» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים בינואר 2007       חזור

כל אנשי השאה (השאח), הפיכה אמריקאית ושורשי הטרור המזרח תיכוני
מאת: סטיבן קינזר
All the Shah's Men: An American Coup and the Roots of Middle East Terror - Stephen Kinzer

ההוצאה: כרמל ספרו של סטיבן קינזר יצא לאור במקור בשנת 2003 ובעברית בהוצאת כרמל בחודש ינואר 2005. איראן של ינואר 2007 קרובה אלינו הרבה יותר מאשר איראן של קיץ 1953. הצהרותיו של אחמדי-נג'אד בדבר זכות קיומה של מדינת ישראל, המירוץ אל הפצצה של המדינה האיסלמית ומעורבותה הגוברת בלבנון ובסוריה מחייבים אותנו להכיר יותר טוב את ההיסטוריה שלה. קיץ 1953 היה קיץ שלא יישכח באיראן. אחרי חילופי ממשלות תדירים, במדינה שיסודותיה הדמוקרטיים רעועים ואשר שלטון עצמאי לא התקיים בה זה מאות שנים, הופל עתה גם ראש הממשלה הראשון שלא שימש מריונטה בידי זרים.

'מבצע אג'קס' היה ההפיכה הראשונה, אך לא האחרונה, שביצעה סוכנות הביון המרכזית האמריקאית (CIA). נגררת אחר הבריטים, שביקשו לנקום את הלאמת תעשיית הנפט האיראנית ולהחזיר לעצמם את אותה תרנגולת מטילת ביצי זהב – הפילה ארצות הברית את המשטר הדמוקרטי האהוד בראשותו של מוחמד מוֹסדק, והמיטה על איראן את הדיקטטורה של מוחמד רזא שאה. לימים יקים עליו שלטונו העריץ את זעם ההמונים, ויביא לעליית שלטון האייתוללות.

כל אנשי השאה מגולל בפני הקורא את סיפור מאבקה הכושל של איראן לעצמאות מדינית וכלכלית, וכיצד חברה ארצות הברית לבריטניה על מנת לסכל את המאמץ הזה ולהפיל ממשלה דמוקרטית בשם אינטרסים בריטיים כלכליים גרידא. זהו מחקר היסטורי מדוקדק, המביא את התפתחות האירועים שעה אחר שעה, בכתיבתו העיתונאית של סטיבן קינזר.

סטיבן קינזר הוא כתב ותיק של ה'ניו יורק טיימס' שפעל ביותר מחמישים ארצות בארבע יבשות שונות. ב-1990 הוא מונה לראש לשכת ה'טיימס' בברלין, ומאוחר יותר הופקד על לשכתה החדשה של ה'טיימס' באיסטנבול. כעת הוא משמש כתב תרבות של העיתון בשיקאגו. ספרו היה לרב מכר בארצות הברית.

כל אנשי השאה , הפיכה אמריקאית ושורשי הטרור המזרח תיכוני מאת סטיבן קינזר בהוצאת כרמל סדרת קיטובים נפגשים בשיתוף משרד הבטחון ההוצאה לאור. תרגמה מאנגלית והוסיפה הערות: מרב מילר.

מוחמד מוסאדק, ראש ממשלתה של איראן בין 1951 ל-1953: בויקיפדיה
על אירועי התקופה ומסמכים של ה- CIA: אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון
סודות של היסטוריה, על ה- CIA באיראן: ניו יורק טיימס

פתח דבר ובהמשך הפרק הראשון
השתתפתי באחד הימים בהשקת ספר של אישה איראנית מבוגרת שהעלתה על הכתב את זיכרונותיה. היא דיברה במשך שעה על חייה רצופי המאורעות. הגם שהיא לא נגעה ולו פעם אחת בפוליטיקה, היא הזכירה בדרך אגב כי למשפחתה קשרי דם עם משפחתו של מוֹחמד מוסדק, שכיהן בראשית שנות החמישים כראש ממשלת איראן במשך עשריםֿושישה חודשים, והודח בהפיכת שלטון שביצעה סוכנות הביון המרכזית האמריקאית.

אחרי שהיא סיימה לדבר, לא עמדתי בפיתוי לשאול שאלה. "הזכרת את מוסדק", אמרתי. "מה זכור לך, או מה את יכולה לספר לנו, על ההפיכה נגדו?" היא מיד הפכה נסערת ונרגשת.

"למה אתם האמריקאים עשיתם את הדבר הנורא הזה?", היא קראה. "תמיד אהבנו את אמריקה. בשבילנו, אמריקה הייתה הארץ הגדולה, הארץ המושלמת, הארץ שעזרה לנו כשמדינות אחרות ניצלו אותנו. אבל מאותו רגע, אף אחד באיראן לא בטח יותר בארצות - הברית. אני יכולה לומר לך בוודאות שאם לא הייתם עושים את הדבר הזה, לא הייתה לכם הבעיה של בני הערובה שנלקחו בשגרירות בטהרן. כל הבעיות שלכם התחילו ב-1953. למה, למה עשיתם את זה?"

ההתפרצות הזאת שיקפה פער גדול בידע ובהבנה שמפריד ומבדיל בין רוב האיראנים ללאֿאיראנים. באיראן, כמעט הכול יודעים זה כמה עשורים שארצות - הברית הייתה אחראית לסתימת הגולל על השלטון הדמוקרטי ב-1953 ולכינון מה שהפך לימים לדיקטטורה הממושכת של מוֹחמד רזא שאה. הדיקטטורה שלו הולידה את המהפכה האיסלאמית של 1979, שהעלתה לשלטון תאוקרטיה אנטי-אמריקאית יוקדת אשר אימצה את הטרור ככלי במדינאוּת שלה. הרדיקליות שלו נסכה השראה בפנאטים אנטי-אמריקאים בארצות רבות, ובייחוד באפגניסטאן, שם אלֿקעידה וקבוצות טרור אחרות מצאו להן משכן ובסיסים.

אירועים אלה משמשים אזהרה חמורה לארצות - הברית ולכל מדינה המבקשת לכפות את רצונה על אדמה זרה. ממשלות אשר פורשׂות חסותן על הפיכות, מהפכות או פלישות חמוּשות, פועלות על פי רוב מתוך אמונה שהן ינצחו, ופעמים רבות הן אכן מנצחות. ניצחונותיהן, דה עקא, עשויים לשוב ולרדוף אותן, לעתים בדרכים הרסניות וטרגיות. דבר זה נכון במיוחד במזרח התיכון המורכב והבלתי יציב של ימינו, שבו המסורת, ההיסטוריה והדת מְכַוונות את החיים הפוליטיים בדרכים שאנשים רבים מבחוץ אינם מבינים.

האנטי-אמריקאיוּת האלימה שעלתה ונבעה מאיראן אחרי 1979 היכתה בהלם את רוב אזרחי ארצות - הברית. לאמריקאים לא היה שום מושג מה הביא להתלבּוּת שנאה עזה כל כך במדינה שאותה הם חשבו לאוהדת יחסית. זה משום שאף אחד בארצות - הברית לא ידע מה עשתה שם סוכנות הביון המרכזית ב-1953.

בזמנו, היה מוחמד מוסדק דמות נפילית. הוא זעזע אימפריה ושינה את העולם. בכל מקום הכירו את שמו. מנהיגים עולמיים ביקשו להשפיע עליו, ומאוחר יותר להדיחו. איש לא הופתע כאשר המגזין 'טיים' בחר בו, ולא בהארי טרומן, דווייט אייזנהאואר או ווינסטון צ'רצ'יל, לאיש השנה שלו לשנת 1951.

'מבצע אג'קס', שם הצופן שהוענק להפיכת ה - CIA נגד מוסדק, היווה טראומה גדולה לדידם של איראן, המזרח התיכון והעולם הקולוניאלי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הפילה ארצות - הברית ממשלה זרה. היא יצרה דפוס לשנים שיבואו ועיצבה את האופן שבו מיליוני אנשים רואים היום את ארצות - הברית.

ספר זה מביא סיפור שמסביר חלק גדול ממקורותיהם של גלי האלימות שפוקדים עתה את העולם. יותר מאשר סיפור הרפתקה בלתי רגיל גרידא, זהו מסר מפכח מן העבר ודוגמה מאלפת לעתיד.

פרק ראשון
ערב טוב מר רוזוולט

רוב טהרן ישנה בשעה ששיירה משונה יצאה לדרכה ב-15 באוגוסט 1953, מעט לפני חצות, מבעד למעטה החשכה. את השיירה הובילה מכונית משוריינת שנשאה סימני זיהוי צבאיים. מאחוריה נסעו שני ג'יפים וכמה משאיות צבא עמוסות חיילים. היום היה חם באופן בלתי רגיל, אולם רדת הלילה הביאה עמה הקלה מסוימת. ירח בצורת סהר האיר ממעל. זה היה לילה מצוין להפיל ממשלה.

לקולונל נעמתוללהה נסירי, מפקד המשמר המלכותי, שישב ברכב המוביל, הייתה סיבה להיות בטוח בעצמו. הוא נשא בכיסו צו מאת השאה של איראן, שפיטר את ראש הממשלה מוֹחמד מוסדק מתפקידו. נסירי היה בדרכו להגיש את הצו הזה למוסדק, ולעצור אותו אם יגלה התנגדות.

סוכני המודיעין האמריקאים והבריטים שתכננו את המרידה הזאת הניחו כי מוסדק יגייס מיד את הצבא לדכאהּ. הם דאגו שמעברו השני של הקו לא יהיה איש כשהוא יתקשר. קולונל נסירי היה צריך לעצור קודם בביתו של ראש המטה הכללי של הצבא ולעוצרו, ואז להמשיך הלאה ולמסור את הצו הרה הגורל.

הקולונל נהג כפי שהורו לו. אולם דבר חריג ביותר התחוור לו כשהגיע לתחנתו הראשונה. למרות השעה המאוחרת, ראש המטה, גנרל תַקִי רִיָאחִי, לא היה בביתו. גם אף אחד אחר לא היה בבית. אפילו משרת או שוער לא היו בנמצא.

זה אולי היה אמור לעורר את חשדו של קולונל נסירי כי משהו אינו כשורה, אולם לא כך היה. הוא פשוט עלה חזרה לרכבו המשוריין והורה לנהג להמשיך לעבר יעדו העיקרי, בֵּיתו של ראש הממשלה מוסדק. יחד עמו נסעו תקוותיהן של שתי סוכנויות ביון עיליות.

קולונל נסירי לא היה נועז דיו לצאת למשימה כזו על דעת עצמו. תוקפו החוקי של הצו שהוא נשא עמו היה מפוקפק, מאחר שבאיראן הדמוקרטית ניתן היה למנות ראשי ממשלה או לפַטרם רק באישור הפרלמנט. אבל הפעולה הערב הייתה שיאם של חודשים של תכנון בידי ה - CIA - סוכנות הביון המרכזית האמריקאית, ושל שירות הביון החשאי של בריטניה. על ההפיכה שהם הוציאו לפועל ברגעים אלה הורו נשיא ארצות - הברית דווייט אייזנהאואר וראש הממשלה הבריטי ווינסטון צ'רצ'יל.

ב-1953 ארצות - הברית הייתה עדיין טירונה בענייני איראן. איראנים רבים ראו באמריקאים ידידים, תומכי הדמוקרטיה השברירית שבמשך חצי מאה ניסו האיראנים לכונן. הייתה זו בריטניה, לא ארצות - הברית, שבה הם ראו את השטן בהתגלמותו, את הכובש הקולוניאלי המדכא שניצל ועשק אותם.

מאז ראשית המאה העשרים נהנתה חברה בריטית, שרוב הבעלות עליה הייתה בידי הממשלה הבריטית, ממונופול רווחי מאין כמותו על הפקת נפט איראני ומכירתו. השפע שנבע ממעבה אדמתה של איראן מילא תפקיד מכריע בהישארותה של בריטניה בחוד החנית של הכוח העולמי, שעה שרוב האיראנים חיו בעוני. אי הצדק הזה העלה את כעסם של האיראנים ועורר מרירות רבה. לבסוף, ב-1951, הם פנו למוסדק, שיותר מכל מנהיג פוליטי אחר גילם את זעמם על חברת הנפט האנגלוֿאיראנית (AIOC). מוסדק נדר לסלק את החברה מאיראן, להחזיר את מאגרי הנפט העצומים של המדינה לידיה, ולשחרר את איראן משיעבודה למעצמה זרה.

ראש הממשלה מוסדק מימש את הבטחותיו בקנאות ובדבקות. לקול תרועות עמו המשולהבות, הוא הלאים את החברה האנגלוֿאיראנית, העסק הבריטי הרווחי ביותר בעולם. מיד לאחר מכן, השתלטו האיראנים על בית-הזיקוק הענק של החברה באַבָּדָאן שבמפרץ הפרסי.

ההשתלטות הזאת שילחה באיראן אקסטזה פטריוטית והפכה את מוסדק לגיבור לאומי. היא גם הוציאה מכליהם את הבריטים, שהאשימו את מוסדק בזעם בגניבת רכושם. בתחילה הם תבעו שבית-הדין הבינלאומי והאו"ם יענישו אותו, אחר כך הם שלחו אוניות מלחמה למפרץ הפרסי, ולבסוף הטילו אמברגו מוחץ שריסק את כלכלתה של איראן. למרות כל זאת, איראנים רבים היו אחוזי התפעמות נוכח העזתו של מוסדק. כמותם חשו גם מנהיגים אנטי-קולוניאליים ברחבי אסיה ואפריקה.

צעדיהם של הבריטים נגדו לא הותירו על מוסדק שום רושם. עיתון אירופי אחד דיווח כי מוסדק "יעדיף להיטגן בתוך נפט פרסי מאשר לוותר לבריטים ויתור אפילו קל שבקלים". זמן מה שקלו הבריטים פלישה חמושה כדי להחזיר לידיהם את שדות הנפט ואת בית הזיקוק, אולם זנחו את הרעיון אחרי שהנשיא טרומן סירב לתמוך בהם. נותרו רק שתי אפשרויות: להותיר את מוסדק בשלטון או ליזום הפיכה להפלתו. ראש הממשלה צ'רצ'יל, תוֹצר גאה של המסורת האימפריאלית, לא היסס להכריע בעד ההפיכה.

סוכנים בריטים החלו לתכנן בחשאי את הפלתו של מוסדק סמוך לאחר שהלאים את חברת הנפט. הם היו להוטים מדי וכוחניים מדי, למוסדק נודע על הקשר שהם קשרו נגדו, ובאוקטובר 1952 הוא הורה על סגירת השגרירות הבריטית. כל הדיפלומטים הבריטים באיראן, ובכלל זה סוכנים חשאיים שעבדו במסווה דיפלומטי, נאלצו לעזוב את הארץ. לא נותר איש שיוציא את ההפיכה אל הפועל.

הבריטים פנו מיד לנשיא טרומן בבקשה לעזרה. אלא שטרומן רחש אהדה מעומק הלב לתנועות לאומיות כמו תנועתו של מוסדק. לאימפריאליסטים מיושנים כמו אלה שניהלו את החברה האנגלוֿ איראנית, הוא לא רחש אלא בוז. מלבד זאת, ה - CIA מעולם לא הפילה ממשלה, וטרומן לא רצה להיות מי שייצור את התקדים.

הגישה האמריקאית כלפי הפיכה אפשרית באיראן השתנתה מן הקצה אל הקצה לאחר שדווייט אייזנהאואר נבחר לנשיא בנובמבר 1952. כבר ימים אחדים לאחר בחירתו, בא לוושינגטון סוכן בכיר בשירות הביון החשאי הבריטי, כריסטופר מוֹנטַגיוּ ווּדהאוז, לפגישות עם נושאי תפקידים בכירים ביותר ב - CIA ובמחלקת המדינה של ארצות- הברית. וודהאוז, בממולחוּת רבה, גמר אומר לא לשטוח את הטיעון הבריטי המסורתי שלפיו יש להיפטר ממוסדק כיוון שהוא הלאים רכוש בריטי. הטיעון הזה לא חילץ מוושינגטון התלהבות רבה. וודהאוז ידע מה כן יחלץ אותה.

"מאחר שלא רציתי שיאשימו אותי בניסיון להשתמש באמריקאים להוציא מן האש ערמונים בריטיים", הוא כתב לימים, "החלטתי להדגיש את האיום הקומוניסטי המרחף מעל איראן, ולא את הצורך לכונן מחדש את השליטה בתעשיית הנפט".

פנייה זו נועדה לעורר עניין בשני האחים שיובילו את מדיניות החוץ האמריקאית לאחר השבעתו של אייזנהאואר. ג'ון פוֹסטר דאלֶס, מזכיר המדינה הנכנס, ואַלן דאלֶס, ראש ה - CIA הנכנס, היו מן הלוחמים העזים ביותר במערב של המלחמה הקרה. הם ראו בעולם זירת קרב אידאולוגית, וכל סכסוך מקומי עבר לשיטתם דרך מִנסֶרֶת העימות הגדול בין מזרח למערב. בעיניהם, כל מדינה שלא הייתה בת-בריתהּ המוחלטת של ארצות - הברית, הייתה אויב בכוח. את איראן הם החשיבו למסוכנת במיוחד.

איראן הייתה עשירה להפליא בנפט, היו לה גבול ארוך עם ברית-המועצות, מפלגה קומוניסטית, וראש ממשלה לאומני. האחים דאלס האמינו כי קיימת סכנה מוחשית כי בקרוב היא תידרדר לקומוניזם. הסיכוי להיווצרות "סין שנייה" שכזו עורר בהם בעתה. כשהבריטים העלו בפניהם את ההצעה להפיל את מוסדק ולהחליפו בראש ממשלה פרוֿ מערבי מהימן, הם מיד גילו עניין.

סמוך לאחר שהנשיא אייזנהאואר נכנס לתפקידו ב-20 בינואר 1953, הודיעו ג'ון פוסטר דאלס ואלן דאלס לעמיתיהם הבריטים כי הם מוכנים לפעול נגד מוסדק. שם הקוד של ההפיכה שלהם עתיד להיקרא מבצע אג'קס, או בעגת ה - CIA - טי-פּי-אג'קס (TPAJAX). לניהול המבצע הם בחרו בסוכן - CIA בעל ניסיון רב במזרח התיכון, קרמיט רוזוולט, נכדו של הנשיא תאודור רוזוולט.

כמו בנים אחרים למשפחתו הידועה, נמשך קרמיט רוזוולט לפעולות ישירות, והוא היה ידוע בכושר ההכרעה שלו בעתות משבר. הוא היה בן שלושיםֿושבע, ראש מחלקת המזרח הקרוב ואסיה ב - CIA, ורב- אומן עם קבלות במשלחֿידו החשאי. הסוכן הסובייטי קים פילבּי תיאר אותו כהתגלמות האמריקאי השקט, "איש החוף המזרחי, אדיב, מדבר בשקט, בעל קשרים חברתיים ללא רבב, משכיל ביותר אם כי לא אינטלקטואל, מַשׁרה נועם ובלתי מתבלט כמארח וכאורח כאחד. רעיה חמודה במיוחד. למעשה, האדם האחרון שהיית מנחש שידיו בוחשות עמוק בתרגילים מלוכלכים".

המשותף באותם ימים לסוכני - CIA היה אידאליזם עמוק - אמונה עזה כי הם מבצעים את עבודתה השחורה וההכרחית של החירות. רבים מהסוכנים שילבו את מיטב האיכויות של הוגה הדעות עם מיטב תכונותיו של רודף ההרפתקאות. איש לא היטיב לגלם את השילוב הזה בשלמותו יותר מאשר קרמיט רוזוולט. בתחילת יולי, תוך התעלמות מהוראת רופא ה - CIA לעבור קודם ניתוח כליה דחוף, טס רוזוולט לבצע את שליחותו החשאית. הוא נחת בביירות ומשם נסע במכונית וחצה בה את מדבריות סוריה ועיראק. כשנכנס לאיראן דרך נקודת מעבר נידחת, התרגשותו כמעט עלתה על גדותיה:

"זכרתי מה שאבי כתב על הגעתו לאפריקה עם אביו שלו, ת"ר, ב-1909 במסע המתואר ב'נתיבי הציד האפריקאים' . 'זו הייתה הרפתקאה אדירה, והעולם כולו היה צעיר!' הרגשתי כפי שהוא ודאי חש אז. עצביי עקצצו, מצב רוחי המריא לשחקים ככל שהתקדמנו במעלה הדרך ההררית… ב-19 ביולי 1953 יצא שנתקלנו בנַפְטֿחַ'אנֶה בטיפוס אדיש וטיפש באורח חריג במיוחד מאגף ההגירה והמכס, שבקושי ידע קרוא וכתוב. באותם ימים, בניגוד להיום, כללו דרכונים אמריקאיים תיאור קצר של מאפיינים ייחודיים של בעל הדרכון. בעידודי ובסיועי תִּעתק השומר את שמי במאמץ מפרך ל'מר צלקת על המצח הימני'. זה היה לדידי אות מבשר טובות."

רוזוולט בילה את השבועיים הראשונים שלו בטהרן בניהול העניינים מווילה שנשכרה על ידי אחד מסוכניו האמריקאים. עשרות שנים של תככים ומזימות בריטיים באיראן, בשילוב עם עבודה מאוחרת יותר של ה - CIA, זימנו לו נכסים מעולים ורבי-ערך. בכלל זה היו קומץ פעילים איראניים מנוסים ורבי-תושייה, שבמשך שנים ארגו רשת חשאית של פוליטיקאים אוהדים, קציני צבא, אנשי דת, עורכי עיתונים ומנהיגי כנופיות רחוב. ה - CIA שילמה לפעילים הללו עשרות אלפי דולרים בחודש, והם הרוויחו ביושר כל סנט. במהלך אביב וקיץ 1953, לא חלף יום שמוּלָּא כלשהו, פרשן חדשות או פוליטיקאי הממומן על ידי ה - CIA לא גינה בו את ראש הממשלה מוסדק. ראש הממשלה, שרחש כבוד רב לקדושתו של חופש העיתונות, מיאן לדכא את מסע התעמולה הזה.

סוכנים איראניים שיצאו ובאו בווילה של רוזוולט הכירו אותו רק בשמו הבדוי, ג'יימס לוקרידג'. עם חלוף הזמן, הם פיתחו באופן טבעי תחושת אחווה, וכמה מהאיראנים, לשעשועו הרב של רוזוולט, החלו לקרוא לו "ג'ים". הרגעים היחידים שבהם הוא היה קרוב לניתוץ זהותו הבדויה, היו בשעת משחקי הטניס שהוא נהג לשחק דרך קבע בשגרירות הטורקית ובקמפוס המכוןֿהצרפתי. כשהוא היה מפספס מכה, הוא היה מקלל את עצמו בקריאה "או, רוזוולט!". כמה פעמים הוא נשאל מדוע אדם ששמו לוקרידג' סיגל לו הרגל שכזה. הוא השיב כי הוא תומך נלהב של המפלגה הרפובליקנית, וכי פרנקלין דילנו רוזוולט היה בעיניו רע ומושחת כל כך, ששמו שימש אותו כקללה.

תוכנית מבצע אג'קס התוותה מלחמה פסיכולוגית מרוכזת, שה - CIA כבר פתחה בה, נגד ראש הממשלה מוסדק, שלאחריה תבוא הודעה כי השאה הדיחו מכהונתו. כנופיות ויחידות צבא שמפקדיהן היו בין מקבלי השכר מן ה - CIA, יסכלו בכוח כל ניסיון של מוסדק להתנגד. אחר כך יוכרז כי גנרל פַזְלוֹללה זאהדי, קצין צבא בדימוס שקיבל מה - CIA יותר ממאה אלף דולר, נבחר על ידי השאה לראש הממשלה החדש של איראן.

עד ראשית אוגוסט, טהרן כבר התלקחה וגעשה. אספסוף בשירות ה - CIA הוביל מצעדי מחאה נגד מוסדק, והמפגינים שצעדו ברחובות נשאו דיוקנאות של השאה וקראו ססמאות בעד שלטון מלוכני. סוכנים זרים שיחדו חברי פרלמנט וכל מי שעשוי היה לסייע בניסיון ההפיכה הממשמש ובא.

ההתקפות על מוסדק בעיתונות הגיעו לרמות ארסיוּת שטרם נודעו. המאמרים האשימו אותו לא רק בנטיות קומוניסטיות וברקיחת מזימות נגד כס השאה, אלא גם בדם יהודי הזורם בעורקיו ואפילו באהדה סמויה לבריטים. אם כי מוסדק לא ידע זאת, רוב מאמרי התוכחה הללו נכתבו או בהשראת ה - CIA או על ידי תועמלנים של ה - CIA בוושינגטון. אחד התועמלנים הללו, ריצ'רד קוֹטאם, העריך כי שמונים אחוז מהעיתונים בטהרן היו נתונים להשפעת ה - CIA.

"כל מאמר שכתבתי - זה נסך בך משהו מתחושת הכוח - היה מופיע כמעט מיד, ביום המחרת, בעיתונות האיראנית", נזכר קוֹטאם שנים אחר כך. "המאמרים נועדו להציג את מוסדק כמשתף פעולה קומוניסטי וכפנאט."

עם שהקנוניה צברה תאוצה, נאלץ רוזוולט להתמודד עם אבן הנגף הגדולה ביותר שלו - מוֹחמד רזא שאה. המונרך בן השלושיםֿושתיים, השאה השני בלבד לשושלת הפהלווית, היה חששן מטבעו ובלתי החלטי, והתמיד בסירובו להיגרר למזימה נועזת שכזו. "הוא שונא לקבל החלטות, ולא ניתן לסמוך עליו שידבוק בהן לאחר שקיבלן", דיווח דיפלומט בריטי, והוסיף: "הוא חסר אומץ מוסרי ונכנע בקלות לפחד".

דברים נוספים מעבר לתכונותיו האישיות גרמו לשאה להסתייג. מוסדק היה הדמות האהודה ביותר בהיסטוריה של איראן המודרנית, ואף על פי שפעולות החתרנות והחרם הכלכלי של בריטניה החלישו אותו, הוא היה עדיין נערץ ואהוב במידה רבה. מלבד זאת, לא היה ברי בכלל כי לשאה הסמכות החוקית להדיחו. הקנוניה יכלה בקלות לפעול כבומרנג ולסכן לא רק את חייו של השאה, אלא גם את השלטון המלוכני עצמו.

דבר מכל זה לא ריפה את ידיו של רוזוולט. לביצוע ההפיכה שלו, הוא היה זקוק לצווים חתומים מאת השאה, המפטרים את מוסדק וממנים את גנרל זאהדי תחתיו. רוזוולט מעולם לא הטיל ספק כי בסופו של דבר הוא ישיג את הצווים. קרב המוחות בינו לבין השאה היה בלתי שקול מראשיתו. רוזוולט היה פיקח, מנוסה ומיומן, ועמד מאחוריו כוח בינלאומי עצום. השאה היה חלש, בלתי בוגר, ובודד.

המהלך הפותח של רוזוולט היה שיגור שליחים, שהייתה עשויה להיות להם השפעה מיוחדת על השאה. ראשית הוא דאג כי אחותו התאומה של השאה, הנסיכה אשרף, שהייתה חריפה ושוחרת מדנים ממש באותה מידה שהשאה היה נואל, תבקר את אחיה ותנסה ליישר את עמוד השדרה שלו. השתלחויותיה של אשרף באחיה היו לאגדה. אחת ההשתלחויות האלה התרחשה בנוכחות דיפלומטים זרים, כאשר הנסיכה דרשה כי אחיה יוכיח שהוא גבר, שאם לא כן יתגלה לעיני כול כעכבר. היא תיעבה את מוסדק כיוון שהיה אויב שלטון המלוכה. מתקפותיה על ממשלתו הפכו כה חריפות, שהשאה חש כי מוטב לשלחה אל מחוץ לארץ. מגלוּת הזהב שלה באירופה, היא עקבה בלהט לא פחוּת אחר האירועים בארצה.

אשרף בילתה להנאתה בבתי קזינו ובמועדוני לילה צרפתיים בעת שאחד מסוכניו האיראניים הטובים ביותר של רוזוולט, אַסַדוֹלְלָה רָשִׁידִיָאן, בא לבקרהּ. לאחר ששטח בפניה את התוכנית הביעה הנסיכה הסתייגות, ומכיוון שכך התייצבה לפניה ביום למחרת משלחת של סוכנים אמריקאים ובריטים כדי להציגה במשנֵה תקיפוּת. ראש המשלחת, סוכן בריטי בכיר בשם נורמן דַרבּישְׁר, חשב כמה צעדים קדימה והצטייד מראש במעיל מפרוות חורפן ובחפיסת מזומנים.

כשראתה אשרף את התשורות הללו, נזכר דרבישר לאחר מכן, "אורו עיניה" והתנגדותה קרסה. היא הסכימה לטוס לטהרן ונכנסה לשם בלא תקלות בשמה שלאחר הנישואין, מדאם שָׁפִיק. בתחילה סירב אחיה לקבל את פניה, אך לאחר שמקורבים לו, שהיו במגע עם ה - CIA, דיברו לא ממש בעדינות על לבו, הוא התרכך. האח והאחות נפגשו מאוחר בליל 29 ביולי. פגישתם הייתה מתוחה. לא עלה בידה של אשרף לשכנע את השאה להוציא את הצווים הגורליים, וכמו להחמיר את המצב, ידיעות על דבר נוכחותה דלפו והציתו מחאה עצומה. לרווחת הכול, היא מיהרה לחזור לאירופה.

בשלב הבא פנה רוזוולט לגנרל נורמן שוורצקופף, שרוב שנות הֿ40 עברו עליו באיראן בפיקוד על גדוד צבא מובחר, ואשר השאה חש אסיר תודה לו. ה - CIA סיפק לשוורצקופף "משימת כיסוי" של פגישות וסיורי ביקורת בלבנון, בפקיסטאן ובמצרים, כדי שאפשר יהיה לתרץ את ביקורו באיראן כסתם חניית ביניים. לפי אחד הדיווחים, שוורצקופף הגיע לשם נושא "כמה תיקים גדולים" שכמה מיליוני דולרים במזומן היו דחוסים בתוכם. הוא נפגש קודם עם רוזוולט, ואחר כך עם איראנים בעלי תפקידים מרכזיים במבצע, וחילק להם כסף רב. ביום הראשון לחודש אוגוסט הוא בא לפגוש את השאה בארמון סַעְדֿאַבָּאד.

זה היה מפגש מוזר. בתחילה סירב השאה לומר ולו מילה לאורחו, והחווה בידיו תנועות להורות כי הוא חושד בקיומם של מיקרופונים סמויים. אחר כך הוא הוביל את שוורצקופף לאולם ריקודים רחב ידיים, גרר שולחן למרכז החדר, התיישב עליו, והזמין את הגנרל להצטרף אליו. שם הוא לחש לו כי טרם החליט אם לחתום על הצווים שרוזוולט ביקש. הוא פקפק בנכונות הצבא לציית לצו כלשהו שהוא יחתום עליו, והוא לא היה מעוניין להיות בצד המפסיד של מבצע מסוכן שכזה.

כבר כשהאזין לשאה, חש שוורצקופף בַּהתרופפות של התנגדותו. מבקר אחד נוסף אולי יספיק כדי להשיג את התוצאה המבוקשת, אבל זה חייב יהיה להיות רוזוולט עצמו. זו הייתה הצעה מסוכנת. אם רוזוולט יֵרָאֶה בארמון, הידיעה על נוכחותו באיראן עשויה לדלוף ולסכן את המבצע כולו. אולם שוורצקופף הודיע לו כי אין בררה אחרת.

רוזוולט ציפה להצעה הזאת. "למן ההתחלה הייתי בטוח כי פגישה אישית תהיה הכרחית", הוא כתב לימים. "לבדנו ובמקום בטוח, יכולנו השאה ואני לפתור קשיים רבים שהתגלעו. זה יכול היה להיעשות רק במפגש פניםֿאלֿפנים. רוב הסיכויים היו שניאלץ להיפגש לא רק פעם אחת אלא כמה פעמים. עדיף אם כך שזה יקרה כמה שיותר מוקדם."

כדי לסלול את דרכו לביקור, שלח רוזוולט את סוכנו הנאמן אסדוללה רשידיָאן לפגישה עם השאה ב-2 באוגוסט. המסר שנשא רשידיאן היה פשוט: הבריטים והאמריקאים מתכננים הפיכה ודבר לא יעצור בעדם. בנסיבות אלה, העיר ראשידיאן בעוקצנות, לשאה אין הרבה בררות פרט לשיתוף פעולה. השאה הנהן בהסכמה חרישית.

אולם רק רוזוולט היה יכול לסגור את העִסקה. הוא ביקש מסוכן בחצר המלוכה, שהיה ידוע בשם הצופן 'רוזנקרנץ', לגשת לשאה ולמסור לו כי "אמריקאי המוסמך לדבר בשם אייזנהאואר וגם צ'רצ'יל מבקש לקיים עמו פגישה חשאית". בתוך שעות הושלם כבר מהלך הגישוש, והשאה נעתר לבקשה. באותו לילה בחצות הוא ישלח מכונית לווילה של רוזוולט.

"עוד שעתיים לחכות!", אמר רוזוולט בלבו אחרי שקיבל את המסר. "בחנתי את לבושי. הגם שאינו מתאים לפגישה מלכותית, הוא הולם כנראה את הנסיבות המיוחדות למדי. הייתי לבוש בחולצה כהה בעלת צווארון גולף ובמכנסיים אפורים כהים, ונעלתי זוג נעלי גִיוֶה - מִנעלי רגליים פרסיים בעלי סוליות חבלים וגפּות בד, משהו בין נעליים לנעלי בית - שגפּותיהם שחורות. לא ממש מהודר, אבל בלתי מתבלט כפי שראוי היה בנסיבות אלה."

רוזוולט, שראיין את השאה שש שנים קודם לכן כשערך מחקר לספר שנקרא 'ערבים, נפט והיסטוריה' ופגש אותו שוב במהלך ביקורים נוספים באיראן, המתין לשעה היעודה יחד עם קומץ מסוכניו. הוא ביכר לא לשתות, אבל לחבריו לא היו כל עַכָּבות דומות. כשהגיעה סוף סוף שעת חצות, הוא יצא דרך השער הקדמי אל הרחוב. מכונית המתינה שם. הוא התיישב במושב האחורי.

דבר לא זע ברחובות בשעה שרוזוולט הובל אל הארמון המפואר. כשהחל הרכב לטפס במעלה הגבעה שבראשה שכן הארמון, הוא החליט שעליו להסתתר. מארחיו הותירו ברוב התחשבות על המושב שמיכה מקופלת, והוא מצא לה שימוש טוב כשנשכב למטה על רצפת המכונית והתכסה בה.

הזקיף בשער הכניסה לא הערים שום קושי, ורק נפנף נפנוף חפוז בידו. המכונית המשיכה בנסיעתה עוד כמה רגעים ואז נעצרה סמוך למדרגות אבן הגיר הרחבות של הארמון. רוזוולט הסיר מעליו את השמיכה והתיישב בחזרה. דמות צנומה ירדה לעברו במדרגות. האיש, שאותו הוא זיהה מיד כשאה, ניגש למכונית, פתח את הדלת והחליק פנימה לצדו. הנהג פרשׁ בדיסקרטיות אל בין הצללים.

"ערב טוב מר רוזוולט", אמר המלך והושיט את ידו. "אני לא יכול לומר שציפיתי לראות אותך, אבל לעונג הוא לי."

רוזוולט סיפר לשאה כי הוא שוהה באיראן מטעם השירותים החשאיים האמריקאיים והבריטיים, וכי השאה יוכל לאמת זאת כשישמע למחרת בלילה ב-BBC מילת צופן. צ'רצ'יל דאג שרשת BBC תסיים את יום השידורים שלה במילים "עכשיו חצות בדיוק", במקום "עכשיו חצות". אין ממש צורך בביטחונות מעין אלה, השיב השאה. הרי שוררת ביניהם הבנה.

אולם השאה היסס עדיין לתת את ידו לקנוניה. הוא אינו טיפוס הרפתקני, אמר לרוזוולט, ואין הוא יכול להמר כאילו היה טיפוס כזה. גוֹן קולו של רוזוולט התחדד. הוא אמר לשאה כי הותרת מוסדק בכוחו "רק תוביל לאיראן קומוניסטית או לקוֹרֵאָה שנייה" - שראשי מדינות מערביים לא היו מוכנים לקבל. כדי למנוע זאת, הם אישרו תוכנית להפיל את מוסדק - ואגב כך להגביר את כוחו של השאה. עליו לקבל אותה בתוך כמה ימים; אם יסרב, יעזוב רוזוולט את הארץ ויתכנן "תוכנית כלשהי אחרת".

השאה לא השיב תשובה ישירה. הוא הציע להיפגש שוב בלילה הבא. הוא פנה אז לפתוח את דלת המכונית. לפני שיצא החוצה אל החשכה, הוא התבונן חזרה ברוזוולט ואמר "אני שמח לארח אותך שוב בארצי".

מאותו יום, נפגש רוזוולט עם השאה כמעט כל לילה בחצות, לאחר שנכנס לתחומי הארמון באותה מכונית, תחת אותה שמיכה במושב האחורי. לפני כל פגישה ולאחריה, הוא נועץ בפעיליו האיראנים. כשהווילה ששימשה אותו החלה לעורר את חשדה של המשטרה המקומית, הוא חדל לנהל ממנה את ענייניו ומצא דרך אחרת לכנס פגישות. הוא רכש מונית טֵהרנית, ובזמנים הנקובים הסיע אותה לפינה שקטה, תמיד כשנורת 'תפוס' מוארת. שם הוא החנה והתחיל ללכת, עד שאחד מסוכניו, על פי רוב אדם בעל עודף מרץ ורווי אדרנלין מן המבצע, אסף אותו במכונית קרייזלר או ביואיק. הם תכננו את מהלכיהם לימים הבאים בעודם מיטלטלים במהירות גבוהה בין פרוורי העיר ההרריים.

בשיחותיו עם השאה, אמר רוזוולט כי עומד לרשותו "סכום מקביל לכמיליון דולר" וכמה "מארגנים מוכשרים ומקצועיים ביותר" שיוכלו "לחלק חומר מודפס, לקבץ אספסוף, לשים עין על האופוזיציה - מה שלא תרצה, הם יעשו". מבצע אג'קס לפי תיאורו התבוסס על "ארבעה קווי מתקפה". ראשית, מסע תעמולה במסגדים, בעיתונות וברחובות יערער את הפופולריות של מוסדק. שנית, קציני צבא אוהדי המלוכה ימסרו את הצו המדיח אותו. שלישית, אספסוף יפשוט על הרחובות וישתלט עליהם. רביעית, גנרל זאהדי יעלה ויבוא כמנצח ויקבל את מינויו של השאה לתפקיד ראש הממשלה.

זו הייתה תוכנית קוסמת, אך לא לגמרי משכנעת, והשאה המשיך להתחבט ולהסס. מצב רוחו השתנה ל"אי-נחישות עיקשת", כפי שרוזוולט כינה זאת. אבל היה זה "חסר טעם להתקדם בלי השאה", ציין רוזוולט במברק לממוניו ב - CIA, ולכן הוא המשיך להגביר את הלחץ. לבסוף, כצפוי, נשברה התנגדותו של השאה. הוא הסכים לחתום על ה'פַרמאנים' - כפי שנקראו צווי המלך - אולם רק בתנאי שיותר לו לעזוב את טהרן למקום כלשהו בטוח יותר מיד אחר כך.

מוֹחמד רזא שאה מעולם לא נודע כאדם אמיץ במיוחד, וגילוי הזהירות הזה לא הפתיע את רוזוולט. הם החליטו יחד כי המקום הבטוח ביותר עבור השאה להסתתר בו הוא בקתת ציד שמשפחת המלוכה החזיקה ליד ראמְסַר שעל חוף הים הכספי. היה שם מסלול המראה קרוב, שנסך בשאה ביטחון.

"אם מסיבה נוראה כלשהי הדברים ישתבשו", הוא אמר לרוזוולט בלי כל עידון, "המלכה ואני ניקח את המטוס שלנו ישר לבגדד".

הם נפגשו בפעם האחרונה לפני עלות השחר של 19 באוגוסט. לפני שאיחל לשאה ברכת פרֵדה, ראה רוזוולט לנכון להודות לו על החלטתו, מסויגת ככל שהייתה, לשתף פעולה. זה היה רגע היסטורי, שהיה ראוי לדבר שונה ומיוחד. מוחו של רוזוולט הגה דרך נפלאה להוסיף לדבריו הוד והדר.

"הוד מעלתו, הערב קיבלתי מברק מוושינגטון", הוא שיקר. "הנשיא אייזנהאואר ביקש ממני למסור לך את מילותיו: 'אני מאחל להוד מלכותו הקיסר ברכת עלה והצלח. אם הפהלווים והרוזוולטים יחדיו אינם מסוגלים לפתור את הבעיה הקטנה הזאת, אופסת התקווה לשאר המקומות. אני סמוך ובטוח כי תדאג שהכול ייעשה כנדרש'."

הוסכם כי שליח של ה - CIA יביא לארמון את הפַרמאנים החיוניים באשמורת מוקדמת של הבוקר הבא. השאה יחתום עליהם ואז יטוס מיד למקום המקלט שלו בראמְסַר. נראה היה שהכול מאורגן ללא דופי.

כשחזר רוזוולט לווילה שלו עם הבשורות הטובות, חגגו הוא וסוכניו במשתה כיד המלך. רק בחמש בבוקר הוא הזדחל סוף סוף למיטתו. כמה שעות אחר כך העירו אותו גידופיו של אחד מעוזריו. המבצע נכשל ברגע האחרון. השליח שהיה אמור להשיג את חתימתו של השאה הגיע לארמון באיחור. כשהוא הגיע, הזוג המלכותי כבר הסתלק.

בין אם הייתה זו החמצה סתם או ניסיון של הרגע האחרון מצד השאה לברוח מחתימת הפַרמאנים, רוזוולט היה נחוש שלא יהיה בכך כדי לסכל את התוכנית. הפַרמאנים הללו מילאו תפקיד חיוני בהפיכה שהוא תכנן. הם סיפקו לא רק עלה תאנה של חוקיות, אלא גם את הבסיס הארגוני המרכזי של המבצע. אם השאה לא היה בטהרן לחתום עליהם, צריך יהיה להביאם למקום שבו הוא נמצא.

האיש המתאים ביותר לסייע כעת, עמד על כך רוזוולט מהר, היה קולונל נסירי מהמשמר המלכותי. הוא היה מלוכן אדוק, היה בכוחו לאתר מטוס פנוי, ויחסיו עם השאה היו קרובים. הסידורים נעשו במהירות, והפעם החיבור פעל. נסירי טס לראמְסַר, השיג את חתימתו המקושקשת של השאה על שני הפַרמאנים, ומאחר שמזג האוויר הסוער מנע ממנו להמריא, הוא שלח אותם לטהרן במכונית.

רוזוולט ומרעיו העבירו את היום בהמתנה בקוצר סבלנות מסביב לברֵכה שלהם, ולא הבינו מדוע נסירי מתעכב כל כך. כשהערב ירד, הם עברו לעישון, למשחקי קלפים ולשתיית וודקה עם לימון. על טהרן הוטל עוצר מתשע, אבל אחרי שחלפה גם השעה הזו, הם קיוו עדיין שמישהו יופיע. כבר היה כמעט חצות כשהגיעו לאוזניהם צעקות מכיוון השער. הם מיהרו לפתוח אותו. בחוץ הייתה התקהלות קטנה של איראנים בלתי מגולחים ונרגשים מאוד, שאת רובם הם לא זיהו. הם דחפו לידיו של רוזוולט חבילה, והוא פתח אותה בזהירות. בפנים היו שני הפַרמאנים, חתומים כדבעי על ידי הוד מעלתו הקיסרי.

רוזוולט חיבק בשמחת ניצחון את ידידיו החדשים, ואז החל לשקול את קצב התקדמותו מרגע זה. הוא נחרד מאוד כשסוכניו הודיעו לו כי יידרש עיכוב אחד נוסף: סוף השבוע, שאצל האיראנים חל בימים חמישי ושישי, עמד להתחיל, והאיראנים אינם אוהבים לנהל עסקים, ועוד פחות מכך להפיל ממשלות, בסופי שבוע. באי רצון הסכים רוזוולט לדחות את ההפיכה עד שבת בלילה, 15 באוגוסט.

רוזוולט ומרעיו, בוטחים בתוכניתם אך מודעים היטב לכך שעם כל שעה שחולפת גוברת הסכנה שהמזימה תתגלה, בילו שלושה ימים גורליים על שפת הברכה. שבת הייתה היום הכי קשה, כיוון שרגע האמת היה כה קרוב. לימים כתב רוזוולט כי באותו יום הזמן עבר "לאט יותר מאי פעם".

עתה כבר העביר רוזוולט את חדר הפיקוד שלו למרתף בתוך מתחם שגרירות ארצות - הברית. סוכניו האיראנים באו אליו עכשיו לעתים תכופות פחות, אבל הם היו עסוקים יותר מאי פעם בפעולותיהם החתרניות, כפי שדוּחַ של ה - CIA על ההפיכה מוכיח בבירור:

"באותו זמן מסע התעמולה הפסיכולוגית נגד מוסדק הגיע לשיאו. העיתונות הנתונה לשליטה יצאה כולה נגד מוסדק, בעוד [שם מחוק] מדפיס לפי הוראות המפקדה המקומית חומר שנחשב בעיניה למועיל. סוכני - CIA הקדישו שימת לב רבה להרתעת אנשי דת מובילים בטהרן באמצעות הפצת תעמולה שקרית בשם מפלגת תוּדֶה [הקומוניסטית], שאיימה על אותם אנשי דת בענישה אכזרית אם יֵצאו נגד מוסדק. אנשי הדת קיבלו גם שיחות טלפון מאיימות, בשם תוּדֶה, ואחד מכמה מטעני-דֶּמֶה בבתי המנהיגים הללו התפוצץ.

"במהירות פשטה השמועה כי השאה יתמוך בפעולה ישירה שתפעל לטובתו, באמצעות 'קנוניית הקולונל' שהמפקדה קידמה ודחפה. זאהדי נפגש עם סוכן מפקדה מרכזי אחד, קולונל [מחוק], ומינה אותו לקצין קישור עם האמריקאים ולאיש הנבחר מטעמו לפקח על גיוס כוח האדם לפעולה…

"ב-14 באוגוסט שיגרה המפקדה מברק ולפיו עם סיומו של טִי-פִּי-אג'קס תזדקק ממשלתו של זאהדי בדחיפות לכספים, כיוון שקופת המדינה ריקה. הסכום שננקב היה חמישה מיליון דולר, וה - CIA התבקשה להמציא סכום זה כמעט בתוך שעות לאחר סיום המבצע."

כעת, במילותיו של דוח ה - CIA, "מלבד לחכות שהכול יתחיל, לא היה בכוחן של המפקדה המקומית או הראשית לעשות דבר". ב-15 באוגוסט, כששעת הדמדומים החלה סוף סוף לרדת על טהרן, נכנס רוזוולט למונית החדישה שלו, הפעיל את מתג ה'תפוס', ונסע לבית סמוך ששימש מקום מסתור ובו התקבצו כבר סוכניו להמתין לחדשות על הניצחון. הוודקה זרמה כמו מים, ושירתם ליוותה פסקולי תקליטים של מחזמרים מברודוויי. הפזמון המועדף עליהם היה 'גבירת המזל' מהמחזמר ברנשים וחתיכות. לאחר התאקלמותו, הם אימצו אותו לשיר הנושא הרשמי של מבצע אג'קס:

גבירת מזל הוא שמך
אך לא תמיד זה כך
את לפעמים נוטשת
והמזל הולך אתך
הערב את אתי
בחרת בי מכולם
אך מה תועלת לי
אם תשיבי את פני עבדך ריקם
תאוצי לך לדרך
מבלי להתחנחן
וכך נותר לי רק להתחנן:
אנא היי לי גבירה
שמרי עלי מצרה.

כשנהג רוזוולט מאוחר יותר באותו ערב בחזרה לשגרירות ארצות- הברית, הובילה אותו הדרך שבה נסע סמוך למשכנו של גנרל רִיָאחִי, ראש המטה הכללי של הצבא. צירוף המקרים הסב לו הנאה. אם תתממש תוכניתו, יהיה גנרל ריאחי בתוך כמה שעות מאחורי סורג ובריח.

התפקיד שהוטל על קולונל נסירי, הקצין שרוזוולט בחר בו לביצוע מעצריהם של ראש המטה הכללי ושל ראש הממשלה באותו לילה, נתפר לכאורה בדיוק למידתו. הוא האמין בעליונותה של המלוכה ותיעב את מוסדק. שליטתו במשמר המלכותי על שבעֿמאות אנשיו, העמידה לרשותו משאבים בעלי ערך. כשהצליח ברגע המכריע להשיג את הפַרמאנים החיוניים, נראה היה שהוא הוכיח את אמינותו.

אולם ב-15 באוגוסט בלילה, נסירי לא חשב די בצלילות. היה הרבה אחרי אחת-עשרה בלילה כשהוא הגיע לביתו של גנרל רִיָאחִי ומצא אותו נטוש. זה לא עורר בו דאגה, והוא פשוט הורה לאנשיו להמשיך למשכנו של מוסדק. בלי שידע זאת, שיירה צבאית נוספת הייתה אף היא בדרכה לשם. לגנרל רִיָאחִי נודע על ניסיון ההפיכה, והוא שלח כוחות לסַכְּלָהּ.

זהותו המדויקת של המודיע מעולם לא התחוורה בוודאות. רוב הניחושים התמקדו בקצין צבא שהשתייך לתא קומוניסטי חשאי. ייתכן שהיה יותר ממודיע אחד. בסופו של דבר קרה בדיוק מה שרוזוולט חשש מפניו. יותר מדי אנשים ידעו על המזימה במשך יותר מדי זמן. ההדלפה הייתה בלתי נמנעת.

בשעות המבוכה והבלבול סביב חצות, טהרן געשה ותססה ממזימות וממזימות שכנגד. לכמה מהקצינים המורדים נודע על חשיפת התוכנית מבעוד מועד והם שינו את טעמם. אחרים, שלא ידעו על ההתפתחויות, המשיכו בתוכניות כרגיל. אחד מהם השתלט על המרכזייה בבזאר. קצין אחר הקים את שר החוץ חוֹסֵין פָאטֵמִי ממיטתו וגרר אותו החוצה יחף וזועק.

עתיד השלטון החוקתי היה תלוי בקבוצת החיילים שתגיע ראשונה למשכנו של מוסדק. מעט לפני אחת בבוקר, עלתה שיירת רכב המורדים במעלה רחוב כָּאך, חלפה על פני פינת חֶשְׁמַת-דוֹלֶה, ונעצרה. כאן התגורר מוסדק עם אשתו בדירה קטנה, בתוך קומפלקס מגורים גדול שהיה בבעלות משפחתו שנים רבות. השער היה סגור. קולונל נסירי יצא החוצה כדי לדרוש שיפתחו לו. בידו הוא אחז את הפַרְמָאן המדיח את מוסדק מכהונתו. מאחוריו ניצבו כמה שורות של חיילים.

קולונל נסירי הגיע באיחור. רגעים אחדים לאחר שהוא הופיע בשער הבית, יצאו מבין הצללים כמה קצינים נאמני המשטר. הם ליוו אותו לְג'יפ והובילו אותו למטה הכללי. שם הוקיע אותו גנרל רִיָאחִי כבוגד, הורה להפשיטו ממדיו ושלח אותו לתא מעצר. האיש שאמור היה לעצור את מוסדק היה עתה אסיר בעצמו.

רוזוולט, שלא הייתה לו כל דרך לדעת על אף אחת מן ההתרחשויות הללו, היה בחדר הפיקוד שלו בשגרירות, והמתין לצלצול מקולונל נסירי. טנקים חלפו בסמוך כמה פעמים והקימו שאון, אבל כל צלצול לא נשמע. חששותיו של רוזוולט גברו כאשר הזריחה החלה להפציע. רדיו טהרן לא פתח את שידוריו בשש בבוקר כרגיל. ואז, שעה אחר כך, הוא התעורר בחרחורים חזרה לחיים, ולאחר פרץ של מוזיקה צבאית, הוקראה הודעה רשמית. רוזוולט לא ידע פרסית, אבל כששמע את הקריין אומר את המילה "מוסדק", ניקר בו חשש מהנורא מכול. ואז עלה מוסדק עצמו לשידור, והכריז על סיכול ניסיון הפיכה שאורגן על ידי השאה ו"גורמים זרים".

השאה, משתוחח מפחד בווילה אשר לשפת הים, האזין גם הוא. ברגע שתפשׂ מה קרה, הוא העיר את אשתו ואמר לה שהגיעה השעה לברוח. הם ארזו במהירות שני תיקי מסמכים קטנים, חטפו לידיהם בגדים ככל שיכלו לשאת ויצאו במהירות אל מטוס הביצ'קרפט הדוֿמנועי שלהם. השאה, טייס מיומן, אחז בהגאים והמריא לעבר בגדד. לאחר שהגיעו לשם אמר השאה לשגריר האמריקאי כי הוא "יחפש מיד עבודה כיוון שיש לו משפחה גדולה ומעט מאוד אמצעים מחוץ לאיראן".

בזמן שהשאה ברח, התפרשׂו ברחבי טהרן יחידות צבא נאמנות המשטר. העיר חזרה במהירות לשגרה. כמה קושרים נעצרו ואחרים מצאו מחבוא. פְּרס הוצע על ראשו של גנרל זאהדי. פעילים שכירים של ה - CIA נמלטו בריצה פראית חזרה למִבְטַחֵי שגרירות ארצות-הברית או לבתי מסתור. המונים מריעים תרועות ניצחון יצאו לרחובות וקראו "ניצחון לעם!" ו"מוסדק ניצח!".

בתוך מתחם השגרירות, רוזוולט חש "על סף ייאוש". לא נותרה לו בררה אלא להבריק לוושינגטון ולהודיע כי הכול השתבש לגמרי. ג'ון ווֹלֶר, ראש דסק איראן ב - CIA, התאכזב מאוד לקריאת המברק. ווֹלֶר חשש לחיי סוכניו, ושלח לרוזוולט תשובה דחופה. לא ידוע על עותק קיים של המברק הזה. לפי האגדה הרווחת ב - CIA, זו הייתה פקודה לרוזוולט לעזוב את איראן לאלתר. אולם שנים רבות לאחר מכן, טען ווֹלֶר כי המברק לא היה כה פסקני. המסר שלו, נזכר ווֹלֶר לימים, היה: "אם אתה בצרה, צא כדי שלא תיהרג. אבל אם אתה לא בצרה, תמשיך לעשות מה שצריך".

מצב הדברים מצד הקושרים לא נראה בכי טוב. הם איבדו את יתרון ההפתעה. כמה מסוכניהם המרכזיים הושבתו. ראש הממשלה המיועד שלהם, גנרל זאהדי, ירד למחתרת. השאה נמלט. שר החוץ פאטֵמי, ששוחרר לאחר שהוחזק שעות אחדות בידי המורדים, יצא בנאומים חוצבי להבות בגנות השאה, שהוקיעו אותו על שיתוף הפעולה שלו עם גורמים זרים.

"בוגד שכמותך!", השתלח בו פאטֵמי נחרצות לפני קהל אחד, "ברגע ששמעת ברדיו טהרן שהקנוניה הזרה שלך סוכלה, ברחת למדינה הקרובה ביותר שיש בה שגרירות בריטית!".

מבצע אג'קס נכשל. רדיו טהרן דיווח כי המצב "בשליטה מלאה", וכך זה גם נראה. גלי ההלם הרעידו את כותלי מפקדת ה - CIA בוושינגטון.

ואז, לפתע, הבריק רוזוולט בשעות הערב מסר לחלוטין לא צפוי: הוא החליט להישאר בטהרן ולאלתֵּר ניסיון נוסף להפלת מוסדק. ה - CIA הטילה עליו להפיל את ממשלת איראן, והוא היה נחוש בדעתו לא לעזוב את המקום עד שהמלאכה תושלם.

© כל הזכויות שמורות לכרמל ולהוצאה לאור של משרד הבטחון

כל אנשי השאה (השאח), הפיכה אמריקאית ושורשי הטרור המזרח תיכוני - סטיבן קינזר
All the Shah's Men: An American Coup and the Roots of Middle East Terror - Stephen Kinzer