Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים במאי 2007       חזור

בסוד השיח החרדי
מאת: קימי קפלן

ההוצאה:

מרכז זלמן שזר

הרטוריקה הרשמית של החרדים האשכנזים בישראל קוראת מזה עשרות שנים להיבדלותה ולהסתגרותה של החברה החרדית מהחברה הישראלית הסובבת. האמנם גם הלכה למעשה?

תרבות שמיעת דרשות והרצאות מוקלטות, עלייה ניכרת במספר החוזרים בתשובה, יציאתן של נשים חרדיות רבות לעבודה מחוץ לחברה החרדית וצמיחתם של דורות שלא חוו על בשרם את מאורעות השואה - כולם תהליכים חדשים, שמתרחשים כאן ועכשיו, איתם מתמודד הספר "בסוד השיח החרדי".

הספר בוחן את ארבע הזירות האלו של השיח הפנימי העממי בחברה החרדית וטוען שחלקים מן המחנה המתון בחברה החרדית האשכנזית, להבדיל מהאנטי-ציונים הקיצוניים, עוברים תהליך סלקטיבי של "ישראליזציה", כלומר הפנמה של ערכים תרבותיים ודפוסי התנהגות שמקורם בחברה החיצונית הסובבת, תהליך המנוגד למגמות ההיבדלות וההסתגרות שממשיכות לאפיין את הרטוריקה החרדית הרשמית.

בסוד השיח החרדי
שתפו אותי

בסוד השיח החרדי" מבוסס על חקירה של מגוון מקורות: פרסומים חרדיים עממיים מסוגים שונים, ובהם ספרים, חוברות וקונטרסים, עיתונות חרדית, עלוני פרשת השבוע וקלטות אודיו, אליהם נלוו תצפיות והשתתפות בכינוסים חרדיים.

קימי קפלן מלמד היסטוריה יהודית של העת החדשה והדורות האחרונים במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן, ועמית מחקר במכון ון ליר בירושלים. בין מחקריו: "אורתודוקסיה בעולם החדש" (הוצאת מרכז זלמן שזר, 2002).

בסוד השיח החרדי" מאת קימי קפלן; הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, עיצוב עטיפה: תחיה רוזנטל, צילום עטיפה: אורלי יהלום, 352 עמודים.

פרק שני | אליה וקוץ בה: תופעת החזרה בתשובה והיחס לחוזרים בתשובה

מבוא
בסמינר לחוזרים בתשובה שהתקיים ב-1987 אמר הרב חנוך גבהרד
בין השאר את הדברים הבאים:

אנחנו לא יודעים מה זה נקרא לחזור בתשובה. נדמה לנו שלחזור בתשובה זה המסגרת הגדולה הזו שעשו בעיתונות לאנשים חרדיים שהיו פעם חילוניים, ואם התיאוריה שלנו נכונה הרי שמנשה לא נהיה חרדי. הוא לא הולך עם ציציות בחוץ, אין לו מגבעת, הוא לא יושב בישיבה לבעלי תשובה בירושלים או בבני ברק. הוא יושב בתוך הסיר ועושה טסט לקדוש-ברוך-הוא. אבל, אם ננסה לתת הגדרה אחרת לבעל תשובה תראו שהדברים כמן חומר. רבותי, בעל תשובה זה נקרא אדם שמחליט שהמצב הרוחני של אתמול לא מספיק;
היום אני רוצה טיפ טיפ טיפ טיפה יותר. זה הכל.

העיסוק בתופעת החזרה בתשובה בחברה החרדית בישראל הוא טעון ביותר. כלי התקשורת הלא-חרדים הביאו ומביאים לתודעת הציבור מדי פעם בפעם את דבריהם של מחזירים בתשובה, דעותיהם של חוזרים בתשובה ופעילותם של עמותות וארגונים רבים העוסקים בהחזרה בתשובה. יש מיגוון של סיבות לכך שנושא זה הוא כה טעון, ובהן:

1. התחושה בקרב חלקים בציבור הישראלי שמדובר בפעולה שעניינה שטיפת מוח ולא שכנוע על בסיס שכלי. שטיפת מוח זו נתפסה כפעולה שנעשה בה שימוש מכוון בעיקר כלפי מתבגרים ומתבגרות המצויים בשלבי גיבוש של זהותם, או כלפי אנשים ונשים המצויים במצוקה מסיבות שונות. קיצורו של דבר, פעולה שעניינה ניצול חולשה או מידה גבוהה של פגיעות שבה מצוי פרט זה או אחר.

2. החשיפה הציבורית למקרים שבהם חל נתק רב שנים בין בני המשפחה הקרובים של החוזר או החוזרת בתשובה, נתק המייצג את סופה של מערכת יחסים סוערת ורבת תהפוכות. נתק זה וכל הכרוך בו הוצגו ומוצגים, במקרים מסוימים בצדק, כתהליכים שמחזירים בתשובה מעודדים ומגבים.

3. הפחד מהיקפה של תופעת החזרה בתשובה ומהגידול המשמעותי בממדיה של החברה החרדית בעקבות הצטרפותם של החוזרים בתשובה לשורותיה.

רגישותו של הנושא ואופי הדיונים הנלווים לו כל אימת שהוא עולה לשיח הציבורי מביאים לכך ששיח זה מתאפיין לא אחת בגילויים מגוונים של מתח, כעס, שנאה, פחד, לעג, בורות וסערת רגשות. מציאות זו מקשה על הדיון המחקרי בתופעת החזרה בתשובה, מאחר שהיא מחייבת משנה-זהירות בבדיקת מידת אמינותם של המקורות העומדים לרשותנו.

אחת מההשלכות של המתחים והרגישויות הנזכרות היא, שבמחקרים העוסקים בתנועת התשובה ובחוזרים בתשובה לא נעשה שימוש במקורות החרדיים הקיימים בנושא, בין השאר בהנחה שהם מוטים לחלוטין וממילא חסרי ערך. אולם, כפי שיתברר בפרק זה, מקורות אלה מכילים מידע רב ערך על התופעה, על התהליכים העוברים על חוזרים בתשובה ועל האופן שבו החברה החרדית האשכנזית מתייחסת אליה, מושפעת ממנה ומתמודדת עִמה.

עניינו של פרק זה הוא אפוא בתנועת התשובה, בתהליכים העוברים על חוזרים בתשובה ובמערכת יחסיה המורכבים של החברה החרדית האשכנזית עם חוזרים בתשובה ועם תופעת החזרה בתשובה. למרות שהנושאים וההיבטים הנידונים בפרק זה הם ראשוניים וחלקיים, הם מספקים נקודת מבט נוספת על כמה מהתמורות החלות בחברה החרדית האשכנזית בישראל בדור האחרון, ופרק בדבר תפיסתה העצמית של חברה זו את גבולותיה ואת טיבם של אלה הבאים בשעריה.

החברה החרדית בישראל ו"תנועת התשובה"
חקר החזרה בתשובה והמרת הדת זכה לתנופה מחקרית היסטורית, חברתית ובעיקר פסיכולוגית בדור האחרון, בעיקר בהקשר הנוצרי. גם בהקשר היהודי אנו עדים לפרסומם של מחקרים רבים, רובם מבוססים על שיטות מחקר וגישות הלקוחות ממדעי החברה, ומהם ניתן ללמוד על שורה של נושאים ובהם: השלבים השונים בתהליך החזרה בתשובה; ביטויי תהליך ההמרה, עוצמתו וטיפוסי אישיות מסוימים המאפיינים את החוזרים בתשובה; גישות שונות ביחס לשאלה כיצד להחזיר בתשובה; הקשר בין עבריינות לבין חזרה בתשובה; ההשלכות החברתיות והאישיות של התהליך העובר על החוזר בתשובה ועל סביבתו המשפחתית והחברתית. רוב המחקרים האלה עוסקים בתופעת החזרה בתשובה ובחוזרים בתשובה בהקשר האורתודוקסי-אמריקני והחרדי-ישראלי, אך פה ושם יש מחקרים על חוזרים בתשובה בהקשרים גיאוגרפיים אחרים. ההקשר ההיסטורי-תיאולוגי של התופעה נזנח, למעט מאמר הטוען שאת תופעת ההחזרה בתשובה יש להבין כתגובה לשואה, אלא שהוא אינו מבוסס על מחקר שיטתי. מבלי להמעיט בערכם של מחקרים אלה, יש להדגיש כי שורה של שאלות לא נחקרו ואנו חסרים מידע רב על היבטים רבים ביחס לתהליך החזרה בתשובה ולמערכת היחסים של חוזרים בתשובה עם החברה החרדית הקולטת אותם.

הפער הגדול שבין ההתייחסות לנושא במקורות המסורתיים לבין נורמות ההתנהגות של חברה בזמן ובמקום נתונים מחייב לפחות התייחסות כללית. נראה שתפיסת המונח חוזר בתשובה או בעל תשובה, כמתייחס לשיבה לאורח חיים דתי היא בעיקר מקראית, בעוד שבמקורות ההלכתיים מדובר באדם המקיים אורח חיים זה ומבקש לשפר אותו על ידי כך שהוא מכיר בחטאו, עוזב אותו, מביע חרטה, מתוודה, שב ומקבל על עצמו שלא לחזור על אותו מעשה שוב. אומנם מובאים בתלמוד מקרים, כגון זה של רבי אלעזר בן דורדיא, של אדם שניהל אורח חיים המנוגד לזה הדתי וחזר בתשובה, אולם נראה שהמקורות ההלכתיים אינם מכירים מציאות של חברה דתית וחברה חילונית בעם היהודי דוגמת אלה המצויות בעידן המודרני. הדיונים במקורות ההלכתיים סובבים בעיקר סביב ההגדרה של "תינוק שנשבה בין הגויים", מי שגדל וחונך, מאונס או מכפייה, שלא על פי אורח החיים הדתי, ואינם דנים בבעל תשובה במובן של אדם חילוני השב לאורח החיים הדתי או המאמץ אותו.

זאת ועוד, עיון בתלמוד הבבלי ובפוסקי ההלכה מלמד באיזו מהירות מקבל המונח "הרהור תשובה", שלא לדבר על "חזרה בתשובה", משמעות משפטית מרחיקת לכת. תוך כדי דיון בסוגיה של קידושין על תנאי קובע התלמוד שהמקדש אישה "על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו" - אפילו ללא נקיטת הפעולות המעשיות המתחייבות מהחלטה זו. אומנם פוסקי ההלכה חלוקים באשר להגדרה המשפטית המדויקת של קידושין אלה - האם הם מספק בלבד ואם כן מה השלכתם - אולם ככלל יש הסכמה שקידושין אלה מחייבים מבחינה משפטית. כלומר, אם בני הזוג המדובר מבקשים להתגרש, הרי שהם חייבים לעשות זאת באמצעות גט. כך או אחרת, ברור לחלוטין שאין מִתאם בין הנדרש מאדם מבחינה דתית או משפטית כדי להיקרא חוזר בתשובה לבין המשמעות החברתית של מונח זה, כפי שיתברר להלן.

גבולותיה של תופעת החזרה בתשובה בחברה החרדית אינם ידועים, בוודאי בכל הקשור לחוויה שאותה עובר הפרט, וכפי הנראה לא ניתן להצביע על "טקס מעבר" ברור בהקשר זה. דבר זה מתבטא היטב במישור הלשוני: מאיזה רגע מתחיל אדם להיקרא חוזר בתשובה? מתי, אם בכלל, מסתיים תהליך החזרה בתשובה והאם אי-פעם זוכה החוזר בתשובה בחברה החרדית שתואר זה לא ילווה את שמו עוד? המתבונן בחברה החרדית לגוניה לא ימצא עדות כלשהי המלמדת על סיומו של התהליך או על שלב מסוים שבו מפסיקים להצמיד את התואר "חוזר בתשובה" לאדם שנקט צעד זה. מתי אפוא תם התהליך? אמנון אריאלי, בוגר האוניברסיטה העברית ואיש פרסום שחזר בתשובה, מצביע על כמה סימנים אפשריים לכך, הקשורים לאימוץ צורת החיים ונורמות התנהגות חרדיות, ובהם: הלבוש החרדי והיחס לתפילה.

אולם מסתבר שהחברה החרדית ממשיכה להגדיר את החוזרים בתשובה ככאלה גם שנים לאחר שקיבלו עליהם את אורח החיים החרדי במלואו. אחת ההוכחות לכך, לשם המחשה בלבד, היא שברוב המודעות המבשרות על כנסים, דרשות והרצאות שהדוברים בהם הם חוזרים בתשובה מוצמד תואר לשמו של הדובר, המציין, ישירות או בעקיפין, את היותו חוזר בתשובה. כך, דרך משל, התואר "גדול החוזרים בתשובה", השמור על פי רוב לרב אורי זוהר, שנתפס כמי שעשה את הדרך הארוכה ביותר בחזרתו ליהדות, או "טייס הקרב" - הרב נח הרץ, "שומר הראש של אריק שרון" - הרב אילן ספרא, ו"כוכבת הרדיו והטלוויזיה" - נעה ירון.

אי-הבהירות באשר לתחילתו ולסופו של תהליך החזרה בתשובה מבטאת היטב את חוסר ידיעתנו בנוגע לשורה של דברים הנוגעים אליה. ההיסטוריה של מה שמכונה "תנועת התשובה", שלבי התפתחותה, התמסדותה, היקפה ותהליכי הרצף והשינוי שחלו וחלים בה עם הזמן לא נתבררו כל צורכם. בנימין בית-הלחמי טוען שתחילתה של התופעה נעוץ במשבר שפקד את החברה הישראלית לאחר מלחמת יום-כיפור, אולם נראה שישיבות לבעלי תשובה החלו לצוץ לקראת סוף שנות השישים. אם אכן כך, יש לראותה בהקשר רחב יותר של מוסדות דתיים נוספים שנוסדו בתקופה זו, ובהם ישיבות ההסדר ומוסדות לימוד תורניים לנשים.

עמדתו של בית-הלחמי נתמכת ממקורות חרדיים מסוימים, המציינים שממדי החזרה בתשובה כתופעה התפתחו בישראל בסוף שנות השבעים או בראשית שנות השמונים. כך, דרך משל, כותב אריאלי:

תחילת שנות השמונים. החזרה בתשובה היא תופעה רבתי. ארגונים ומוסדות שעיסוקם בקליטת צעירים השבים לכור מחצבתם צצים כפטריות אחר הגשם. חרדים בשחור יוצאים מהגטאות בחוגי בית בשכונות יוקרה... על לוחות המודעות פרסומים על שיעורים, חוגים, הרצאות, וסמינרים ליהדות. כרזות צבעוניות מזמינות את הקהל למופעים עם ספרי צמרת, דוגמנים ושחקני כדורגל שיספרו על ההבל שבתהילה. קציני שייטת, טייסים, מדענים שוויתרו על קריירה מזהירה מעוררים את הקהל, ואמנים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות זוכים לתשואות. הכוכב היה אורי זוהר.

לדבריו, דובר אז בתקשורת על חמישים אלף חוזרים בתשובה. אולם נראה שהחזרה בתשובה כתופעה בחברה הישראלית החלה אחרי מלחמת ששת הימים, למרות שיש התייחסויות לניצני התופעה בעיתונות החרדית החל בראשית שנות החמישים, התייחסויות שיש בהן כפי הנראה יותר משאלת לב מאשר תיאור מציאות בחברה הישראלית. לאחר נסיגה מסוימת היא נתחזקה שוב לאחר מלחמת יום הכיפורים. לאחר מספר שנים "שקטות" היא שבה והתעוררה בראשית שנות השמונים. מדובר אפוא בתופעה שמתרחשים בה תהליכי התקדמות ונסיגה והיא קשורה קשר ישיר להתפתחויות שהתרחשו בחברה הישראלית. אולם גם אם ניתן להצביע על מאפיינים מסוימים של התופעה ועל נקודות ציון בתולדותיה, הרי שהתפתחותה והתמסדותה עדיין לוטות בערפל. כך, בין השאר, מידת מעורבותם של חרדים אמריקניים בפתיחת ישיבות לחוזרים בתשובה בישראל, ובהן "אש התורה" ו"ישיבת התפוצות".

אשר להיקף התופעה, ישנו פער גדול בין הדימוי לבין מציאות. החל בשנות השמונים של המאה העשרים טוענים מקורות חרדיים רבים שמספר החוזרים בתשובה הוא עצום, ויש מהם הנוקטים מספרים בני שש ספרות. השומע את דבריהם של רבנים, דרשנים ומרצים חרדיים עשוי לחשוב שהחברה הישראלית השתנתה ללא הכר בשני העשורים האחרונים. אולם דומה שהמשקלל את חלקה של החברה החרדית בחברה הישראלית, עם שיעורי הילודה של החרדים, ימצא שלא יתכן שלכמות כה גדולה של חוזרים בתשובה אין ביטוי סטטיסטי מובהק בהערכת גודלה של החברה החרדית. או, לחילופין, שמספרם של החוזרים בתשובה מתקזז עם משתנים דמוגרפיים אחרים, ובהם החוזרים בשאלה. אישוש חלקי לקיזוז זה, בוודאי בכל הקשור לחברה החרדית האשכנזית, ניתן למצוא ביציבות הנמשכת מזה שנים במספר חברי הכנסת של המפלגות החרדיות האשכנזיות, "אגודת ישראל" ו"דגל התורה", זאת בהנחה שיש להן קהל מצביעים נאמן הנשמע למנהיגיו.

כלי אפשרי נוסף לבחינת היקף התופעה הוא הנתונים הסטטיסטיים של אחוזי "תלמידי בתי הספר במדינת ישראל לפי פיקוח", אף שאלה המתייחסים לחינוך העצמאי מבוססים בעיקר על "אגודת ישראל" ואינם לוקחים בחשבון את רשת החינוך "אל המעיין" של ש"ס. נתונים אלה מלמדים שהחל בראשית שנות התשעים חלה עלייה ממוצעת של קרוב לאחוז מדי שנה בתלמידים הפוקדים את החינוך העצמאי, הגבוהה בהשוואה לשנים קודמות. לאור הגידול הטבעי של החברה החרדית, נראה שגם נתונים אלה מעידים, באופן נסיבתי בלבד, על היקפה המוגבל של תנועת התשובה. בהקשר זה חובה לקחת בחשבון גם את ההגירה ההמונית מארצות חבר העמים לישראל בשנות התשעים של המאה העשרים, שרוב העולים בה חילונים, אשר השפיעה על יחסי הכוחות של הקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית.

אי-הצלחתה של תנועת התשובה מוצאת לעתים את ביטויה בדבריהם של דרשנים חרדים, שניתן להאזין להם בקלטות. כך, דרך משל, הרב מרדכי איפרגן, השואל מדוע "בצרפת ובמרוקו על המקום הקהל התלהב [מדבריו] עד שחוזרים בתשובה, בישראל לא קורה דבר כזה", ומאשים בכך את התקשורת הישראלית, העוינת, לדבריו, את הדת. לאור האמור, קשה שלא לתמוה על הסיוע המפתיע שלו זוכים החרדים דווקא מאנשי התקשורת הלא-חרדית, המציגים לעתים את התופעה בממדים אדירים, מפחידים ודמוניים.

גם אם מדובר בתופעה שמספריה קטנים מאלה המוצגים על ידי דוברים חרדיים, הדבר החשוב הוא התודעה המשותפת לכל הקבוצות בחברה החרדית בדבר היקפה הנרחב וגידולה המתמשך. תודעה זו קובעת את מקומה של תנועת התשובה בחברה זו ואת היחס אליה. כך, דרך משל, הקביעה שמדובר בתופעה שהפכה להיות חלק מנוף חייה של החברה החרדית באה על ביטויה בחיבור תפילות "על בני משפחה שיחזרו בתשובה", כגון זו שחיברה דרשנית ומרצה חרדית:

יהי רצון מלפניך, ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך, להחזיר בתשובה שלמה לפניך כל חוטאי עמך בית ישראל, ובכללם תחזיר את (פלוני בן פלוני) בתשובה שלמה לפניך, כי ימינך פשוטה לקבל שבים. ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה.

לתודעה החרדית ביחס לתנועת התשובה יש השלכות רבות נוספות. מסתבר שתנועת החזרה בתשובה משמשת הסבר והצדקה לעיסוק בנושאים שאחרת קשה היה ליצור לגיטימציה לדיון פומבי בהם בחברה זו; לדוגמה: שואת יהודי אירופה. הרבנים יואל שוורץ ויצחק גולדשטיין חיברו ספר העוסק בשואת יהודי אירופה. לאחר דיון מתמשך ב"גישה להיסטוריה בכלל ולשואה בפרט", הם מציבים את השאלה "כיצד, איפוא, מתיישבת כתיבתו של ספר זה עם דעת תורה של חכמי הזמן ועם 'קול המון' של כלל ישראל, שלא לעסוק במופלא מאיתנו?" תשובתם היא,

שנפל דבר בישראל. קמה בישראל תנועה של תשובה. תנועה זו אינה גדולה בכמות, אך חשיבותה האיכותית עצומה ונפלאה. וכבר הסכימו כל גדולי הדור כי חובת השעה היא לעודד ולחזק תנועה זו. משום כך אין אנו יכולים להמשיך בשתיקה זו של קבלת ייסורים, שתיקה המתפרשת בטעות או בזדון כ"הודאה". נראה שגם העיסוק החרדי הנרחב במחקר האקדמי, במיוחד בתחומים רגישים כגון מדעי היהדות ושאלת בריאת העולם, נובע מהצורך לספק תשובות משכנעות לחוזרים בתשובה ומעיד על תודעתם באשר לחשיבותו של המחקר האקדמי בעולם החילוני. כך או אחרת, את הספרות המיועדת לחוזרים בתשובה קוראים גם חרדים מבטן ומלידה.

נראה שחב"ד וברסלב הן החסידויות הפעילות ביותר בהחזרה בתשובה, דבר המסביר את העובדה שמספר החוזרים בתשובה בקִרבן כפי הנראה גדול יותר מאשר בקבוצות חרדיות אחרות. עד כדי כך שיש הטוענים שכמחצית מחברי קהילת חב"ד בישראל הם חוזרים בתשובה, ושרוב החסידים הנמנים על חסידות ברסלב הם חוזרים בתשובה. פעילויות קירוב הלבבות למיניהן, המתקיימות בין השאר בחסידויות גור, בלז וקרלין, אינן מתקרבות בתדירותן ובמידת החשיבות המיוחסת להן בחסידויות אלה לאלה שבחב"ד ובברסלב.

אולם למרות מרכזיותה של פעילות "ההפצה" של המסר בחסידויות אלה, יש שוני עצום ביניהן באשר להנחות העבודה ולדרכי הפעולה הנגזרות מהן. זאת ועוד, חב"ד עולה עשרת מונים על ברסלב בגודלה, במשאביה הכלכליים, ברמת התארגנותה ובמספר תת-הקבוצות הפעילות בה בכלל ובכל הקשור להחזרה בתשובה בפרט. אולם אף שבשתיהן יש דגש על הניצוץ המיסטי המצוי לשיטתם בכל יהודי, גישותיהן חלוקות באשר למרכזיותה ואופייה של החוויה הדתית-רגשית בתהליך החזרה בתשובה. ככלל, נראה שזו תופסת מקום מרכזי הרבה יותר אצל הברסלבים, בעוד שהנקודה המכריעה בחב"ד היא ההנחה שבכל יהודי יש ניצוץ, המהווה תשתית לקשר פוטנציאלי עם האדמו"ר, ואותו יש להוציא לפועל. יתר על כן, נראה שבחסידות ברסלב מדגישים מאוד את נושא סיפוק הכלים לדיכוי היצר הרע שבאדם ולחשיבותה של השמחה והגישה האופטימית לחיים ולאתגריהם, והתהליך אינו מלווה ביצירת אנטגוניזם כלפי העולם הקודם או המפעל הציוני. לבסוף, פעילויות ההחזרה בתשובה הנעשות בחב"ד מדגישות את הקשר של התופעה לעידן המשיחי, וחסידות זו רואה בתופעה זו סימן מובהק להיותנו בעיצומו של עידן זה. לעומת זאת, יש חסידויות, כגון סאטמר ותולדות אהרן, שנושא ההחזרה בתשובה במובן הנידון כאן אינו מעסיק אותן בעוצמה כה רבה. הן עוסקות בחזרה בתשובה במישור של שיפור החיים הדתיים וזיכוכם, העלאת רמת ההקפדה על שמירת מצוות והצעת דרכים לסייע לפרט להימנע מעבירות או לכפר על אלה שכבר נעשו. זאת, בנוסף לגורמים שונים הקוראים לחזרה בתשובה בהנחה שזו תשפר את המצב הרע שבו מצוי עם ישראל, לדעתם. גם כאן הדגש הוא על רמת חייו הדתיים-מוסריים של הפרט, כגון: שמירת הלשון, שמירה על קדושת בית הכנסת, נהיגת כבוד באדם ומתן צדקה. כל אלה, ברוח דבריו של הרב גבהרד המובאים בראש פרק זה.

בשונה מאותן קבוצות שבהן ההחזרה בתשובה היא חלק מהתשתית האידיאולוגית של הזרם ונעשית בהנחיית הנהגתו הבכירה ובעידודה, יש זרמים שבקִרבם מצויים אישים העוסקים בהחזרה בתשובה אף כי אין מדובר במדיניות רשמית של הזרם. יתר על כן, לעתים יש שתיקה רועמת ואף ביקורת פנימית נוקבת בתוככי אותם זרמים על העוסקים בכך, לדוגמה במחנות הליטאי-מתנגדי והמזרחי, על אף השונות הרבה שביניהם. במחנה הליטאי-מתנגדי נראה שהגבולות הם חדים יחסית. הרבנים העוסקים בהחזרה בתשובה ובשכנוע, ובהם מרדכי נויגרשל, אריה שכטר ועמנואל תהילה, וכמה בעלי תארים אקדמיים, ובהם: ד"ר מאיר גרוזמן, שלימד באוניברסיטת בר-אילן, ד"ר שלום סרברניק, ד"ר צבי ענבל וד"ר חיים ציגלר, שחלקם חוזרים בתשובה בעצמם, מזוהים באופן ברור עם עיסוק זה. לא בכדִי יש במחנה הליטאי-מתנגדי קשר בין עולם הישיבות לבין "תנועת התשובה", שהיוותה תת-קבוצה במערך הפוליטי של מחנה זה.

במחנה המזרחי נראה שהגבולות יותר מטושטשים. כך, דרך משל, לרבנים נסים יגן המנוח ויבדלו לחיים ראובן אלבז ואמנון יצחק יש מעמד בקרב החרדים המזרחיים שאינו כרוך רק בהיותם מרכזיים בתנועת התשובה, אף שהערכת מקומם ומעמדם של המחזירים בתשובה במחנות השונים קשורה על פי רוב לכך שחלק נכבד מהם הם חוזרים בתשובה. תופעה זו אינה ייחודית לחברה החרדית, והיא מצויה בקרב קבוצות פונדמנטליסטיות נוספות. כלומר, טמונה כאן הנחה ולפיה זה שעבר את התהליך בעצמו מסוגל לסייע לאחרים לעבור אותו בצורה הטובה ביותר.

לַשונוּת שבין המחנות הליטאי-מתנגדי והמזרחי בנוגע להחזרה בתשובה יש משמעות מכרעת וחשובה יותר, הנעוצה בהנחת יסוד, המוסכמת על רוב המחזירים בתשובה, בדבר ההבדל בין קהל היעד האשכנזי לבין יוצאי עדות המזרח. האשכנזים החילוניים נתפסים כמי שזקניהם נתרחקו מהדת לפני דורות ספורים מסיבות אידיאולוגיות, בעוד שיוצאי עדות המזרח שאינם שומרי מצוות נתפסים כמי שאינם מתנגדים לאמונות היסוד של הדת אלא התרגלו לרמת הקפדה נמוכה באורח החיים הדתי. תודעה זו, שיש מקום להטיל בה ספקות החל בעשורים האחרונים של המאה העשרים על סמך מיגוון נתונים ותצפיות על החברה הישראלית בת ימינו, מובילה לאימוצם של שיטות וסגנונות שונים של מחזירים בתשובה במחנות השונים. כך, דרך משל, תודעה זו מסייעת להסביר את מקומו המרכזי של העיסוק בענייני שכר ועונש, גלגולי נשמות, עולם הבא ובעיקר גהינום וכף הקלע בדבריהם ובכתביהם של מחזירים בתשובה הנמנים על המחנה החרדי המזרחי בהשוואה לעמיתיהם הליטאים-מתנגדים, אף שהאמונה בהם רווחת במחנה החרדי האשכנזי לגווניו.

טקטיקות הפעולה, קביעת קהלי היעד הפוטנציאליים ואורך הנשימה שעל המחזיר בתשובה להיות מצויד בו מושפעים גם מהאופן שבו נתפס מצבה של החברה הישראלית או חלקים ממנה בתודעה החרדית. לדוגמה נביא את דברי הרב שלמה וולבה (2005-1914), תלמיד ישיבת מיר שהיה נתין גרמני אשר גורש מפולין ב-1938 והגיע לשטוקהולם, אשר עד לפטירתו נחשב שריד אחרון לדור המשגיחים בישיבות המוסר, שימש במשך שנים משגיח של "בית המוסר" והוכר כסמכות מרכזית בתחום החינוך בקרב הליטאים-מתנגדים. וולבה קובע ש"המצב בארצנו הקדושה ובחו"ל [הוא] שהציבור החילוני נשאר בלי כלום. הקומוניזם והסוציאליזם כבר אינם, וגם הציונות איננה. הציבור החילוני נשאר ללא ערכים". הוא מעיד ש"מכל החוגים שאצלם דיברתי במשך השנים, המאזינים הטובים ביותר היו המפ"מניקים. הם שמעו את הדברים, זה לא אומר שכבר למחרת מניחים תפילין, אבל הם שומעים, הם יודעים שאין להם כלום, הם רוצים לדעת, ואם באים אליהם ויודעים לספר להם מה זה תורה, מה זה מצוות ומה סוד קיומו של עם ישראל במהלך כל הדורות, הם ישמעו. זאת עבודתנו הדור הזה".

כשם שכל המבקש לחזור בתשובה בא עם מטען אישי וסיפור חיים ייחודי, שיש לו מִשנה חשיבות בהערכת התהליך רב התהפוכות העובר עליו, כך גם סגנונם הרטורי של המחזירים בתשובה קשור לא אחת לאופן שבו חזרו בתשובה או הגיעו לעסוק בכך. לא ראי תולדות חייו של הרב אמנון יצחק כאלה של הרב אורי זוהר, ולא תמונת נוף מולדתה של אלונה איינשטיין המנוחה כזה של סימה אקריב; כל אחד מהם הגיע לדת ממסגרת חברתית, תרבותית וערכית שונה, ובנסיבות שונות. דברים אלה נכונים באותה מידה למחזירים בתשובה ולפעילי התשובה הרבים, אשר עוסקים ברמה הקהילתית-שכונתית-מקומית במלאכה הסיזיפית והמתמשכת של ליווי החוזרים בתשובה לאורך כל התהליך המורכב ורב האתגרים שאותו הם עוברים. חלק מהם אף אינם מוכרים ברמה הקהילתית-מקומית והם מקפידים לפעול בצנעה ומאחורי הקלעים ולא להיחשף לתקשורת החרדית והלא-חרדית כאחת.

לארגונים ולמוסדות הרבים העוסקים בהחזרה בתשובה יש גישות אידיאולוגיות ומעשיות שונות ולעתים מנוגדות הנובעות מקריאתן את מציאות החיים הישראלית, ולאלה יש השלכה ישירה על דרכי פעולתם. כך, דרך משל, בכל המחנות יש מחזירים בתשובה הממקדים את מרצם בהתמודדות התיאולוגית. שאלות של אמונה באל, בריאת העולם, מעמד הר סיני והשגחת האל על ברואיו תופסות את עיקר הדיון, אשר רק בסופו מגיע, אם בכלל, לשאלת המחויבות המתבקשת לאורח החיים ההלכתי. התהליך שעבר הרב אורי זוהר, בדרן ואיש הבוהמה הישראלית שחזר בתשובה, הוא דוגמה מובהקת לכך. יש המרכזים את מאמציהם בערעור מעמדם של המדע והמחקר האקדמי או בהוכחת קיומן של מסקנותיו בטקסטים המסורתיים הרבה לפני שהמחקר האקדמי נכתב. לעומת זאת, יש הגורסים שהדבר החשוב ביותר הוא להביא את האדם לאמץ את אורח החיים ההלכתי, בהנחה ששינוי זה יביא לאימוץ הקוסמולוגיה והאידיאולוגיה הדתיות. באופן טבעי, שיטות הפעולה וטקטיקות ההשפעה הנגזרות מגישות אלה הן שונות: האם המשימה היא להביא אדם לשיעור, להרצאה, לסמינר, לישיבה, או להיכרות עם דמות יוצאת דופן באישיותה? או שמא להלהיבו באופן רגשי-חווייתי? לבסוף, יש לזכור בהקשר זה את תעשיית הקלטות הענפה שנעשה בה שימוש במסגרת הנסיונות להשיב אנשים לדת, תופעה המזוהה יותר מכל עם ארגון "שופר" של הרב אמנון יצחק.

ריבוי השיטות, הגישות, הדגשים, סדרי הקדימויות והחשיבויות והטקטיקות הננקטות על ידי אישים ומוסדות שונים בנסיונותיהם להחזיר אנשים בתשובה, כמו גם קהלי היעד המגוונים, מסבירים את פריחתן של ישיבות המיועדות לחוזרים או חוזרות בתשובה בדור האחרון. דוגמאות אחדות כוללות את ישיבת "אוהבי תורה" ברח' עוזיאל בבני ברק, המיועדת לבעלי תשובה דוברי אנגלית; סמינר "אהל ישראל" ברח' שמואל הנביא בירושלים, המיועד לבעלות תשובה; ישיבה אקסטרנית מטעם מוסדות "אור דוד" ביהוד; ישיבת "אור החיים" בירושלים; ישיבת "שערי תשובה וחיים" בבני ברק; ישיבת "נתיב בינה" בירושלים; ישיבה וכולל מטעם מוסדות "לב יהודה" בירושלים; ישיבת "דבר ירושלים" בירושלים; ישיבה וכולל מוסדות "בית יעקב, מעין יוסף ודרכי מאיר" בעפולה; רשת מוסדות "אור שמח", הכוללת מסגרות לישראלים ולעולים מחו"ל, בירושלים; ישיבה גבוהה ("בושם התורה") וכולל אברכים ("כתר תורה") לבעלי תשובה מטעם מוסדות "צמח ישראל", שניהם בתל-אביב; וישיבת "תורה ואמונה" הקשורה לחסידות בלז. מנהלי ישיבות ומוסדות אלה והעומדים בראשם מקורבים, כל אחד על פי דרכו, לאחת מהמפלגות החרדיות או למי מטעמן. זאת, לאור שיטת ההקצבות הייחודיות הנהוגה במשרדי ממשלה שונים בישראל. נושא המימון הוא כמובן גורם לא פחות חשוב לפריחתם של מוסדות אלה בשנים האחרונות, אולם ראוי להדגיש גם את הגישות השונות הנזכרות.

חשיבותן של הפעילויות המאורגנות והקבוצתיות מקבלת ממד נוסף לאור נקודת מבטם של חוזרים בתשובה. לדוגמה, תופעת החזרה בתשובה נקשרת ישירות לסמינרים שקיימו ומקיימים גופים כ"אל המקורות", "ערכים", "חסדי נעמי", "שופר" ואחרים. והנה, אורה מורג, המעידה בנימה מבדחת על שעבר עליה ועל הקרובים לה בעת שבעלה, אמנון אריאלי, החליט לחזור בתשובה, מספרת שהתחזתה לחוזרת בתשובה כאשר זה בא לבקרה. בעלה נבהל ואמר לה: "... הצלחת להבהיל אותי משהו. הייתי די מזלזל בך לו היית חוזרת בתשובה בגלל הסמינר הזה". מורג מעירה, ש"באמת, החוזרים שחזרו כתוצאה מלימוד או הארה, מאוד מזלזלים ב'חוזרי הסמינרים', הנחשבים פחותים, מעין סוג ב'. דתי אמיתי שיציעו לו להשתדך עם חוזרת בתשובה, יעקם את האף, אבל הוא אפילו לא יביט עליך אם תציע לו חוזרת שחזרה - רחמנא לצלן - אחרי סמינר".

לבסוף, לחלק מהחומר הכתוב והמוקלט, שקהל יעדו הרשמי והעיקרי הוא החוזרים בתשובה, יש מאפיינים צורניים ואסתטיים משותפים. מהבחינה הצורנית, חלק מהחומר מוגש במבנה של שאלות ותשובות. מדובר, כפי הנראה, בחיקוי של ספר 'הכוזרי' לרבי יהודה הלוי, ספר ויכוח קלסי שבסופו משתכנע מלך כוזר באמיתותה של היהדות. סגנון זה רווח בספרות הוויכוח היהודי-נוצרי בימי הביניים ובעת החדשה. אשר לצד האסתטי, התמונה המובאת על הכריכה של כמה ספרים, קלטות ופרסומים אחרים שעניינם חזרה בתשובה וקהל יעדם הוא חוזרים בתשובה, לקוחה מהטבע: אופק מעונן שמתוכו משתקפת השמש, מפלים, שקיעה, זריחה וכיוצא באלה.

פרק רביעי | אשת חיל: יציאת נשים לעבודה ואתגריה

מבוא
במהלך חודש תמוז תשנ"ד, פורסמה מודעת קיר (פשקוויל) ברחבי השכונות גאולה ומאה שערים בירושלים, שעניינה התכנסויות של נשים. המודעה היתה חתומה על ידי רבני ודייני "העדה החרדית", קבוצה המהווה את הסמן הימני של החברה החרדית בין השאר בזכות עמדתה האנטי-ציונית החריפה והבלתי מתפשרת. וזה לשון המודעה:

אזהרה גדולה

אחרי ששמענו שלאחרונה נפרץ מאד בגדרי הצניעות שהחלו מסדרים הופעות של גברים בפני נשים לדרשות, שגברים דורשים לפניהם בלי שום מחיצה, ולפעמים מופיעים דרשנים ודרשניות ביחד, ומי ביקש זאת מידם באמתלאות של יהדות והצלה, לחתור ולהרוס חומת הצניעות שמדור דור וההתדרדרות הגיע עד שגברים מופיעים לפני נשים למופעים של משחקים וכדומה. לכן הננו מזהירים באזהרה חמורה, שאסור לסדר אסיפות לנשים שגברים ידרשו לפניהם בלי מחיצה, ומכ"ש (=ומכל שכן) שלא יופיעו גברים ונשים ביחד לדרוש, ורק מאחורי מחיצה כמקדמת דנא יעמוד הדרשן לדרוש ואך ורק בדברי כ[י]בושין ומוסר,
בעת הצורך לעורר לחיזוק הדת.

מדברי החתומים על מודעה זו עולים כמה דברים:

1. הם מתנגדים לכך שגברים ידרשו בפני נשים ללא מחיצה המפרידה ביניהם.

2. ההיתר לדרוש כאשר יש מחיצה מוגבל רק ל"דברי כיבושין ומוסר" ורק בשעת הצורך לחזק את הדת.

3. הם מתנגדים להופעות משותפות של "דרשנים ודרשניות ביחד", והטענה שהדבר נעשה למען "יהדות והצלה" אינה מצדיקה זאת.

4. לא מובעת בה כל התנגדות לכך שנשים תישאנה דברים בפני נשים.

מנהיגי "העדה החרדית" מוטרדים מתופעה שגוברת והולכת בחברה החרדית בשנים האחרונות, והיא: גברים הנושאים דרשות והרצאות בפני נשים. הם אינם נדרשים במודעה זו לתופעה של נשים הנושאות דרשות והרצאות בפני קהלים של נשים. תופעה זו רווחת בחברה החרדית על כל פלגיה וזרמיה בשנים האחרונות, והיא מהווה מרכיב מרכזי בדת העממית ובתרבות הפנאי של נשים חרדיות. מדי שבוע מתקיימים עשרות מפגשים בשכונות חרדיות רבות ברחבי ישראל, שבהם נשים ו/או גברים מרצים ודורשים בפני קהל של נשים.

קבוצת המרצות והדרשניות מונה עשרות בודדות, ובהן: אלונה איינשטיין, נחמה גרייזמן (1992-1953) ואסתר גרינברג המנוחות, ולהבדיל: פנינה אלקריף, סימה אקריב, ברכה גבאי, נעה ירון, ריבה לפידות, חיה פלדמן, יוכבד צינוורט, לאה קוק והניה שיף. מדובר בתופעה חסרת תקדים בהיקפה בתולדות האורתודוקסיה היהודית והחברה החרדית. בדומה לשאר התופעות הנידונות בספר זה, היא מתאפיינת בכך שהיא מכוונת לשכבות אוכלוסייה רחבות ועממיות, לאישה הממוצעת, ובכך שהמרצות והדרשניות אינן נמנות על שכבות העילית הדתית של החברה החרדית.

חלק מההרצאות והדרשות לנשים עוסקות בנושאים "מסורתיים" ו"קונבנציונליים" במונחים חרדיים. למשל: היבטים הלכתיים של אורח החיים הדתי הנוגעים לנשים, כגון שבת, כשרות ודיני טהרת המשפחה; שיחות מוסר המתמקדות בנושאים שלגביהם רווחת הסכמה שנשים חלשות בהן, כגון לשון הרע ורכילות; וסיפורים אישיים של נשים שחזרו בתשובה. חלק ממחקרה המקיף והחלוצי של תמר אלאור בקרב חסידות גור מטפל בשיח סביב נושאים "מסורתיים" ו"קונבנציונליים" אלה. יחד עם זאת, יש דרשות והרצאות העוסקות בנושאים רגישים ביותר, כגון: תכנון ילודה, תפקידיהן של נשים חרדיות, מערכת היחסים בין גברים לנשים, והיחס בין חובותיה של האישה בבית לבין עבודתה מחוץ לבית. חלק מהעיסוק בנושאים רגישים אלה מכיל תפיסות ואמירות פמיניסטיות, דבר שלא היינו מצפים למוצאו בחברה כה שמרנית.

פרק זה מתמקד ביצירה העממית הכתובה והמסורה העוסקת בשלושה נושאים מרכזיים ורגישים במיוחד בשיח של נשים חרדיות בישראל: הבנת המין השני, עבודת האישה מחוץ לבית ודיני טהרת המשפחה, ובאופן הדיון בהם, ומציב אותם בהקשרים היסטוריים וחברתיים של חינוך נשים חרדיות ומעמדן בחברתן. בדומה לפרקים הקודמים, גם דיון זה מתבסס על דברים מוקלטים מפיהם של מרצים ומרצות, דרשנים ודרשניות אשכנזים, אולם בנוסף לחומר זה נעשה גם שימוש בספרות העממית הענפה המתפרסמת בשנים האחרונות סביב הנושאים הנזכרים. לעתים נסמך הדיון על מקורות שהעומדים מאחוריהם מזוהים עם הציבור החרדי-מזרחי, אולם בירור העלה שדבריהם נשמעים ונקראים גם בקבוצות הנמנות על הזרם המרכזי של החברה החרדית האשכנזית.

הערה על הקשרים השוואתיים
בשני העשורים האחרונים פורסמו מספר מחקרים העוסקים במקומן של נשים בקבוצות פונדמנטליסטיות ובמערכת היחסים המורכבת והמתוחה המתקיימת בין פונדמנטליזם לבין מִגדר. מחקרים אלה חושפים מספר נושאים יסודיים שהעיסוק בהם קשור גם לחברה החרדית. המכנה המשותף הבסיסי של רובן המכריע של החברות הפונדמנטליסטיות הוא הקביעה ולפיה גברים עדיפים ונשים ערכן פחות; האחריות לפרנסת המשפחה מוטלת על הגברים ואילו הנשים ממונות על ניהול הבית וגידול הילדים; גברים מקבלים את ההחלטות, תוך התחשבות בעמדת הנשים או בלעדיה. גישות אלה מבוססות על ההבנה שלהבדלים הביולוגיים והפיזיים בין המינים יש השלכות על חיי המשפחה בכל הרמות.

מסגרת כללית זו היא פשוטה ונוחה כאשר אנו מנתחים את עמדותיהן האידיאולוגיות והתיאולוגיות של קבוצות פונדמנטליסטיות או של נציגיהן של קבוצות אלה, אשר מספקים לנו את הדמות האידיאלית של משפחה, של היחסים בין המינים ושל מערך התפקידים המוטל על כל אחד מבני הזוג. אולם מציאות החיים המודרנית, אתגריה ואיומיה אינם מאפשרים לחיות לפי אידיאלים אלה. כך עולה ממחקרים שבחנו את השינויים במעמדן של נשים ואת חשיבותן בשוק העבודה בקרב קבוצות פונדמנטליסטיות באמריקה, בחברה החרדית בישראל ובאמריקה, במצרים, באירן, בפקיסטן ובסודן.

יש מקרים שבהם כניסתן המסיבית של נשים פונדמנטליסטיות לשוק העבודה נבעה מצירופן של נסיבות פוליטיות וחברתיות וכתוצאה מאילוצים כלכליים, דבר ששיפר את מעמדן; אולם למרות שנסיבות אלה השתנו נותרו אותן נשים בשוק העבודה. לדוגמה: אילוצים כלכליים הביאו לכניסתן של נשים אירניות רבות לשוק העבודה, משום שבעליהן יצאו לשדה הקרב במלחמת אירן-עירק. במהלך מלחמה זו מתו גברים רבים ואחרים נותרו מוגבלים ונכים, וכתוצאה מכך התגבר העומס הכלכלי שהוטל על הנשים. יתר על כן, צרכים חיוניים היו חייבים להתמלא באופן מיידי, כגון ייצור אמצעי לחימה. נשים עובדות אלה לא הפסיקו לעבוד לאחר שנים, למרות דרישותיהם של כמה מהמנהיגים הדתיים באירן. לעומת זאת, יש אירועים, כגון מלחמת העצמאות שהתנהלה באלג'יריה (1962-1954), שבעקבותיהם נפגע מעמדן של נשים פונדמנטליסטיות באופן יחסי לאחר מלחמות, למרות היותן שותפות מלאות בהן. כך או אחרת, הנשים העובדות מהוות לא אחת סוכנות של שינוי חברתי-דתי הנתפס על ידי מנהיגים פונדמנטליסטים רבים כאיום מסוכן ביותר.

פער זה בין האידיאל לבין המציאות יוצר מתחים רבים בחברות פונדמנטליסטיות סביב תפקידיהן של נשים, והמערכות הדתיות ומנהיגיהן מבקשים לספק תשובות, הסברים ופתרונות לפער זה ולמציאות בפני עצמה. הצורך להתמודד עם השפעות ההוויה המודרנית והשלכותיה מוביל חברות פונדמנטליסטיות להקדיש תשומת לב רבה לתפקידיהן של נשים בהקשר של המתחים בין ציות לבין אוטונומיה; בין כניעה וצייתנות לבין השפעה; בין עיסוק לבין קריירה; בין חולשה לבין עוצמה; ובין נשים כסמל מין מסוכן מחד לבין תפקידן הקדוש כיולדות ילדים וכממונות על גידולם וחינוכם מאידך. אחת התוצאות של התמודדות בלתי פוסקת זו מצויה במשמעות המורכבת והמשתנה המוענקת למונחים אלה.

מוקד נוסף של מתחים נוגע לתפקידיהן של נשים בחיים הדתיים בכלל ובפולחן הדתי בפרט. למשל, המתחים סביב הגדרת תפקידיהן של נשים במוסדות הדת והשאלה האם הן יכולות לשמש כדרשניות, נשות כמורה או רבניות נמשכים בקרב קבוצות מסוימות במשך כמה עשורים ומהווים נושא המפלג קבוצות דתיות. אשר לנשים דרשניות, נראה שלמרות שהיו מספר דרשניות, חלקן מזדמנות ולא קבועות, הרי שהמִמסד הדתי לא עודד אותן לעסוק בכך ואף התייחס אליהן לעתים בבוז ובתיעוב. אולם לצד קביעה זו יש לזכור שבזרמים מסוימים חלו תמורות משמעותיות בעניין זה. למשל, קבוצות אוונגליסטיות נוצריות במאה התשע-עשרה היו פתוחות יותר לנשים דרשניות מאשר ממשיכיהן במאה העשרים.

בנושאים טעונים ורגישים מעין אלה, המונחים שבהם נעשה שימוש מקבלים חשיבות רבה. לדוגמה: ההתנגדות להתייחס לדברים שנשים נושאות בציבור כ"דרשה" או לקבלן כ"דרשניות" או "מטיפות". זאת, למרות שניתוח מבנה הדברים ותוכנם אינו מצביע על הבדלים גדולים בין "הרצאותיהן" של נשים אלה לבין "דרשותיהם" של דרשנים שהם גברים. כלומר, דרשנות היא עיסוק דתי של גברים ולא של נשים, ולכן נשיאת דרשה היא דבר שגבר עושה ולא אישה. נראה שזהו הכלל גם בחברה החרדית בישראל בימינו, שבה יש נטייה חזקה לייחס לנשים הנושאות דברים בציבור את התואר "מרצות" ולא "דרשניות".

כללו של דבר, אחד התחומים הרגישים והטעונים ביותר בקבוצות פונדמנטליסטיות הוא מעמדן של הנשים, ולכן זהו מקרה-מבחן מצוין כדי לבדוק את התהליכים המתרחשים בקבוצות אלה ולעניינינו - בחברה החרדית.

יציאת נשים חרדיות לעבודה
בשונה מתמונת העבר הרווחת בקרב רבים בחברה החרדית האשכנזית, נשים אורתודוקסיות שחיו במזרח אירופה במאה התשע-עשרה עבדו בעבודות שונות לפרנסת משפחותיהן, אם כמפרנסות עיקריות ואם במקביל לבעליהן שגם עבדו. קביעה זו תקפה גם ביחס לנשים אורתודוקסיות וחרדיות רבות במזרח אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים. כלומר, יציאתן של נשים חרדיות בישראל לעבודה אינה מהווה חידוש במרחב החיים של החברה החרדית. יחד עם זאת, כפי שיתברר מיד, חשוב להתחקות אחר הנסיבות הספציפיות של מציאות החיים בישראל, במיוחד במשפחות הנמנות על "חברת הלומדים", שבהן הבעל מקדיש את כל זמנו ללימודים תורניים בישיבה או בכולל, כדי להבין את השיח העממי הפנימי המתקיים בקרב נשים חרדיות.

"חברת הלומדים" מצויה בתהליך מתמשך של גידול. מספר הגברים המוגדרים כמי ש"תורתם אומנותם" הוכפל ואף יותר מכך במהלך שנות התשעים של המאה העשרים. מנתונים שונים עולה, שמספר הלומדים גדל מ-35,980 ב-1990 ל-72,836 ב-1997. חלק לא מבוטל מההכנסה הכספית במשפחות שבהן הבעל לומד מקורו בתמיכה ממשלתית, שהגיעה עד לשנים האחרונות באמצעות קצבאות ילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי (אולם הצטמצמה מאוד בעקבות הרפורמה הכלכלית שהנהיג בנימין נתניהו היותו שר אוצר) או מלגות הניתנות על ידי המוסד שאליו קשור הבעל הלומד. מרכיב הכנסה עיקרי נוסף של משפחות אלה הוא משכורתה של האישה.

לדוגמה, בין השנים 1982-1979 ההכנסה משכר במשפחה חרדית שבה הבעל אינו שותף בשוק העבודה היוותה כשליש (33.3%) מכלל הכנסת המשפחה, כאשר הבעל הרוויח אחוז וחצי והאישה קרוב לשלושים ושניים אחוזים. בין השנים 1996-1993 הצטמצם מרכיב ההכנסה משכר במשפחות אלה לכדי קרוב לשמונה-עשר אחוז מהכנסת המשפחה, שמתוכם משכורתה של האישה היוותה מעט יותר משבעה-עשר אחוז. כלומר, על אף הירידה היחסית של ההכנסה מעבודה במשפחה חרדית ממוצעת שבה הבעל לומד ואינו עובד, עדיין קרוב למאה אחוז מהכנסה זו באה מעבודתה של האישה.

מספר הגברים בחברה החרדית בישראל הלומדים בישיבות ובכוללים משך שנים ארוכות גדול בהרבה מזה שבקהילות חרדיות באמריקה ובאירופה. ברוב הקהילות החרדיות בתפוצות הגברים הנשואים לומדים בישיבות או ב"כוללים" במשך שנים ספורות בלבד ולאחר מכן הם מוצאים את דרכם לשוק העבודה. באמריקה יש אומנם תופעה של נשים חרדיות המהוות מפרנסות עיקריות של המשפחה בזמן שהבעל לומד ב"כולל", אולם מציאות זו נמשכת שנים ספורות בלבד, שכן הגברים לומדים ב"כוללים" פרקי זמן קצובים וקצרים בהרבה מאשר בישראל.

יחד עם זאת, חשוב לציין שאף שבמשך עשרות שנים היו גברים חרדים אשכנזים שמצאו את דרכם לשוק העבודה באופנים שונים, הרי שהחל בשנות התשעים של המאה העשרים התגברה תופעה זו והתמסדה באופן משמעותי. הדבר מתבטא בריבוי מרכזי הכשרה לחרדים למקצועות שונים, בהקמתן של תוכניות לימודים אקדמיות בשיתוף עם אוניברסיטאות שונות, ובהגעתם של חרדים למחוזות תעסוקתיים חדשים מבחינתם, כגון "מלמ מערכות" ופרויקט "החץ" של התעשייה האווירית. אולם עקב המגבלות החוקיות המוטלות על יציאתם של גברים חרדים לעבודה, מדובר עדיין בתופעה שהיקפה קטן ביותר בהשוואה לזו שבקרב הנשים החרדיות, ושההנהגה החרדית האשכנזית מודאגת וחוששת מאוד מקיומה ומהשלכותיה.

הנשים החרדיות האשכנזיות העובדות באות מהזרם החרדי המרכזי, כלומר מהמחנה הליטאי-מתנגדי ומרוב החסידויות הגדולות. אולם יש קבוצות, כגון חסידות גור ומקרב אלה הנמנים עם ה"עדה החרדית", שבהן היחס לעבודת נשים מחוץ לבית הוא הססני, חשדני ומסויג בהגבלות מרחיקות לכת באופן יחסי.

חלק נכבד מהנשים בזרם המרכזי של החברה החרדית האשכנזית לומדות במערכת החינוך של "בית יעקב". בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים התרכזה מערכת זו בהכשרת מורות למערכת החינוך החרדית לבנות (הבנים לומדים בישיבות ומוריהם הם גברים בלבד). החל בשנות השבעים מתרחש ב"בית יעקב" תהליך מתמשך של התפתחות והתרחבות בכל הקשור לנושאים הנלמדים ולתחומים שבהם ניתן לרכוש השכלה מקצועית כהכנה ליציאה לשוק העבודה. זאת, במקביל לפריחה של מכונים ומוסדות למיניהם המכשירים נשים חרדיות לעבודות מחשב ומזכירוּת.

ההסבר העיקרי להתפתחות של אפשרויות הכשרה מקצועית רבות לנשים חרדיות ולעובדה שהן עובדות בתחומים מגוונים מאשר בעבר הוא דמוגרפי-כלכלי. אם משנות החמישים עד שנות השבעים יכלה עדיין החברה החרדית לספק לרוב הבוגרות של "בית יעקב" מקומות עבודה בתוך החברה החרדית, בעיקר בתחום החינוך, הרי שהחל באמצע שנות השבעים התפתחה מצוקה גוברת והולכת של אפשרויות עבודה לנשים בחברה זו. המצוקה הגוברת של אפשרויות התעסוקה עוררה פולמוס פנים-חרדי חריף בסוף שנות השבעים ובראשית שנות השמונים. אחת מתוצאותיו של פולמוס זה היתה גידול באפשרויות ההכשרה של נשים חרדיות, וגם הסכמה מצד ההנהגה החרדית, אם מלכתחילה ואם בדיעבד, שהן תעבודנה בתחומי עיסוק רבים מבעבר.

כתוצאה מכך, החל במחצית השנייה של שנות השבעים, מספר גדל והולך של נשים חרדיות השתלבו כעובדות במסגרות ובמוסדות שאינם חרדיים, מעסיקיהן אינם חרדים ורוב העובדים בהם אינם חרדים. אלה כוללים את משרדי הממשלה, עיריות ומועצות מקומיות, משרדי עורכי-דין, רואי חשבון או מנהלי חשבונות, מרפאות שיניים, הבורסה ברמת-גן (בעיקר כפקידות וכממיינות), בתי חולים וחברות הייטק. חלק מנשים אלה עובדות במקומות הנזכרים מזה עשרים ואף שלושים שנה. במספר מקרים טמון בעבודות אלה פוטנציאל של פיתוח קריירה, ונשים שמימשו פוטנציאל זה זכו לאמון, לקידום, להעלאות שכר ולאחריות גדולה יותר המוטלת על כתפיהן.

הגידול הרב במספרן של נשים חרדיות שהחלו לעבוד במקומות עבודה לא-חרדיים החל להטריד את דעת הקהל החרדית האשכנזית החל בראשית שנות השמונים של המאה העשרים. הנושא נידון בשיח הציבורי החרדי מכיוונים שונים, ובהם: השפעת סביבת העבודה החילונית על נשים חרדיות; מעמדה של אישה לא נשואה העובדת במקום עבודה לא-חרדי והשלכותיו על סיכוייה להינשא לגבר ראוי; כיצד מתמודדים הילדים עם עובדת היות אִמם אישה עובדת; כיצד מושפעים חיי המשפחה ותפקודה מעבודת האישה; ומקומו של "בית יעקב" ותפקידו לנוכח התמורה בדפוסי התעסוקה של נשים. דוגמה אחת מִני רבות לדיון פנימי נוקב זה מצויה באחד מגיליונותיו של '"מרוה לצמא" מראשית 1986, שהקדיש כעשרה עמודים לבחינת הנושא.

כפי שיתברר להלן, היציאה לעבודה במסגרות לא-חרדיות המשיכה להציב שורה של בעיות מעשיות ואתגרים בפני נשים חרדיות. הפחדים, החששות והחרדות מתחילים בשלב הלימודים והחשיפה לעולמות של ידע חדשים, והם נמשכים ולובשים גוון מעשי הרבה יותר עם כניסתן של נשים אלה לעבודה במסגרות לא-חרדיות, בין השאר כתוצאה מהחשיפה לאופנים שונים ומנוגדים של חיים אישיים ומהדרישה להפנים נורמות מערביות מודרניות. תחושות דומות מצויות בקרב חלק ממעסיקיהן, אשר חוששים שעובד או עובדת חרדים יעוררו בעיות שונות כתוצאה מרצונם לשמר את אורח חייהם, למשל דרישה לאוכל כשר. כל אלה מקשים עוד יותר על כניסתן של נשים חרדיות לשוק העבודה הלא-חרדי. לכמה מההשלכות הנובעות מקשיים אלה, ובהן רצונן של נשים לתכנן את חיי המשפחה, נתייחס בהמשך.

© כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר

בסוד השיח החרדי - קימי קפלן


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *