Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים באפריל 2007       חזור

הדרך אל הפנתיאון: אצ"ל, לח"י וגבולות הזיכרון הישראלי
מאת: אודי לבל
The Road to the Pantheon, Etzel, Lehi and the Borders of Israeli National Memory - Udi Lebel

ההוצאה:

כרמל

"לא אכיר באצ"ל" פסק דוד בן גוריון בעת שנדרש לשלוח מכתבי תנחומים, להחליט על סיוע המדינה למשפחות החללים ולאפשר את הנצחתם בנוף הישראלי, בספרי הלימוד, בספרי 'יזכור' ועל קירות בתי 'יד לבנים'.

חללי האצ"ל, כמו חבריהם מהלח"י, נשארו מחוץ לזיכרון הממלכתי, שלא כעמיתיהם מה'הגנה' ומצה"ל.

הספר עוקב אחר מקומם של לוחמי וחללי האצ"ל והלח"י בזיכרון הישראלי. חברי מחתרת אלמונים בחייהם שנאלצו להישאר אלמונים גם במותם, עת הכריע בן גוריון כי ייקברו 'מחוץ לחלקה הצבאית בבית העלמין' וקבע את היחס אליהם כאל מתאבדים הנקברים מחוץ לגדרות בית הקברות היהודי. גם גיבורי המחנה הרוויזיוניסטי הישראלי לא מצאו את מקומם בפנתיאון הישראלי.

הדרך אל הפנתיאון: אצ
שתפו אותי

משיקולים פוליטיים גורשו חללי האצ"ל והלח"י מ'מגש הכסף' הישראלי וקרוביהם לא נעשו חלק מ'משפחת השכול' הממלכתית. לפיכך הם נדרשו להנצחה מחתרתית, חוץֿממסדית, ולמפעלי זיכרון חלופיים. רק לאחר עזיבתו של בן גוריון את ראשות הממשלה התאפשר שילובם האטי בזיכרון הציבורי, תהליך שהתעצם ב'עידן התיקון' בהנהגתו של ראש הממשלה מנחם בגין.

הספר עוסק בזיקת הזיכרון הציבורי לעצמה ולדומיננטיות הפוליטית ובקשר שבין שכול לאומי ללגיטימציה פוליטית וחברתית. הוא מאיר את שיקוליהן והתנהלותן של ממשלות ישראל בהחלטותיהן בפרשיות שונות כגון הטבעת האנייה 'אלטלנה', עיצוב מדיניות הטיפול במשפחות החללים, העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי, חקירת רצח ארלוזורוב ועוד.

הספר מצביע על 'אחרים' בזיכרון הציבורי שמצאו עצמם מחוץ למותגי ה'ממלכתיות' ו'מגש הכסף' ועוקב אחר תהליכי מחיקת הזיכרון ומאמצי הכניסה אליו - זיכרון ממלכתי שעוצב בקפידה בידי מפלגה (מפא"י) שעשתה בו כבתוך שלה, עת החליטה כי 'לפנתיאון הלאומי אין מכניסים כל אדם'. וכל זאת כדי שהתודעה הציבורית תזהה מפלגה יחידה (מפא"י) ומנהיג יחיד (דוד בן גוריון) עם מפעל הקוממיות. הוא מצביע על כך שהשכול וההנצחה הלאומית - מתחמים ישראליים מקודשים - עוצבו על פי שיקולים פוליטיים, רציונליים וציניים.

שכול ישראלי - סדרת ספרים מאת ד"ר אודי לבל, היוצאת לאור בהוצאת כרמל. עניינה: הפוליטיקה של השכול, של הזיכרון ושל ההנצחה בישראל; הפוליטיקה של הזיכרון הישראלי; ההתנהגות הציבורית של משפחות שכולות; ניהול הרגשות וגבולות הביטוי של החוֹוים את האבדן; הריבוד, הדמוגרפיה וההיררכיה של השכול; שכול צבאי ואזרחי; שכול יהודי ושכול ישראלי.

ד"ר אודי לבל, יליד תל אביב (1973), סיים את לימודי התואר השלישי בקינג'ס קולג', אוניברסיטת לונדון (2001). חוקר ומרצה לפסיכולוגיה פוליטית ולמדע המדינה. עוסק בחקר השכול, הזיכרון וההנצחה; ביחסי צבא, חברה ותקשורת; בתרבות ובהתנהגות פוליטית.

חוקר ומלווה את זירת השכול הישראלית במשקפיים ייחודיים ובחדות מחקרית. מחקריו משלבים ראייה רב תחומית המטיבה לפצח ולגעת בעצביה של החברה הישראלית: חברה הנלחמת על קיומה תוך התעקשות הרואית לקיים בתוכה תרבות דמוקרטית ופּלוּרליסטית.

מרצה במכללה האקדמית ספיר ובמכללה האקדמית יהודה ושומרון באריאל, חוקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT) שבמרכז הבינתחומי הרצליה. מחברם של הספרים: Politics of Memory (2007, Routledge, London); הזעם והפיוס (עם שלי גפן ונתי רונאל, 2004, אוניברסיטת תל אביב); פוליטיקה של שכול (עם גדעון דורון, 2003, הקיבוץ המאוחד). ערך את הספרים Communicating Security - Military Relations in Israel (2007, Routledge, London); בצל ההתנתקות (עם חיים משגב, 2007, הוצאת כרמל והמכללה האקדמית נתניה); ביטחון ותקשורת - דינמיקה של יחסים (2006, מכון בן גוריון בשדה בוקר, אוניברסיטת בן גוריון בנגב);

סדרת ספריו שכול ישראלי מבוססת על מחקריו ומאמריו שפורסמו בכתבי עת מדעיים בארץ ובעולם.

הדרך אל הפנתיאון, אצ"ל, לח"י וגבולות הזיכרון הישראלי מאת אודי לבל בהוצאת כרמל, המכללה האקדמית ספיר ומרכז מורשת מנחם בגין. בעטיפה: מנחם בגין על רקע לוח זיכרון שמוצב בבית הכנסת 'אחדות ישראל' בירושלים. הספר יצא לאור בסיוע: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יד טבנקין - המרכז המחקרי, הרעיוני והתיעודי של התנועה הקיבוצית, המרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון.

מתוך ההקדמה | אודי לבל
הספר שלפנינו עוסק באחד העימותים הראשונים שבעימותי הזיכרון הישראלי: בראשית הפוליטיקה של השכול בישראל; בתחילתן של הניסיונות לעצב את ההיררכיה של הגבורה וההקרבה הישראלית; בשורש מיקוחי ההנצחה הישראליים.

העימותים והמיקוחים על השכול והזיכרון התחילו מיד לאחר מלחמת העצמאות, כאשר השכול והזיכרון לא היו רק עניינן של קבוצות נוגעות בדבר, אלא גם עניינה של הפוליטיקה העיקרית. מחלוקת זו גרמה לעימות חריף בין מפלגת השלטון, מפא"י, לבין המפלגה שעמדה בראש האופוזיציה.

הספר עוקב אחר מעמדם של החיילים האלמונים, חברי מחתרות האצ"ל והלח"י, שגם לאחר מותם נשארו עלומי שם. זאת בשל התעקשותה של מפלגת השלטון להרחיקם מן הזיכרון הממלכתי ולהימנע מלהכיר במשפחותיהם כחלק ממגש הכסף הישראלי. גבולותיה של משפחת השכול הישראלי היו לכלי פוליטי בידי מנהיגים שסירבו להעניק ליריביהם דריסת רגל בפנתיאון הישראלי, שכן הם רצו ללמד שהזכות ההיסטורית לתקומתה של המדינה שייכת להם בלבד. משפחות חללי האצ"ל והלח"י, לעומת עמיתיהן שבניהן נפלו במסגרת ה'הגנה' וצה"ל, נדרשו להמתין למהפך פוליטי כדי שגם בניהן יזכו לאזכור בבתי 'יד לבנים', בספרי 'יזכור' ובהנצחה ממלכתית.

הזיכרון הממלכתי הוא תוצאתה של הכרעה: מי בפנים; מי בחוץ; מי יוכרו כגיבורים וכאבות האומה; אילו קרבות יאוזכרו במורשות הקרב; אילו אתרי קרבות ייעשו חלק ממסלולי הטיולים של בתי הספר; ספרי הזיכרון של מי יזכו לצאת לאור בהוצאות ממלכתיות רבות תפוצה ולהיעשות חלק מתכניות הלימודים הרשמיות; מצבות של מי יזכו לסמלי המדינה וליד אילו מצבות יעמדו חיילים דום ביום הזיכרון השנתי; אילו משפחות יוכרו כמשפחות שכולות רשמיות הזוכות לתמיכה, שיקום והוקרה חברתית; ומי מבין אותן משפחות שגם בניהן נפלו על תקומת והגנת המולדת יורחקו ממעגל זכאות זה. בדילמות אלו עוסק ספר זה. ההכרעות מלמדות על עליונותה של הפוליטיקה וחדירתה לתחומים רבים - אינטימיים, תרבותיים, טקסיים, וגם לבתי הקברות.

בה' באייר תש"ח הכריז דוד בן גוריון על כינונה של מדינת ישראל. בד בבד עם הצורך המתבקש בהקמתם של מוסדות משטריים, מערכות ביורוקרטיות ושלטוניות, החלו מאמצים ומשאבים לעיצובה של תרבות אזרחית, סמלים, מיתוסים, פולחני מדינה וזיכרון ציבורי. זאת כדי להעניק פרשנויות, משמעויות וגרסאות סדורות על אירועי מלחמת העצמאות והמאמצים הטרום מדינתיים לתקומה אשר אך הושגה.

הזיכרון הקולקטיבי ידוע כזירה שבה מתרחש קרב על זהות: חלקו של מי גדול יותר במאבק להגשמת מטרות העל של החברה; עם דרכה של איזו קבוצה היה הצדק ההיסטורי; ומכל אלו - למי לגיטימציה עכשווית להחזיק במושכות ההנהגה והעצמה הפוליטית. הספר מצביע על כך שההנהגה הישראלית זיהתה את הזיכרון כמשאב לגיטימי פוליטי, והחלה מעצבת אותו לצרכיה כבר מימי המדינה הראשונים. מפא"י עשתה הכול כדי להרחיק את תנועת החרות מכל זיהוי עם המאמץ המלחמתי אשר התרחש, מההנצחה הממלכתית ומההיסטוריוגרפיה הלאומית על המלחמה. חללי ופצועי ארגוני ה'פורשים' (המזוהים עם האופוזיציה הפוליטית - תנועת החרות) לא הוכרו כחללים ממלכתיים, הקרבות שבהם השתתפו, פעלו ונפלו, לא אוזכרו באתרי הזיכרון השונים אשר הופקו להמוניהם - בנוף, בתרבות ועל מדפי הספרים.

המדינה והשכול
מוסד פוליטי עיקרי בכל הנוגע לעיצובה של זירת הזיכרון הציבורי הוא השכול הממלכתי. מעקב אחר יחס ממסדים מדינתיים למשפחות נופלים, הכלתם בספרות הזיכרון הממלכתית, במפעלי ההנצחה הלאומיים והגדרתן של משפחות אלו כראויות להכרה והוקרה מדינתית, היא הכרעה המקפלת בתוכה בניית תשתית סמלית וחוקית המעניקה לגיטימציה שלטונית ומעמד פוליטי מועדף לקבוצות פוליטיות בחברה. ההכרה בשכול של קבוצות אלו, שפירושה הוא היכללות בסיפור הלאומי, אינו אלא מאמץ לביסוסה של הגמוניה פוליטית-תרבותית. קבוצות, שהשכול שלהן נדחק לשוליים ואינן נכללות בסיפור הלאומי, אינן זוכות להכרה חברתית כשוות ערך בתרומתן ההיסטורית למיזם העצמאות, ומכאן נגזל מהן משאב הלגיטימציה הציבורית והפוליטית (על סמך העבר) להיכלל במטבחי השלטון. לתיחום זירת השכול הממלכתית יש אפוא השלכות פוליטיות ואף מפלגתיות מובהקות.

מטרות ושאלת המחקר
שאלת המחקר העיקרית בספר היא הקשר בין (א) הזיכרון ככלל והשכול בפרט ל-(ב) לגיטימציה פוליטית, ומכאן ל-(ג) דומיננטיות מפלגתית. כלומר, אנו נעסוק בפוליטיקה של עיצוב התרבות (תוך התייחסות ייחודית לפן הזיכרון הציבורי) לא רק בכל הנוגע לאזרחי המדינה החיים, אלא בקרב אלו המתים. המוות, כך נראה, מגויס גם הוא לצרכים פוליטיים.

המשתנה הראשון (זיכרון ציבורי וגבולות השכול הממלכתי) שאחריו עוקב הספר הוא תרבותי, ומצוי במחוזות הזיכרון החברתיים (אתרי זיכרון, ספרות, היסטוריוגרפיה, אנדרטאות וכדומה). המשתנה השני (לגיטימציה פוליטית) הוא תודעתי-תפיסתי ומצוי בייחוס תדמיות ציבוריות לשחקנים פוליטיים, בדימויים פוליטיים הרוֹוחים בקרב דעת הקהל. הוא מצוי גם בחבילות הפרשנות והמיתוסים הרוֹוחים בסיקור התקשורתי השוטף, בסקרי דעת קהל ובנתוני ההצבעה למפלגות. המשתנה השלישי (דומיננטיות פוליטית) הוא פוליטי טהור ומצוי בהתפלגות העצמה הפוליטית בזירה הפרלמנטרית, הממשלתית והביורוקרטית.

מקומם של לוחמי וחללי המחתרות בזיכרון הממלכתי הישראלי הוא הנושא שאחריו עוקב המחקר, וזאת כדי לעמוד דרכו על יחס רב משתני זה. גבולותיו של זיכרון זה, בכל הקשור לסרטוט תודעתי את התקופה שקדמה להקמת המדינה ואפשרה את קוממיותה זו, עתיד להסתמן כמשתנה המסביר את שלל התדמיות והסטיגמות כמו את מידת הלגיטימציה (שבה החזיקה מפא"י) והדה-לגיטימציה הפוליטית (שדבקה בחרות) אשר הובילו, בין השאר, ליכולתן של שתי מפלגות אלו, על ציר הזמן, למקסם את עצמתן הפוליטית ואת ייצוגן הפרלמנטרי. שינויים במשתנה הראשון (מידת היכללותו של אחד השחקנים בזיכרון הציבורי) תיבחן כזו אשר בסופו של דבר נתנה את אותותיה הן בכל הקשור למשתנה השני והשלישי הבא לידי ביטוי בכוח פרלמנטרי והן באפשרות לעמוד בראשותה של המדינה לאורך זמן (דומיננטיות).

יצוין, כי כחלק מן המעקב אחר המשתנה הראשון מושם בספר זו דגש מיוחד על שלושה ממדי בחינה: (א) המדיניות הציבורית הננקטת לאורך זמן ביחס לכלל קהילת משפחות הנופלים, ובייחוד למדיניות בעניין הנצחת זכר פעולותיהם של חללי שלושת ארגוני המחתרות ה'פורשים' (האצ"ל והלח"י) וחללי ארגון ה'הגנה'. האצ"ל והלח"י, שזוהו לימים עם גוש הימין בפוליטיקה הישראלית לעומת עמיתיהם מה'הגנה', שזוהתה עם גוש השמאל; (ב) בחינה ומעקב אחר יזמות תרבותיות וולונטריות אשר צמחו 'מלמטה', שלא כחלק מן המדיניות הציבורית הממלכתית, ועולות ממה שנראה כי שימש כחברה האזרחית של הזיכרון הישראלי. שלל יזמות ההנצחה ופרקטיקות הזיכרון שיזמו (בלי אישור ובלי ברכת הממסד) ארגונים וקבוצות מן האצ"ל והלח"י במסגרת תרבות הנגד של הזיכרון; (ג) התמקדות מיוחדת מעניק המחקר לממד המנהיגות האישית כמעצבת מיתוסים ותרבות פוליטית. בתקופה הראשונה שבה עוסק המחקר תהא זו מנהיגותו של דוד בן גוריון - דמות מפתח בהנדסת ועיצוב התרבות הישראלית באשר להתייחסותה להורים השכולים בכלל ולאם השכולה בפרט. מעשיו, כתביו, התכתבויותיו עם הורים שכולים, יזמות ההנצחה שקידם והכרעותיו בכל הדילמות והסוגיות העוסקות במדיניות זו, טבעו חותם עז ועיצבו את ההתייחסות הציונית והלאומית לסוגיה עד עצם ימים אלה. המחקר מלמד כי יותר משהמדיניות הממלכתית שיקפה את עמדת הממסד או את עמדת מפא"י, ייצגה היא את דעתו הפרטית. מנהיגותו הפורמלית והכריזמטית הייתה דומיננטית כל כך עד ששנים לאחר שפרש מפעילות פוליטית רשמית, הושפע כל שינוי במדיניות מרוחו ודרש את התייחסותו. לאחר מכן, בתקופות הניתוח המאוחרות יותר, תהא זו מנהיגותו ואישיותו של מנחם בגין אשר גם הוא פעל במסגרת מה שמכונה במחקר 'פוליטיקה סמלית' ופעל בנחישות להכללת 'חלליו' באתוס הממלכתי. כל זאת במסגרת מדיניות ה'תיקון' שביקש לקדם כדי להרחיב את גבולות הזיכרון הישראלי ולכלול בו את זכר פַּקוּדיו שנפלו.

בחרתי לאזכר כאן שלוש מסורות תאורטיות אשר צובעות את המחקר ומקדמות את הדיון והניתוח בממצאיו האמפיריים והתאורטיים.

א. פוליטיקה של הרחקה
כהשלמה למחקרים שונים אשר עסקו בנדבכים רבים במיזם בניין האומה הישראלית ואשר התייחסו ברובם לקבוצות ה'מוּכלים' ((included בסיפר הלאומי, בוחן מחקר זה את הפוליטיקה של עיצוב הזיכרון הלאומי תוך התבוננות על קבוצות ה'מורחקים' ((excluded אשר נדחקו ממנו. לא רק אסטרטגיות ההרחקה אלא גם 'הפוליטיקה של המורחקים' תיבחן כאן תוך זיהוי מנופי התגובה על הרחקה זו. יישום תפיסה נעשה בספר בכל הקשור למותג ה'ממלכתיות'. המחקר מלמד כי הממלכתיות שימשה פרקטיקת הרחקה פוליטית אשר הצרה את המותג 'לאומיות', גזרה וסימנה מתוכו

קבוצות ייחודיות המזוהות עם מפלגת השלטון, תוך בידולן מ'שחקנים לאומיים' אך חוץ-ממלכתיים. הדבר גרם לאסטרטגיית עיצוב הזיכרון הבן-גוריוניסטית שהדירה את חללי ולוחמי האצ"ל והלח"י, לעומת גישתו הלאומית והמרחיבה של בגין אשר פעל להרחבת הפנתיאון הישראלי והכלת קבוצות נוספות בו. הספר עוקב אחר השינויים במושג הממלכתיות: מי מצטרף אליה במרוצת השנים, ובעקבות אילו מגמות ופעילויות פוליטיות.

ב. הפוליטיקה של עיצוב רוח התקופה
מושג מפתח המשמש את המחקר הוא 'רוח התקופה' (zeitgeist), אשר במקורו, במסורת חקר מדע המדינה והתרבות הפוליטית, נתפס כמשתנה בלתי תלוי אשר מפלגה השואפת לדומיננטיות פוליטית צריכה להתאים את תדמיתה אליו. מן המחקר עולה הליך הפוך - ככל שמפלגה פועלת לעיצובו של המשתנה ביחס אליה, כך מסגרת רוח התקופה המעוצבת על ידה תיעשה מרכזית ובעלת לגיטימציה מרבית לאחוז בהגה השלטון. ההתייחסות למשתנה זה תהא אפוא כאל משתנה תלוי, וזאת תוך מעקב אחר עיצובו של הזיכרון הקולקטיבי (רכיב חשוב בעיצוב רוח התקופה) בידי מפא"י, ולימים בידי תנועת חרות.

ג. זיכרון ציבורי וסגרים חברתיים
הפוליטיקה מיסודה היא תחרות על יצירתם וניקובם של סגרים ומונופולים. אלו משמשים את האוחזים בעמדות הכוח כדי להרחיק קבוצות מתחרות מנגישות אל הטובין המוחזקים בהם. מחקרים רבים אשר אימצו הנחה וובריאנית זו יישמוה בכל הקשור למונופולים כלכליים, ביורוקרטיים או מפלגתיים טהורים, תוך איתור חסימת נגישותם של יריבים למשאבים כלכליים או פרלמנטריים. מחקר זה עוסק בסגר המרחיק יריבים משימוש בסמלים ובמשאבים תרבותיים ועוקב הן אחר אסטרטגיות ההרחקה (מן הזיכרון הציבורי) הן אחר התנהגותם של המורחקים הפועלים למצוא את מקומם בתוכו.

על תֵמות המחקר הננקטות
בשפתו של נורא מיזם ההנצחה אינו אלא הליך יצירת 'מחוזות זיכרון'. אלו אינם רק אתרי זיכרון רשמיים אלא שלל אתרי התקשורת החברתית המהווים מכשירים וסוכנים לעיצובו של זיכרון ציבורי ותודעה פוליטית. משום כך מאיר המחקר את ספרי ההיסטוריה והזיכרון, את האנדרטאות ואת הטקסים הממלכתיים, וכן את בתי המשפט שבהם נוהלו תביעות של משפחות שכולות לזכות להכרה ממלכתית; את הכנסת וּועדותיה, שבהן נידונו סוגיות היסטוריות כדי ליזום חקיקה ומדיניות ציבורית; את ועדות החקירה, אשר בפעילותן תרמו לקיבוע או להפרכת סטיגמות ומיתוסים היסטוריים ואף זירת המחקר ההיסטורי-מקצועי אשר גם בה פועלים סוכני זיכרון.

נדרשת אף התייחסות לסיבת התמקדות הספר בתנועת החרות ובמפא"י (ולימים בליכוד ובמערך - תנועת העבודה), אף שעימותי הזיכרון נעשו בידי שחקנים פוליטיים אחרים בשנות קיומה של מדינת ישראל. כיוון שמגמתו של הספר אינה תיאור דינמיקות הזיכרון הישראלי בכללותן אלא קישור בין הזיכרון לפוליטיקה, ובייחוד למשאב הדומיננטיות הפוליטית והלגיטימציה הפוליטית, הרי שמטבע הדברים היה מרתק לבטא קישור זה תוך התמקדות בעימות הפוליטי המרכזי שעמד ביסודה של הפוליטיקה הישראלית בכל שנותיה. דומיננטיות פוליטית היא הניסיון והמאמץ של מפלגת שלטון להיוותר בעמדתה, ולמנוע מיריבתה העיקרית את העלייה לשלטון. בהקשר הישראלי: מפא"י לעומת חרות, שבן גוריון ראה בה חלופה יחידה למפא"י, וזה גרם לו לעצב מדיניות של דה לגיטימציה כלפיה תוך שימוש בכלים תרבותיים וסמליים. זאת כהמשך לעימות ה'גדול' בפוליטיקה הציונית בין האסכולה הסוציאליסטית לזו הליברלית-רוויזיוניסטית. יתרה מזו, אחת ממטרות המשנה של המחקר היא לעמוד על הקשר בין מנהיגות יחיד (בהמשך למסורת ה-one man politics) לבין עיצובה של מדיניות ציבורית, ובהקשר שלנו: עיצוב מדיניות הזיכרון וההנצחה הישראלית. מפא"י וחרות הן מפלגות ששנים רבות זוהו עם מנהיג יחיד שעמד בראשן, וכדי להבין את התנהגותן היה ללמוד על מגמותיו ועמדותיו שלו, אשר גזרו דה פקטו את עמדתן שלהן (כלל ה-as if במתודולוגיה הפוליטית מבהיר זאת). שני מנהיגים אלו נדרשו לעולם הפוליטיקה של הסמלים (פוליטיקה סימבולית) לצד הפוליטיקה היומיומית. בן גוריון פעל כל ימיו בקפידה לעיצוב הזיכרון הציבורי וכמוהו מנחם בגין, שבעת שהתמנה ראש ממשלה פעל בלא לאות ל'תיקון העוול', שהיה ככל הנראה חשוב לו לא פחות, ואולי אף יותר, מטיפול בסוגיות פוליטיות שוטפות.

קונספציה מתודולוגית: רציונליות התנהגותית
הגישה המנחה מחקר זה גורסת כי דברים אינם נעשים באקראי. רבים אינם מכירים את הדיונים שמאחורי הקלעים בכל הנוגע בקיבועם של מיתוסים באתרי זיכרון שונים - אם ביחס לקביעתם של שמות רחובות, תכני ספרי ההיסטוריה הממלכתיים ואם בכיתוב על אנדרטאות לאומיות. לפיכך ישנה חשיבות לניתוח רציונלי-התנהגותי המעוניין ללמוד על האינטרסים האוטנטיים של הפרט הפועל, ומקודמים על ידו לקדמת הבימה.

רציונליות פוליטית גוזרת בהכרח החלטות אשר יקנו ליחיד או לקבוצה את מרב העצמה הפוליטית. יש בה 'חישובי רווח והפסד שעושים שחקנים רציונאליים' אשר 'משפיעים על מספר ניכר של בני אדם ועל פעולותיהן של ממשלות'. יתרונה של הגישה הרציונלית הוא ביכולתו של החוקר לעמוד, במהלך תצפיותיו וניתוחו את החומרים הנחשפים על ידו, על יעדיו האמתיים והכנים של השחקן הנחקר, הסותרים בדרך כלל את החומרים הפורמליים המוצגים על ידו לקהל הרחב. אין במתודה זו הסתפקות בהיסמכות על הצהרות או ביטויי כוונה רשמיים של השחקן אלא התרכזות בפעילות ממשית, שיטה המכונה 'שיטת ההעדפות הנגלות'. שכן החוקר, בבואו להסיק מה הם יעדיו של השחקן, אינו נסמך על הצהרותיו הפומביות אלא על מה שנגלה לעיניו.

בעקבות פוקו, אשר גרס כי את הפוליטיקה יש לאתר בכל תא ובכל נדבך של החיים החברתיים, בוחן המחקר את התנהגותה של העילית הפוליטית הישראלית לאחר קום המדינה ועד לימינו אלו בכל הנוגע בעיצוב מדיניות ההנצחה והזיכרון של חללי מלחמת העצמאות. תפיסת המחקר היא כי החללים אשר זכו להיכלל בהנצחה הממלכתית אינם בהכרח אלו אשר השתתפו במפעל הלחימה שקדם למדינה. ההיסטוריון קאר הוא שהגדיר את ההיסטוריון כ'בררן'. לתפיסתו, בכל הנוגע למחקר ההיסטורי, 'העובדות מדברות רק כאשר ההיסטוריון מזמין אותן לעשות זאת. ההיסטוריון הוא המחליט אלו מן העובדות יעלו על הבמה, באיזה סדר או הקשר'. תפיסה דומה אך רחבה יותר, תבע טלקוט פרסונס על כלל המחקר המדעי. לראייתו מדע הוא 'מערכת סלקטיבית של התייחסות חברתית למציאות'. תפיסה זו תאומץ כאן בכל הקשור לאותם חללים, לוחמים ואירועים אשר 'עלו על הבימה' הממלכתית וזכו להכרה והנצחה ממלכתית. כדי להשכיל ולהבין את הפוליטיקה המקופלת באותו 'תא חברתי' נבדק, אימצתי את קריאתו של קאר 'לימדו את ההיסטוריון לפני שאתם לומדים את העובדות'. כלומר, אעמוד על האינטרסים של העילית אשר קבעה את מדיניות ההנצחה, הזיכרון, ההיסטוריוגרפיה והשכול הישראלית, ואבחן את זירת הזיכרון כמגרש המשחקים להשגתם.

מחקרים קודמים
המחקרים הבוחנים נדבכים שונים על אודות בניין הלאום הישראלי הם רבים, ולא כאן המקום לעמוד על כולם. אציין 'בנשימה אחת' כמה מחקרים חלוציים, תוך הבהרת ייחודו של חיבורי זה: מחקרו של מעוז עזריהו על חגיגות ימי העצמאות וימי הזיכרון בשנים 1948-1956; מחקרה של אילנה שמיר; וספרה של שמיר על מפעלי ההנצחה, המדיניות הציבורית הרשמית ותיאורן של האנדרטאות הישראליות, וכן הפרק העוסק בהתייחסות לפעילות להנצחת החייל שנקט משרד הביטחון בספרה של זהבה אוסטפלד. מחקרים אלו עוסקים בהבניית מה שאני מכנה ה'שכול ההגמוני' אשר עשה להחדרת קבוצות שזכו למותג 'ממלכתיות' לאתוס הדומיננטי שגובש לאחר מלחמת העצמאות. נשואי התייחסות מחקרי שלי הם הקבוצות שהורחקו (excluded) מהזיכרון הקולקטיבי ומערוצי התקשורת החברתית של אותם מורחקים, ואינן זוכות להתייחסות במחקרים שצוינו.

בהשלמה למחקרים אלו אנסה בספר זה ללמד על היבטים אחרים בהליך עיצוב הזיכרון הישראלי, תוך הצגתו כמיזם רציונלי-פוליטי של מי שביקשו לשמר את מעמדם הפוליטי המועדף תוך הדרת קבוצות מתחרות מן ההנצחה הממלכתית. ככל הנראה, אחת הסיבות לעובדה שעזריהו, שמיר ואוסטפלד מתעלמים מקיומן של קבוצות 'אחרות' שביקשו להיכלל בפולחני המדינה היא התבססותם הכמעט בלבדית על ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. שם הם מצאו מסמכים בעלי ממד נורמטיבי המלמדים על נכונותה של המדינה לתמוך במשפחות הנופלים ולהזמינם להשתתף במיזמי ההנצחה, כמו גם על הדיווחים שהופיע בעיתון מפלגת השלטון 'דבר' אשר, כדברי עזריהו, 'ייצג בדיווחיו ובמאמריו את הקו של מפא"י שכמפלגת השלטון הייתה אחראית לגיבוש התפיסה הממלכתית של פולחני המדינה ולעיצוב דפוסיהם הטקסיים'. אך היחשפות לארכיונים אחרים של קבוצות שבהן נמנע משרד הביטחון מלטפל, וכן לעיתונות שאינה נמנית עם מפלגת השלטון, מלמדת על האמביציות של מקבלי ההחלטות אשר עיצבו את מדיניות ההנצחה הישראלית ומבהירה כי בזירת השכול והזיכרון היו עוד מופעים ליד אלו הממלכתיים, וכי זירה זו אינה שייכת רק ללימודי התרבות אלא ראויה להיבחן גם בראייה פוליטית מובהקת.

אזכיר גם את מחקרו של מרדכי בר-און, אשר כדרכו מתאר את המציאות כהווייתה תוך אזכור העיתונות וההיסטוריוגרפיה המרכזית והחוץ-מרכזית, את הקולות הדומיננטיים והחוץ-דומיננטיים, וכל זאת תוך התבוננות טקסטואלית במחוזות ההיסטוריוגרפיה הישראלית בעשור הראשון. מחקרי מנסה להרחיב את ההתבוננות על כל מחוזות הזיכרון ואת תקופת הדיון אל מעבר לעידן המוגבל והחשוב שבו עוסק ספרו החלוצי של בר-און.

בהקשר להתייחסות מחקרית היסטורית-סוציולוגית-פסיכולוגית לתנועת החרות ולמנחם בגין עצמו אזכיר שני פרסומים חלוציים: את ספרו של יחיעם ויץ, אשר מתאר את הקמת תנועת החרות ופועלה בשנים 1947-1949, ואת ספרו של עופר גרוזברג, העוסק בהסברת אישיותו של בגין בדרך פסיכולוגית-התנהגותית וקלינית. אך אף שה'תיקון' הסמלי-היסטורי היה נשמת אפו של בגין ושל תנועת החרות בשנותיה הראשונות, שני הספרים אינם מתייחסים לפן זה של פועלו.

מקורות המחקר
שיטת המחקר הננקטת היא היסטורית-פוליטית. בחומר שעליו נשען הספר יש מסמכים שנאספו בארכיונים ציבוריים ובארכיונים פרטיים. מרביתם טרם זכו לחשיפה. התכתבויות ענפות בין משפחות שכולות לממסד הישראלי, התכתבויות ורישומים של מקבלי החלטות, תיעוד אישי והיסטורי ניתנו לי מידי רבים: ממשפחות שכולות וממעצבי מדיניות. ראיונות עומק רבים נערכו גם כן לצד מעקב וניתוח פרסומים עיתונאיים וספרותיים.

ואלה הארכיונים אשר שימשו אותי בעריכת המחקר:
ארכיון בית יאיר, תל אביב.
ארכיון גלילי, יד טבנקין, רמת אפעל.
ארכיון ה'הגנה', תל אביב.
ארכיון הכנסת, ירושלים.
ארכיון המדינה, ירושלים.
ארכיון המרכז למורשת מנחם בגין, ירושלים.
ארכיון הקיבוץ המאוחד.
ארכיון התיאטרון, אוניברסיטת תל אביב.
ארכיון חיים הזז, ירושלים.
ארכיון לשכת העיתונות הממשלתית.
ארכיון מכון בן גוריון בשדה בוקר.
ארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל, תל אביב.
ארכיון 'מעריב', תל אביב.
ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון (גבעתיים ותל השומר).
ארכיון תנועת העבודה (מפא"י), בית ברל.
ארכיונים פרטיים (משפחות החללים ומקבלי החלטות).
גנזים - ארכיון בית הסופר, תל אביב.

כאמור, רובו של המחקר נשען על מסמכים שהשגתי מארכיונים פרטיים, לאחר פנייה לכל המשפחות השכולות שבניהן נפלו באצ"ל ובלח"י ולמשפחות שכולות רבות שבניהן נפלו בעת שירותם ב'הגנה'. רבות ממשפחות אלו חשפו בפניי את המכתבים הרבים ששלחו לממשלות ישראל לדורותיהן ובהם בקשה להנצחה ממלכתית של בניהן, לרבות תשובות המדינה, כמו גם יומנים אישיים הנחשפים כאן לראשונה.

בספר חמישה שערים:
שער ראשון: מסגרת תאורטית, היסטורית ומתודולוגית. השער מציג את מונחי היסוד של המחקר ומהווה תשתית תאורטית להתפתחותו. כמו כן הוא מציג את הרקע ההיסטורי-פוליטי שקדם לתקופה הנחקרת. מוצגים בו השחקנים, האידאולוגיות והדינמיקה הפוליטית (העימות סוציאליזם- רוויזיוניזם) כפי שהתרחשה ערב הקמתה של המדינה.

שער שני: מחוץ לגבולות הפנתיאון: האצ"ל והלח"י בתקופת הדומיננטיות של מפא"י 1948-1963. שער הממחיש את הרחקת האצ"ל והלח"י מן הזיכרון הממלכתי ועוקב אחר המאמצים של יוצאי הארגונים הללו לערוך 'זיכרון מחתרתי' מתחרה לזה הממלכתי.

שער שלישי: סדקים בגבולות הפנתיאון הישראלי - הזיכרון הישראלי עם תום 'עידן בן גוריון': על תקופת האמביוולנטיות 1963-1977. שער המלמד על החדירה האטית של האצ"ל והלח"י לזיכרון הממלכתי בד בבד עם התעצמות הלגיטימציה הפוליטית של תנועת החרות.

שער רביעי: 'עידן תיקון הזיכרון': האצ"ל והלח"י בתקופת מנחם בגין וממשיכיו, 1977-2002. שער העוסק במאמצי מנחם בגין וממשיכיו לקיים 'תיקון' לעידן הרחקתם מהזיכרון ולהוביל את גיבוריהם ואת חלליהם אל 'מגש הכסף' הישראלי.

שער חמישי: ארוכה הדרך אל הפנתיאון: מי בפנים ומי בחוץ? - גבולות הזיכרון הממלכתי בישראל. שער המסכם היסטורית ותאורטית את ממצאי המחקר, ועומד על מסקנותיו בכל הנוגע לקשר שבין זיכרון, שכול, דומיננטיות פוליטית ולגיטימציה פוליטית. השער מתמקד גם בקשרי הגומלין שבין מנהיגות ובין עיצוב תרבות וזיכרון, תוך עמידה על ייחודיותם של דוד בן גוריון ומנחם בגין כמעצבי הזיכרון.

תיקון העוול - הוא, הוא עשיית הצדק | יחיאל קדישאי

בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל נעדרה מספרי הלימוד, מהעיתונות או מפרסומיה של המדינה, עדות כלשהי על היותה של ארץ ישראל נתונה בשלביה האחרונים של מלחמת שחרור מעול הבריטים (1944-1948), מלחמה שניהלו הארגון הצבאי לאומי (האצ"ל) ולוחמי חרות ישראל (הלח"י).

בד בבד עם קיפוח זכותם של ארגונים אלה נשללה גם זכותו של הפלמ"ח, אשר במשך תשעה חודשים השתתף אף הוא במאבק במסגרת 'תנועת המרי', תנועה שאיחדה את כל הגופים הלוחמים (אוקטובר 1945 - יולי 1946).

מדיניות ההעלמה וההתנכרות למלחמת השחרור פגעה באמת ההיסטורית, ולא זו בלבד אלא שהיא אף הזיקה לאינטרסים היסודיים של המדינה הצעירה.

מלחמת השחרור של היהודים בבריטים הייתה ההוכחה הממשית החריפה ביותר לזכותנו הנצחית על הארץ הזאת. ההתנכרות המכוונת נטלה מאתנו את התביעה המוסרית לביסוס זכותנו.

הכאב החבוי בלבו של מנחם בגין על ההתנהגות הבלתי מוסרית של ממשלות המדינה, בייחוד בשנות שלטונו של דוד בן גוריון, היה הכוח שדרבן אותו לתקן את העוול המחפיר. לעתים מזומנות היה משמיע את המשפט: 'תיקון העוול הוא עשיית הצדק'.

מחקרו-ספרו של ד"ר אודי לבל הדרך אל הפנתיאון: אצ"ל, לח"י וגבולות הזיכרון הישראלי עושה צדק, והוא בבחינת 'סור מרע ועשה טוב...' (תהלים לד, 15).

אין ספק שחיבור זה יהווה מקור ללימוד האמת ההיסטורית לעמי העולם, ואף לעם-עולם, העם העברי, שבקרבו היו גם מי שניסו למחוק מדברי ימיו פרק רב הוד לתפארתו ורב ערך להצלתו.

יבורך המחבר.
תל אביב, פסח תשס"ז
יחיאל קדישאי
לשעבר מנהל לשכת ראש הממשלה מנחם בגין ועוזרו האישי
יו"ר הוועד המנהל של מרכז מורשת מנחם בגין בירושלים

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

הדרך אל הפנתיאון: אצ"ל, לח"י וגבולות הזיכרון הישראלי - אודי לבל
The Road to the Pantheon, Etzel, Lehi and the Borders of Israeli National Memory - Udi Lebel


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *