Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים במרץ 2007       חזור

בדמותו - רעיון השוויון מעזרא עד ניטשה
מאת: יורם מישר
In His Image, The Idea of Equality
from Ezra to Nietzsche - Joram Mayshar

ההוצאה:

כרמל

יאירה אמית על הספר: יורם מישר יצא למסע ארוך בעקבות מקורם של הרעיונות על צדק חברתי ושוויון וחזר עם חוויות מסעירות שאותן הוא חולק עם קוראיו בספר זה. במסגרת מסע זה יבקר הקורא בבבל העתיקה, יצפה במהפכה הברהמינית בהודו ויכיר את תפיסת המוסר של ניטשה; אך תחנתו הארוכה ביותר תהייה בארץ חקר המקרא.

עם זאת, שלא כצפוי, אין מישר מתרכז בהגותם של נביאי בית ראשון. את התפתחות תפיסת השוויון הוא מייחס לראשית ימי הבית השני. מנקודת מוצא זו נבדקים על ידו כתובים מקראיים שונים, ובמיוחד ספרי עזרא ונחמיה.

עיסוקו המקצועי בשאלות של מדיניות רווחה וכנראה גם רגישותו החברתית והאנושית מכוונים אותו לחפש אחר מנגנונים חברתיים שתפקידם לסייע לחלשים, ומסייעים לו להאיר את הטקסט המקראי באור חדש ומקורי.

בדמותו - רעיון השוויון מעזרא עד ניטשה
שתפו אותי

הגיבור הראשי של ספר זה הוא עזרא הסופר, שבו רואה מישר את אבי רעיון השוויון, ולו הוא מייחס את עריכת ספרות התורה ואת הניסיון הראשון ליישם צדק חברתי באמצעות סיפור וחקיקה.

הספר שזור בחידושים, שחלקם יקוממו את חוקרי המקרא שזו אומנותם; אך אלה לא יוכלו להתעלם מבקיאותו של מישר בחקר המקרא, על האסכולות החדשניות שבו, ומדרך הניתוח הרציונלית, שמבחינה בין עובדות להשערות, בין הצהרות להנמקות, ואף מודעת לכך שהאמת נמצאת בפרטים.

גם אם לא השתכנעתי מחלק של ההשערות המוצעות, נהניתי מהמסע האינטלקטואלי שכל קורא ספר זה עתיד לחוות, ומהידיעה ש"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים".    פרופ' יאירה אמית, החוג למקרא, אוניברסיטת תל אביב

פרופסור יורם מישר מחזיק בקתדרה לכלכלה על שם
ג'ון אלפרד ויינברג באוניברסיטה העברית בירושלים.

בדמותו - רעיון השוויון מעזרא עד ניטשהֹ מאת יורם מישר בהוצאת כרמל, על העטיפה: עזרא קורא בתורה, ציור מבית הכנסת בדורה אירופוס, 245 לספירה, 439 עמודים.

תוכן העניינים

פתח דבר

פרק ראשון: 'צדק', 'צדק חברתי' ו'שוויון' - מה ההבדל?
    א. אריסטו ונוז'יק מול עמוס ורולס
    ב. צדק חברתי בעולם העתיק?

פרק שני: סיפור יוסף והרעב במצרים כמשל על מקור אי-השוויון
    א. סיפור הרעב במצרים בבראשית מז וניתוח תכליתו בספרות
    ב. עיתוי כתיבת הקטע על פי ספרות המחקר
    ג. תכלית סיפור 'הרפורמה האגררית' של יוסף - הצעה חדשה
    ד. עיתוי כתיבת סיפור 'הרפורמה האגררית' של יוסף - השלמת ההצעה

פרק שלישי: יומנו של נחמיה - או: המאבק בנשים הנכריות שעזרא לא ניהל
    א. שחזור יומן נחמיה ורקע היסטורי כללי
    ב. חלקו הראשון של יומן נחמיה
    ג. אחרי השיבה ליהודה: פרשיות טוביה, בן יהוידע והמאבק בנישואי תערובת
    ד. אספת העם, התפילה הפומבית והאמנה
    ה. סיכום
    נספח א: יומנו המשוחזר של נחמיה
    נספח ב: תיאור סכמתי של לוח הזמנים בארבע הצעות שחזור עיקריות

פרק רביעי: בעקבות שפינוזה - עזרא כעורך התורה
    א. תפיסת חלקו של עזרא בכתיבת המקרא: סקירה כללית
    ב. חוקי תורת הכוהנים
    ג. האפשרות שעזרא תרם לתורה
    ד. עזרא בתור עורך התורה - השערתי הכללית
    ה. הרהורי סיום
    נספח א: קזל, גרלו, וינק וסמית על עזרא ועריכת התורה
    נספח ב: על קטע בספר יהושע שראוי לייחס לעזרא ולצוות סופריו
    נספח ג: על אברהם, מלכיצדק וירושלים
    נספח ד: תפיסתו של הלבני על שחזור התורה בידי עזרא
    נספח ה: חזון עזרא ותפיסת העולם של יהודי דורה אירופוס

פרק חמישי: עזרא כעורך חוקי התורה וכאידאולוג האחווה
    א. חגי ישראל בויקרא כג וביומן נחמיה
    ב. הרפורמה של נחמיה ועריכת פרק החוקים הכלכליים בויקרא כה
    ג. היחס לגר, תפיסת הקדושה, ורעיון אהבת האחר
    ד. סיכום: על המשמעות של ייחוס עריכת התורה לעזרא
    נספח א: על מועד חג העומר וחג השבועות
    נספח ב: מחזור שנת היובל: ארבעים ותשע שנה או חמישים שנה?

פרק שישי: עזרא כעורך סיפורי הבריאה וכהוגה רעיון השוויון
    א. פרק א בספר בראשית וחוג הקדושה - שיקולים כלליים
    ב. האדרת השבת, הסדרת לוח השנה ובראשית א
    ג. בראשית א, בראשית ט והאיסורים על אכילת דם ועל שפיכת דם
    ד. רעיון בריאת האדם בצלם אלוהים
    ה. תמיכות משלימות בשחזור מקורו ומשמעותו של הביטוי 'בצלם אלוהים'
    ו. סיכום

פרק שביעי: מוסר נביאי ומוסר כוהני - שתי מהפכות המוסר של ניטשה
    א. שתי מהפכות מוסר
    ב. המעבר אל מהפכת המוסר הכוהנית
    ג. המהפכה הכוהנית
    ד. שני סיכומים
    נספח א: ציוני דרך חשובים ביצירתו של ניטשה בשנות כתיבתו האחרונות
    נספח ב: שלוש מהפכות הערכים של ניטשה - תרשים מסכם

אחרית דבר: על שפינוזה, שוויון ומדינת הרווחה
    א. האומנם היה שפינוזה הומניסט?
    ב. מדינת הרווחה ורעיון השוויון בהצהרת העצמאות האמריקנית

מקור התמונות
מפתח המקורות
מפתח אישים

פתח דבר
מקובל לחשוב שמקור התפיסות החברתיות העומדות ביסוד מדינת הרווחה של ימינו הוא ברעיונותיהם של נביאי ישראל מהמאה השמינית והשביעית לפנה"ס. בספר זה אנסה להתחקות אחרי כמה תחנות בהתפתחותן של התפיסות האלה.

אפתח בניסיון להסביר כיצד הגעתי להתעניין בסוגיה זו. ככלכלן המתעניין בין השאר במדיניוּת רווחה שאלתי את עצמי לא אחת שאלות כגון: איך להגדיר מיהו 'עני'? למה אנו מוטרדים מאי-שוויון? כיצד אפשר לקבוע את הגבולות לחלוקה מחדש של ההכנסות בידי המדינה? ענייני בשאלות אלה לא הוּנע רק מסקרנות אינטלקטואלית. תחושתי היא שהיישום היומיומי של מדיניות כלכלית-חברתית במדינת הרווחה של ימינו מבוסס על תפיסה עמומה של התשובות לאותן שאלות. יש אפוא חשיבות להפיג ולוּ במעט את אותה עמימות.

לא מפתיע לגלות מה רבה מידת אי ההסכמה בנושאים אלה. אפשר אף לומר שהתשובות השונות לשאלות שהצגתי הן המאפיין העיקרי של קו התיחום בין המחנות הפוליטיים העיקריים במדינות המערב בימינו. עיון בשאלות אלה מוליך בחוט מחשבה קצר לתהות על המשמעות המעשית של עיקרון היסוד בהכרזות העצמאות של ארצות הברית וצרפת שכל בני האדם נבראו 'שווים'; ומשם הוא מוביל בחוט קצר נוסף אל הברית החדשה ואל התנ"ך. וכך הגעתי לנושאי כאן.

עם זאת, ענייני בניתוח מקור התפיסות של צדק חברתי ושל שוויון לא נבע אך ורק מהכרה בחשיבותן לשאלות מדיניות חברתית בימינו, שהרי אני מודע לכך שגם חשיפה אמינה של מקור התפיסות האלה לא תצמצם את המחלוקות. הניעה אותי גם סקרנות אינטלקטואלית, לנסות להתחקות אחר מקורן והתפתחותן של תפיסות חברתיות שהן אבני היסוד של תרבותנו. אמנם הקריאה לצדק חברתי תפסה מקום שני בחשיבותו אצל נביאי ישראל, אחרי האידאולוגיה העיקרית של אמונה באל יחיד אשר כרת ברית עִם עָם ישראל, אך מבחינת חשיבותה לאנושות, עמדתם החברתית של הנביאים אינה משנית כלל וכלל - זהו ראשיתו של המוסר היהודי-נוצרי שרבים רואים בו את תרומתה החשובה ביותר של היהדות לתרבות האנושית.

מלכתחילה לא שאפתי לחבר סקירה שתסכם את התפתחות הרעיונות על שוויון וצדק חברתי. אך גם כך, בדיעבד, מה שיצא מתחת ידי שונה מאוד ממה שתכננתי לכתוב. ניסיוני להתמודד עם הסוגיות שתיארתי הביא אותי לחפש במחוזות רחוקים בהרבה מאלה שבהם התכוונתי לבקר. כמו במסע בשבילי הרים מפותלים, שיטוט זה הביא אותי להציץ למראות החדשים שניקרו לי בעיקולי הדרך. בפרקים השונים תיארתי את המראות שריתקו אותי במיוחד. תקוותי היא שבכל אחד מהם עלה בידי לחדש דבר מה - אפילו למומחים בתחומים שאליהם נקלעתי.

עם זה, ודאי שיהיו מומחים שיקבעו שהמראות שאני טוען שראיתי, מוכרים להם ואינם חדשים; או בדיוק להפך - שהמראות שאני מתאר הזויים לגמרי. טענתי לחידושים חייבה אותי לבסס את דבריי, ולרדת במקרים רבים לפרטי פרטים. אך אני גם מוּדע להיותי אורח שהציץ לתחומים לא לו, ולכן לא ניסיתי לכתוב כאילו אני בר-סמכא בתחומים אלה. אני מקווה שעובדה זו תסייע לקוראים לא-מומחים, כמוני, להצטרף אלי למסע אינטלקטואלי מרתק. אך ברור לי שבין אותם קוראים יהיו גם מי שיחשבו שהדרך שבה בחרתי ללכת מפותלת ומייגעת מדי. ברצוני להתנצל לפני אלה וגם אלה. אני מוּדע לסכנה של חשיפה לחזית רחבה מדי, של 'תפסת מרובה - לא תפסת'; אך כמו צלם חובב שמצלם את השקיעות, התקשיתי לעמוד בפיתוי.

אעיר דבר מה נוסף על הסגנון. כשקראתי בספרות המקרא נתקלתי שוב ושוב בחוקרים שמתבלים את כתיבתם בביטויים כגון: "אין כל ספק ש...", "מכאן נובע בהכרח ש...", "זו הוכחה חותכת לכך ש..."; וזאת בסוגיות מורכבות שהמחלוקות בהן עמוקות ביותר. כיוון שסגנון זה צרם לי מאוד השתדלתי להימנע מפעלולים רטוריים שכאלה ולהדגיש שוב ושוב שמדובר בדעותיי, בהשערותיי, בשחזור שאני מציע וכדומה. כוונתי לא הייתה להתהדר, אלא להדגיש שמדובר בדעות של אדם שמשתדל להיזהר שלא לבלבל בין השערות ובין עובדות. הדבר היחיד שלגביו אין לי ספק הוא שיש במה שכתבתי אי-דיוקים ואולי גם טעויות גסות ממש. אודה מראש לכל מי שיאיר את עיניי.

נתקלתי בספרות המקרא גם בנטייה הפוכה: של חוקרים אשר אינם מחדשים כמעט דבר, אלא סוקרים לעייפה את דברי כל מי שעסק לפניהם באותה סוגיה. אין לי כל כוונה לסקור את הספרות, אלא להעלות רעיונות חדשים. משום כך, אף שבכוונתי לעסוק ב'צדק', לא אנסה לעשות צדק עם כל מי שכתב דברים בתחום. ציינתי רק את המקורות העיקריים שעליהם הסתמכתי, והעדפתי לרוב לציין את המקור שבו מצאתי את העניין הרב ביותר. מאותה סיבה התייחסתי במקרים רבים ל'חוקרים', בלי שציינתי את שמם. אמנם קראתי הרבה מעבר למה שהזכרתי, אך מבקריי ודאי יאמרו שקראתי הרבה פחות ממה שהיה ראוי שאקרא. אני מניח אפוא שחלק מהרעיונות שאציג כאילו הם חדשים כבר הועלו על ידי אחרים לפניי, או להפך, שהם נסתרו בידי אחרים, בלי שהייתי מודע לכך.

כאשר נמצאים תרגומים לעברית, הפניתי אליהם; אך גם במקרה של ציטוט מהם הרשיתי לעצמי לעתים לתקן את התרגום בלא לציין זאת במפורש. המובאות המנוקדות מהמקרא הן מהמהדורה האלקטרונית של 'מכון ממרא', בתיקון סימני הפיסוק. בציטוטים שלא מהמקרא, הוספתי לעתים כתיב מלא, התאמתי את הפיסוק, וסימנתי השמטות בשלוש נקודות.

תודות. ברצוני להודות לאלה שסייעו לי לאורך הדרך. בראש ובראשונה לידידי יאיר הפנר שבפניו פרשתי את מחשבותיי בכל שלבי כתיבת הספר. על סיוע בעריכה ובתרגום של קטעים שונים ברצוני להודות גם לצ'רלס קימן, לרותי בן-נתן, לאסגיר אולנד, ליונתן ספיר ולנאורה יהב. במהלך הכתיבה פניתי לכמה חוקרי מקרא שאת איש מהם לא הכרתי קודם לכם. כולם קיבלוני באדיבות רבה ונתנו לי עצות מועילות. ברצוני להודות בראש ובראשונה לאלכסנדר רופא שעצותיו ואתגריו הציבו אותי על המסלול שהוביל לכתיבת ספר זה. כמו כן ברצוני להודות (לפי סדר הזמנים של פגישותיי עמם) לרוני גולדשטיין, למשה גרינברג, לברוך לוין, לישראל קנוהל, לבצלאל פורטן ולחיים תדמור על הזמן שהקדישו לי. איני רוצה לייחס לאף אחד מהם הסכמה למה שכתוב בספר זה; אך מכולם קיבלתי סיוע ומכולם שאבתי עידוד. תודה מיוחדת שמורה ליאירה אמית שהייתה הראשונה שראתה את כתב היד המלא ועודדה אותי מאוד. ברצוני להודות גם לקרן המחקר ע"ש אמילי ויינברג כהן. לבסוף נתונה תודתי לחננאל גולדברג על העריכה הלשונית ולישראל כרמל מהוצאת כרמל ולאנשי ההוצאה אולגה וינוקור ויונתן ברזלי.

מפת דרכים
בפרק ראשון אנסה להבחין בין המושגים 'צדק' (משפטי), 'צדק חברתי' ו'שוויוניות'. כמו כן אסקור ואבקר את הטענה שמקור הרעיונות המקראיים על 'צדק חברתי' הוא בבבל הקדומה.

בפרק השני אציע פירוש חדש לסיפור המקראי הידוע על יוסף ורכישת הקרקעות בשנות הרעב במצרים. אטען שסיפור זה, על נישולם של איכרים מאדמתם בעסקות שנעשו בהסכמתם המלאה, הוא משל (או מדרש אגדה) המעיד על תפיסה חברתית מתוחכמת אשר מזהה את המקור לאי-שוויון בפעולת כוחות השוק בתנאי מצוקה, ולא בכוח הזרוע או בשחיתות משפטית. טענתי המשלימה היא שמשל זה הוא נספח מאוחר לספר בראשית שנכתב בהשפעת מחאת האיכרים שתוארה בספר נחמיה, ושמשל זה נועד להצדיק חקיקת חוקים למניעת הפיכת ישראל ל'בית עבדים', כמו מצרים.

הפרק שלישי הוא הארוך ביותר בספר. אין הוא עוסק ברעיון השוויון, אלא בהיסטוריה של תקופת עזרא ונחמיה, אך עליו נשענים טיעוניי בפרקים הבאים. חוקרי מקרא רבים הכירו בכך שספרי עזרא ונחמיה הגיעו לידנו משובשים. הם גם הציעו הצעות שונות לתיקון השיבוש. אני מציע פתרון חדש לסוגיה זו. אטען שהפרקים האחרונים של ספר עזרא, שמקובל לזהותם כ'יומן עזרא', אינם אלא קטעים מיומנו המקורי של נחמיה שנערכו מחדש. ידוע שבתקופת כהונתו האחרונה, נחמיה נאבק מאבק פוליטי בבית הכוהן הגדול, ואגב כך גירש את בנו של הכוהן הגדול שנישא לבתו של סנבלט השומרוני. השערתי היא שכדי להעמיד את העם לצדו, נחמיה ניסה לספק עילה דתית-עקרונית למאבקו ויצר משבר מלאכותי סביב נישואים עם נשים נכריות. מאבק זה העמיק מאוד בעקבות הקמת מקדש מתחרה בהר גריזים שהופעל בידי אותו כוהן ירושלמי שנחמיה גירש. השערתי היא שמי שיצר את 'יומן עזרא' היה עורך אשר יומנו המקורי של נחמיה נפל לידיו בשיאה של המחלוקת שפילגה את יהודה בעקבות הקמת המקדש בהר גריזים. כוונתו של העורך הייתה לייחס לעזרא את מאבקו של נחמיה לגירוש הנשים הנכריות; וזאת כדי לתת יתר תוקף לעמדת המחנה הלאומי שאליו השתייך העורך.

גם הפרק הרביעי אינו עוסק בשוויון, וגם הוא נועד לספק רקע לפרקים שלאחריו. רובו מוקדש לסקירת התפתחות חקר המקרא, תוך הדגשת ניסיונות קודמים, ובהם זה של שפינוזה, לייחס לעזרא חלק חשוב בחיבור התורה. השחזור בפרק הקודם, אשר מסיר מעל עזרא כל חלק במאבק בנישואי תערובת, פותר את הבעיות העיקריות שמנעו מחוקרי המקרא מלייחס לו חלק פעיל בעריכת התורה. בעקבות כך, בחלקו האחרון של הפרק אני מעלה מחדש את ההשערה שהתורה נערכה בידי צוות סופרים בראשותו של עזרא. בצוות זה השתלבו לפי הצעתי נציגי שני חוגים: חוג סופרי בית המקדש (שקודמיהם היו אחראים לכתיבת מרבית 'החיבור הכוהני' בתורה), וסופרים מ'חוג הקדושה' (החוג שכתב את 'ספר הקדושה' בחציו השני של ספר ויקרא) שעמם נמנה עזרא.

הפרק החמישי נפתח בניתוח חוקי החגים של ספר ויקרא. אף שזו סוגיה פולחנית שאינה קשורה לעמדות חברתיות, היא מאפשרת לבסס את השערותיי על חלקו של עזרא בעריכת התורה ועל תפיסותיו החברתית. בחלקיו הבאים של הפרק אני מנסה לבסס בין השאר את ההשערה שהחוקים הכלכליים של ספר ויקרא, ובראשם חוק היובל, נכתבו בידי עזרא וצוות סופריו, וכי הם נועדו לסכל מראש ולתקן בדיעבד את התופעה של התרוששות איכרים עצמאים, על יסוד אותה תפיסה חברתית-כלכלית שזיהיתי במשל על יוסף.

בפרק השישי אטען שלא זו בלבד שעזרא ערך את קבצי החוקים בתורה, אלא שהוא גם ערך את הפרקים הראשונים בספר בראשית, ובהם סיפור הבריאה הכוהני של בראשית א. טענתי העיקרית היא שאת הניסוח שלפיו אדם הראשון נברא "בצלם אלוהים" יש לייחס לעזרא - ולא, כמקובל בחקר המקרא, לשלב קדום בהרבה של התפתחות התורה. זיהוי נסיבות כתיבת אותו ביטוי מאפשר לנתח את כוונתו. לדעתי, בביטוי "בצלם אלוהים" התכוון עזרא להרחיב לכלל האנושות את תפיסת היסוד של 'חוג הקדושה' שבכל אדם מישראל טמון הפוטנציאל לקדושה. השערתי היא שעזרא, אשר שאף לקרב את הגֵרים ובני אומות אחרות לדת ישראל, אכן התכוון בביטוי זה לרעיון של שוויון כל בני האדם, כך שראוי לזהותו כאבי התפיסה ההומניסטית המודרנית.

בפרק השביעי אקפוץ עד למאה התשע עשרה, מתוך כוונה לחקור מחדש את ניתוחו של פרידריך ניטשה על ראשית התפתחותם של ערכי המוסר ועל מקור רעיון השוויון. אטען שבשנות כתיבתו האחרונות חלה בעמדתו של ניטשה תמורה חשובה. כדי לזהות תמורה זו יש להבחין בתוך כתיבתו בין שתי מהפכות מוסר שונות בתכלית: המהפכה 'הנביאית' שעוסקת בשוויון ובצדק חברתי, והמהפכה 'הכוהנית' שעוסקת ברעיון החטא ובשיטות כוהניות לדיכוי נפש המאמינים. לטענתי, בספריו האחרונים מיתן ניטשה את עמדתו השלילית על הפן הנביאי במוסר היהודי-נוצרי, ובמקום זאת הִפנה את עיקר ביקורתו כלפי הפן הכוהני של המוסר הנוצרי.

באחרית הדבר אנסה לקשור כמה מהקצוות. אני שב אל שפינוזה כדי לבדוק האומנם היה הומניסט במשמעות המקובלת של המונח היום; וכן אל השאלה שממנה התחלתי: מה עומד מאחורי משפט המפתח בהכרזת העצמאות של ארצות הברית שהתייחס לשוויון בני האדם כאל 'אמת מובנת מאליה'.

פרק ראשון: 'צדק', 'צדק חברתי' ו'שוויון' - מה ההבדל?
בימינו קשה להעלות על הדעת חיים בלא רעיון השוויון. נדמה לנו שרעיון זה נטוע עמוק בטבע האנושי. אך למי שחש כך ראוי להזכיר שזכות הבחירה לנשים הושגה בארצות הברית רק ב-1920; שהעבדות הייתה חוקית שם עד 1861; ושבהודו מקובלת עד היום (אף שאין היא מעוגנת בחוק האזרחי) המסורת ההינדית שלפיה מעמדו של כל פרט בהיררכיה החברתית נקבע לפי הקסטה שאליה השתייכו הוריו.

משפט המפתח בהכרזת העצמאות של ארצות הברית מ-1776 קובע:

"אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים...".

אך הרעיון שכל בני האדם "נבראו שווים" הוא ביסודו של דבר לא רק רעיון מופשט ועמום, אלא גם - בניגוד מוחלט לנאמר בהכרזה זו - לגמרי לא "מובן מאליו". מראה העיניים של כל אחד מאתנו צריך הרי להביא למסקנה הפשוטה שבני האדם נולדים שונים זה מזה. למצרים הקדמונים היה ברור שהמלך הוא אל ואינו כאחד האדם; לאפלטון ולאריסטו באתונה של המאה הרביעית לפנה"ס היה ברור שלא תיתכן חברה מתוקנת בלא עבדות, ושהעבדים נחותים מטבע בריאתם; ולעילית התרבותית בגרמניה הנאצית במאה העשרים היה ברור מן הסתם שיש גזע עליון וישנם אחרים שאינם בחזקת בני אדם, אפילו אם הם נראים לכאורה כאלה.

כיוון שאיני פילוסוף או תאולוג, וגם אין זו השאלה המעניינת אותי כאן, לא אנסה לזהות מהי משמעות הרעיון המופשט שלפיו בני האדם "נבראו שווים". בכוונתי לעקוף את הדיון הישיר בשאלה זו ובכל זאת להתמודד עמה באמצעות בדיקת בית הגידול שבו התפתח רעיון השוויון. מאותה סיבה גם לא אנסה להתעמק בספרות הנרחבת העוסקת בהגדרת המושגים של 'צדק' ושל 'צדק חברתי'. עם זאת, כיוון שההבחנה בין 'צדק', 'צדק חברתי' ו'שוויוניות' חיונית לשאלה שברצוני לחקור, אנסה להציג בקצרה כיצד אני מבין את המושגים הללו.

א. אריסטו ונוז'יק מול עמוס ורולס
הרעיון של 'צדק' קדום בהרבה לרעיון של 'צדק חברתי', וגם מהותי הרבה יותר לחיי החברה. שום חברה מורכבת איננה יכולה לשרוד לאורך זמן בלא משפט צדק, ובכלל זה כמובן גם מצרים ומסופוטמיה הקדומות, אלפי שנים לפני שבאו לעולם נביאי המוסר בישראל והפילוסופים של יוון. מרגע שהתפתחו זכויות הקניין, סחר החליפין והחוזים שבין פרטים, עלתה גם הדרישה למשפט צדק; וזאת כדי לברר מחלוקות על פגיעה בזכויות קניין ועל פרשנותן של ההבטחות שניתנו ולא קוימו (ריצ'רד א' פוזנר, 1981). הדרישה ל'משפט צדק' הייתה ביסודו של דבר דרישה להוגנות של השופט-הבורר (בדומה לזו הנדרשת מהשופט בתחרות ספורט) להכרעה נטולת פניות בין שני המתדיינים.

המונח המקובל ל'צדק' ביוון הקדומה, 'דיקֶה', כוּון למעשה גם לסדר חברתי. כך גם במצרים העתיקה, שבה המונח 'מַאַאת' ציין בעת ובעונה אחת גם 'צדק' וגם 'סדר', תוך התייחסות הן לסדר החברתי והן לסדר הקוסמי בעולם. אריסטו ניסה להגדיר את המושג של 'צדק חלוקתי' מעבר להקשר המשפטי, אך הגדרתו היא עדיין בגדר ניסיון לאפיין את דרך ההתנהגות הראויה בין שווים, ואולי אף בין ידידים. גם אצל אפלטון, שדגל במפורש בחברה בלתי שוויונית עם היררכיה מוקפדת, המושג 'צדק' משמש ביסודו של דבר לתיאור האידאל של הרמוניה חברתית. נראה שאצל שני ההוגים האלה, כמו גם אצל מרבית הפילוסופים היוונים לפניהם ואחריהם, הרעיון של 'צדק' בסדרים החברתיים התבסס על התפיסה שביסוד החברה האנושית ישנה הרמוניה טבעית הנובעת מיתרונות הדדיים משיתוף פעולה בין הפרטים.

לפי הבנתי, הרעיון של 'צדק חברתי' שונה. הוא מכוון למצב בסיסי של עימות בין אנשים שאינם שווים, ומתריס כנגד החזק והעשיר, כאילו יש דבר מה פגום בעצם חוזקו ועושרו. הרעיון של 'צדק חברתי' טוען לחובה של החזק כלפי החלש, או לזכות של החלש כלפי החזק, גם אם לא נחתם ולא הופר שום חוזה ביניהם. רעיון זה על מחויבות חברתית לאפליה מתקנת עומד לפיכך בסתירה מהותית לרעיון של 'צדק' המבוסס על הוגנות והיעדר אפליה במשפט.

כדי להבהיר הבחנה זו טוב יותר אומר שלפי הבנתי הקריאה להימנע ממשוא פנים במשפט בין עני ובין עשיר היא מעצם מהות ה'צדק', ואין לה דבר עם הרעיון של 'צדק חברתי'. כך יש לפרש גם את הקריאה, שהייתה מקובלת בכל רחבי העולם העתיק, שלא לקפח במשפט את היתום והאלמנה - כשהכוונה כנראה היא שלא לתת לנושים ובני משפחה רחוקים לפגוע בזכויות הקניין שנותרו ביד היתום והאלמנה לאחר מות ראש המשפחה. קריאה זו ל'צדק' מתייחסת למצב שבו המתדיינים בפני השופט אינם שווים, אך היא קוראת לשופט להתעלם ממעמדם השונה של המתדיינים ולהתייחס אליהם 'כאילו' היו שווים. כפי שאני מבין זאת, אין בקריאה זו שום כוונה להעדפת האלמנה כשאין 'צדק' משפטי בתביעתה, רק משום היותה חלשה. 'התחשבות מיוחדת' שכזו באלמנה זרה לחלוטין לרעיון ה'צדק' המשפטי המסורתי, אך היא מצויה ביסוד קריאתם של נביאי ישראל ל'צדק חברתי'.

אחדד הבחנה זו בדרך נוספת. נראה לי שעל פיה אפשר לאפיין את ספרו מ-1971 של הפילוסוף ג'ון רולס (1921-2002), 'התאוריה של צדק', כניסיון לחבר בין שתי התפיסות ולהשתית את הרעיון של 'צדק חברתי' על התפיסה של 'הוגנות' העומדת ביסוד העיקרון של 'צדק' (משפטי). רולס ניסה לפי הבנתי להגדיר מהו המרכיב הפגום בעושרו של העשיר אשר יוצר לעני עילה לבוא אליו בתביעה, אף אם העושר הושג בדרכים צודקות מבחינת המשפט.

לפי רולס, המרכיב הפגום בעושרו של העשיר הוא פגיעה באמנה חברתית על ערבות הדדית שנכרתה כביכול על ידי בני החברה במצב היפותטי ראשוני שבו היו כולם שוווים, כשאיש עדיין לא ידע בעורו של מי יֵצא לאוויר העולם. באמנה זו התחייב כל אחד שאם המזל ישחק לו, הוא יסייע לאלה שהגורל יתאכזר אליהם. מנקודת מבט זו, התאוריה של רולס גוזרת את הרעיון של 'צדק חברתי' - שהוא מכנה 'צדק' (בלא מילת התואר 'חברתי') - כנובע ממצב מוקדם של 'שוויון'.

בעולם שברא רולס, לעיוור יש אפוא טענה משפטית כלפי הפיקח, מתוקף אותה אמנה מוקדמת על ערבות הדדית, אף שהוא לא קופח על ידו בפועל במובן המשפטי המקובל. אך בהתאם להבחנה שהצעתי לעיל, ברור שקריאתו של רולס לכפות על הפיקח-החזק לשלם מס כדי שזה יועבר לעיוור-החלש פוגעת בעקרונות ה'צדק הטבעי' (המשפטי) כפי שאריסטו ניסה להגדירם, או כפי שהגדיר אותם הפילוסוף רוברט נוז'יק (1938-2002) בספרו מ-1974, 'אנרכיה, מדינה ואוטופיה'.

אף שחקרתי בכך לא מעט, איני יודע להגדיר מהו 'צדק חברתי'. במקום הגדרה, אציע שני מאפיינים שלו, שאותם אפשר לדעתי לזהות בעמדת נביאי ישראל. ראשית, בעמדתם ישנה התרסה כלפי החזקים בחברה, כאילו קיים דבר מה פגום מבחינה מוסרית בעושרם. שנית, עמדתם מגלמת לדעתי דרישה למחויבות של מוסדות החברה כלפי החלשים בחברה, כלומר מחויבות ל'התחשבות מיוחדת' בחלשים או לסוג של העדפה מתקנת, אף אם יש בכך פגיעה בזכויות הקניין של החזקים. זוהי לפי הבנתי מהות קריאתו של ירמיהו למלך יהודה: "דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן, אָז טוֹב; הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי, נְאֻם יְהוָה" (כב 16). לעומת זאת במושג של 'צדק' לא מגולמת התרסה חתרנית כלפי בעלי הרכוש או ניסיון לפגיעה בזכויות קניין שהושגו כחוק. גם לא משתמעת ממנו מחויבות השלטון לפעול לקידום החלשים בחברה. ובהתאם לשני המאפיינים שהצעתי לעיל, נראה לי שגם בקריאה לחזקים לנהוג באופן 'מוסרי' ובנדיבות כלפי החלשים אין לראות משום גילוי של 'צדק חברתי', כיוון שחסרים בה שני המרכיבים הללו: התרסה כלפי החזק, ומחויבות חברתית להעדפה מתקנת.

אך קיים מרחק רב בין תפיסת הצדק החברתי של הנביאים וזו של רולס. תפיסת הנביאים, מאז הושע ועמוס במאה השמינית לפנה"ס, הייתה במובנים רבים פשוטה ופשטנית, שכן הם התריעו בעיקר כנגד עוולות משפטיים. את קפיצת המחשבה הבאה, בתוך המסגרת הכוללת של 'צדק חברתי', אני מציע לזהות ברעיון ה'שוויוניות'
(Egalitarianism), כלומר, עם התפיסה שהחברה האידאלית היא חברה שוויונית במהותה. רעיון זה לפי הבנתי לא נולד במוחם של נביאי ישראל מתקופת בית ראשון. אפשר לטעון שתפיסתם מגלמת בתוכה, ולוּ במשתמע, את אידאל השוויון, ובייחוד את העמדה שבחברה הראויה לא תשרור עבדות. אך לדעתי בלתי אפשרי למצוא בדבריהם רמז לתפיסת השוויון, כמו זו שעומדת בבסיס הצהרת העצמאות האמריקנית ש"כל בני האדם נבראו שווים".

התפיסה שבוטאה בהכרזת העצמאות של ארצות הברית, והתפיסה הדומה בעיקרה שהועלתה במהפכה הצרפתית על 'שוויון' ו'אחווה' בין כל בני האדם, היא אחד מיסודות תרבות המערב של ימינו. לפי הבנתי, הכרזות אלה, ומדינת הרווחה המודרנית שהתפתחה מהן, מגלמות את תפיסת ה'שוויוניות' שאפשר לראותה כמשקפת התפתחות מכרעת בתפיסת הנביאים. בתפיסה זו אני מזהה התפתחות בכל אחד משני המרכיבים שזיהיתי כעומדים ביסוד קריאתם של נביאי ישראל לצדק חברתי. את מקום ההתרסה הפשטנית, שמקורה בתחושות לב ובטן, תופס עקרון מופשט: רעיון השוויון, כמו זה שנוסח בהכרזת העצמאות של ארצות הברית, השונה במהותו מהרעיון של העדר אפליה במשפט. ואת מקום הקריאה הפשטנית למחויבות חברתית למען החלשים תופסת תכנית פעולה להתקנת מוסדות חברתיים, הנסמכת על הבנת מקורם של הפערים בחברה (וגם על הבנת המגבלות שמונעות את הגשמתה של אוטופיה שוויונית). בפרקים החמישי והשישי אנסה לבסס את הטענה ששני המרכיבים הללו של תפיסת ה'שוויוניות' מצויים כבר בתורה, ושהם נוּסחו בידי עזרא הסופר במחצית השנייה של המאה החמישית לפנה"ס.

ב. צדק חברתי בעולם העתיק?
על רקע ההגדרה שהצעתי ל'צדק חברתי', ברצוני לדון עתה בקצרה בתפיסות החברתיות של העולם העתיק, וזאת לנוכח הטענה שהועלתה יותר מפעם בספרות כי הרעיונות המקראיים על צדק חברתי יונקים במידה רבה מרעיונות דומים, אך עתיקים מהם בהרבה, מהמזרח הקדום. בייחוד בכוונתי לדון בגרסה של תפיסה זו שהעלה משה ויינפלד בספרו מתשמ"ה: 'משפט וצדקה בישראל ובעמים: שוויון וחירות בישראל העתיקה על רקע מושגי צדק חברתי במזרח הקדום'. משום שויינפלד התמקד בהצגת הזיקה הרעיונית בין המקרא למזרח הקדום, ולא בניסיון לחדד את

מהות החידוש בתפיסת הצדק החברתי במקרא, הרושם העולה מחיבורו הוא שההבדלים בין תפיסת הצדק החברתי במקרא ובין זו ששררה במסופוטמיה ובמצרים הקדומות אינם מהותיים: "המשותף לארצות הסביבה בתחום זה בא לידי ביטוי בהנהגת סדרי החברה שביזמת השלטון; המלכים והשליטים, בעיקר השליטים הנאורים, הם ששקדו על ענייני חברה וכלכלה, המבוססים על שוויון ואחווה בין האזרחים - משימה ההולמת את המושג 'עשות משפט וצדקה'" (עמ' 1). אם ויינפלד צודק, כי אז השליטים במסופוטמיה ובמצרים של העת העתיקה לא היו 'עריצים מזרחיים', כפי שכינה אותם קרל מרקס, אלא כמעט מבשרים מוקדמים של מדינת הרווחה המודרנית. ואם מקור רעיונות ההומניזם והמוסר היהודי-נוצרי הוא אכן אצל מלכי מסופוטמיה ומצרים הקדומים מהאלף השלישי או השני לפנה"ס, כי אז אין גם מקום לחיבור הנוכחי. כיוון שאיני מסכים עם מסקנה זו, אני מוצא לנכון לדון ביתר הרחבה בטיעוניו המרכזיים של ויינפלד.

נקודת המוצא של ויינפלד היא ניתוח צמד המילים 'משפט וצדקה' הנפוץ בדברי הנביאים, ובתנ"ך כולו, לתיאור האידאל החברתי. כפי שויינפלד מאשר, על חז"ל ועל חוקרי המקרא מקובל שצמד המילים 'משפט וצדקה' אינו אלא גרסה חלופית של הצמד 'משפט וצדק', ומשמעותו שווה לזו של המושג 'צדק' (משפטי), כפי שאפיינתי אותו לעיל. אך ויינפלד (עמ' 2, 9, 18) מציע פירוש שונה לביטוי זה. לדבריו, אף שהצמד 'משפט וצדקה' מורכב משתי מילים, הוא מורה על דבר אחד: "צדק ושוויון חברתי": "עיקרו של המושג מכוון לשיפור מצבם של העניים והדלים, בלא ספק על ידי תקנות שהמלך ושריו ממונים עליהן, ולאו דווקא על-ידי עזרה לעני בעמדו בריב עם עושקו" (עמ' 18-19). כלומר, לפי ויינפלד את הצמד של 'משפט וצדקה' יש לפרש כשווה למושג של 'צדק חברתי' כפי שאפיינתי אותו לעיל, או כשווה לצמד של 'צדקה וחסד' שהתקבל בימי בית שני.

אף שאיני מקבל את פירושו של ויינפלד למשמעות הצמד 'משפט וצדקה', איני חולק על קביעתו שנביאי בית ראשון שטענו כנגד עוולות במשפט העלו את הדרישה ל'צדק חברתי'. השגותיי הן על ניתוחו של ויינפלד את האידאלים החברתיים של העולם העתיק. שכן את טענתו על משמעות הצמד 'משפט וצדקה' בתנ"ך הוא מנסה להוכיח באמצעות ניתוח מקבילות בתעודות מסופוטמיות, ובייחוד מתוך השוואה לביטוי 'אמת וצדק' ('קיתום ומישרום') במסופוטמיה. ביטוי זה הוא מציג בפרשנות מרחיבה (עמ' 3, 18) כמכוון "לקיום שוויון חברתי, דהיינו לשיפור מצבם של הדלים והחלשים בחברה על ידי מערכת צווים שתגרום להפסקת הדיכוי והעושק". ויינפלד מדגים את היישום המעשי של תפיסה זו באמצעות הרפורמות של 'מישרוּם' ו'אנדורַרוּם' (המקביל ל'דרור' המקראי) שהנהיגו מלכים שונים במסופוטמיה. ואכן, כפי שמגדיר ויינפלד את תכלית חיבורו:

במחקר זה נתרכז... במשפט וצדקה בתחום הממלכתי ונשתדל להראות, כי... עשיית משפט וצדקה בהקשר הלאומי פירושה פעולות לטובת העניים ושכבות העם הנמוכות. פעולות אלה נעשו באמצעות תיקונים סוציאליים, יזומים על ידי המלכים וחוגי השלטון; נלמד זאת בעיקר מהקבלת הניב "עשיית משפט וצדקה" על ידי המנהיגים אל כינון "מישרים" במסופוטמיה ואל הכרזת ה"דרור" במצרים. (עמ' 3).

הרפורמות של 'מישרום' ו'אנדורַרוּם' הוכרזו בידי מלכים שונים במסופוטמיה החל משלהי האלף השלישי לפנה"ס ועד לתקופה האשורית במאה השביעית לפנה"ס. רפורמות אלה היו מגוונות באופיין אך כללו מרכיבים של שמיטת חובות פרטיים, שמיטת חובות מס למלכות, שחרור עבדים וחנינת אסירים, ולעתים גם החזרת אדמות לבעלותן המקורית. הן כללו אפוא את כל מרכיבי חוק היובל המקראי. בהציגו את עקרונות ה'מישרום' הבבלי הקדום ציין ויינפלד בין השאר גם את השימוש בנוסחה הבבלית 'לדון דין החלש והעשוק' וקבע שעיקר משמעה הוא "להקל על העניים באמצעות התערבות ממלכתית (פקודות וצווים)". לדבריו, "בהכריזו מישרום מתכוון המלך המסופוטמי להציל את החלש והעני מידי החזק והעושק..." (עמ' 28).

לפני שאעלה את השגותיי על פירושו של ויינפלד לאידאלים החברתיים במסופוטמיה, אציין שהוא זיהה גם הבדלים חשובים בין תפיסת הצדק החברתי בישראל לתפיסה המקבילה במזרח הקדום. הוא קבע: "בישראל נצטוו על קיום מוסד הדרור לא בתוקף הכרזת מלך בשר ודם כי אם בתוקף הכרזתו של המלך-האל בסיני" (עמ' 3). וכן: "הבדל מהותי אחר... הוא בכך, שהמניע להכרזת 'דרור' בקרב עמי המזרח הקדום היה כרוך ברצון המלכים לקנות את לב העם, ולפיכך עשו זאת בעלותם על כסא המלוכה. אמנם בכינון ה'מישרים' או ה'דרור' הביאו המלכים לידי שיפור במצבם של העניים, אך הדחף לפעולות אלו היה הרצון להתגדל בפני העם כמלכים צדיקים וישרים, ולא כוונה אמיתית להיטיב עם עניי עמם" (עמ' 4). העובדה שהיובל המקראי נועד להיות מוכרז כל חמישים שנה, בלא התניה ברצון המלך כמו במסופוטמיה, אכן מבהירה שמהמוסד הבבלי נעדר מרכיב המחויבות החברתית שמניתי לעיל כאחד המאפיינים המרכזיים בתפיסה של 'צדק חברתי'.

אך לדעתי, ההבדלים שויינפלד מנה אינם יורדים לשורש החידוש המהפכני בתפיסת הצדק החברתי במקרא. הרעיונות ממסופוטמיה חסרים לא רק את מרכיב המחויבות, אלא גם את מרכיב ההתרסה כנגד החזקים; ובניגוד לדברי ויינפלד, גם אין בהם ולוּ שמץ מתפיסת החברה האידאלית כחברה שוויונית. נראה לי שויינפלד התמקד בניסוחים ולא במהות שעמדה מאחוריהם, ובעיקר הוא לא ניסה להבהיר מה היו אותן מעשי 'עושק' שנגדם נאבקו, לטענתו, מלכי מצרים ומסופוטמיה. אבהיר זאת באמצעות השאלה שתידון בפרק הבא: האם רכישת קרקע מידי חקלאים בנסיבות של מצוקה נחשבה בתפיסתם החברתית של מלכי בבל או מצרים כמעשה של 'עושק', או כמעשה שאין בו רבב? נראה לי שכאשר ויינפלד טען שהרפורמות הקדומות במסופוטמיה נועדו "להפסקת הדיכוי והעושק" הוא התעלם למעשה מכך שמעשי ה'עושק' האלה נעשו בחסות אותם מוסדות מלוכה. כפי שגם הוא הודה, לא טובת החלשים עמדה לנגד עיניהם של המלכים שהכריזו על אותן רפורמות, אלא האינטרסים שלהם עצמם (אולי בהחלשת מוקדי כוח יריבים, ובצבירת אהדה עממית). אותם מלכים ודאי לא התכוונו להתריס כנגד ההיררכיה החברתית שהם עמדו בראשה.

נביאי ישראל, לעומת זאת, התריסו כלפי העילית השלטת, שבה הם ראו את המקור לאי-צדק. אבהיר טענה זו באמצעות ניתוח עמדתו של ניטשה על החתרנות החברתית שהייתה טמונה בדברי הנביאים (ראו על כך בפרק השביעי). ניטשה הציג משל על כבשים וציפורי הטרף: הכבשים, שאימצו לעצמם את רעיונות הנביאים, קוראות אל ציפורי הטרף בשם ה'מוסר' לחדול מלטרוף את הטלאים. כוונתו במשל זה הייתה להציג את תפיסת הצדק החברתי של הנביאים כאבסורד, כנוגדת את הטבע, וכמוּנַעת מרגש בזוי בעיניו של טינה נקמנית. תפיסתו של ניטשה את משמעותו החתרנית של המוסר הנביאי מחדדת את ההבחנה שהצעתי לעיל בין תפיסת הצדק החברתי של נביאי ישראל ובין תפיסתם החברתית של המלכים קדומים ממסופוטמיה וממצרים. קשה לחשוב על אותם מלכים כמוּנעים מתפיסת מוסר דומה לזו של הכבשים במשל של ניטשה; סביר יותר להציג את תפיסתם החברתית באנלוגיה למשל המקובל של הרועה הטוב הדואג לכבשיו שיאכלו וישמינו, במחשבה שרווחתן אינה באה על חשבון רווחתו שלו, אלא מקדמת אותה.

אחרי שהבהרתי מדוע נראה לי שויינפלד שגה בהציגו את הרעיונות החברתיים החתרניים של נביאי ישראל כשאולים מתפיסות בבליות קדומות, אשוב לענייני העיקרי בספר זה. כפי שציינתי לעיל, הדרישה למשפט צדק בלא משוא פנים משותפת לכל תרבות אנושית ונתפסה מאז ומעולם כאחד התפקידים המהותיים ביותר של השלטון. גם ניסיונות להנהיג נורמות התנהגות של נדיבות כלפי החלשים מצויים בצורה זו או אחרת כמעט בכל חברה אנושית, וגם להם אין לדעתי דבר עם הרעיון של צדק חברתי.

אין בכוונתי לעסוק בספר זה במסר החברתי של הנביאים. לדעתי נכון לזקוף להם את זכות היוצרים על התפיסה של צדק חברתי, אך לפי הבנתי תפיסתם הייתה עדיין רחוקה למדי מרעיון השוויוניות. בפרק הבא אטען בקצרה שהנביאים חזרו וקראו ל'משפט וצדק' כיוון שהם אחזו בתפיסה פשטנית שלפיה מקור התרוששותם של איכרים עצמאיים היה במעשי גזל בידי בעלי שררה, מעשים אשר לא תוּקנו על ידי מערכת המשפט. לפי הבנתי, תפיסה זו נאיבית במידה רבה, הן משום שהנביאים ציפו כנראה לאפליה מתקנת במשפט שתטה את הדין לטובת החלשים והן משום שהם חשבו שמערכת הבוררות המשפטית היא המנגנון החברתי העיקרי שיסייע לחלשים.

בפרקים החמישי והשישי אטען שבתקופת בית שני התפתחה תפיסה מורכבת יותר, וכנראה גם סבירה יותר, של הרקע הכלכלי להתרוששותם של איכרים עצמאיים, תפיסה שלא הטילה את האחריות להתרוששות על מערכת המשפט. לדעתי, רק אז נולד רעיון השוויוניות. את התרסתם הסתמית של הנביאים כנגד ה'חזקים' החליפה תפיסה עקרונית יותר ש'כל בני האדם נבראו שווים'; ואת קריאתם העמומה למחויבות חברתית להגנה על החלשים המירה מערכת חוקים מקיפה שנועדה להגביל במידת מה את זכויות הקניין ואת כוחות השוק, ושאפשר לראותה כאב-טיפוס מוקדם של מדינת הרווחה.

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

בדמותו - רעיון השוויון מעזרא עד ניטשה - יורם מישר
In His Image, The Idea of Equality
from Ezra to Nietzsche - Joram Mayshar


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *