Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2008  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | שנת 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים באוקטובר 2008       חזור

הילדה השקטה
מאת: פטר הוג
The Quiet Girl - Den stille pige - Peter Hoeg

ההוצאה:

עברית בשיתוף כתר

עלילת הילדה השקטה מתרחשת בקופנהגן של כאן ועכשיו. לקספר קרונה, אמן קרקס דני בעל שם בינלאומי, יש שמיעה אבסולוטית, מיסטית אפילו. הוא מכור למוזיקה של באך, ולא פחות מכך להימורים. והוא מבוקש בלא פחות משתים-עשרה מדינות.

רגע לפני שקרונה נעצר, הוא מקבל ממסדר נזירות חשאי ורב עוצמה הצעה שאי אפשר לסרב לה: חסינות, בתמורה לטיפול בקבוצת ילדים עם כישורים מוזיקליים על-טבעיים.

האחות גלוריה, נזירה שחורה עם חגורה שחורה באייקידו, לוקחת אותו תחת חסותה. כשהילדה קלרה-מריה נחטפת, גלוריה מזעיקה את קרונה למצוא אותה. יחד איתם נסחפים הקוראים אל תוך עלילת מתח אפלה ומרתקת, רצופה במוטיבים פילוסופיים, מוזיקליים ודתיים.

הילדה השקטה
שתפו אותי

פטר הוג הוא הסופר הדני הידוע בעולם אחרי הנס כריסטיאן אנדרסן. כל ספר חדש שלו הפך לארוע ספרותי, ועורר פולמוס בין המבקרים. הוג מוכר בזכות רב המכר חוש השלג של העלמה סמילה, שתורגם לשלושים שפות ועובד לסרט שובר קופות - אך גם ובעיקר בזכות כתיבתו המורכבת ופורצת הדרך, שהיא עלילתית, מותחת ועם זאת בעלת רבדים רבים.

לפני שפטר הוג פנה לכתיבה הוא היה מלח, רקדן בלט, מטפס הרים ושחקן שנהג לנדוד ברחבי דנמרק ולהציג בהצגות יחיד. בזמן שהוא כותב הוא מתנתק משפחתו ומתבודד באיזור כפרי מרוחק של דנמרק, שאותו הוא מסרב להסגיר. למרות ההצלחה, אומר הוג, "אני איכשהו מודאג שלא אצליח להגיע לקוראים; שהם לא יאהבו לגמרי את הספר; אולי לפני מותי אצליח להשיג מעט יותר חופש, אבל אני לא אצליח להיות חופשי ביחס לתגובת העולם." לצד חוש השלג של העלמה סמילה, תורגמו לעברית גם ספריו העלמה והקוף והגבוליים (בהוצאת שוקן).

הילדה השקטה מאת פטר הוג בהוצאת עברית, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, עיצוב העטיפה: ענת וקנין אפלבאום, 456 עמודים. הספר יגיע לרשתות ולחנויות הספרים בשבוע השני של נובמבר.

הילדה השקטה | פרק ראשון
ריבוניתו-של-עולם חננה כל אדם ואדם בסולם מוזיקלי משלו, וקספר ידע לשמוע אותו. בעיקר באותם רגעים קצרצרים ונמהרים שבהם אנשים עמדו לידו לתומם ועדיין לא ידעו שהוא מקשיב. הוא המתין אפוא ליד החלון, כפי שעשה עתה.

היה קר. כפי שקר רק בדנמרק, ורק בחודש אפריל. אז, בהתלהמות נלהבת לקראת האור האביבי, מכבים אנשים את ההסקה המרכזית, מביאים את מעילי הפרווה אל הפרוון, מחליטים שאין עוד צורך בלבנים ארוכים ויוצאים החוצה. ורק במאוחר הם מגלים שהטמפרטורה עומדת בנקודת הקיפאון, הלחות היחסית מגיעה ל-90 אחוזים, והרוח הבאה מן הצפון חודרת היישר מבעד לבגדים ולעור, מתחפרת עמוק בעצמות, נכרכת סביב הלב וממלאת אותו בעצב סיבירי.

הגשם היה קר יותר מן השלג, גשם כבד ודק שצנח כווילון משי אפור. מאחורי אותו וילון הופיעה מכונית וולבו שחורה וארוכה שחלונותיה כהים. גבר, אישה וילדה יצאו מן המכונית, ובתחילה נראתה זו תמונה מבטיחה.

האיש היה גבוה, רחב כתפיים, אדם שרגיל להשיג את מבוקשו - וגם מסוגל לפעול בכוח ובנחרצות במקרה שלא. האישה היתה בלונדינית כקרחון ונראתה כמו מיליון דולר - היא נראתה גם פיקחית דיה להרוויח סכום כזה בעצמה. לילדה היתה ארשת של כבוד עצמי והיא לבשה בגדים יקרים. התמונה כולה הזכירה דיוקן מצויר של משפחה קדושה עשירה.

הם הגיעו למרכז החצר וקספר חש אז לראשונה בסולם המוזיקלי שלהם - רה מינור, במירעו. כמו בטוקטה ופוגה ברה מינור. עמודי תווך מוזיקליים הרי גורל.

ואז זיהה את הילדה. ובאותו רגע ממש השתרר השקט.

הוא היה קצר מאוד, אולי שנייה בלבד, אולי אפילו פחות. אך כל עוד נמשך, מחק כליל את המציאות. הוא נטל עמו את החצר, את זירת החזרות, את משרדו של דאפי, את החלון. את מזג האוויר הגרוע, את חודש אפריל. את דנמרק. את ההווה.

ואז חדל. נעלם כלא היה.

הוא לפת את משקוף הדלת. מוכרח להיות לזה הסבר טבעי. אולי התקף פתאומי של משהו. אובדן הכרה. קריש דם חולף. איש אינו יכול לשרוד ללא פגע שני לילות רצופים ליד שולחן הקלפים, מאחת-עשרה בלילה עד עשר בבוקר. ואולי היתה זו רעידה נוספת. הרעידות החזקות הראשונות הורגשו אפילו כאן.

הוא הביט בזהירות לאחור. דאפי המשיך לשבת אל השולחן כאילו דבר לא קרה. בחוץ, בחצר, שלוש הדמויות התקדמו במאמץ אל מול הרוח. זו לא היתה רעידה, אלא משהו אחר.

כישרון אמיתי ניכר ביכולת לדעת מתי לוותר. מאחוריו היו עשרים וחמש שנות ניסיון בבחירה נכונה של פרידות. אם יאמר רק מילה אחת, דאפי יזרוק אותו מהבית.

הוא פתח את הדלת והושיט את ידו.

"אוואנטי," אמר. "אני קספר קרונה. ברוכים הבאים."

כאשר לחצה האישה את ידו נתקלו עיניו בעיני הילדה. היא החוותה ניד ראש קל, שניכר לעיניו ולעיניה בלבד.

*

הוא לקח אותם לחדר התרגול והם עמדו והביטו סביבם. משקפי השמש שיוו להם מראה אטום, אך נעימת דיבורם היתה מתוחה. הם ציפו למשהו יותר מלוטש. משהו בסגנון הבמה המרכזית בתיאטרון המלכותי, שם עורך הבלט הדני המלכותי את חזרותיו. משהו כמו אולמות קבלת הפנים בארמון אמאלייֶנבורג. ספוני עץ מֶרבָּאוּ ולוחות מוזהבים וצבעים רכים.

"קוראים לה קלרה-מריה," אמרה האישה. "ויש לה בעיה מסוימת של עצבים. היא נעשית לפעמים נורא מתוחה. בבית החולים ביספֶּבּיֶרג המליצו לנו עליך. באגף הפסיכיאטרי לילדים."

שקרים מחוללים צרימה עדינה במנגנון הפנימי, גם אצל שקרן מנוסה. וכך קרה גם אצל האישה הזאת. עיניה של הילדה ננעצו ברצפה.

"התשלום הוא עשרת אלפים כתר לסמסטר," אמר.

מטרתו היתה להניע את המהלך קדימה. אם יביעו מחאה, ייווצר דיאלוג. ואז תהיה לו הזדמנות להקשיב קשב עמוק יותר למנגנונים הפנימיים שלהם.

הם לא מחו. האיש שלף את ארנקו. הוא נפתח כאקורדיון. קספר ראה ארנקים כאלה אצל סוחרי סוסים כשעדיין נהג להופיע בירידים. הארנק הזה יכול היה להכיל סוס קטן שלם, פָאלָאבֶּלָה מיניאטורי. ומתוכו הגיחו עתה עשרה שטרות מרשרשים וחדשים של אלף כתר.

"אני חייב לבקש תשלום עבור שני סמסטרים מראש," אמר. "רואה החשבון שלי עומד על כך."
עשרה שטרות נוספים הגיחו לאוויר העולם.
הוא שלף מכיסו את העט הנובע ואחד מכרטיסיו המודפסים הישנים.

"בדיוק היום מישהו ביטל," אמר, "ולכן אני יכול להכניס אותה לרשימה. אתחיל בבדיקה של טונוס השרירים ומודעות למקצב הגוף. זה לא צריך לקחת יותר מעשרים דקות."

"לא היום," אמרה האישה, "אבל בקרוב."
הוא רשם את מספר הטלפון שלו על הכרטיס.
"אני חייבת להישאר איתה בחדר," אמרה.
הוא נד בראשו.
"צר לי. לא כשעובדים עם ילדים ברמה עמוקה כל כך."
משהו קרה בחדר - הטמפרטורה צללה בחטף, כל תדרי התנודות צנחו, הכול נקרש.

הוא עצם את עיניו. כששב ופקח אותן, רבע דקה לאחר מכן, השטרות עדיין היו מונחים במקומם. הוא הזדרז להכניסם לכיסו לפני שיאחר את המועד.

שלושת האורחים הסתובבו ויצאו מן המשרד. דאפי פתח למענם את הדלת החיצונית. הם חצו את החצר בלי להעיף מבט לאחור. התיישבו בוולבו. המכונית הפליגה לדרכה ונבלעה בגשם.

הוא הצמיד את מצחו אל שמשת החלון הקרה. הוא רצה להחזיר את העט הנובע לכיסו, אל חמימות הכסף. הכסף נעלם.

משולחן הכתיבה נשמע קול. קול של טריפת קלפים. בדומה לקול שנשמע כשטורפים חפיסה חדשה לחלוטין לקראת מבחן פיאז'ה. על השולחן לפני דאפי נחה ערימה קטנה של שטרות חדשים שצבעם כצבע המהגוני.

"בכיס הימני החיצוני שלך," אמר השומר, "יש מאתיים כתר. לגילוח. ולארוחה חמה. יש לך שם גם הודעה."

ההודעה היתה קלף משחק, שתיים עלה. על גבו נרשמו בעט הנובע שלו המילים הבאות: "בית החולים המלכותי. מדרגות 52.03. לבקש את ויוויאן. דאפי."

*

באותו לילה ישן באורוות.
כעשרים בעלי חיים נותרו בהן, סוסים וגמל אחד, רובם זקנים או חסרי ערך. כל האחרים עשו עדיין את עונת החורף בקרקסים של צרפת ודרום גרמניה.

הכינור שלו היה איתו. הוא פרש את הסדין והשמיכה בתאה של רוזליל, סוסה ממוצא חצי בֶּרבֶּרי וחצי ערבי. היא נותרה כאן כי לא צייתה לאיש, פרט לרוכבה. וגם לו לא.

הוא ניגן את הפרטיטה בלה מינור. נורה יחידה שפכה מן התקרה אור זהוב ורך על היצורים המאזינים. פעם קרא אצל מרטין בובר שהאנשים הרוחניים ביותר הם בדרך כלל אנשים שקרובים במיוחד לבעלי חיים. גם אצל אקהרט. בדרשתו "מלכות האל קרובה". יש לדרוש את האל בקרב בעלי החיים. הוא הרהר בילדה.

כשהיה כבן תשע-עשרה ושמו החל ללכת לפניו, גילה שהוא יכול להרוויח כסף מיכולתו להגיע אל המהות האקוסטית של אנשים, ובעיקר של ילדים. הוא התחיל לנצל אותה מיד. כעבור שנתיים כבר היו לו עשרה תלמידים פרטיים ביום, כפי שהיו בשעתו לבאך בלייפציג.

אלפי ילדים עברו תחת ידיו. ילדים ספונטניים, ילדים מפונקים, ילדים נפלאים, ילדים נוראים. ואז הגיע תורה של הילדה הזאת.

הוא הניח את הכינור בנרתיקו וחבק אותו בזרועותיו כאם המיניקה את עוללה. הכינור היה גוּאָרנֶרי מתוצרת קרֶמוֹנֶה, שריד אחרון מהשנים הטובות.

הוא קרא את תפילת הלילה. קרבתן של החיות הפיגה את רוב חרדותיו. הוא הקשיב לעייפות - היא התכנסה אליו מכל עבר בבת אחת. וממש ברגע שעמד לקבוע את סולמה, התגבשה והיתה לשינה.

פרק שני
למחרת בבוקר התעורר בשעה מוקדמת להחריד. בעלי החיים זעו בחוסר מנוחה. נורת החשמל עדיין דלקה מעל, אך השחר כבר הלבין אותה כליל. מחוץ לתא עמדו חשמן ונער השרת שלו. במעילים שחורים ארוכים.

"אני מורְק," אמר המבוגר מבין השניים. "ממשרד המשפטים. אפשר להציע לך טרמפ?"

*

נדמה היה לו שהם מסיעים אותו בחזרה למוסקבה. בראשית שנות השמונים עשה שלושה חורפים עם קרקס המדינה המוסקבאי. הוא התגורר אז בבית הקרקס בקרן הרחובות טבֶרסקאיה וגנֶז'דניקובסקי. ההדר הקדם-מהפכני של הבניין ההוא ניכר גם כאן, בבית האחוזה שבו שכנו רשויות המס של קופנהגן ברחוב קאמפּמן. זו היתה הפעם השלישית בתוך שישה חודשים שהגיע הנה. אך לראשונה נשלחה עתה מכונית להביאו.

הבניין היה חשוך ונעול, אך לחשמן היה מפתח. אותו מפתח פתח גם את הקומות החסומות שבראש לוח הבקרה של המעלית. קירקגור כתב פעם שלכל אדם יש בית רב-קומות, אבל איש אינו עולה מן המרתף אל קומת המגורים העיקרית. קירקגור היה צריך להיות כאן הבוקר - הם עלו עד לקומה הגבוהה ביותר.

המבואה בכניסה היתה מעוטרת שיש ופמוטי קיר יצוקים מארד. וזו היתה רק ההקדמה. המעלית נפתחה אל מישורת מדרגות מוצפת קרני שמש שנהרו מתוך חלונות גג רחבים - היא היתה גדולה מספיק לעריכת אליפות ביליארד. בין המעלית לגרם המדרגות ישב איש צעיר בתא זכוכית. בחולצה לבנה ובעניבה, כמין איש-חול* קטן ונאה. אך הטון שלו הזכיר חיילים צועדים בסך בצעדי אווז. מנעול חשמלי זמזם והדלת נפתחה.

לפניהם השתרע מסדרון לבן ורחב. היו בו רצפת פרקט, תאורה נאה ושורה של דלתות כפולות וגבוהות שהובילו למשרדים רחבי ידיים ונקיים מעישון, שבהם שקדו אנשים על מלאכתם כעובדי קבלן. תענוג לראות איך משלמי המסים זוכים לקבל תמורה לכספם - המקום שקק פעילות כמו בשעה שאוהלי הקרקס מוקמים על הרחבה. מה שהטריד את קספר היה השעה. הוא הבחין בשעון כשעברו על פני תחנת נֶרוֹבְּרוֹ. המחוגים הורו אז רבע לשש בבוקר.

אחת הדלתות האחרונות היתה סגורה. מורק פתח אותה והניח לקספר להיכנס לפניו. בלשכה קדמית, שהאקוסטיקה שלה הזכירה מסדרון כנסייה, ישבו שני נזירים רחבי כתפיים לבושי חליפות. לצעיר מביניהם היה זקן עבות ושערו נקשר בזנב-סוס. הם בירכו את מורק בניד-ראש וקמו ממקומם.

מאחוריהם היתה דלת פתוחה. כולם נכנסו פנימה. הטמפרטורה במסדרון היתה נעימה, אך כאן בפנים היה קר. החלון הפתוח פנה אל אגם יורגנס הקדוש, והרוח שנשבה לעברם בעוז באה מקצווי מונגוליה. האישה שישבה מאחורי השולחן נראתה כקוזאקית: שרירית, יפה, חסרת הבעה.

"למה הוא כאן?" שאלה.

הכול התיישבו בחצי גורן מול שולחנה.

לפני האישה היו מונחים שלושה תיקים. על דש בגדה היתה סיכה קטנה - מאותן סיכות שנופלות בחלקם של אותם בני חיל ספורים שזכו בתואר אבירות מטעם הוד מלכותה. על הקיר מאחוריה היה מדף ועליו תצוגה של גביעי כסף שדמויות סוסים חרותות עליהם. קספר הרכיב את משקפיו. הגביעים הושגו בתחרויות קרב-חמש בשנים האחרונות. לפחות אחד מהם היה של אליפות סקנדינביה.

היא ציפתה לניצחון מהיר. כל אותו שיער בלונדי נפלא נצרר על ראשה כתסרוקת סמוראי הדוקה. עתה התגנב בלבול מסוים למנגנון הצלילים שלה.

מורק הנהן לעבר הנזירים.

"הוא הגיש בקשה לחידוש האזרחות הדנית שלו. שירות ההגירה במשרד המשטרה בודק כרגע את התיק שלו מטעם מחלקת ההתאזרחות."

כשקספר זומן לכאן בפעם הראשונה, כחודש לאחר הגיעו לקופנהגן, מונה לו פקיד בית משפט רגיל. בפעם הבאה היתה זו כבר ראש המחלקה, אַסטָה בּוֹרֶלוֹ. בפגישתם הראשונה ישבו הוא והיא לבדם בחדר ישיבות קטן, קומות אחדות מתחת. הוא ידע אז שזה אינו מקומה. הפעם היא היתה בבית. לצדה, מאחורי מעבד תמלילים, ישב צעיר בלונדיני מתולתל ולבוש חליפה, דרוך לרשום דוח מפורט. המשרד היה מואר מאוד וגדול דיו לארח מופע של פעלולי אופניים. האופניים שלה נשענו אל הקיר, אופני מירוץ אפורים ממורקים עשויים סגסוגת קלת משקל. בהמשך, לאורך הקיר, ניצבו שולחנות קטנים וספות נמוכות לשיחות חופשיות בלתי רשמיות. והיו שם גם כיסאות שהוצבו בזוויות ישרות ושני רשמקולי אולפן לתצהירים הניתנים במעמד עדים.

"קיבלנו את הנתונים מאמריקה," אמרה. "מנציבות מס הכנסה. בהתייחס לאמנת המיסוי הכפול ממאי 48'. הנתונים קיימים מאז שנת 71', שזו השנה הראשונה שבה נערכה לו שומה על הכנסה עצמאית. מתועדים בהם תשלומים בסך עשרים מיליון כתר לפחות. ומתוך זה מדווח בהצהרות המס שלו על פחות משבע מאות אלף."

"והנכסים הנוכחיים שלו?"

הנזיר המבוגר יותר הוא ששאל זאת.

"כלום. מאז שנת 91' אנחנו רשאים על פי חוק להקפיא גם את הנכסים הנותרים בחו"ל. כשיצרנו קשר עם ספרד, הם דחו בהתחלה את הבקשה. הם אומרים שאמני וראייטי ורקדני פלמנקו נהנים מסוג של חסינות דיפלומטית בלתי חוקית. אבל כשחזרנו אליהם עם פסיקה של בית הדין הבינלאומי, התברר שהוא הספיק בינתיים לחסל את כל מה שנשאר מנכסי הנדל"ן שלו שם. חשבונות הבנק שנשארו, בסך הכול כמה מיליוני כתר, נמצאים עכשיו בידינו."

"יכול להיות שהוא עדיין מחזיק כספים במקומות אחרים?"

"ייתכן. בשווייץ העלמת מס לא נחשבת לפשע. שם רואים בזה אקט דתי. אבל לכאן הוא לא יצליח להכניס כסף. הבנק הלאומי לא יאפשר לו בשום אופן להעביר כספים. הוא לא יוכל בשום דרך לפתוח חשבון בנק. הוא לא יוכל אפילו לפתוח חשבון גז."

היא שילבה את ידיה ונשענה לאחור.

"סעיף שלוש-עשרה לחוק המס מאפשר להטיל קנסות - ככלל מדובר במאתיים אחוזים מסכום העלמת המס - ותקופת מאסר במקרה שההונאה נעשתה בזדון או מתוך רשלנות פושעת. במקרה כזה מדובר בשנה שלמה בכלא פלוס קנס והחזרת כספים בסך של לא פחות מארבעים מיליון כתר. מאז אוקטובר אנחנו דורשים לעצור אותו. הדרישה נדחתה. לדעתנו אי אפשר לדחות יותר את ההחלטה."

בחדר הושלך הס. היא סיימה לדבר.

מורק רכן קדימה. האווירה במשרד השתנתה. היא החלה ללבוש תחושה של לה מינור. במיטבו. עיקש ורציני. הפקיד, בניגוד לאישה, דיבר ישירות אל קספר.

"היינו בלונדון, ויחד עם אנשים מהאינטרפול יצרנו קשר עם משרד עורכי הדין דה גְרֶווֶה שבודק את החוזים שלך. לפני שנה, בתוך עשרים וארבע שעות, ביטלת את כל החוזים שהיית חתום עליהם על סמך מסמך רפואי שלא אושר על ידי הדבליו.וי.וי.אף. עד שיגמרו להכין את התביעה נגדך חסמו בפניך בחשאי את הגישה לכל הבמות הבינלאומיות הגדולות. המשפט ייערך בספרד. במקביל לפרשת המס הספרדית. המומחים שלנו אומרים ששני המקרים ברורים מאוד. תביעת ההחזר הכספי תסתכם במאתיים חמישים מיליון לפחות. ולכך יצטרף גם עונש על נהיגה בשכרות. תלויים ועומדים נגדך עוד שני משפטים קודמים - באחרון הושעה רישיון הנהיגה שלך. אתה צפוי לעונש מאסר של חמש שנים לפחות בלי אפשרות לחנינה. את המאסר תבלה באלהאורין אל גְראנדֶה. אומרים שהוא לא השתנה מאז ימי האינקוויזיציה."

האישה ניסתה להסתיר את תחושת הזעזוע. היא לא הצליחה.

"העלמת מס היא פשוט גניבה," אמרה. "מהמדינה! התיק שלו שייך לנו! הוא חייב להישפט כאן!" מעוצמת הרגש התרחבה יישותה. קספר שמע אותה. היו לה כמה היבטים נחמדים. דנית מאוד. נוצרייה. סוציאל-דמוקרטית. מתעבת בלגן כלכלי. הפרזה. צריכת יתר. יש להניח שהצליחה להשלים תואר שני במדע המדינה בלי להיקלע לחובות. כבר עכשיו החלה לחסוך לקראת הפנסיה. מגיעה לעבודה באופניים. תואר אבירות לפני גיל ארבעים. כל זה היה מרגש מאוד. הוא הזדהה איתה במאת האחוזים - היה לה אופי נקי מכל רבב. מה חבל שהוא עצמו אינו יכול לחיות ברמה מוסרית גבוהה שכזאת.

מורק התעלם ממנה. הוא התמקד בקספר.

"ליַאנסון יש בכיס צו מעצר נגדך," אמר. "אפשר לקחת אותך לשדה התעופה תיכף ומיד. רק קפיצה מהירה הביתה והצצה קצרה למתבן. לקחת מברשת שיניים ודרכון. וקדימה לדרך."

הטונים של כל הנוכחים בחדר מלבדו הלכו והתפוגגו. הצעירים והפקידים לא היו אלא עיטורים. האישה ניגנה את הקדנצות. אך הפרטיטורה כולה היתה כל הזמן בידי מורק.

"ייתכן שיש אפשרות נוספת," הוא אמר. "אומרים שאתה בן אדם שאנשים חוזרים אליו תמיד. פעם היתה לך תלמידה צעירה בשם קלרה-מריה. היינו רוצים לדעת אם היא חזרה אליך במקרה." החדר הסתחרר לנגד עיניו של קספר. כפי שקורה כשאתה מתיישר אחרי סלטה משולשת לפנים. אין לך שום סיכוי לשלוט בכיוון בזמן ההתהפכות לפנים.

"ילדים ומבוגרים חוזרים אלי בהמוניהם," אמר, "אבל איך קוראים לכל אחד מהם..." הוא שב ונשען לאחור, שב ושקע בתחושה של אין מוצא. הלחץ בחדר היה עצום. משהו יתפוצץ כאן בקרוב. הוא קיווה שזה לא יהיה הוא. הוא הבחין שהתפילה מתחילה להתנגן מעצמה. האישה היא שמעדה.

"שבעה-עשר אלף כתר!" התפרצה בבת אחת. "לחליפה אחת! כשיש לך כאלה חובות?"

תפילתו נענתה. הטעות היתה אמנם שולית, אבל אפשר היה להסתפק בה.

אצבעותיו נסגרו סביב שרוולי מקטורנו. במקטורנים שנתפרים בידי חייט קצות השרוולים מכופתרים ממש. בחליפות קנויות הכפתורים עשויים לנוי בלבד.

"שלושים וחמישה אלף," אמר במתינות. "השבעה-עשר אלף היו רק בשביל הבד. זה קאזֶרוֹ. רק התפירה עולה שבעה-עשר אלף."

הבלבול הראשוני שפקד את המנגנון שלה שב והופיע. אך היא עדיין שלטה במצב.

לראשונה הצליח קספר ללכוד את מבטה. הוא החווה בראשו לעבר מורק, לעבר הפקידים, לעבר שני הצעירים.

"אפשר לבקש שהם ייצאו רגע מהחדר?"

"הם נמצאים כאן, בין היתר, כדי להבטיח את הזכויות המשפטיות של הנאשם."

קולה היה שטוח.

"זה קשור אלייך ואלי, אסטה."

היא לא זעה.

"לא היית צריכה להגיד מה שאמרת על הבגדים שלי. רק בנקים, עסקים וחשבונות מסוימים נדרשים לדווח על חובות וריביות. ועכשיו האנשים האלה יודעים."

כל הנוכחים בחדר שתקו.

"כמה צביעות," אמר קספר. "יש בכל הפגישות המשפילות האלה. כשאנחנו לא יכולים לגעת אחד בשני. אני לא יכול לסבול את זה. אני כבר לא חזק כמו שהייתי פעם."

"אתה סתם מבלבל במוח," אמרה.

"את חייבת להשעות את עצמך מהטיפול בתיק שלי, אסטה."

היא הסתכלה על מורק.

"הצבתי עליו מעקב," אמרה. "תקבל דוח. לא הבנתי למה אתה לא עוצר אותו. לא הבנתי למה מונעים מאיתנו מידע. מישהו מגן עליו."

קולה כבר לא היה מאופק.

"רק ככה נודע לנו על הבגדים. אבל אף פעם לא נפגשתי איתו בארבע עיניים. אף פעם." קספר דמיין את ניחוחה. ארומה של חיי הערבות הצפוניות, מעורבת בעשבי מרפא טג'יקיים מן הטבע.

"הגעתי להחלטה," הכריז. "את תתפטרי מהעבודה. נארגן לנו מופע. תורידי חמישה-עשר קילו. ותופיעי בחצאית טול."

הוא הניח את ידו על ידה.

"נתחתן," המשיך. "בתוך הזירה. כמו דיאנה ומארֶק*."

לרגע ישבה כמשותקת. ואז משכה את ידה בחטף. כאילו היה שם עכביש ענק.

היא קמה מכיסאה, הקיפה את השולחן וניגשה אליו. בביטחון גופני של ספורטאית, אך ללא מניע ברור. אולי רצתה להשליך אותו החוצה. אולי רצתה להשתיק אותו. אולי רק רצתה לתת מוצא לכעסה.

מוטב היה לה להישאר בכיסאה. היא איבדה כל סיכוי ברגע שקמה.

ברגע שהגיעה אל כיסאו, צנח הכיסא לאחור והתהפך. כל האחרים ראו בבירור שהיא הפילה אותו. רק הוא והיא ידעו שהיא לא הספיקה אפילו לגעת בו.

הוא התגלגל על הרצפה.

"אסטה!" הפציר בה. "בלי אלימות!"

היא היתה בתנועה - היא ניסתה לחמוק ממנו, אך ללא הצלחה. גופו היה מוטל על הרצפה. למתבוננים בהם נדמה היה שבעטה בו. הוא התגלגל לעבר האופניים, והם נפלו עליו. היא ניסתה לתפוס את האופניים, ומה שהם ראו הוא שהיא מרימה אותו מהרצפה ומטיחה אותו במשקוף הדלת. היא פתחה את הדלת בתנועה מהירה. אולי רצתה להסתלק, אולי רצתה לקרוא לעזרה, אבל עכשיו נדמה היה שהיא משליכה אותו אל הלשכה הקדמית. היא הלכה אחריו. תפסה את זרועו. הוא אמד במדויק את מרחק הדלתות ונחבט תחילה בדלת הראשונה ואחר כך בשנייה.

דלתות נפתחו. שני אנשים יצאו החוצה. עוד אנשים הגיחו ממשרדים אחרים. אפילו איש החול הקטן כבר היה בדרכו הנה.

קספר קם על רגליו. החליק את חליפתו. הוא הוציא מכיסו את צרור המפתחות שלו, שיחרר מפתח אחד מן הצרור והשליכו ארצה, לפני האישה.

"הנה לך," אמר. "המפתח של הדירה שלך."

היא חשה איך עיניהם של כל עמיתיה ננעצות בה. ואז זינקה לקראתו.

היא לא הגיעה אליו. הנזיר הבכיר לפת אחת מזרועותיה. מורק לפת את הזרוע השנייה.

קספר נסוג לאחור, לעבר הדלת המובילה למישורת המדרגות.

"הגוף שלי, אסטה," אמר. "עליו את לא יכולה להמר בשום אופן."

*

אל מישורת המדרגות אפשר היה לעבור דרך מחיצת זכוכית מחוסמת שבה נקבעה דלת אחת, סמוך לתא. איש החול הקטן השאיר את הדלת פתוחה. הוא ניגש עם קספר אל המישורת.

קספר גישש בכיסו אחר פיסת נייר. הוא מצא שטר של מאה כתר. הוא הצמיד אותו אל הזכוכית וכתב על גביו: "המספר שלי לא מופיע בספר הטלפונים. החלפתי את המנעולים. אחזיר את הטבעת. עזבי אותי בשלום. קספר."

"זה בשביל אסטה," אמר. "החלטתי להיפרד ממנה. איך קוראים לכל העסק הזה כאן?"

"מחלקה ח'."

על הדלת לא היה שלט. הוא הושיט את השטר לבחור, שהיה בשלהי שנות העשרים שלו. קספר הרהר בעצב בכאב הצפוי עדיין לאדם כה צעיר. שאי אפשר להכינו לקראתו. אי אפשר לחסוך ממנו דבר. לכל היותר, אפשר לנסות בזהירות להניח לו לחשוד בחוויות המרות שעברת על בשרך.

"שום דבר לא נשאר לנצח," אמר. "אפילו לא אהבתה של ראש מחלקה."

*

רחוב קאמפמן היה לבן-אפרפר מכפור. אך קרני שמש בהירות האירו לו כשיצא אל המדרכה. העולם חייך אליו. הוא היזה מים צלולים אל תוך באר החשד הרעילה והצליח להפוך אותה למעיין מרפא. כפי שהיטיב מקסים גורקי לומר על מאלף החיות והליצן הדגול אנטולי אנטולייביץ' דוּרוֹב*.

הוא רצה לפרוץ בריצה אך חש שהוא נמצא על סף התמוטטות. שום דבר לא בא אל פיו זה עשרים וארבע שעות. בפינת רחוב פארימאג ניצב דוכן עיתונים שבו נמכרו כרטיסי הגרלה. הוא חמק פנימה.

מבעד למניפת המגזינים הפורנוגרפיים הפרושים על המדפים יכול היה עתה לפקוח עין על הנעשה ברחוב. הרחוב היה שומם.

המוכר רכן לעברו. בכיסו עדיין נותר שטר של מאה כתר - מוטב היה אילו קנה בו כריך וקולה, אבל הוא ידע שלא יוכל לאכול, לפחות לא כרגע. הוא קנה אפוא כרטיס הגרלה, מן הסוג הזול ביותר, של הפיס הדני.

הנזירים יצאו אל המדרכה. הם רצו, אך גופיהם היו עדיין נוקשים והם היו עדיין מבולבלים לנוכח התנהלות העניינים. הם סרקו את הרחוב מלמעלה למטה. המבוגר דיבר בטלפון סלולרי, אולי עם אמו. ואז נכנסו למכונית רנו גדולה והסתלקו.

קספר המתין עד שאוטובוס נעצר ליד המעבר התחתי של הולכי הרגל על המסילה. ואז חצה את רחוב פארימאג.

*

האוטובוס היה מלא כמעט, אך הוא מצא מקום מאחור וצנח במושב פינתי.

הוא ידע שאין לו יתרון של ממש. המוזיקה היתה חסרה לו, משהו מוגדר. ולכן החל לפזם משהו. האישה שישבה לצדו הצטמצמה מעט במקומה. ואי אפשר להאשימה. זו היתה הפתיחה המחוספסת של הטוקטה ברה מינור של באך. לא הדוֹרית, אלא יצירת הנעורים שלו. הוא מישש את כרטיס ההגרלה. הגרלת הפיס הדנית היתה עסק מתוחכם. הפרסים היו גדולים. סיכויי הזכייה היו אחד לחמישה. אחוז התשואה - שישים וחמש. זו היתה אחת ההגרלות המוצלחות בעולם. הכרטיס עודד את רוחו. ספֵרה זעירה ומרוכזת של אפשרויות. אתגר קטן ליקום. עם הכרטיס הוא העז להתגרות בריבוניתו-של-עולם. לקרוא לה לגלות את קיומה. לגלות את פניה באמצעות זכיות. בעיצומה של אי-הסבירות הסטטיסטית החדגונית של חודש אפריל.

© כל הזכויות שמורות לעברית הוצאה לאור

הילדה השקטה - פטר הוג
The Quiet Girl - Den stille pige - Peter Hoeg


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *