 | ||||||||||||
|
|
מקראות ישראל
|
||||||||||
חזור
חייל בודד בבסיס קדמי ברמת הגולן שנתיים לפני מלחמת יום כיפור, מסעו של סולן ובעלים של להקת חתונות במחוזות של ממשות והזיה במהלך ימי גסיסת אשתו מסרטן הדם בשלהי שנות התשעים וחבורת נערים בפאתי גוש דן המתעמתת עם העולם הקורס של המבוגרים באמצע שנות השישים הם שלושת מוקדי האירוע של הרומן. גיבוריו, השרויים בתחום הדמדומים של ההוויה הקיומית הישראלית נעים בעיניים פקוחות ובהכרה מלאה אל עבר אובדן קיומי או פיזי. מקראות ישראל הוא ספרו הרביעי של אמנון נבות אחרי עונת המלכים ('כתר', 1983), טיסת מכשירים ('כתר', 1987) ולוכדי עריקים (צד התפר, 'כתר', 1993). |
  
|
|||
מקראות ישראל מאת אמנון נבות בהוצאת כרמל - עמדה, סדרה לספרות עברית, בעריכת רן יגיל ועמוס אדלהייט, הוגש על ידי תלמה אדמון, עטיפה: יעל בר-דיין, 165 עמודים.
מקראות ישראל, אמנון נבות | חלק א' שער החומה
(בשבילי, אמר סרן קביליו, אתה סתם בן-אדם.
הוא אמר לרב-סמל איטָח, מלכסן אליו מבט, הג'יפ התהפך ליד נַפָח. כולם פצועים.
רב-סמל איטח עמד בתוככי לשכת המפקד, פניו לבנות כסיד. סרן קביליו דיבר אלי, אבל עיניו היו עדיין מכוונות הצידה:
לא יודע מה הולך לך בראש, פֵּרגֵר, שמקלל את החברים שלו שלא יגיעו הביתה רק בגלל שנשאר שבת.
רביעית ברציפות
סרן קביליו נשא אלי מבט מהיר
טוב אתה יודע חשבון ויודע גם לקלל את החברים שלך שכן יוצאים שבת יש לך תעודת בגרות.
אין לי
אבל למשפט שאומרים בצבא יש בסוף קיר שקוראים לו המפקד. שכחת פעמיים. אולי לא בעצם.
רב-סמל איטח אמר בקול רועד:
הוא לא ידע מה הוא מדבר. זה הספר שהוא כל הזמן קורא מה שמכניס את המוח שלו לסיבוב
סרן קביליו אמר:
אני יוצא לבית חולים צפת. טוראי ראשון רון פרגר בטח לא רוצה לבוא לראות מה שלום החברים שלו
למה לא.
אני יגיד לך בדיוק למה לא, זה שתצטרך להיכנס למשפחות שֵשם לעיניים ולצאת מרוח בלבן של העיניים שלהם כמו אפרוח שיוצא מביצה זה למה לא אם לא אכפת לך.
שום דבר בשבילי. במשפחה שלי זה אותו הדבר בדיוק.
וּמה? שאל סרן קביליו).
עכשיו לא תצא שבת עוד חודש בגלל שחסר כוח-אדם,
הסביר רב-סמל איטח כשיצאנו מלשכת המפקד
אמרתי:
מה זה חשוב.
וראיתי שוב את פניה הכבויות של אמי כשהופעתי בבית לאחת החופשות המעטות שסרן קביליו אישר לי. בטירונות היו נותנים לנו טינופת בחדר האוכל. הייתי אוכל את המנה שלי וגם את המנות של חברי. מבטיהם היו מלאי חלחלה וגועל.
רב-סמל איטח אמר:
עוד תצא מהג'ורה של עצמך ואנחנו נעשה אותך חייל טוב. אתה תהיה גבר.
ונתן לי קופסת שימורי פלחי אשכוליות וחצי חפיסת סיגריות לִידו בלי פילטר ונכנס לחדר הסמלים.
שמעתי את סמל עֵלִי דן אומר:
טוב, מה אתם רוצים, לבן אחד על שלושים שחורים.
סמל שוּע עזרא אמר:
יותר שחור משחור זה. אלה הכי מסוכנים. הם הרי באו משם.
רב-סמל איטח אמר:
הכי מסכנים.
סמל הרצל אַחְלַגִ'י אמר:
הכי מסוכנים אומרים לך. ילדים טובים מהבית שפתאום יצאו החוצה ורואים שאף אחד לא מסתכל שהם יכולים להתפרע והכי גרועים זה אלה שמתפרעים בשקט. חושבים ילד טוב של אמא שלו ומבינים את זה רק כשיושבים בג'יפ מתהפך, לפני הזעזוע מוח או כשהסכין הזאת שהוא מחזיק בשרוול מאותת כמו ראי מול השמש.
סמל בכוֹר דוד אמר:
כי מה חשבת שיביאו לך פה? טייס פאנטום?
רב-סמל איטח אמר:
טוב, הוא לא ראה בנות חודש ימים
שוע עזרא אמר:
שום בחורות בחלומות שלו. הגבול הסורי זה התוכנית שלו.
רב-סמל איטח אמר:
מאיפה לקחת את זה?
שוע עזרא אמר:
הוא כל הזמן מתעניין כמה כסף נותנים להורים של כאלה שנהרגים בצבא.
כולם שתקו.
סמל עלי דן:
לא תיכנסו לראש שלו. הוא תמיד יהיה קדימה וקצת הצידה במקום שאי אפשר לראות, או אחורה במקום שאיפה שמסובבים את הראש הוא בא לך מהכיוון השני מאחורנית.
סמל בכור דוד אמר בשקט:
אם אני סרן קביליו הייתי בא אליו מאחורנית ושולח אותו בגלדיאטור ישר למזרע.
סמל עלי דן אמר:
חמישה חודשים שהוא פה לא שלחו לו מהבית אפילו קופסה סיגריות.
רב-סמל איטח אמר:
הלבן בעיניים שלו כבר יוצא מהאוזניים בסילונות שעושים סילואטה ונתקעים בקיר.
אני עמדתי דמום על-יד החדר. ידעתי שכל הדברים שאמרו בחדר הם אמת, אבל לא כולה. יכולתי להיות ויולן בפילהרמונית אם אבא היה קונה לי ויולה בגיל חמש-עשרה. יכולתי להיות ארכיטקט, ידעתי שיכולתי להיות אפילו סופר, עד שקראתי את 'המשפט' והבנתי מעצמי שזה חסר טעם לכתוב אחרי קפקא, אבל יכולתי להיות במאי תיאטרון, ואפילו הכנתי ספר בימוי למחזה 'אותו ואת בנו'. בדמיוני ישבתי בסוף האולם מצויד במשקפת ונתתי לשחקנים הוראות במכשיר קשר. על מיטת הסוכנות בחדר בבית של הורי בירושלים חשבתי שכל זה נמצא מעבר לקיר. אבל בחוץ היה חלל ריק מורכב ממישור מגודר תיל וקיר לבנים נמוך וצחנת שתן וזרע וכמה קונדומים קבורים חציים בחול וידעתי ששום ויולן, שום סופר, שום ארכיטקט לא יצא מהמקום שאני עומד בו. החצר האחורית של בית הורי התחלפה בחצר האחורית של מגורי הקצינים בבסיס הטירונות של משטרה צבאית בקדוּם מקום בו הייתי עומד שעות בדום וסמל המחלקה גדעון נחום ומפקד המחלקה אֵלְגַרָסִי חגים סביבי סיגריות בידיהם ואומרים, רוצה לעשן פרגר?
לא המפקד
בּטוּח פרגר? בוא הנה קח סיגריה
© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור
מקראות ישראל - אמנון נבות
| ||||
|
|
| | |
| ||||
 | ||||
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
סמיוטיקה
|
מטר
|
רמות
|
Tom
|
דלילה
|
גד ויספלד
|
מיקרוטופינג
 | ||||
|
|
ספרים חדשים באוגוסט 2019:
|
|
|
 | ||||
 | ||||
|
|
|
|
|
 | ||||
