Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » מדעי אדם וטבע  » ספרים חדשים ביולי 2007       חזור

הזיכרון האנושי
מאת: ג'ונתן קוט
On the Sea of Memory: A Journey from Forgetting to Remembering - Jonathan Cott

ההוצאה:

מטר הוצאה לאור

בסוף שנות ה-90 איבד הסופר המוערך ג'ונתן קוט חמש-עשרה שנים מחייו. בעקבות כמה וכמה מחזורים של טיפולים בהלם חשמלי, נגד הדיכאון הקליני החמור ממנו סבל, לא יכול היה קוט לזכור דבר מכל מה שחווה מ- 1985 עד שנת 2000. לא נותר ולו בדל זיכרון ממערכות היחסים האינטימיות שלו, ממסעותיו, מכתביו, מן השמחה והצער שחווה.

עולמו של קוט חרב עליו בשל האובדן הזה, אולם הוא גייס את כוח רצונו כדי לנסות ולהבין מה בדיוק קרה לו, ולחקור את מסתורי הזיכרון האנושי באמצעות נוירולוגיה, פסיכולוגיה, רוחניות וספרות.

התוצאה היא התבוננות יוצאת דופן על התפקיד החיוני של הזיכרון והשכחה בכל היבט של חיי האדם.

הזיכרון האנושי
שתפו אותי

קוט מנסה לרדת לעומקן של ההשלכות האישיות והרפואיות של המקרה שלו עצמו, בין השאר באמצעות פנייה למומחים במגוון תחומים כדי לקבל מהם את התובנות הייחודיות שלהם על הזיכרון האנושי. הנוירולוג ג'יימס מקגאו דן בשאלות מדוע המוח נוטה לזכור דבר אחד יותר מאשר אחר, וכיצד המדע יכול לעזור לנו לשכוח טראומה. הסופר דיוויד שנק מספר כיצד הצליחו חוקרים לזהות את מחלת האלצהיימר, וכיצד עברו טיפולים בשיטיון (דמנציה) שינוי דרמטי בשנים האחרונות.

הפסיכולוג מהרווארד ריצ'רד מקנלי תוהה מדוע זיכרון ודמיון מתבלבלים לעתים קרובות כל-כך, בלבול שמקשה להכריע בדבר אמיתותם של זיכרונות משוחזרים. השחקנית אלן ברסטין מגלה כיצד שחקנים מגייסים זיכרונות רגשיים במאמציהם להיכנס לתפקיד. ההוגה והסופר הרוחני תומס מור חוקר את הקשרים העמוקים בין זיכרון ונשמה.

במהלך מסעו מגלה קוט שהאובדן שלו אמנם אינו הפיך, אולם הוא גם הרוויח הבנה עמוקה יותר של האופן שבו זיכרון מעצב ומגדיר את חיינו, ואהדה לאלה שנאבקים לזכור או לשכוח. אף שהחל את מסעו שבור לב, קוט מקבל בסופו של דבר השראה מכוחה של התודעה האנושית ומעדינותה. הזיכרון האנושי הוא ספר מאיר עיניים ומקורי, יצירה של סופר בעל נחישות יוצאת מן הכלל ותובנה חודרת.

ג'ונתן קוט הוא מחברם של חמישה-עשר ספרים. כולל Conversations with Glenn Gould, Pipers at the Gate of Dawn: The Wisdom of Childrens Literature. הוא אחד מעורכי כתב העת הרולינג סטון מאז היווסדו וכן כתב עבור הניו-יורק טיימס, פרבולה והניו-יורקר. הוא חי בעיר ניו-יורק.

הזיכרון האנושי
על התפקיד החיוני של זיכרון ושכחה בחיינו

לאל הטווטוני אודין היה זוג עורבים
ושמם "חשיבה" ו"זיכרון". בכל בוקר, עם שחר,
שלח אודין את העורבים לחוג בארץ
ולגלות מה מתרחש. בכל ערב
חזרו לקִנם ובמשך הלילה
סיפרו לאודין כל מה שראו ושמעו.
ואז, יום אחד, החל אודין לתהות, מה אם
יחזור רק אחד מן העורבים? על איזה מהם
הוא יכול לוותר? והוא הבין שהוא יכול
לחיות בלא חשיבה אך אינו יכול לחיות בלא זיכרון.

סיפור נורדי

נראה ש־ Good Morning America ,
תוכנית הבוקר של רשת ,ABC
הצליחה לקבל את פרס הריאיון החדשותי של השבוע,
על השיחה הטלוויזיונית הבלעדית של דיאן סוֹיֶר
עם אליאן גונזלס... בנוכחות פסיכואנליטיקאי
סיפר הילד בן השש איך ניצל
על ידי דולפינים כאשר הסירה שנשאה אותו,
את אמו ואחד־עשר בני אדם נוספים, מקובה
לפלורידה – שקעה. הילד סיפר לגב' סוייר
שהוא מאמין שאמו, שטבעה,
ניצלה מן האסון אך לא מצאה אותו
כי איבדה את זיכרונה.

הניו יורק טיימס,
25 בנובמבר, 1999

פתח דבר
המוח, מסת פרוטופלזמה רוטטת השוקלת כ־ 1.3 קילוגרמים, פניה כאגוז ומרקמה כשל אבוקדו בשל מדי, הוא עולם ההוויה שלנו. נכון ומדויק יותר, הוא יקום ההוויה שלנו. המוח מכיל 100 מיליארד נוירונים או תאי עצב בקירוב - יותר ממספר הכוכבים בגלקסיה שלנו. ג'יימס ווטסון (אחד ממגלי הסליל הכפול של הדנ"א) כינה אותו "החזית הביולוגית האחרונה והגדולה מכולן" ו"הדבר המורכב ביותר שגילינו עד עתה ביקום שלנו". יותר מ־ 32 מיליון שנים יידרשו כדי למנות את כל הסינפסות - ערוצי התקשורת בין תאי עצב - במוח האנושי בקצב מנייה של סינפסה בשנייה. באוטוביוגרפיה המבריקה שלו דבר, זיכרון, מנסח זאת נאבוקוב במילים הבאות: "מה קטן הוא היקום (כיס של קנגורו יכילנו), קל ערך וננסי בהשוואה לתודעה האנושית, בהשוואה לזיכרון אחד ויחיד, וביטויו במילים!"

הנוירולוג ג'וזף לֶדוּ העיר פעם שהמוח אינו אלא "נתח בשר טעון במטענים כימיים וחשמליים" וש"במידה שבה אנו תוצר של הגנים וההתנסויות שלנו, אנחנו הסינפסות שלנו." אולם אלה שמאמינים שהעצמי הוא, בין השאר, חברתי, פסיכולוגי, מוסרי ואסתטי ולא עצבי בטבעו ושחוו את חוסר היכולת לתאר הן את היקום שלנו והן את העצמי הפנימי שלנו ואת מהותם הרוחנית, ישימו אולי לב שלֶדוּ מציע את התיאוריה הסינפטית שלו על העצמי לא כחלופה להשקפות האחרות הללו אלא כדרך לתאר את אופן המימוש של ההיבטים השונים של העצמי. הבה ניזכר בוויליאם בלייק שכתב: "שכן כל דבר שחי קדוש הוא." נוירונים הם קדושים. סינפסות הן קדושות. אקסונים ודנדריטים - סיבי העצב שלנו - קדושים. המוח קדוש. וולט ויטמן היטיב לנסח זאת:

אני מקבל את המציאות ולא מעז לפקפק בה,
חומריות מחלחלת ראשונה ואחרונה.

תשואות למדע החיובי! תחי ההוכחה המדויקת!

רבותי, אותות כבוד ראשונים לכם תמיד!
בעובדות שלכם יש תועלת, אך לא ביתי הן,
אני רק עובר דרכן אל מחוזות ביתי.

במשכננו שוכן הזיכרון, אחת מתעלומות היקום. שקספיר כינה את הזיכרון "שומר הסף של הנפש". הזיכרון מגדיר את הזהות ואת תחושת העצמי של האדם ומשמר אותן. אנחנו זוכרים משמע אנחנו קיימים. בספרו ממדים רוחניים של פסיכולוגיה כותב המורה הסוּפי חזראט איניאת ח'אן: "אדם עשוי לאבד את זיכרונו, אולם הזיכרון אינו מאבד את האדם שכן הזיכרון הוא עצם הווייתו של האדם." אינני מסכים. בלא זיכרון, הווייתו של האדם היא היא שנמחקת. בספר הזוהר הקבלי נאמר: "חלום שאין זוכרים אותו, כאילו לא נחלם."

בלא זיכרון, לא משנה אם אתה ער או ישן.

בלא זיכרון, הרי זה כאילו חייך לא נחיו או מישהו אחר חי אותם.

בלא זיכרון, קשה לגלות היכן היית ומי אתה באמת.

בלא זיכרון, קשה לדעת מי היה האדם שהוא האתה שאינך יכול לזכור עתה.

בלא זיכרון, אתה מאבד מגע עם עצמך ועם עלילת חייך.

בלא זיכרון, אתה מאבד את הקשר האנושי הכרוך בהתנסויות קודמות המשותפות לך ולאחרים.

בלא זיכרון, אינך יכול להיזכר ברגשות שחווית, הן של שמחה והן של עצב, ולהתחבר אליהם מחדש.

בלא זיכרון, יקשה עליך לחוש אחריות למעשי עבר שלך ששכחת.

בלא זיכרון, קשה לצרף למקשה אחת עבר והווה על מנת להמשיך אל העתיד.

בלא זיכרון, אתה חווה את העולמות, הפנימי והחיצוני, כמקומות חסרי ארגון וקשר.

בלא זיכרון, אתה תלוש ואבוד.

כיוון שאיבדתי, לאחרונה ולתמיד, חמש־עשרה שנים מכריעות מחיי, מ־ 1985 עד 2000 , אחרי שקיבלתי מספר רב של טיפולים בהלם חשמלי - טיפולים שרבים מאמינים שאינם עוד בשימוש - התחלתי, כפי שלא עשיתי מעולם בעבר, לחשוב ברצינות על זיכרון (ועל אובדנו) והחלטתי לצאת למסע אל עולמות השכחה והזכירה. ובמהלך חקירותי התחלתי לחשוב על היבטים שונים של זיכרון והתמזל מזלי לפגוש במסעי ולראיין מספר בני אדם מרשימים, מומחים בנושאים שעניינו וריתקו אותי: הגילויים המדעיים האחרונים באשר לנוירולוגיה של הזיכרון והמוח (ריצ'רד רסטאק); הוויכוח על זיכרונות מדומים וזיכרונות משוחזרים (ריצ'רד ג' מקנלי); הקשרים בין זיכרון, דמיון ונשמה (תומס מור); האפשרויות לחיזוק הזיכרון (סינתיה ר' גרין); השתוקקותו של האדם למחוק את הזיכרונות שלו (ג'יימס ל' מקגאו); ההיזכרות בחיים קודמים מנקודת המבט של הבודהיזם הטיבטי (סוגיאל רינפוצ'ה); מושג הזכירה במסורת היהודית (לורנס קושנר(; מושג זכירת האלוהים במסורת הסוּפית (רוברט פרייג'ר); תפקידו של הגריאו או מספר הסיפורים האפריקני באיסוף, זכירה ושימור ההיסטוריה של השבט האפריקני (ג'ודית גליסון); מושג הזיכרון הרגשי בתורתו של קונסטנטין סטניסלבסקי (אלן בורסטין); אובדן הזיכרון ההרסני ממחלת האלצהיימר (דייוויד שנק). ואני מסיים את מסעי בכמה הרהורים אישיים, כולל שיחה עם סופר ראוי לציון ששמו פלויד סקלוט, שסבל מנזק מוחי אחרי שנדבק בווירוס במטוס ושהפגיעות הנוירולוגיות שלו הן בבואה של הסימפטומים שלי ושפיתחתי עמו מעין אחוות לוחמים.

המשורר רוברט דנקן כתב: "זיכרונות קיימים אפוא בכל מקום. זוכרים אותנו ואנו יוצאים, כמו בשיר הראשון, על ים הלילה - אל ההיסחפות." כשאני נישא עם הזרם בים השכחה, תמיד אזכור שהזיכרון הוא מתת הצלה. "זיכרונות ורגשות הם דברים שבירים," כתב מנהיג המחתרת הצרפתי העיוור ז'אק לוּסֵירַאן באוטוביוגרפיה שלו, ויהי אור: "אסור לעולם ללחוץ עליהם או לשאוב מהם במלוא הכוח. עליך לגעת בהם ברפרוף בקצות אצבעותיך, בקצות חלומותיך." ואני למדתי בעל כורחי שאסור לעולם לקבל מתנה שבירה ובת חלוף זו כמובנת מאליה.

פרק ראשון: כיצד איבדתי את זיכרוני
משהו בוודאי קרה ב־ 4 במאי 1998 שכן מיום זה ואילך השתנו כל חיי. אני אינני זוכר מה אירע ולכן חברה ספרדייה שלי, איסה, שהגיעה ממדריד לביקור והתאכסנה בדירתי שבעיר ניו יורק, הזכירה לי את הדברים הבאים:

"הגעת למדריד בפברואר 1998 וביקרת כמה פעמים אצל מְתַקְשֶׁרֶת שהנחתה אותך במעין סיאנס וקישרה בינך לבין אמך [שנפטרה שלוש שנים קודם לכן] כדי לנתק את הכבלים בינך לבינה שהגבילו אותך. באתי איתך בכל אחת מן הפעמים כדי לתרגם לך; ואתה בכית ונפרדת מאמך לשלום, ונראית הרבה יותר מאושר אחר־כך.

"שלושה חודשים אחר־כך ביקרתי אותך בניו יורק, ובוקר אחד התעוררת ואמרת, 'למה את כאן? למה את כאן?' לא הבנתי, כיוון שתמיד היית חבר טוב מאוד שלי. ואז התחלת לרעוד בלי שליטה. יצאתי החוצה וקניתי לך כמה תמציות פרחי באך, אבל לא רצית לקחת אותן, ולבסוף התקשרת לרופא שאמר לך לפנות לבית חולים.

"הלכתי לבקר אותך כל יום. נתנו לך טיפולים בהלם חשמלי - אפילו לא ידעתי שעדיין נותנים טיפולים כאלה - ואני הייתי נגד ודיברתי עם הרופאים. אבל הם אמרו שאתה זקוק לטיפולים. יום אחד באתי לבית החולים ושמתי לב שהשיער שלך האפיר כמעט בן־לילה. הכל היה מוזר מאוד. אבל אתה נראית כאילו יש בתוכך כל־כך הרבה אור. כאילו שהנשמה שלך רוחנית מאוד אבל האגו שלך לא. האגו שלך היה מדוכא ומופרע, אבל הנשמה שלך היתה מלאה אור. אולי המתַקשרת במדריד פתחה משהו שלא יכולת להכיל."

בשנים 1998 . 1999 הייתי מאושפז בארבעה בתי חולים בעיר ניו יורק. סבלתי מדיכאון ראשוני ( major depression ) וממחשבות אובדניות. בשני בתי החולים הראשונים קיבלתי סדרה של שלושים ושישה טיפולים בהלם חשמלי. טיפול בהלם חשמלי ( electroconvulsive therapy , ובראשי תיבות, ECT ) כרוך בהעברת זרם חשמלי של כ־ 200 וולט - אם כי לעתים פחות מכך או יותר - לשבריר שנייה, באמצעות אלקטרודות שמחוברות למכונה שדומה לרֶסִיבֶר של מערכת סטריאו, דרך האונות המצחיות במוחו של מטופל. המטופל נמצא בעת הטיפול תחת הרדמה כללית והוא מקבל תרופה להרפיית שרירים כדי למנוע עצמות שבורות, חוליות סדוקות ועוויתות פיזיות (התנועה היחידה שאפשר לראות בעת הטיפול היא בדרך כלל עווית בלתי רצונית קלה של אצבעות הרגליים של המטופל); מסיכה לפנים ולאף שמספקת חמצן למוח; ומחסום מגומי שימנע ממנו לנשוך את לשונו. התוצאה היא יצירה של התקף אפילפטי גרנד מאל ( grand mal epileptic seizure ) שאורך עד דקה. (ראוי לציין שעדיין לא יודעים כיצד ומדוע פועל הטיפול בהלם חשמלי או מה בדיוק עושה הפרכוס למוח.)

על פי הדימוי הרווח, המטופל הטיפוסי בהלם חשמלי דומה לרנדל פ' מקמרפי, האנטי־גיבור של קן הקוקייה, הרומן מאת קן קיזי שפורסם בשנת 1962 ושואב מהתנסויותיו של קיזי כשעבד במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים ממשלתי לחולי נפש באורגון בשנות החמישים. מקמרפי הגדיר טיפול בהלם חשמלי כך: "אמצעי שאפשר לומר עליו שהוא עושה את פעולתם של גלולת שינה, הכיסא החשמלי וגלגל העינויים." כמו מקמרפי וכפי שמציינת סנדרה ג' בּוּדמֶן בוושינגטון פוסט, באותו זמן היו המטופלים הטיפוסיים בהלם חשמלי גברים מרוששים בני פחות מארבעים - מאושפזים בבתי חולים ממשלתיים לחולי נפש, לעתים קרובות בניגוד לרצונם.

מובן שנשים סבלו גם הן מהליך זה שלעתים קרובות השתמשו בו לרעה. ג'נט פְרֵיים, הסופרת בעלת השם הבינלאומי, שאובחנה כסכיזופרנית בטעות, ללא בדיקות או מבחנים פורמליים, קיבלה במהלך שמונה שנים בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים יותר ממאתיים טיפולים בהלם חשמלי (כולל כמה טיפולים בהלם שנגרם על ידי הזרקת אינסולין), בלא הרדמה, בשני בתי חולים בניו זילנד שהמאושפזים חיו בהם בחדרים מכוסים בצואת אדם ואכלו ארוחות מהרצפה. הטיפולים גרמו לאובדן זיכרון קיצוני, תרדמות, פרכוסים וסיוטים ("חלמתי בהקיץ ובשנתי חלומות איומים יותר מכל אלה שחלמתי קודם לכן... כל דבר עינה אותי ועלה באש").

הרופאים בבורותם הסיקו שתסמינים אלה מצביעים על צורך בטיפולים נוספים בהלם חשמלי. בפעמון הזכוכית, שיצא לאור בשנת 1963 , מתארת סילביה פלאת את התנסויותיה המייסרות בהלם חשמלי, שניתן גם כן בלא הרדמה, בשנות החמישים: "לפתע התכופף דבר־מה ונטל אותי וטלטל אותי כמו היה זה סוף העולם. 'וייי־וייי־וייי!' הצוויח באוויר המתנפץ באור כחול, ועם כל הבזק והבזק הצליפה בי טלטלה גדולה עד כי חשבתי שעצמותי תישברנה ומוהל ייפלט מתוכי כְּמִצֶּמַח רמוּס. רציתי לדעת איזה דבר נורא עשיתי."

קשה להאמין ולפעמים זה נשמע מגוחך, אבל טיפולים בהלם חשמלי שימשו פעם גם להרגעת חולים שהתפרעו וכן לטיפול בכיבים, בהיסטריה, בדלקת המעי הגס, בכאבי גב, בספחת (פסוריאזיס), בפוביות, באנורקסיה נרבוזה, בפיגור שכלי, בסכסוכים בין בני זוג וגם, כמה נורא, בהומוסקסואליות - ההלם החשמלי היה אמור "לפרוק" דחפים מיניים!

השימוש לרעה הידוע ביותר לשמצה והמזעזע ביותר ברשעותו בטיפולים בהלם חשמלי היה בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים, כאשר ד"ר אֶוון קָמְרוֹן, שהיה אז נשיא הן של אגודת הפסיכיאטרים הקנדית והן של אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית, ביצע ניסויים נתעבים במכון ע"ש אלן (שנסגר בינתיים) באוניברסיטת מק־גיל שבמונטריאול. בניסויי "המלחמה הקרה" האלה - חלק מתוכנית " MK ULTRA " הידועה לשמצה שסובסדה על ידי הסִי־אַי־אֵי - ניסויים שהיו אמורים לחקור את התהליכים והאפשרויות של שטיפת מוח, קמרון, כמו המדען המרושע מהמועמד ממנצ'וריה, הטיל במטופליו מומים והתאכזר אליהם באמצעות סמים (כולל אל־אס־די), לובוטומיות ובמיוחד טיפולים בהלם חשמלי (הוא היה נותן לחוליו טיפולים כאלה שש פעמים, במהירות, בזה אחר זה, פעמיים או שלוש ביום, במשך שלושים יום), בניסיון לגלות דרכים ל"פירוק דפוסי התנהגות" (depatterning) ואחר־כך להשתמש ב"שתלים דינמיים" (באמצעות רשמקולים שהונחו מתחת לכרי החולים) כדי לתכנת מחדש את התודעה האנושית. ניסוייו היו הרי אסון וגרמו לבני אדם להגיע למצבי "צמח", כשזיכרונותיהם מחוקים וכל שהם יכולים לעשות הוא לחזור על המשפט: "אני מרגיש בנוח עם עצמי." (קנדים ששרדו עינויים אלה קיבלו בשנת 1988 750,000 דולר פיצויים מממשלת ארצות הברית, שאותם חילקו ביניהם.)

כיום לא ניתנים עוד טיפולים בהלם חשמלי למטרות ברבריות כאלה. ההערכה היא שכיום מקבלים מדי שנה 100,000 אמריקנים (רובם נשים) טיפולים בהלם חשמלי - כמעט פי שלושה ממספר המטופלים בהלם חשמלי בשנת 1980 . הטיפולים ניתנים להקלה של מחלות נפש כגון דיכאון ראשוני (נשים מקבלות לעתים קרובות טיפול בשל דיכאון אחרי לידה או אחרי הפסקת הווסת), מאניה, קטטוניה וסוגים מסוימים של סכיזופרניה, בעיקר כמוצא אחרון, כאשר טיפולים אחרים כגון פסיכותרפיה, תרופות פסיכואקטיביות ואשפוז - נכשלים. עלותו של טיפול אחד בהלם חשמלי נעה בין 300 ל־ 1,000 דולר; וכפי שמעיר בקדרות מסוימת הפסיכיאטר מטמפה, ד"ר וולטר א' אֶפילד, יועץ לשעבר לבית החולים ג'ונס הופקינס ומצדד בטיפולים בהלם חשמלי, "חברות ביטוח כבר לא מוכנות לשלם לפסיכיאטרים על פסיכותרפיה, אולם הן תשלמנה על טיפול בהלם חשמלי או על בדיקות רפואיות... שיקולים כספיים מכתיבים את הטיפול... כתחום מומחיות, אנו נדחפים לעשות מה שישתלם מבחינה כספית."

השימוש בחשמל לריפוים של בני אדם החל לפני אלפיים שנה לפחות. במאה הראשונה לספירה השתמשו מרפאים רומאים בצלופחים חשמליים שאותם הצמידו לראשיהם של בני אדם שסבלו מהפרעה נפשית או ממה שאנו מכנים כיום מיגרנה. רופאים במאה ה־ 18 ובמאה ה־ 19 טיפלו בהפרעות נפשיות שונות אצל חוליהם באמצעות מחוללי חשמל שנטענו בלוּמִינֶסֶנְצְיָה חשמלית (שהתקבלה משפשוף של כדור גופרית מסתובב) וטענו לתוצאות יעילות.

אולם השימוש המודרני בהלם חשמלי התחיל ברומא בשנת 1938 , כאשר ד"ר אוּגוֹ צֶ'רְלֶטִי, ראש המרפאה למחלות עצבים ולמחלות נפש באוניברסיטה של רומא, בשיתוף עם ד"ר לוּצְ'יוֹ בִּינִי, התאימו זוג מלקחיים ששימשו להמם חזירים לפיטום לפני שחיטתם והצמידו את המלקחיים לרקותיו של גבר חסר בית בן שלושים ותשע שסבל מערפול ההכרה וממחשבות שווא ונמצא משוטט בתחנת רכבת, ממלמל דברים חסרי פשר. כפי שדיווח הפסיכיאטר דייוויד אִימפָּסטוֹ, שנתן את הטיפול הראשון בהלם חשמלי בארצות הברית בשנת 1940 : "אחרי העווית החשמלית פרץ החולה בשיר. צ'רלטי הציע לתת טיפול נוסף, במתח גבוה יותר. החולה התיישב לפתע והצהיר בסמכותיות, כבר לא בעגה כי אם באיטלקית ברורה, 'לא שוב! זה יהרוג אותי!' הפרופסור חשב ובלע את רוקו, אולם לא איבד את אומץ רוחו... וכך ניתן לאדם בפעם הראשונה טיפול בהלם חשמלי."

בשנת 2001 קבעה הוועדה המחוקקת לבריאות הנפש במדינת ניו יורק (N.Y. State Assembly Committee on Mental Health), שבראשה ישב מרטין א' לוסטר, מועדים לשני שימועים פומביים - ב־ 18 במאי בעיר ניו יורק וב־ 18 ביולי באולבני. מטרת השימועים היתה לברר את היעילות, התועלות והסיכונים שבטיפול בהלם חשמלי. על פי דוח הוועדה, "העדויות שהתקבלו הצביעו בבירור על מגוון רחב של דעות בנוגע לשימוש בהלם חשמלי. המצדדים טענו שטיפול בהלם חשמלי הוא הליך יעיל ובטוח, בלי תופעות לוואי מזיקות מתמשכות והציגו, להוכחת בטיחותו של הטיפול, נתון שמורה כי שיעור התמותה ממנו הוא 1 ל־ 10,000 . [הוועדה לענייני טיפול בהלם חשמלי של אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית טוענת בדוח משנת 2001 שבממוצע, אחד מכל 80,000 טיפולים מסתיים במוות.] לעומת זאת, המתנגדים טענו שטיפול בהלם חשמלי גורם נזק מוחי, יכול לגרום לאובדן זיכרון תמידי וקבעו ששיעור המיתות המיוחסות לטיפולים בהלם חשמלי קרוב יותר ל־ 1 ל־ 200 . המתנגדים הביעו דאגות נוספות לגבי השימוש בהלם חשמלי על ילדים, על קשישים ועל אוכלוסיות פגיעות אחרות וכן על שימוש אפשרי בהלם חשמלי כהתערבות לא טיפולית לשינוי התנהגות אצל בעלי פיגור שכלי.

דוח הוועדה מציין גם שמִנהל המזון והתרופות האמריקני אמנם הכיר בסיכון למחלה או לפגיעה מטיפולים בהלם חשמלי וכן אפיין ו סיווג מכונות לטיפול בהלם חשמלי כמכשירים רפואיים ממחלקה - III אפיון המשמש לאישור לפני שימוש של ציוד שיש בו סיכון בלתי סביר למחלה או לפגיעה - אולם המִנהל מעולם לא השלים את בדיקת מכשירי הטיפול בהלם חשמלי כדי לקבוע את מידת בטיחותם או מהן ההשפעות של טיפולים בהלם חשמלי על המוח, ואין כעת כל תקנות של הממשל הפדרלי המפקחות על הטיפול בהלם חשמלי.

גם אם מביאים בחשבון לחץ, דיכאון והזדקנות כגורמים שעלולים לגרום לאובדן זיכרון מסוים, אני יודע בוודאות שאחרי שלושים ושישה טיפולים בהלם חשמלי נמחקו, פשוטו כמשמעו ולתמיד, אינספור זיכרונות ונותרו רק הבזקים מקריים של תמונות עבר קפואות. חוקרי מוח אישרו שרגשות עזים, כאלה שמשחררים אדרנלין המפעיל את המוח, יוצרים זיכרונות טעונים רגשית שנקראים לעתים קרובות "זיכרונות הבזק" (flashbulb memories). זיכרון אחד כזה שלי הוא של לילה אחד בדצמבר 1994 , כשגיליתי שהלכתי לאיבוד במדבר הסהרה בניזֶ'ר והיה עלי לבלות ארבע־עשרה שעות לבד עד שהמדריכים של החבורה שלי, בני הטוּאַרֶג, מצאו אותי.

גיליתי ששכחתי לחלוטין בני אדם שהכרתי פעם היטב: חברה סיפרה לי שאחרי הטיפולים בהלם חשמלי שקיבלתי, טלפנתי אליה, ציינתי שנתקלתי בשמה בפנקס הכתובות שלי ושאלתי, "מי את?" גיליתי גם שהזיכרון הברור שלי לטווח קצר נחלש, מנת המשכל שלי ירדה באופן ניתן לכימות (ויעידו על כך הערכות נוירו־פסיכולוגיות מקיפות), החשיבה הלוגית המופשטת ומיומנויות הלמידה שלי נפגעו פגיעה חמורה (כך שאני מנסה במשך שעות על גבי שעות להבין כיצד להפעיל מכשיר טלפקס חדש או כיצד לבצע מטלות מחשב פשוטות); יכולתי למצוא את המילים שאני רוצה וצריך הצטמצמה (כך שאני נאבק על מנת לכתוב יותר מארבעה או חמישה משפטים בכל פעם ועלי לפצות על אובדן המילים שאני מחפש במילים פשוטות יותר ומדויקות פחות); יכולותי הקוגניטיביות נחלשו במידה כזאת שאני שוכח מיד את מה שזה עתה קראתי ואפילו מאבד את משמעות המילים.

הזמר־משורר לוּ ריד קיבל בבית חולים לחולי נפש במדינת ניו יורק, בשנת 1961 , כשהיה בן שבע־עשרה, טיפולים בהלם חשמלי כדי ל"רפא" את ההומוסקסואליות שלו. בבית הראשון משירו "יהרגו את בניך" הוא חולק איתי את מצוקת הקריאה שלי: "כל הפסיכיאטרים האלה בפרוטה /נותנים לך הלם חשמלי/ הם אמרו שהם ירשו לך לחיות בבית עם אימא ואבא/ במקום בבית חולים לחולי נפש/ אבל בכל פעם שניסית לקרוא ספר/ לא יכולת/ להגיע לעמוד שבע־עשרה/ כי שכחת איפה אתה/ כך שלא יכולת אפילו לקרוא." וכמה שעות או יום אחרי שאני רואה סרט, אני מגלה שאיני יכול לזכור את רוב מה שראיתי. ראשית אני קולט ששכחתי את סופו של הסרט, אחר־כך את אמצעו ולבסוף את תחילתו, כאילו הסרט מתכלה בתהליך מידרדר של ארוזיה. (אפילו כשאני מדפיס דפים אלה, אני מאבד לעתים קרובות את חוט המחשבה שלי, ואני מחפש מילים שאיני זוכר עוד. לעתים יעלו במוחי, מעצמם, מילה או משפט - לדוגמה, הצירוף "דייקנות הכאב", שצץ בראשי כמה דקות לפני שכתבתי משפט זה. לעתים אני מתמלא שמחה כשאני תופס מילה שאני זקוק לה כמו דייג שמטיל רשת בים של שכחה. מישהו אמר פעם שזיכרון הוא כמו אוקיינוס שכן מן הזיכרון זורמות כל המחשבות והמילים. אין מילים בפי - פשוטו כמשמעו.)

אני זוכר בבירור פרטים קטנים ביותר מילדותי המוקדמת - אני זוכר, למשל, את עצמי יושב תחת הפסנתר בגיל חמש או שש ומקשיב לאמי המנגנת את הפרלוד בלה מז'ור של שופן, או יושב ליד ילדה בלונדינית בת שמונה ושמה בטי, שסבלה מנרקולפסיה ונהגה להירדם בלא הרף, ראשה על שולחן הכתיבה, כשהיינו בכיתה ג' - אולם רבות מן השנים המאוחרות יותר שלי נמחקו כמעט לחלוטין. במחקר חשוב שנעשה בשנת 1974 בדק הפסיכיאטר וחוקר המוח ד"ר לארי ר' סקוַיֶיר, זיכרון של תוכניות טלוויזיה אצל חולים פסיכיאטרים לפני טיפולים בהלם חשמלי ואחריהם. לפני הטיפול בהלם חשמלי היטיבו חולים אלה לזכור תוכניות מסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, אך לא של תוכניות לפני שנים אלה; אולם אחרי הטיפול הם התקשו לזכור תוכניות ששודרו שנה או שנתיים לפני הטיפול, אך כמעט לא היו להם בעיות לזכור תוכניות מתקופות זמן רחוקות יותר. במונחים נוירולוגיים, כפי שג'וזף לֶדוּ כותב בספרו Synaptic Self (העצמי הסינפטי), "נזק להיפוקמפוס [אותו חלק דמוי פרסה במוח שבו נעשה הקידוד הראשוני של הזיכרון] משפיע על זיכרונות מן העת האחרונה, אולם לא על זיכרונות ישנים שכבר התגבשו בקורטקס [קליפת המוח]. זיכרונות ישנים הם תוצאה של הצטברויות של שינויים סינפטיים בקורטקס כתוצאה מהטבעות רבות של הזיכרון."

נעשו ניסיונות ראויים לציון לאסור על שימוש בהלם חשמלי. בשנת 1982 החליטו מצביעים במשאל עם בברקלי שבקליפורניה לאסור על שימוש בטיפול, אולם החוק נפל אחר־כך בעקבות תביעה משפטית של אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית (שתומכת בנחרצות ובנחישות בטיפולים בהלם חשמלי). בשנת 1991 אימצה מועצת המפקחים בסן פרנסיסקו החלטה המתנגדת לשימוש בהלם חשמלי. בשנת 1997 נדחתה בטקסס ברוב זעום הצעת חוק שהיתה הופכת מתן טיפולים בהלם חשמלי למעשה פלילי, שהעונש עליו הוא קנס שיכול להגיע עד 10,000 דולר ו/או עד שישה חודשי מאסר.

© כל הזכויות שמורות: מטר הוצאה לאור

הזיכרון האנושי - ג'ונתן קוט
On the Sea of Memory: A Journey from Forgetting to Remembering - Jonathan Cott


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *