Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2009  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | שנת 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » מדעי אדם וטבע  » ספרים חדשים באוקטובר 2009       חזור

ריפוי או פיתוי
מאת: סיימון סינג
Trick or Treatment? - Alternative Medicine on Trial - Simon Singh, Edzard Ernst

ההוצאה:

ספרי עליית הגג

"ריפוי או פיתוי?" מספק בחינה מדוקדקת, ללא משוא פנים, של יותר משלושים מדרכי הטיפול האלטרנטיביות הנפוצות – אקופונקטורה, הומאופתיה, ארומתרפיה, רפלקסולוגיה, כירופרקטיקה, צמחי מרפא ועוד. והמסקנות חותכות. בין אם אתם מאמינים אדוקים, ספקנים או סתם מבולבלים, ריפוי או פיתוי? מספק את גזר הדין בנחישות מדעית צלולה וחותכת.

מחברי הספר הזה לקחו על עצמם לגלות את האמת מאחורי התכשירים, השיקויים, הגלולות, המחטים, המגנטים, העיסויים ושאר סוגי הטיפולים אשר חורגים מעבר לתחומי הרפואה הקונוונציונלית, ואשר השימוש בהם רק הולך וגובר.

הם רוצים לדעת: מה עובד ומה לא? אילו טיפולים עלולים להזיק לנו? איזה סודות מסתירים מאיתנו ואיזה שקרים מספרים לנו? על מי אפשר לסמוך ומי פשוט גוזל את הכסף שלנו? האם "תרופות סבתא" עובדות?

ריפוי או פיתוי
שתפו אותי

אֶדְזַארד אֶרנסְט (1948) הוא הפרופסור הראשון בעולם לרפואה משלימה. הוא רופא קונוונציונלי, שלמד הומאופתיה ועסק בה ובשיטות אלטרנטיביות נוספות. הוא מומחה בעל שם עולמי לבדיקת שיטות אלטרנטיביות בכלים מדעיים.

סיימון סינג הוא בן למשפחת איכרים פונג'אבית שהיגרה מהודו ללונדון ב- 1950. הוא נולד וגדל בוולינגטון סומרסט, ולמד פיזיקה ב'אימפריאל קולג'' שבאונ' לונדון. את הדוקטורט שלו בתיאוריה של החלקיקים השלים באוניברסיטת קיימברידג'.
ספרו: המפץ הגדול

לאחר כמה שנות מחקר פרש סיימון סינג לטובת הוראת מתמטיקה ומדע בבתי ספר בהודו ובדרום אפריקה ובשנת 1990 חזר ללונדון. עם חזרתו החל לעבוד במחלקת התוכניות המדעיות של ה- BBC. במשך חמש שנים הפיק וביים סינג את תכנית המדע הפופולארית 'עולם המחר' וHORIZON. שם כתב וביים את הסרט על המשפט האחרון של פרמה – "אולי הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר שאי-פעם נעשה על מדע" כדברי הפיזיקאי והמתמטיקאי חתן פרס נובל, רוג'ר פנרוז. סינג היה מועמד לפרס האמי על הסרט וכתב בעקבותיו את הספר המשפט האחרון של פרמה.

ריפוי או פיתוי? רפואה אלטרנטיבית במבחן מאת סיימון סינג וארנסט אדזארד בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, תרגום מאנגלית: דפנה לוי, עורך מדעי של המהדורה העברית: פרופ' אלכסנדר אבירם, 476 עמודים.

ריפוי או פיתוי | פרק ראשון: איך אנחנו קובעים מהי האמת?
האמת קיימת - רק שקרים מומצאים.“
ז’ורז’ בראק (Braque)

הספר הזה מבקש לקבוע מהי האמת ביחס לרפואה אלטרנטיבית. איזה טיפולים עובדים ואיזה טיפולים חסרי תועלת? איזה טיפולים בטוחים ואיזה מסוכנים?

אלה שאלות שרופאים שואלים את עצמם אלפי שנים ביחס לכל צורות הרפואה, ואולם רק בזמן האחרון הם פיתחו גישה המאפשרת להם להבדיל בין היעיל ללא־יעיל, בין הבטוח למסוכן. גישה זו, המכונה רפואה נסמכת(־מבוססת)־ראָיות (evidence-based medicine), חוללה מהפכה בפרקטיקה הרפואית, והפכה אותה מתעשייה של שרלטנים וחסרי כישרון למערכת של טיפול רפואי שיש בכוחה לחולל ניסים כמו השתלות כליה, הסרת קַטַרַקְטים, מאבק במחלות ילדוּת, חיסול אבעבועות־רוח, והצלת חייהם של מיליוני בני־אדם בכל שנה.

אנחנו נשתמש בעקרונות של רפואה נסמכת־ראיות כדי לבחון טיפולים אלטרנטיביים, ולכן חשוב מאוד שנסביר כראוי במה מדובר ואיך זה עובד. במקום להציג אותה בהקשר מודרני נחזור לאחור בַּזמן כדי לראות איך היא צמחה והתפתחה, וכך נוכל לקבל הערכה מעמיקה יותר של מקורות כוחה. נסקור כאן בפרט איך נעשה שימוש בגישה הזאת לבדוק אם יש תועלת בהקזת דם, טיפול משונה שהיה רוֹוח מאוד בעבר והיה כרוך בחיתוך העור וכלי הדם כדי לרפא כל חולי.

הפופולריות הגדולה של הקזת דם התחיל ביוון העתיקה, ושם היא השתלבה באופן טבעי עם השקפת העולם הרוֹוחת שמחלות נגרמות מחוסר איזון בין ארבעת נוזלי הגוף, המכונים גם ארבע הליחות: דם, מרה צהובה, מרה שחורה ומרה לבנה. חוסר איזון בין ארבע הליחות האלה, בנוסף להשפעתו על הבריאות, גורם למזגים, או לטֶמְפְּרַמֶנְטים מסוימים. הדם נקשר למזג אופטימי, המרה הצהובה לכעס, המרה השחורה לדיכאון, והמרה הלבנה לאדישות. עדיין אפשר לשמוע את הדיה של תורת הליחות במילים כמו סַאנְגְוִוינִי (אוהב חיים, נלהב), כוֹלֶרִי (מהיר חימה), מֶלַנְכוֹלִי ופְלֶגְמָטִי.

הרופאים היוונים, שלא היו מודעים לקיומו של מחזור הדם בגוף, האמינו שהדם עלול לעמוד במקום ולהעכיר, וכך לגרום לחולי. לפיכך, הם תמכו בסילוקו של הדם העכור, וקבעו טיפולים ספציפיים למחלות שונות. לדוגמה, בעיות בכבד טופלו בהוצאת דם מווריד ביד ימין, ואילו חוליים הקשורים לטחול דרשו הקזת דם ביד שמאל.

יראת הכבוד למסורת הרפואית היוונית היתה גדולה כל כך, עד שהקזת דם נעשתה דרך פופולרית לטיפול בחולים בכל אירופה במאות שלאחר מכן. בתחילת ימי הביניים, אלה שיכלו להרשות זאת לעצמם היו לעיתים קרובות מקבלים הקזות דם מנזירים, אבל אז, בשנת 1163 אסר עליהם האפיפיור אלכסנדר השלישי לעסוק בפרקטיקה הרפואית המגואלת הזאת. לאחר מכן לקחו לעצמם הגלבים את תפקיד מקיזי הדם המקומיים. הם התייחסו לתפקידם ברצינות רבה, שיכללו בהקפדה את הטכניקות שלהם ואימצו טכנולוגיות חדשות. בצד התער הפשוט, היה ה־phleam, תער עם קפיץ שחותך לעומק מסוים. לאחר מכן בא המַשְׂרֵט (scarificator), שהיה מורכב מתריסר להבים או יותר, עם קפיץ, ואלה קרעו את העור סימולטנית.

לאותם גלבים שהעדיפו גישה פחות טכנולוגית ויותר טבעית, היתה האופציה להשתמש בעלוקות רפואיות. בפיהן של התולעים הטפילות האלה יש שלוש לסתות נפרדות, ובכל אחת מהן כמאה שיניים עדינות. הן משמשות דרך אידאלית להקזת דם מחניכיו של המטופל, משפתיו או מאפו. יתר על כן, העלוקה מפרישה חומר מְאַלְחֵש המפחית כאב, חומר המונע את קרישת הדם, וחומר המרחיב את כלי הדם של האדם הנמצץ ומגביר את הזרימה. כדי לאפשר יניקת דם מסיבית, הרופאים היו מבצעים בְּדֶלַאטוֹמיה (bdellatomy), שהוא חיתוך בעלוקה, במטרה להגיע לכך שהדם שנכנס דרך פתח היניקה יטפטף החוצה מתוך החתך. זה מנע מן העלוקה לשבוֹע, ועודד אותה להמשיך ביניקה.

לעיתים קרובות אומרים כי שלט הסַפָּרים האדום־לבן באנגליה ובארצות־הברית מסמל את תפקידו הקודם של הגלב כמנתח, אבל למען האמת הוא קשור לתפקידו כמקיז דם. האדום מייצג את הדם, הלבן את חסם העורקים, הכדור בקצה מסמל את קערת הנחושת שבה היו העלוקות, והעמוד עצמו מייצג את המוט שהחולה לחץ בידו כדי להגביר את זרימת הדם.

כל אותו הזמן, הקזת דם התבצעה ונחקרה בידי הדמויות הרפואיות הבכירות ביותר באירופה, כמו אַמְבְּרוֹאַז פּארֶה (Par?), שהיה הרופא המלכותי הרשמי של ארבעה ממלכי צרפת במאה השש־עשרה. הוא כתב בהרחבה על הנושא, והציע שלל עצות מועילות:

אם מטפלים בעלוקות בידיים חשופות, הן כועסות, וקיבתן מתמלאת כל כך עד שהן מסרבות לנשוך: לכן עליך לאחוז בהן בבד פשתן לבן ונקי, ולהניח אותן על העור כשהן מבוהלות מעט בהתחלה, או למרוח אותן בדם של יצור אחר כלשהו, כי כך הן תאחזנה בבשר, ביחד עם העור, ביתר תאוותנות ומלאוּת. כדי להפיל אותן, עליך לשים מעט אבקת אלוַי, מלח או אפר על ראשן. אם תרצה לדעת כמה דם הן שאבו, פזר עליהן מלח כתוש לאבקה, ברגע שהן נשרו, כי כך הן יקיאו את הדם שהן ינקו עד כה.

כאשר כבשו האירופים את העולם החדש הם לקחו איתם את הפרקטיקה של הקזת דם. רופאים אמריקאים לא ראו כל סיבה לפקפק בטכניקה שנלמדה באוניברסיטאות ובבתי החולים הגדולים באירופה, והם ראו בהקזת דם הליך רפואי מקובל שניתן להשתמש בו בתנאים מתנאים שונים. ואולם, כאשר הטיפול הזה ניתן למטופל החשוב ביותר של האומה ב־1799, השימוש בו נהפך פתאום לנושא שנוי במחלוקת. האם הקזת דם היא באמת התערבות רפואית מצילת־חיים, או שמא היא שואבת את החיים מתוך חייהם של המטופלים?

המחלוקת החלה בבוקר השלושה־עשר בדצמבר 1799, היום שבו ג'ורג' וושינגטון התעורר עם סימפטומים של הצטננות. כשהציע מזכירו האישי שייקח תרופה כלשהי, וושינגטון השיב, “אתה יודע שאני אף פעם לא לוקח שום דבר להצטננות. אני אתן לזה לעבור כמו שזה בא.“

הנשיא בדימוס בן השישים ושבע לא חשב שאף דולף וגרון כואב הם משהו שצריך לדאוג בגללו, בפרט לאחר שסבל בעבר ממחלות חמורות בהרבה. הוא נדבק באבעבועות שחורות בנערותו, ובעקבות זה סבל מהתקף שחפת. לאחר מכן, כשהיה מודד קרקעות צעיר, הוא חלה במלריה בזמן שעבד בביצות שורצות־היתושים של מדינת וירג'יניה. ואז, בשנת 1755, הוא שׂרד באורח פלא את “קרב מוֹנוֹנגַהילה“, אף־על־פי ששני סוסים נהרגו מתחתיו וארבעה קליעי מוּסקֶט ניקבו את מדיו. כמו כן הוא סבל מדלקת ריאות ומהתקפים חוזרים ונשנים של מלריה, ופיתח “פרונקל ממאיר“ על ירכו, מה שהוציא אותו מכלל פעולה למשך שישה שבועות. והנה, בניגוד להיגיון, לאחר שיצא בשלום משדות קרב עקובים מדם וממחלות מסוכנות, דווקא ההצטננות הזאת, הקלה לכאורה, שתפסה אותו ביום שישי השלושה־עשר בחודש, התגלתה כאִיום הגדול ביותר על חייו של וושינגטון.

מצבו התדרדר בליל שבת, עד כדי כך שהוא התעורר בשעות המוקדמות והתקשה לנשום. כאשר מר אלבּין רולינס (Rawlins), משגיח האחוזה של וושינגטון, רקח תערובת של מוֹלָסה, חומץ וחמאה, הוא גילה שהמטופל שלו אינו מסוגל לבלוע אותה. רולינס, שהיה גם מקיז דם מומחה, החליט שצריך לנקוט בפעולה נוספת. בלהיטותו להקל את הסימפטומים של אדונו הוא השתמש באיזמל מנתחים כדי ליצור חתך קטן בזרועו של הגנרל, והעביר כך שליש ליטר דם לתוך קערת פּוֹרְצְלָן.

בבוקר הארבעה־עשר בדצמבר עדיין לא היה סימן להטבה כלשהי, ומרתה וושינגטון נשמה לרווחה כשהגיעו לבית שלושה רופאים כדי לטפל בבעלה. אל ד“ר ג'יימס קרֵייק (Craik), רופאו האישי של הגנרל, התלוו ד“ר גוסטָבוּס ריצ'רד בראון (Brown) וד“ר אלישע קאלן דיק (Dick). הם איבחנו נכונה את מצבו כ־cynanche trachealis (“חֶנֶק הכלב“), שהיום היינו מפרשים כהתנפחות ודלקת של הלשונית בלוע. זה חסם את גרונו של וושינגטון וגרם לקשיי נשימה.

ד“ר קרייק מרח על גרונו מעט “קַנְתָארִידֶס“ (משחת חיפושיות מיובשות). לאחר שלא היתה לכך שום השפעה, הוא בחר בהקזה וניקז מן הגנרל עוד חצי ליטר דם. באחת־עשרה בלילה הוא שוב הקיז כמות כזו. הגוף האנושי הממוצע מכיל חמישה ליטרים של דם בלבד, כך שחלק נכבד מדמו של וושינגטון הוצא בכל טיפול. נראה היה כי ד“ר קרייק לא מודאג. הוא ביצע הקזה נוספת אחר הצהריים, והוציא ממנו עוד ליטר שלם של דם.

בשעות הבאות נראה היה שהקזת הדם מועילה. וושינגטון התאושש כמדומה, והיה מסוגל לשבת זקוף זמן מה. אבל ההפוגה היתה זמנית בלבד. כשמצבו שב והתדרדר בהמשך אותו יום, ביצעו הרופאים הקזת דם נוספת. הפעם נראה הדם צמיג וזרם לאט. מנקודת מבט מודרנית זה אומר התייבשות ואובדן כללי של נוזלי גוף, מה שנגרם מאיבוד דם מופרז.

בשעות הערב הבאות לא נותר לרופאים אלא לעקוב בחרדה לאחר שהקזות הדם המרובות שלהם והחבישות השונות לא הצליחו להביא לשום סימנים של התאוששות. ד“ר קרייק וד“ר דיק יכתבו לאחר מכן: “עכשיו נראה בבירור שכוחות החיים נכנעים לכוח המחלה. רטיות הונחו על הגפיים, ביחד עם תחבושות של סובין וחומץ על הצוואר.“ ג'ורג' וושינגטון קאסטיס (Custis), נכדו החורג של הגוסס, תיעד את רגעיו האחרונים של הנשיא הראשון של אמריקה:

ככל שחלפו שעות הלילה התברר שהאיש שוקע, ונראה שהוא מודע לגמרי לכך ש“הגיע זמנו“. הוא שאל מה השעה, ונאמר לו שכמה דקות לעשר. הוא לא דיבר עוד - ידו של המוות היתה עליו, והוא ידע ש“באה שעתו“. בשליטה עצמית מפתיעה הוא התכונן למות. לבסוף, ביישוב דעת, בזרועות שלובות על חזהו, בלי אנחה, בלי גניחה, מת אבי המדינה. שום כאב או מאמץ לא העידו מתי פרחה לה חרש הנשמה האצילה; כה שלווים נראו תווי הפנים הגבריים בתגובה למוות, עד שכמה רגעים חלפו עד שהאנשים סביבו השתכנעו שהפטריארך איננו עוד.

ג'ורג' וושינגטון, גבר ענק שגובהו מטר תשעים, התרוקן במחצית מדמו במהלך של פחות מיום אחד. הרופאים האחראים לטיפול בוושינגטון טענו שאמצעים דרסטיים כאלה היו הכרחיים כמוצא אחרון להצלת חייו של החולה, ורוב עמיתיהם תמכו בהחלטה; אלא שנשמעו גם קולות של התנגדות בתוך הקהילה הרפואית. אומנם הקזת דם היתה פרקטיקה מקובלת ברפואה זה מאות שנים, אבל היו כמה רופאים שהחלו עכשיו להטיל ספק בתועלתה. ואכן, הם טענו שהקזת דם מסוכנת לחולים, ולא משנה באיזה מקום בגוף היא נעשית, ולא משנה אם מדובר בחצי ליטר או בשני ליטר. לדעת הרופאים האלה, ד“ר קרייק, ד“ר בראון וד“ר דיק בעצם הרגו את הנשיא בהקזת דם מיותרת.

אבל מי צדק - הרופאים הבולטים ביותר בארץ שעשו כמיטב יכולתם להציל את וושינגטון, או הרופאים הנוֹנְקוֹנְפוֹרְמִיסטים שראו בהקזת דם מורשת מטורפת ומסוכנת מימי יוון העתיקה?

לגמרי במקרה, ביום מותו של וושינגטון, הארבעה־עשר בדצמבר 1799, נערך משפט בסוגיה אם הקזת דם מזיקה למטופלים או מרפאת אותם. המשפט התנהל בעקבות מאמר שכתב העיתונאי האנגלי המפורסם ויליאם קוֹבֶּט (Cobbett), שחי בפילדלפיה וגילה עניין בפעולותיו של רופא ושמו ד“ר בנג'מין רַש (Rush), החסיד הקולני ביותר באמריקה של הקזת דם.

ד“ר רש היה נערץ בכל אמריקה בזכות הקריירה הרפואית, המדעית והפוליטית המזהירה שלו. הוא כתב שמונים וחמישה פרסומים מדעיים חשובים, ובכללם ספר הלימוד האמריקאי הראשון לכימיה; הוא היה ראש המטה הרפואי של הצבא בזמן המהפכה; והחשוב מכל, הוא היה מחותמי הכרזת העצמאות. אולי היה אפשר לצפות להישגים כאלה, אם נזכור שהוא היה בן ארבע־עשרה בלבד כשסיים את לימודיו בקולג' ניו ג'רזי, אשר לימים נעשה אוניברסיטת פרינסטון.

רש היה רופא בבית החולים “פנסילבניה“ בפילדלפיה, ואף לימד בבית־הספר לרפואה של בית החולים, שהיה אחראי על הכשרתם של שלושה רבעים מכל הרופאים האמריקאים בקדנציה שלו. הוא זכה לכבוד גדול כל כך, עד שהיה ידוע כ“היפוקרטס של פנסילבניה“, ועדיין הוא הרופא היחיד שאגודת הרופאים האמריקאית הקימה לכבודו פסל בוושינגטון הבירה. הקריירה הפורייה שלו איפשרה לו לשכנע דור שלם של רופאים ביתרונותיה של הקזת הדם, ובכלל זה שלושת הרופאים שטיפלו בג'ורג' וושינגטון. כי רש שירת יחד עם ד“ר קרייק במלחמת העצמאות של ארצות־הברית, למד רפואה עם ד“ר בראון באֶדינבּורו שבסקוטלנד, והיה מורה של ד“ר דיק ב“פנסילבניה“.

ד“ר רש בוודאי קיים את מה שהטיף לו. יש לנו תיעוד מפורט על בולמוס ההקזות שלו בזמן מגפות הקדחת הצהובה בפילדלפיה ב־1794 ו־1797. לפעמים הוא הקיז דם למאה חולים ביום אחד, מה שאומר שהמרפאה שלו הדיפה צחנת דם ישן ומשכה אליה להקות של זבובים. אבל ויליאם קוֹבֶּט, שגילה עניין מיוחד בדיווּח על שערוריות רפואיות, היה משוכנע שרש הורג - לא בכוונה - רבים מחוליו. קובט החל לבדוק את רשימות התמותה המקומיות וכמובן, הוא הבחין בעלייה בשיעורי המיתות לאחר שעמיתים של רש פעלו בהתאם להמלצתו להקיז דם. הנתונים האלה דחפו את קובט להכריז כי שיטותיו של רש “תרמו להתמעטות האוכלוסייה על פני כדור־הארץ“. ד“ר רש הגיב על האשמתו ברשלנות רפואית, ותבע את קובט על הוצאת דיבה בפילדלפיה ב־1797. בגלל עיכובים למיניהם נגרר המשפט במשך שנתיים, אבל בסוף 1799 היה חבר המושבעים מוכן לפסוק בעניין. שאלת המפתח היתה האם צדק קובט בטענתו שרש הרג את חוליו דרך הקזת דם, או שההאשמה היא חסרת בסיס ומרושעת. קובט אומנם יכול היה להצביע על רשימות התמותה שתמכו בטענתו, אבל אי־אפשר לומר שזו היתה אנליזה מדויקת של השפעת הקזת הדם. יתר על כן, חוץ מזה הכל היה נגדו.

לדוגמה, למשפט נקראו שלושה עדים בלבד, וכולם היו רופאים שגילו אהדה לגישתו הרפואית של ד“ר רש. כמו כן, התביעה נוהלה בידי שבעה עורכי דין, מה שאומר שהשפעתם של כוחות השכנוע היתה רבה יותר מזו של הראיות. רש, עם עושרו והמוניטין שלו, גייס לעזרתו את עורכי הדין הטובים ביותר בעיר, כך שקובט נלחם תמיד מעמדת נחיתות. ובנוסף לכל זה, גם חבר המושבעים היה משוחד, כנראה בגלל העובדה שקובט לא היה רופא, ואילו רש היה אחד מאבות הרפואה האמריקאית, כך שלכאורה היה טבעי לתמוך בתביעתו של רש.

לא במפתיע, רש אכן זכה במשפט. קובט הצטווה לשלם לרש 5,000 דולר פיצויים - הסכום הגבוה ביותר ששולם אי־פעם בפנסילבניה. וכך, בדיוק באותה השעה שג'ורג' וושינגטון מת אחרי סידרה של הקזות דם, החליט בית המשפט שזהו טיפול רפואי משביע רצון בהחלט.

אבל אנחנו לא נוכל לסמוך על בית משפט במאה השמונה־עשרה שיחליט אם היתרונות הרפואיים של הקזת דם שקולים כנגד תופעות לוואי מזיקות כלשהן. בסופו של דבר, פסק־הדין היה בוודאי מוּטֶה ביותר בגלל כל הגורמים שמנינו. כמו כן כדאי לזכור שקובט היה זר, ואילו רש היה גיבור לאומי, כך שפסק־דין נגד רש היה דבר שכמעט לא ניתן להעלותו על הדעת.

כדי להחליט מהו הערך האמיתי של הקזת דם יזדקק מקצוע הרפואה לתהליך קפדני יותר, למשהו אפילו פחות משוּחד מבית המשפט ההוגן ביותר שאפשר להעלות על הדעת. לאמיתו של דבר, בשעה שרש וקובט התווכחו על עניינים רפואיים בבית המשפט, הם לא ידעו שהתהליך הנכון לקביעת האמת בעניינים רפואיים התגלה מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי, ונעשה בו שימוש מועיל מאוד. בתחילה שימש התהליך הזה לבדיקת טיפול רדיקלי במחלה שפגעה רק בימאים, אבל עד מהרה ישתמשו בו להעריך הקזת דם, ובמרוצת הזמן תשפיע הגישה הזאת על מִגוון שלם של התערבויות רפואיות, ובכלל זה טיפולים אלטרנטיביים.

© כל הזכויות שמורות לספרי עליית הגג הוצאה לאור

ריפוי או פיתוי - סיימון סינג
Trick or Treatment? - Alternative Medicine on Trial - Simon Singh, Edzard Ernst


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *