נכון לספר את קורותיה של הפסיכואנליזה בארץ ישראל אך ורק בהסתמך על אבני הדרך המסורתיות של ההיסטוריוגרפיה הציונית, כך גם נמנעתי מלתחום את הנרטיב ההיסטורי בגבולותיה הגאוגרפיים של פלשתינה המנדטורית; הדיון עובר לעתים לצמתים רלוונטיים אחרים - גרמניה, רוסיה, בריטניה ואף ארצות הברית. מבנה זה אמור לאפשר ראייה השוואתית, אך הוא נועד בראש ובראשונה לשרת את אחד הטיעונים המרכזיים שלי, והוא שהמסע העקלקל אשר הביא את רעיונותיו של פרויד לפלשתינה החל אמנם בוינה הקיסרית במפנה המאה התשע עשרה, אך הוא עבר גם ברוסיה הקומוניסטית, בבריטניה האימפריאלית, ובברלין של רפובליקת ויימר ושל הרייך השלישי.

משנתו של זיגמונד פרויד שונה במידה רבה ממשנותיהם של הוגים דוגמת צ'רלס דרווין, פרידריך ניטשה או קרל מרקס, שחלחלו לתודעה של שכבות רחבות בתיווכם של סוכני ידע כאוניברסיטאות וכתבי עת מדעיים. פרויד נמנה עם הוגי הדעות שמיסדו את העיון במשנתם עוד בשלביה המוקדמים מחוץ למסגרות הדיסציפלינריות המקובלות. לאחר פרסום פירוש החלום (פשר החלומות; פרויד, 1900), שנחשב כמבשר המהפכה הפרוידיאנית בהבנת נפש האדם, עברה הפסיכואנליזה בתוך שנים ספורות תהליך מואץ של התגבשות והתמקצעות והפכה מהגות של אדם אחד לתנועה מדעית עולמית.

ניתן לומר כי חייה של הפסיכואנליזה התקיימו בו-זמנית בכמה מישורים: המישור התאורטי-מדעי, המישור הפוליטי-ארגוני והמישור האידאולוגי-תרבותי. למרות שכל אחד מן המישורים הללו ראוי לו שימוקם במעגל הקשרים היסטורי רלוונטי ביותר עבורו, ההבחנה ביניהם היא משימה קשה כאשר מדובר בשנים שבהן קשר גורדי, שאין לו אח ורע בהיסטוריה של המדעים והרעיונות, כובל את קורותיה של הדיסציפלינה הפסיכואנליטית לביוגרפיה של מייסדה.

אחד הצירים המרכזיים בהיסטוריוגרפיה של הפסיכואנליזה הוא שאלת תפיסתו העצמית היהודית של פרויד והשפעתה על תורתו. אך טבעי שחיבור המוקדש לפסיכואנליזה בארץ ישראל יציע דיון בשאלת זיקתה של האתניות היהודית לתופעה הפסיכואנליטית. את ההיסטוריונים של הפסיכואנליזה ניתן לחלק, בהקשר זה, ל"מקסימליסטים" אתניים, כאלה הרואים בתורתו של פרויד "מדע יהודי" או התגלמות של יהדותו, ול"מינימליסטים" אתניים, הדוחים מכול וכול את קיומו של ממד יהודי אינהרנטי בהתפתחות הפסיכואנליזה. ארוכה ופתלתלה במיוחד היא המסורת של המקסימליסטים האתניים.

היא כוללת חוקרים שהקפידו להבחין בין תפיסתו העצמית היהודית של פרויד לבין תפיסתו העצמית המדעית, אך גם חוקרים שדימו לזהות את מוצאו היהודי של פרויד על כל צעד ושעל. ניסיונות לדון במשנתו של פרויד בכפוף לכלליו המצמצמים של שיח "הרוח היהודית" בגרסתו האטוויסטית והנרקיסיסטית, מלווים את הפסיכואנליזה משנותיה הראשונות. לץ אחד אפילו טען ברצינות תהומית, כי האִיד הפרוידיאני אינו אלא בן דמותו המחופש של הייד היידישאי.

ברם, הפרספקטיבה ההיסטורית אינה מתירה להתעלם מהעובדה שסוגיית "יהדותה" של המשנה הפרוידיאנית מלווה אותה משנותיה הראשונות והיא חרוטה בתפיסתם העצמית של ממשיכי פרויד ושל מתנגדיו. אחרי ככלות הכול, האיש אשר שקד על פיתוחה של תורה פסיכולוגית שבאמצעותה ניתן יהיה לחקור את הסובייקטיביות האנושית בכלים מדעים אובייקטיביים, נפנה בערוב ימיו לבחון בכלים פסיכואנליטיים דווקא את שאלת "זהותו האמיתית" של משה אבי האומה העברית.

פרויד לא חסך במאמצים כדי למנוע את קריסתו של הפרויקט הפסיכואנליטי אל תוך בעייתו של העם היהודי. הוא נמנע מלציין את מוצאם האתני ואת השתייכותם הדתית של מטופליו, והדגיש בכל הזדמנות את מחויבותה של הפסיכואנליזה לחשוף את הגרעין המשותף והכלל-אנושי העומד מאחורי תשוקותיו, חרדותיו ועכבותיו של כל אדם באשר הוא. עיסוק יתר בשאלות יהודיות, גם אם באצטלה מדעית, היה עלול לחרוץ את גורלה של הפסיכואנליזה לנידוי אל שולי השיח האינטלקטואלי והמדעי של התקופה, ותלמידיו הוזהרו לבל יהפכו את הפסיכואנליזה ל"עניין יהודי לאומי".

יתר על כן, הרגישות הרבה שפרויד גילה כלפי הדימוי הציבורי שלו ושל תלמידיו, והחשש כי גורלה של הפסיכואנליזה ייקבע בהתאמה למעמדו הנחות של היהודי בעולם הרפואי של וינה בסוף המאה התשע עשרה, הובילו אותו שוב ושוב לחיפוש אחר תלמידים שאינם יהודים. הציפיות הגדולות שתלה בקרל גוסטב יונג ובארנסט ג'ונס (שניהם אנטישמים מן המעלה הראשונה), ומאוחר יותר בלו אנדראס סלומה ובמארי בונאפרט, הם רק כמה מביטוי הרצון שלו להפחית את משקלו הסגולי של המרכיב האתני שסביבו התלכדו ראשוני תלמידיו.

פרויד גם נכון היה לעמעם ולהצניע את יחסו האמביוולנטי כלפי הרעיון המדיני הציוני. אולם הניסיונות החוזרים ונשנים לשרבב את שמו לטובת העניין הציוני חייבו אותו מעת לעת להידרש לשאלת הזיקה שבין מוצאו היהודי לבין משנתו, שאותה ביקש לברר הרחק מעין הציבור. שאלה זו נגעה, כאמור, בנימי נפשה של הפסיכואנליזה וזוהתה על ידי פרויד עוד בשנות עבודתו הראשונות כחותרת תחת מעמדה האוניברסלי. את זאת הוא לא היה מוכן לסכן גם בשנותיו האחרונות - לאחר עלייתם של הנאצים לשלטון, לאחר סיפוחה של אוסטריה לרייך הגרמני ולאחר הגירתו ללונדון - אפילו כאשר הפיתוי להישען על הקולקטיביות האתנית ועל הסולידריות היהודית ולמצוא בהן נחמה היה חזק מתמיד. בשלהי 1933 כתב ליהודה-לייב מאגנס, נגיד האוניברסיטה העברית: "עבורי מסע לירושלים הוא אולי אפשרי מבחינה פיזית [...] אך לא מבחינה נפשית".

כבר בצעדיה הראשונים נטו רבים לתפוס את התיאוריה הפסיכואנליטית כאחת מהתגלויותיה של המגמה המבקשת לחשוף את היסודות החוויתיים הלא מודעים שבנפש האדם. המשקל הרב שפרויד ייחס לעברה של האנושות בכלל ולזה של היחיד בפרט, העמיד אותו בשורה אחת עם הוגים כניטשה, שופנהאור וברגסון. כשם שהפסיכואנליזה התקשתה לפלס את דרכה בקהיליה המדעית הגרמנית שראתה בה שילוב מסוכן שבין מדע לפילוסופיה, כך גם דיברה לליבותיהם של נושאי דגלו של הפרטיקולריזם היהודי הלאומי שזיהו בתורת פרויד מזיגה שבין הרדיקלי למסורתי ועשו בה כבתוך שלהם בגייסם אותה למטרותיהם הפוליטיות. זיקתו של הפרטיקולריזם היהודי לאוניברסליזם האירופי של ההשכלה מצאה איפה את ביטויה גם באופן שבו הפכו כמה מהנחותיו הפוזיטיביסטיות של פרויד - בדבר החוקיות השלטת בנפש האדם, חזרתו של המודחק והדטרמיניזם הלא מודע המובנה לתוך מעשיו של האדם וחוויותיו - לשותפים רצויים במגמה הציונית הרומנטית של שיחזור העבר הלאומי.

המשגתה של הבעיה היהודית בלשון פסיכיאטרית או היגיינית נכחה בכתביהם של רבים מהוגי הרעיון הציוני לגווניו. למן המחצית השנייה של המאה השמונה עשרה היהודים כמיעוט אתני נזכרים הן בחיבורים יהודיים הן בחיבורים אנטישמיים, כגוף מנוון וחולה שיש לשנות את תנאי חייו הפיזיים והתרבותיים כדי להשיבו לנורמליות. התנועה הציונית הרבתה לפיכך לפרוט על המיתרים האירוטיים והמגדריים בנפשם של צעירים יהודיים; שאיפותיו הלאומיות של העם תוארו כתשוקה גופנית ומנטלית. יחסיו של החלוץ העברי עם אדמתו תוארו כיחסי הפעוט עם אמו, או לכל הפחות כיחסיו עם שדי אמו.

לעולם האינטלקטואלי הגרמני היתה השפעה רבה על תכניה של הלאומיות היהודית המודרנית ועל המחשבה הסוציאלית היהודית. החל משנות השלושים ניתן לאתר את ההשפעה המעשית שהיתה למודלים גרמנים בעיצובם של מסגרות החינוך, הבריאות, התרבות, המשפט והארכיטקטורה בארץ ישראל. יחד עם זאת, קשה לאמוד את חלקו היחסי של הרקע המרכז-אירופי בעיצוב הזהות העצמית הישראלית. כפי שנראה, גם סיפורה של הפסיכואנליזה בפלשתינה מדגים במידה מסוימת את המפגש בין המסורות התרבותיות השונות, זו המזרח-אירופית וזו המרכז-אירופית, שנטלו חלק בעיצובה של התרבות העברית החדשה. אדרבה, המסורות התרבותיות השונות שנכחו בשנותיה המעצבות של החברה הפסיכואנליטית הארצישראלית כללו את כל אותם מרכיבי זהות שונים ומנוגדים שבאו לידי ביטוי בפרויקט הציוני.

אחד ממאפיניה של חברת המהגרים הארצישראלית היה מתח מתמיד בין העבר האינדיבידואלי של המתיישבים הצעירים לבין המגמה הציונית להפקיע את הזיכרון האישי ואת המרחב הפסיכולוגי לטובת הזיכרון הקיבוצי והמרחב האידיאולוגי.

עיצובה של חברה בעלת זהות עצמית מגובשת חייב את הציונות בכל שנות קיומה להציע נראטיב-על שיחפה ויאפיל על שלל החוויות ההיסטוריות, הזהויות התרבותיות, והמרכיבים האתניים והביוגרפיים הייחודיים שרחשו מתחת לפני השטח. כדרכן של תנועות לאומיות, פיתחה גם הציונות יחס אינסטרומנטלי לעבר, ובמשך שנים רבות ביקשה המהפיכה הציונית להנחיל לבניה את חווית ההווה והעתיד המשותף באמצעות יצירתו של עבר קולקטיבי-מיתולוגי אחיד. דימוי המהגר היהודי לפלשתינה היה גם הוא כזה של מי שהשתחרר מכבליו של אותו עבר מיתולוגי מופשט והוא מעתה ואילך אדון לגורלו הפוליטי ולגורלו האירוטי והמגדרי.

בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים החלו רעיונות הפסיכואנליזה לפעפע להגות הציונית ולתרבות העברית. סוכניה העיקריים היו כמה אנליטיקאים דוברי גרמנית אך בעיקר מנהיגי תנועות הנוער בני העליות הראשונות שהתוודעו לפסיכואנליזה בארצות מוצאם. יהודי רוסיה זכו להיכרות ראשונה עם תורתו של פרויד עוד בשנים שקדמו למהפכת 1917, ואילו היהודים דוברי הגרמנית ראו בפרויד את אחד מהשגיה הגדולים ביותר של התערותם החילונית בחברה המרכז אירופית.

