Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2008  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | שנת 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים באוקטובר 2008       חזור

ג´אנג שואה ליאנג - הגנרל שלא נלחם
מאת: אהרן שי

ההוצאה:

זמורה ביתן

סיפורו המוזר של "המרשל הצעיר" הסיני-מנצ´ורי יליד 1901 שהתמכר לאופיום אך גבר עליו, שאהד את הפשיזם, אך משזה הרים ראשו בסין בחסדי היפנים, ניסה לחסלו ולו במחיר שיתוף פעולה עם הקומוניסטים, שהעריץ וחמד נשים רבות, אך רק לאחת, יפה וכריזמטית – אשת מפקדו ויריבו – היה מוכן לציית.

זהו סיפורו של אדם חזק-חלש, שבשל אופיו היה אסיר עשרות שנים בארצו, בעשור העשירי לחייו גלה לעולם החדש, ובן מאה ויותר, מומר זה מכבר לנצרות, מת ונקבר בהוואי. אדם שהטביע חותם בל יימחה על ההיסטוריה החדשה של סין, אך רק מעטים יודעים זאת.

פענוח סוד חייו של האיש יכול לשפוך אור על סין של המאה העשרים ולסייע בהבנתה היום.

ג´אנג שואה ליאנג - הגנרל שלא נלחם
שתפו אותי

"ג'אנג שואה־ליאנג הוא אחת הדמויות המרתקות ביותר בהיסטוריה של סין המודרנית. ספרו של אהרן שי, הכתוב ביד אמן, נקרא כספר מתח, ובה בעת הוא חושף לפני הקורא העברי אשנב לאירועים הרי גורל בהיסטוריה של המאה העשרים." פרופ' מאיר שחר החוג ללימודי מזרח אסיה, אוניברסיטת תל אביב

פרופ´ אהרן שי הוא מרצה בחוגים להיסטוריה כללית וללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב ומופקד הקתדרה לחקר מזרח אסיה ע"ש שאול נ´ אייזנברג. הוא מחברם של ספרי מחקר על סין בעת החדשה, וספריו ראו אור באנגליה, בארצות הברית, בסין ובישראל. מספריו: שורשי המלחמה במזרח (1976), בריטניה וסין: תנופה אימפריאלית (1984), סין, ממלחמת האופיום עד יורשי מאו (1990), סין במאה העשרים, (1998) גורל החברות הזרות בסין (2005), סין וישראל (בהכנה). פירסם שני רומנים היסטוריים: בנהזר(1990) ומאנו היא קראה לו (1998).

סיפורו של ג אנג שואה־ליאנג, יראה אור גם באנגלית.
בסין הוא יפורסם על ידי הוצאה לאור אוניברסיטאית.

ג'אנג שׂוּאֶה-ליאנג, הגנרל שלא נלחם | במקום מבוא
האיש הלבוש בחליפה בהירה ותיק בידו השמאלית, קבוצת התיירים הדחוקה והרועשת והנער השחום הרכוב על אופניים, שניסה לפלס דרכו ביניהם, כל אלה לא התמהמהו כשחלפו על פניו של הסיני הישיש הישוב בכיסא גלגלים. כמדי יום הוא הובל אל חוף הים היפהפה של וייקיקי, לא הרחק מ"הילטון הוואיאן וילג'", לא לפני שהוקראו באוזניו כותרות העיתונים, בעוד הרדיו זועק אל פניו חרושות הקמטים בקול אדיר את חדשות היום.

על רקע הבוהַק שמסביב, החול הזהוב והשמים הבהירים, נהג האיש לשבת שעות ארוכות בכיסאו הנע ולצפות בגלים. הוא היה סוקר את האופק שמעבר לו נמצאת יבשת אסיה, ובפאתיה ארץ מכורתו - סין. אחר כך, משעייף, היה מובל חזרה אל בית הדירות המפואר שבו התגורר, מקום מגוריו האחרון מבין עשרות בתים שזימן לו הגורל כמקלט טרוף. בשבע בערב היה פורש לחדר המיטות לשנת הלילה בביתו-מבצרו המרוחק ת"ק על ת"ק פרסה מנוף מולדתו, שטופח וטופל בידי אשתו המסורה ג'או יי-די עד יום מותה.

מאז הלכה לעולמה ג'או יי-די, אדית ג'אנג בפי אחדים, נהג הישיש לחזור ולומר שאין הוא חושש עוד מן המוות. הוא הזכיר את ואנג יאנג-מינג (1529-1472), מלומד משושלת מינג (1644-1368) שקבע את מגוריו בנחלת קברי משפחתו, בהסבירו שממילא "כולם עומדים למות, זה הגורל וזה הכיוון, ועל כן יכול אף אני לקבוע את הקבר כמקום מגורי".

כבן מאה היה האיש כשליווה את אשת חיקו לבית עולמה, ביוני 2000. שוב ושוב הירהר אם יוכלו שנותיו הארוכות לפצות ולו אף במעט על הימים, על השנים, על עשרות השנים שבילה במאסר ובמעצר, בבידוד כפוי כמעט מוחלט.

זה יותר משלושים שנים שאני מזכיר בהרצאותי את האיש הזה, ג'אנג שואה-ליאנג, ומציין את שמו במאמרי ובספרי. אך רק לאחרונה, בעקבות סיור שערכתי במחוז הולדתו דונג-ביי שבצפון סין, החלטתי לרכז את החומר הנוגע לו, המפוזר במקומות שונים בעולם, ולעשות שימוש במסמכים שהפקיד באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק למען חוקרי סין. במהלך עשרות שנים שוחחתי עם סינים מן היבשת, מטייוואן ומעבר לים, והאזנתי להערותיהם עליו ועל פועלו. איש לא נותר אדיש. תמיד בוהקות העיניים כששמו מוזכר.

באביב שנת 2001 באתי בדברים עם ראש הנציגות הכלכלית של טייוואן בתל אביב וביקשתיו לסייע בידי לפגוש את האיש. אסע עד הוואי, הנקודה היבשתית הרחוקה ביותר מישראל, הצעתי, כדי לראותו ולהחליף כמה מילים עמו. אבל בסתיו אותה שנה קיבלתי מכתב רשמי מהדיפלומט הטייוואני ש"המרשל" אינו בקו הבריאות ושלא יהיה אפשר לבקרו. תוך זמן קצר הוא הלך לעולמו, שבע ימים ועלילות.

את סיפורו של ג'אנג שואה-ליאנג, סיפור מופלא, ייחודי ומוזר, מכירים רק מעטים. את האיש הזה, שכונה "המרשל הצעיר" גם כשזקן והגיע לגיל מופלג, אִפיינה שתיקה מתמשכת. רק יחידי סגולה זכו לשוחח עמו על אירוע ששינה את חייו לאין הכר. בדרך כלל סירב לפתוח את סגור לבו ולהתראיין. גם חמישים שנה ויותר של מעצר, מאסר והסגר, של חיים בפיקוח צמוד, שאוסריו כינו "התנזרות מרצון", לא הניאוהו ממנהגו. האם היתה זו שתיקה רועמת, או שמא הסתגרות פילוסופית מחויכת, שאיש המערב, אך גם בני עמו לא יכלו לתהות על קנקנה?

סיפורו של המרשל הצעיר אינו עומד בפני עצמו. הוא קשור-שזור בהיסטוריה החדשה של סין, ואין להבין את חייו, את מאווייו ואת דרכו המיוחדת מבלי להכיר את תולדותיה של סין בארבעת הדורות האחרונים.

* * * היה זה בדצמבר 1936 בשׂיאן שבחבל שַאנשׂי. אחרי חיבוטי נפש קשים גמר אומר ג'אנג שואה-ליאנג להורות לאנשי הצבא שעליהם פיקד לחטוף ולעצור את מפקדו-מורו, הגנרל צ'יאנג קאי-שק, האיש שהחזיק במעין הרשאה השמימית קמאית לשלוט בסין. מטרתו של מעשה יוצא דופן זה היתה להשפיע על צ'יאנג לאמץ מדיניות אנטי-יפנית נחרצת ולחדול ממסעותיו הבלתי פוסקים נגד הקומוניסטים הסינים, שעל החשוב שבהם הופקד הוא עצמו, ג'אנג שואה-ליאנג. ג'אנג הגיע להכרה שהקומוניסטים אינם אויבים אלא אדרבה, אחים, בעלי ברית במלחמת האומה נגד היפנים השנואים שבָצעו את מנצ'וריה שבצפון סין, מולדת העם המנצ'ואי, וראו בה גשר לכיבוש נתחים נוספים מסין גופא. ברגע מסוים גמלה בו אפוא ההחלטה, שהמאבק בקומוניסטים הוא סר טעם, ומאותו רגע חיפש כל דרך להדביק בתפיסה זו את המנהיג צ'יאנג קאי-שק.

ברגע שהתבצעה תוכניתו (או שמא מזימתו), היא פגעה באושיות התרבות הסינית העתיקה - ב"צו השמימי" (טיין מינג) של המנהיג. והרי היראה מפני הקיסר-המנהיג, שזכה בברכת השמים ועל כן בשלטון, היתה אחד מהיסודות המסורתיים של החברה והמדינה הסיניות. בעצם המעשה, חטיפת צ'יאנג והחזקתו בשבי, ג'אנג לא רק השפיל את המנהיג עד עפר, אלא אף העז להרים את נס המרד, למוטט את שרשרת הציות שבלעדיה לא תיכון "הדרך הנכונה" ("דאו"), בסין. והרי אמר כבר החכם קונפוציוס כשנשאל לאילו מידות זקוק אדם כדי שיהיה ראוי להיקרא איש המעלה: "מי שיש מידת בושה בהליכותיו, וכשהוא יוצא במַלאָכוּת מטעם נסיכו לכל מקום שבעולם אין הוא מביא חרפה על שולחו".

אכן, במעשהו פגע ג'אנג בקמאי, קיעקע אתוס בן יותר משלושת אלפי השנים, ובמו ידיו חרת על מצחו שלו אות קין, ואולם בה בעת הציבו מעשהו המטורף למחצה, הבלתי ייאמן, כגיבור לאומי מזן שלא נראה כמותו בסין מאות בשנים, ושגם במערב לא היה מוכר. ואולי בסופו של דבר נהג ג'אנג כפי שנרמז בדברי קונפוציוס במקום אחר, שעה שדיבר על האדם הנאות המשמש את אביו ואת אמו: "רשאי הוא להוכיחם מתון מתון, אבל אם לא הועיל מהם כלום, ולא שינו מדרכם, יהא נוהג בהם מתוך יראת כבוד יתרה ולא ימרה את פיהם; אפילו הכבידו עוּלם עליו לא יבוא לכלל תרעומת". ואמנם, אפשר אולי לטעון שעל ידי המעצר הזמני הוכיח ג'אנג את המנהיג "מתון מתון", הוא לא פגע בו פגיעה גופנית. משנוכח שצ'יאנג אינו מוכן לשנות מדרכו, נסוג ושב והכפיף עצמו למרותו. כך היה גם בפרשת המרד של ג'אנג, האסור והמותר שימשו בערבוביה. אך היה בפרשה זו אף פרדוקס מובנה - אילו נותר המנהיג במאסר, ממילא לא היה יכול למלא אחר ציפיותיו של שובהו ולפעול נגד היפנים. לשם מילוי המשימה היה עליו לא רק להשתחרר ולשמֵר את יוקרתו, אלא אף לאסור את המורד ששבה אותו.

הפרשה המרכזית בדרמת חייו של ג'אנג מכונה "תקרית שיאן". ג'אנג היה הבמאי שניצח עליה, והשחקן ששיחק בה את התפקיד הראשי, ובסופו של דבר אף היה קורבנה. מבלי לחדור לנבכיה של פרשה זו אין להבין נתח חשוב ועלום בתולדות סין המודרנית ואפילו להעמיק בשורשיה של מלחמת העולם השנייה במזרח אסיה. וכך, לאחר עיון בדברי ימיה של סין המודרנית וזיקתה לזירה הבינלאומית מנקודות מבט מגוונות, החלטתי לספר את הסיפור באורח מסודר, ללקט את אבני הפסיפס ולצרפן לתמונה שלמה אחת. אין כאן כל יומרה להעמיד ביוגרפיה פוליטית ממצה של ג'אנג. אינני משוכנע שניתן לחדור אל מסתרי אישיותו המורכבת והייחודית של המרשל. הכוונה היא לשפוך אור על אדם מיוחד ועל תקופה ומקום הרחוקים מאיתנו.

במהלך כתיבת הדברים חשתי שאפילו השחקן הראשי בדרמה המרכזית המוצגת כאן היה מופתע לא אחת מתגובותיו, מפעולותיו ויותר מכל ממחדליו. הוא פשוט לא ציית לבמאי שהיה, כאמור, הוא עצמו.

להמחשת חשיבותה ומרכזיותה של תקרית שיאן בדברי ימיה של סין ננסה להעתיק בדמיוננו את אירועי שיאן לארץ ישראל. נדמיין לרגע תרחיש הזוי, שלא אירע מעולם, שבמהלכו נחטף ונכלא דוד בן גוריון בידי מתנגדיו. כידוע, ערב הקמת המדינה ואחריה העדיפה ההנהגה הישראלית ובן גוריון בראשה מבצעים צבאיים ויוזמות מדיניות שיבטיחו את הכללת הנגב בגבולות ישראל, על פני מהלכים שעשויים היו להביא לסיפוח "המרכז ההררי", קרי חלקי הגדה המערבית. כמה מפקדים בכירים (ביניהם יוסף טבנקין, מפקד חטיבת הראל של הפלמ"ח ובנו של מנהיג הקיבוץ המאוחד יצחק טבנקין) פנו אל בן גוריון וביקשו רשות לתקוף יעדים בדרומה של ירושלים כדי לשפר את המצב בחזית זו. בן גוריון סירב. שיקוליו היו קשורים לנזק שעלולה פעולה כזאת לגרום לישראל בזירה הבינלאומית. הוא גם חשש מהנטל הדמוגרפי שייפול על המדינה הצעירה אם ייכללו ערבים רבים בגבולותיה.

כחודשיים אחר כך התגלע עימות חריף בין לוחמי הפלמ"ח להנהגה האזרחית, הפעם על חזית הדרום. אחרי סילוק הצבא המצרי משטחים שיועדו למדינת ישראל, חדר צה"ל לסיני בפיקודו של יגאל אלון, שהיה מפקד הפלמ"ח עד שפורק. בתגובה החליטה מועצת הביטחון על נסיגה של הצדדים לעמדות הקודמות. ההחלטה לוותה באולטימטום ובאזהרה אמריקנית. בן גוריון, שכאמור היה מעוניין בהכללת הנגב בשטח המדינה, נכנע לדרישות שהופנו לישראל ופקד על כוחות צה"ל לסגת מתחומי מצרים. אלון, שראה חשיבות רבה בחדירה לסיני לשם אבטחת הנגב, ניסה להעביר את רוע הגזירה, לשווא. בתוך ימים מספר, בשניים בינואר 1949, הוא אף נדרש לעשות ויתור נוסף - לפנות טריז שהשיגו כוחותיו ליד רפיח במטרה לסגור על הצבא המצרי ברצועת עזה ובסביבותיה. הפעם יצא אלון עצמו לשיחה עם בן גוריון, וגם אז נאלץ להסיג את כוחותיו. שתי הפקודות הפייסניות לא נתנו מנוח למפקד חזית הדרום. הוא ראה בהן גילוי של חולשה מצד מנהיג האומה והמפקד העליון של צבאה והענקת משקל מוגזם לשיקולים בינלאומיים.

אלון לא היה מסוגל לכבוש את זעמו: לא רק שלא ראה כל היגיון צבאי במדיניות של בלימת כוחות שעה שהם מצויים בשעטה של כיבוש, ושל ניצול הצלחה, ולא רק שהוראות הממשלה נראו לו פוגעות בסיכוי לשלוט ולהחזיק בכל רחבי ארץ ישראל על פי משנת תנועתו, "אחדות העבודה", אלא שהוא אף טרם גבר על החֵמה שאחזה בו בשל הוראת בן גוריון לפרק את הפלמ"ח.

בתרחיש הדמיוני המוצג כאן גמלה אפוא בלבו של אלון ההחלטה: הוא לא יסתפק עוד במרי מילולי עם שביבים של אי-ציות; הוא יסלול את הדרך לחטיפתו של בן גוריון ולמעצרו, ואז ישכנע אותו שטעות בידו, ויגיע איתו להסכם שהמערכות שעוד נכונו יתנהלו על פי תפיסתו הוא. באחד-עשר בינואר 1948, במהלך מתוחכם, נחטף בן גוריון.

שבוע ימים הוחזק המנהיג במקום סתר, כנראה במעין "סליק" באחד הקיבוצים. גם מהלכים דיפלומטיים שהיו מעורבות בהם המעצמות לא הועילו. במשך ימי השבי שגרמו טראומה בציבור ביררו השניים את סוגיית סדר העדיפויות הלאומי, שלגביו היו חלוקים. פרטים על החטיפה כמעט שלא דלפו. והנה, בבוקרו של יום חורפי, השמונה-עשר בינואר 1949 הופיע בן גוריון כרגיל במשרדו, חיוור מעט ורזה מתמיד. לצדו היה אלון.

מכאן ואילך זרמו ההתפתחויות בקצב מהיר. מפקד הפלמ"ח המהולל נאסר והוחזק במעצר צבאי ("האוסר הפך לאסיר, האסיר הפך לאוסר", זעקה כותרת אחד העיתונים). בן גוריון דאג לכך שמי שפגע במרות האזרחית שהוא ייצג ישלם מחיר כבד על הרפתקתו. כך נגדעה הקריירה המזהירה שהכל ניבאו לאלון. לימים הוא שוחרר תחת מגבלות ביטחוניות לא קלות וחזר לקיבוצו. עד יומו האחרון הוא נמנע מלהרחיב את הדיבור על הפרשה המביכה. ואולם מפיסות מידע שחולצו ממי שהיו קשורים בה עלה, שבמהלך הימים שבהם היה בן גוריון בשבי נרקמה בינו לבין אלון הסכמה כלשהי, שטיבה מעולם לא הוברר. חלק מההתפתחויות ההיסטוריות שפקדו את מדינת ישראל בשנים הבאות נבעו, על פי התרחיש הדמיוני שצויר כאן, מהסכמה זו.

אחרי מותו של ג'אנג שואה-ליאנג חזרו וכתבו על אודותיו, ורשת האינטרנט הוצפה בגל של חיבורים, הערות, פרטי מידע אקראיים ומאמרי הערכה שחלקם ביקורתיים. ואולם טרם נכתבו עבודות בהיקפים רחבים על בסיס חומרים ראשוניים, מסמכים, מכתביו של ג'אנג, תעודות בכתב ידו, תמונות ותיעוד של דבריו בעל פה שמשתרע על למעלה מארבעת אלפים עמודים שהופקדו בספריית כתבי היד והספרים הנדירים באוניברסיטת קולומביה זמן מה לפני מותו. חומר זה שבו נעזרתי כאן מאפשר, כך נראה, לבנות נדבך חשוב נוסף בסיפורו.

אכן, נראה שהגיע הזמן לנסות ולערוך מאזן מחודש בכל הנוגע לחשיבותו של גיבור היסטורי זה ושל האירועים שהוא עמד במרכזם, תוך הסתייעות בחומר החדש, בראייה רטרוספקטיבית המתאפשרת היום לאחר מות האיש, ובגישה ספרותית, מוסרית ופילוסופית "טרייה" ורחוקה מזירת האירועים. עם זאת, ברור שאין להתבסס רק על מסמכים אלה ולעתים אף יש להצליב את המידע שבהם עם הנלמד ממקורות מגוונים נוספים. אחד ההיסטוריונים, בי ואן-וון, כבר עמד על כמה אי-דיוקים המצויים במסמכים אלה. למשל, באחד הראיונות, כשישים שנה אחרי האירועים, מבלבל ג'אנג בין מה שהתרחש בשנת 1929 ובין מקרה שאירע בשנת 1931. אמנם זו יכולה להיחשב לטעות פעוטה בהתחשב בנסיבות ובעובדת היותו של המרואיין בן כתשעים וחמש, אך לחוקר התקופה התר אחר כל פיסת מידע החשובה ליצירת הפסיפס, זו טעות משמעותית.

באשר לכתיבת ספר מגומחת ההיסטוריון המכונה בעגה האוניברסיטאית "כללי", קרי היסטוריון שאינו עוסק בסוגיות הקשורות בעם ישראל ובמדינת ישראל, ראוי לציין שבשנים האחרונות גדל מספר הספרים בעברית הדנים בדברי ימי סין, בספרותה ובהגותה, ובאלה של מזרח אסיה בכלל. הגלובליזציה (הכלכלית, בראשיתה) קרעה צוהר גם לגלובליזציה תרבותית. שוב אין כמעט מעגל העומד בפני עצמו, מנותק מאחרים. מוזר ואולי אף מפתיע, אבל אפילו פרשת שיאן ה"רחוקה", העומדת במרכז ספר זה, שהתרחשה לפני יותר משבעים שנה, לא נותרה קבורה בחבל שַאנשׂי המרוחק. רבים היו מעורבים בה ובעיקר בהשלכותיה. היא הרעידה את אמות הסִפּים של המערכת האזורית המזרח אסיאנית והיו לה אף השלכות על היערכות הכוחות לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה, אך כמובן, אנו היהודים והארץ ישראלים היינו שקועים באותה תקופה בצרותינו אנו - עליית הנאציזם באירופה, המרד הערבי, התהפוכות של ערב הקמת המדינה, המאבק על העלייה ועוד, וסין היתה בעינינו ארץ נידחת.

ואולי יש סיבה נוספת לכתיבת הספר דווקא עתה ודווקא בעברית - מעשהו של ג'אנג שואה-ליאנג כפי שיועלה כאן הוא אולי בבחינת הפעולה היותר מוזרה והפחות מובנת מנקודת מבטו של מי שאפוף במנטליות הישראלית של היום. עניין לנו כאן בגיבור טרגי, במי שהיה מוכן להשפיל את עצמו ואף ליהפך לקורבן כדי להשיג את יעדיו, באנטי-מאצ'ו, שמאיש זרוע ו"איל מלחמה" בעל צבא פרטי היה להיפוך דמותו. ג'אנג שואה-ליאנג הוכיח שיש חלופה לדרך המקובלת להשפיע על ההיסטוריה ולעצבה.

© כל הזכויות שמורות ל הוצאה לאור

ג´אנג שואה ליאנג - הגנרל שלא נלחם - אהרן שי


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *