Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים בינואר 2007       חזור

לישון עם השטן
מאת: רוברט בר
Sleeping with the Devil: How Washington Sold Our Soul for Saudi Crude - Robert Baer

ההוצאה:

כנרת דביר

רוברט בר, סוכן סי-איי-אי לשעבר, חושף את הקשרים המושחתים והציניים בין ארצות הברית לערב הסעודית, ומתריע בחריפות על התלות בנפט הסעודי, הגורמת לפגיעוּת לטרור ומובילה לאסון כלכלי.

לישון עם השטן מתבסס על עשרים שנות ניסיונו של בר כסוכן סי-איי-אי במזרח התיכון. בבהירות מצמררת הוא מסביר כיצד, כל עוד בית המלוכה הסעודי מזרים את הנפט ממאגריו העצומים, ארה"ב תתעלם מתרבות השוחד שלו, הפרת זכויות האדם ומתמיכתו הכספית בכת הווהאבית הפונדמנטליסטית, המתסיסה את רוב ההתלהמות מאחורי הטרור האיסלמי.

לישון עם השטן
שתפו אותי

הקשרים המורכבים בין הסי-איי-אי, הסעודים והקבוצות הטרוריסטיות, שתקפו את ארצות הברית בתוצאות כה מחרידות, מתועדים כאן כולם, כמו גם ההיסטוריה של בית סעוד וזיקתו לטרור. טענתו של בר כי ערב הסעודית היא חבית אבקת נפץ על סף התפוצצות תדיר שינה מעינו של כל מי שהמזרח התיכון חשוב לו.

רוברט בר שימש קצין מבצעים בסי-איי-אי מ-1976 עד 1997. במסגרת שירותו הגיע למקומות כמו צפון עיראק, דושנבה, רבט, ישראל, פריז, ביירות, חרטום וניו דלהי. הוא דובר ערבית, פרסית, צרפתית וגרמנית, והכשיר סוכנים שהסתננו לשורות החיזבאללה, המודיעין הלובי, הפתח ואלקאידה.

לישון עם השטן מאת רוברט בר בהוצאת דביר, מאנגלית: מרדכי ברקאי, עיצוב עטיפה: אמרי זרטל, 270 עמודים.

בית סעוד - אילן יוחסין מקוצר
המלך איבן סעוד (נקרא גם עבד-אל-עזיז), איחד ב-1932 את ערב הסעודית תחת מלכותו ומלך בה עד מותו ב-1953. היו לו לפחות ארבעים ושלושה בנים, בהם שמונה שמתו בטרם מלאו להם עשרים שנה. הבולטים מקרב הנותרים הם אלה:

סעוד. ירש את המלוכה מאביו בנובמבר 1953. הודח בנובמבר 1964.

פייסל. הוכרז למלך בנובמבר 1964. נרצח במרס 1975.

חאלד. מונה לנסיך כתר במרס 1975. מת מיתה טבעית ביוני 1982.

פאהד. מונה לנסיך כתר במרס 1975. איבד את כושר תפקודו כתוצאה משבץ בנובמבר 1995. לפאהד שבעה בנים, בכללם צעיר בניו עבד-אל-עזיז ("עזוזי") מאשתו המועדפת ג'אוהרה אל איברהים.

סולטן. שר ההגנה והתעופה ונשיא נתיבי האוויר הסעודיים בין יתר תאריו. בנו, הנסיך בנדר, הוא שגרירה הוותיק של ערב הסעודית בארצות הברית.

תורכי.התפטר מתפקידו כראש המודיעין ימים ספורים לפני התקפות 11 בספטמבר. המקורב ביותר מבין הנסיכים לטליבאן. למד באוניברסיטת ג'ורג'טאון, יחד עם ביל קלינטון.

סלמן. מושל ריאד זה למעלה מארבעים שנה, ובפועל ראש מוסדות הצדקה שחלק מכספיהם מצא את דרכו לאל קאעידה.

עבדאללה. מונה לנסיך כתר ביוני 1982. מפקד המשמר הלאומי מ-1963.

נאיף. שר הפנים הנוכחי.

הקדמה: תרחיש יום-הדין
הטנדר הלבן מסוג פורד האט בשקט עד שנעצר מתחת למגדל מספר שבע, אחד מעשרה מבנים גליליים גדולים באַבּקאיק המשמשים להרחקת הגופרית מן הנפט, או, בעגה המקצועית, להפיכתו מ"חמוץ" ל"מתוק". יריעת אברזין מלוכלכת כיסתה את תא המטען. בולמי זעזועים חזקים במיוחד מנעו את קריסת התא על הסרן האחורי. במזרח, מעבר למדבר הסעודי, נראה באופק אור ראשון של בוקר. נהג הטנדר, אחד מאלפי המוסלמים השיעים העובדים בשדות הנפט הסעודיים, הציץ בפעם האחרונה בשעונו והחל ממלמל פסוקי קוראן השגורים בפיו זה זמן רב. האורות של מתקן זיקוק הנפט הגדול בעולם הבליחו סביבו מכל עבר.

שלוש שעות קודם לכן הפליגה מנמל דֵייֶר שבחופה הדרומי של איראן ספינת דיג מצוידת בצמד מנועי אֶווינרוּד בעלי מאתיים וחמישים כוחות סוס. בחשֵכה צלחה הספינה במהירות את המפרץ הפרסי לעבר הנמל הסעודי באל ג'ובַּייל. משם התגנב הנווט האיראני דרומה, צמוד לקו החוף, עד שנגלה לו משטח טעינת הנפט שבאי הימי ראס טאנורה, ארבעים וחמישה מייל צפונית מזרחית לאַבּקאיק. וכאן, בעוד המים עוטים גוון ורוד, כיוון את הספינה אל משטח מספר ארבע ודרך על דוושת המצערת עד הסוף.

מעט פנימה מראס טאנורה, ביבשה, הדליק את פנסו מהנדס מצרי, איש האחים המוסלמים שעשה את המסלול המלא של האיסלאם הלוחמני מקהיר לטהרן. הוא סקר את מעשה ידיו ורווה נחת. ה"סֶמטֶקס" נדחס ונכרך סביב כל מסעף, כל שסתום, עד אחרון מַחבר הצינורות. שילוב הכול במטען אחד היה מעשה אמנות, מלאכת מחשבת, יצירה גדולה של אללה.

מערבית לאַבּקאיק, במאהל בדואי קטן למרגלות הרי אראמה, רכן סעודי בשנות העשרים שלו על מרגמה רוסית 120 מ"מ. נראה היה שהוא מיומן למדי. בתור וַהאבּי, נצר לקנאים הדתיים שהעלו את בית סעוד לשלטון, קיבל הדרכה באמצעי לחימה באפגניסטן מאדם שהוכשר על ידי סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (סי-אי-איי). מתחתיו,

למרגלות המדרון, היתה תחנת השאיבה מספר אחת, הראשונה בקו הצינור שהזרים מדי יום קרוב למיליון חביות נפט גולמי קל ביותר מאַבּקאיק על פני חצי האי ערב לנמל יאנבו שבים סוף.

איתורית רטטה קלות על חזהו וחדלה. זה הזמן. הגיע קצם של בני בית סעוד. הנפט שהזין את נאפופיהם ושחיתותם לא יזרום עוד. האיסלאם יטוהר, בבני השטן האמריקאיים יוטל מום, בת חסותם הישראלית תיעזב לנפשה ותמות מאליה. העולם ייאלץ לשים לב, ומן הסיבה הפשוטה ביותר: הכלכלה הגלובלית נדפקה.

ייפיתי את הפרטים, עדכנתי אותם, אבל לא המצאתי אותם. הם הגיעו אלי באדיבות אנשים שלמדו את תעשיית הנפט הסעודית מן המסד. מאמצע שנות ה-30 של המאה העשרים אל תוך שנות ה-60 היתה סעודיה שלוחה של ענקי הנפט האמריקאיים - יציר דמיון של אינטרנציונליסטים רפובליקנים. ארצות הברית היתה שאננה בידיעה שהנפט הסעודי יהיה זמין לה תמיד תחת החול, זול ובטוח, כאילו נשמר בפורט נוקס . אנו בנינו את תעשיית הנפט של ערב הסעודית, ותמורת מאמצינו קיבלנו גישה קלה בלתי מוגבלת לנפט הגולמי שלה.

אמבַּרגו הנפט הראשון שהטיל אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט) ב-1973 קטף את התפרחת מן הוורד הזה, והחשש הפך לבהלה של ממש בתחילת שנות ה-80, במהלך מלחמת איראן-עיראק, במיוחד כאשר היה נדמה שאיראן עלולה להעביר את המלחמה לצד הערבי של המפרץ הפרסי, בכלל זה לערב הסעודית. על רקע הסיוט של סופת דלֵקה איסלאמית המכלה את כלכלת העולם, החלו מומחי היערכות לקראת אסון בממשל האמריקאי ומחוצה לו להציג שאלות לא נוחות: אילו נקודות של תשתית הנפט הסעודית הן הפגיעות ביותר להתקפת טרור? באילו אמצעים? לאיזה סוגי שיבושים קצרי מועד וארוכי מועד יש לצפות? ומה יהיו התוצאות הכלכליות?

מומחים אלה, כמעט כאיש אחד, הגיעו למסקנה שתשלובת הנפט הגולמי הקל-מאוד באַבּקאיק היא הנקודה הפגיעה ביותר במערך הנפט הסעודי וגם המטרה הראוותנית ביותר. בגלל נוכחותן של שבעה מיליוני חביות, אַבּקאיק היא הגודזילה של מתקני הנפט. קבוצות המחקר צפו בדרך כלל שהתקפה על אַבּקאיק תותיר אחריה נזק כבד למכלי האחסון ולספירואידים הגדולים, המשמשים להפחתת הלחץ על הנפט במשך תהליך הזיקוק - ונזק מתון למגדלי הייצוב שבהם מטוהר הנפט מגופרית.

שיקום הספירואידים מפחיתי הלחץ לא יצריך זמן רב מזה הדרוש להתקנת סדרה של שסתומים זמניים, שיוחלפו בסופו של דבר בקבועים. גם מכלי האחסון לא יהוו בעיה גדולה. כמה תיקונים פה ושם ואתה חוזר לכושר ייצור מלא באפס זמן.

מגדלי הייצוב הם סיפור שונה. הגופרית והנפט כרוכים זה בזה. אבל הנפט, לפני שהורחקה ממנו הגופרית, הוא חסר ערך. כדי להגיע ממצב אחד למשנהו - מחמוץ למתוק - עובר הנפט תהליך הנקרא הידרוֹ-דֶסוּלפוּריזציה.

באַבּקאיק מתבצעת ההידרו-דסולפוריזציה בעשרה מגדלים גליליים גבוהים. בתוך המגדלים מוחדר לנפט מימן בכמויות שיש בהן כדי להפוך את הגופרית למימן גופרית - גז הנוסק אחר כך לרום המגדל, שם הוא נכלא והופך לגופרית חפה, בטוחה לסביבה ושימושית.

אבל הגופרה המימנית אינה גז יום-יומי. מה שמוכר לדורות של תלמידי כימיה כריח הביצה המסריחה (או "הנפיחה") הוא גז מאַכֵּל ביותר, ולמעשה קטלני לבני אדם. כל עוד הגז אצור בראש מגדלי הייצוב, הכול כשורה. אבל העף את ראש המגדל, או הבקע בו חור גדול, או רסק אותו בפיצוץ משאית הטעונה טונה וחצי חומר נפץ בבסיסו, ואתה משחרר את כל מוראות התופת.

באטמוספירה, המגע עם לחות יוצר תחמוצת גופריתית. תחמוצת זו, לאחר שנוצרה, תעטה חיש מהר את הצינורות מסביב, את מתאמי השסתומים, את האגנים, את המחברים, את תחנות השאיבה ואת תיבות הבקרה, ותתחיל לאכול כל מה שנקרה בדרכה, כמו מין טרמיטבִּיוֹני טורף-כול. אבל לתחילת ההתפשטות תהיה תוצאה חמורה הרבה יותר בגלל מה שהתחמוצת תעולל לבני האדם.

הסוכנות הפדרלית לרישום חומרים רעילים ומחלות בארצות הברית ((ATSDR, סוכנות אחות של "המרכזים לבקרת מחלות", מסווגת את הגופרה המימנית כרעל רחב-תחום - משמע, רעל התוקף כמה מערכות בגוף. "מנות גבוהות מאוד של גז מימן גופריתי עלולות לגרום מוות אחרי נשימות ספורות," מדווחת הסוכנות. "אובדן הכרה עלול לקרות לאחר נשימה אחת או יותר. חשיפה לריכוזים נמוכים יותר עלולה לגרום גירויים בעיניים, כאב גרון, שיעולים, קוצר נשימה ובצקת הריאות. התופעות האלה חולפות לרוב בתוך כמה שבועות. חשיפה ממושכת לרמה נמוכה עלולה לגרום תשישות, אובדן תיאבון, מיחושי ראש, רגזנות, חולשת זיכרון וסחרחורת."

מינהל הבטיחות והגֵהות בעבודה (OSHA) במשרד העבודה של ארצות הברית קבע תקרת ריכוז קבילה של עשרים חלקיקים למיליון (ppm) של סולפיד מימן גופריתי במקומות עבודה, עם רמה מרבית מותרת של חמישים חלקיקים למיליון למשך עשר דקות, "אם לא מתרחשת חשיפה מדידה אחרת." לעומת זאת, המכון הלאומי לבטיחות וגהות בעבודה, גוף שמרני יותר ורגיש פחות פוליטית, ממליץ על רמת חשיפה מרבית של עשרה חלקיקים למיליון.

הצלחה בינונית של התקפה על מגדלי הייצוב של המתקן באַבּקאיק תשחרר לאטמוספירה אלף ושבע מאות חלקיקים למיליון של מימן גופריתי. העוצמה תיחלש, אבל לא במהירות מספקת כדי למנוע את מותם של העובדים בקרבה מיידית, ופגיעה קשה באחרים באזור, או למנוע את תחמוצת הגופרית מלאכֵּל את ליבת המתכת של תשתית הנפט הסעודית. הרעילות גם תדחה את תחילת עבודות התיקון למשך חודשים.

התקפה בינונית-עד-חמורה על אַבּקאיק תאט את התפוקה הממוצעת שם מ-6.8 מיליון חביות ליום לפחות ממיליון אחד בחודשיים הראשונים שלאחר ההתקפה. אובדן זה שקול בערך לשליש צריכת הנפט הגולמי היומית של אמריקה. אפילו שבעה חודשים אחרי ההתקפה תהיה התפוקה כ-40 אחוזים מן התפוקה שלפני ההתקפה - כארבעה מיליון חביות ליום מתחת לתפוקה הרגילה - כמות השווה, פחות או יותר, לכמות שחברות אופ"ק יחדיו גרעו מתפוקתן בעת אמברגו הנפט ההרסני של 1973.

תרחיש אַבּקאיק היה רק אחד מרבים שנשקל על ידי המתכננים לעת אסון של תקופת רייגן, מפני שמערך הנפט של ערב הסעודית עשיר כל כך במטרות. כל מערכת להפקת נפט, לזיקוקו ולשינועו, נשענת על קליפה מאבטחת חיצונית גדולה, חשופה ברובה. הוסיפו לזה את הטופוגרפיה של מזרח סעודיה, שם משתרעים שדות הנפט הנרחבים - אוקיינוס של חול חצוי בדיונות נודדות ויורד בשיפוע מתון אל המפרץ הפרסי - והרי לכם סיוט הבלהות הגרוע ביותר של יועץ אבטחה. הריסת תשתית הנפט של ערב הסעודית אינה דורשת מיומנות מיוחדת. אין כאן שאלה של הזדמנות. השאלה היא כמה טובים המחבלים שלך ואילו כלים אתה נותן בידיהם.

לסעודיה יש יותר משמונים שדות נפט וגז פעילים ויותר מאלף בארות נובעות, אבל מחצית יתרותיה המוכחות - 12.5 אחוזים מכל הנפט הידוע בעולם - מרוכזת בשמונה בארות, בכלל זה גאוואר, שדה הנפט היבשתי הגדול בעולם, וסאפאניה, השדה הימי הגדול ביותר שקיים. אחד הגורמים שהפכו את פרל הרבור למטרה כה מושכת ב-1941 היה ריכוז כוח האש האווירי והימי בשטח קטן כל כך. גם אם פצצה יפנית כלשהי החטיאה את מטרתה, ניתן היה להניח שתמצא משהו ראוי לפוצץ אותו. מבחינה טקטית מהווים השדות הסעודיים אזור מטרות דומה מאוד. אחד התרחישים העלה את המסקנה שאם טרוריסטים יפגעו בו-בזמן רק בחמש מתוך הנקודות הרגישות במערך הנפט השיפועי של ערב הסעודית, הם מסוגלים להוציא את סעודיה מעסקי הפקת הנפט לשנתיים בערך.

הנפט הסעודי, לאחר שיצא מן האדמה או מקרקעית הים, נע בשבעה-עשר אלף קילומטרים של צינורות: מן הבאר לבית הזיקוק, ומהזיקוק לנמלים ביבשה ומול היבשה בים, בתוך הממלכה ומחוצה לה. חלק גדול מהצינורות מונחים על הקרקע. החלק הטמון בקרקע מושקע בעומק של שלושת רבעי המטר בממוצע, בשטח ששולטים בו שבטי נוודים. די בגמל לצורך תנועה, באת חפירה ובמקדחה פשוטה כדי לחבל בקטע של צינור. אם רצונך לשדרג את הנזק, אין מחסור בחומר נפץ במזרח התיכון הנפיץ. שק של דשן כימי, פח שמן בעֵרה ומקל דינמיט יעשו את המלאכה..

הממלכה מחזיקה במלאי עצום של צינורות, ולפיכך מחבל בודד אינו מסוכן יותר מיתוש. אבל כמה מחבלים, הפועלים במתואם במרווחים גדולים ברחבי הצנרת, יהוו מכת יתושים טורדנית ומסיחה כמו ענני היתושים המתחשרים בעקבות פיקניק של יום ראשון, והרבה יותר הרסנית ממנה. ועם זאת, הצינורות הן הבעיה הקטנה יותר.

באר נפט סעודית טיפוסית מפיקה מדי יום חמשת אלפים חביות של צמג נוזלי: תערובת לא שימושית של נפט, גזים מומסים וזוהמה גופריתית, וכן מים מלוחים המוזרמים לבאר כדי ליצור לחץ שידחס את הצמג החוצה. מן הבארות מוזרם הנפט לחמישה מתקנים להפרדת הגזים והנפט, המופעלים על ידי "אראמקו", חברת הנפט הממלכתית של ערב הסעודית. בספירואידים עצומים דמויי פקעת משחרר תהליך של הורדת לחץ את רוב הגזים המומסים, ותהליך שני מרחיק את המים המלוחים. הנפט הגולמי החמוץ מוזרם לאחד מחמשת מתקני הייצוב שבהם מתרחשת הורדת לחץ נוספת, והנפט מוחזק במכלי אחסון בהמתנה לדסולפוריזציה.

מנקודת ראותו של מהנדס מערכות, כל התנועה הזאת מן הבאר דרך תהליך הזיקוק היא בָּלֶט של חבירה: מגדלי הייצור שבהם מנוטרלת הגופרית, הספירואידים שבהם מופחת הלחץ וזיהומים אחרים נשאבים החוצה, ומגדלי האחסון שבהם מוחזק הנפט בין עיבודו להובלתו, הם בעצם קתדרלות של התהליך התעשייתי. טרוריסטים ומחבלים נוטים לראות את העולם באופן שונה. לדידם, הרכיבים הארכיטקטוניים של הייצור המשופע מציעים דבר אחד קוסם מאוד: אפשרות כיוונון בקו ראייה לא חסום, כמו מגדלי התאומים של מרכז הסחר העולמי ביום בהיר.

קיים גם פן ההפצה והחלוקה. מערך הנפט הסעודי נחלק לשני אזורי הפקה, צפוני ודרומי. הנפט הצפוני מזוקק בכמה אתרים ומוזרם אחר כך בצינורות לאחד משני המסופים שלאורך המפרץ - ג'ועיימה וראס טאנורה - ומשם החוצה למשטחי ההעמסה הימיים ולמצופי העגינה, הממוקמים במים בעומק מספיק לטיפול במכליות נפט המפליגות באוקיינוסים.

כל הנפט שמקורו בדרום מוזרם לצורך עיבוד לאַבּקאיק, השוכנת כארבעים קילומטרים פנימה ביבשת מן הקצה הצפוני של של מפרץ בחריין. משם נמשכת דרכו לג'ועיימה או לראס טאנורה, או בקו הצינור העובר ממזרח למערב לאורך אלף ומאתיים קילומטרים לרוחב חצי האי ערב והשִדרה ההררית של מערב סעודיה למסוף ביאנבו שבחוף ים סוף.(נתיב אחר, היוצא מאַבּקאיק, קו הצינור הטראנס ערבי שאורכו אלף ושבע מאות קילומטרים לצידון שבחוף הים התיכון, בלבנון, היה מושבת בעת כתיבת ספר זה, וכך גם קו הצינור העיראקי-סעודי, שהושבת ב-1990 בעקבות הפלישה העיראקית לכוויית.)

אין זה משנה איזה מסוף או חוף. נקודות החנק הן רבות מכדי שאפשר יהיה למנותן. בג'ועיימה, נקודת ההתקפה הסבירה ביותר היא משטח המדידה הממוקם במרחק אחד-עשר קילומטרים מן החוף. ארבעה צינורות תת-מימיים מזרימים נפט גולמי ודלק הנעה למשטח ממכלי אחסון שבחוף. המשטח מזין חמישה מצופי עגינה חד-נקודתיים הממוקמים רחוק יותר בים, שכל אחד מהם עשוי להעביר למכליות 2.5 מיליון חביות נפט או דלק אחר ביום.

ביום ממוצע עוזבות 4.3 מיליון חביות נפט את ערב הסעודית דרך מסוף ג'ועיימה. הריסת ציוד המדידה ומשטח הבקרה היבשתיים וגרימת נזק ניכר למחצית מצופי העגינה היבשתיים ונזק בינוני למכלים שבחוף יצמצמו את כושר ההעמסה בג'ועיימה מ-4.3 מיליון חביות לכמות שבין 1.7 ל-2.6 מיליון חביות ליום למשך חודשיים. השיקום להספק מלא עלול להימשך שבעה חודשים.

התקפה של סירת קומנדו תבצע את המלאכה. המים המקיפים את חצי האי ערב הצחיח היו והינם - אונייה מול אונייה - מאזורי השיט המסוכנים ביותר בתבל, מקום שניתן לטַבֵּעַ בו אפילו משחתות משוריינות כמו אוניית צי ארה"ב "קול" באמצעות סירת זודיאק, כמה מאות קילוגמים חומר נפץ פלסטי, ואיש צוות המוכן להיפגש עם בוראו.

ראס טאנורה מזרימה קצת יותר נפט מג'ועיימה - 4.5 מיליון חביות של יצוא יומי יציב - ומציעה מבחר מטרות רחב יותר ונתיבי התקפה רבים יותר. מתקן האי הימי של ראס טאנורה, במרחק 1.5 קילומטרים מזרחית למזח הצפוני במפרץ, מטפל כמעט בכל נפט היצוא של המסוף. משטח מספר ארבע מטפל במחצית מזה, והוא היחיד מבין הארבעה שיש לו מכלי רוויה וציוד מדידה משלו מתחת למשטח (האחרים משתמשים בציוד ובמכלי רוויה יבשתיים). כמו במשטח המדידה של ג'ועיימה, התקפת קומנדו על משטח מספר ארבע בספינת שטח או בצוללת מסדרת קילו - הכול מצוי למכירה בבזאר הנשק הגלובלי - תהיה הרסנית.

האי הימי מוזן בתשלובת של מכלים, צינורות ומשאבות. בהמשכה מחוברת התשלובת בצינור לג'ועיימה לשם גמישות נוספת. תשלובת יבשתית זו פגיעה להתקפת טרור קרקעית ואוויריית. ראס טאנורה שוכנת כמאה קילומטרים מן הקצה הצפוני של קטאר, שהיא חממה של קנאי איסלאם.

יאנבּוּ חסינה יותר מפני התקפה, כך קבעו המהנדסים, אבל למרבה המזל אין צורך לחפש אותה (החשיבה שלי כאן היא זו של מְפַגֵעַ, בדיוק כפי שאימן אותי הסי-אי-איי. אחד היתרונות שהפקתי מתקופת פעילותי כקצין משימות בכמה מן האזורים הכי הפכפכים בעולם היתה ההכשרה איך להרוס דברים). כל מה שעליך לעשות זה לנתק את הזרימה של כתשע מאות אלף חביות נפט גולמי ערבי קל וקל ביותר ביום ליאנבּוּ, כדי להוציא את המסוף מכלל פעולה. פשוט, השבֵּת את תחנת השאיבה מספר אחת, הקרובה ביותר לאַבּקאיק. מדוע? מפני שתחנת השאיבה דוחפת את הנפט בשיפוע עולה אל רכס הרי אל ארמה, כדי שיוכל להתחיל משם את דרכו הארוכה על פני חצי האי ערב. בלי משאבה פעילה מאחוריו יזרום הנפט בכיוון ההפוך.

אפילו הצינור הקצר מאַבּקאיק אל מסופי המפרץ אינו חסר הזדמנויות. בצומת קאטיף, קילומטרים ספורים פנימה מקו החוף, מכוון סבך של מסעפים את זרימת הנפט לראס טאנורה או לג'ועיימה או לקו הצינור הטראנס-ערבי המושבַּת. פגיעה קשה בסבך הזה תעצור את הנפט במסלולו למשך חודשים, כי המסעפים ומַחברי הצינורות בצומת קאטיף - שלא כמו הצינורות הרגילים מן הדף שמחברים את המסעפים ומתקני הזיקוק - יצריכו חלפים שייצורם ייעודי ומיוחד.

ההערכות של המתכננים לעת אסון רוככו מחשש שמא יזעזעו את שוקי הנפט הגלובליים. אבל אפשר להניח בוודאות שהם אינם האנשים היחידים אשר חישבו כמה הרס ניתן לגרום לשרשרת הנפט הסעודית - או לשרשרת הכספים הגלובלית - בתושייה פשוטה כמו ריסוקם לרסיסים של מגדלי הייצוב באַבקאיק, או של משטח מספר ארבע בראס טאנורה, או של תחנת השאיבה מספר אחת בקו הצינור מזרח-מערב (או, כמובן, של שלושתם גם יחד). מטוס ג'מבו בודד עם מפַגע מתאבד ליד הבקרות, שנחטף בעת ההמראה מדובּאי והתרסק בלב ראס טאנורה, די יהיה בו כדי להכריע את כלכלות העולם המכורות לנפט, ואת אמריקה עימהן. התקפה כזאת תהיה, מהבחינה הכלכלית, הרסנית יותר מפצצה אטומית מלוכלכת שתופעל באמצע מנהטן או בכיכר לאפאייט מול הבית הלבן.

חסידי הנפט מאלסקה, ממפרץ מקסיקו, מן הים הכספי ומסיביר נשמעים כמו תקליט סדוק כשהם מדגישים שארצות הברית יכולה להיגמל מהנפט הסעודי. טענתם היא, שהנפט הסעודי מהווה רק 8 אחוזים מתצרוכת ארצות הברית בנפט גולמי, וכי שלוש מתוך ארבע ספקות הנפט העיקריות של ארצות הברית - קנדה, ונצואלה ומקסיקו - נמצאות בחצי הכדור המערבי. אמת ויציב. אבל הם שוכחים לציין שסעודיה יושבת על 25 אחוזים עתודות הנפט המוכחות של העולם, בחישוב חבית מול חבית הנפט הזול ביותר בעולם. חשוב מכך, בידי הסעודים מחצית הכושר העולמי לייצור עודפים - שניים עד שלושה מיליוני חביות ליום. הוצא את העודפים הסעודיים מן המשחק והשוק יאבד את יציבותו ונזילותו. הכמות אולי אינה מרשימה כל כך, אבל לא הנפט אלא כושר ייצור העודפים הוא המונע משוק הנפט העולמי להידרדר במדרון תלול בזמן משבר. במילים אחרות, אין זה משנה מאיזו מדינה אתה רוכש נפט, סעודיה - בהחלטתה כמה נפט לייצר - היא שתקבע את המחיר העולמי.

ערב הסעודית היתה זאת ששברה את גב אמברגו אופ"ק ב-1973 (אם כי לא לפני שהעשירה את עצמה בעשרות מיליארדי דולרים). וכאשר נבלעה המהפכה האיראנית במלחמתה הממושכת של איראן בעיראק, שוב ניצלה סעודיה את כושר העודפים שלה והבטיחה את המשך זרימת הנפט למערב המתועש. ב80-1979 הזרים המסוף בג'ועיימה בחוף המפרץ הפרסי כתשעה מיליון חביות ביום, פי שניים מתפוקתה הרגילה.

אותו דבר קרה במלחמת המפרץ ב-91-1990. הסעודים, בגיבוי אחדות ממדינות המפרץ, הפיקו חמישה מיליון חביות נוספות ביום, כדי לפצות על הנפט שנגרע מעיראק ומכוויית. בלי כושר עודף זה היה מחיר הנפט מאמיר למאה דולר ויותר לחבית.

ב-12 בספטמבר 2001, פחות מיממה לאחר ההתקפות על מרכז הסחר העולמי והפנטגון, הוציאה סעודיה לשוק תוספת של תשעה מיליון חביות נפט שהופנו בעיקר לארצות הברית. בעקבות זאת נשארו מחירי הנפט נמוכים והאינפלציה עלתה בשיעור שולי, אף שהיתה זאת התקפת הטרור הבודדת הקטלנית ביותר בהיסטוריה. פגיעה באותם מאגרי נפט באמצעות עשרה קילוגרמים חומר נפץ פלסטי תגרום לקריסת כל ההסדרים.

בדצמבר 2000 בחן מחקר של קרן המטבע הבין-לאומית כיצד תשפיע עלייה היפותטית של חמישה דולרים במחיר חבית נפט. התפוקה הכוללת בארצות הברית וברוב מדינות אירופה תקטן ב-0.3 האחוז בחישוב שנתי. שוקי הכספים יֵרדו אבל לא יתמוטטו. מדינות שיש להן יצוא נפט גולמי נטו, יגדילו את עושרן; ואלה שיש להן יבוא נטו, עושרן יקטן. המזרח הרחוק יסבול במיוחד, מכיוון שהוא מייצר כה מעט נפט משלו.

אבל כל זה חוּשַב על פי מה שהיתה עלולה להיות אז עלייה של 20 אחוזים בערך במחיר הנפט הגולמי. התקפת הטרור על מתקן הנפט באַבּקאיק, שחזו אותה מומחים בתקופת רייגן, היתה מועדת לגרוע משוקי העולם 5.8 מיליון חביות נפט גולמי ביום, פי שניים מכמות הנפט שנגרעה מן הייצור על ידי האמברגו של אופ"ק, וכמעט פי שניים מן הכמות היומית שאבדה בגלל המהפכה באיראן ומלחמת איראן-עיראק בעקבותיה, וכמעט רבע מן הצריכה היומית הממוצעת של נפט גולמי בארצות הברית.

מה מספרת לנו ההיסטוריה על התוצאות של הפסד כזה? ובכן, האמריקאים חוו אינפלציה שנתית דו-ספרתית רק עשר פעמים במאה האחרונה - למעשה, ארבע בלבד, אם מוציאים מכלל זה את השפעות שתי מלחמות העולם: ב-1974 בעקבות האמברגו של אופ"ק, כשהאינפלציה זינקה ל-11 אחוזים, וב-1979-81, כשהאינפלציה הגיעה לשיא של 13.5 אחוזים. ב-1981 הגיע מחיר חבית נפט גולמי ל-53.39 דולר ומחיר הבנזין הרגיל בתחנות הדלק - ל-2 דולר לגאלון.

אמברגו אופ"ק דירדר את שוק ניירות הערך. בספטמבר 1974, כשהגיעה מניית standard & poor 500 לשפל שאין למטה ממנו, היא איבדה 47.7 אחוזים מערכה בעשרים ואחד חודשים, כמעט בדיוק כמו אובדן 47.8 אחוזים בעשרים ושמונה חודשים החל במרס 2000, כשהתפוצצה בועת ה-dot-com. בין 1980 ל-1982 גרע המדד עוד 27.1 אחוזים מערכה, ואי-השקט באיראן ובעיראק הזניק את מחיר הנפט לגבהים מרקיעים.

פגיעה סלקטיבית כבדה במרכז עיבוד הנפט באַבּקאיק תכפיל כמעט בוודאות אותם שיעורי אינפלציה ושוב תדרדר את מדדי המניות. התקפות מתואמות על אַבּקאיק, משטח מספר ארבע בראס טאנורה ותחנת השאיבה מספר אחת בקו צינור הנפט מזרח-מערב - אם לבחור מתוך עשרות מטרות אפשריות - יגדילו את שתי ההשפעות תוך כדי סחיטת שארית הגמישות משרשרת אספקת הנפט העולמית. עתודת הנפט האסטרטגית של ארצות הברית תוכל לתמוך בשווקים הבין-לאומיים לחודשים ספורים בלבד. אם לא יופעלו במהרה מקורות נפט חלופיים, הארץ תישאר חשופה - והפגיעה הכלכלית תהיה דומה לעולם שלאחר שואה גרעינית, כפי שתיאר אותו נוויל שוּט בספרו רב-המכר מ-1957, על החוף.

מה, אם כן, יקרה למחיר הנפט? ערכתי סקר בקרב מקורותי בתעשיית הנפט, אבל איש לא יכול לנקוב אפילו סכום קרוב. מתברר שלתרחיש מעין זה לא קיימות תחזיות כלכליות טובות. ועם זאת נאמר לי, כי בתחילה ניתן לצפות שמחיר הנפט יאמיר ל-80 או 90 דולר לחבית על בסיס היצע וביקוש. אבל מחיר זה לא יעמוד בבהלה שתשתרר. תהיה קנייה ספקולטיבית פרועה. וקיים הקלף המקרי של אנדרלמוסיה המשתררת בו-בזמן, כמו בניגריה או בוונצואלה. כעת יש נפט הנמכר ב-100 דולר לחבית.

אבל מה אם מהומות בערב הסעודית יזלגו אל מעבר לגבולותיה, לנסיכויות האחרות שבבעלותן הקיבוצית 60 אחוזים מעתודות הנפט העולמיות? מקורותַי לא היו מוכנים אפילו לגעת באפשרות הזאת, אבל אני משער שאז נראה נפט הנמכר ב-150 דולר לחבית, ואף יותר. ולא יארך הזמן עד שכל הדברים האחרים יתרחשו בעקבות זה: קריסה כלכלית, חוסר יציבות פוליטי עולמי, וייאוש אישי שכמותו לא נודע מאז השפל הגדול.

לאוסאמה בן לאדן יש במקרה מחיר צנוע יותר לנפט סעודי: 144 דולר החבית. אם לוקחים את ההפרש שמעבר למחיר השוק, מחזירים אותו כחמישים שנה לאחור, אל הזמן שבו נעשה המערב תלוי בנפט ערבי, ומתקדמים משם - מקבלים עושר בסדר גודל של 76 טריליון דולר שעובר מן הכלכלות התעשייתיות לעולם המוסלמי, כ-1.5 טריליון דולר לשנה. רק ב-1985 עבר החוב המצטבר של ארצות הברית את 1.5 הטריליון. 1985 היתה הפעם הראשונה שתקציב ממשלת ארצות הברית חצה את קו 1.5 טריליון הדולר.

בעיני המומחים בתקופת רייגן, שהעריכו את פגיעוּת תשתית הנפט הסעודית, איראן היתה האיום המובן מאליו. עוד עשור עבר, והרוחות המתחלפות של הגיאו-פוליטיקה הביאו דאגות חדשות: למשל, זליגת הכאוס העיראקי דרך הגבול לערב הסעודית. עם זאת, נותרה בעינה ההנחה שכל סכנה לייצור הנפט בערב הסעודית תבוא מחוץ לממלכה. ערב הסעודית היתה העוגן של אמריקה במזרח התיכון הערבי. היא שמרה את הנפט שלנו תחת חולותיה. איבודה יהיה שקול לאיבוד ה"פדרל ריזרב". כי אפילו אם יחול אצל הסעודים מפנה אנטי-אמריקאי, כך נטען, הם לעולם לא יחדלו לשאוב נפט, כי אם יעשו זאת, יגרמו לבסוף לשיסוף גרונותיהם הם. זאת, לפחות, ההנחה שהיתה רווחת.

אבל כל זה היה לפני בוקר 11 בספטמבר 2001, לפני שחמישה-עשר אזרחים סעודים וארבעה ערבים אחרים השתלטו על ארבעה מטוסי נוסעים מסחריים והטיסו אותם על נוסעיהם לתוך בניינים בניו יורק, בוושינגטון ובשטח החקלאי בשאנקוויל, פנסילווניה; לפני שאוסאמה בן לאדן הפך לסעודי הפופולרי ביותר בהיסטוריה; לפני שכתב העת "יוּ-אֶס-אֵי טוּדיי" גילה, שכארבעה מבין חמישה פיגועים של התארגנויות חשאיות של אל קאעידה בקיץ 2001 מקורם בערב הסעודית; לפני שנודע כי אשת השגריר הסעודי בוושינגטון שולחת כסף, ודאי לא ביודעין, לחוטפי המטוסים. המשוואות השתנו. דוח שנשלח למועצת הביטחון של האו"ם ציין, שסעודיה העבירה חצי מיליארד דולר לאל קאעידה בעשור שתחילתו ב-1992. הנחות ישנות ירדו מן הפרק והמציאות החדשה רחוקה מלהרגיע.

60 אחוזים מעתודות הנפט בעולם נמצאים בבעלות חמש משפחות מורחבות שתפקודן לקוי, אבל בית אל סעוד של ערב הסעודית שולט בשליש כמות זו, הווה אומר, אחת מכל חמש חביות שהעולם צורך. על נקודת המשען הזאת מתנדנדת הכלכלה הגלובלית. בינתיים מטיפים המסגדים בסעודיה שנאה למערב ולעולם הלא-מוסלמי בארסיות שנשמעה באיראן בשיא שלטון האייאטוללות. בתי הספר של מסגדי הממלכה הפכו לחממות של איסלאם לוחמני, קרקע גידול של טרור סוּני. באלי, קניה, בוסניה, צ'צ'ניה ומנהטן מפנות כולן את בתי הספר האלה לעבר המדינה הסעודית.

בני בית אל סעוד, החוששים שמא הקנאים יפנו יום אחד נגדם, מרעיפים עליהם דמי חסות ככל שהם מושכים מחשבונותיהם בבנקים שווייציים. אין לשכוח שבני בית סעוד הם שחותמים לבסוף על ההמחאות לבניית מסגדים. הם המממנים תנועות איסלאמיות לוחמניות במזרח התיכון, באפריקה, במרכז אסיה ובאסיה מאותה סיבה עצמה. אלה דמי לא-יחרץ, שנועדו להסיח את תשומת הלב המוסלמית מן הכספים שגונבים בני בית סעוד לקראת היום שבו ייאלצו להימלט מן המדבר אל ארמונותיהם המשובצים לאורך הריביירה, אל הפנטהאוזים הזוהרים בשמי הלילה של פריז, לונדון וניו יורק, אל בתיהם הנישאים בהריה של מרוקו. בית סעוד יודע, ככלות הכול, מה שהמערב מתחיל ללמוד: הבלהות האורבות בחוץ גרועות מאוסאמה בן לאדן, גרועות אף מחאלד שייח מוחמד, המוח המתכנן המוצהר של 11 בספטמבר, שנתפס לבסוף בפקיסטן בראשית מרס 2003. בני בית סעוד יודעים עוד משהו: הם תלויים בקצה חוט דק, מכהנים בראש ממלכה שסועה בין עבר והווה ושקועה באורח מסוכן במלחמה עם עצמה.

לכן, תרחישי האסון מתקופת רייגן תקפים עדיין. לכן אנו במערב - בוושינגטון הבירה בפרט - מוכרחים להישיר מבט אל חלקנו בטיפוח הנגיף שדבק בערב הסעודית, לכן אנו חייבים להמית את הפונדקאי, את בית סעוד, אם אינו יכול או אינו רוצה לרפא את עצמו. בלית ברירה נצטרך לשקול את תפיסת שדות הנפט.

האם יגיעו הדברים לידי כך? אינני יודע. איש אינו יודע. העתיד לעולם אינו ודאי. ייתכן שהקולות הנשמעים מריאד על רפורמות דמוקרטיות הם יותר מירי הרתעה. ייתכן שמלחמתה של ארצות הברית בעיראק תקעקע פעם נוספת את ההנחות הישנות. כל ההימורים יתמוטטו אם יקום האיסלאם כאיש אחד על המערב ועל שליחיו הכופרים. אבל חייתי די שנים במזרח התיכון כדי לדעת שבמקום כמו ערב הסעודית, הדברים זורמים באופן טבעי בכיוון התערובת הנפיצה ביותר.

כבר נצבר די והותר זעם נגד המערב ונגד בית סעוד. הוא מורגש באוויר בריאד ובבזארים של ג'דה: ההבנה שכספי הנפט העצומים השחיתו את המשפחה השלטת ללא תקנה; שהמנהיגים הסעודיים חיללו את הדת בהכניסם חיילים אמריקאים לממלכה. סילוק הנוכחות האמריקאית עשוי להועיל, אבל גיליון האישום נגד המשפחה השלטת מרחיק מעבר לנוכחות הצבאית האמריקאית. ברחוב מגדפים את בית סעוד על שאינו מגן על האחים המוסלמים בפלשתין ובעיראק, ועל אוזלת ידו לנוכח פגיעות באיסלאם. בפתחו של מילֶניום חדש מאמינים סעודים רבים שייטב לארצם, ושהאמונה תטוהר, אם כולם ישובו למדבר ויתקיימו על תמרים וחלב נאקות.

השנים שבהן שירַתי את ארצי כקצין סי-אי-איי במקומות כמו לבנון, סודאן, צפון עיראק והמדינות המוסלמיות במרכז אסיה, לימדוני דבר נוסף: ששפיכות דמים וסבל כאילו מתרחשים תמיד כאשר אמריקה טומנת את ראשה בחול, או כאשר הדולרים מסנוורים את עינינו מלראות את אשר מתחת לאפנו. ערב הסעודית אינה מושג מופשט - היא חבית אבק שריפה הממתינה לפיצוץ. אם זה יקרה, כולנו ניפגע, על חסכונותינו וביטחוננו.

במשך חצי יובל שנים ניסיתי להבין את הסיבות הבסיסיות לאלימות במזרח התיכון. לא התחלתי בחיפוש הזה אחרי 11 בספטמבר, וודאי לא התמקדתי בערב הסעודית ובנפט הגולמי שלה. רציתי לדעת יותר על האחים המוסלמים: מי הם, איך הם פועלים, מה הניע את ארצות הברית לחבור אליהם במקומות נידחים כמו תימן ואפגניסטן. ככל שהתעמקתי יותר וככל שהתקרבתי יותר אל התשובות, נוכחתי לדעת שחיפושי מכוונים אותי לשני מקומות - לריאד ולוושינגטון - ולנפט המקשר ביניהן.

לדידי, הסוגיה המיידית מורכבת משלושה רבדים:
האם הווהאבים, השיעים, האחים המוסלמים וכל שאר בני האדם בערב הסעודית הרוצים להפיל את בית אל סעוד, מסוגלים להשיג נשק מספיק כדי לעשות זאת? אולי זה נשמע קל, אבל האמינו לי, הוא אינו כזה.

האם בית אל סעוד חסר תקנה וחסר הגנה כסמכות שלטת?

האם ארצות הברית מסוגלת לראות את הממלכה הסעודית כפי שהיא? או האם ידה שקועה בארנק הסעודי עמוק עד כדי כך שהיא מסרבת לראות ומסרבת לפעול?

קח את הזעם במסגדים וברחובות ערב הסעודית, הוסף לו נשק ונכונות להשתמש בו לא רק נגד מטרות טרור מערביות, אלא גם נגד בית המלוכה הסעודי ונגד תשתית הנפט שתומכת בו; המשך להעלים עין בעוד כל זה מתרחש; ונוכל לקחת את יובל השנים האחרונות של שגשוג המושתת על נפט ולהיפרד ממנו לצמיתות.

אבל כל זה מתחיל, כמו החלק הראשון של ספר זה, בנשק. ומסיבה זאת מצאתי את עצמי בריביירה הישראלית ביום שטוף שמש אחד באביב 2001.

© כל הזכויות שמורות לדביר הוצאה לאור

לישון עם השטן - רוברט בר
Sleeping with the Devil: How Washington Sold Our Soul for Saudi Crude - Robert Baer


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *