 | ||||||||||||
|
|
אמנות זה
|
||||||||||
חזור
אמנות זה ראה אור בחודש דצמבר 2009. הפרסום הראשון של לאה פילובסקי היה לפני שבע-עשרה שנה, ב"הליקון 8". מדובר בשיר "אמנות זה" שפותח את הספר ואפילו העניק לו את שמו.
אמנות זה אלי הירש על הספר: "שיריה של לאה פילובסקי שברו את ליבי ביופים, בחוכמתם, ובעיקר בדרכם המיוחדת לשלב רגשות עמוקים ואפלים עם שכל חד ובהיר. |
  
|
|||
זה השכל הנפלא שלה, ויכולתה להפעיל אותו דווקא כאשר היא מסתבכת במחוזות נפש קשים לביטוי, שמעניק לשיריה את המימד החדשני שיש בהם: לא חדשנות מהזן העתיק, מין אוונגרד מיובש או משומר, אלא חדשנות אמיתית, כזאת הנחוצה לנו עכשיו, בראשית האלף השלישי.
יש בשיריה ישירות וגילוי לב מזן נדיר. הצד הוידויי – שמאפשר לה לכתוב, למשל, על מערכות היחסים המורכבות שלה עם אדון דיכאון וגברת מניה-דיפרסיה – משולב בגילוי לב מסוג הפוך לכאורה: ביכולת לכתוב את שיריה מתוך הכרה צלולה, מתוך המעגל השלם של אישיותה, שבו הצד המואר, החברתי, המנוסח והקשוב לזולת, אינו מנותק מהצד האפל, הבודד, הלא מודע והבלתי נשלט.
"אמנות זה" הוא ספר הביכורים של פילובסקי, שתהיה השנה בת ארבעים. באחד משיריה היפים בספר, המוקדש לנורית זרחי, פילובסקי מסבירה למשוררת הנערצת, כמעט מצטדקת בפניה: "אני קוראת, חושבת ומדברת בזריזות. בכל השאר / אני איטית עד כאב." וברור במה, בין השאר, פילובסקי איטית כל כך – בכתיבת שיריה, בראש וראשונה בכינוסם בספר. [..]" להמשך: אלי הירש קורא שירה
שירים מתוך הספר
תנו רבנן*
שִׁירָה מְבָרֶרֶת דְּבָרִים מְבֹרָרִים
וְעוֹד אָמְרוּ שִׁירָה הִיא נְשִׁיקַת הָאַקְלִים, הַלָּשׁוֹן, הָאֱמֶת.
אֶחָד מֵהֶם הִכְרִיז
אֲנִי רוֹצֶה לִכְתֹּב שִׁירִים לְקוֹרְאִים בְּלִי הוֹרִים
וּמָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?
לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס
וּבָא שׁוּעָל וְאָמַר לוֹ מֶלֶךְ, מֶלֶךְ
לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה לִי אֶת זֶה?
עֵרוֹם אֶכָּנֵס לַפַּרְדֵּס וְעֵרוֹם אֵצֵא מִמֶּנּוּ
שׁוּם פַּרְוָה לֹא תְּכַסֶּה עַל פַּרְפָּרֵי הַבֶּטֶן הַקְּטַנִּים שֶׁלִּי
וְאֵין כָּאן מָשָׁל. חָמַקְתִּי לְתוֹךְ הַפַּרְדֵּס הַזֶּה
רַק כְּדֵי לִשְׁמֹעַ עוֹד, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ: כְּשֶׁבְּדִידוּת אֵינָהּ פַּחַד
נוֹלֶדֶת שִׁירָה, לָגַעַת: קַח שִׁירִים, וְאַל תִּקְרָא, לָדַעַת:
אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירָה כְּדֵי לֹא לְהִתְפּוֹרֵר. מָה אַתָּה
רוֹצֶה מִמֶּנִי, מֶלֶךְ? זֶה אֵינוֹ מִדְרָשׁ,
זוֹ אַהֲבָה גְּנוּבָה.
"*שִׁירָה מְבָרֶרֶת דְּבָרִים מְבֹרָרִים" / נתן זך
"שִׁירָה הִיא נְשִׁיקַת הָאַקְלִים, הַלָּשׁוֹן, הָאֱמֶת" / מאיר ויזלטיר
"אֲנִי רוֹצֶה לִכְתֹּב שִׁירִים לְקוֹרְאִים בְּלִי הוֹרִים" / יצחק לאור
"כְּשֶׁבְּדִידוּת אֵינָהּ פַּחַד נוֹלֶדֶת שִׁירָה" / נתן זך
"קַח שִׁירִים וְאַל תִּקְרָא" / מאיר ויזלטיר
"אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירָה כְּדֵי
לֹא לְהִתְפּוֹרֵר" / יצחק לאור
עגונה
וְנִמְלַטְתִּי מִן הַדִּכָּאוֹן וְנוֹתַרְתִּי עֲגוּנָה
דִּכָּאוֹן שֶׁלֹּא נָתַן לִי גֵּט וְאֶת עַפְעַפַּי עָקַר
לְמַעַן אֶחֱלֹם עָלָיו בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת
בְּלֵילוֹת בְּדִידוּתִי וּבְלֵילוֹת אֲחֵרִים.
דִּכָּאוֹן שֶׁלֹּא נָתַן לִי גֵּט וְאֶת עַפְעַפַּי עָקַר
נִשֵּׂאתִי לוֹ בִּצְעִירוּתִי. דְּמוּת מַלְאָךְ הָיְתָה לוֹ.
בְּלֵילוֹת בְּדִידוּתִי וּבְלֵילוֹת אֲחֵרִים.
מַלְאָךְ גּוֹאֵל. מַלְאָךְ שׁוֹמֵר. מַלְאָךְ אָפֵל.
נִשֵּׂאתִי לוֹ בִּצְעִירוּתִי. דְּמוּת מַלְאָךְ הָיְתָה לוֹ.
רָאִיתִי רַק אֶת יָפְיוֹ. לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא אֶת מֶתֶק קוֹלוֹ.
מַלְאָךְ גּוֹאֵל. מַלְאָךְ שׁוֹמֵר. מַלְאָךְ אָפֵל.
מָתוֹק מִדְּבַשׁ הָיָה טַעַם נְשִׁיקוֹתָיו וּמַר מִמָּוֶת
רָאִיתִי רַק אֶת יָפְיוֹ. לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא אֶת מֶתֶק קוֹלוֹ.
הוּא רָצָה שֶׁאֶזְדַּקֵּן בְּחֵיקוֹ. רָצִיתִי לִבְרֹחַ.
מָתוֹק מִדְּבַשׁ הָיָה טַעַם נְשִׁיקוֹתָיו וּמַר מִמָּוֶת
וְנִמְלַטְתִּי מִן הַדִּכָּאוֹן וְנוֹתַרְתִּי עֲגוּנָה.
לא אגע בך עוד
לְעוֹלָם לֹא אֶגַּע בְּךָ עוֹד בִּהְיוֹתִי נִדָּה וְלֹא
תּוֹךְ כְּדֵי מִשְׁגָּל. חַס וְחָלִילָה לֹא תּוֹךְ כְּדֵי מִשְׁגָּל,
אֲבָל הִנַּחְתִּי אֶת אֶצְבָּעִי הַקְּטַנָּה עַל לֶחְיְךָ וְעַל
עַפְעַפְּךָ הַיְּמָנִי, וּבַלַּיְלָה הִתְוַכַּחְנוּ עַל רֶפּוּבְּלִיקַת וַיימָאר כְּאִלּוּ
חוּץ מֵהַקּוֹמוּנִיסְטִים וּמֵהַסּוֹצְיָאל דֵּמוֹקְרָטִים לֹא הָיה שָׁם אִישׁ.
הַוִּכּוּחִים הֶעֱלוּ מַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, מַחְשָׁבוֹת טְמֵאוֹת, לֹא מִשְׁגָּל,
אֲבָל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ עָלוּ נְקִיּוֹת מִן הָרַחֲצָה וַאֲנִי
שֶׁדַּם הַמַּחֲזוֹר כְּבָר לֹא בָּקַע מִמֶּנִּי אֲבָל טֶרֶם סָפַרְתִּי
שִׁבְעָה נְקִיִּים, עֲדַיִן לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁפְרָה הַבַּלָּנִית מְרִיעָה
בְּצֵאתִי מִן הַמִּקְוֶה כְּאִלּוּ בֵּיתָ"ר יְרוּשָׁלַיִם
זָכְתָה בַּאֲלִיפוּת הַמְּדִינָה, אֲנִי הַקְּטַנָּה, הַטְּמֵאָה
הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאִי, הִשְׁתּוֹקַקְתִּי
אֵלֶיךָ, וְכָל זֶה
לֹא יַחֲזֹר. מַה כָּל זֶה בִּשְׁבִילְךָ
אֵין לִי מֻשָּׂג. אִם אֵינְךָ מְסֻגָּל לִתְפּשֹׂ
אֶת דְּבָרַי מִי אֲנִי שֶׁאַסְבִּיר לְךָ.
יוֹם אֶחָד אוּלַי אֶמְצָא אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וְיַחַד נַעֲשֶׂה אֶת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ
וְנִהְיֶה לְבָשָׂר אֶחָד, אֲבָל לְעוֹלָם
לֹא אֶגְהַר דּוֹמַעַת, נְבוֹכָה וְכָל יֵשׁוּתִי
מֻתֶּרֶת וַאֲסוּרָה רַק לְךָ. רַק עָלֶיךָ.
שלום בנות
שָׁלוֹם בָּנוֹת!
לֹא תְּנַחֲשׁוּ מַה מָּצָאתִי לְמַטָּה, בְּדִיּוּק
בֵּין הַמּוֹעֲדוֹן לְבֵין הַמִּכְבָּסָה. גּוּר
גְּבָרִים מָצָאתִי שָׁם, מִתְחַפֵּר בְּעַצְמוֹ, מְיַלֵּל. חָשַׁבְתִּי
אוּלַי נְגַדֵּל אוֹתוֹ אֶצְלֵנוּ
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֶסְטֵל לֹא תַּרְשֶׁה
לְהַחֲזִיק אוֹתוֹ כָּאן אֲבָל הִיא
גַּם לֹא מַרְשָׁה לְהַחֲזִיק מְפַזְּרֵי חֹם חַשְׁמַלִּיִּים וּלְמִי
מֵאִתָּנוּ זֶה אֵי פַּעַם הִפְרִיעַ וְהוּא קָטָן
אֵינוֹ זוֹלֵל הַרְבֵּה חַשְׁמַל.
אֲנִי מוּכָנָה לְהַחְבִּיא אוֹתוֹ אֶצְלִי
כְּשֶׁיָבוֹאוּ הַמַּשְׁגִּיחִים.
אוּלַי תַּפְסִיקוּ לְהִסְתַּכֵּל עָלַי כָּכָה?
הוּא לֹא יִהְיֶה כְּמוֹ כָּל הָאֲחֵרִים שֶׁהֵבֵאתִי לְכָאן,
שֶׁנָּשְׁכוּ אֶת כַּף יָדִי וְהָלְכוּ לְלַקֵּק
בַּחוּרוֹת אֲחֵרוֹת. אַתֶּן יְכוֹלוֹת לִסְמֹךְ עָלַי:
הַפַּעַם יִגְדַּל כָּאן
גֶּבֶר נֶאֱמָן.
יִכָּתֵב לאלונה ב־2043
גַּרְנוּ יַחַד בַּמְּעוֹנוֹת. מֵהַחַלּוֹן הַגֶּשֶׁם
נִרְאָה יָפֶה. בִּזְכוּת הַזִּכְרוֹנוֹת
הוּא נִרְאֶה עַכְשָׁיו אֲפִלּוּ יָפֶה יוֹתֵר.
מַה שֶּׁנִּגְלָה אָז לְעֵינֵינוּ
לֹא נִגְלֶה עַכְשָׁיו, אֲבָל שׁוּם
הִרְהוּר נוּגֶה שֶׁמִּתְהַרְהֵר כָּאן
לֹא יְסַלֵּק מַה שֶּׁנִּגְלָה. הַגְּבָרִים הָיוּ
עֶדֶר שֶׁל הוֹרְמוֹנִים, שְׁנִיָּה לִפְנֵי
שֶׁהִתְחַתְּנוּ אִתָּנוּ. אֲנַחְנוּ
דִּבַּרְנוּ, וּבַחֹרֶף לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה
רָאִיתִי אוֹתָךְ בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה וְלֹא
עָצַרְתִּי. נִדְמֶה לִי שֶׁגַּם אַתְּ מִהַרְתְּ.
אַחַר כָּךְ בַּמְּעוֹנוֹת, הֵצַצְתִּי בַּשְּׁאֵלוֹן הַצִּינִי
שֶׁל הַמַּרְצֶה לִפְסִיכוֹלוֹגְיָה חֶבְרָתִית.
עוֹד לֹא הִכַּרְנוּ אָז אֶת קְצֵה קָצֶהָ
שֶׁל הַצִּינִיּוּת הָאֲמִתִּית. כָּל הַזְּקֵנוֹת
אוֹמְרוֹת אֶת זֶה, אֲנִי בִּכְלָל
הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַגִּיד לָךְ מַשֶּׁהוּ אַחֵר, כְּלוֹמַר:
(אַלּוֹנָה, אִתָּךְ תָּמִיד רָצִיתִי לִהְיוֹת
דְּרִיאָדָה בִּלְתִּי מַזִּיקָה, כִּמְעַט בִּלְתִּי מֻרְגֶּשֶׁת)
נאום הרקדנים
"מכף רגל ועד ראש אין בו מתום —
פצע וחבורה ומכה טריה לא זורו ולא חובשו ולא רככה בשמן"
ישעיהו א' ו'
וְעֵינַיִךְ רַכּוֹת וְעֵינֵינוּ
כָּלוֹת בִּרְאוֹתֵנוּ
אֶת כְּבֵדוּת הַתְּנוּעָה שֶׁל גּוּפֵךְ וּפָנַיִךְ
לֵאָה, לֵאָה —
מָה רַבָּה הַלֵּאוּת בְּאָמְרֵנוּ אֶת שְׁמֵךְ
וּבְעָמְדֵךְ מוּלֵנוּ, מְרֻסֶּקֶת, וְאֵין בָּךְ מְתֹם
אוּלַי יָחִיד בֵּינֵינוּ
יַסְבִּיר מַדּוּעַ הוּא מַרְשֶׁה לָךְ לָבוֹא אֵלָיו
לָמָּה עֵינַיִךְ מוֹצְאוֹת חֵן בְּעֵינָיו
וְלָמָּה הוּא כָּאן, חוֹבֵשׁ אֶת פְּצָעַיִךְ
וּמְרַכֵּךְ אוֹתָם בַּשֶּׁמֶן, וּבִכְלָל, אֵיךְ
יֵשׁ לוֹ כּוֹחַ אֵלַיִךְ.
אמנות זה בהוצאת פרדס בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, סדרת כבר בעריכת ליאת קפלן, עיצוב עטיפה: תמיר להב-רדלמסר, 64 עמודים.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולפרדס הוצאה לאור
אמנות זה - לאה פילובסקי
Art Is - Leah Pilowsky
| ||||
|
|
| | |
| ||||
 | ||||
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
סמיוטיקה
|
מטר
|
רמות
|
Tom
|
דלילה
|
גד ויספלד
|
מיקרוטופינג
 | ||||
|
|
ספרים חדשים באוגוסט 2019:
|
|
|
 | ||||
 | ||||
|
|
|
|
|
 | ||||
