Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2008  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | שנת 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים ביוני 2008       חזור

מהי פילוסופיה?
מאת: פליקס גואטרי, ז'יל דלז
Qu’est-ce que la philosophie?
Felix Guattari and Gilles Deleuze

ההוצאה:

רסלינג

מהי פילוסופיה? (1991) הוא ספרם המשותף האחרון של ז'יל דלז ופליקס גואטרי, המסכם יותר מעשרים שנה של חשיבה בצוותא של צמד ההוגים המזהיר הזה – הוגים שכתביהם והרצאותיהם יחד ולחוד טלטלו את דפוסי החשיבה במגוון רחב של דיסציפלינות: מפילוסופיה, פסיכואנליזה ומדע המדינה ועד ספרות, קולנוע ואדריכלות.

הספר נפתח בקול מינורי: "ייתכן שאי-אפשר לשאול את השאלה מהי פילוסופיה? אלא בשלב מאוחר, לעת זקנה, כשבאה השעה לדבר באופן קונקרטי. למעשה, הביבליוגרפיה צנומה מאוד. הרי זו שאלה הנשאלת ברגעים של אי-שקט, בשעת חצות, כשאין עוד מה לבקש".

אולם אין ללכת שולל אחר הנימה החלושה, ואף לא אחר היומרה הצנועה לכאורה: זוג ה"זקנים" הזה יוצא כאן בערוב ימיו, מלווה בפילוסופיה הקשישה, למסע נועז ונמרץ במרחבי הדעת, על סף הכאוס ואל מול עצלות המחשבה, כדי לחלץ את המושג, הקונספט, מידי חוטפיו – אנשי השיווק של עידן הקפיטליזם המאוחר.

מהי פילוסופיה?
שתפו אותי

במהי פילוסופיה? מתחקים דלז וגואטרי אחר שורה של מושגים פילוסופיים שנוצרו במרוצת הדורות, מבהירים את דרכי יצירתם ואת הזיקות שלהם למושגים אחרים, וכך פורשׂים היסטוריה מרתקת של הפילוסופיה. בפרק מרהיב במסעם האינטלקטואלי, המכונה "גיאופילוסופיה", הם גם מראים את הקשר האמיץ – והמטריד לא פעם – בין המחשבה לבין הקרקע, הטריטוריה, ואף מתווים מפות ומותחים קווים: מיוון העתיקה ועד גרמניה הנאצית, מכיכר השוק ועד השוק הגלובלי.

מהי פילוסופיה? מזמין את הקוראים להתהלך על פני מישור האימננטיות של הפילוסופיה, מישור המציע דרך מקורית להתוודע למפעל הפילוסופי לדורותיו, אבל גם על פני מישור הקומפוזיציה של האמנות ומישור ההוראה של המדע, ובכך מציע כלים שימושיים למחשבה עכשווית על המפעלים האנושיים החיוניים הללו.

הפילוסוף ז'יל דלז (1925-1995) והפסיכואנליטיקאי פליקס גואטרי (1930-1992) חיברו יחד שלושה ספרים קודמים: "אנטי-אדיפוס" (1972), "קפקא: לקראת ספרות מינורית" (1975, ראה אור בעברית בהוצאת רסלינג, 2005) ו"אלף מישורים" (1980).

לספר מצורפת הקדמה מאת אהד זהבי, מחבר הספר "רומן לוגי: ז'יל דלז בין פילוסופיה וספרות", שראה אור בהוצאת רסלינג (2005).

מהי פילוסופיה? מאת פליקס גואטרי וז'יל דלז בהוצאת רסלינג, תרגום: אבנר להב, עריכה מדעית: פרופ' זאב לוי, 280 עמודים.

הקדמה לספר | אהד זהבי
אהד זהבי הוא בוגר הפקולטה למשפטים ומוסמך מטעם מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל-אביב. ספרו רומן לוגי מנסה לבחון את התפקיד המיוחד שממלאת הספרות בפרויקט הפילוסופי של דלז. תוך כדי דיון מעמיק בספריו החשובים והמשפיעים ביותר של דלז, ואגב התפלמסות עם חוקרים אחרים, מציע ספרו של אהד זהבי נתיב התקדמות בתוך המחשבה המורכבת והמסועפת של ההוגה החשוב הזה, ובכך מאפשר להתוודע לעיקרי הפילוסופיה שלו ולמונחיה הבסיסיים.

"מהי פילוסופיה?" את מי זה מעניין בכלל? ספרם המשותף הראשון של דלז וגואטרי, אנטי-אדיפוס (L'Anti-Oedipe), שראה אור בשנת 1972, היווה מתקפה חזיתית על הפסיכואנליזה מבית מדרשו של פרויד ועל התפקיד התרבותי שהיא ממלאת. זהו ספר עשיר וססגוני, שלדברי דלז נועד להיות מעין "פילוסופיית פּוֹפּ" או "אנליזת פּוֹפּ", כלומר ספר פופולרי, הפונה לקהל רחב, כמו מוזיקת הפופ. למעשה, עם צאתו של הספר טענו גואטרי ודלז שהספר פונה בעיקרון לבני שבע עד חמש-עשרה (ובמקום אחר הם הועידו אותו דווקא לבני חמש-עשרה עד עשרים); אך הם גם הודו שהדבר לא עלה בידם, שכן הספר היה עדיין אקדמי מדי, מלומד מדי, מסובך מדי... זו כמובן הפרזה משעשעת, אך נדמה שהיא מעידה על שאיפתם הכֵּנָה של השניים לא רק לשמש מעין גיס אינטלקטואלי במאבק העממי נגד מה שנתפס בעיניהם כמנגנוני ידע אלימים ומדכאים, אלא גם לפנות לקהל רחב יותר ויותר ולחלץ את כושר החשיבה מן המלומדים והמומחים לטובת אלה שהדבר נוגע להם.

האם אפשר להגדיר את הספר מהי פילוסופיה? כ"ספר פּוֹפּ" מן הסוג שאליו שאפו גואטרי ודלז? נראה שבמובנים מסוימים התשובה היא כן. טוב, אולי בני השבע עדיין יתקשו מעט לקרוא בו (אף על פי שהוא מתובל בדוגמאות ומלווה באיורים - ראו למשל את הדיוקן הפילוסופי של קאנט בסוף הפרק השני), ואפילו לבני תשחורת הוא עלול להיות לא קל. למען האמת, זהו ספר קשה למדי, רווי מושגים מסובכים וטיעונים מורכבים. ובכל זאת, הוא היה רב מכר כשיצא לראשונה בצרפת, והוא אולי הספר המצוטט ביותר של צמד המחברים. הוא מעניק נקודת מבט רחבה, כמו ממעוף הציפור, על המפעל הפילוסופי לדורותיו, וחשוב מכך - מקנה כלים יעילים במיוחד למחשבה על אודות טיבה של מחשבה. במובן זה הוא בהחלט יכול לשמש מבוא טוב לפילוסופיה בכלל, ובוודאי ערוץ כניסה מועיל למחשבה של דלז וגואטרי עצמם. אך הוא גם יכול לעניין כל מי שתוהה על אודות התנאים להיווצרותה והתפתחותה של מחשבה.

התזה העיקרית של הספר מוצהרת כבר בראשיתו: הפילוסופיה היא האמנות של גיבוש, המצאה וייצור של מושגים. הפילוסוף עשוי לחשוב שהוא עושה משהו אחר (למשל חושף אמת אובייקטיבית, החורגת מנקודת מבטו של אדם כזה או אחר; או חותר אל אמת סובייקטיבית, הטמונה בחוויה האישית המובהקת; או יוצר תנאים לאמת קונטינגנטית, שתואמת מקום, זמן וקהל מסוימים), אך לדידם של דלז וגואטרי הדבר החשוב שהוא עושה - הדבר שקושר אותו למפעל המתמשך הנקרא "פילוסופיה" - הוא יצירת מושגים.

הפילוסופיה היא אפוא פרקטיקה יצירתית: הפילוסוף יוצר, והדבר שהוא יוצר הוא מושגים. ה"אידיאה" של אפלטון, ה"קוֹגיטוֹ" של דקרט, ה"מונָדָה" של לייבניץ, ה"תנאי" של קאנט וה"מֶשֶׁך" של ברגסון הם דוגמאות למושגים פילוסופיים, ועל כן גם דוגמאות למושג הראשון שדלז וגואטרי מציבים בעצמם בספר זה, הלוא הוא המושג מושג. המושג הוא ישות מורכבת: יש לו היסטוריה (זיקה לפילוסופיות קודמות) אבל גם התהוות משלו, יש לו מרכיבים פנימיים (שהם עצמם מושגים), והוא ניחן בעקיבות פנימית (המתבטאת בקשרים שהוא מכונן בין מרכיביו הפנימיים) ובעקיבות חיצונית (המתבטאת בגשרים שהוא מקים עם מושגים אחרים שנמצאים בסביבתו). המושג הוא אירוע חסר גוף שמחולץ מגופים, מדברים וממצבי עניינים קונקרטיים - הוא מוביל את המחשבה מן הפועל אל הכוח, מן העולם האקטואלי שבו אנו שרויים אל עולם וירטואלי, פוטנציאלי, שאליו אנו יכולים להתגלגל: הוא פותח אפשרות קיום חדשה. והוא עושה זאת על פני מישור של אימננטיות - מושג נוסף בארגז המושגים שדלז וגואטרי מציגים בספר זה.

מישור האימננטיות נפרש בד בבד עם יצירת המושג, ולמעשה הוא סביבותיו הגיאוגרפיות של המושג - המקום שהוא תופס, המושגים האחרים המאכלסים אותו, הגשרים המובילים ממנו אל מושגים אחרים. מישור האימננטיות אינו אלא דימוי המחשבה - האופן שבו המחשבה מציירת לעצמה את עצמה. הוא הקרקע שעליה הפילוסופיה מתחילה - אבל הוא עצמו קדם-פילוסופי.

למעשה מישור האימננטיות הוא ההנחות המוקדמות, האינטואיציות שאין הוגים אותן, המאפשרות למושגים לצמוח, כלומר למחשבה להיחשב. המושג "קוגיטו" של דקרט, למשל, שהוא מושג של עצמיות המתבטא במימרה הידועה "אני חושב, משמע אני קיים", מניח שהכול יודעים מה פירוש המילים "לחשוב", "להיות", "אני" - וזהו מישור האימננטיות שלו, ההנחות המוקדמות שעל בסיסן הוא צומח. יוצא אפוא שהפילוסופיה נשענת על קרקע בלתי פילוסופית במהותה (ועל כן, לדעת גואטרי ודלז, היא מעניינת גם את מי שאינם פילוסופים).

אל המושג ואל מישור האימננטיות מצטרף מושג שלישי: דמות מושגית. דמויות מושגיות הן פרי המצאתו של הפילוסוף: סוקרטס של אפלטון, תיאוֹפילוס של לייבניץ, זרתוסטרא ודיוניסוס של ניטשה הם כולם דוגמאות לדמויות מושגיות (ולצד הפרוטגוניסטים יש תמיד גם דמויות אנטגוניסטיות שנצמדות אליהם, כמו הסופיסט, פילאלֶתֶּס, המוקיון והמשיח הנוצרי בהתאמה). דמויות מושגיות אינן חייבות להיות קונקרטיות, אלא הן יכולות להיות סדרה של תכונות: "הידיד", למשל, הוא אולי הדמות המושגית העיקרית (והבעייתית, כפי שדלז וגואטרי מראים) של הפילוסופיה היוונית הקדומה, ואפשר לחשוב על "השופט", "העל-אדם" "הזולת" ו"הסכיזופרן" כדמויות מושגיות של פילוסופיות אחרות. במקרה של דקרט, למשל, מדובר לדידם של דלז וגואטרי ב"אידיוט", שהוא ההדיוט או הספקן המסתגר בדל"ת אמותיו ומנסה לייצר אמת מאפס, מאי-ידיעה מוחלטת. התפקיד של הדמות המושגית היא לתווך למען הפילוסוף בין מישור האימננטיות לבין המושגים שמופיעים על גביו. הפילוסוף הופך לדמות המושגית שהוא ממציא, ובאמצעות מה שגואטרי ודלז מכנים "טעם" פילוסופי הוא יוצר מושגים על פני המישור שהוא מתווה - שלוש פעולות שמתקיימות בעת ובעונה אחת.

המושג, מישור האימננטיות והדמות המושגית הם אפוא שלושת הכלים המושגיים העיקריים שדלז וגואטרי מציגים במהי פילוסופיה?, אך באמצעותם נפרשת - כיאה לתורת המושג של דלז וגואטרי עצמה - רשת שלמה של מושגים שמאפשרת לחשוב על הפילוסופיה מן העבר ולהמשיך ליצור פילוסופיה בעתיד. אגב כך גם משתנה דימוי המחשבה עצמו: המחשבה אינה עוד התבוננות באובייקטים חיצוניים, נשגבים, נוסח אפלטון; היא גם איננה עוד הרהור נוסח דקרט בסובייקט החושב עצמו; והיא אף איננה תקשורת בין-סובייקטיבית נוסח הפנומנולוגיה או הפילוסופים הליברלים של תקופתנו, שאמורה לכאורה לייצר תמימות דעים. מחשבה היא יצירה.

"מהי פילוסופיה?" לא זאת השאלה. המחשבה אינה ייחודית לפילוסופיה: גם המדע והאמנות חושבים, וכל אחד מן התחומים חושב באמצעות כליו שלו. ואמנם, השאלה "מהי פילוסופיה?" נשאלת בספר שלפנינו בזיקה לשתי שאלות נוספות: "מהו מדע?" ו"מהי אמנות?", שאלות שאינן רק מחדדות את גבולות המפעל הפילוסופי אלא גם עוזרות להגדיר את הפעילויות המתחוללות במדע ובאמנות. בפרט מעניינת התיאוריה של האמנות שהספר פורשׂ, המציעה כמדומה כלים נוחים לחשיבה על האמנות.

הפילוסופיה היא התחום של המושג (concept), ואילו האמנות היא התחום של התחושה (sensation) - וליתר דיוק של הנתפס (percept) ושל המורגש (affect). אין לבלבל בין הנתפס לבין התפיסה (perception) ובין המורגש לבין הרגש (affection): האמנות יוצרת נתפסים ומורגשים, המשוחררים מן התפיסה החושית ומן הרגש ועומדים בזכות עצמם. נתפסים הם, בלשונם של דלז וגואטרי, הנופים הלא-אנושיים של הטבע - הנוף בהיעדר האדם; ואילו מורגשים הם ההתהוויות הלא-אנושיות של האדם - ההיעשות-חיה שלו, למשל. אמנות הרומן מתמחה ביצירת נתפסים ומורגשים, שאותם היא מוסרת לנו בעזרת גיבוריה: האוקיינוס של מלוויל ברומן מובי דיק הוא נתפס שאחאב, גיבור הספר, יכול לתפוס אותו רק מפני שהוא חווה מורגש בדמותו של מובי דיק כאשר הוא נעשה-לווייתן. ובמרת דאלוויי של וירג'יניה וולף יכולה הגיבורה לתפוס את העיר, בגדר נתפס, רק משום שהיא מתגלגלת בה, מתמזגת אִתה, ונעשית בעצמה בלתי נתפסת.

הנתפסים והמורגשים הם גוש של תחושות שמתגבש ונשמר בחומר שנושא אותו - המילים והתחביר במקרה של הרומן, הקווים והצבעים במקרה של הציור, הצלילים והמקצבים במקרה של המוזיקה. במקרה של הציור, צבע השמן הוא זה שמחייך, ולא המונה ליזה (אם להשתמש בדוגמה ידועה), שהיא רק דימוי אסתטי, בלשונם של דלז וגואטרי, המתווך בין מישור הקומפוזיציה שעליו פועל האמן לבין הנתפסים והמורגשים שהוא מחולל בחומר. ואמנם, גם לציור יש נתפסים ומורגשים משלו - הצהוב של ון גוך, למשל, כנתפס המתחולל כאשר ון גוך נעשה-חמנית. הסופרת, הצייר והמלחין, אומרים גואטרי ודלז, חוזרים מן האופק בעיניים אדומות, נשימתם קצרה. הם ראו או שמעו משהו שגדול מהם, שהם אינם יכולים להכיל, והם מוסרים אותו ביצירתם ומאפשרים לנו לחוש אותו. הם הופכים את הבלתי-מוחש למוחשי, הם מנכיחים את הכוחות האופפים אותנו. ביצירתם הם מעניקים לנו את שירת האדמה ואת זעקת האדם.

האמנות פועלת אפוא לצד הפילוסופיה, ושתיהן פועלות לצד המדע, המקים - באמצעות צופים חלקיים - פונקציות או תשקיפים על פני מישור של הוראה. אלה הן שלוש דרכים לחשוב, שלוש דרכים להתמודד עם הכאוס חסר הפשר, או עם האינסוף: הפילוסופיה מצילה את האינסוף ומעניקה לו עקיבות, המדע נפרד מן האינסוף כדי להורות עליו, ואילו האמנות יוצרת את הסופי שמשקם את האינסוף.

הגם שגואטרי ודלז מלהטטים בכדורים רבים בספר זה, כפי שעשו בספריהם הקודמים, הם גם נוקטים גישה מפשטת באופן יחסי ומאחידה, שלא כמו בספריהם הקודמים. וכך, לא זו בלבד שהמדע והאמנות מטים שכם וצועדים כתף אל כתף עם הפילוסופיה, ממש בשלשות (תשקיפים, תחושות ומושגים; צופים חלקיים, דימויים אסתטיים ודמויות מושגיות; מישור של הוראה, מישור של קומפוזיציה ומישור של אימננטיות), אלא שגם בתוך הפילוסופיה עצמה מוכרז גיוס כללי: אם לפנים היו דמויות אהודות ודמויות מאוסות, ידידים ויריבים, פורצי דרך ומציבי מחסומים, עתה יש שורה אחת של פילוסופים שנוטלים חלק בפרויקט משותף. מדוע נקראים כל הפילוסופים אל הדגל? בראש ובראשונה משום שבעת הזאת קמו טוענים חדשים לבעלות על המושג: אנשי הפרסום והשיווק, כלומר אנשי הקונספט (הלוא הוא המושג), המצהירים בראש חוצות שהם האנשים היצירתיים, הם הוגי הקונספט. זהו בעיני גואטרי ודלז איום ממשי על המחשבה, שעלול לא רק לנוון את הפילוסופיה, אלא גם לגייס אותה לשורות הקפיטליזם הדורסני. על כן רק ליכוד השורות יכול לעמוד כנגד המחטף הקפיטליסטי של המושג מן הפילוסופיה ומסירתו בידיהם של אנשי מכירות.

אך הדחיפוּת להתפלסף נובעת ממקור עקרוני עוד יותר, הנוגע לעצם אופיו של מהלך המחשבה. שכן המחשבה אמנם מסתכנת ומתעמתת עם הכאוס, אך היא עושה זאת כדי לרתום אותו למאבק בסכנה גדולה עוד יותר - הדעה הרווחת, הקלישאות השליטות, הקונצנזוס המרדים המטביע את המחשבה בתוך המובן מאליו ואינו מאפשר לה להיפתח לאפשרויות קיום אחרות. הצייר, אומרים דלז וגואטרי, אינו מתחיל לצייר על בד חלק: הבד כבר רווי בקלישאות, בדעות הרווחות, ברוחות השעה. גם הסופרת אינה מתחילה לכתוב על דף ריק, וההוגָה אינה מתחילה לחשוב מאפס. הם מתחילים במאבק, במאמץ למחוק, למחוץ, לקרוע לגזרים את הבד, את הנייר, את מצע המחשבה, כדי שבכלל אפשר יהיה לחשוב. זוהי משימת הפילוסופיה לדידם של דלז וגואטרי: לפעור סדקים בשמשיית הדעות שאנו פותחים בניסיון להגן על עצמנו מפני הכאוס ושגורמת לנו להפסיק לחשוב בעצמנו, למען עצמנו - כדי לתת למשב רוח רענן לחדור ולהניע את המחשבה לאופקים חדשים. זהו פרויקט פוליטי ואתי, שהמניע העיקרי שלו הוא הבושה: הבושה לא רק לנוכח הזוועות הברורות שחוותה האנושות במאה ה-20 (בושה שחלחלה אל לב-לבה של הפילוסופיה עצמה, לדעת המחברים, בפרשת הנאציזם של היידגר), אלא גם לנוכח עליבות הקיום שמציעות לנו הדמוקרטיות הנאורות של תקופתנו, ובעיקר לנוכח התפשטותו המוחלטת של הקפיטליזם המשוכלל, על היחסים החברתיים שהוא מציב, בכל אתר ובכל פינה. חשוב להתפלסף, חשוּב לחשוֹב, כדי לא להיכנע לרוחות השעה, לא לחתור לתמימות דעים, ולא להתמסר לקונצנזוס דכאני; אך כל זאת לא בשמו של אינדיווידואליזם קיצוני, אלא בשם קולקטיביות חדשה, שעתידה עוד להופיע - מבעד למושגים (או מורגשים) שיש עוד ליצור.

"מהי פילוסופיה?" מי שואל? הספר מהי פילוסופיה?, שראה אור בשנת 1991, חותם תקופה של עשרים שנה לערך של פעילות אינטלקטואלית משותפת של ז'יל דלז ופליקס גואטרי. אף שמדובר אמנם ביצירה משותפת, קיימת נטייה מובהקת להעלים (או לפחות לצמצם) את נוכחותו של גואטרי בה ולקשור אותה למכלול יצירתו של דלז - כלומר להבליט את דלז בתוך צמד המחברים הללו ולהסיג את גואטרי אל הרקע. נדמה שהפיתוי לנהוג כך גדול במיוחד בספר שלפנינו, העוסק - כפי שכותרתו מעידה - בפילוסופיה, הלוא היא תחום העיסוק המובהק של דלז, ולא של גואטרי (למשל על כריכת המהדורה משנת 2005 של ההוצאה הצרפתית Les ?ditions de Minuit מתנוססת תמונתו של דלז בלבד). אך לא זו בלבד שגישה זו מחמיצה את הנוכחות החשובה של גואטרי בטקסטים הללו (מבחינת נושאי העיון והסגנון, למשל) ואת התרומה המכרעת שלו למפעל המשותף (מבחינת הז'רגון וחידושי הלשון, למשל) - היא גם מחמיצה את המשמעות הייחודית שיש לכתיבה של גואטרי ודלז בשניים.

גואטרי ודלז הכירו רק לאחר אירועי מאי 68', אך לאירועים אלה - ולדחף המהפכני שהם ביטאו וחוללו - הייתה לדבריהם השפעה גדולה עליהם. דלז בא אל הקשר עם השכלה פילוסופית ארוכת שנים, ואילו גואטרי היה פסיכואנליטיקאי בהכשרתו, שבאמתחתו גם שנים של פעילות שמאל מיליטנטית. הם החלו לחשוב ולעבוד יחד, ובסופו של דבר פרסמו יחדיו בשנת 1972 את הספר אנטי-אדיפוס. כאמור, ספר זה יצא במתקפה חריפה על המסורת הפסיכואנליטית מבית מדרשו של פרויד, ובעיקר על התפקיד המרכזי שממלאת התבנית האדיפלית בעיצוב הסובייקט האנושי לפי מסורת זו. כחלופה לפסיכואנליזה הציעו גואטרי ודלז את ה"סכיזו-אנליזה", המבקשת לחלץ את הסובייקט האנושי מן המודלים המקבעים, המצמיתים, של הסובייקטיביות שהפסיכואנליזה מזהה ומכוננת, לטובת ריבוי, זרימה ותשוקה בלתי מרוסנת. את התכנים החתרניים הללו מגבים דלז וגואטרי בסגנון כתיבה ססגוני, שוצף, כמעט קפריזי, שכמו מציב מודל אחר של שיח תחת מודל האנליזה של פרויד. אך למעשה אפשר לומר שהמודל האלטרנטיבי כבר מונח מראש, עוד לפני שנקראה המילה הראשונה בספר - בעצם העובדה שמחברי הספר הם שניים, ושהמילים של שניהם מתמזגות זו בזו. כנגד המודל המבקש לאבחן ולנתח זהות ברורה ומובחנת, מציב אפוא אנטי-אדיפוס זוג מחברים שוויתרו - ביותר ממובן אחד - על האגו שלהם. למעשה הוא מציב מחבר אחד שאישיותו מפוצלת וקולותיו רבים. במילים אחרות, אפשר לומר שדלז וגואטרי נוקטים כאן "מבע ביצועי", בלשונו של אוסטין, בעצם הכתיבה המשותפת - אקט פרפורמטיבי, המחולל מעשה אינטלקטואלי בעצם ביצועו.

החתימה המשותפת, המבטאת יצירה משותפת, משרתת גם את הפרויקט הבא של הצמד, קפקא: לקראת ספרות מינורית, שראה אור בשנת 1975. ספר זה ממשיך את הפירוק של המודל האדיפלי, הפעם באמצעות פרנץ קפקא, וגם ממשיך ומפתח תיאוריה ספרותית מרשימה, שהיא גם תיאוריה פוליטית רבת תנופה. דלז וגואטרי רואים בקפקא מחבר ייחודי, אך לא כזה שמבטא סובייקטיביות אישית לחלוטין, אידיוסינקרטית, אלא דווקא כערוץ של ביטוי קולקטיבי, המזהה את הכוחות העריצים הקרבים והולכים ובד בבד זורע את זרעיו של עם שעתיד עוד לצמוח. היחס הזה אל המחבר אינו זר לאווירה האינטלקטואלית של העת ההיא בצרפת, ומהדהדים בו בין היתר הכרזתו של רולאן בארת על מות המחבר ותהייתו של פוקו מהו מחבר; אך נדמה שהעיסוק הקונקרטי של גואטרי ודלז בפונקציה של המחבר במקרה של קפקא מקבל משנה תוקף - או לפחות גוון מעניין - לנוכח עצם ויתורם על הקול האישי לטובת חיבור משותף, קולקטיבי. "היינו רק שניים", אמר דלז על העבודה בצוותא עם גואטרי, "אבל הדבר שהיה חשוב מבחינתנו לא היה עצם העבודה יחד כמו העובדה המוזרה שאנחנו עובדים בינינו. הפסקנו להיות 'מחבר'".

בשנת 1980 ראה אור ספרם המשותף הבא של גואטרי ודלז, אלף מישורים (Mille Plateaux), שהוא החלק השני בפרויקט בן שני הספרים שכותרתו קפיטליזם וסכיזופרניה (אנטי-אדיפוס היה החלק הראשון שלו). זהו ספר שכמו מתנפץ להמוני שבבים, הנפוצים על פני תחומי מחשבה רבים. ההקדמה לספר זה נפתחת במילים הבאות: "שנינו כתבנו את אנטי-אדיפוס יחדיו. היות שכל אחד מאתנו היה כמה וכמה, כבר היה מדובר בקהל רב". השמות הפרטיים שלהם עוד מופיעים, לדבריהם, מתוך הרגל, מתוך כך שנוח לדבר כמו כולם, אבל למעשה הם כבר מפוצלים לקולות רבים שמהדהדים בספר ומאפשרים לו לפרושׂ את אלף המישורים שחוצים אותנו, לבצוֹע את המציאוּת לאלף חתכים שונים. הכתיבה המשותפת מאפשרת לדלז וגואטרי לא רק לדבר על הריבוי, אלא להתרבות בפועל. השאלה "מהי פילוסופיה?" כבר נשאלה בעבר, כפי שמעידים דלז וגואטרי בהקדמה לספר שלפנינו, אולם הפעם היא נשאלת בשניים. הכתיבה של פילוסופיה בצוותא היא בהחלט מעשה חריג, אך במקרה הזה נדמה שהיא מגלמת, ויכולה גם לשרת, את המהלך הפילוסופי עצמו. הכתיבה המשותפת מערערת - יחד עם דברי המחברים עצמם - על ההנחה שהפילוסופיה היא התבוננות (אפלטונית), הרהור (קרטזיאני) או תקשורת (ליברלית), שכן הללו מחייבים סובייקט מוגדר, נבדל ומובחן שממנו נובעים ההיגדים הפילוסופיים (סובייקט שיתבונן באובייקט, שיהרהר בעצמו או שיְתקשר עם סובייקטים מוגדרים אחרים). יתרה מזאת, היא מציגה חלופה ממשית, הלכה למעשה, לעימות וליריבות החולשים - לשיטתם של המחברים עצמם - על הפילוסופיה מאז הפוליס היוונית ועד החברוֹת הדמוקרטיות של ימינו. לא עוד תחרות על המחשבה הנכונה, לא עוד מודל של יריבות ושל מחלוקת, אלא מחשבה משותפת, יצירה משותפת, קולקטיבית, שצומחת בתוך מפגש פורה.

השאלה אפוא... מהי פילוסופיה? יוצא נגד הפרדיגמה המייחסת לפילוסופיה, גם אם במובלע, חתירה לאמת. לדברי גואטרי ודלז, השאלה שיש לשאול ביחס לפילוסופיה מסוימת, ביחס למחשבה או טענה, אינה אם היא נכונה, ואפילו לא אם היא משכנעת, אלא אם היא מעניינת, יוצאת דופן או חשובה. במילים אחרות, את הקריטריונים "נכון" ו"משכנע" יש להחליף בקריטריונים כגון "מעניין" או "פרודוקטיבי". למעשה, זוהי גם עמדתם של דלז וגואטרי כלפי כתיבתם שלהם: אין טעם לשפוט אותה במונחי אמת ושקר, אלא רק במונחי תועלת - האם היא פותחת ערוץ חדש למחשבה, האם היא מסמנת אופן קיום חדש, האם אפשר להשתמש בה לפתרון בעיה? על כן גם אין חשיבות רבה לעקביות, וכך מושג שלא "עובד" טוב יכול וצריך לשיטתם להתחלף במושג אחר, פרודוקטיבי יותר. אפשר להתייחס להצהרות הללו כהמלצה לאופן הקריאה בפילוסופיה באופן כללי, וגם בספר זה עצמו (כמו גם בספרים אחרים של דלז וגואטרי): במקום לבדוק אם הטקסט מציג טענות אמת, במקום לשאול אם טיעוניו משכנעים, אפשר לשאול אם המושגים שהוא מציג שימושיים, אם התמונות שהוא מצייר מאירות עיניים, אם ההבחנות שהוא עורך מעוררות מחשבה או מדרבנות לפעולה. לא לשפוט את הספר ולא לבקר אותו, אלא להיפתח אליו - להתנסות בו.

הספר נפתח בנימה אלגית. הוא מתחיל מנקודת המבט של הזִקנה ובתחושה של סוף, ושל פרידה - פרידה מן המחשבה, פרידה מידיד אהוב, פרידה מן החיים. זהו ספרם המשותף האחרון של גואטרי ודלז. בתוך שנה מפרסום הספר עתיד פליקס גואטרי - הצעיר והבריא מן השניים - למות מהתקף לב פתאומי, והוא בן 62. כעבור שלוש שנים נוספות עתיד ז'יל דלז לשים קץ לחייו לאחר מחלת ריאות קשה וממושכת, והוא בן 70. הספר מבטא אפוא סוף, אך הוא גם מסמן אפשרויות של התחלה. הוא מקים אנדרטה ליצירתם של דלז וגואטרי, שכמו מסכמת וחותמת אותה; אך האנדרטה הזו היא גם שער, שכמו מרכז ומקרב את המפעל ההגותי הזה ומזמין לצלול אל תוך מרחביו הגדולים, הגועשים. ואולם השער שהספר פותח אינו מכוון רק אחורה, אל העבר של מחבריו ושל הפילוסופיה בכלל, אלא גם קדימה, אל המחשבה העתידית. במובן הזה, וחרף מומנטים קודרים שמצויים בו, זהו ספר חיוני, נמרץ, ואף אופטימי. שכן הוא מניח לפתח הקוראים את האפשרות, את המוטיבציה וגם כמה כלים להתנגד למובן מאליו, לחתור נגד הקונצנזוס ולא לקבל את המציאות הפוליטית והחברתית כגזֵרה משמים. במילים אחרות, זהו ספר שמזמין לחשוב.

* הערות ומראי מקום הושמטו בגירסה אינטרנטית זו של המבוא.

© כל הזכויות שמורות לרסלינג הוצאה לאור

מהי פילוסופיה? - פליקס גואטרי, ז'יל דלז
Qu’est-ce que la philosophie?
Felix Guattari and Gilles Deleuze


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *