» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים באוגוסט 2007       חזור

תמיד עכשווי - מקאמות מקראיות
מאת: שלמה בכר

ההוצאה: גוונים שלמה בכר על ספרו: השם שנבחר למקאמות מבטא השקפה, שרעיונות ואירועים המצויים במקרא נוגעים בנושאים, הנמצאים תדיר על סדר היום הציבורי, והמקרא אינו רק יצירה עתיקה שהייתה טובה לזמנה. המקאמות הן ביטוי לתגובת שרשרת של רשמי גומלין, בין פרשיות מקראיות לפרשיות עכשוויות. הן מבטאות קול בדיון הציבורי על מעמדו, תפקידו וערכו של המקרא בדור שתוהה מהו שמצדיק את העיון בו. ביחד עם זאת, היחס האוהד למקרא אינו מכסה על יחס ביקורתי ועל הסתייגות מהשקפות, שאולי התאימו לזמנן ואין קבילות היום.

רוב רובן של המקאמות נכתבו תוך הוראת המקרא, בעיקר בחוגי ותיקים בגליל, בעמק הירדן ובעמק בית שאן. ל'תלמידים' אלה אני חייב את התמיכה ואת העידוד לפרסומן.

התנ"ך די ידוע בציבור הרחב// ככזה שאינו ידידותי למרחב// ונראה, שגם לא לכל משתמש.// ולכן , רק מי שממסע שורשים לא חושש// ומפגישה עם יצירות קדומות מתרגש// יוכל לטקסט המסובך, הנפתל// שאינו מנסה להתחנף לקהל// ולהתחבב על רודפי הבידור הקל.//

ד"ר שלמה בכר הוא מרצה למקרא באוניברסיטת חיפה ובחוגים של חובבי תנ"ך בצפון ובקתדרה עממית בעמק הירדן.

עיצוב עטיפה: עמוס בכר, 44 עמודים מנוקדים.

האטד וכבשת הרש | שלמה בכר

הלוך הלכו העצים מפלך אל פלך,// לבחור להם עץ, שיסכים להיות מלך.// בר טעם, בר-דעת, ישר וצדיק,// שישפוט וינהיג אבל גם לא יציק.// "ודאי יש כזה", התעקשו לתומם// חיפשוהו בלילה, ביקשוהו יומם// אצל אבימלך, גדעון ויותם.//

שוחחה המשלחת עם כל צמח ראוי,// ומשיח אל שיח פחת הסיכוי.// כי מי שהוא עמוס בכל טוּב// כגון זית וָגפן, תאנה או חרוב// הפנה את גבו ליוזמה בסירוב.// במשל של יותם, אילנות האיכות// סרבו לקבל על עצמם עול מלכות.// וויתרו מרצונם על שליטה וסמכות,// כדי שלא ייאלצו לשאת בשליחות./

/ אך שליטה ושליחות עברו מהפך// מאז ימי שפוט השופטים בתנ"ך.// וכיום כבר אין עץ שלמלך נמשח.// כי נכבש שביל חדש אל סבכי הממשל// משמעות חדשה נטענה במשל.// ושליחות שהייתה פעם לב השיטה// התחלפה בתשוקה עזה לשליטה.// אל מרכז הגינה נכנסים מעתה// קוצי סרק רדודים מקצווי המטע.// ודווקא עצים עמוסים בכל טוּב// כגון זית וָגפן, תאנה או חרוב// עמוקי שורשים, נדחים בסירוב,// כי תמיד קל לרוץ כשהמַצָע מנותק.// מעכשיו משתנים חוקי המשחק// כלל חדש משתרש תחת זה שנדחק:// הרוצה לשלוט בעולם העצים// אין לו צורך בפרי, די לו רק בקוצים.//

כך הגיע לגמר עוד אילן מועמד.// זה עצו של יותם, הלא הוא האטד.// מסביבו אין ידיד, הוא שוכן לבדד// ועל פני אחרים יתרון לו אחד,// שקוצו כלשונו מתער הוא חד.// בעצת יועציו// הוא הסווה עוקציו.// וכמומחה לתקשורת כלל עולמית// עיצב לו יחצן חזוּת עממית// וּבקורטוב של תרמית// הוא שיפר לו תדמית.// אזר עוז האטד והכריז ברוב מרץ:// "רק אני אוכל לעמוד בפֶרץ.// אם אני אבָחֵר ישגשג אז היער.// בין אזוב לבין ארז אקטין את הפער.// בְצִלִי כל עץ יהיה צמח מוגן,// כי טוב האטד לעצים שבגן".// את בדיו הוא הניף מול המון אוהדים// שבלעו את כל סיפורי הבדים.// ובעודו כובש את דרכו אל צמרת.// הוא נתן לכל עץ הבטחה אחרת.//

נדלקה אז עליו חבורה מתלהבת// ובלהט קראה: "קום הצת השלהבת.// עץ גזעי, שיצריו כקוציו כה עזים// בוא תמשול מאזוב ועד ארזים".// סוף דבר, רוב סוחף ומוחץ// בחר באטד, השנון כמו חץ.//

אך נבחר, וקוציו שהיו רדומים// נשלפו אל מול בוחרים המומים// ומי שהפיח ביער תקווה// כִסַח את תומכיו מפרי עד עלווה.// הציגם עירומים, חשופים עד ערווה.//

בקטע הזה הסיפור עוד לא תם.// עוד פרק נוסיף למשלו של יותם.// כך יוכלו העצים שביער לחשוף// איך 'עבדו' עליהם יחצנים עד הסוף.//

לאחר שעל כול מתחריו הוא גבַר// אל משל נתן האטד אז חבַר// (הלא זה המשל הידוע לכול// על עשיר, על כבשה, ועל רש חסר-כול).// ובקבלת הפנים באתר המפגש,// כמסופר בִמְשל נתן במפורש// העשיר לאורח הכין, כנדרש,// סעודת ניצחון... מכבשת הרש.// ובהזדמנות חגיגית, במֶחוָה מתוקשרת// השליך האטד לתומכיו עצם גרומה, למזכרת

© כל הזכויות שמורות למחבר ולגוונים הוצאה לאור

תמיד עכשווי - מקאמות מקראיות - שלמה בכר