Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2008  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | שנת 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים ילדים נוער  » ספרים חדשים במרץ 2008       חזור

הקוסם הגידם
מאת: דני רווה

ההוצאה:

ידיעות ספרים

"מצטער! היום לא היה שום דבר מיוחד" במשפט זה מסכם איתן ביומנו את הימים שעוברים עליו בתל דור - מושבה כל כך קטנה שאפילו נהגי האוטובוס שעוברים בה לא יודעים את שמה.

אולם המשפט הזה לא מתחיל לתאר את המציאות ההזויה, את שלל הטיפוסים ואת ההרפתקאות אליהן נקלעים הוא וחברו דניאל כשהם פוצחים במסע חיפושים אחרי הכלב "ארצה".

הקוסם הגידם מספר על כהן הרשע שחזר בתשובה והפך להיות צדיק, מגלה איך השיפודים הרגו את אלי שווארמה ומכיר לקוראים את דניאל, שאמא שלו היא פסיכולוגית ועוזרת לאנשים שרע להם עם מילים שמרוב שאי אפשר להבין אותן - עושות רק טוב. על השתלשלות האירועים המצחיקים מספר איתן - ילד שגדל ללא אימא ומנסה לתמרן בין היותו "בלאגניסט מקצועי" לדאגה ולציפיות הגדולות שיש לאביו ממנו.

הקוסם הגידם
שתפו אותי

הקוסם הגידם הוא ההמשך לספרו הראשון והמצליח של דני רווה, החופש הגדול וצרות אחרות. פרט להומור הקולח, לדמויות הנוטפות ישראליות ולכלב אחד שמשוכנע שהוא בעצם חתול, מציג הספר בצורה רצינית אך משעשעת את הדילמה שמשותפת לכל הילדים באשר הם - איך להמשיך להשתולל ולחוות את החיים מבלי לעלות על העצבים של הוריהם.

דני רווה הוא מחזאי, סופר, כותב הצגות בידור, תסריטאי ועורך תוכניות רדיו. המערכונים אותם כתב בין היתר לגשש החיוור, ספי ריבלין ולתוכניות מיתולוגיות כמו "זהו-זה ו"מוצ"ש", הניבו מטבעות לשון השגורות בפי כל.

לאחרונה כתב רווה מחזה יחיד בכיכובו של שמואל וילוז'ני בשם "גט פור טו". בין ספרי הילדים של רווה ניתן למנות את ארץ הפחדנים, המלך איחסה והמלכה פיחסה, והחופש הגדול וצרות אחרות.

את הספר אייר שי צ'רקה..

הקוסם הגידם מאת דני רווה בהוצאת ידיעות ספרים, סדרת פרוזה עשרה בעריכת נטע גורביץ, עטיפה ואיורים: שי צ'רקה, 258 עמודים.

פרק ראשון | יתום מוחלט והומלס, שבמקום ליילל נובח
שלום, קוראים לי איתן. פעם אבא אמר לי לכתוב יומן על כל מה שקורה לי בחופש הגדול, וכתבתי על החופש הגדול וצרות אחרות, אבל עוד לפני שנגמר החופש התחילו הצרות. מאז אני לא כותב, אני רק מדבר, כי כשאני מדבר אין לי שגיאות כתיב וגם אין מי שיקרא את המחשבות שלי ויגיד לי שאני עושה שטויות. אבל כשכתבתי ביומן כל דבר שעשיתי, אבא קרא וכעס על מה שכתבתי שעשיתי ועל מה שעשיתי כשכתבתי.

הוא אמר שזה ממש מדהים איך ילד אחד מצליח לבד לכתוב כל כך הרבה שטויות בכל כך הרבה שגיאות!

"יוצא מן הכלל!" אמר אבא.

"כל הכבוד לי!" אמרתי לאבא, "מגיע לי פרס!"

אבא לא חשב ככה. הוא אמר שלא מגיע לי כלום, ואם אני רוצה פרס זה יהיה פרס שלילי, שזה ההפך מחיובי!

"לא חשוב," אמרתי כי כבר הרבה זמן חיכיתי לפרס, "פרס זה פרס! שיהיה שלילי, שיהיה חיובי, העיקר שיהיה פרס!"

אבא אמר שזה בערך כמו שבתחרות ריצה יתנו פרס לזה שהגיע אחרון!

"נשמע לך הגיוני?" שאל אבא.

"בטח," אמרתי, "ועוד איך! זה שהגיע אחרון רץ הכי הרבה זמן! לא מגיע לו משהו על ההשקעה?"

"כן," אמר אבא בעצבים, "וכזה פרס בדיוק מגיע גם לך!"

הוא התחיל לתקן לי את כל השגיאות שעשיתי וזה היה מה־זה מייאש כשהוא מצא בכל משפט יותר שגיאות ממילים והכריח אותי לתקן את כולן, וכשהוא ראה שאני מתעצבן הוא אמר: "למה אתה מתעצבן, איתן? זה אני שצריך להתעצבן!"

"אז תתעצבן!" אמרתי.

"אני מתעצבן!"

"אבל למה עלי?" שאלתי.

"כי אתה עשית את השגיאות, לא אני! מה? לא ברור שזה מייאש שילד בגילך עושה כל כך הרבה שגיאות?"

"למה מייאש? לא אמרת לי בעצמך שמשגיאות לומדים?"

"נו?" אמר אבא, "אז מה?"

"אז אם אני עושה הרבה שגיאות - אני גם לומד המון! תיקח את זה בחשבון. אתה צריך לשמוח שאני לומד כל כך הרבה, לא לכעוס!"

"אתה צודק!" אמר אבא, "אני מצטער אם קצת כעסתי..."

"ואני מצטער אם קצת עיצבנתי אותך," אמרתי, "ואני יכול להבטיח לך שיותר אני לא אכתוב מילה אחת ביומן המחורבן הזה שכל כך מעצבן אותך!"

אבא אמר שזה בדיוק ההפך: לא היומן מעצבן, אלא השגיאות. חייבים להמשיך לכתוב, כי משגיאות לומדים וכי רק מי שלא עושה לא טועה!

לאבא יש כל מיני משפטים כאלה שמעצבנים כששומעים אותם בפעם הראשונה, אבל אחר כך אם בודקים אותם יוצא שהם נכונים. למשל תכף אחרי שהוא אמר שמשגיאות לומדים, למדתי לכתוב בלי שגיאות את המשפט: "מצטער, היום לא היה שום דבר מיוחד!" ואת זה אני כותב כל יום ביומן שלי.

אחרי כמה ימים, כדי שזה לא יצא חשוד שכל יום אני מצטער שלא היה שום דבר מיוחד, כתבתי: "איזה כיף! היום לא היה משהו מיוחד." אחר כך כתבתי: "היה יום נורא משעמם. לא קרה כלום."

לפני שבוע, כשנמאס לי לכתוב משפטים ארוכים כאלה, כתבתי: "היום היה כמו אתמול."

אתמול כתבתי: "ראה יום א'!"

והיום כתבתי: "כנ"ל!"

בינתיים אבא כנראה עוד לא קרא ביומן כי לא שמעתי ממנו איזו התפעלות על זה שאין לי יותר שגיאות.

טוב, זה לא אומר שאם ביומן לא קרה שום דבר מיוחד, גם בחיים לא קרה כלום, כי אצלנו החיים לא קשורים ליומן.

לפני כמה זמן אני ודניאל הלכנו ברגל מאזור התעשייה עד הבית, שזה די הרבה, וכלב אחד שקוראים לו בנימין הלך אחרינו, שזה די לא טוב.

אני ידעתי שאם הוא ילך אחרַי זה ייגמר רע, כי בדרך כלל כלבים שהולכים אחרי הביתה ישר יוצאים החוצה, כי אבא שלי לא רוצה כלבים, לא בבית, לא בחצר ולא בכלל.

אז עצרתי כדי שהוא יעבור אותי, אז גם הוא עצר כדי שאני אעבור אותו, וכשהתחלתי ללכת גם הוא התחיל ללכת, וככה עצרנו והלכנו, הלכנו ועצרנו, עד שנמאס לי והסתובבתי אליו וצעקתי לו: "לך! לך! לך הביתה..."

אבל ידעתי שאין לו בית ואין לו לאן ללכת, והוא המשיך ללכת אחרי.

אז צעקתי לו: "קישטה מפה!!! אתה שומע?" - כי ידעתי שהוא היה המון זמן בפחי אשפה עם חתולים, וחשבתי שאולי בגלל זה הוא מבין רק שפה של חתולים, אבל הוא עשה את עצמו לא מבין גם את זה והמשיך ללכת אחרי כאילו כלום.

אז התחלתי לזרוק עליו חצץ ואבנים קטנות, שזאת שפה בינלאומית, וכיוונתי רחוק ממנו ובכלל לא אליו כדי לא לפגוע בו, אבל מרוב השתדלויות ובגלל שאני לא כל כך טוב בקליעות, כל אבן שזרקתי פגעה בול, ודניאל צעק: "מה קרה לך שפתאום נעשית צלף? למה אתה פוגע בו???"

אז עניתי: "אני מנסה לא!"

אז דניאל צעק: "אז תנסה כן!"

אז ניסיתי כן - ופגעתי, וניסיתי לא - ופגעתי, וכל זריקה יצאה לי קליעה בול, והוא המשיך ללכת אחרי בכל זאת, כאילו כלום.

דניאל הביט עלי ואמר, "אין מה לעשות איתן, הוא מורעל עליך, תראה איך הוא דבוק אליך כמו טיל קרקע־איתן!"

אמרתי לדניאל שיירגע כי אין סיכוי שאני אקח אותו הביתה. הוא יכול להיות דבוק אלי אבל אני לא דבוק אליו.

"רע מאוד!" אמר דניאל.

"נכון," אמרתי, "אז קח אותו אתה!"

"אתה יודע שאני לא יכול לקחת אותו," אמר דניאל, "אימא שלי לא אוהבת כלבים והיא מעדיפה חתולים!"

"חבל מאוד," אמרתי, "כי אבא שלי מעדיף כלבים בחוץ."

כשהייתי קטן, אימא ואבא היו מקריאים לי סיפור אחד שנקרא אַיֵּה פְּלוּטוֹ על כלב אחד שהלך לאיבוד. הרבה זמן חשבתי שאַיֵּה זה השם הפרטי שלו ופלוטו שם המשפחה, וכשאבא היה מראה לי בספר את הציור של הכלב ואומר, "תראה איזה כלב מתוק!" הייתי אומר לו, "אולי נביא אַיֵּה מתוק אחד כזה הביתה?" והוא תמיד אמר, "לא, לא, זה לא!"

אחר כך הוא סיפר לי שהיה לו פעם כלב ענק אחד שקראו לו גורו, ויום אחד גורו נדרס ומאז אבא החליט שהוא לא רוצה יותר שום עסק עם כלבים, כי הם תמיד נדרסים או הולכים לאיבוד.

דניאל המשיך לנסות לשכנע אותי לקחת את הכלב, והוא שאל אותי איך אני, בתור חצי יתום שאין לו אימא, לא מתבייש להתנהג ככה לכלב יתום מוחלט בלי אבא ובלי אימא ושהבעלים שלו מת!

"איפה הלב שלך, איתן?" שאל דניאל.

לא ידעתי מה לענות כי האמת היא שדי ריחמתי עליו, וכשראינו אותו באזור התעשייה נתתי לו את ההמבורגר שקניתי רגע לפני, ובגלל זה הוא נדבק אלי כמו קרצייה נאמנה ועכשיו אני תקוע איתו.

אז התעלמתי מדניאל ונכנסתי לחצר, ודניאל נכנס אחרי והמשיך לנאום ואמר, "תאר לך, איתן, שאתה לגמרי לבד בעולם, חי בתוך פח אשפה עם חתולים, ואתה מת להיות חבר שלהם, אבל כל פעם שאתה רוצה ליילל אליהם ולהגיד להם 'בוקר טוב חברים, מה שלומכם שמנים שלי ולמה אתם לא עושים דיאטה?' - במקום יללה מתוקה יוצאת לך נביחה שאתה אפילו לא מבין מאיפה היא באה! אתה יכול לתאר לעצמך באיזה משבר־זהות נמצא הכלב המסכן הזה?"

רק דניאל יכול להגיד משפט כזה מופרע, כי אימא שלו פסיכולוגית שמטפלת באנשים שרע להם, ואומרת להם כל מיני משפטים כאלה עם מילים כל כך מסובכות שמרוב זה שהם לא מבינים נעשה להם טוב.

"למה לא תגיד את זה לאימא שלך?" שאלתי ודניאל אמר: "על אימא שלי אי אפשר לעבוד. היא פסיכולוגית!" כשדניאל היה קטן אימא שלו נסעה יחד איתו לאנגליה, בלי אבא שלו, והם חזרו לכאן רק אחרי כמה שנים, ואני זוכר שבכיתה א' הוא לא הכיר אף אחד ולא הבין מה רוצים ממנו, ואנחנו די צחקנו עליו וקראנו לו 'התייר'.

אז עכשיו התייר המשיך והסביר לי, מִיֶדע אישי, כמה קשה להיות כלב בפח אשפה של חתולים:

"פתאום אתה, זאת אומרת הכלב, פוגש איזה בנאדם גדול וחזק, לא שאתה באמת גדול וחזק איתן, אל תתפוס גובה, אבל מלמטה, מגובה של כלב, אתה נראה סוס בַּגובה וחמור בַּשׂכל, והוא רוצה להיות חבר שלך, ומה אתה עושה? זורק עליו אבנים! אתה לא מתבייש???"

את הדברים האלה הוא כבר צעק עלי, ופתאום הרגשתי רע כאילו אני באמת אשם במשהו וכמעט התחלתי לבכות, אבל במקום לבכות שתקתי ונכנסתי הביתה. דניאל נכנס אחרי.

"בוא נכניס אותו למחסן, באופן זמני," אמר דניאל. "נראה לך? אבא שלי יגיע הביתה, ישמע אותו נובח וזה יהיה הכי זמני שזמני היה פעם!"

"הוא לא ינבח," אמר דניאל, "הוא יישן. נביא לו אוכל בכמויות, הוא ימלא לעצמו את הבטן ויתמסטל מזה לגמרי, כמו שקורה לנו בסדר פסח!"

הוצאנו מן המקרר את כל השניצלים והפיצות והקציצות וההמבורגרים המוכנים, שאבא משאיר לי ושצריך רק להכניס למיקרו ולחמם, וחיממנו אותם במיקרו ונתנו לבנימין, שאכל אותם כמו גרעינים. הוא זלל ולעס ובלע ואכל וגמר את הכול, ולא רק שלא נראָה שהוא מתכונן ללכת לישון, אלא שהוא עמד והסתכל עלינו ונבח וכִשכש בזנב כמו אחד שאומר, "בסדר, מנה ראשונה גמרנו. איפה השנייה?"

"לא מבין את זה!" אמר דניאל, "עלי זה תמיד עובד בסדר פסח!"

"אולי צריך לקרוא לו גם את ההגדה של פסח," אמרתי, "אותי ההגדה גומרת!"

"חכה," אמר דניאל, "אל תתייאש, זה כלב חכם. אני בטוח שהוא יבין את המצב אם נסביר לו."

הוא הסתובב אל בנימין ואמר: "נכון שאתה מבין את זה, בנימין, שאבא של איתן יזרוק אותך לרחוב כמו כלב אם תתחיל לנבוח?"

בנימין כשכש בזנב שלו בשמחה ודניאל אמר, "אתה רואה? הוא אומר כן! אין מה לדאוג איתן, הוא יהיה בשקט."

"סליחה," אמרתי, "איפה אתה רואה פה כן? הוא מזיז את הזנב שלו ימינה ושמאלה. זה אולי לא! אבל בטח לא כן!"

"לא!!!" אמר דניאל, "אין לך מושג בפסיכולוגיה של כלבים! כלב זה לא קוף! הוא רוצה להוכיח עצמאות, הוא רואה שאנחנו עושים כן עם הראש ככה, הוא יעשה ההפך, לא! כלבים עושים לא ומתכוונים לכן, בקיצור: לא, זה כן של כלבים!"

החלטנו לנסות. סגרנו את הדלת של המחסן וחיכינו. היה שקט. בנימין לא נבח, לא קפץ על הדלת ולא שרט, ודניאל אמר, "אתה רואה איתן? כשאני אומר לך שאצל כלבים לא זה כן, אני יודע מה שאני אומר."

© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים הוצאה לאור

הקוסם הגידם - דני רווה


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *