Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2008  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | שנת 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים ביוני 2008       חזור

כלבם של בני בסקרוויל ועוד סיפורים
מאת: ארתור קונן דויל
The Hound of the Baskervilles - Arthur Conan Doyl
edited by Leslie S. Klinger

ההוצאה:

אריה ניר

מולי עמד סופר חדש ומוכשר; לא ניתן היה לטעות בשנינותה של העלילה, בצלילות הצרופה של הסגנון, באמנות המושלמת... מיד הבנתי שעומד כאן כותב הסיפורים הגדול ביותר מאז אדגר אלן פּוֹ... (גרינְהַאוּ סמית, העורך הספרותי של הסטרנד מגזין, 1891)

מאותו רגע היסטורי, שבו כתבי היד החדשים של קונן דויל עוררו את ההכרזה הדרמטית הזאת, שרלוק הולמס חי וקיים, לנצח כנראה.

מה עשה, ועדיין עושה את שרלוק הולמס, הבלש הבריטי, הגבר הוויקטוריאני הטיפוסי, היבשושי, המתנשא, לדמות אהודה ונערצת עד כדי כך על דורות של קוראים עד עצם ימינו אלה?

כלבם של בני בסקרוויל ועוד סיפורים
שתפו אותי

התשובה כאן לפניכם, בספר הרפתקאות שרלוק הולמס, בסדרה המוערת, הכולל את הנובלה המפורסמת ביותר בכתבי קונן דויל: כלבם של בני בסקרוויל.

כלבם של בני בסקרוויל - פתרון התעלומה המסתורית של הכלב האימתני ביותר בספרות - סימן את שובו של שרלוק הולמס לאחר שמחברו, קונן דויל, מאס בו והחליט להרוג אותו. כלבם של בני בסקרוויל הוגדר עדיין כ"זיכרונות" מהרפתקה שהתרחשה כביכול לפני מותו של הולמס, ומספר אותה ווטסון, עוזרו וידידו.

בספר שלושה סיפורים נוספים: אגודת אדומי השיער - הסיפור הראשון שהלהיב כל-כך את עורך הסטרנד מגזין, האיש בעל השפה המעוותת, והכדכוד הכחול.

לראשונה בעברית: תרגום עשיר ועדכני מלווה באיורים מקוריים ובהערותיו של לזלי ס. קלינגר המאירות באור חדש את מכמני היצירות, את מחברן, את התקופה הוויקטוריאנית, ואת לונדון שקונן דויל הגדיר כ"בור השופכין שאליו מתנקזים כל עצלני האימפריה ובטלניה".

"אתם מחזיקים בידיכם את הפתרון המושלם לתעלומות שרלוק הולמס, מלווה בהערות מאלפות ומחכימות... איש אינו כותב על ווטסון והולמס שלא מאהבה." (ג'ון לה קארה)

עם כל התהילה, דויל מאס בגיבורו הנערץ. עם פרסום הסיפור הבעיה האחרונה נדהם הציבור לגלות כי הולמס נהרג. גברים צעירים בסיטי של לונדון התהלכו אותו חודש כשסרטי אבלות מעטרים את מגבעותיהם או את שרווליהם. ניונז, המו"ל של סטרנד מגזין, תיאר את מותו של הולמס לבעלי המניות שלו כ"מאורע נורא". עשרים אלף איש, כך טען, ביטלו את מנוייהם.

אך אביו מולידו של הולמס התנער ממנו בלא חרטה:
"ספגתי ממנו מנת-יתר כזו, שאני חש כלפיו כמו כלפי פַּטֶה כבד אווז שאכלתי ממנו פעם יותר מדי, ומאז אפילו שמו מעורר בי בחילה... הואשמתי רבות בכך שהבאתי על הג'נטלמן הזה את מותו, אבל אני טוען כי לא היה זה רצח, אלא מעשה של הריגה מוצדקת בהגנה עצמית, שכן אלמלא הרגתי אותו, היה הוא בלי ספק הורג אותי."

בני מזל אנחנו, קוראי שרלוק הולמס לדורותינו, שבלחץ הקהל והמו"ל השיב קונן דויל את גיבורו-גיבורנו לתחייה.

סר ארתור קונן דויל הוא אחד האנשים המפורסמים ביותר בהיסטוריה הספרותית של לונדון, אף שלא חי שם אלא זמן קצר, ובמוצאו היה סקוטי. קונן דויל נולד באדינבורו ב-22 במאי 1859. במהלך לימודי הרפואה שלו עסק קונן דויל במגוון עבודות שנועדו לתרום לפרנסת משפחתו. בין השאר שימש כרופא בספינת לווייתנים בגרינלנד. כשאחד מחבריו העיר כי מכתביו משם מלאי חיות ומאירי עיניים, וכי בוודאי יוכל לכתוב למחייתו, החליט קונן דויל לנסות את ידו בכתיבה.

הוא החל להתפרסם רק כאשר סיפורו חקירה בשני ראה אור, אך כוכבו הספרותי דרך כאשר ב-1891 החל לפרסם את סיפוריו בסטרנד מגזין, ולמעשה הוא ויתר על הרפואה לטובת הכתיבה. הוא היה סופר פורה, שעבודותיו האחרות כללו סיפורי מדע בדיוני, רומנים היסטוריים, מחזות ושירה.

מבקרי ספרות מקצועיים אינם יכולים לגעת בסופר קונן דויל, ומעולם לא יכלו. הם לעגו לספיריטואליזם שלו, לאובססיות שלו; הם הכריזו כי הולמס המאוחר כבר אינו מי שהיה פעם. אופנה חביבה על מבקרים היא לחפש ולמצוא עוד ועוד טעויות ושגיאות בסיפורים, אבל איש לא הקשיב למבקרים בימים ההם, ואיש לא מקשיב להם היום.

ארתור קונן דויל שזכה בתואר "סר", נפטר ביולי 1930.

כלבם של בני בּסקרוויל | פרק 1: מר שרלוק הולמס
מר שרלוק הולמס, שנהג להופיע מאוחר מאוד בבקרים, למעט במקרים הלא נדירים שבהם נשאר ער כל הלילה, ישב ליד שולחן ארוחת הבוקר. אני עמדתי על שטיח האח ולקחתי לידי את המקל שהשאיר אורחנו בליל אמש. הייתה זו פיסת עץ משובחת ועבה, בולבוסית בראשה, מן הסוג הקרוי "פרקליט מפֵּנַנג". ממש מתחת לראש המקל היה חֶבֶק עשוי כסף, שרוחבו אינץ' כמעט. על החֶבֶק נחרטו המילים, "לג'יימס מורטימר, חלכ"מ, מידידיו בבחצ"ק," ובצדן התאריך "1884". היה זה בדיוק מקל מן הסוג שרופא משפחה מסורתי נהג לשאת עמו - מכובד, מוצק ומשרה ביטחון.

"נו, ווֹטסון, מה אתה אומר על זה?"
הולמס ישב בגבו אליי, ולא נתתי לו כל סימן למעשיי.
"איך ידעת מה אני עושה? נדמה לי שיש לך עיניים בעורפך."

"או שלפחות יש לי לפניי קומקום קפה מצופה כסף ומצוחצח היטב," אמר הוא. "אבל תגיד לי, ווטסון, מה תאמר על מקלו של אורחנו? כיוון שלרוע מזלנו החמצנו את ביקורו ואיננו יודעים את תכליתו, המזכרת המקרית הזו קנתה לה חשיבות. בוא נשמע אותך משחזר את האיש על סמך המקל."

"נדמה לי," אמרתי, וניסיתי להיצמד כמיטב יכולתי לשיטותיו של רעי, "שד"ר מורטימר הוא רופא מזדקן ומצליח, ומכובד על הבריות אם מכריו נותנים לו אות כזה להערכתם."

1. כלבם של בני בסקרוויל התפרסם לראשונה בסטרנד מגזין, אחת לחודש, מאוגוסט 1901 ועד אפריל 1902. מהדורתו הראשונה כספר התפרסמה בהוצאת ג'ורג' ניוּנְז (Newnes), ב-1902, לפני פרסומו של החלק האחרון בסטרנד. המהדורה האמריקאית הראשונה, שפורסמה בידי מקלוּר, פיליפס ושות', הופיעה אף היא ב-1902. מן הראוי לציין שבמקור האנגלי אין מדובר ב-dog אלא ב-hound - כלומר לא בכלב שעשועים סתם, אלא בכלב ציד.

2. לקוחותיו של הולמס נוהגים לא פעם להשאיר את חפציהם, למשל בסיפור הפרצוף הצהוב. "התוצאה תמיד הייתה משביעת-רצון עד מאוד," כותב גווין בְּרֵנד, "שכן הולמס תמיד הצליח לשחזר את הלקוח הנעלם מן הפריט האבוד." בחותם הארבעה, כאשר ווטסון מאתגר את הולמס ומציג בפניו שעון שאין לו ספק כי הולמס לא יוכל להקיש את מקורו, הולמס מתעלה על עצמו - ומעליב את ווטסון - בהכריזו נכונה שהשעון השתייך פעם לאחיו ההולל של ווטסון.

3. מקל הליכה עם ראש גדול וא-סימטרי שיובא מן האי המלזי פּננג. שימש לא אחת ככלי נשק. לפיצְרוֹי סימפסון בסיפור מסתורי שלהבת הכסף היה מקל כזה, שהוכבד בעופרת. "הפרקליט" בכינויו של המקל מוסבר בדרך כלל בתפישה שהמקל שימש להכרעת מחלוקות בפּננג, אבל למעשה מדובר כנראה במונח מקומי כלשהו - אם pinang liyar ("דקל בר") ואם pinang layor ("דקל צרוב אש") - אשר לאוזן האנגלית נשמע כמו lawyer - פרקליט.

4. חבר לשכת הכירורגים המלכותית (Member of the Royal College of Surgeons). כיום נחשבת תעודה זו כהסמכה גבוהה למומחים בכירורגיה, הניתנת לרופאים שכבר הוכשרו במקצועם ובחרו להתמחות ולעסוק בענף הכירורגי שלו, לאחר בחינה בשלב ביניים בקריירה שלהם כרופאים זוטרים. אבל בימיו של מורטימר, החברוּת בלשכה הייתה רק מחצית ההסמכה הסטנדרטית לעיסוק במקצוע, ולא תואר מתקדם. המנתחים היו למעשה במעמד נמוך יותר בהיררכיה הרפואית בהשוואה לרופאים, שאבחנו חולים ורשמו תרופות. חובות המנתחים כללו טיפול בפצעים וביצוע פרוצדורות כירורגיות רגילות לאותם ימים, שתחומן היה כמובן מצומצם בהשוואה לימינו. למורטימר כנראה לא הייתה המחצית הרפואית של ההסמכה לעסוק ברפואה, שבדרך כלל הייתה רישיון מאת אגודת הרוקחים.

"יפה!" אמר הולמס. "מצוין!"
"אני סבור גם שהסיכויים נוטים לכך שהוא רופא כפר אשר עושה רבים מביקוריו ברגל."
"ומדוע?"

"משום שהמקל הזה, שבמקורו היה נאה ביותר, חבוט כל-כך שאתקשה לדמיין רופא עירוני נושא אותו עמו. כיפת הברזל העבה שבבסיסו נשחקה לגמרי, ולכן ברור שצעד עמו רבות."

"הגיוני בהחלט!" אמר הולמס.
"ועם זאת, יש גם 'מידידיו בבחצ"ק'. אני מנחש שזה קשור בציד, אולי מועדון הציד המקומי שחבריו זכו כנראה לשירותיו הכירורגיים, והעניקו לו תשורה קטנה בתמורה."

"באמת, ווטסון, אתה מתעלה על עצמך," אמר הולמס, הדף את כיסאו אחורנית והצית סיגריה. "אני מוכרח לומר שבכל הדיווחים שמסרת ברוב טובך על הישגיי הפעוטים, המעטת דרך קבע מיכולותיך שלך. אולי אינך מוּאר בעצמך, אבל אתה מוליך אור. ישנם אנשים שאמנם לא ניחנו בגאונוּת בעצמם, אבל יש להם היכולת הנדירה לעוררה אצל אחרים. אני אסיר תודה לך, ידידי היקר."

הוא מעולם לא התבטא כך בעבר, ואני מודה ומתוודה שדבריו גרמו לי עונג עז, שכן תכופות חרתה לי אדישותו להערצתי ולניסיונותיי לפרסם את שיטותיו ברבים. גם התמלאתי גאווה למחשבה שלמדתי את שיטתו במידה שאפשרה לי ליישמה לשביעות רצונו. כעת לקח הוא את המקל מידיי ובחן אותו במשך דקות אחדות בעין בלתי מזוינת. ואז, בארשת סקרנית, הניח מידו את הסיגריה, לקח את המקל אל החלון והתבונן בו שוב בעזרת עדשה קמורה.

"מעניין, אבל מובן מאליו," אמר, וחזר אל פינתו החביבה על הספה. "ישנם בלי ספק סימן אחד או שניים על המקל. על בסיס אלה אפשר להסיק כמה מסקנות."

"האם חמק משהו מעיניי?" שאלתי בנימה של חשיבות עצמית. "ודאי לא נעלם ממני דבר בעל חשיבות?"

"חוששני, ווטסון יקירי, שרוב מסקנותיך בטעות יסודן. כשאמרתי שאתה מעורר אותי, התכוונתי, למען האמת, שאבחון שגיאותיך מנחה אותי לעתים לעבר האמת. אם כי אינך טועה לגמרי במקרה זה. האיש הוא בהחלט רופא כפר, והוא גם צועד לא מעט." "צדקתי אפוא."
"בעניין זה."
"אבל אין יותר מזה."

"לא, לא, ווטסון יקירי, יש עוד - בהחלט יש. הייתי אומר, למשל, שתשורה הניתנת לרופא צפויה יותר להגיע מבית-חולים מאשר ממועדון ציד, ושכאשר ראשי התיבות צ"ק מוצבים אחרי ראשי התיבות בית-חולים, המילים 'צ'רינג קרוס' מתבקשות מאליהן."

"ייתכן שאתה צודק."

"הסיכויים נוטים לכך. ואם ניקח את זאת כהנחת עבודה, הרי יש בידינו בסיס חדש לפתוח בו את "אם נניח אפוא ש'בחצ"ק' אכן מייצג את 'בית-החולים צ'רינג קרוס', אילו מסקנות נוספות נוכל להסיק מכך?"

"האם לא מתבקשות מסקנות נוספות? אתה מכיר את שיטותיי. ישֵׂם אותן!"
"אני יכול לחשוב רק על המסקנה הברורה מאליה שהאיש עבד בעיר לפני שעבר לכפר."

"נדמה לי שנוכל להעז ולומר יותר מכך. נסה לראות זאת כך. מהן הנסיבות השכיחות ביותר לקבלתה של תשורה כזו? באיזו הזדמנות יעשו ידידיו יד אחת ויעניקו לו אות להוקרתם? מן הסתם ברגע שפרש ד"ר מורטימר משירות בית-החולים ויצא לדרך עצמאית. ידוע לנו שניתנה תשורה. אנו סבורים שהוא עבר מבית-חולים עירוני לעבודה בכפר. האם יהיה זה מוגזם להסיק, אם כך, שהתשורה ניתנה לרגל אותו מעבר?"

"הדבר בהחלט נראה אפשרי."

"כעת, שים לב שלא ייתכן כי האיש היה חבר סגל בית-החולים, שכן רק בעל ניסיון ומוניטין בעבודה כרופא בלונדון, יכול להחזיק במשרה כזו, ורופא כזה לא היה עובר אל הכפר. אם כן, מה היה תפקידו שם? אם עבד בבית-החולים אבל לא היה חבר סגל, לכל היותר יכול היה להיות מתמחה - לא הרבה יותר מסטודנט בכיר. והוא עזב לפני חמש שנים - התאריך רשום על המקל. וכך מתפוגג ונעלם רופא המשפחה הרציני והמזדקן שלך, ווטסון יקירי, ובמקומו מופיע ברנש צעיר בן פחות משלושים, חביב על הבריות, לא שאפתן, מפוזר, ובעליו של כלב אהוב, שאוכל לתארו באופן כללי כגדול מטֶריֶיר וקטן ממסטיף."

5. בית-החולים צ'רינג קרוס (Charing Cross) הוקם בשנת 1823, ברחוב ויליירז (Villiers) שבלונדון, כמוסד למטרות צדקה ונקרא בית-החולים של מערב לונדון. זה היה מוסד קטן שרק 12 חולים יכלו להתאשפז בו באותו זמן. את השם צ'רינג קרוס קיבל ארבע שנים מאוחר יותר, ואילו את מעמדו כבית-חולים לימודי קיבל ב-1934, כשברחוב אייגר (Agar) נחנך בניין חדש שיכול להכיל 22 תלמידים. המוסד פועל עד היום במתכונת משולבת של בית-חולים ובית-ספר לרפואה.

צחקתי באי-אמון בעוד שרלוק הולמס נשען לאחור על ספתו ונושף לתקרה טבעות עשן קטנות ורוטטות.

"אין לי כל דרך לבדוק אותך לגבי החלק האחרון," אמרתי, "אבל לפחות אין בעיה למצוא פרטים אחדים על גילו של האיש וחייו המקצועיים." ממדף ספרי הרפואה הקטן שלי שלפתי את "המדריך הרפואי" ומצאתי את השֵם. היו שם כמה מורטימרים, אבל רק אחד שיכול היה להיות האורח שלנו. קראתי את הרשומה שלו בקול רם.

מורטימר, ג'יימס, חלכ"מ, 1882, גרימפּן, דרטמוּר, דֶבון. מתמחה כירורגי, מ-1882 עד 1884, בית-החולים צ'רינג קרוס. זוכה פרס ג'קסון לפתולוגיה השוואתית, על מאמר שכותרתו "האם המחלה היא רֶבֶרְסְיָה?" חבר בהתכתבות באגודה הפתולוגית השוודית. מחברם של "סטיות אטביסטיות אחדות" (לנסט, 1882), "האם אנו מתקדמים?" (ג'ורנל אוף סייקולוג'י, מארס 1883). קצין רפואה ציבורי בקהילות גרימפּן, ת'וֹרְסְלי והיי בֵּרוֹו'.

6. המדריך הרפואי נוצר תחת "פקודת הרפואה" מ-1858, שבאמצעותה ביקש הפרלמנט הבריטי להסדיר הן את העיסוק במקצוע והן את לימודיו ברחבי הממלכה, ואגב כך לשים קץ לשרלטנות. המדריך הכיל את שמותיהם של בעלי תארים ברפואה או בכירורגיה מאוניברסיטאות בריטיות; מוסמכים, חברים או עמיתים בלשכות המלכותיות של הרופאים או הכירורגים של לונדון, דבלין או אדינבורו; מוסמכים או עמיתים בלשכת הרופאים והכירורגים של גלזגו; ומוסמכים של אגודות הרוקחים של לונדון ודבלין.

7. דרטמור, הידועה ביפי שטחיה הפתוחים וגבעותיה הסלעיות, נמצאת במחוז דבון, בדרום-מערב אנגליה, בשטח המשתרע בין תעלת בריסטול לתעלה האנגלית (תעלת למאנש).

8. פרס ג'קסון הוא פרס שנתי שנוסד בשנת 1800 בידי סמיואל ג'קסון, עמית החברה המלכותית, חבר לשכת הכירורגים המלכותית. הפרס בסך 10 ליש"ט הוענק בידי לשכת הכירורגים המלכותית לעמית או חבר הלשכה (או עמית בתחום הכירורגיה הדנטלית) שתרם תרומה משמעותית לקידום המקצוע הכירורגי וכתב חיבור מדעי בנושא מעשי בתחום.

9. אטביזם או רבֶרסיה מתייחסים להופעתו המחודשת של מאפיין קדמוני - בפרט אחרי דורות אחדים של היעדרות - אצל בני-אדם. בשעתו היה זה גם מונח קרימינולוגי שטופח בידי הקרימינולוג והרופא האיטלקי צֶ'זארֶה לוֹמְבְּרוֹזוֹ (Lombroso - 1909-1835), אשר סבר כי העוסקים בפעילות פלילית אינם עושים זאת מבחירה אלא כתוצאה מ"אטביזם", קרי משום שמעולם לא התפתחו מעבר לטבעם הלא-מתורבת של אבות-אבותינו הפרימיטיביים. לומברוזו מילא תפקיד מכריע בהכנסת המדע לחקירת ההתנהגות העבריינית, אף שרבות מסברותיו הופרכו מאז - למשל בנוגע לסטיות גופניות ונפשיות מסוימות אצל אותם "עבריינים מלידה", כמו גודל הגולגולת וא-סימטריוֹת במבנה הפנים ובחלקים אחרים בגוף.

בשנות השמונים של המאה ה-19 התקשר המושג לארנסט הֶקֶל (Haeckel - 1919-1834), אשר עשה להפצת הדרוויניזם בגרמניה. תפישתו של הֶקֶל לפיה "האוֹנטוֹגֶנֶזָה משחזרת את הפילוֹגנזה" - הרעיון שהופרך בינתיים, ולפיו עובר חוזר במהלך התפתחותו אל שלבים אבולוציוניים מוקדמים ובסופו של דבר מפתח דמיון לאורגניזמים האחרונים והמורכבים יותר שמהם התפתח - צמח מתוך הבנה חלקית ביותר של עקרונות הגנטיקה, מדע שעמד אז בתחילת דרכו. בתקופה שבין התקבלותה הנרחבת של תורת האבולוציה הדרוויניאנית לבין הבנתם של עקרונות הגנטיקה, שימש רעיון האטביזם לא אחת כדי להסביר מדוע אנשים מסוימים מפגינים באופן בלתי מוסבר תכונות שהופיעו במשפחתם כמה דורות לפני כן. מאמרו של מורטימר עסק אולי בכמה "סטיות" מסוג זה.

10. תפקידיו של קצין הרפואה הציבורי (Medical Officer) כללו: דיווח על מקרי מוות וגורמיהם, זיהוי מטרדים ציבוריים וטיפול בהם, וכן ייעודם להריסה של מגורים מסוכנים, וחקירת מגפות והתפרצויות של מחלות, ונקיטת אמצעים להגבלת ההדבקה, כמו בידוד ושיפור ההיגיינה הציבורית. רוב קציני הרפואה הציבוריים הוסמכו והורשו לעסוק ברפואה ולבצע ניתוחים, ולרוב התפרנסו מביקורי בית, לידות ורישום יילודים.

"אין התייחסות למועדון הציד המקומי, ווטסון," אמר הולמס בחיוך קנטרני, "אבל הוא רופא כפר, כפי שציינת ברוב פיקחותך. נדמה לי שמסקנותיי היו מוצדקות למדי. אשר לתארים, אמרתי, אם זיכרוני אינו מטעני, חביב על הבריות, לא שאפתן ומפוזר. מניסיוני, רק אדם חביב על הבריות זוכה לביטויי הוקרה בעולם הזה, רק מי שאינו שאפתן יזנח קריירה בלונדון לטובת הכפר, ורק איש מפוזר משאיר את מקל ההליכה שלו אך לא כרטיס ביקור אחרי שעת המתנה בחדרך."

"והכלב?"

"נוהג לשאת את המקל אחרי אדוניו. כיוון שהמקל כבד, הכלב אוחז בו בחוזקה במרכזו, וסימני שיניו נראים שם בבירור. לסתו של הכלב, כפי שאפשר לראות על פי המרחק בין הסימנים, רחבה מדי לדעתי מכדי שתתאים לטרייר ולא רחבה מספיק עבור מסטיף. ייתכן שהיה זה - חי אלוהים, כן, זה באמת ספּנייל מתולתל."

הוא קם ממקומו ותוך כדי דיבור צעד הלוך ושוב. כעת נעצר בגומחת החלון. בקולו נשמעה נימה בטוחה עד כדי כך שהרמתי את מבטי בהפתעה.

"ידידי היקר, כיצד זה תוכל להיות בטוח כל-כך בדבר כזה?"

"מן הסיבה הפשוטה ביותר שאני רואה את הכלב בכבודו ובעצמו על סף דלתנו ממש, והנה גם הצלצול של אדוניו. אל תזוז, ווטסון, אנא ממך. הוא אחיך למקצוע, ונוכחותך עשויה לעזור לי. זה הרגע הגורלי, ווטסון, שבו נשמעים במדרגות צעדים העומדים להיכנס אל חייך, ואינך יודע אם לַטוב הוא או לָרע. מה מבקש ד"ר ג'יימס מורטימר, איש המדע, משרלוק הולמס, המומחה לפשע? יבוא!"

דמותו של אורחנו הפתיעה אותי, כיוון שציפיתי לרופא כפר טיפוסי. הוא היה איש גבוה מאוד ורזה, שאפו הארוך כמקור בלט בין שתי עיניים נוקבות ואפורות, קרובות זו לזו ונוצצות בעוז מאחורי משקפיים נתונים במסגרת זהב. לבושו היה מקצועי אבל מרושל למדי, שכן מעילו היה מוכתם ומכנסיו בלויים. גבו הארוך כבר נכפף למרות גילו הצעיר, והוא הלך כשראשו זקור לו לפניו וכל הופעתו אומרת טוב-לב חקרני. מיד עם כניסתו נפל מבטו על המקל שבידו של הולמס, והוא מיהר לעברו בקריאת אושר.

"כמה אני שמח," אמר. "לא הייתי בטוח אם השארתי אותו כאן או במשרד הספנות. לא הייתי מוותר על המקל הזה בעד שום הון שבעולם."

"תשורה, אני רואה," אמר הולמס.
"כן, אדוני."
"מבית-החולים צ'רינג קרוס?"
"מידיד או שניים שם, לרגל נישואיי."
"אוי ואבוי, זה לא טוב!" אמר הולמס, ונד בראשו.
ד"ר מורטימר מצמץ מבעד למשקפיו בתדהמה קלה.
"ומה לא טוב בכך?"
"רק ששיבשת את מסקנותינו. נישואיך, אמרת?"
"כן, אדוני. נישאתי, ולכן עזבתי את בית-החולים, ואיתו גם כל תקווה לפרקטיקת ייעוץ. הדבר היה הכרחי כדי שאוכל להקים בית משלי."
"נו, נו, בכל זאת לא טעינו עד כדי כך," אמר הולמס. "וכעת, ד"ר ג'יימס מורטימר - "
"מר, אדוני, מר - בסך הכול חבר לשכת הכירורגים."
"ואיש העומד על קוצו של יוד, כך מסתבר."
"חובב מדע, מר הולמס, אספן צדפים לחופיו של אוקיינוס הלא-נודע העצום. אני משער שמר שרלוק הולמס הוא זה שעמו אני משוחח ולא - "
"לא, זה ידידי ד"ר ווטסון."

"נעים מאוד, אדוני. שמעתי את שמך מוזכר בהקשר לידידך. אתה מעניין אותי מאוד, מר הולמס. בהחלט לא ציפיתי לגולגולת דוֹליכוֹצֶפאלית כל-כך ולהתפתחות סוּפּרה-אורבּיטלית בולטת כל-כך. האם יש לך התנגדות שאעביר את אצבעי לאורך החריץ הקודקודי שלך? כל מוזיאון אנתרופולוגי היה מתפאר בתבנית גבס של גולגולתך, אדוני, עד שהמקורית תהא זמינה. סלח לי על הפגיעה בטעם הטוב, אבל אני מודה ומתוודה שאני חושק בגולגולת שלך."

11. מוזרה התעקשותו של ד"ר מורטימר על התואר "מר", לאור העובדה שבהמשך אינו מעלה כל התנגדות נוספת לכינויו "דוקטור".

12. מורטימר, ש"הנאה צרופה" לדידו היא ביקור במוזיאון של לשכת המנתחים, עושה כאן פרפרזה על דבריו של סר אייזק ניוטון: "...בעיניי נראיתי רק כילד המשחק על שפת הים ומשעשע עצמו במציאה פה ושם של אבן חלקה יותר או צדף יפה יותר מהרגיל, כשלפניי משתרע אוקיינוס האמת, רחב ובלתי נגלה" (מצוטט בתוך: Sir David Brewster, Memoirs of the Life, Writings, and Discoveries of Sir Isaac Newton [Edinburgh: Edmonston & Douglas, 2nd edition, 1860], Vol. II, p. 331).

13. בעל פנים ארוכים וצרים יחסית, ש"המדד הצֶפאלי" שלהם נמוך מ-75. המדד הצפאלי מתקבל באמצעות מדידת הגולגולת בנקודה הרחבה ביותר שלה וחלוקת המספר במידת הגולגולת בנקודה הארוכה ביותר, והכפלת התוצאה ב-100. מורטימר מוצג כאן כשוחר פְרֶנולוגיה - ענף הבוחן את הקשר בין האופי לצורת הגולגולת.

14. הכוונה למצח בולט במיוחד. "סופְּרה-אורביטלי" פירושו מעל ארובות העיניים.

15. מורטימר מתייחס כאן כנראה לחיבור בין עצמות הגולגולת בקודקוד, הידוע בשם תפר סגיטלי. התפר הסגיטלי נעלם בדרך כלל במבוגרים בסביבות גיל שלושים עד ארבעים.

שרלוק הולמס סימן לאורחנו המוזר להתיישב. "אני רואה שתחום עיסוקך מלהיב אותך, אדוני, כפי ששלי מלהיב אותי," אמר. "אצבעך מלמדת אותי שאתה נוהג לגלגל סיגריות בעצמך. אל תהסס להצית לך אחת."

האיש שלף נייר וטבק וכרך את האחד בשני במיומנות מפתיעה. היו לו אצבעות ארוכות ורועדות, זריזות וחסרות מנוחה כמחושיו של חרק.

הולמס שתק, אבל עיניו המתרוצצות גילו לי שבן-לווייתנו המשונה עורר בו עניין.

"אני משער, אדוני," אמר לבסוף, "שלא רק כדי לבחון את גולגולתי כיבדת אותי בביקורך אמש ושוב היום?"

"לא, אדוני, לא, אף ששמחתי שניתנה לי ההזדמנות גם לזה. פניתי אליך, מר הולמס, מתוך הכרה שאני עצמי אדם לא-מעשי ומשום שמצאתי עצמי מתמודד פתאום עם בעיה רצינית ביותר ויוצאת דופן. בהכירי בכך שהנך המומחה השני במעלה באירופה - "

"באמת, אדוני! היוּתר לי לשאול למי יש הכבוד לתפוס את המקום הראשון?" שאל הולמס בחריפות כלשהי.
"עבור אדם הנוטה למדעים, עבודתו של מיסייה בֶּרטיוֹן בוודאי קוסמת עד מאוד."
"שמא מוטב אפוא שתתייעץ עמו?"
"דיברתי, אדוני, על הנוטים למדעים. אבל כאדם מעשי המצוי בעסקי העולם הזה, ידוע שאין שני לך. אני מקווה, אדוני, שלא נכשלתי - "
"רק מעט," אמר הולמס. "סבורני, ד"ר מורטימר, שטוב תעשה אם בלא שהות נוספת תואיל לספר לי בפשטות מה טבעה המדויק של הבעיה שבגינה נדרשת לך עזרתי."

16. אלפונס בֶּרטיוֹן (Bertillon - 1914-1853) היה ראש מחלקת הזיהוי הפלילי במשטרת פאריס משנת 1880. ה"בֶּרטיונאז'", או שיטת בֶּרטיוֹן, אשר ביקשה לסווג עבריינים באמצעות מדידת גופם, קדמה לשיטת הזיהוי באמצעות טביעות אצבע. בֶּרטיוֹן שאב את השראתו מאביו האנתרופולוג, וטען שאף אם יוכל עבריין לשנות את מראהו באמצעות חבישת פיאה, או להסוות את זהותו באמצעות שימוש בשם בדוי, הרי ממדיו הגופניים כמעט אינם ניתנים לשינוי.

על פי שיטת בֶּרטיוֹן צילמו השוטרים שתי תמונות של כל חשוד, האחת כשפניו לפנים והשנייה בצדודית (לבֶּרטיוֹן מיוחסת לא פעם הגדלת תפוצתם של תצלומי העבריינים עם מעצרם), ואז ציינו בזהירות על כרטיס רישום את מידותיהם המדויקות של ראש החשוד, כמה מאיבריו, גפיו, מאפיינים גופניים בולטים, ובייחוד את צורת האוזן. בסך הכול ניטלו אחת-עשרה מדידות שונות. שיטת בֶּרטיוֹן אומצה רשמית בצרפת ב-1888, והתפשטה במהירות למשטרות בכל העולם. אבל ליקוייה הומחשו ב-1903, כששני חשודים בשם ויל וסט וויליאם וסט, שלכאורה לא היו קרובי משפחה, התאפיינו במידות זהות כמעט לחלוטין, ולכן סווגו כאדם אחד. עם זאת, היו להם טביעות אצבע שונות (העניין שנוי במחלוקת, אבל נראה ששני הווסטים היו למעשה תאומים זהים). באי-רצון החל בֶּרטיוֹן ליטול טביעות אצבע כתוסף לשיטתו, ובסופו של דבר החליפו אלה את הברטיונאז' כליל.

© כל הזכויות שמורות לאריה ניר הוצאה לאור

כלבם של בני בסקרוויל ועוד סיפורים - ארתור קונן דויל
The Hound of the Baskervilles - Arthur Conan Doyl
edited by Leslie S. Klinger


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *