» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בספטמבר 2009       חזור

הטיהור
מאת: סופי אוקסנן
Puhdistus - Oksanen Sofi

ההוצאה: כנרת, זמורה ביתן על רקע המציאוּת המסוכסכת באסטוניה מביאה סופי אוקסנן את סיפורן של שתי נשים בנות דור שונה: אלידה טרו, קשישה כפרית נמרצת שידיה מוכתמות בפשעים מהתקופה הסובייטית, וזארה — קורבן לסחר נשים המצליחה לברוח ומאבדת את הכרתה בחצר החווה של אלידה. אט אט חושף המפגש בין שתי הנשים דרמה משפחתית נפתלת ומותחת, הפותחת צוהר למחיר הכבד של אובדן החופש ולרוח האדם המובילה אותו לבחירות הרות–גורל בחייו. "צריך לנסות לכתוב כמה מילים קטנות, כדי שהשכל יישאר בראש וכדי לא להשתגע... אלה לא חיים לגבר. אדם צריך אדם, ומישהו שאפשר לדבר איתו."

סופי אוקסנן , סופרת פינית צעירה מצליחה, זכתה על ספרה "הטיהור" בשני הפרסים היוקרתיים ביותר בספרות הפינית: פרס פינלנדיה (2008) ופרס רונברג (2009) יצירותיה מתורגמות לשפות רבות. זהו ספרה הראשון הרואה אור בעברית.

ביקורות מחו"ל
"חוויית קריאה דרמטית.מערב אסטוניה במאה העשרים מספקת תפאורה אֶפּית של זמן ומקום למסע רגשי מיתולוגי כמעט." Helsingin Sanomat

"בגידה, אשמה, בושה, כפרה - סופי אוקסנן מתעמתת בעוז עם אותם עניינים חשובים בחיינו." Turun Sanomat

"טקסט פואטי, נוקב, מדויק, חסכני... אוקסנן תוהה בו אם יש פטריוטיזם טוב ופטריוטיזם רע, ואילו זוועות בני האדם מוכנים לחולל בשמם." Yle Uutiset

הטיהור מאת סופי אוקסנן בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן,
תרגם מפינית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי, 365 עמודים.

המולדת כאישה משוחררת | אחרית דבר מאת רמי סערי
סופי אוקסנן היא ללא ספק אחת הסופרות הבולטות והמעניינות ביותר בין היוצרים הצעירים, שהתחילו לפרסם ולהתפרסם בפנורמה הספרותית של פינלנד בשנים האחרונות. אוקסנן נולדה בשבעה בינואר 1977 בעיר יִיוֶסְקִילֶה שבמרכז פינלנד לאב פיני, חשמלאי במקצועו, ולאם אסטונית, מהנדסת במקצועה ואזרחית סובייטית שהיגרה לפינלנד באמצע שנות השבעים. אוקסנן למדה ספרות באוניברסיטת הֶלְסִינְקִי ומחזאות בבית הספר הגבוה ללימודי תיאטרון בבירת פינלנד. בעבר הצהירה כי ראיית עולמה פמיניסטית, ומבחינה חברתית ותרבותית היא שייכת לגותים. אוקסנן פירסמה לפי שעה שלושה רומנים: הפרות של סְטָלִין [1] (2003), ספר המתמקד בהפרעות אכילה של נערה צעירה ובתדמית המהגרות האסטוניות בפינלנד; בֶּיְבִּי גֶ'יְן [2] (2005), רומן העוסק בעיקר בהפרעת הפאניקה, בהשלכותיה על חיי היומיום ובאלימות במערכות היחסים של זוגות של לסביות; והטיהור [3] (2008), רומן המבוסס על מחזה בעל שם זהה (2007) שהועלה על בימת התיאטרון הלאומי של פינלנד וזכה להצלחה אדירה. הטיהור הוא הספר הראשון שזכה בשני הפרסים היוקרתיים ביותר בפינלנד – פינלנדיה (2008) ורוּנֵבֶּרְג (2009) – והוא ביסס את מעמדה של אוקסנן כאחת היוצרות הפיניות החשובות ביותר בימינו. מחוץ לגבולות ארצה זכתה אוקסנן לפרסום רב גם באסטוניה ובשוודיה, והטיהור הוא ספרה הראשון הרואה אור בעברית.

הטיהור מגולל כמה מן המאורעות המרכזיים והמזעזעים ביותר בחיי בנותיהם של שלושה דורות במשפחה אסטונית כפרית. קורותיהן של הנשים משולבות, מטבע הדברים, בקורות הגברים שבחייהן, וממילא גם ברצף האירועים ההיסטוריים שהביאו לאובדן עצמאותה של אסטוניה במלחמת העולם השנייה, ולעצמאותה המחודשת עם התמוטטות ברית המועצות. עלילת היצירה פשוטה יחסית, ועל אף הסגנון הפוסט-מודרניסטי שלה – היעדר רצף כרונולוגי, ותיאור המושתת על נקודות המבט של כמה וכמה גיבורים או אנטי-גיבורים – הספר המתוחכם בנוי לתלפיות, עם התחלה, אמצע וסוף ברורים, תשתית רעיונית מוצקה ומסר חברתי חשוב, ויסודות המשלבים בין רומן היסטורי, רומן פסיכולוגי וספר מתח.

אוקסנן מציגה בספר את מולדתה של אמה, אסטוניה, ארץ שרבים רואים בה פינה צפונית, שכוחת אל ונחשלת, ומקום שהסופרת בילתה בו כמה וכמה תקופות בילדותה, בתור הזירה העיקרית של התרחשויות הרומן. אותה מולדת שידעה רק שנים מעטות של עצמאות ורווחה, מדומה ברומן תכופות לאישה הנאלצת להיאבק תדיר כדי לשרוד. הטיהור – המאבק על טיהורם של הנפש, השם והעבר – נפתח במילותיו של הגבר, הַנְס, ודבריו בראשית היצירה ובסופה הם מסגרת, שהגעגועים, הייאוש והתקווה נארגים בה למקלעת אשר טומנת בחובה את סיפורן של גיבורותיה. במהלך העלילה נהפכות שתי הגיבורות הראשיות, אָלִידֶה וזָארָה, כמה וכמה פעמים לחיות – זבובה, עכביש, עכברה, כבשה על שמיכת כלולות, בשר ציפור מרוטה או פרה שאינה מדברת – וחזרתן אל אנושיותן, יכולתן להיות נשים משוחררות וחופשיות בצלם ארצן העצמאית, היא תנאי הכרחי לזיכוך ולהשגת הטיהור. החירות אינה נתפסת ברומן כאידיאה פוליטית בלבד: אוקסנן מנערת את חוצנה מכל חשיבה תבניתית, והיא חוזרת ומזכירה כי השחרור והחופש אינם ניתנים לאישה ולעם במתנה. כמעט תמיד יש להיאבק למענם, ומחיר המאבק הוא לא פעם החיים עצמם.

הפן הפסיכולוגי ברומן חשוב אף יותר מן הצד ההיסטורי. עיקר המוטיבציה של אָלִידֶה אינו נובע מדבקות באידיאולוגיה ואף לא מפחד מפני המשטר, אלא בראש ובראשונה מקנאה, מאהבה נכזבת ומתסכול. רוב מעשיה מונָעים ממאבקה להישרדות במשטר של דיכוי. מאבק כזה מביא אנשים לפשרות מצפוניות ואף למעשי נבלה. הסופרת לא חסה על איש מגיבוריה: אָלִידֶה בוגדת בבעלה, נוקמת באחותה ומזכירה במעשיה את דוד המלך השולח את אוריה החתי אל מותו בשל תשוקתו לבת-שבע; הַנְס המשתף פעולה עם כובשיה הנאצים של ארצו רוצח ביער את אחיו של מַרְטִין, אדם רדוף שמן הסתם נתבלעה עליו דעתו; וזָארָה ההולכת שבי אחרי חלומות של כסף קל ומהיר גוזרת על עצמה את ההידרדרות לזנות ואת ההשפלה והאלימות הכרוכות בה.

ההתוודעות בין אָלִידֶה לבין נכדתם של אחותה ושל גיסהּ פותחת בחיי השתיים תיבת פנדורה, ומטילה אלומות אור על שרשרת שלמה של מעשי דיכוי לאורך הדורות. השפלת הנשים, השימוש הנלוז בגופן והכפפתו לא רק לתשוקותיהם של הגברים, אלא גם לצורך העז שלהם להטיל את מרותם ולשלוט – כל אלה אינם תלויים במשטר זה או אחר. יחד עם זאת, במשטרים הטוטליטריים הפיכת האדם לקורבן משרתת את השליטים באורח מיטבי. ביזוי גוף האישה מבזה ממילא גם את הגברים שהיא יקרה להם – לכל אישה שנחקרה במשטרה החשאית, לכל נאנסת ולכל זונה יש גם אבא, אחים, בעל, חבר או בנים. באמצעים אלימים יכול החזק לעשות בזולת כרצונו: השפלה וביזוי שיטתיים ומכוּונים של גופי נשות עם שלם משעבדים את כל האומה לצרכיו של הכובש המנצל והמשפיל. הקלון הטמון בעבר הוא עול מתמיד על צוואר ההווה, וממילא קשה לבנות עתיד מזהיר כל זמן שמוסר הכליות הנובע מעוולות האתמול, אינו מעניק את שלוות הנפש המיוחלת אפילו בזִקנה. אף על פי כן לשימוש בכוח יש מחיר, שהרי בשלב מסוים גם הצד החלש עלול לאחוז בנשק, ואז עשוי הגלגל להתהפך. הספר מדבר – בלא פלקטיות ובלא שבלונות – בשבח החירות ובעד זכויות האדם: בעד זכותו של עם על אדמתו ועל ארצו, ולמען זכותה של כל אישה להיות אדון לגופה ולגורלה. הספר גם מעמת את האסטונים עם הבושה שהוסתרה ועם החששות שהודחקו או נמחקו, עם הפחדים, ההלשנות, החקירות והטיהורים. אבל המסר של היצירה אינו נקודתי ומקומי, אלא אוניברסלי ומשחרר בעיקרו: השתקת הזוועה והדחקתה במקום פתיחת הפצע וניקוי המוגלה אינן יכולות להביא לשום סוף טוב. ההתפכחות מחלומות השווא הרומנטיים והסולידריוּת עם הזולת לצורך שמירה על צלם האדם נתפסות ביצירה של אוקסנן כפתרונות האפשריים היחידים לבעיות המרכזיות שהרומן דן בהן. הספר אינו נותן תשובות קלות וחד-משמעיות על כל תהייה, אבל במקומות הנכונים מוצגות בו בכל זאת השאלות הנכונות.

יחד עם זאת אין הספר מציג את כל השאלות: למרות המסר האוניברסלי שלו מעוגנות התרחשויותיו במציאות היסטורית מקומית ומוגדרת. אוקסנן העורכת חשבון נוקב עם המשטר הסובייטי מזכירה אמנם את גורלם של אחדים מיהודי אסטוניה בהתייחסותה למשפחת יוֹפֶה שנמלטה מן הכפר ולרופאים היהודים שברחו מהמדינה הבלטית הכבושה לברית המועצות, אולם הטיהור מתעלם כליל מחלקם של אסטונים לאומנים בחיסולם של יהודים, צוענים ומתנגדי משטר בתקופת הכיבוש הנאצי. אי-אפשר לבוא לרומן העוסק בין השאר בעבר בתביעה לתיעוד ממצה של המציאות ההיסטורית, אבל צריך לזכור שלאמת יש תמיד פנים רבות – גם לאמת של אסטוניה והאסטונים – והחפֵצים להתוודע לפנים שונות מאלה המוצגות בספרה של אוקסנן מופנים ליצירות אחרות העוסקות בארץ זו ובאנשיה. [4]

מבחינת סגנונו מורכב הטיהור מקטעים קצרים, מעין פרקים המסופרים לפעמים בתקופות שונות ובמקומות רחוקים זה מזה: חלקם סיפורים בגוף ראשון ואחרים בגוף שלישי, חלקם קטעי יומן, ויש גם מובאות מתוך תיקי חקירה. הלשון בספר תקנית בעיקרה, אבל בקטעים המתייחסים לעבודתה של הבחורה כזונה יש גם שימוש בלשון דבורה תוך התייחסות ישירה ומחוספסת מאוד לאופן שבו מנצלים את גופה באופן זול, גס ואכזרי. הרצף הכרונולוגי הזיגזגי של קטעי הרומן איננו פוגע כלל ועיקר במתח הנשמר בספר למן ראשיתו ועד סופו. מעבר לערך המוסף של התוודעות על קצה המזלג להיסטוריה של אסטוניה במאה העשרים, יש לספר גם איכויות פיוטיות רבות. מהבחינה הזאת, וגם מנקודת המבט של אופן השתלשלות העלילה, יש דמיון מסוים בין הטיהור לבין ספרים אחרים שתירגמתי ועוסקים בגיבורים נרדפים. [5] ייחודה של אוקסנן ביצירתה אינו רק התמקדותה בגיבורות נרדפות דווקא, אלא גם ההשוואה שהיא עורכת בין סוג הרדיפה, ההשפלה והניצול בעבר לבין סוגיהם בהווה. גיבורות העבר, כמוהן כגיבורי העבר, חיו תחת עול אידיאולוגי כבד, ולכן נאלצו לסור למרותו של משטר שכפה עליהן הר כגיגית את ראיית עולמו ואת אורחות חייהן. לעומתן, גיבורות ההווה עשויות לראות בעצמן נשים משוחררות, ולהאמין ששום אילוצים אינם יכולים להגביל את חירותן. ואף על פי כן הן עלולות ליפול קורבן לדעות קדומות, ללחצים חברתיים, למצוקה כלכלית ולאלימות מילולית ופיזית לא פחות מבנות הדורות הקודמים. הטיהור מציב תמרור אזהרה בפני שאננות נפשעת כלפי תופעת הדיכוי באשר היא, ומורה כי רק רצון כן להתנער מכזב אידיאולוגיות מופרכות ומציד מכשפות בלתי פוסק גם יחד, עשוי להביא לטיהור של אמת – לסילוק רוחות הרפאים של העבר, ולפתיחת דף חדש בחיי הפרט והלאום.

הערות
[1] ספר זה תורגם, לפי שעה, לשפות: אסטונית, נורווגית, ספרדית ושוודית.

[2] ספר זה תורגם, לפי שעה, לאסטונית ולשוודית.

[3] זכויות התרגום והפרסום של הספר נרכשו בארצות האלה: איטליה, איסלנד, אסטוניה, ארצות הברית, גרמניה, דנמרק, הולנד, יוון, ישראל, ליטא, נורווגיה, ספרד, פולין, צ'כיה, צרפת, קרואטיה, רומניה, רוסיה ושוודיה.

[4] למשל מדינת גבול מאת אֵמִיל טוֹדֶה (2005) והקרח והטיטניק מאת יָאן קַפְּלִינְסְקִי (2008), שניהם בתרגומי מאסטונית ובסדרת צפון של הוצאת הקיבוץ המאוחד.

[5] למשל ירח של זאבים מאת חוּלְיוֹ לְיָמָסָארֶס (1999), שיבת הבן מאת אֵוָה טִיקָה (2000), חיילי סלמיס מאת חַוְיֵר סֶרְקָס (2007) ולפני שירד הלילה מאת רֶיְנַלְדוֹ אָרֵנָס (2008), כולם בהוצאת כרמל.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולכנרת, זמורה-ביתן הוצאות לאור

הטיהור - סופי אוקסנן
Puhdistus - Oksanen Sofi