| |
ספרים חדשים - אתר טקסט ⚞ שנת 2009 ⚟ |
| 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | שנת 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | |
| אוגוסט 2019 | יולי 2019 | יוני 2019 | מאי 2019 | אפריל 2019 | מרץ 2019 | פברואר 2019 | ינואר 2019 | דצמבר 2018 | נובמבר 2018 | אוקטובר 2018 | ספטמבר 2018 | | |
|
![]() |
במאמרים אלה מתחבט בנימין הצעיר, בעוצמה ובלהט, בשאלות הקשורות ביחסים שבין פילוסופיה לתיאולוגיה, בפילוסופיה של ההיסטוריה, במטפיזיקה, לצד סוגיות הכורכות מודרניות, חילון ואתוס של הנעורים עם קוסמולוגיה משיחית; מסורת מיסטית עם הגות מודרנית. רשת קשרים ענפה זו הופכת את כתביו של בנימין הצעיר לבעלי אופי קריפטי, אך גם חושפת ומבהירה מדוע נחשב הוגה יוצא דופן זה למי שיושב "בצומת הדרכים" של ההגות המודרנית, מדוע מרתקים כתביו עד היום חוקרים שונים העוסקים בתחומי עניין מגוונים. חשיבותם הגדולה של המאמרים המוקדמים של בנימין נעוצה אפוא באופן שבו הם חושפים את היסודות לעולמו האינטלקטואלי הפתלתל, בעיקר את הפן המיסטי והתיאולוגי בהגותו. כתבים אלה מאתגרים מסורת קריאה של בנימין הנהוגה במחקר, מסורת הרואה בו בעיקר הוגה מרקסיסטי. הם פותחים פתח להבנה חדשה ומעמיקה של הצוּר הפילוסופי, המורכב מחומרים חילונים-תיאולוגיים, שעליו הקים בנימין את בניין הגותו בשלבים מאוחרים יותר של חייו. ויקיפדיה: ולטר בנימין נולד ב-1892 למשפחה יהודית בורגנית מבוססת. הוא למד פילוסופיה בברלין, במינכן ובברן. ב-1920 השתקע בברלין ועבד כמתרגם וכמבקר ספרות. החיפוש אחר משרה אקדמית בגרמניה הסתיים עבורו כאשר אוניברסיטת פרנקפורט דחתה את עבודת הדוקטור שלו על "מקורו של מחזה התוגה הגרמני". ב-1933 עקר לפאריס והמשיך לכתוב מאמרים וביקורות לכתבי עת שונים, אך לא זכה להצלחה רבה בעקבות פרסומם. בנימין נודע בימי חייו בעיקר בשל פעילותו כמבקר ובשל חיבוריו הפילוסופיים. כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של מיסטיקה יהודית ומטריאליזם היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. כמלומד ספרותי, תרגם מיצירותיהם של מרסל פרוסט, ושרל-פייר בודלר. מאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא התרגום. פרויקט הפסז'ים (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר של פריז במאה ה-19, עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקורים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר, ולתרבות ה-flanerie. "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחד מהיצירות הגדולות של ביקורת התרבות במאה ה-20, לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה. בנימין התכתב רבות עם תיאודור אדורנו וברטולט ברכט, וקיבל מדי פעם מימון מהמכון לחקר חברתי באוניברסיטת פרנקפורט בניהולם של אדורנו והורקהיימר (אסכולת פרנקפורט). ההשפעות של המרקסיזם של ברכט (ובאופן משני של התאוריה הביקורתית של אדורנו) ושל המיסטיקה היהודית של חברו גרשם שלום, היו מעמודי התווך של עבודתו, אם כי הוא מעולם לא יישב את ההבדלים ביניהם. ה"תזות על פילוסופיה של ההיסטוריה", מהטקסטים המאוחרים שלו, מתקרבות לסינתזה כזו, ויחד עם "יצירות האמנות בעידן השיעתוק הטכני" מהווים את שני החיבורים הנקראים ביותר שכתב. בשנת 1940 כתב בנימין תזה נודעת, "תזות על מושג ההיסטוריה", בהשראת הציור "אנגלוס נובוס" של פאול קלי. הוא ראה בדמות שבציור מעין "מלאך ההיסטוריה", הזוכר את העבר וחרד מעתידו של הגזע האנושי. הוא גם ראה בו מלאך העתיד לעזוב את ההווה האנושי הנורא, ולעופף אל עבר העתיד. בנימין התאבד בפורט בו (Port Bou) שבגבול ספרד-צרפת, כשניסה לברוח מהנאצים, כשנראה היה שקבוצת האנשים יחד איתה ברח לא תוכל לעבור את הגבול. שאר חברי הקבוצה הורשו לעבור את הגבול ביום למחרת, וזאת אולי בשל העובדה שייאושם הודגש ביתר שאת על ידי התאבדותו של בנימין. במקום הוקמה בראשית שנות ה-90 אנדרטה לזכרו בשם "מעברים" ("Passages") בעיצוב האמן הישראלי דני קרוון. המטפיזיקה של הנעורים (כתבים, כרך א' 1910- 1919) מאת ולטר בנימין בהוצאת רסלינג, תרגום: דנית דותן, עריכה מדעית: ד"ר יותם חותם, 362 עמודים. הספר רואה אור בשיתוף עם מרכז מינרבה ע"ש פרנץ רוזנצווייג – האוניברסיטה העברית ירושלים.
![]() המטפיזיקה של הנעורים - ולטר בנימין
![]() ![]() ![]()
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
![]() |
|
![]() |