Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2008  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | שנת 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » מדעי אדם וטבע  » ספרים חדשים בפברואר 2008       חזור

זרעים הם מגברים ביציות הן מנשים
מאת: ג´ו קווירק
Sperm Are from Men, Eggs Are from Women: The Real Reason Men And Women Are Different - Joe Quirk

ההוצאה:

מודן

אז למה נשים כל כך לחוצות על מחויבות, וגברים מחפשים לשכב עם כל דבר שזז? ואיך הם באמת מעדיפים אותן, דקיקות או מלאות? ולמה כל כך קשה למצוא את נקודת הג׳י שלהן?

ג׳ו קווירק, גבר מבולבל אבל גם בחור סקרן מאוד, בחן את שאלות המפתח האלה ורבות אחרות מבעד לעדשות הסוציולוגיה, הביולוגיה והאנתרופולוגיה, ומצא את התשובה: האבולוציה אשמה בכל.

היא לא רק קבעה כיצד גופנו ייראה ויתפקד, היא אפילו החליטה מה יהיו ההעדפות שלנו בבני המין השני. ואם זה לא מספיק, היא גם שיחררה את הרסן ונתנה לנו ולהתנהגותנו להמשיך ולעצב את מושאי התשוקה שלנו.

זרעים הם מגברים ביציות הן מנשים
שתפו אותי

זרעים הם מגברים - ביציות הן מנשים מביא אותנו אל מאחורי הקלעים של ההבדלים בין גברים לנשים. אבל הספר הזה לא מסתפק רק בנו, הוא נטפל גם לקופים, לטווסים, לסנאים ואפילו לציפורים אוסטרליות חפות מפשע כדי להראות לנו שהכול, בעצם, מתחיל ונגמר באבולוציה.

בהומור עוקצני, בסיפורים פיקנטיים ובידע האינסופי שלו, ג׳ו קווירק מצליח לגרום גם לקורא הספקן ביותר להיסחף אל תוך נושא שעד עתה יכולנו ללמוד עליו רק מספרי לימוד עבשים.

ביקורות מחו"ל
״...ספר זה הוא כמו מאפה שהוכן במיוחד עבורכם במטבחו הפרטי של שף מהולל.״ (הווארד בלום, בית הספר הגבוה לחינוך, אוניברסיטת ניו־יורק)

״קווירק יוצר שילוב מושלם בין מדע, מין והומור... עובדות ונתונים, שהיו יכולים להיות בקלות הרצאה מדעית יבשה ומשעממת, גורמים לנו, בזכות הבדיחות העוקצניות של קווירק בשילוב שנינותו המקסימה, לצחוק ולהתעניין.״ (ד״ר קארן א. ג׳יימס, מומחית לגנטיקה התפתחותית ואבולוציונית, המוזיאון לטבע, לונדון)

זרעים הם מגברים ביציות הן מנשים מאת ג´ו קווירק
בהוצאת מודן, מאנגלית: גיא הרלינג, 232 עמודים.

1 | בעיית הביצית והזרע
למה הוא לא מתחייב? למה היא רוצה שנדבר עד בלי די על מערכת היחסים שלנו? למה לא נוכל לסיים אפילו את השיחה הראשונה בינינו בלי שהוא ינסה להכניס אותי למיטה? למה אני צריך לדבר כל כך הרבה כדי להכניס אותה למיטה?

ביולוגים אבולוציוניים יכולים לענות בדיוק רב תשובות לכל השאלות האלה: הכול מתמצה בביצית ובזרע. נבחן במבט קרוב יותר את שני החברים הבעייתיים האלה.

בכל פליטה מייצר הגבר בין 100 ל-300 מיליון תאי זרע, ובכל פעימת לב - כאלף תאי זרע חדשים. לתאי זרע אין שום ערך. הגברים יכולים לבזבז אותם כרצונם, להתיז אותם לכל עבר. כמחצית מהם פגומים ממילא מלכתחילה - שבורי זנב, מעוותים, חסרי ראש. תא זרע בלי מוח עלול לנסות להפרות תא דם אדום, בדיוק כמו שכלבים מנסים להזדווג עם רגלינו. תאי זרע הם - איך נאמר את זה בלי להעליב? - לא מעודנים במיוחד. בתוך גופו של הגבר אין כל מיני מנגנונים סודיים שנועדו לטפח את הזרע ברכות. הדברים האלה פשוט מיוצרים בכמויות, ואז מופצצים החוצה, ואז אנחנו מייצרים עוד.

עכשיו חִשבו על כל העבודה שנדרשת לייצור ביצית אחת: גודלה של ביצית פי 85 אלף מתא זרע, ונשים נולדות עם כל הביציות שייצרו בימי חייהן, ו-29 ימים ומחצה בממוצע נדרשים לטיפוח ביצית יקרה אחת ולהובלתה בבטחה ובנועם לדרכה.

בתוך הביצית מצוי, למעשה, כמעט כל הדרוש לייצור תינוק. כל תרומתו של הזרע מסתכמת במידע גנטי. שאר גופו של תא הזרע אינו אלא מערכת תובלה, וכמה תאי מיטוכונדריה משמשים לו כסוללה. דמיינו לעצמכם צוללת המתרסקת לתוך משהו הדומה בגודלו לסן-פרנסיסקו, וכל זה רק כדי להביא פיצה אחת ליעדה. סן-פרנסיסקו צריכה רק את הפיצה הזאת כדי לייצר משהו הדומה בגודלו לכדור הארץ, והצוללת נעלמת אל תוך ים השחלות הגדול.

במונחים גנטיים, כל השקעתו של ההומו סַפּיינס הזכר במעשה המיני מסתכמת בחיזור ובדקות ספורות של הדבר האהוב עליו בעולם. אחר כך הוא יכול לנוס בחופשיות לדרכו, בתקווה להפרות נקבה אחרת.

וכעת נסו לדמיין את גודל ההשקעה הגנטית במעשה המיני שנדרש מאישה בעידן הקרח. על כף המאזניים היא מניחה תשעה חודשים של היריון, כמה שנים שבהן יהיה עליה להיניק גוש בשר קטן וחסר ישע, ואחר כך עוד עשר שנים שיידרשו לה להפוך מתבגר מרדן למבוגר עצמאי. בד בבד עליה להגן על עצמה ועל צאצאה מפני טורפים, להבריח אנסים וללקט די אגוזים ופירות יער. בנוסף לכול עליה לספק לתינוקה גם חלבונים. עם זאטוט קשור אל הגב לא קל לרדוף אחרי ממותה צמרירית.

מבחינה רבייתית, אנו ניצבים בפני שני סדרי יום שונים לגמרי. מה תהיה אסטרטגיית ההתרבות המיטבית, מנקודת מבט דארוויניסטית, של יצור המסוגל לייצר עד 300 מיליון תאי זרע בכל פליטה? להפיצם בנדיבות רבה ככל האפשר! לזרוע אותם בשדות! לירות אותם! אש, אש, אש, אש! אחד מהחבר'ה הארורים האלה בטוח יתפוס משהו! מה, לעומת זאת, תהיה אסטרטגיית ההתרבות המיטבית של יצור המייצר ביצית אחת בחודש, וגם היא, אם תוּפרֶה, תחייב עוד תקופה ארוכה של היריון? לבחור בקפידה.

התבוננו בביזונים, בציפורים, בקופי אדם ואפילו בכלב שלכם. ברוב המקרים תראו זכרים מופקרים ונקבות בררניות. הזכרים מכרכרים סביב בקריאות: "שמישהו ייתן לי רחם! בעצם, למה אחד? שניים! שלושה! מאה!" הנקבות, לעומת זאת, מביטות במופע הזכרים ואומרות: "שמישהו ייתן לי זכר אחד ראוי!"

צאו לבלות זמן מה בחברתם של קופי אורנג-אוטן. הזכר מתקוטט עם זכרים אחרים, מנסה להשוויץ ביכולתו הגנטית, ואם יתמזל מזלו תבחר בו הנקבה; אם לא יהיה לו מזל, הוא יאנוס את הנקבה ואז יתחפף משם. אורנג-אוטן ממין זכר אינו מסוגל להרגיש אהבה או בדידות, רק חרמנות עונתית. למראה הזכר יודעת נקבת האורנג-אוטן שהוא רוצה רק דבר אחד; גידול הילדים הוא עניינה של הנקבה בלבד. אוי.ה אז איך, מכל הקופיפיות הזאת, הגענו למונוגמיה דווקא? איך התפתחה הנאמנות מתוך החרמנות?

והרי החדשות הטובות: השקעתו של הזכר בצאצא תואמת, פחות או יותר, את המשך תקופת התלות של הילד; ככל שהילדות ארוכה יותר, כך תגבר היכולת שיפתח האב לדאוג לילד. תקופת הילדות של צאצאי אנטילופה אורכת שתי דקות בערך. האנטילופ הקטנטן מגיע לעצמאות מלאה - כלומר, הוא יכול לברוח מִטורפים כמו משוגע - כמעט מייד אחרי הלידה. עד מהרה הוא לומד ללחך עשב ולהגן על עצמו. אין לו שום צורך בטיפולם של אנטילופות ממין זכר. אולם תארו לעצמכם שמצב התלות הזה היה אורך שנה תמימה. כל משך הזמן הזה היתה הנקבה המסכנה מנסה להגן על הצאצא חסר הישע מפני טורפים, וגורים קטנים היו נאכלים על ימין ועל שמאל. כעת נניח שמוטציה גנטית אקראית בזכר האנטילופה גורמת לו לצאת ולהביא עשב למען האנטילופ הקטן שבבית. זכר כזה יגדל יותר צאצאים שיגיעו לגיל בגרות מכל שאר הזכרים הבטלנים. גֵן גידול הילדים שלו יתפשט בהתמדה באוכלוסייה.

ומה עם הפרימאטים? אם משרטטים עקומה, אפשר לראות בבירור את המתאם בין אורכה של תקופת חוסר הישע בילדוּת לבין מידת ההשקעה של האב: שימפנזים זכרים מספקים בשר לנקבות ודואגים לילדים כמה וכמה שנים; בבונים זכרים משקיעים קצת פחות זמן; לזכר הלמור קטה ממדגסקר ממש לא אכפת; קופי הגיבון שומרים בקנאות דתית כמעט על המונוגמיה שלהם. הגיבון המצוי יכול לשמש סמל למשמרות הצניעות, משום שהוא מגדל משפחה גרעינית למופת, עם גיבונית אחת נאמנה ועם כמה גיבונינים קטנים.

למי מהפרימאטים הילדוּת הארוכה מכולן? להומו ספיינס. ככל שמוחנו הלך וגדַל, נאלצה האישה ההומינידית הקדומה ללדת בשלב מוקדם יותר ויותר במחזור ההתפתחות שלה כדי שהראש הענקי יוכל לצאת דרך צוואר הרחם. אם מוחו של תינוק האדם היה נדרש בעת הלידה להגיע לשלב ההתפתחות שאליו מגיע מוחם של קופי אדם נורמליים, היריון של נשים היה נמשך 18 חודשים כמעט. מה הייתן מעדיפות, אם כן, גבירותי? להיות בהיריון כפליים זמן וללדת ילד עם ראש קטן, או לדחוק את הילד החוצה מעט מוקדם יותר? באיזה מהמקרים היה עליכן לקחת פחות שיעורי פילאטיס כדי להפסיק להתנודד ולחזור לצעדי ריקוד קלילים?

אז אנחנו זורקים אותם החוצה מוקדם יותר. בהשוואה לרוב היונקים, נקבות אדם יולדות עוּבָּר ממש, והוא נותר חסר ישע הרבה מאוד זמן. בד בבד, החברות השבטיות המסובכות שלנו נעשות קשות יותר ויותר ללמידה, והגנים המועדפים הם הגנים הגורמים להתארכותה של הילדות. ראו מה קרה לנו: עשר שנים ויותר הצאצאים שלנו אינם מסוגלים להתרבות אפילו, ומכיוון שמערכות החוקים השבטיות שלנו נעשו מורכבות יותר ויותר, צאצאינו אינם מסוגלים להתמודד איתן עד מלאות להם עשרים שנים לפחות (ובמקרה של אחי הקטן, אפילו עשרים וחמש). ככל שהלך מוחנו וגדל, היה עלינו להיוולד חסרי ישע יותר ויותר, והילדות שלנו התארכה עוד ועוד. תפקידה של האם האנושית נעשה למשימה הקשה ביותר בטבע.

בין רגליהן של הנקבות העסוקות מתרוצצים בלי הרף הזכרים - פנויים מכל השקעה גנטית, חפים מכל פוטנציאל להיריון משלהם, כך שגופם ומוחם יכולים להתפנות למשימות אחרות, כמו ציד גורים של אנטילופה. וכך, אף על פי שהן עובדות בפרך, לא מתקשות הנקבות להבחין שיש להן משהו שספקי האנטילופות האלה רוצים: סקס זמין וקבוע.

אז אני שואל אתכן, גבירותי ההומינידיות, עם אילו זכרים תעדיפו לקיים יחסי מין - עם החמודים שמביאים פרנסה, או עם רודפי השמלות שאינם זזים מהכורסה?

צאצאיהם של זכרים שנשארו לצד הנקבות הגיעו לבגרות יותר מצאצאיהם של זכרים שלא התעניינו בדבר; נקבות שראו בנאמנות זכרית תכונה סקסית גידלו יותר צאצאים שהגיעו לגיל בגרות מנקבות שנמשכו לעצלנים. בתהליך אבולוציוני איטי והדרגתי דחקו הגברים האבות את מקומם של הגברים החלאות.

ברבים מהמינים שתקופת הילדות של צאצאיהם ארוכה, בחירתן של הנקבות גרמה לכך שהאבולוציה תעדיף זכרים המשקיעים בצאצאיהם השקעה רגשית עמוקה יותר. באחדים ממיני הציפורים שומרים הזכרים על הביצים, בעת שהנקבות יוצאות לנאוף עם כל השכונה. הנאמנים שבזכרי עכבר הצבי מצפון אמריקה מגדלים יותר צאצאים, וצאצאיהם מתפתחים מהר יותר ומאריכים שנים יותר מצאצאיהן של אימהות "קרייריסטיות" במשפחות חד-הוריות.

שימפנזה זכר, כמו מין זונה אצילית שכזו, מציע בשר תמורת מין; הומו ספיינס זכר מציע טבעות יהלומים ונוהג במכונית פאלית כדי לשווק את כישורי הפרנסה שלו; הומו ספיינס נקבה, החיה בחברה משחרת מזון מהזן המודרני, דורשת בשר מהזכר שעימו היא שוכבת. בעיית הזרע והביצית יצרה אמנם מגוון רחב של אסטרטגיות הִתרבות, שונות בתכלית זו מזו, אבל התארכותה של ילדותנו גרמה לנו לפתח היקשרות חזקה כלפי כל מי שנכנס אל מיטתנו.

הביולוגים קוראים למנגנון הזה קשר-זוג. אנחנו מיסדנו את הדברים ונתנו להם שם: "נישואים". הבשורות הרעות הן שהקשר-זוג שלנו מתוכנן כך שיחזיק מעמד רק עד שהצאצא מגיע לרמת עצמאות מסוימת. הגנים שלנו אינם מתוכנתים להסב לנו אושר. למעשה הגנים שלנו הם שמתכנתים אותנו לשכפל אותם עוד ועוד. אם ברצוננו לשמור על קשר מיני "עד שהמוות יפריד בינינו", עלינו לפתח קשרי ידידות וקרבה טבעיים, בדיוק כמו שפיתחנו בסוואנה בעידן הפּלֵייסטוֹקן. בהמשך עוד נברר באיזה תהליך אבולוציוני התפתחה "הידידות לכל החיים", אבל תחילה יש לברר עוד כמה בעיות של גברים מול נשים, ובראשן: מה גורם להומינידים משני המינים להיות חרמנים כל כך?

למה אני קורא לכם הומינידים כל הזמן?
הומינידים הם כל הניאנדרתלים, האוֹסטרָלוֹפּיתֶקים (ההומינידים העתיקים ביותר), ההומו האביליס (האדם המיומן), ההומו ארקטוס (האדם הזקוף), וכדומה. בקיצור, כל הקופים זקופי הקומה, שאנו המין היחיד ששרד מביניהם. בימים ההם שוטטו על פני כדור הארץ רבים מהחבר'ה האלה, נפגשו והחליפו סחורות, וכנראה גם הזדווגו זה עם זה ואכלו זה את זה. אחדים מהביולוגים, ובהם גם אפלטון בזמנו, מגדירים "הומיניד" כ"דו-רגלי נטול נוצות". למעשה הומיניד הוא כל קוף אדם הקרוב אלינו יותר מלשימפנזה. את כל התשוקות, המעלות, הכישורים ו"השריטות" שלנו פיתחנו בזכות המאבקים שלהם.

כל המאפיינים הייחודיים למוחו ולגופו של ההומו ספיינס התפתחו בעידן הפלייסטוקן בסוואנה של אפריקה, שטח ערבות פתוח, פה ושם עם קבוצות עצים. עידן הפלייסטוקן חופף, פחות או יותר, לתקופת התקדמותו ונסיגתו של עידן הקרח האחרון, כלומר, מלפני 1.8 מיליון שנים ועד לפני 10,000 שנים, תקופה שבה התרוצצו ההומינידים כמו משוגעים על פני כוכב הלכת כולו, הכחידו שפע של בעלי חיים גדולים - ובהם רוב מיני ההומינידים האחרים - והפכו בתהליך מזורז להיות אנחנו. ההומינידים הם תת-קבוצה של קופי האדם; קופי האדם הם תת-קבוצה של סדרת הפרימאטים; סדרת הפרימאטים מונה כ-235 מינים, ובהם אנחנו.

פרימאטים מונוגמיים חיים על עצים בדרך כלל. פרימאטים שירדו מהעצים כדי להתחרות על שטחי אדמה החלו גם לתחבל תחבולות כדי לזכות לעצמם בבני זוג ולהתפרפר. מתי בפעם האחרונה ישנתם על עץ? איך תרגישו אם מישהו ידרוך לכם בגינה?

בסקר שנערך בבריטניה נמצא כי 60 אחוזים מהגברים ו-40 אחוזים מהנשים הודו כי בגדו בבני זוגם. במחקריו של קינסי בארצות הברית נמצא כי 50 אחוזים מהגברים ו-26 אחוזים מהנשים עד גיל 40 ניהלו מערכת יחסים מחוץ לנישואים; לעומת זאת, מחצית מקוראות כתב העת 'קוסמופוליטן' דיווחו על אי נאמנות. אין מדובר בעוד שלב בהתפוררותם של ערכי המשפחה. במאה השנים האחרונות לא השתנו הנתונים האלה במידה ניכרת, אם כי כיום בני אדם בוגדים בשלב מוקדם יותר בנישואיהם.

אולם הבעיה בסקרים היא בכך שאין הם מודדים עד כמה אנחנו מתפרפרים באמת. הם מודדים עד כמה אנחנו אומרים שאנחנו מתפרפרים. בני אנוש ידועים לשמצה בנטייתם לשמור את אי הנאמנות בסוד, גם אם אחדים מהם אוהבים להגזים בתיאור כיבושיהם.

בעת שלמדנו בתיכון ערך חברי מייק קורוסט סקר לבחינה של רמת הפעילות המינית בקרב חברינו וחברותינו לכיתה. את השאלונים מילאו הנחקרים על היציעים בשיעורי ההתעמלות, בלוויית הרבה הצצות מעבר לכתף והמון צחקוקים. התוצאות היו מחרידות. התברר ש-99 אחוזים מהנערים מקיימים יחסי מין עם אחוז אחד מהנערות. בעיני היתה זו שערורייה מוסרית! מי כל הנערות האלה, ולמה איש לא הכיר לי אותן?

נמאס לי להיות אחד משלושת הבתולים היחידים בכל בית הספר. עם זאת ידעתי ששיעור הבנים אינו מדויק, מכיוון שאני, למשל, שיקרתי. התברר גם שאני הנער היחיד שאונן אי פעם - באמת מזל ששיקרתי. העפתי מבט בבני כיתתי, דון ז'ואנים מכאן ועלמות חסודות מכאן, והבנתי שהסקר הזה חשף אך ורק מה שרצינו שיהיה האמת.

כמה שובבים היינו בימי אבותינו? לו רק היה אפשר למדוד במדויק מתירנות פרהיסטורית! אפשר.

אם ברצונכם לדעת כמה מתירנים היו הזכרים בסוואנה בתקופת הפלייסטוקן, הביטו ביחסי הגודל בין גברים לנשים, אבל על זה נדבר אחר כך. אם ברצונכם לדעת כמה מתירניות היו הנקבות בסוואנה בתקופת הפלייסטוקן, הביטו ביחסי הגודל בין הגברים לבין אשכיהם. בואו נדבר על זה עכשיו.

2 | המתירנות של הנקבה קובעת את גודל האשכים של הזכר
מגידי עתידות מביטים אל תוך כדורי בדולח ומספרים פרטים מעורפלים על העתיד. ביולוגים מביטים על כדורים אחרים - על הביצים - ומוסרים לכם פרטים מדויקים על ההתנהגות השערורייתית של נשים בעבר הרחוק.

בניסויי הרבעה בכבשים ובעכברים זכתה תופעת האשכים להמחשה נהדרת. במרוצת הדורות היתה לנקבות העכברים ולנקבות הכבשים המונוגמיות השפעה זעומה בלבד על גודל בלוטות המין של הזכרים. אולם נקבות העכברים והכבשים - הנוהגות כמונוגמיות בציבור, אבל בוגדות בחשאי - הן הגורמות להתפתחות אבולוציונית מהירה של בלוטות מין גדולות אצל זכרים.

בואו נסתכל מקרוב על האשכים שלכם: תחילה נמדוד את התפוקה. אין זו השעה לעדינות. בכל הנוגע לפליטה זכרית, הביולוגים דוגלים בהתנסות מעשית. אוכלוסיות הזרע בזִרמוֹת שונות כבר נמדדו וכומתו, והכול מתמצה בשלולית אחת קטנה.

חברים, אתם אולי סומכים על נשותיכם, אבל הזרע שלכם אינו סומך עליהן. מדידות הראו שגברים החוזרים הביתה מנסיעה ממושכת מייצרים כמות עצומה של תאי זרע - עד 300 אחוזים יותר מהרגיל! - ואוגרים אותה לקראת ההזדווגות הראשונה מזה זמן עם בנות זוגן. גברים הרואים את בנות זוגן בכל יום מייצרים כמות קטנה יותר של זרע. ככל שהאישה מצויה יותר זמן מחוץ לטווח הראייה שלו, הזכר שורף יותר אנרגיה המיועדת לייצור יתר של תאי זרע.

תאי הזרע האלה אינם מזעיקים את התגבורת רק כדי להתחרות זה בזה. הם מאמינים בעבודת צוות. תאי זרע רבים אינם מנסים כלל להגיע אל הביצית, אלא מתפרשים בשטח ומבצעים תרגילי חסימה קמיקאזיים כדי לאפשר לחבריהם לפגוש את הביצית הנחשקת. כל זה די דומה לקבוצת פוטבול אמריקנית, המתגייסת כולה לחסום את הדרך למען האיש עם הכדור. כדאי לתפוס פעם איזה מיקרוסקופ ולצפות בצורת המשחק של החבר'ה הקטנים וחסרי הבינה האלה.

בטבע, להתפתחות אבולוציונית של עבודת צוות יש סיבה אחת בלבד: תחרות נגד קבוצה אחרת. אבל איפה הקבוצה האחרת? את מי חוסמים ומאגפים תאי הזרע האלה? נראה שתאי הזרע מאמינים בקיומה של עוד קבוצת תאי זרע.

תשובת המדענים: בכל קופי האדם היחס בין משקל האשכים לבין משקל גופו של הזכר עומד במתאם עם תדירות "ההזדווגויות החוץ-זוגיות" של הנקבה.

בעברית פשוטה: לשימפנזים ממין זכר יש ביצים גדולות, כי השימפנזות ממין נקבה הן מופקרות גדולות. בעת ההתייחמות שולחת הנקבה לכל עבר איתותים, שיש בהם כדי לזעזע כל בן תרבות המכבד את עצמו: אחוריה בוערים באדמומיות, היא מפציצה בריחותיה את כל חברי השבט ומנסה להזדווג עם כל זכר שמדליק אותה. לשימפנזות ממין נקבה יש אמנם מנגנון סינון מסוים, אבל אפשר לומר שהוא מתגמד בהשוואה למנגנון הסינון של הנקבה האנושית. מיד נגלה למה השימפנזות האלה קוראות תיגר על הדגם התקני של נקבה ביישנית.

יהיו בוודאי שיחשבו שמצב כזה הוא גן עדן לזכרים. טעות. נקבות השימפנזים מצמיחות קרניים לכל השימפנזים הזכרים. זכרי האלפא מתרוצצים כאחוזי אמוק בניסיון למנוע הזדווגויות חשאיות בין נקבות לבין זכרים נחותים מהם, אבל הדחף הנקבי לגיוון מיני גובר בתחכומו הרב על מאמציהם של הזכרים, מה גם שהם עסוקים כל היום במריבות ביניהם. זכר אלפא אחד יכול לשלוט ברגע אחד רק על אחת או על שתיים מהנימפומניות האלה, המשליכות את עצמן על פין חדש ברגע שהוא מסב את מבטו. הזכרים יכולים רק לפתח שאיפה אסטרטגית לשיעור גבוה יותר של הזדווגויות, אבל לעולם לא תהיה להם טקטיקה לכפיית נאמנות. זכר השימפנזה לעולם לא יוכל לדעת לכמה זכרים שייכים תאי הזרע המתרוצצים באחוריים האדומים שמציגה בפניו הנקבה המיוחמת.

אולי משום כך חוקרי פרימאטים לעולם אינם צופים בטלוויזיה. עונת הייחום של הנקבות היא מופע בידור אחד גדול: מצחיק, אלים, גדוש מרדפים ותחבולות, ויש בו אפילו מוטיבים של סרט כחול - דמיינו את "הדרדסים, גרסת הפורנו" - ולחוקרים מותר לטעון שספירת זקפות היא בעצם מחקר מדעי.

אבל בואו נחזור להיות מדענים רציניים. רק ניתוח תאי הזרע של השימפנזים מגלה עד כמה התחרות עזה באמת. תאי הזרע ניגרים בליטרים אל תוך גופן של נקבות השימפנזה המיוחמות, ומשום כך נאלצו תאי הזרע להתפתח לכלל צבא ענקי. הם מתפרשים כמו צוותי ימ"מ, מאתרים ומשמידים בנשק כימי תאי זרע זרים, וטסים לכיוון הביצית כמו סירות מירוץ. 99 אחוזים מהם אינם תאי זרע אפילו, אלא "תאי השמדה המונית", נוגדנים המכוונים לפעול נגד תאי זרע. צוואר הנרתיק של השימפנזה הוא שדה קרב של ממש. בתוך גופה נלחמים תאי הזרע אלה באלה, ובסופו של דבר שורדים רק תאים אחדים, ומתוכם בוחרת לה הביצית את החביב עליה ביותר.

התחרות המינית מתרחשת אמנם בחלקה בין השימפנזים עצמם, אבל רוב הקרבות ניטשים בין תאי הזרע, ובדרך כלל מדובר במלחמת התשה. ככל שספירת הזרע גבוהה יותר, גוברים הסיכויים להתרבות. אין ספק: לשימפנזים האלה יש ביצים.

כמה חודשים אחר כך, כאשר הגורים מתחילים להיוולד, אין לדעת מי אביו של מי, ולכן פיתחו השימפנזים הזכרים מערכת של אבהות משותפת. המתירנות הנקבית באה על עונשה בדמותם של אבות רבים, אבל לא ממש אכפתיים. הגנים של השימפנזה הביאו אותם להישג שאליו לא תביא אותנו לעולם האידיאולוגיה האנושית: אבהות סוציאליסטית; בלי הרבה תמריצים, רק מין תחושת מחויבות משותפת ואדישה למחצה.

זכרו את העיקרון המדעי הזה: ככל שהנקבות זנותיות יותר, כך הביצים גדולות יותר.

אז מה מקומן של נקבות ההומו ספיינס במדד הזנותיות? כדי לברר זאת נבדוק את ברומטר הביצים של עוד קופי אדם.

לגורילות אשכים קטנטנים. לעומת זאת, הכתפיים שלהם רחבות, הניבים גדולים ועצם הגבה מרשימה. כאן התחרות מתנהלת בין החיות הגדולות עצמן, ותאי הזרע יכולים לנוח. אין שום לחץ ברירתי שמכתיב תחרות בתאי זרע אחרים, משום שאין אפשרות לקיים יחסי מין עם נקבה של זכר אלפא בלי להרוג את זכר האלפא תחילה. גורילות ממין נקבה נאמנות לזכר האלפא המתירני, וכתוצאה מכך תאי הזרע של הגורילה בקושי מבינים לאן בדיוק עליהם לשחות. מבעד לעדשת המיקרוסקופ נראים תאי הזרע של השימפנזים כמו מצעד צבאי, ואילו תאי הזרע של הגורילות - כמו מצעד איוולת. גורילה ממין זכר זוכה להזדווג פעמיים בשנה לכל היותר, ואשכיו הזעירים הם כל הנדרש לביצוע המלאכה כראוי.

אצל האורנג-אוטן היחס בין משקל הגוף למשקל האשכים גדול מעט יותר מאצל הגורילות, וזהו ההסבר להופעתן של נקבות אורנג-אוטן בוגדניות, גם אם הן נדירות מאוד.

הסתכל על עצמך, חתיכת קוף מגודל שכמוך; כן, אני מדבר אליך, הומו ספיינס ממין זכר. באילו קישוטים אתה מתהדר כדי להבדיל את עצמך מהנקבה? מעט יותר כוח בפלג הגוף העליון, זקן, יכולת לקרוא מפות וסירוב עיקש להשתמש ביכולת הזאת? ועכשיו הבט באשכיך: בהשוואה לקופי אדם מונוגמיים יותר, האשכים שלך מעט יותר... מסיביים.

כמו המוח שלך, שהתפתח במקביל כדי להרשים את מוחן הגדול של הנקבות, שגם הוא התפתח במקביל כדי להרשים את המוח הגדול שלך; כל מה שגדול אצלך, זכר הומו ספיינס, גדול משום שכך בחרו הנקבות: המוח שלך נועד לגרום לה להתפעל מיצירותיך; איבר המין הגדול שלך - עצום בהשוואה לאבריהם של קופי אדם אחרים - נועד לענג אותה מינית; הביצים שלך... טוב, הביצים שלך פשוט גדולות למדי, וברור שבזמן שאתה היית עסוק במסעות ציד בסוואנה הנשים שנשארו בחוות הפלייסטוקן החמודה שלך היו עסוקות בציד מסוג אחר לגמרי.

בדבר אחד אתה יכול להיות בטוח: האשכים שלך לא מתקרבים אפילו בגודלם לאשכיו העצומים של השימפנזה. הנקבות חובבות האורגיות שלו ניפחו אותם לממדים אבסורדיים. יחס המשקל בין גופך לבין אשכיך עומד על כרבע מהיחס אצל השימפנזה. עם זאת, הוא גם גדול פי ארבעה מהיחס אצל הגורילה. הבט בנקבות הגורילה הנאמנות, הבט בנקבות השימפנזה המתירניות - אתה בדיוק באמצע.

לייצור כמות הזרע הדרושה להפריית אישה די לנו במחצית אשך, לכל היותר. הביצים שלנו הן עדות ברורה לחמקנותה הנכלולית של האישה ההומינידית. כן, אמרתי "נכלולית". מעטים הסיכויים שנקבות הפלייסטוקן השתתפו בהזדווגויות חוץ-זוגיות באישורם של בני זוגן. קנאתם האלימה של זכרי ההומו ספיינס היא עניין ידוע ומוכר. מחקריו של הפסיכולוג דייוויד מ' באס על רצח רעיות בארצות-הברית ובקרב שבטים אפריקניים מצאו שכמחצית ממקרי הרצח נבעו מקנאה על רקע מיני. בסודן, באוגנדה ובהודו קנאה על רקע מיני היא סיבת הרצח הראשונה במעלה. בכל רחבי העולם, כעשרים אחוזים מהגברים הרוצחים גברים אחרים עושים זאת בעקבות תחרות על נשותיהם ועל בנותיהם. נתונים מפחידים, ועם זאת, הנקבות ההומינידיות, שהיו מודעות להשלכות החמורות האפשריות של מעשיהן ובכל זאת גנבו איזה מספר מהצד, הנחילו די גנים להותרת חותמן על אשכינו הנפוחים ועל תאי הזרע הפרנואידיים שלנו.

שוב הצצתם בהם, אה? אין בעיה, תמשיכו. תרגישו את משקלם. למה צריך כל כך הרבה מסה לאחסון של תאי זרע מיקרוסקופיים כל כך? הלוואי שהיתה תיאוריה חלופית, אבל אין. בלי נקבות בוגדניות הביצים פשוט אינן גדלות. הטבע אינו מעדיף איברים התובעים תשומות אנרגיה גבוהות, אם אין בהם יתרון רבייתי.

זכרים יקרים, אם אינכם מאמינים לי, עשו את הבדיקה בעצמכם. בפעם הבאה שתפלטו הוציאו את המיקרוסקופ שלכם, מדענים מחזיקים את המכשיר הזה ליד המיטה בדרך כלל (משום מה - למרות האור הרומנטי הבוקע ממבער הבונזן - זה לא ממש מרשים בחורות, אבל אם אתם מדענים נלהבים, ממילא אין סבירות גבוהה שתהיה לכם אורחת בחדר השינה). נתחו את הדגימה הטרייה שלכם.

ודאי תשימו לב שתאי הזרע שלכם אינם מתנהגים כמו תאי זרע בסרטים מצוירים. רבים מהם פשוט מקפלים את זנבותיהם, ולמשך כמה ימים הם נכנסים לתנוחת התגוננות מפני פולשים. הזרעת נקבה אין פירושה השקעה בהפריה פוטנציאלית בלבד, אלא הטלת מצור של ממש על צוואר הנרתיק בפני תאי זרע מתחרים. בדיוק משום כך גברים שלא ראו את בנות זוגם ימים אחדים יכולים לשלש את ספירת הזרע שלהם. עלייה כזו אינה מתרחשת אם הגבר סתם נשאר בבית כמה ימים בלי לקיים יחסי מין. ייתכן שבמישור המודע בטוח הזכר השב הביתה שבת זוגו נאמנה לו, אבל מעולם בתולדות האבולוציה לא הקשיבו תאי זרע למוח. תאי הזרע מודאגים מחזית מאוחדת של תאי זרע זרים, חציצה ביניהם לבין השחלות, והם מגיעים אל הנרתיק חדורי רוח קרב. ההיעדרות גורמת גם ללב לפתח יותר חיבה, משום שהיעדרות פירושה יריבים, והחיבה נוצרה בתהליך הברירה הטבעית, משום שסייעה לשמור על נכסים מדורות קודמים - אבל זה לא משהו שהייתי כותב במכתב אהבה.

אז מה המסקנה? נראה שנקבות ההומו ספיינס התפתחו בסביבה מונוגמית בעיקרה, אבל היו גם מקרים שנקבות הזדווגו עם יותר מזכר אחד ביום אחד. זה גורם לכם לחוסר ביטחון? הונדסתם להרגיש חוסר ביטחון, זכרי הומו ספיינס שכמותכם, משום שאין לכם שום דרך לדעת בוודאות שהילד הוא שלכם; משום שגברים קנאים העבירו יותר גנים לדורות הבאים; משום שגברים שהעדיפו להרוג, למות ולהטיל עונשים כבדים העבירו יותר גנים מגברים שהניחו לנשותיהם לקבל תרומות זרע מגברים אחרים. יש אפילו מילה מיוחדת לטיפשים כאלה: "מקורננים". אין מקבילה מילולית לאישה שבגדו בה. אין אות קלון. יש, לעומת זאת, מילה לאישה המתירנית, חורשת המזימות שעיצבה את האשך: "זנזונת". אין מקבילה לגבר השוכב עם כל מה שזז. אין אות קלון. בכל שפה ובכל תרבות כמעט מתקיים מוסר כפול כזה של עלבונות.

בכל מקום בעולם, הדרך הטובה ביותר להעליב גבר היא לומר לו שאמו זנזונת, שזה רע; זה עושה אותו לממזר, שזה רע; ועם זאת, זה עושה את אביו לסוס הרבעה, שזה טוב. בכל תרבות כמעט זה בסדר (ואפילו מומלץ) שהגבר יהפוך את האישה לזנזונת ואת ילדיה לממזרים, אבל רע אם אימא שלו זנזונת או אם הוא ממזר.

המוסר הכפול הזה צמח בכל תרבות כמעט בשל הבדלים סטטיסטיים במבנה שבו נערכו רגשותיהם של זכרים ושל נקבות לשם ההגנה על הגנים שלהם.

רק אם יפַתחו אשכים קטנטנים ותאי זרע עצלים, יוכלו הזכרים מבני מיננו להרגיש ביטחון בגבריותם. האשכים העצומים שלנו הם שריד לקרניים שהוצמחו לאבותינו.

בפעם הבאה שיתגרה בך איזה זכר אחר, ויאמר "מה קרה? אין לך ביצים?" תוכל לענות: "הלוואי שהיו לי פחות ביצים."

יופי. עכשיו, אחרי שטמנו את זרע החוכמה, נוכל לענות על השאלות הגדולות של היקום.

© כל הזכויות שמורות למודן הוצאה לאור

זרעים הם מגברים ביציות הן מנשים - ג´ו קווירק
Sperm Are from Men, Eggs Are from Women: The Real Reason Men And Women Are Different - Joe Quirk


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *