Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2008  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | שנת 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים ילדים נוער  » ספרים חדשים בפברואר 2008       חזור

מסדר האור השביעי
מאת: מיכל ב. פרו

ההוצאה:

ע. נרקיס

האגדה לארץ למוריה מספרת שכל עוד יהיו ילדים נושאי סימן, הרוע של מצודת האופל לא ישתלט על העולם. איבי פנוריי היא ילדה כזו. עולמה נחלק לשניים - אביה נולד בארץ האנשים ואימה בארץ למוריה. זו הסיבה שבגללה היא יכולה לתפקד משני צידי הגשר ובשני העולמות גם יחד.

פנוריי גודלה על ידי סבא כאסופית ולמעשה לא ידעה מי הם הוריה, עד אשר גדלה והגיע הרגע הנכון להעבירה לארץ למוריה. כנושאת הסימן האחרונה. על כתפיה הקטנות מונחת האחריות הכבדה למנוע את השתלטות הרוע של מצודת האופל.

עולם הפנטזיה שבספר מבוסס על מקרה מאוד אמיתי בחייה האישיים של מיכל מחברת הספר. "קרובת משפחתי הייתה סוג של אסופית" מספרת פרו.

מסדר האור השביעי
שתפו אותי

"ובמשך שנים חיה מבלי שידעה מיהם הוריה האמיתיים. כששאלתי אותה יום אחד, איך הרגישה בתור ילדה, ענתה: רציתי שיבוא מלאך ויקח אותי משם. כך נולד הרעיון של האסופית נושאת האות".

"מסדר האור השביעי" הוא ספרה הראשון של מיכל ב. פרו שמאית מקרקעין במקצועה ואם לשניים. לחובבי הז'אנר היא אומרת:

אני יודעת שמי שמתחבר לז'אנר הפנטזיה, בהם נלחמים זה בזה כוחות הרשע והאור, יתחבר גם לספרי. מסדר האור השביעי, הוא מבואה לשלושה ספרי המשך שיצאו בעתיד הלא רחוק ואני מאמינה, כי צפויה לכולם הרפתקאה מפתיעה ומעניינת במיוחד".

"מסדר האור השביעי" מאת מיכל ב. פרו בהוצאת ע. נרקיס,
מאייר: איגור קוביאר, 287 עמודים.

פרק ראשון | מסדר האור השביעי

מרתה, דודניתי השבורה,
קראתי שוב ושוב את מכתבך האחר ון ונאלצתי אף לשתות שתי כוסות תה קמומיל חזק בתוספת מעט קוניאק כדי להירגע מהחדשות המזעזע ות. כעסי משתלט עלי ואי נו מרפה רק מעצם המחשבה ש הזקן העז להחלים ולחזור לאיתנו בצורה שכזאת. הרי זוהי שערורייה ממדרגה ראשונה - בגילו להחלים בכזו קלות ובכזו מהירות. ממש עסק ביש. וגם מה שקרה עם רפאל והאישה ההיא, נו, מה שמה - אישתו, לא תורם מי יודע מה למצבכם העגום... ואפילו שהם רחוקים (לא מספיק אם היית שואלת אותי) , אם הם לא היו בסביבה באותו זמן הכל היה אחרת. אבל לא כך הדברים. לו היה זה ביתי, לעולם לא הייתי מניחה לה לחצות את סף הדלת והייתי מגרשת אותה עו ד ממורד המדרגות. אבל במקרה שלך, יקירתי, החביבות היא מן השטן ותרא י לאן זה הוביל אתכם - לאבדון. ממש לאבדון.
אך חזקי ואמצי דודניתי, לבי עמך בכל אשר תפני.
שלך בנאמנות,
דורה.

ידיה של מרתה יוּד רעדו מעט בקפלה את פיסת הנייר שבידיה ועיניה הטרוטות בהו בדחייה בקירות הקוטג' הקטן בו נאלצה לגור מזה כמה חודשים. אמנם, הבית היה חדש לגמרי, אך לא היה זה סידור המגורים אליו שאפה כשנישאה לסופיו יוד השלישי לפני כשנה. אז, כמו היום, היא ראתה את עצמה בעיני רוחה כגברת ראשונה של הבית הגדול שניצב במלוא הדרו ברח' ברזוויל 7, מרחק חמש עשרה פסיעות בדיוק מבית ראש העיר דרומיתון ותשע עשרה פסיעות איטיות ביותר מכיכר המזרקה על-שם פאול קולגדוב. לדעתה המוחלטת, היא היתה .' צריכה להיות 'גב' יוד מהבית ברח' ברזוויל 7

למעשה, היתה גב' יוד פקידה בבית הספר המקומי לבנות 'אור ההשכלה', מוסד מכובד לכל הדעות. היא ראתה תפקיד זה כשליחות עליונה לחינוך בנות הדור הצעיר בדרכי הכבוד, הצניעות והענווה שהרי אלה הם יסודותיה של חברה מהוגנת ותקינה. מרתה יוד היתה אישה נמוכה ובעלת זרועות בשרניות, היה לה שיער שחור שהקפידה לאסוף אותו בפקעת קטנה מאחורי עורפה ועיניים כחולות קטנות ומתרוצצות שהזכירו לפעמים עיני זיקית, בהן נעזרה בכל אחד ממבטיה חמורי הסבר והתוכחה כלפי כל מי שהפר את כללי הסדר והצייתנות.

מר יוד היה רואה-חשבון מדופלם, כפי שהעידה התעודה המצהיבה שנתלתה בקפידת-יתר על קיר מאחורי שולחן משרדו שהיה צר מלהכיל את הניירות הרבים שנערמו שם מדי יום ביומו. הוא עצמו היה איש גדול-ממדים, בעל כתפיים רחבות ושפם שחור עבה שנמרח מעל שפתו העליונה. את ראשו עיטרה קרחת גדולה שהתמשכה ממצחו הרחב והתפשטה עד לאזניו הגדולות ולצווארו הקצר והעבה.

מאז ומתמיד טרחו היודים לציין כי הם אנשים מהוגנים בהחלט. אולם מאז עסק הביש... טוב, מאז אותו יום, לפי דעתם ובהתייעצות משותפת בינם לבין עצמם, פשוט לא היתה להם ברירה והם לא פספסו אף הזדמנות להצהיר בפני כל את היותם זוג מכובד בקהילת דרומיתון.

לאדון וגב' יוד לא היו עדיין ילדים אך לא היה ספק בלבם כי ילדיהם יהיו מכובדים ומהוגנים - לפחות כמותם.

באותו בוקר אפרורי לא היה כל סימן כי משהו יוצא דופן עומד להתרחש בחייהם של היודים. מר יוד לבש את חליפתו האפורה והמכובדת שבחרה לו רעי יתו והיא עצמה בחנה בקפדנות כל פרט ופרט בלבושה שמא לא יראה דבר לא מהוגן בהופעתה. איש מהם לא הבחין בסנונית הקטנה שחלפה במהירות מול חלונם והתיישבה בקצה הארובה הדקה שעל גג ביתם.

השעון העתיק שבמסדרון השמיע פעימות מונוטוניות בציינו את השעה שמונה בדיוק. מר יוד נטל את תיקו מבלי לשכוח כמובן את מקל ההליכה שלו ומטריה שחור ה גדולה, העניק לגב' יוד נשיקה אוורירית, שהזכירה יותר נקירה על לחיה הבשרנית ויצא לרח ב. בלכתו לעבר השדרה השביעית, כהרגלו , הבחין ליד אחת החנויות באישה קטנה בעלת שיער לבן ארוך שגלש לו ברכות בין... שתי כנפיה. היא נעצה בו את מבטה מהמקום בו עמדה. מר יוד לא האמין למראה עיניו והמשיך ללכת, 'כמה לא מכובד לנעוץ עיניים בזולת', שינן לעצמו אך לא התאפק והסב את ראשו אחורה להביט שנית... אישה עם כנפיים ? לא, לא הגיוני. ואכן, ליד חנות הממתקים ניצבה גברת קטנה וצמוקה, אך היא לא הביטה לעברו וגם, לשמחתו הרבה, לא היו לה כנפיים.

יוד היה משוכנ ע שלא דמיין זאת לעצמו, כי אחד הדברים השנואים עליו היה לדמיין ד ברים בלתי הגיוניים, אולם מצד שני... כן, בהחלט. היה לו הסבר הגיוני לעניין... אלה הם כנראה ה אדים שהצטברו בגלל הלחו ת על זגוגיות משקפי הראייה שנחו על אפו העצום.

הוא הניד ראשו לביטול והמשיך ללכת. מיד חדל לחשוב אודות אותה אישה שנקרתה בדרכו. הוא לא חשב דבר מלבד על אותן ערימות מסמכים שהמתינו לטיפולו על שולחנו המצומק.

כשקרב למשרדו נמוגו מראשו אותן ערימות מסמכים ואת מקומם תפשו אותם פרפרים צבעוניים שהתעופפו בזמזום טורדני בחלל הכניסה לבנין - דבר שהיה מחליא ביותר מבחינתו של מר יוד. הוא לא סבל דברים צבעוניים מכל סוג כולל פרפרים. 'העיר הזאת מתדרדרת מדחי לדחי!' מלמל ברוגז ונפנף בידיו השמנות במטרה לגרש את כל 'החרקים המעצבנים האלה' מדרכו. תמיד האמין שצבעוניות מעידה על אופי המוני וזול.

במעלית ניצבה לצידו נערה שלבשה שמלה כתומה ואחזה בידה סל קטן גדוש בפרחים ססגוניים. היא חייכה אליו בברכה בעודו מתעלם ממנה וממלמל לעצמו בעצבנות על חוצפת סוכני המכירות המסוגלים לכל, אפילו להציק לאנשים כמותו במעלית. איזו חוצפה! כמה לא מכובד!

הוא נכנס למשרדו ומייד הורה לשרת הבניין 'לרסס ולהדביר לאלתר את כל השרצים המעופפים', כדבריו, בכניסה. לא יעלה על הדעת, חשב לעצמו. הוא התיישב בכיסאו בכבדות ומחשבותיו נסבו חזרה לערימות המסמכים שלפניו. הוא התעלם ממעטפה קטנה שצנחה לה למרגלות הכיסא מתוך ערימת הדואר הגדולה שנחה על שולחנו המצומק.

לו רק היה טורח באותו רגע להתכופף ולהושיט את ידו למעטפה ההיא...

במשך היום טיפל מר יוד בכל העניינים השוטפים בהם נהג לעסוק בכל יום, כל היום. הוא בחן בקפידה את לבוש עובדיו וווידא בדקדקנות אם הופעתם מהוגנת. הוא צרח על פקידה שאיחרה בדקה וגער לפחות על שלושה עובדים אחרים ללא סיבה מיוחדת, וזאת רק כדי להשליט סדר ויראת כבוד בין כותלי משרדו. הוא ניהל מספר שיחות טלפון בקשר לצ'ק שהתמהמה להגיע וצעק על לקוחה בטלפון כשהוא מאיים עליה בתביעה משפטית אם סכום הכסף המגיע לו לא ינחת עוד היום על שולחנו.

בסך הכל עבר על מר יוד עוד בוקר שיגרתי ומצב רוחו היה די מרומם עד שאחת מפקידות המשרד העזה לאחר לשוב בשתי דקות תמימות מהפסקת הצהריים. מזועזע וכועס נעמד מולה כשידיו על מותניו העבות ואז הבחין לתדהמתו הרבה שהיא מחזיקה בידה פרח! פרח?! ועוד אדום! הוא מעולם לא הסכים שבמשרדו יימצא ולו פרח אחד, אף לא חריטות דמויות-פרח ברהיטים או אפילו בתמונות התלויות .

"גב' פישמן! מה פשר הקרנבל הזה? חשבתי שהסיסמה של המשרד פה היא דייקנות ומקצועיות... ומה... הדבר הזה שאת מחזיקה...?" נהם כשהוא חוטף ברוגז את הפרח בידו האחת ומצביע על הפקידה המבוהלת בידו השנייה. יוד כמעט נחנק מכעס אך לפתע לא זכר מדוע הוא עומד שם, לכן, בסופו של דבר החליט לשמור על חזות מאופקת ומכובדת. הוא מלמל כמה דברים עמומים ויצא החוצה לשאוף מעט אוויר צח.

בעומדו מחוץ לדלתות הבניין האפרורי נפל מבטו על שתי נערות שניצבו בסמוך וחילקו פרחים לעוברים ושבים. יוד הביט בהן בכעס כשחלפו על פניו. 'בטח קבצניות המנסות לסחוט כסף מאנשים תמימים ברחוב'. הרהר, זהו הנוער של היום! "לכו לעבוד, פרזיטיות!" שאג לעברן.

לפתע התנגש בכתפו איש בלבוש מתכתי שנדף ממנו ריח צחנה איום. "מה זה צריך להיות?!" גער בו מר יוד ונדהם כאשר האיש הגס הזה התעלם ממנו לחלוטין והמשיך בדרכו במורד הרחוב. "היי, אני מדבר אליך!" צעק לעברו, אך הלה אפילו לא הסב את מבטו. יוד האדים כולו וצעד חזרה לתוך הבניין כשעיניו רושפות זעם עצור. "ליצנים, מטורפים. פושטקים, כולם פושטקים!!!" רטן. נכנס למשרדו וטרק אחריו את הדלת מבלי להפנות את מבטו אחורה.

גב' יוד היתה אותו זמן בבית הספר, עסוקה ברכילות אינטנסיבית בחברת גב' זומרשטיין אותה פגשה במקרה בחדר המורים. כאשר חזרה לבסוף למשרדה האפלולי היא מצאה על שולחנה מעטפה קטנה עליה כתוב באותיות מסולסלות ובכתב יד נקי שתי מילים -

"אישי ביותר"

עיניה הטרוטות של מרתה החלו להתרוצץ בחוריהן וליבה פעם בחזקה. לבסוף, לאחר התלבטות שארכה לא יותר משתי שניות שנדמו לה כנצח, פתחה את המעטפה בזהירות מירבית ומתוכה השתלשלה תמונתה הקטנה של תינוקת חייכנית בעלת תווי פנים מוכרים. רטט של גועל חלף לאורך גווה כאשר אחזה את התמונה בקצות אצבעותיה. היא לא טרחה לקרוא את השורות הספורות המשורבטות על גב התמונה וללא שהות קרעה לגזרים את התמונה עם המעטפה, עטפה אותם בנייר עיתון ומייד הטילה על שרת בית הספר להשליכם לאשפה. "לא בפחי בית הספר כי אם בפח מרוחק, רצוי של מישהו אחר".

היא חייגה את מספר הטלפון של בעלה אך מייד שינתה את דעתה והשיבה את השפופרת על כנה, בוהה באוויר מולה, מהרהרת... לא, זה לא חכם לספר על כך למר יוד. צריך להתעלם מהמקרה. היא היתה משוכנעת שמדובר בבדיחה חולנית של מישהו ועכשיו, לאחר שהשמידה הכל, זה נגמר. אין טעם להדאיג סתם את מר יוד. הוא תמיד נלחץ בכל הנוגע למשפחתו והיא בכלל אינה מאשימה אותו... לאחר הכל, אין הוא אשם בכך שיש לו אח מוזר ותמהוני ואבא מטורלל. הוא תיעב את כל מה שהיה קשור אליהם.

בשלוש אחר הצהריים, כשיצאה מבית הספר, היתה עדיין מודאגת כל כך, עד שמבלי משים כמעט ונתקלה בדמות שאצה לה במורד הרחוב. "אפשר לבקש סליחה!?" פלטה לעבר האיש ברוגז כשהיא שולחת לעברו מבט חמור-סבר ומאשים. האיש לא נראה מוטרד כלל ממבטיה. להפך, הוא התעלם ממנה לחלוטין ואף המשיך בדרכו כאילו אין הדבר נוגע לו כלל.

בעודה עומדת נטועה במקומה והמומה מהתנהגותו הגסה, ניגשה אליה נערה בלבוש צבעוני שמיד העיד בעי ניה על אופי ה מוני. הנערה נע מדה מולה ונעצה בה את עיניה הקטנות כאילו מתכוונת היא לומר דבר-מה. כמובן שגב' יוד התעלמה ממנה מכיוון ש סברה שאין זה מכובד לנעוץ עיניים בזרים. ב פנותה ללכת, פנתה אליה הנערה ול פני שהספיקה להבין מה קור ה לה היא דחפ ה לתוך כף ידה פרח קטנטן והסתלקה. ברגע שנגעה י דה בפרח הסגלגל, שינו בגדיה את צבעם לסגול.

גב' יוד קפאה על מקומה. לרגע שכחה מה היא עושה שם בכלל ולמה נעצרה. היא הביטה בידה ונדהמה לראות שהיא אוחזת בפרח וגם... וגם שהשמלה האפורה המהודרת והמכובדת שלה הפכה לסגולה, "אוי, הצילו..." נסערת, הטילה את הפרח לרצפה ורצה בבהלה למכוניתה.

היא נכנסה לביתה, מנסה לטשטש את זכרון היום המוזר שעבר עליה ומקווה שלא ניכרים בפניה כל סימנים המעידים על אותן תלאות מוזרות שעברו עליה אותו יום. היא בקושי התחילה להכין את ארוחת הערב לפני בואו של בעלה אך לא לפני שדאגה להשליך את השמלה ה'סגולה' לפח הזבל של השכנים ממול בוודאה שאיש אינו מבחין במעשיה.

מאוחר יותר הגיע מר יוד לביתו. בצאתו ממשרדו כבר לא הבחין באותם 'ליצנים מטורפים' עם הפרחים, אך זה לא שיפר את מצב רוחו. הוא ניסה להשתלט על עצמו, פתח את הדלת ונכנס הביתה. הוא לא גילה כל טעם להסעיר את רעייתו ולכן היה נחוש בדעתו לא לספר לה דבר ממאורעות היום.

במהלך אותו ערב עשו היודים את אחד הדברים האהובים עליהם במיוחד. הם רבצו מול מכשיר הטלוויזיה בהעבירם הררי ביקורת על השכנה הזאת והשכנים האלה, על הלקוחות של מר יוד, על המורים, על הורי הבנות בבית הספר ועל הקריין שהופיע בטלוויזיה.

לאחר שסיימו את מסדר הביקורת היומית שלהם הלכה גב' יוד להכין תה ולהביאו לסלון בעוד מר יוד מחזיק בידיו וקורא את עיתון הערב שלו בשעמום בולט. זה לא שהיה משהו מעניין בעיתון, הוא פשוט היה ממנויי העיתון הכלכלי של דרומיתון כי זה היה מקובל בקרב קהילת בעלי העסקים ונאלץ לקרוא את הכתוב בו כדי לדעת להשחיל את המילה הנכונה בשיחה הנכונה שלא יהיה ספק שהוא חלק מקהילה מכובדת זו.

הוא ריפרף על כותרות העיתון בעייפות כשלפתע צדה את עיניו כותרת בעמוד הפנימי -

שריפה משתוללת כילתה חנות עתיקות על יושביה בקרדונה - אין ניצולים

מר יוד קפא במקומו, האם יש קשר? תהה. באופן יוצא מן הכלל הוא התכוון לקרוא את הכתבה, "אש תופת אחזה בחנות העתיקות הקטנה והידועה 'פיירילור', כאשר הגיעו הכבאים כבר..." פניו של יוד החווירו . בדיוק כשהחל לקרוא, נכנסה אשתו לסלון ע ם שני ספלי תה. אין בר ירה. הוא חייב לספר לה משהו. הוא נע במקומו בעצבנות וכחכח בגרו נו קלות:

"אמ... מרתה יקירתי - לא קיבלנו דואר היום במקרה?"

מרתה נראתה מופתעת ונסערת. לא יכול להיות שהוא יודע על המעטפה ההיא במשרדה?! אלא אם כן הוא שלח אותה - לא, לא הגיוני שבעלה יעשה מעשה טיפשי שכזה ובודאי שלא בנושא כל כך רגיש ורציני. "לא", היא אמרה בקוצר רוח ויישרה את כיסוי הניילון של הספה בעצבנות. "למה?"

"יש איזו ידיעה בעיתון", מלמל לעצמו, "שביתה בשירות הדואר... וגם היה איזה כנס של סוחרי עתיקות... והיו היום המון אנשים שחילקו פרחים..."

"נו, אז מה?" רטנה גב' יוד בחוסר סבלנות.

"טוב, רק חשבתי שאולי... את יודעת..." הוא היסס לפני שהמשיך. פניה של גב' יוד החווירו כסיד. הוא יודע, הוא בטח יודע על המעטפה שהגיעה למשרדה הבוקר.

גב' יוד לגמה מהתה שלה בשפתיים קפוצות. מר יוד שקל אם בכלל להמשיך עמה את השיחה. במקום זאת הוא אמר בשיא הטבעיות שהצליח לשוות לקולו, "את חושבת שהם גם הגיעו לדבר הזה... הכנס ההוא?"

"לא נראה לי", אמרה גב' יוד בתחושת הקלה מעורבת. "מה הקשר בכלל?" "סתם, אני מניח". הוא שתק לכמה דקות אחר כך שאל כאילו לאחר יד: "מה היה שמה של החנות הזאת שלהם? פרילי, לא?"

"פיירילור, שם מטופש לחנות עתיקות, הייתי אומרת", הוסיפה בקרירות. רק עצם המחשבה על אחיו של מר יוד ואשתו הטורדנית גרמו לה לצמרמורת.

"כן". הסכים מר יוד. מחשבה החלה מקננת בראשו, "אני בהחלט מסכים".

הוא לא הזכיר במילה אחת את העניין שעה שעלה למעלה להתכונן לשינה. כשגב' יוד היתה במטבח, חמק מר יוד לסלון ובהה שוב בכתבה ההיא. הוא קרא בחיפזון את השורות המודגשות כשעוד כותרת קטנטנה צדה את עיניו. "שיגעון אופנתי חדש או מתיחה מוצלחת?"

'העולם השתגע?' מלמל לעצמו. הוא רפרף במהירות על השורות הקטנות 'היום נראו בשדרה השביעית עוברים ושבים בעלי לבו ש מחליף צבעים. האם זוהי אופנה חדשה או עוד מתיחה מבית היוצר של סדרת המתיחות הטלוויזיונית המוצלחת 'פיספסת' עם רו ברט קרוזו..." מר יוד נעמד דום ובהה בעיתון שבידו. 'העולם השתגע...' מלמל לעצמו. אבל הכתבה ההיא בעיתון, האם מצפונו מתעתע בו? האם לכל זה יש קשר כלשהו לרפאל ולאשתו? אם כן... הרי הידיעה כשלעצמה מרעישה ביותר. תמיד היתה לו הרגשה מוזרה בקשר לאישה זו והוא לא סבל אותה מהרגע הראשון. בעודו תוהה האם הגיע הקץ לסיוטיהם צצה מחשבה נוספת בראשו הגדול, 'אם באמת מה שכתוב נכון, זאת אומרת שאין ניצולים כמובן, אז אולי ייצא לו מזה כמה לירות'. לאחר הכל הוא לא זכר שהיו להם עוד קרובי משפחה כלשהם חוץ מהזקן החצוף ועם כל מה שקרה - הוא היה בטוח שמה ששייך לרפאל מגיע לו בזכות וביושר.

היודים פרשו למיטתם. גב' יוד התהפכה כמה פעמים על משכבה אך לבסוף נרדמה, אבל מר יוד שכב במיטה ער כאשר מחשבותיו אינן מרפות ממנו. מחשבתו האחרונה היתה המחשבה המנחמת שאם אחיו אכן מת אולי יצא לו מזה משהו, ואם לא - אם אפילו רפאל וההיא חזרו לדרומיתון, אין להם שום מושג היכן הם. הוא ומרתה עברו לבית מרוחק מרח' ברזוויל כך שלא יהיה סיכוי שימצאו אותם... הם גם לא הסתובבו באותם החוגים, בניגוד אליהם הוא ומרתה שהו אך ורק בחברת אנשים הגיוניים. הוא לא היה יכול לתאר לעצמו אותו ואת מרתה מעורבים באיזו שהיא שערורייה מסוג זה או אחר.

הוא פיהק - אין שום סיכוי, מלמל לעצמו ונרדם.

© כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאה לאור

מסדר האור השביעי - מיכל ב. פרו


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *