» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים באוקטובר 2010       חזור

כל השירים ג' 1974-1978
מאת: דוד אבידן
Collected Poems III - David Avidan

ההוצאה: הקיבוץ המאוחד הכרך השלישי מבין ארבעה כרכים של כל שירי דוד אבידן, בעריכת ד"ר ענת ויסמן וד"ר דוד וינפלד. כרך זה מכנס את יצירתו של אבידן מן השנים 1978-1974. נכללים בו ספריו 'הפסיכיאטור האלקטרוני שלי - שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב' (1974), 'תישדורות מלוויין-ריגול - שירים, תישדורות, מיסמכים' (1978), מבחר של דיגומים (מונח שאבידן טבע) וחטיבה של תרגומי שירים. בשני הקבצים שכונסו בכרך בולט הממד הטכנולוגי. כך, למשל, ב'הפסיכיאטור האלקטרוני שלי' מתעד המשורר את הדיאלוג שלו עם תוכנת-המחשב החלוצית 'אלַייזה' בניסיון יחיד במינו ל"תקשורת יעילה בין אדם לבין מכונה" (כהגדרתו). הדיגומים הם חיקויים בעלי נופך קומי-פארודי של יוצרים, סגנונות, אסכולות ונוסחי תרגום מן השירה העברית במאה העשרים ובכלל זה פארודיה של אבידן על סגנונו-הוא.

יוצאים מכלל זה דיגומים על-פי מדרשים ופתגמים וכן על-פי סגנונו של ש"י עגנון. הדיגומים נוצרו רובם ככולם בשנים 1981-1976 במסגרת תרגיל-סדנה שאבידן הנחה בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל-אביב ואחר כך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. חלקם ראה אור בכתבי עת וחלקם מתפרסם כאן לראשונה.

תרגומי השירה של אבידן - רובם מאנגלית ומיעוטם משפות אחרות (רוסית, פולנית, בולגרית) - חורגים מן המסגרת הכרונולוגית של הכרך: הם פורסמו משנת 1952 ועד 1988. בכרך הם מופיעים מן המוקדם אל המאוחר לפי תאריך פרסומם כדי שהקורא יוכל לעמוד על עשייתו וטעמיו של אבידן כמתרגם בהתפתחותו.

במהלך שנת 2011 צפוי להסתיים המיזם הייחודי של הוצאת כתבי דוד אבידן, המשותף להוצאת הקיבוץ המאוחד ולמוסד ביאליק, עם פרסומו של הכרך הרביעי. בכרך זה, האחרון, יכללו שיריו של אבידן מהשנים 1991-1985 ובין השאר יראו בו אור לראשונה שירים מעזבונו.

דוד אבידן - כל השירים - כרך ג (1974-1978) בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות ומשרד המדע התרבות והספורט. עורכים: ענת ויסמן ודוד וינפלד, הביא לדפוס: גדעון טיקוצקי, עיצוב עטיפה: ירום ורדימון, 336 עמודים.

מנת קרב | מתוך תישדורות מלוויין-ריגול

לִשְׁתּוֹת מַיִם כְּבֵדִים
לִנְשֹׁם חֵיל-אֲוִיר צַח
לִלְבֹּש מַדִּים וּמוֹעֲדִים
לְנַצֵּחַ אֶת הַמְנֻצָּח
לָרֶדֶת לְחַיֵּי הַיְרִידוֹת
לַעֲלוֹת בִּנְסִיקַת נְשִׁיקָה
לְאַבֵּד אֲבֵדוֹת אֲבוּדוֹת
וְלִמְצֹא אֶת כֻּלָּן בְּמַכָּה
וְלֹא לְאַבֵּד נוֹזְלִים
וְלֹא לִתְרֹם כֶּסֶף אוֹ דָּם
כִּי כָּל הָעוֹלָם נוֹכְלִים
וְאַתָּה לֹא בַּעֲדָם
אֲבָל לְחַכּוֹת לֶעָתִיד
בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה
עַכְשָׁו אֲבִידָן דָּוִד
גּוֹזֵר עַל עַצְמוֹ שִׁכְחָה
וְנִזְכָּר בְּעַצְמוֹ מֵחָדָשׁ
בְּעוֹד אַלְפַּיִם שָׁנָה
וְעוֹלֶה מִן הַמָּוֶת חַלָּשׁ
בְּעֵינַיִם דְּבוּקוֹת מִשֵּׁנָה
וְשׁוֹתֶה מַיִם שְׁקוּפִים
וְנוֹשֵׁם צִיחָלָל רָחוֹק
וְרוֹאֶה יָפִים וַחֲשׂוּפִים
חַיִּים לְלֹא סֵדֶר וָחֹק
וְאָז הוּא מַחְלִיף אִתָּם
מִלִּים אֲחָדוֹת בִּשְׂפָתָם

תיכון-חובה 1973 | מחזור סיום

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִנָּזֵק
לֹא בּוֹעֵר לוֹ בֵּינָתַיִם לֹא אוֹהֵב לְהִדָּחֵק
אֵין לוֹ מַיִם בַּבִּרְכַּיִם
אֵין לוֹ סִיד בַּמִּפְרָקִים
הוּא יִהְיֶה בֵּין הַמַּכִּים וְהַמֻּכִּים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִפָּגַע
אֵין לוֹ רַחַשׁ בָּאָזְנַיִם עוֹרַתֹּף עוֹד לֹא פָּקַע
אֵין לוֹ פִּיחַ בָּעֵינַיִם
אֵין לוֹ דָּם עַל הַבְּגָדִים
הוּא חֻנַּךְ לִהְיוֹת אָדוֹן בֵּין עֲבָדִים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לֹא לַחֲזֹר
יֵשׁ לוֹ דֹּאַר כָּל יוֹמַיִם וְשֵׂעָר אָרֹכְשָׁחוֹר
חֲבֵרָה בְּגִבְעָתַיִם
חֲבֵרִים בְּפַּלְמָחִים
הוּא שַׁיָּךְ לְעַם הַשַּׁיָּכִים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִגָּמֵר
כְּבָר הָלְכוּ לוֹ תּוֹךְ יוֹמַיִם פֹּה חָבֵר וְשָׁם חָבֵר
תִּסְפְּרוּ לוֹ עַד אַלְפַּיִם
תְּסַכְּמוּ לוֹ עַל מַחְשֵׁב
הוּא מַחְזִיק עוֹד בֵּינָתַיִם הוּא יוֹשֵׁב

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת מֻחְזָר בַּאֲרִיזָה
שְׁתֵּי רַגְלַיִם שְׁתֵּי יָדַיִם לֹא שָׁמַן וְלֹא רָזָה
רוֹחֲצִים אוֹתוֹ בְּמַיִם
מַחְלִיקִים אֶת הַמַּדִּים
יִקְבְּרוּ אוֹתוֹ שָׁלֵם בֵּין יְהוּדִים

סוף הנסיעה

אֲנִי נוֹסֵעַ לִי בִּמְכוֹנִית בְּתֵל-אָבִיב
וּמַה קּוֹרֶה לִי לְיַד הָרַמְזוֹר הָאָדֹם
פַנְטַסְטִי
הָאִישׁ בַּמְּכוֹנִית הַסְּמוּכָה זִהָה אוֹתִי

זִהָה אוֹתִי
מֵהוֹפָעָתִי הַיְחִידָה
בַּטֶּלֶוִיזְיָה הַיְחִידָה בַּמְּדִינָה
בָּעִיר הַיְחִידָה
שֶׁיֵּשׁ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר לְאָן לִנְסֹעַ בָּהּ
בָּאָרֶץ הַזֹּאת

הָאִישׁ זִהָה אוֹתִי וְנִפְנֵף לִי בְּיָדוֹ

תרגום: ויליאם בַּטלר ייטס | טייס אירי צופה אל פני מותו, משא, 13.5.54

יָדַעְתִּי: גּוֹרָלִי חוֹנֶה
בִּמְרוֹם רָקִיעַ מְעַבְעֵב.
אֶת אוֹיְבַי אֵינִי שׂוֹנֵא,
אֶת אוֹהֲבַי אֵינִי אוֹהֵב.
קִילְקַרְטֶן קְרוֹס לִי מְכוֹרָה,
אַחַי - צִבּוּר הָאֶבְיוֹנִים.
לְגַבֵּיהֶם גּוֹרַל הַקְּרָב
לֹא יְשַׁנֶּה בְּשׁוּם פָּנִים.
לֹא חֹק שְׁלָחַנִי לְהַמְרִיא.
לֹא צַו מַנְהִיג וְלֹא אֻמָּה.
אוֹתִי רַק מִין כִּסּוּף הֵרִיץ
אֶל הַמְּרוֹמִים לַמִּלְחָמָה.
רַבּוֹת הִרְהַרְתִּי וְהָחְוַר
לִי: רִיק וָהֶבֶל הֶעָתִיד.
אַךְ הֶבֶל הוּא גַּם הֶעָבָר
מוּל הַחַיִּים וְהַמֵּתִים.

תרגום: ת.ס. אליוט | האנשים החלולים A Penny for the Old Guy

1.
אֲנַחְנוּ הָאֲנָשִׁים הַחֲלוּלִים
אֲנַחְנוּ הָאֲנָשִׁים הַדַּחְלִילִים
שְׁעוּנִים בְּיַחַד
גֻּלְגֹּלֶת מְלֵאַת תֶּבֶן. הָהּ!
קוֹלוֹתֵינוּ הַנִּחָרִים, כַּאֲשֶׁר
אָנוּ לוֹחֲשִׁים בְּיַחַד,
חֲרִישִׁיִּים וְחַסְרֵי-מוּבָן
כְּמוֹ רוּחַ בְּעֵשֶׂב יָבֵשׁ
אוֹ פְּסִיעוֹת עַכְבְּרוֹשִׁים עַל שִׁבְרֵי זְכוּכִית
בְּמַרְתְּפֵנוּ הַצָּחִיחַ

דְּמוּת לְלֹא צוּרָה, צֵל לְלֹא צֶבַע,
עָצְמָה מְשֻׁתֶּקֶת, נִיעַ לְלֹא זִיעַ.

אֵלֶּה אֲשֶׁר חָצוּ
יִשְׁרֵי-מַבָּט אֶל מַלְכוּת-הַמָּוֶת-הָאַחֶרֶת
זוֹכְרִים אוֹתָנוּ - אִם בִּכְלָל - לֹא כִּנְשָׁמוֹת
אוֹבְדוֹת וְנוֹאָשׁוֹת, אֶלָּא רַק
כָּאֲנָשִׁים הַחֲלוּלִים
כָּאֲנָשִׁים הַדַּחְלִילִים.

2.
עֵינַיִם שֶׁאֵינִי מֵעֵז לִפְגֹּש
שֶׁאֵינִי מֵעֵז לִפְגֹּש בַּחֲלוֹם
בְּמַלְכוּת-חֲלוֹם-הַמָּוֶת
אֵלֶּה אֵינָן מוֹפִיעוֹת:
שָׁם - הָעֵינַיִם הֵן
אוֹר-שֶׁמֶשׁ עַל גֶּדַע-עַמּוּד
שָׁם - הָעֵץ יָחוּג
וְהַקּוֹלוֹת
שָׁרִים בְּתוֹךְ הָרוּחַ
רְחוֹקִים וַחֲגִיגִיִּים יוֹתֵר
מִכּוֹכָב דּוֹעֵךְ.

אַל אֶקְרַב יוֹתֵר
בְּמַלְכוּת-חֲלוֹם-הַמָּוֶת
אֶעֱטֶה לִי גַּם אֲנִי
מִן הַמַּסֵּכוֹת הַשְּׁקוּלוֹת
פַּרְוַת עַכְבְּרוֹשׁ, עוֹר עוֹרֵב, כְּסוּת
כְּלוֹנָס בַּשָּׂדֶה
לִנְהֹג כִּנְהֹג הָרוּחַ
לֹא קָרוֹב יוֹתֵר -

לֹא הַמִּפְגָּשׁ הַסּוֹפִי
בְּמַלְכוּת-הַדִּמְדּוּמִים

3.
זוֹהִי אֶרֶץ הַקֵּץ
זוֹהִי אֶרֶץ הַקּוֹץ
כָּאן דְּמֻיּוֹת-הָאֶבֶן
תָּקָמְנָה, כָּאן תַּעָתֵרְנָה
לִתְחִנַּת-יָדוֹ שֶׁל מֵת
תַּחַת נִצְנוּץ כּוֹכָב דּוֹעֵךְ.

הַאִם כָּךְ הוּא זֶה
בְּמַלְכוּת-חֲלוֹם-הַמָּוֶת
לְהָקִיץ לְבַד
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּהּ אָנוּ
רוֹטְטִים מֵרֹב עֶדְנָה
שְׂפָתַיִם אֲשֶׁר תְּנַשֵּׁקְנָה
צָקוֹת תְּפִלָּה אֶל אֶבֶן שְׁבוּרָה.

4.
הָעֵינַיִם אֵינָן כָּאן
אֵין עֵינַיִם כָּאן
בְּעֵמֶק זֶה שֶׁל כּוֹכָבִים גּוֹוְעִים
בְּעֵמֶק חָלוּל זֶה
שֶׁבֶר-לֶסֶת זֶה שֶׁל מַלְכֻיּוֹתֵינוּ הָאֲבוּדוֹת

בִּמְקוֹם-מִפְגָּשׁ אַחֲרוֹן זֶה
אָנוּ מְגַשְּׁשִׁים בְּיַחַד
מְנוּעֵי-מִלִּים
כְּנוּסִים עַל גָּדָה זוֹ שֶׁל הַנָּהָר הַגּוֹאֶה

סוּמִים, אֶלָּא אִם
תַּחֲזֹרְנָה הָעֵינַיִם
כַּכּוֹכָב הַנִּצְחִי
כְּתִפְרַחַת הַוֶּרֶד
מִמַּלְכוּת-דִּמְדּוּמֵי-הַמָּוֶת
זוֹהִי תִּקְוַת
הָאֲנָשִׁים הָרֵיקָנִים.

5.
בּוֹאוּ נִרְקֹד מִסָּבִיב לַבַּרְקָן
מִסָּבִיב לַבַּרְקָן מִסָּבִיב לַבַּרְקָן
בּוֹאוּ נִרְקֹד מִסָּבִיב לַבַּרְקָן
בְּשָׁעָה חָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר.

בֵּין הָרַעְיוֹן
לְבֵין הַמְּצִיאוּת
בֵּין הַתְּנוּעָה
לְבֵין הַפְּעֻלָּה
נוֹפֵל הַצֵּל

כִּי לְךָ הַמַּלְכוּת

בֵּין הַהַשָּׂגָה
לְבֵין הַיְצִירָה
בֵּין הַתְּחוּשָׁה
לְבֵין הַתְּגוּבָה
נוֹפֵל הַצֵּל

אֲרֻכִּים הֵם הַחַיִּים

בֵּין הַתְּשׁוּקָה
לְבֵין הָעֲוִית
בֵּין הַיְכֹלֶת
לְבֵין הַקִּיּוּם
בֵּין הַהֲוָיָה
לְבֵין הַנְּשִׁיָּה
נוֹפֵל הַצֵּל

כִּי לְךָ הַמַּלְכוּת

כִּי לְךָ הֵם
הַחַיִּים כִּי
לְךָ הַ

כָּךְ בָּא קֵץ הָעוֹלָם
כָּךְ בָּא קֵץ הָעוֹלָם
כָּךְ בָּא קֵץ הָעוֹלָם
לֹא בִּתְרוּעָה, בְּיֶלֶל.

This is the way the world ends
This is the way the world ends
This is the way the world ends
Not with a bang but a whimper.

The Hollow Men | T. S. Eliot
Mistah Kurtz-he dead

A penny for the Old Guy
I
We are the hollow men
We are the stuffed men
Leaning together
Headpiece filled with straw. Alas!
Our dried voices, when
We whisper together Are quiet and meaningless
As wind in dry grass
Or rats’ feet over broken glass
In our dry cellar

Shape without form, shade without colour,
Paralysed force, gesture without motion;

Those who have crossed
With direct eyes, to death’s other Kingdom
Remember us—if at all—not as lost
Violent souls, but only
As the hollow men
The stuffed men.

II
Eyes I dare not meet in dreams
In death’s dream kingdom
These do not appear:
There, the eyes are
Sunlight on a broken column
There, is a tree swinging
And voices are
In the wind’s singing
More distant and more solemn
Than a fading star.

Let me be no nearer
In death’s dream kingdom
Let me also wear
Such deliberate disguises
Rat’s coat, crowskin, crossed staves
In a field
Behaving as the wind behaves
No nearer-

Not that final meeting
In the twilight kingdom

III
This is the dead land
This is cactus land
Here the stone images
Are raised, here they receive
The supplication of a dead man’s hand
Under the twinkle of a fading star.

Is it like this
In death’s other kingdom
Waking alone
At the hour when we are
Trembling with tenderness
Lips that would kiss
Form prayers to broken stone.

IV
The eyes are not here
There are no eyes here
In this valley of dying stars
In this hollow valley
This broken jaw of our lost kingdomsv
In this last of meeting places
We grope togetherv And avoid speech
Gathered on this beach of the tumid river

Sightless, unless
The eyes reappear
As the perpetual star
Multifoliate rose
Of death’s twilight kingdom
The hope only
Of empty men.

V
Here we go round the prickly pear
Prickly pear prickly pear
Here we go round the prickly pear
At five o’clock in the morning.

Between the idea
And the reality
Between the motion
And the act
Falls the Shadow

For Thine is the Kingdom

Between the conception
And the creation
Between the emotion
And the response
Falls the Shadow

Life is very long

Between the desire
And the spasm
Between the potency
And the existence
Between the essence
And the descent
Falls the Shadow

For Thine is the Kingdom

For Thine is
Life is
For Thine is the

This is the way the world ends
This is the way the world ends
This is the way the world ends
Not with a bang but a whimper.

דוד אבידן (1934־1995) נולד בתל אביב, למד בגמנסיה "שלוה" בתל-אביב, ובאוניברסיטה העברית. בתחילת שנות החמישים היה חבר בבנק"י (ברית נוער קומוניסטי ישראלי), ושיריו הראשונים התפרסמו בעיתון המפלגה הקומוניסטית הישראלית - קול העם. קובץ שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים", יצא לאור בשנת 1954. אבידן המשיך לפרסם ספרי שירה עד לשנותיו האחרונות, וכן כתב תסריטים וביים אותם ועסק בתחומים נוספים של היצירה האמנותית.

"הערב יוצאים", תקליטה הראשון של "שלישיית התאומים" (1966) כולל את השיר "הסתלקי רות", תרגומו של דוד אבידן ל"Hit The Road Jack" של ריי צ'ארלס, וכן שירים נוספים של אבידן: "אנחנו לא רקדנים", "זה לא נורא" (לפי לחן של אנריקו מסיאס) ו"שבת" (לפי לחן של ליאו פרה). אחדים משיריו של אבידן הולחנו ומבוצעים על-ידי זמרים ישראליים. אבידן גילה עניין רב בחידושי הטכנולוגיה ובדרך לשלבם ביצירתו.

ספרו "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי" (1974) כולל שמונה שיחות של אבידן עם תוכנית המחשב "אלייזה", של ג'וזף וייצנבאום, תוכנית שזכתה לפרסום נרחב כצעד חלוצי בבינה מלאכותית. בדש ספרו "תשדורות מלווין ריגול" (1978) מצויין: "רובם המכריע של מרכיבי הספר החדש הם תיעתוקים של הקלטות דיקטאפון-יד, שאבידן הפך אותו בארבע השנים האחרונות לציוד-יצירתי-צמוד". אבידן תירגם אחדים מספריו לאנגלית, וכן תורגמו ספריו לשפות נוספות, ובהן צרפתית, רוסית וערבית. הוא זכה בפרס ביאליק לשירה ב-1994.

דוד אבידן נפטר בתל-אביב ב-11 במאי 1995. על מצבתו חקוק שירו הקצר "אָדָמִלַה". שמו של שיר זה ('אדם' ו'מלה', שהותכו ל-'אדמלה') מייצג אחד ממאפייני שירתו של אבידן - הרחבת גבולות השפה, בעיקר באמצעות יצירת מילים חדשות המורכבות מצירוף של שתי מילים ידועות. הותיר אחריו בן יחיד, תר אבידן, בנה של ציפורן לוטם (שספר שיריה היחיד "ככה אני רוצה ממך ילד" יצא לאור בהוצאת 'ספרי המאה השלושים' של אבידן).

דוד אבידן בלקסיקון הספרות העברית החדשה
דוד אבידן - כל השירים א' 1951 - 1965, דוד אבידן -כל השירים ב' 1968 - 1973

© כל הזכויות שמורות לקיבוץ המאוחד הוצאה לאור

כל השירים ג' 1974-1978 - דוד אבידן
Collected Poems III - David Avidan