מהלך התפתחותו של השיח ברעיונות הפסיכואנליזה בארץ ישראל עוצב לפיכך מכוח פעולתם המשותפת של שני תהליכים היסטוריים שתחילתם באירופה: הופעתו של מיתוס "האדם החדש" של המהפכה הציונית בשלהי המאה התשע עשרה והגירתם של פסיכואנליטיקאים דוברי גרמנית לארץ ישראל. בעוד שמיתוס "האדם החדש" התווה את דפוסי הפעולה הציוניים ואת ההבניה של בעיות פסיכולוגיות וחברתיות, הרי האנליטיקאים המהגרים, נציגיה של המסורת האינטלקטואלית המרכז אירופית, זוהו בעת ובעונה אחת כמי שאמונים על הקשבה לקולו של היחיד וכסוכנים של שינוי חברתי שיש בכוחם לסייע לצורכי השעה של הישוב.

ההיסטוריה של המאה העשרים אינה מתייחדת אך ורק בהתפתחויות טכנולוגיות שאפשרו העברה מהירה ומדויקת יחסית של תיאוריות ורעיונות. היא מלווה גם בגלי הגירה גדולים של מדענים ואינטלקטואלים שהפכו מרצונם ושלא מרצונם לנשאים ולסוכנים של רעיונות, דוגמת הרעיון הפסיכואנליטי. מבין הדיסציפלינות המדעיות והמקצועות החופשיים שפעלו במרחב התרבות הגרמני קודם לעלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה, הייתה זו הפסיכואנליזה אשר ספגה את המכה הכואבת ביותר. יותר מתשעים אחוזים מבין כמאתיים האנליטיקאים שפעלו במרחב התרבות הגרמני היגרו ממנו בשנים 1933-1939. להגירתם היו השפעות מרחיקות לכת הן על המבנה הארגוני של התנועה הפסיכואנליטית הן על אופיין של החברות הפסיכואנליטיות שקלטו את מרביתם.

יתר על כן, את ההדים של הגירת הפסיכואנליזה ממרכז אירופה ניתן לאתר גם בתוככי השיח הפסיכואנליטי התיאורטי. בשלהי שנות השלושים ובתחילת שנות הארבעים פעלו בקהילת האנליטיקאים תיאורטיקנים-מהגרים שעתידים היו לשנות את משנתו של פרויד כמעט לבלי הכר. גם את הריאקציה לטלטלות הפוקדות את התיאוריה הפסיכואנליטית באותן שנים - התפתחותה של "אורתודוקסיה פרוידיאנית" - ניתן להסביר בתהליכים הקבוצתיים שפעלו בתוך החברות הפסיכואנליטיות הללו.

ההתרחשות הבו-זמנית כמעט של כמה אירועים: המפגש עם הנאציזם, ההגירה לארצות בעלות מסורות אינטלקטואליות ומדעיות שונות, ומותו של פרויד - כל אלה שלובים זה בזה באופן הדוק ביותר בתקופה שבה נכנסה הפסיכואנליזה לעידן הפוסט-פרוידיאני שלה. לא ניתן איפוא להבין את חדירתה של התיאוריה הפרוידיאנית לתרבות העברית, או לנתח את השיח המקומי של הרעיון הפסיכואנליטי, במנותק מסיפור הגירתה הכפויה של הפסיכואנליזה ממרחב התרבות הגרמנית. אלמלא עלה הכורת על יהדות אירופה ספק רב אם הזיווג המשונה בין אידיאולוגיה ציונית לבין פסיכואנליזה פרוידיאנית היה צולח את המאה העשרים ומצמיח שיח פסיכואנליטי מהסוג שהתהווה כאן.

לעוקב אחר הדי רעיונותיו של פרויד בפלשתינה נגלים שני דפוסים שונים, סותרים במידה רבה, של שיח פסיכואנליטי המתקיימים לעיתים בו זמנית. אנסה להצביע על המתח שטבוע מהותית בין שני הדפוסים -- זה הפוליטי-אידיאולוגי וזה המדעי-תרפויטי -- המהווים למעשה שתי קריאות שונות של משנת פרויד. ניתוח השיח המקומי ברעיונות הפסיכואנליזה מלמד שלמעשה מדובר במפגש בין פרויד המוקדם, שהדגיש את הקונפליקט בין דחפיו של האדם לתביעותיה של החברה, לבין פרויד המאוחר שניסה להנחיל לקוראיו את מלוא המשמעות הרדיקלית המגולמת במושג הלא מודע שלו, והגיע למסקנה שאין לאדם את מי להאשים באי הנחת שהחיים החברתיים מסבים לו.

השאלה המתבקשת היא האם נקודת המבט הפסיכואנליטית, שהיא מטבעה מפרקת, מפרשת ואינדיבידואלית, אינה שונה באופן מהותי מהתפיסה הקונסטרוקטיבית והקולקטיביסטית שהנחתה את האידיאולוגיה הציונית ואת תפיסתם העצמית של מרבית המתיישבים בארץ ישראל? האם אין בתיאוריה הפרוידיאנית משהו המנוגד באופן בסיסי ועמוק לתפיסת האדם שהציונות נזקקה לה בראשית דרכה? האם ה"אנליזה האין-סופית" שהפרויקט האנליטי יליד-התפוצה הציע למועקות העידן המודרני עולה בקנה אחד עם הפיתרון ההיסטורי שהתנועה הציונית הכינה עבור היהודי החדש? האם הפסיכואנליזה כתיאוריה פסיכולוגית-ביקורתית והציונות כפרוגרמה אידיאולוגית-תודעתית יכולות לדור בכפיפה אחת? הפרטים, הטקסטים והעובדות שיובאו בחיבור הזה לא "ידברו בעד עצמם". יהיה צורך לדובב אותם ולפרשם על מנת שאפשר יהיה להבין את העניין הרב שעוררה הפסיכואנליזה בארץ ישראל ולעמוד על תנאי החיבה שאפשרו לה לשגשג במרחב פוליטי, לשוני ומנטלי קונסטרוקטיבי ומגוייס כל כך.

השאלה באיזו מידה היתה קיימת סתירה בין הפרקטיקה הפסיכואנליטית המתפתחת בארץ ישראל המנדטורית ובין האידיאולוגיה הציונית תחייב אותנו לנסות לשחזר את תפישתם העצמית של ראשוני תלמידיו של פרויד בארץ ישראל, כדי לבחון באיזו מידה תפסו הם את המקצוע שלהם כמצוי בהתנגשות עם אקלים הדעות המקומי. אם אכן מדובר בהתקתו של מודל מרכז-אירופי ושתילתו בפלשתינה המנדטורית, מן הראוי לבדוק מהם תנאי הגידול שאיפשרו למכס אייטינגון ועמיתיו להקים ולקיים בירושלים של שנות השלושים מכון פסיכואנליטי, שעל פניו פעל במתכונת זהה לזו שבה פעל המכון הפסיכואנליטי הראשון בברלין של רפובליקת ויימאר.

בתקופה שבה נפקד מקומם של ראשוני האנליטיקאים מאותה קהילה פרשנית-ציונית שביקשה לקשור בין חולייו הגופניים והנפשיים של היהודי ההיסטורי לבין עקתו העכשווית של העם, היו מי שאיתרו דווקא בהגותו של פרויד את החוליה המקשרת בין הספֵרה הפרטית לבין המרחב הציבורי, בין תשוקותיו ועכבותיו של היחיד לשוועתה ולשאיפותיה של האומה. תחילה היו אלה מחקריו בהיסטריה שאפשרו הדגשה של ההשפעה ההרסנית שיש לזיכרונות העבר היהודי על ההווה. בהמשך הייתה זו מיניותו המעוכבת והמודחקת של היהודי, ובעיקר גבריותו המפוקפקת, שעמדו מאחורי עצבנותו המפורסמת ורפיסות רוחו. למן הופעתו של פירוש החלום (פשר החלומות) ניתנה גם הזדמנות לשפת הסמלים הקדמונית של הלא-מודע היהודי לפרוץ את מחסום ההדחקה ולהפגין בתוך כך את מאפייניה האתניים הייחודיים, למשל - את העדפת השפה העברית.

בהמשך היו אלה החיבורים הפרוידיאנים שהוקדשו לשאלות של דת וחברה. תהליך הבנייתו של היהודי החדש והפוליטיזציה של הנפש הקולקטיבית היהודית יכולים היו למצוא בכתביו החברתיים של פרויד בני ברית נאמנים, דווקא משום שאפשרו מעבר חלק בין הפסיכולוגיה של היחיד לפסיכולוגיה של הקבוצה. נפשו של הפרט הכילה את כל ההיסטוריה האנושית בזעיר אנפין, בין אם באמצעות הרומן המשפחתי האדיפאלי הפרטיקולרי של ילדותו ובין אם באמצעות עולם הפנטזיות הארכאיות שירש מאבותיו. בשלושה מחיבוריו של פרויד נפרסת משנתו הפוליטית והחברתית הליברלית-סמכותית-פטריארכלית: טוטם וטאבו, פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני ומשה האיש ואמונת הייחוד. אלה היו גם החיבורים המרכזיים שדרכם התוודעו מרבית קוראי העברית של תקופתו לפסיכואנליזה.

בדומה לנעשה באירופה, גם המפגש של האינטיליגנציה היהודית בפלשתינה עם רעיונותיו של פרויד התקיים בו זמנית בשתי רמות עיקריות: רמת הסיסמאות התרבותיות והאידאולוגיות שנכרכו בשמה של התיאוריה החדשנית, ורמת המפגש הבלתי אמצעי עם כתביו של פרויד, עם תלמידיו ועם שיטת הטיפול הפסיכואנליטית. ההפרדה בין שתי הרמות אינה חדה ואינה מייצגת תמיד באופן נאמן את החפיפה שהייתה קיימת בין השיח המדעי לשיח האידיאולוגי ברעיונות הפסיכואנליזה.

גם את השיח המדעי-הרפואי ברעיונות הפסיכואנליזה עיצב במידה לא מבוטלת הלוך הרוח האידאולוגי שבו פעלו הרופאים והמחנכים. משנתו של פרויד הציעה תפיסת אדם שאפשרה פרימה של גבולות שיח שונים ובנייתם מחדש. באמצעות הפסיכואנליזה ניתן היה להנחיל פרקטיקות בתחום החינוך והבריאות שהיה בהן כדי לשרת מטרות רציונליות ואידאולוגיות שונות. התווך שבו ניצבה הפסיכואנליזה משנותיה הראשונות -- בין ענף של מדעי הטבע לענף של מדעי הרוח והחברה -- הפך אותה לבת-שיח רצויה בחוגים פדגוגיים שונים ולמן שנות העשרים של המאה העשרים נעשה ניסיון ליישם תובנות מדעיות, או מדעיות-למחצה, לצרכים האידאולוגיים של החברה היהודית בארץ ישראל.

המפגש של בני העליות הראשונות עם רעיונות הפסיכואנליזה הדהד בשיח הפוליטי-אידאולוגי, הפדגוגי-רפואי והתרבותי-ספרותי שניהלו. עומק השפעתו של פרויד על מנהיגי תנועות הנוער הציוניות ועל כמה מאנשי הרוח והעט המרכזיים ביישוב ניכר במכתביהם, במאמרי הביקורת שחיברו ואף ביצירותיהם ובמחקריהם הספרותיים. הדפוסים הפדגוגיים שאימצו נתנו פתחון פה לחוויית המפגש עם הפסיכואנליזה. קו הגבול בין חסידי פרויד ומתנגדיו היה מפותל ואינו מאפשר לגייסו לצורך מיון מפלגתי או אידאולוגי חד משמעי. העניין במשנתו חצה גבולות והקריאה בו הייתה לאחד ממאפיניו של האינטלקטואל הארץ-ישראלי. על אף הניגודים המהותיים בין הגוון הקונסטרוקטיבי-אוטופי של הציונות הסוציאליסטית לבין הפסימיזם החברתי שניבט מכתיבתו המאוחרת של פרויד, קוראיו העדיפו לגשר על הפערים הללו באמצעות קריאה סלקטיבית של התיאוריה הפסיכואנליטית.

השנים המעצבות של הפסיכואנליזה בארץ ישראל עמדו לפיכך בסימן של מתח מתמיד בין האוניברסלי לפרטיקולרי, בין הפסיכולוגי לאידיאולוגי ובין הפרטי לציבורי. המקום המרכזי שהועידה הפסיכואנליזה לפרט ולעברו האינדיבידואלי, היותה שיטת ריפוי הנסמכת על חקירתם של תכנים לא-מודעים, אך בעיקר היסודות הפסימיים והטרגיים שנשזרו במשנתו של פרויד - היבטים מהותיים אלה קיבלו תפנית במפגש בינה לבין התנועה הציונית והיישוב הארץ-ישראלי. בדומה לניטשה - הוגה דעות אחר שזכה לפופולריות רבה בקרב האינטיליגנציה בארץ ישראל - גם משנתו של פרויד שימשה מסך להשלכות שונות ומנוגדות זו לזו, אך מוצאו היהודי הפך את הדיאלוג אתו ועם הגותו לסבוך הרבה יותר. בעיני רוב קוראיו העבריים פרויד לא היה "אחר" כמו ניטשה - הוא היה ה"אחר שבתוכם".

© כל הזכויות שמורות לעם עובד הוצאה לאור

עושי הנפשות - עם פרויד לארץ ישראל 1948-1918 - ערן רולניק
Freud in Zion: History of Psychoanalysis in Jewish Palestine/Israel 1918-1948 - Eran J. Rolnik


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *