» טקסט  » ספרות לא בדיונית  » ספרים חדשים במרץ 2010       חזור

יומן אבל
מאת: רולאן בארת
Journal De Deuil - Roland Barthes

ההוצאה: כתר ב-26 באוקטובר 1977, יום לאחר מות אמו האהובה אנרייט, החל רולאן בארת, מגדולי הפילוסופים במאה העשרים, לנהל יומן סודי המתעד את אבלו. במשך שנתיים כתב בארת באופן יומיומי כמעט, חשוף וללא הסתרות, את כאבו על מות האם ואת געגועיו אליה, בצד הרהוריו על החיים, על המוות ועל הכתיבה. "יומן אבל", שהיה גנוז במשך שלושים שנה בעיזבונו של בארת, ראה אור ב-2009 ועורר בצרפת סערה והתרגשות רבה. רשימות היומן, שהן שילוב בין טקסט אינטימי ויצירת מופת ספרותית, פותחות צוהר לחייו של אחד מגדולי היוצרים של זמננו, מחבר מחשבות על הצילום. דרור משעני בהקדמה לספר: בראשית 2009, כמעט שלושה עשורים לאחר מותו של רולאן בארת ב -26 במרץ 1980, פורסמו בצרפת שני ספרים מפרי עטו שלא פורסמו לפני כן: "מחברות מסע לסין" (Carnets de voyage en Chine) והספר שלפניכם. "יומן אֵבֶל".

אלה לא היו היצירות הראשונות של בארת, מחשובי הפילוסופים והסופרים בצרפת במחצית השנייה של המאה ה -20, שראו אור רק לאחר מותו: ב -1987 פורסמו לראשונה מחברות יומן שכתב בשתי תקופות שונות בחייו ("התקריות" ו"ערבי פריז") ובעשור האחרון פורסמו בצרפת לראשונה כספרים רשימות וסיכומים שהכין לצורך קורסים וסמינרים שלימד בקוֹלֶז' דהֶ פראנס בשנותיו האחרונות ( וביניהם הקורס על "הניטרלי" והקורס המכונה "הכנה לרומן" ).

למרות זאת, פרסומו של "יומן אבל" עורר סערה בקרב חבריו ומוקיריו של בארת. פרנסוא ואל, העורך של רוב ספריו של בארת וידידו הקרוב, טען כי רשימות היומן שנכתבו בין 1977 ל -1979, בעקבות מות אמו, ואשר נשמרו בארכיון המו"לות הצרפתי JMEC , לא נועדו לפרסום, בוודאי לא כצורתן. אריק מרטי, חברו הקרוב של בארת בשנותיו האחרונות ועורך מהדורת "כל כתביו", הגן בתוקף על זכותו של מנהל העיזבון - אחיו למחצה של רולאן בארת, מישל סלזדו - להביא את מחברות היומן לפרסום.

בוויכוח סביב פרסום היומן יש כדי להעיד לא רק על חיוניותה הנמשכת של יצירת בארת, שמוסיפה להפרות את המחשבה והכתיבה התיאורטית בצרפת גם שנים רבות לאחר מותו באמצעות היצירות שהוא ממשיך "לשלוח" אליהן מעיזבונו, אלא גם על אופיו של הטקסט "יומן אבל".

רשימות היומן נכתבו בכתב יד, בעט ובעיפרון, על גבי כרטיסיות קטנות, והן ללא ספק עבודת כתיבה שלא נשלמה לגמרי. יש בהן עמימויות, חזרות וקיטועים שאמנם הם אופיניים לכתיבה היומנית באשר היא, אך לעיתים נדמה כי הם נובעים ממצבן של רשימות היומן המסוימות האלה, שהעבודה עליהן לא הגיעה לכדי השלמה.

בתרגום לעברית ניסינו להאיר את הטקסט בל לפגוע באופיו: ליווינו אותו בהערות אחדות, שחלקן מבוססות על ההערות שנוספו למהדורה הצרפתית וחלקן מיועדות לקוראי העברית; וביארנו שמות אחדים של אנשים, מקומות, ויצירות, המיוצגים ברשימות היומן בראשי תיבות או באמצעות סימונים אחרים. יתר השמות המופיעים בראשי תיבות מתייחסים לחברים ולקרובי משפחה של רולאן בארת.

אנרייט בנז'ה נולדה בשנת 1503. ב-1913 נישאה ללואי בארת, ובנובמבר 1915 נולד בעיר שרבור נם היחיד רולאן. פחות משנה אחר כך נהרג לואי בארת במלחמת העולם הראשונה ואנרייט ורולאן עברו לעיר ביון; מאוחר יותר, מאמצע שנות העשרים, התגוררו בפריז. רולאן בארת היה קרוב לאמו במשך כל חייו - ובשנותיה האחרונות התגורר עמה בדירה בפריז, שבה המשיך לחיות לאחר מותה של אנרייט ממחלה קשה, באוקטובר 1977, הוא מת פחות משלוש שנים אחריה, בעקבות תאונת דרכים.

יומן אבל: 26 באוקטובר 1977 - 15 בספטמבר 1979, מאת רולאן בארת בהוצאת כתר, מצרפתית: חגית בת עדה, הוסיף הערות ואחרית דבר: דרור משעני, עיצוב עטיפה: טליה בר, כריכה קשה, 299 עמודים.

26 באוקטובר 1977
ליל כלולות, לילה ראשון.
אולם - לילה ראשון של אבל?

27 באוקטובר
- לא הכרת את גופה של האשה!
- הכרתי את הגוף של אמי החולה, ואחרי כן הגוועת.

27 באוקטובר
בכל בוקר, סמוך לשעה שש ושלושים, בחוץ בחושך,
קרקוש המתכת של פחי האשפה.

היא נהגה לומר בהקלה: הלילה נגמר סוף סוף (היא התייסרה
בלילות, לבדה, דבר מחריד).

מיד כשאדם מת, ההכנות הבהולות של העתיד (החלפת
רהיטים וכו' ) עתידומניה.

27 באוקטובר
מי יודע? אולי יהי מעט זהב ברשימות האלה?

27 באוקטובר
- ס"ס: אני אקח אותך ביידים, אדאג לכך שתעבור טיפול
מרגיע.

- ר"ה: במשך חצי שנה היית מדוכא מכיוון שידעת. אבל,
דיכאון, עבודה וכו' - אך הדברים נאמרו במוצנע, כמנהגו.

עצבנות. לא, האבל (הדיכאון) הוא בהחלט דבר שונה
ממחלה, וממה רוצים שאחלים? כדי להגיע לאיזה מצב,
לאילו חיים? אם תהיה עבודה, מה שייווצר לא יהיה יצור
שטוח, כי אם יצור מוסרי, סובייקט של ערך - ולא של
אינטגרציה.

27 באוקטובר
אלמוות. מעולם לא שמעתי את הדעה המוזרה הזאת,
הספקנית: אינני יודע.

רולנד בארת נולד בצרפת בשנת 1915. היה מבקר ספרות, חוקר ספרות, תאורטיקן חברתי וסמיוטיקאי. עבודותיו של בארת הן מהמרכזיות הן בזרם הסטרוקטורליסטי והן בזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי. הוא היה הומוסקסואל גלוי, ויש המתארים אותו כאחד מאבות התאוריה הקווירית. בנוסף לכך, האיכות האוטוביוגרפית והאסתטית בכתביו של בארת הופכים רבים מהם ממחקרים תאורטיים לספרות של ממש.

ספרו האחרון של בארת מחשבות על הצילום אשר תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת "כתר", הוא ספר זיכרונות אישי, זיכרונות על אימו ועליו, ומחקר על צילום.

בשנת 1975 התקבל בארת לקולז' דה פראנס היוקרתי, בסיועו של מישל פוקו, שתמך בו למרות מערכת היחסים המתוחה ששררה בין שני ההוגים. הוא החזיק בקתדרה לסמיולוגיה בין השנים 1977-1980. בפברואר 1980 נפגע בארת מפגיעת משאית בפריז, לאחר סעודה חגיגית שנערכה בהשתתפות פרנסואה מיטראן, לימים נשיא צרפת. הוא מת מפצעיו כחודש לאחר מכן.

© כל הזכויות שמורות לכתר הוצאה לאור

יומן אבל - רולאן בארת
Journal De Deuil - Roland Barthes