Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים באוגוסט 2007       חזור

אנחנו...וכל השאר
מאת: ד"ר שי חורב

ההוצאה:

דוכיפת

הממסד הישראלי לתקופותיו, מאז ימי העליות ועד ימינו אלה, משובץ ומשורג באישים הקשורים ביניהם מי בקשר דם ומי בקשרי חיתון.

הספר "אנחנו...וכל השאר!" מציג את "התמונה המשפחתית" של כל אותם בעלי ההשפעה בתחומי העשייה הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים, המחזיקים בידיהם את המונופול על העוצמה, ונהנים מן היתרונות וההישגים שהשלטון, ועמו הכוח הפוליטי, מעניקים להם. בין היתר חושף הספר פרטים אישיים פיקנטיים שרובם לא ידועים.

מה הקשר בין משפחת ויצמן לאחד העם, ליצחק רבין, למשה דיין, לאהרון ידלין, ליוסי שריד, ליגאל ידין, למשה שרת לאליהו ודויד גולומב, להילל ודויד הכהן, לעוזי נרקיס, לאברהם יפה, לפרופ' סוקניק, לדר' ארתור רופין? בין יצחק וברל כצנלסון לבוקי בן-יגלי, לדויד שמעוני, ליצחק טבנקין לזלמן שזר ולשמואל תמיר?

אנחנו...וכל השאר
שתפו אותי

אנחנו...וכל השאר עוקב אחרי היוצרותן והתפתחותן של משפחות האצולה הישראלית והמגמות אותן הן מייצגות בתהליך השתלטותן על מוקדי הכוח השונים במדינה.

ראשיתן של האליטות שצמחו להיות צמרת המנהיגות הלאומית ולמימסד הפוליטי במדינת ישראל, הוא באותם פעילים, הוזים וחולמים, שבאו לארץ ישראל להגשים חלום וליצור כאן חברה חדשה. כורח הנסיבות הביא את אותם ראשונים לדבוק האחד בחברו, על מנת שיוכלו יחד להתמודד מול תלאות היום-יום; והקשר הלך והתחזק, הלך והתהדק, כאשר העוצמה המשותפת שהופעלה, על מנת לשרוד, הפכה במהרה לכוח, שתכליתו לצבור עמדות השפעה במערכת הפוליטית והכלכלית. משפחות ה"אצולה" החדשות, הבינו במהרה את משמעות העוצמה שניתנה בידיהם, ולמדו להשתמש בנתיבי ההשפעה החדשים לתועלתם.

שיכבה זו של מקבלי ההחלטות, השכילה להעדיף ולהתחלק בכוח עם מקורבים-נאמנים, הקשורים, לרוב בקשר דם. ואם הצליח גורם "זר" להסתנן אל הצמרת הסגורה, ידעו חברי האליטה להעבירו אל צידם, לרוב באמצעות קשרי תועלת, תקציבים וכבוד, ואפילו בקשרי חיתון, והוא נבלע באליטה.

על אף שתמיד ידעו בעלי העוצמה לחזור ולהצהיר כי המערכת הפוליטית הנהוגה בישראל פתוחה לכל, וכל פעיל פוליטי, בעל כישורים ורצון, יכול להיבחר באופן דמוקרטי לכל תפקיד, לכל מישרה, ולהגיע אף אל צמרת הפירמידה הפוליטית, הרי המציאות לועגת להצהרות אלה, שהרי מעולם לא בחרו אותם פעילים מן השורה את מנהיגיהם, אלא תמיד ידעו בעלי השררה להשתמש ב"מתווכים" מטעמם, ו"לסגור" את העסקאות מראש, ובאופן דיסקרטי.

עד עצם היום הזה אנחנו מוצאים רבים מבני הדור השני והשלישי של משפחות "האצולה", הממלאים תפקידים מרכזיים בחיי המדינה - תפקידים אותם ירשו מכוח הקירבה המשפחתית.

ד"ר שי חורב, חוקר ומרצה בתחום מדע המדינה וארץ ישראל. בוחן את ההיסטוריה של הציונות וההעפלה, כמו גם את המערכת הפוליטית בישראל ואת האידיאולוגיות הפוליטיות המרכיבות אותה. בד בבד פעל כל השנים בתחום התרבות. כיהן כמנכ"ל של תיאטרון ענבל, היה המנכ"ל הראשון של תיאטרון הצפון, חבר דירקטוריון תיאטרון חיפה, פעיל בחוג ידידי "בית צבי" ברמת-גן, יו"ר ועדת התרבות בחיפה וחבר דירקטוריון "בית גפן" בחיפה.

אנחנו...וכל השאר! , סיפורן של משפחות "האצולה" בישראל המתחדשת
מאת: ד"ר שי חורב בהוצאת דוכיפת, 715 עמודים.

אנחנו וכל השאר מאת שי חורב | ראשית דבר
שלהי המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים התאפיינו באי שקט, בלחצים פוליטיים, בחיכוכים ובמשברים חריפים בקרב יהודי מזרח אירופה, בעיקר ברוסיה. המשברים הפנימיים: בתחום הרוחני, והמשברים החיצוניים: בתחום המדיני והכלכלי.

לחץ שלטון הצאר, העוינות והאנטישמיות; צעדי הדיכוי והפוגרומים, בחסות השלטון, כלפי היהודים; הפגיעות החמורות בנפש וברכוש, ללא עונש; המדיניות המכוונת של גזירות, אפליות וגירושים, וכתוצאה מכך שחיקת עמדותיהם המסורתיות; הגדרת היהודים, בעידוד השלטונות, כמנצלים וכטפילים, וזאת כאשר נפרץ תחום המושב ונפגע מעמדם כסוחרים ובעלי מלאכה; כל זה הגביר את המשבר הפוליטי-חברתי, והכלכלי.

שבירת מסגרת החיים המסורתיים, והמעבר מחיי קהילה דתית מסוגרת לחיים פתוחים, מלווים בסקרנות אינטלקטואלית ופתיחות רעיונית, הביא עמו, כצפוי, משבר תרבותי. תהליך זה גרם לחלק מן הצעירים היהודיים, לפרוק את עול הדת, להצטרף למחנה המהפכני הסוציאליסטי מארכסיסטי, ולהיות חלק דומיננטי מן הנסיונות של התנועות המהפכניות הרוסיות למגר את שלטון הצאר. חלק אחר הגיע למסקנה ההפוכה, כי הפתרון היחיד שנותר, הוא ביציאה מארצות מושבם. הדבר הביא עמו, בין היתר, לגלי הגירה ובריחה של מליוני יהודים, הן מתוך אימה והן מתוך יאוש, רובה ככולה לכוון העולם החדש, לאמריקה ולמערב אירופה, כאשר רק מעט מזעיר מן המהגרים, דווקא הצעירים ובעלי ההשכלה, בחרו ברעיון הציוני, והעדיפו לבוא לארץ ישראל.

בעקבות הפרעות ביהודי רוסיה, בראשית שנות השמונים של המאה ה- 19, באה גם התעוררות לאומית בקרב מושבות היהודים במזרח אירופה. אז גם הגיעו ארצה העולים הראשונים, רובם מטעם אגודות "חובבי ציון", מרוסיה ומרומניה, שנשלחו לרכוש חלקות אדמה לצורך התישבות חקלאית, לעבד אותן, להקים מושבות, ולהתיישב בהן כעובדי אדמה.

הגל הנוסף, של העולים לארץ ישראל, כל אותם הצעירים, שהיו שונים כל כך ברקע האידיאולוגי שלהם מזה של קודמיהם, האכרים בני המושבות, ראו את עצמם קודם כל כמהפכנים חברתיים, והציונות, על פי תפיסתם הפוליטית, היוותה רק אחד מכלי הביטוי של מהפכה זו. צעירים אלה לא נשאו עיניהם לחיים קלים או טובים יותר בארץ החדשה; הם לא ביקשו לעצמם עושר וחיי רווחה, אלא חלמו דווקא על חיי צניעות מלווים בעבודה קשה. רובם האמינו וחלמו כי הגאולה החברתית-המהפכנית, נשוא אמונתם, אפשרית רק בארץ ישראל, וכי תחת כנפי הסוציאליזם תקום חברה חדשה, בה יבוא הפתרון לכל הבעיות החברתיות והלאומיות של היהדות, ובה יכון צדק חברתי ושוויון בין בני האדם באשר הם.

החלוצים זה מקרוב באו, ראו בעבודה ערך יסודי ולאומי, וטענו כי הארץ נקנית בעבודה, כי רק יגיע כפיים מקנה זכות מוסרית על הארץ. העבודה הפכה להיות לצו מוסרי בחיי הפרט והכלל, וזאת בנוסף לקנאות פרוליטארית.

בניגוד לאנשי העליה הראשונה, הגיעו החלוצים הצעירים שלא על מנת להתיישב על הקרקע, אלא כדי להיות פועלים שכירים, המגשימים את עצמם באמצעות אורח חייהם שלהם, באמצעות ההסתפקות במועט, ובאמצעות עבודתם בלבד, ללא כל סיוע או צל של תמיכה מן המשפחות.

החלוצים והראשונים, בני העליה הראשונה, שהגיעו לארץ ישראל, היו ברובם שומרי תורה ומצוות, ורק לאחר היסוסים ולבטים רבים קיבל חלק מהם על עצמו את אורח החיים החילוני. הם ראו בעצם המעשה, בעצם העליה לארץ ישראל ובעבודת האדמה פעולה חלוצית. ואכן, עיקר האידיאולוגיה שלהם התבטאה בתקוה לחיות בארץ ישראל בכפר, ולהיות עובדי אדמה. הם ראו את עצמם כחלוצים לפני המחנה, המפלסים דרך להמוני העם היהודי אשר יבואו בהמוניהם בעקבותיהם, ינטשו את הגולה, יתיישבו בארץ אבותיהם, במולדתם ההיסטורית, למען תחיית האומה כאומה.

קבוצה נוספת, מבני העליה הראשונה, היו הפועלים, שהפכו להיות שיכבה חברתית של שכירי-יום. הם הגיעו לארץ ישראל חדורי אמונה חברתית-פוליטית ומלאי להט בצידקת דרכם. קבוצה זו נחלקה לשני תת-מרכיבים: מצד אחד, העולים-המהגרים חסרי האמצעים שהגיעו בעיקר בגלי העליה הגדולים, לאחר הפרעות ברוסיה. היו אלה ברובם צעירים, בעלי משפחות, אשר נאלצו לקיים מאבק מתמיד על עצם הקיום והפרנסה, ולכן היו תלויים לפרנסתם בחסדי וברצון האיכרים; ומצד שני, צעירים אידיאליסטים, בעלי תודעה פוליטית ומעמדית ברורה ובלתי מתפשרת, אשר הצטיירו כ'צעירים בעלי כשרון ובתוכם יודעי תורה וחוכמה'.

מול בני העליה הראשונה - הן האיכרים והן הפועלים - ביטאו המהפכנים הצעירים, בני העליה השניה, בעצם המעשה, בעצם העקירה ממקום מושבם אל הארץ החדשה בקצווי תבל, מעין מרד במוסכמות ובכל מה שהתבטא באורח חייהם הקודם. רובם ככולם חיפשו את משמעות הקיום ואת ה"אני" האמיתי שלהם. באמצעות העבודה הפיזית הקשה והחיים הסיזיפיים, בהם השקיעו את עצמם, בקיום אורח חיים סגפני באופן טוטאלי, בכל אלה ביטאו הצעירים את הפירוש המיוחד שלהם, כמו את המרד האישי של כל אחד מהם, מול האידיאולוגיה הדוגמאטית, הנארודניקית, של המפלגות הסוציאליסטיות אליהן השתייכו.

רובם נטשו מאחורי גוום בתים מבוססים ומשפחות דואגות, שלא הבינו את פשר הצעד המשונה, השגוי כל כך, של ילדיהם, הלוהטים באמונתם החברתית, אשר יצאו לפלס דרך ולבנות לעצמם עולם חדש, לא מובן, אי-שם בקצווי תבל, בפלשתינה הרחוקה.

העולים החלוצים שהגיעו ארצה היו רובם ככולם צעירים, בשנות העשרים לחייהם. חלק גדול מהם רווקים ורווקות, סטודנטים או "אקסטרנים", אשר בעזבם את מחוזות נעוריהם, קטעו תכניות, הפסיקו את לימודיהם, וזנחו חיים נוחים ובטוחים. כל זאת על מנת לממש את אמונתם המהפכנית-הציונית, ובקנאות להגשים, בגופם ובנפשם, את חלומם, ליצור בארץ ישראל חברה חדשה, חברה שיוויונית וצודקת, ולהתיישב בה כאיכרים, כעובדי אדמה, כל זאת למען עתיד טוב יותר, ולמען הגשמת הרעיון הלאומי, על פי תפיסת עולמם, בגירסתו הציונית-סוציאליסטית.

עוד בהיותם במזרח אירופה, ברוסיה ובפולין, התארגנו החלוצים, חבורות-חבורות, בקבוצות קטנות ומלוכדות, אשר היו קשורות ביניהם אידיאולוגית ואירגונית בכל מיני קשרים, בלתי רשמיים ורשמיים למחצה.

החלוצים הצעירים, המהפכנים מחפשי הדרך, מצאו בציונות הסוציאליסטית את הפתרון, להיות חלק מן הדטרמיניזם ההסטורי (על פי עולם המושגים המרכסיסטי), כמו את האמונה באידיאולוגיה, בדבר המון-עובד, שיהווה, על פי תפיסת עולמם, בסיס לבנין אומה ומדינה.

העולים-החלוצים הצעירים, בני העליות השניה והשלישית, קמו והשליכו מאחורי גוום באחת את חייהם הנוחים בבתי הוריהם הבורגנים. הם הגיעו ארצה, חסרי תמיכה כלכלית וללא פרוטה בכיסם, (תוך סרוב מוחלט, כאמור, לקבל סיוע כספי מהמשפחות הדואגות בגולה), אך נאמנים טוטאלית לעקרון היסודי של המארכסיזם הציוני, של קיום מעמד הפועלים. כל זאת במטרה להוות באורח חייהם את חיל החלוץ של תנועת התחיה היהודית, ולהתפרנס מיגיע כפיהם כפועלים חקלאיים. צעירים אלה האמינו כי יוכלו להגשים, באופן אישי, באמצעות המעבר לארץ ישראל, ותוך כדי הקמת החברה החדשה, את הרעיון הציוני-סוציאליסטי, כפי שהבינו אותו ונכבשו בו, לבנות עם יהודי עובד.

בבואם ארצה, נלהבים ומאמינים בדרכם, הניחו החלוצים הצעירים, כמובן מאליו, כי האיכרים היהודיים במושבות, אנשי העליה הראשונה, ימהרו להעסיק אותם, בחוות ובמשקים, כפועלים שכירים. אך כאן טפחה המציאות הקשה על פניהם, והרגשה של דיכדוך ואכזבה קשה ועמוקה ציפתה להם. האיכרים הותיקים סרבו להעסיק את החלוצים, אשר בנוסף להיותם פועלים בלתי מנוסים וחסרי כל הכשרה מקצועית, גם הציגו דרישות כספיות גבוהות. האיכרים העדיפו את הפועלים הערביים כתוצאה מהצרכים והמציאות שנוצרה בשטח. נוצרה איפוא מערכת של תלות הדדית עם השכנים הערבים, כאשר בצד העבודה הערבית הזולה בכרמיהם ובפרדסיהם, נזקקו בני המושבות לתנובת משק החלב של הכפר הערבי ולתוצרת גן הירק שלו.

גם אופי העבודה הנדרשת, שהיתה עונתית בעיקרה, התאימה דווקא להעסקת השכנים הערבים על פני החלוצים חסרי הנסיון. כל זה הביא את האיכרים בני המושבות, לדחות על הסף את פניותיהם של החלוצים, להעדיף את הקיים, ולהמשיך להעסיק את הפועלים הערביים, היעילים והזולים הרבה יותר.

דחיה זו גרמה לחלוצים הצעירים לתיסכול גדול, עד כדי גילויי עוינות קשים כלפי האיכרים שדחו אותם. אותם צעירים אשר נזקקו למקומות העבודה במושבות על מנת להשתכר למחייתם, "עטפו" את המאבק הכלכלי בכסות אידיאולוגית, והשתמשו בסיסמא של "עבודה עברית". אבל לא כולם הצליחו להתמודד ולהישיר מבט מול הקשיים. רבים מן הצעירים, שהמציאות הקודרת היכתה בהם, שלא יכלו יותר לשאת את תלאות ופגעי העבודה הקשה, את תנאי הארץ ואקלימה, או פשוט חשו אכזבה אישית, קמו ונטשו את הארץ, ושבו אל ארצות מוצאם, אל בתי ההורים.

הנותרים, שנאחזו בשארית כוחם, בציפורניהם, בקרקע הארץ הקשה, נשבעו שלא לוותר על חלומותיהם ועל מימוש האידיאולוגיה החברתית-מהפכנית שלהם, הקימו לעצמם, מכורח הנסיבות, מסגרות פוליטיות, ארגוניות ומוסדיות משלהם, (כמו: אכסניות, מטבחים, לשכות עבודה, מועדונים וקומונות), שעזרו להם לטוות את חלומם על מימוש "המהפכה החברתית והמעמדית", ולהתמודד מול המציאות המתנכרת שנכפתה עליהם. אך למרות זאת לא כולם שרדו בארץ הקשה והמתנכרת. חלק מן החלוצים התקשו להתמודד עם המציאות המיוחדת של הארץ, שלא התאימה לדגם האירופי, הזר, שבו עוצבה האידיאולוגיה שלהם.

דווקא אותם החלוצים, בעלי העוצמה והעקשנות, בעקבות פגישתם עם המציאות הארצישראלית, השונה כל כך מן הרקע ממנו צמחה והתגבשה האידיאולוגיה אותה הביאו מן הנכר, הבינו שיש צורך לוותר ולהתפשר עם המציאות. הם פעלו בצורה פרגמטית והקימו את האירגונים הראשונים, ובכך עשו את הצעד הראשון למימוש מעמדם כמנהיגים.

תנאי החיים הקשים כל כך, והצורך להיאבק על כל יום עבודה, הביאו את הצעירים להתחבר לחבורות קטנות, מגובשות, ולחיות במסגרות של קומונות. רק כך יכלו לעזור ולתמוך האחד בחברו, כאשר אלו שמצאו עבודה קיימו את חבריהם המובטלים.

כמו בתיאור ארועים אחרים, במסכת חייהם בארץ, מצאו החלוצים הצעירים גם כאן את הצידוק האידיאולוגי לצורך הקיומי אליו נקלעו מכורח הנסיבות, והם טרחו להדגיש כי אורח חיים זה עלה בקנה אחד עם השקפותיהם החברתיות, בראותם בחיי הקומונה אידיאל.

רבים מן החלוצים, בבואם ארצה, שינו את שמותיהם הלועזיים, עמם הגיעו מן הגולה, לשמות חדשים, עבריים. באמצעות השם, שהוא הסימן האלמנטרי של זהות בעליו, ביטאו העולים הצעירים את תקוותיהם ותשוקותיהם, כמו הכריזו במעשה זה, כי כאן בארץ ישראל, התנערו מעברם, ומכאן ולהבא ראו את עצמם כאילו נולדו מחדש.

חלקם פשוט תרגמו לעברית את שמותיהם הרוסיים, הפולניים או הגרמניים. כך למשל זילברמן הפך לכספי, שטיין נעשה אבני, ואלד שונה ליערי, גולדברג הפך להרפז; היו שחיפשו לעצמם שם מיוחד שהצביע על קשר עם ההסטוריה של האומה המתחדשת. כך גרין הפך לבן-גוריון, כהן נעשה תרדיון, סנדרוביץ שונה לסנהדראי; היו שבחרו לעצמם שמות חדשים וקצרים בעלי צליל נעים שהזכיר את שמותיהם הישנים, כמו: זילברטל שהפך לברטל, נמירובסקי התקצר לנמיר, לוז'ינסקי הפך לוז, לינקובסקי התקצר והפך לין, שמידט נעשה שמי; אחרים חיפשו במקורות שמות של גיבורים, כגון: אבנר, יהושע, ידידיה, יפתח; נמצאו כאלה שנטלו שמות מתחום האדמה והצומח, כמו: כרמי, תלם, קציר, קמחי, דגן, רגב, עמיר, שדה; לא נפקד גם מקומם של העצים והפרחים, כמו: אלון, תומר, ארז, רימון, ברוש, סנה, ורדי, שושני; רבים אימצו לעצמם כשם את מחוזות הארץ, כמו: חרמון, גליל, שרון, סיני, כרמל, תבור, גלבוע, הנגבי; ובמקרים רבים נמצאו שמות המציינים גם אומץ וגבורה, כמו: הוד, ברק, יריב, עוז, איתן, להט.

האידיאולוגיה הנוקשה, ההתמודדות הקשה עם המציאות המתנכרת, המאבק המתמיד בין ציונות וקומוניזם, (19) חיי היום-יום הסגפניים, והחיכוך המתמיד, של החלוצים איש ברעהו, כל אלה, כאשר מולם כל העת הניכור, הדחיה וההתנשאות של בני העליה הראשונה, גרמו בהכרח להסתגרותן של קבוצות החלוצים עוד יותר אל תוך מסגרותיהן הנוקשות, עד כדי יצירת דחיסות קשה. (20) מצב לא נורמלי זה, סופו שהביא עמו גם התפרצויות ועימותים, עד כדי כך שאחדים מבין החלוצים החלו לשאול את עצמם מה הם בעצם מחפשים שם, והאם הם רואים בכלל את עצמם ואת עתידם כחלק מן הקבוצה.

הם לא הסתירו את אכזבתם מן המסגרת הכובלת ומן הרעיונות שניכפו עליהם, וסופם שהם נידחו ונפלטו מן החבורה. ואילו אחרים מבני החבורה, מיוזמתם, קמו ועזבו את המסגרת ופרשו לדרכם. צעירים אחרים, רומנטים והוזים, תשושים וחלשים נפשית משאר חבריהם, כאלו שלא יכלו לעמוד בלחץ ולהתמודד עם מצוקתם, נקטו בצעד הקיצוני והנואש ביותר, ובחרו לקפד את פתיל חייהם ולהתאבד. אך מאידך גיסא, מול השכול והכשלון, מול העוזבים והנוטשים את החבורה, הביאו עמם האסונות והלחצים גם לתוצאות חיוביות: לקטרזיס, לזיכוך ולהתקרבות הדוקה, שתוצאתה ביצירת זוגות לחיים ובהקמת משפחות מקרב חברי הקבוצה.

קשרי הדם שנוצרו בין החלוצים לבין עצמם, הקשרים המשפחתיים שהתהוו, העבר המשותף שנבע והתפתח מאותן חוויות נעורים, מן המאבקים המשותפים בעבר, מארץ המוצא, או מהעיירה בה גדלו יחד, ההתלכדות החזקה כתוצאה מן המאבק הבלתי פוסק מול הסביבה העויינת או המתעלמת, כל אלה, בין היתר, התגלו כחזקים מכל אידיאולוגיה שהיא, ובמבחן הזמן היוו שיקול נכבד, בקידומם של אותם בעלי קירבה, עם הקשרים המשפחתיים הנכונים, במעלה המערכת הפוליטית והכלכלית, אל פיסגת הפירמידה השלטונית, עד ליצירת האליטות המימסדיות החדשות שתפסו את מקומן בחברה המתגבשת.

כך נוצקו היסודות לסאגה, הנמשכת עד עצם הימים האלה, של היווצרות "משפחות האצולה" אשר בניהן, באמצעות קשרי נישואין, רכשו לעצמן את כרטיסי הכניסה לשושלות היוחסין של האליטה הפוליטית בישראל.

גם בעבור השנים, כפי שהם נוהגים ופועלים גם כיום, ממשיכים ראשי המימסד בישראל, להתפאר ולהשתבח בהישגיהם הנכבדים, שתחילתם מאז אותם ימי הבראשית. הם, "הפטריקים" החדשים, האמינו אז, כפי שהם בטוחים גם כיום, כי אין להם תחליף, וכי כל מעשיהם נבונים ונכונים, ללא טעויות ומשגים. ומכאן נבע בטחונם הבלתי מעורער של אותם "בעלי זכויות" כי יש להתעלם מקול ההמון ומדעת הקהל, להסתגר בינם לבין עצמם ולשמור את כוחם וזכויותיהם לעצמם בלבד, מבלי שיתפזר, ויביא, חלילה, מבחינתם, לעליית כוחות חדשים שאין להם חלק ונחלה ב"משפחת העילית החלוצית" - כלומר, שלא בני אותן משפחות, הנשענות על קירבה אישית ומשפחתית רבת-ימים.

האליטות שצמחו והפכו להיות לצמרת המנהיגות הלאומית, למימסד הפוליטי של מדינת ישראל, התגבשו, כאמור, כבר בימי העליות החלוציות. כבר אז, בראשית המאה, הן דאגו ללא ליאות לכבוש את מקומן כמימסד החלוצי. הן היו "רב תכליתיות", ונאחזו, ככל שרק יכלו, בנוף הציבורי כולו. המשתייכים אליהן, פעלו ועסקו, תוך פטרונות, בכל התחומים והנושאים עליהם הצליחו להניח ידם. הם דאגו להמשיך ולנווט בשבילי הפעילויות המדיניות והמפלגתיות, גם האירגוניות וגם הערכיות; הם דאגו לקדם את נציגיהם אל תפקידי הפיקוד הבכירים בצבא; לא הזניחו את תחומי הכלכלה, והשתלטו גם על תפקידי הניהול של המוסדות הפיננסים; פקחו עין בוחנת על הנהגת האיגודים המקצועיים; ודאגו שלא להזניח גם את שדה היצירה התרבותית לגווניה, כולל הספרות, העתונות והתיאטרון.

בימי העליות, השניה והשלישית, החל להתגבש המבנה המוסדי, שהיווה מאוחר יותר את נקודת הכובד של מבנה מדינת ישראל. אז נוצרו, כאמור, השרשים והתהדקו היסודות שהביאו ברבות הימים את הבנים, לתפוס את מקומם של הראשונים וכיורשיהם, כממשיכי דרכם. הם היו, ברובם, אלו שמילאו, ועדיין ממלאים, תפקידים מרכזיים בחיי המדינה. עמדות הכח בתחומי המימשל והכלכלה עברו אל היורשים, מכח הקירבה המשפחתית, גם אם לא היתה תמיד תמימות דעים, פוליטית או אידיאולוגית, עם הקודמים להם.

תוצאת לואי נוספת היא בכך כי עד עצם היום הזה אנו מוצאים רבים מאד מבני הדור השני והשלישי ברשימת האליטה המימסדית הישראלית שהתהוותה, כשהם ממלאים תפקידים הנהגתיים, ניהוליים וביצועיים, והם ממשיכים להיות קשורים זה בזה בקשרי קירבה אישית ומשפחתית רבת שנים.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולדוכיפת הוצאה לאור

אנחנו...וכל השאר - ד"ר שי חורב


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *